החלטה 1. על-פי כתב-האישום שהוגש נגד המבקש, נהג הוא ביום 4.12.2000 במהירות של 115 קמ"ש, בדרך בין עירונית שהמהירות המירבית המותרת בה היא 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. מדידת המהירות במקרה זה בוצעה באמצעות הממל"ז - מכשיר מדידה לייזר, המשמש את משטרת ישראל למדידת מהירות נסיעתם של כלי רכב. בישיבת ההקראה שהתקיימה בבית-משפט לתעבורה בירושלים, כפר המבקש בעובדות כתב-האישום והתנהל משפט בעניינו. המבקש טען כי מדידת הממל"ז במקרה שלו לא הייתה אמינה, וזאת בשל שני גורמי טבע: פרץ רוח חזק, אשר יכול היה להזיז את המכשיר כיוון שלא הונח על חצובה, והתגלגלות שיחים קטנים ברוח בין רכבו של המבקש ובין רכבו של השוטר המפעיל, אשר הפריעו למדידה. בית-משפט לתעבורה (כבוד השופט א' חן) דחה את טענות המבקש והרשיעו בעבירה שיוחסה לו, בציינו כי על-פי הפסיקה בסוגיית כשירותו של הממל"ז, על התביעה להוכיח שלושה מרכיבים על-מנת שמדידה תוכר כתקינה; ואלה המרכיבים: תקינות המכשיר, הפעלת המכשיר על-ידי שוטר מיומן ושמירה על כללים מסוימים, תוך כדי המדידה כך שהמהירות המתקבלת על צג המכשיר תשקף את מהירות הרכב הנמדד. בית-המשפט לתעבורה בחן ומצא כי שלושת המרכיבים הנ"ל התקיימו במקרה דנן. ראשית, הוכח כי המכשיר היה תקין בעת בדיקתו עם תחילת המשמרת ובסיומה. שנית, לא הייתה מחלוקת על כך שהשוטר המפעיל היה מיומן כנדרש בתפעול הממל"ז ובבדיקתו. שלישית, על-פי הדו"ח שמילא השוטר המפעיל בסמוך למדידה, אכן הופעל הממל"ז כהלכה. וכך נכתב בדו"ח: ...הרכב הנ"ל שהיה ראשון ובודד בנתיב שמאל שננעל בראשונה ב- 120 קמ"ש ובלחיצה שניה ב- 119 קמ"ש. היה במרחק של כ-100 מטר בנתיב ימין רכב אחר. הנהג היה לבד ברכב ובקשר עין רצוף עד עצירתו... הנהג ראה את מהירות + מרחק ע"ג הממל"ז הראות טובה ולא היתה הפרעה על הכביש. בית-המשפט הוסיף כי המדידה נערכה באור יום, במקום שבו שדה הראיה רחב וממרחק של 370.7 מטרים בלבד, בעוד המרחק המקסימלי לביצוע מדידה עומד על 600 מטרים. לפיכך, קבע בית-המשפט כי כשירותו של הממל"ז במקרה הנדון הוכחה. אשר לטענות המבקש בנוגע לאמינות המדידה, קבע בית-המשפט כי הממל"ז פולט קריאות טעות ואינו מספק קריאת מהירות בעת שגוף זר חוצה את קרן הלייזר או עקב תזוזת יד של המפעיל, ועל כן, התגלגלות שיחים או פרץ רוח אין בהם כדי לשנות מתוצאת המדידה הסופית. המבקש הורשע, אפוא, בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת וחויב בתשלום קנס בסך 270 ₪. 2. המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בירושלים ערעור על הרשעתו והעלה בערעורו טענות שונות כנגד אמינות הממל"ז בכלל וכנגד אמינות המכשיר והמדידה במקרה הנדון בפרט. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' זילברטל) דחה את הערעור בקובעו כי הכרעת-דינו של בית-המשפט לתעבורה מעוגנת בחומר הראיות והעדויות ונותנת מענה לכל טענותיו של המבקש, על אף שהטענות לעניין אמינות הממל"ז, ככלל, הועלו לראשונה בערעור. 3. המבקש עותר למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וטוען כי כבר ניתנה רשות ערעור בשני מקרים אחרים בהם עלתה שאלת אמינותו של הממל"ז. אכן, בעת שהוגשה בקשת רשות הערעור שבכאן, הייתה הסוגיה המועלית בה תלויה ועומדת בפני בית-משפט זה ולפיכך, הוריתי על עיכוב הדיון בבקשה עד להכרעה באותם תיקים. ביום 11.10.2003 ניתן פסק-דין בע"פ 4682/01 גבריאל לוי ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ובו נקבע כי: הממל"ז הנו מכשיר מדידה אמין ומדויק בכפוף להפעלתו על ידי מפעיל מיומן, על פי הנחיות היצרן, ולאחר ביצוען של הבדיקות השגרתיות בטרם ההפעלה. בהתקיים כל אלה, הנתונים שמפיק הממל"ז על מהירותו של רכב-מטרה כשרים להתקבל ולשמש כראייה בבית המשפט, וניתן לבסס עליהם את הרשעתו של נאשם גם אם אותם נתונים מהווים ראייה יחידה נגדו, ובלבד שהמדידה בוצעה על פי הנחיות אלו: א) בטווחים שמעל 300 מטרים יופעל הממל"ז מעל חצובה בלבד. ב) בטווחים שמעל 300 מטרים ישתמש המפעיל בעדשה מגדילה ומקרבת. ג) כאמור בסעיף 18 של פסק הדין, מכל תוצאת מהירות הנמדדת על ידי הממל"ז יופחתו 5 קמ"ש בגין סטיית-הדיוק של המכשיר. בית-המשפט הדגיש בעניין לוי כי הוספתן של אותן הנחיות אין פירושה כי מדידות, אשר בוצעו עד כה באמצעות הממל"ז לא היו מדויקות, אף שהן בוצעו מטווחים שמעל ל-300 מטרים מרכב-המטרה וללא חצובה ועדשה מקרבת. 4. ולענייננו. תקינות המכשיר ותקינות הפעלתו הוכחו במקרה שלפנינו, על אף שהמדידה בוצעה מטווח העולה על 300 מטרים, ללא שימוש בחצובה. כמו כן, נמצא כי גם לאחר הפחתת 5 קמ"ש ממהירות רכבו של המבקש, כפי שנמדדה על-ידי הממל"ז, ניתן להרשיעו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות