עיכוב ביצוע גזר דין עד להכרעה בערעור

החלטה 1. בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), מיום 29/09/03, שניתנה בתיק ב"ש 92304/03, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיכוב ביצוע פסילת רשיון הנהיגה של העורר. 2. העורר הורשע בבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, בביצוע עבירת גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1971. בגין ההרשעה, הוטלו על העורר 3 חודשי מאסר בעבודות שירות, פסילת רשיון נהיגה לתקופה בת 3 שנים וכן קנס בסך 5,000 שקלים. 3. העורר ערער, ביום 24/08/03 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, על הרשעתו ולחילופין על חומרת עונשו. 4. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש, העורר, בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין אשר הושת עליו, וזאת עד להכרעה בערעור בפני בית המשפט המחוזי. המשיבה נתנה את הסכמתה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות, אך התנגדה לעיכוב ביצוע תשלום הקנס ולא הביעה כל עמדה לעניין עיכוב ביצוע עונש פסילת הרשיון. ביום 31/08/03, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט גורפינקל) על עיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות , אך דחה את בקשת העורר לעיכוב ביצוע עונש הקנס ואת עונש פסילת רשיון הנהיגה. 5. העורר ערר על ההחלטה הנ"ל לבית משפט זה. ביום 21/09/03, הורה בית משפט זה (כב' השופט חשין) כי ראוי שבית המשפט המחוזי יקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסילת הרשיון, טרם מתן ההחלטה וזאת בנוכחות הצדדים. 6. בעקבות ההחלטה הנ"ל, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי אשר החליט, ביום 29/09/03, לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע עונש פסילת הרשיון. מכאן הערר שבפני. בא-כוח העורר, עורך-הדין נהרי, טען כי לעורר ותק של 30 שנות נהיגה וכי נהג במשך השנתיים האחרונות ללא כל דופי, עברו הפלילי כולל 4 עבירות קלות בלבד וכי נהיגתו בכל השנים נעשתה באינטנסיביות זאת לאור תפקודו כאיש שיווק. עוד טען, בא-כוח העורר, כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא החיל את אותו הדין, על-פיו הוא נענה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות גם על פסילת רשיון הנהיגה. נוסף על כך טען בא-כוח העורר, כי לא יגרם לציבור כל נזק באם פסילת רשיונו של העורר תעוכב. יתרה מכך טען בא-כוח העורר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא איזן באופן ראוי בנסיבותיו המסוימות של המקרה דנן בין האינטרס הציבורי לבין אינטרס שמירת זכויות היסוד של העורר ואי פגיעה בלתי מידתית בהן, זאת טרם הכרעה סופית של הדין. בא-כוח העורר הפנה לע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 277-241 (להלן - הלכת שוורץ), ולאותם שיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין. באת-כוח המשיבה, עורכת הדין-פילובסקי, טענה כי אומנם לעורר קמה זכות הערעור, אך יחד עם זאת גם אם תהיה הקלה בעונש, הרי שבמקרה דנן לא ייתכן שלא תוטל פסילה כלל, שכן בסופו של דבר עונש הפסילה יהיה משמעותי. עוד טענה כי לעורר הרשעות קודמות בעבירות תעבורה ועל כן אין מקום, במקרה דנן, לעכב את ביצוע עונש פסילת הרשיון. לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים, ולאחר שעיינתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר. אומנם, כלל ידוע הוא שאין בעצם הגשת ערעור בכדי להצדיק עיכוב ביצוע גזר-דין, אך יחד עם זאת ייתכנו מקרים אשר אותם ניתן לייחס כחריג לכלל. ככלל, הפעלת שיקול-הדעת לצורך ההכרעה בשאלת עיכוב ביצוע גזר דין כרוכה באיזון בין שיקולים הנוגעים, מצד אחד, לאינטרס הציבורי, ומצד שני לאינטרסים של הפרט הנידון. הגשת ערעור מערבת שיקולים נוספים הכרוכים אף הם באינטרסים של הכלל ושל הפרט. האיזון הראוי בין מכלול השיקולים הנוגעים לעניין הוא שיקבע באיזה מקרים יחל הנידון-המערער בריצוי עונשו באופן מידי, ובאיזה מקרים יעוכב הביצוע עד להכרעה בערעורו (ראה הלכת שוורץ בעמ' 12). במקרה דנן, מדובר באדם נורמטיבי, איש שיווק במקצועו, אשר נוהג במשך 30 שנה ולעומת זאת עברו התעבורתי עד ליום האירוע הנדון, הינו מזערי וכולל 4 עבירות קלות בלבד. העורר פסול מלנהוג מזה כ-5 חודשים, כך שבבוא בית המשפט, במקרה דנן, לעשות איזון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרט, ידו של אינטרס הפרט על העליונה ועל כן יש מקום לעכב את ביצוע עונש פסילת הרשיון. אשר על כן, הערר מתקבל. החלטתו של בית המשפט מבוטלת בזה. אני מחליט לעכב את ביצוע עונש פסילת רשיון הנהיגה של העורר עד למתן פסק דין בערעור. לאור התוצאה, אליה הגעתי, יש להחזיר לעורר את רשיון הנהיגה שלו לאלתר. משפט פליליעיכוב ביצועעיכוב ביצוע גזר דיןערעור