הכרעת דין הבעיה בקליפת אגוז 1. אמבולנס הוא כלי רכב המשמש להסעת חולים. אלא שלא כל האמבולנסים שווים. ישנם כאלו שאינם אלא להסעת חולים מביתם לבית החולים או למקום אחר, וישנם כאלו שיש בהם ציוד רפואי משוכלל כולל החייאה, הרשאים לעת צורך לעבור על חוקי התעבורה לשם מילוי תפקידם. השאלה שלפנינו היא האם אותו רשיון נהיגה נדרש לנהיגת כל סוגי האמבולנסים אם לאוו? נעיר רק כי יש לכך השלכה מעשית רבה ובעיקר לגבי אגודות צדקה וחסד העוסקות בהסעת חולים. תשובתנו הייתה כי יש הבדל בין אמבולנס לאמבולנס ולא לכולם נדרש רשיון נהיגה מיוחד. ומכאן לעניין בהרחבה. האשמה ומהלך הדיון 2. הנאשם מר ישראל סלמן (להלן: נ"הנאשם") הואשם בעבירה על סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"). בתמצית הרי הטענה העובדתית היא כי הנאשם נהג באמבולנס בלא שהיה לו רשיון נהיגה מתאים לאמבולנס. החלטתי לזכות את הנאשם. 3. בישיבת ההקראה ביום 14.9.04. הסתבר כי בין הצדדים לא נטושה כל מחלוקת על הרקע העובדתי והשאלה היא משפטית בלבד. אשר לכן לא נקבע התיק להוכחות והוסכם כי הצדדים יסכמו עמדתם ויגישוה לבית המשפט. 4. לצורך ניתוח הסוגיה נתאר קודם לכן את העובדות שאין עליהן חולק ואחר כך נבדוק את הטיעונים המשפטיים של הצדדים. העובדות שאין עליהן חולק 5. אין עוררין כי הנאשם נהג בתאריך 5.4.04 סמוך לשעה 11:00 באמבולנס מדגם ג'י. אם. סי. שמספרו 10-623-96 ברח' עזרא בירושלים. מחומר הראיות שהונח על שולחני לא עולה לאיזו מטרה שימש האמבולנס בנסיעה זו; האם להסעת חולים או שמא אך לנסיעה סתמית. אולם, כפי שיובהר בהמשך שאלה זו אינה רלוונטית לצורך הכרעה בשאלה שלפנינו. 6. אין חולק כי ברשיון הרכב רשום כי מדובר ברכב מסוג אמבולנס שאיננו "רכב בטחון", וברשיון הרכב אף נאמר בפירוש כי אין מדובר ברכב ביטחון. מוסכם כי במועד הרלוונטי לאישום היה הנאשם בעל רשיון נהיגה דרגה 2 אלא שרשיונו לא כלל היתר מיוחד לאמבולנס כנדרש בתקנה 178(א)(4) לתקנות התעבורה (להלן: "ההיתר"). היתר זה מתקבל בדרך כלל אחרי שנהג עובר קורס לא קצר, לא קל, ולא זול, של נהגי אמבולנס. לא רק זו אלא שלא כל נהג רשאי להתקבל לקורס זה ויש דרישות מקדמיות לא קלות. 7. השאלה הצריכה הכרעה במקרה שלפנינו היא: האם הדרישה להיתר מיוחד בתקנה 178(א)(4) מתייחסת רק לאמבולנס שאושר כרכב בטחון, או שמא נדרש היתר זה לכל אמבולנס הגם שאינו משמש כרכב בטחון. זוהי המחלוקת העקרונית בין הצדדים, אלה אוסרים ואלו מחייבים, איש איש ונימוקיו עמו. 8. אשר לכן מן הראוי לדון קמעה בנורמה המשפטית החלה על רכב זה ואחר כך נבדוק את המקרה הספציפי שלפנינו. המסגרת הנורמטיבית 9. לשונו של סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (שכותרתו היא: "איסור לנהוג בלי רשיון נהיגה") ברורה וחד משמעית ולהלן לשונו: "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה ובמידה שפוטר". 10. סוגי הרשיונות השונים, טיבם ומהותם מופיעים בעיקר בפרק השני (רישוי נהגים) לחלק ג' של תקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות"). לעניינו חשוב בעיקר חלק מתקנה 178(א) (שכותרתו היא: "רשיון נהיגה דרגה 2") שנוסחו הוא כהאי לישנא: "(א) רשיון נהיגה דרגה 2 הוא רשיון לנהוג - .... (4) באמבולנס, ברכב לכיבוי שריפות וברכב אחר שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון, שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4000 ק"ג, אם ניתן מאת רשות הרישוי היתר מיוחד בכפוף לאמור בתקנה 190 (להלן - ההיתר) ובהתאם לתנאי ההיתר. ..." 11. והשאלה היא כמובן לגבי הפרשנות הנכונה של תקנה זו. אולם בראש ובראשונה עלינו להבהיר מהו אמבולנס ומהו רכב בטחון המופיעות בסעיף קטן 4. אמבולנס ורכב בטחון - האם חד הם ומהו הקשר ביניהם? 12. אמבולנס מוגדר בתקנה 1 לתקנות התעבורה כ: "אמבולנס" - רכב מנועי המיועד לפי מבנהו להסעה בשכיבה של הנזקקים להשגחה או טיפול רפואי בזמן הנסיעה ואשר ניתן לגביו אישור מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו או להסעה של בעלי חיים חולים או פצועים ואשר ניתן לגביו אישור מאת מנהל משרד החקלאות ופיתוח הכפר או מטעמו" רכב בטחון מוגדר כ: "רכב בטחון" - אמבולנס של מגן דוד אדום, או אמבולנס שניתן לגביו אישור על היותו רכב ביטחון מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו, רכב של משטרת ישראל או של צבא-הגנה-לישראל רכב לכיבוי שריפות ורכב אחר שאושר על ידי רשות הרישוי כרכב בטחון, כשהם מפיצים בפנס מיוחד אור מהבהב אדום, כחול או כחול אדום ומשמיעים אות אזעקה בסירנה" 13. מקריאת שתי ההגדרות הנ"ל ניתן ללמוד כי ישנו רכב אשר על פי מבנהו ועל פי הפונקציה שהוא ממלא נקרא "אמבולנס". אולם, אין בין זה לבין רכב בטחון ולא כלום. רכב בטחון לעומת זאת כולל בהגדרתו או אמבולנס של מגן דוד אדום או אמבולנס שניתן לגביו אישור על היותו רכב בטחון. היינו, אמרת "אמבולנס" לא בהכרח אמרת "רכב בטחון". אמבולנס שאינו רכב בטחון, יכל באותה מידה להיקרא "מונית חולים" או "רכב להובלת חולים" אלא שבגלל האפשרות להסעה בשכיבה של נזקקים לטיפול רפואי הוא נקרא אמבולנס. 14. למותר לציין כי לאמבולנס מהסוג האחרון אין את הזכויות שיש לרכב בטחון (ר' סימן י"ג בחלק ב' פרק שני לתקנות התעבורה). רכב בטחון הנוסע ככזה (עם אורות מהבהבים וצופר) מחייב את כל הנהגים האחרים להמתין ולעצור עד מעברו, רכב בטחון יכול לנהוג שלא בהתאם לדיני התעבורה (בזהירות הנדרשת כמובן), ועוד כהנה וכהנה. השאלה היא האם אמבולנס רגיל שאיננו רכב בטחון, מחייב גם הוא את נהגו להצטייד בהיתר המיוחל. מגבלותיה של הפרשנות הלשונית במקרה שלפנינו 15. מסתבר שפרשנות לשונית גרידא לא תספיק כאן. הפרשנות הלשונית סובלת מספר אפשרויות פרשנות ונסביר. "(א) רשיון נהיגה דרגה 2 הוא רשיון לנהוג - .... (4) באמבולנס, ברכב לכיבוי שריפות וברכב אחר שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון, שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4000 ק"ג, אם ניתן מאת רשות הרישוי היתר מיוחד בכפוף לאמור בתקנה 190 (להלן - ההיתר) ובהתאם לתנאי ההיתר. ..." 16. התביעה מבקשת ללמוד מסעיף זה חובה אבסולוטית להיתר מיוחד ברשיון לאמבולנס. דהיינו, הסיפה הדורשת "היתר מיוחד" מתייחסת לכל אמבולנס, לכל רכב לכיבוי שריפות בין אם רכבים אלו רכבי בטחון ובין אם לאוו. בנוסף, נדרש היתר לכל רכב בטחון באשר הוא. 17. לנאשם פרשנות אחרת. לדבריו, המילים "שאישרה רשות הרישוי כרכב בטחון" מתייחסות לכל סוגי הרכב המופיעים בסעיף; אמבולנס, רכב כיבוי שרפות ורכב אחר. דהיינו, אך ורק לרכב שאושר כרכב בטחון יש צורך בהיתר מיוחד. 18. מבחינה לשונית גרידא, שתי האפשרויות קיימות. ניתן אפילו גם לדרוש פרשנויות קיצוניות אחרות. למשל, יתכן לטעון כי רשיון 2 הוא רשיון לנהוג בכל אמבולנס ובכל רכב לכיבוי שריפות. ורק לגבי רכב אחר שאשר כרכב בטחון יש צורך בהיתר. ויש גם אפשרויות אחרות. התוצאה היא כי הפרוש הלשוני הדווקני איננו מספיק ויש צורך בפרשנויות אחרות. מבחן הפרשנות התכליתית 19. הפרשנות התכליתית היא כיום המולכת בכף. יש לכך גם ביטוי בסעיף 34כא' לחוק העונשין הקובע "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". לכאורה, רק בשל כך היה צורך לזכות את הנאשם. אולם מעבר לכך, דומני שפרשנות תכליתית טהורה ללא צורך בפירוש מקל, הייתה גם היא מגיעה לאותה מסקנה. 20. אמבולנסים להסעת חולים בלבד, משמשים לתכלית ברורה ופשוטה. הסעת החולים ממקום למקום. חלקם הם פרטיים אך חלק גדול מהם שייך לאגודות התנדבותיות שונות ומתוחזק על ידי אנשים הפועלים מטעמי חסד על חשבון זמנם וכספם. אין חובה חוקית להסיע חולים באמבולנס ועקרונית, ניתן להסיעם ברכב פרטי. אולם זהו אינטרס הציבור כי הללו ייסעו ברכב מתאים יותר למגבלותיהם. 21. אמבולנס שכזה אינו נושא בזכויות ובחובות אותו נושא אמבולנס שמהווה גם רכב בטחון. אסור לו לנסוע שלא בהתאם לחוק, אין לו כריזה ו/או צופר מיוחד, אין לו ציוד החייאה ו/או ציוד רפואי מיוחד, ומטרותיו מוגבלות. הדרישות להכשרה מיוחדת מנהג רכב בטחון מובנות. נהג אמבולנס כזה יצטרך לעבור לעיתים על הוראות החוק, יצטרך לנהוג בצורה מסוכנת לעיתים, יצטרך לסייע בפעולות רפואיות דחופות, וכן הלאה. אולם מדוע נהג אמבולנס שאינו משמש כרכב בטחון אלא משמש רק להסעת נוסעים בשכיבה יצטרך לעבור קורס מיוחד? יש בכך הגבלה מיותרת הן על המתנדבים, והן על הציבור בכללותו שיצטרך לספוג עלות זו. אשר לכן, פרשנות תכליתית תבהיר כי הדרישה להיתר מיוחד מתייחסת לאמבולנס שהוא רכב ביטחון בלבד. 22. כהערת אגב נעיר שאם סובר מאן דהוא שגם נהגי אמבולנס להסעת חולים צריכים היתר כדין נהגי רכב בטחון, הרי ברור כי לשם כך יש צורך בהוראה מפורשת, ברורה וחד משמעית. ולא זה המצב שלפנינו. אחרית דבר לסיכומו של דבר, הרי לאור כל הנימוקים שהועלו למעלה, החלטתי לזכות את הנאשם. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. מגן דוד אדוםמשפט תעבורהאמבולנסרישיון נהיגה