פסק דין פתח דבר: 1. בפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה בטבריה (כב' השופט דורון פורת) באיחוד דיון בתיקים פלילים / תעבורה 3436/01 ו- 3437/01 (להלן: "בית משפט קמא"). 2. המערער הורשע בשני כתבי האישום אשר מיחסים לו, נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, עבירה בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") וכן נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26 (2) ולתקנה 169ב (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). וכן, עבירה של סירוב להיבדק עפ"י דרישת שוטר בניגוד לתקנה 169 (ו) (א) לתקנות. 3. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 17.7.01 ברח' שאול המלך בעיר בית שאן , נהג המערער ברכב בהיותו שיכור בכך שהיה נתון תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, ולאחר מכן כאשר נתבקש להיבדק עפ"י דרישת שוטר, סירב המערער לבדיקה. 4. בימ"ש קמא גזר על המערער את העונשים המפורטים לקמן: א. מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על העבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה של נהיגה בשכרות וסירוב להיבדק. ב. פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים בניכוי ימי הפסילה המנהלית. ג. פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים . ד. קנס כדי סך של 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתם, הקנס ישולם ב- 3 תשלומים. טענות המערער: 5. המערער טוען כי טעה בית משפט קמא עת הרשיעו בנהיגה תחת השפעת סמים על סמך בדיקת מאפיינים בלבד ובהתעלמו מכך שצורת נהיגתו של המערער הייתה ללא דופי ולכן המערער לא הוחשד לא עוכב ולא נחקר תחת אזהרה על צורת נהיגתו. 6. המערער טוען כי הטופס שהוצג בפניו (ת/1) נועד לבדיקת מאפייני שיכרות מאלכוהול ולא מסמים, וכן כלל לא הוכח עפ"י הטופס כי המערער אכן נכון היה תחת השפעת סמים . 7. המערער מוסיף וטוען כי טעה בית משפט קמא עת לא יחס חשיבות ללקונה הקיימת לכאורה בדין באשר למידת ההשפעה מסמים משכרים הנדרשת מהפקודה ומהתקנות, וכן כי אין לייבא מחיקוק לחיקוק פרשנות להגדרה חסרה. 8. טעה בית משט קמא בסוברו כי די לה בבדיקת שתן שתגלה נוכחותו של סם כדי הרשעה בנהיגה תחת השפעת סם , וכן כי אין השוטר רשאי לדרוש בדיקת שתן בהעדר חשד סביר להשפעה בניגוד לשימוש. 9. טעה בית משפט קמא בהתעלמו מאי חוקיותה של תקנה 169 ו' לתקנות התעבורה, בכך שלא הוסמך מחוקק המשנה מכח הסדר שלילי להתקין תקנה בעניין הסירוב ובעקר כזו שעונש בגינה. תגובת המשיבה: 10. לא נטען שהחיפוש שנעשה ברכבו של המערער נעשה שלא בהסכמתו, ברכב נמצא זרע שהוחשד כסם מסוכן, המערער מוכר למשטרה כבדוקאי , על כן קם החשד הסביר אשר גרם לבדיקת המערער ע"י שוטר. 11. באשר לאופן נהיגתו של המערער טוענת המשיבה כי המערער לא נבדק לאורך זמן, ולכן אין לדעת האם נהיגתו היתה ללא דופי. 12. ניתן לבדוק מידת שיכרות גם עפ"י ראיות חיצוניות , וכן אין להבדיל בין בדיקת סמים משכרים או משקאות משכרים וזאת לאור הגדרת המונח "שיכור". 13. מטופס המאפיינים וכן מעדותו של השוטר עולה בברור התמונה כי המערער היה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, ואף נכתב כך בדו"ח: "הלך באופן לא יציב", "סטה מהליכה בקו ישר", "התנהגותו היתה רדומה", "תגובתו לא היתה לעניין", "הוא לא היה מסוגל להבין הוראות ודיבורו לא היה טבעי". כל אלה מעידים כי מדובר באדם השרוי תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, כדי שלילת כושרו של המערער לנהיגה. 14. המחוקק בחר שלא להבחין בין שכרות הנובעת משימוש בסם לבין שכרות הנובעת ממשקאות אלכוהוליים, ועל כן לא ברורה טענתו זו של המערער. 15. עוד מנסה המערער ללמוד גזרה שווה ממקרים שונים אשר בהם כלל לא נעשתה בדיקת מאפיינים, וכן עובדות אחרות ושונות, כאשר במקרה דנן הוכחה בבית המשפט השפעת הסם ע"י בדיקת מאפיינים. עיקר המחלוקת: 16. עיקר המחלוקת היא, האם ניתן להרשיע נהג בנהיגה תחת השפעת משקאות או סמים משכרים אף על פי שמנהיגתו לא אובחנה השפעה זו? האם עמדה המשיבה בנטל ההוכחה המוטל עליה כדי הרשעה כאשר באמתחתה טופס בדיקת מאפיינים אשר רק בחלק הימנו נכשל הנהג? אימתי תעמוד לשוטר הזכות לדרוש מנהג להיבדק בדיקות מדעיות? וכן, למבחן ובחינת שאלת חוקיותה של תקנה 169 (ו) לתקנות התעבורה. הראיות שהתקבלו: 17. בבית משפט קמא לא נשמעו ראיות אלא סוכם ע"י הצדדים כי ינתן פסק דין עפ"י הראיות אשר הוגשו ת/1 - ת/6 וסיכומי הצדדים, מכאן, אין ולא היתה לבית משפט קמא עדיפות בשקילת הראיות על הערכאה כאן. 18. הראיה אשר בגינה הורשע המערער בעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים היא "טופס בדיקת מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות" (להלן: "בדיקת מאפיינים") אשר סומן ת/1 וממנו עולה כי הליכתו ועמידתו של המערער לא היתה יציבה ורגליו רעדו, כאשר התבקש להביא אצבע לאף בעניים עצומות, ביד ימין הצליח אך ביד שמאל החטיא, הופעתו היתה מסודרת, אך התנהגותו היתה רדומה, לא לענין, דיבורו לא טבעי ושכח שאלות שנשאל. 19. מדוחות הפעולה של השוטרים אשר סומנו ת/4-ת/5 נמצא כי בחיפוש שנערך ברכבו של המערער נמצאה שקית שקופה בין כיסא הנהג לכיסא הנוסע, אשר הכילה חומר החשוד כשאריות סם וכן זרע החשוד כזרע מריחואנה. 20. לאחר שנערכה למערער בדיקת מאפיינים נתבקש המערער לתת דגימת שתן או דם על מנת לבחון האם נמצא בגופו סמים או משקאות משכרים בניגוד לדין, כאמור המערער סרב ועל כן הוגש נגדו כתב אישום נוסף על סירוב להיבדק בהתאם לתקנה 169 ו (א) לתקנות. דיון: 21. הוראות הדין לעניין נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים מופיעות בפקודה ובתקנות, המחוקק בחר לנסחם בזו הלשון : סעיף 62 לפקודה " עבירות" . העובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט-קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977: (3) הוא שיכור בהיותו נוהג של רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי. (מקום בו לא נאמר אחרת הדגשות שלי - י.כ.) סעיף 26 לתקנות " הנוהג ברכב " . אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב: (2) הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים; סעיף 169 ב' לתקנות " איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה" . (א) לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור. (ב) בעל רכב או הממונה עליו לא ירשה לשיכור לנהוג בו. (ג) לענין סעיפים 62 (3) או 64 ב' לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה. 22. המחוקק בקובעו הוראות אלו משנתו הברורה היא, כי חל איסור מפורש על נוהג רכב להימצא בעת נהיגתו בהשפעת סם משכר או משקה משכר, לעניין משקה משכר הגדיל לעשות המחוקק וקבע אחוזי אלכוהול המהווים מידה קבועה ( ראה תקנה 169 א' לתקנות). לעניין שימוש בסם אין בפקודה או בתקנות מידה קבועה אשר די בה לקבוע כי הנוהג ברכב נמצא במצב האוסר עליו לנהוג. 23. בתי המשפט לדרגותיהם דנו בשאלה האם האיסור הוא על נהיגה בזמן שימוש בסמים או במשקאות משכרים, או נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, בא כוח המערער כאן, מפנה לע"פ 71136/02 (מחוזי ת"א) ומנסה להבנות ממנו, על כך שלא נקבעה בחוק מידה לאיסור נהיגה תחת שימוש בסם, ברם כב' השופט מודריק מציין שם כי : "אין צורך להוכיח כי הנהיגה הושפעה מן הסם אלא די בכך שהנהג הושפע מן הסם, תהיה מידת ההשפעה כאשר תהיה ויהא סוג ההשפעה אשר יהיה" (ע"פ 71136/02 מחוזי ת"א, טרם פורסם). 24. בבר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל פד"י מ', 463, פרש הנשיא שמגר (אז) משנתו אודות המידה הדרושה להרשעה בנהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, וכן את דרך ההוכחה בדבר קיום אחוז האלכוהול, ולחילופין, הוכחת שיכרות בעזרת דרכי הוכחה אחרים, וזה לשונו שם: "אולם, מנוסחו של הסעיף אין ללמוד, כי נקיטת דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי-בל-יעבור להרשעה בעבירה על סעיף 62 לפקודה או על תקנה 26 לתקנות, וכי אין להרשיע אדם בנהיגה אסורה. כאמור בסעיף 62 (3) או בתקנה 26 על-פי ראיות אחרות המוכיחות את שיכרותו. כפי שראינו, מגדיר סעיף 64ב את השיכור לצורכי סעיף 62 (3), וכל מה שנאמר שם הוא, שהמדובר במי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים. לא נאמר שם, כי רואים כשיכור, היינו כמי שנתון תחת השפעתם של משקה או סם, רק את מי שלגביו הוכח על-ידי אחת מדרכי ההוכחה הנ"ל, שאחוז האלכוהול שנמצא בדמו, אותה שעה, עולה על המידה שנקבעה בתקנות מכוח ההסמכה שהוענקה לשרי התחבורה והבריאות לפי סעיף 64ב(ג). בתקנה 169ב(ג) נאמר, לעניין סעיפים 3)62)או 64ב לפקודה ולעניין הפרק השישי לתקנות, כי יראו אדם כשיכור, אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה. היינו, מי שאחוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה, אינו יכול לטעון, כי אינו מושפע מן המשקה המשכר, וכי הלכה למעשה אין למשקה שליטה כלשהי על נהיגתו או על התנהגותו. מכוח תקנה 169א נקבעה מידה, שהיא מידת הגבול שאסור לעברה, ומי שעובר אותה אין מהרהרים עוד אחרי ההשפעות הלכה למעשה של השיכרות, כי זוהי הוכחה קונקלוסיבית של השיכרות שאין אחריה ולא כלום. ( ר"ע 666/86 - סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל . פ"ד מ(4), 463 ). 25. מכאן, המחוקק ביקש לקבוע "מידה קבועה" (ראה תקנה 169 א' לתקנות) של אחוז אלכוהול אשר אם יוכח כי נמצא בגוף הנהג לא יוכל הלה לטעון כי אינו שיכור דהיינו, יוכח עפ"י מידות הדין כי עבר הוא עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים. אין האמור, כמבואר להלן, מייתר קביעת שכרות על פי בדיקת מאפיינים. 26. מציין כב' הנשיא שמגר כי אין חובה כי הוכחת מצב נהג כשיכור תעשה רק בדרך של בדיקה מדעית, אלא יכול ויוכח כי נהג נתון תחת השפעת סמים או משקאות משכרים בעזרת ראיות אחרות המוכיחות את שיכרותו, על מהותן ואופיין של הראיות האחרות עמד כב' השופט שלי בע"פ (תל אביב) 70394/00 יעקב נומדר נ' מדינת ישראל, בזה הלשון: "נהיגה בזיג זג, או הליכה כושלת - אינן תנאי בלעדי להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות. אולם אותם מאפיינים, כגון: נסיעה, או הליכה בזיג זג; עמידה רופסת על הרגליים; חוסר יכולת ללכת בקו ישר; חוסר יכולת להביא את האצבע לקצה האף; וכיוצא באלה סימנים - יכולים להצביע בבירור על מצב של שכרות, עד כדי שכנוע ביהמ"ש בכך, גם בלעדי בדיקות מדעיות ". (ע"פ (תל-אביב-יפו) 70394/00 יעקב נומדר נ' מדינת ישראל . תק-מח 2000(2), 9504 ,עמ' 9506 ) (להלן: "פרשת נומדר") . 27. בדיקת המאפיינים שנעשתה כאן למערער וסומנה ת/1 מלמדת כי המערער היה נתון תחת השפעה של סמים או משקאות משכרים, לא היה כשיר לנהיגה, סיכן עצמו ומשתמשים אחרים בדרך, ועל כן עבר על הוראות הפקודה והתקנות. 28. בדיקת המאפיינים נערכה למערער עד שעה מרגע מעצרו ועל כן תוצאותיה רלוונטיות ובעלות משקל מהותי לדרישות העבירה כדי הרשעה באשמת נהיגה במצב שיכרות, מוסכם כי לא הוכח כאן כי המערער הושפע משימוש בסם כזה או אחר למרות שנמצאה ברכבו שקית אשר יוחס כי בתוכה שאריות סם מסוג מריחואנה. עוד אוסיף, אין מקום לדון בטענותיו של ב"כ המערער באשר ללקונה או חסר בחוק, לנטען ע"י הסניגור המלומד מענה ע"י בית משפט קמא בהכרעת דינו (ראה עמ' 8 שורות 13-17), ואין להוסיף על כך. 29. כך גם כך, אף אם נניח שמנהיגתו של המערער לא עלה כל דופי ובאורח מקרה בלבד נעצר המערער לבדיקה שגרתית ונערכה לו בדיקת מאפיינים ותוצאותיה היו דומות לתוצאות המפורטות ב-ת/1 כאן גם, אזי די בכך היה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי המערער עבר על הוראות הדין ונהג כאשר נתון הוא תחת השפעת סמים או משקאות משכרים. אין חובת מפתן מקדמית להוכחת היות נהג נתון להשפעה אסורה רק כאשר נהיגתו מעלה חשד זה. גם נהג אשר בבדיקה אקראית מתגלה כי היה נתון בהשפעה אסורה והוכח כך, עבר על החוק ודין טענה זו של ב"כ המערער לדחיה רבתי. נהג כמערער כאן יכול כמובן, להפריך בדיקה זו לו נעתר לבדיקה מדעית באמצעות בדיקת שתן ועפ"י תוצאותיה אך כמפורט להלן, המערער סרב לבדיקה ומשכך, ושעה שבדיקת המאפיינים הצביעה על היותו נתון להשפעה אסורה אין לו אלא להלין על עצמו. 30. משהוחשד המערער בנהיגה בשיכרות נשאל המערער האם מוכן הוא לתת דגימת שתן על מנת להפריך או לאשש החשד אשר עלה כנגדו, המערער סרב וענה כך: "שאלה: האם אתה מוכן למסור בדיקת שתן או דם לצורך בדיקת סמים בדמך? תשובה : אני לא חושב שזאת מחובתי לתת שתן כאשר לא נתפסתי על משהוא ששיך לי " (ראה ת/2 עמ' 2 שורות 32-35). 31. ב"כ המערער טען כי השוטר כלל לא היה רשאי לדרוש מהמערער להיבדק בבדיקה מדעית, וכן כי בטרם יוחס למערער עבירה על תקנה 169 (ו) (א) סירוב להיבדק עפ"י דרישת שוטר, היה על השוטר להסביר למערער תוצאות אי הסכמתו ומה הנפקות אודות סירובו להיבדק . 32. הוראות הדין המסמיכות שוטר לדרוש מנהג להיבדק בבדיקה מדעית הם : סעיף 64 ב' לפקודה : 64ב. בדיקת שכרות. (א) בסעיף 62 (3) ובסעיף זה, "שיכור" - מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים. (ב) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים או מנוהג רכב שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, להיבדק במועדים ובמקומות שיורה, ומי שנדרש כך חייב להיבדק כאמור. תקנה 169(ו) (א) לתקנות סירוב להיבדק : 169ו. סירוב להיבדק והתליית רשיון נהיגה. (א) סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו- מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית-המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים. 33. עפ"י הוראות הדין רשאי שוטר לדרוש מנוהג רכב להיבדק בבדיקה מדעית בשני מצבים חילופיים, האחד כאשר נוהג הרכב היה מעורב בתאונה, והשני כאשר יש לשוטר חשד סביר כי נוהג הרכב שיכור, במקרה דנן עולה כי בעקבות בדיקת מאפיינים שנערכה למערער עלה החשד הסביר כי המערער היה שיכור ועל כן רשאי היה השוטר לדרוש מהמערער להיבדק בבדיקה מדעית, וטענה זו של המערער חסרת יסוד. 34. ברם, לדידו של המערער עומדת עדין השאלה האם הבין כלל או אם הוסברה נפקות סירובו להיבדק. מהודעת החשוד אשר סומנה כ- ת/2 עולה כי המערער נשאל: "האם הוא מוכן למסור בדיקת שתן" ולכאורה ענה כי לדעתו אין מחובתו למסור בדיקת שתן עת לא נמצא אצלו דבר אשר מעלה חשד לשימוש בסמים. אין בנמצא בכל חומר הראיות דבר המעיד כי הוסברה למערער נפקות סירובו וכי אכן עפ"י הדין מחוייב הוא לתת בדיקות מדעיות עפ"י דרישת שוטר אשר חשד כי מדובר בנהג הנתון תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, ולאחר שנעשתה בדיקת מאפיינים שתוצאותיה חיוביות. 35. בית משפט קמא בהרשעתו את המערער בעבירה של סירוב להיבדק נזקק לפרשת נומדר הנ"ל בשנית, שם התייחס כב' השופט אור לשאלה האם עמד חשוד ביסודות דרישת השוטר לבצע בדיקה מדעית אם הסכים לבצע בדיקה אחת וסרב לבצע בדיקות נוספות, וזה לשונו שם : "תכלית ההוראות הקובעות את הסמכות לבצע בדיקות שכרות ואת קיומה של עבירה מצד נהג המסרב לבצען. מטרת בדיקות השכרות הוא לברר אם הנבדק היה שיכור בעת שנהג ברכב. בדיקה כזו מצריכה לעיתים יותר מבדיקה אחת כדי להגיע למסקנה מהימנה. תכלית העבירה של סירוב להיבדק בדיקת שכרות היא להבטיח את ביצוען של אותן הבדיקות אשר יאפשרו קביעה אם הנבדק שיכור או אם לאו. לפיכך, כדי להגשים את מטרת הסעיף ראוי שהעבירה תתקיים כל אימת שנהג יסרב לבצע את כל אותן הבדיקות הנדרשות לצורך קביעה אם הוא שיכור או אם לאו. אם יאות לבצע בדיקה אחת בלבד, ובכך יצא ידו חובתו, על אף שבדיקה כזו לבדה לא תאפשר מסקנה כלשהי בדבר מצב שכרותו, לא תגשים הוראת תקנה 169ו את תכליתה להבטיח את קיומן של הבדיקות הנדרשות כדי לוודא את מצב שכרותו של הנבדק. (רע"פ 4050/00 יעקב נומדר נ' מדינת ישראל . פ"ד נד(3), 358). 36. דעתי היא כי אין פרשת נומדר באה לתמוך באופן חד משמעי בעובדה כי אכן סירב המערער להיבדק בבדיקה המדעית עפ"י דרישה מפורשת מהשוטר לא ניתן למערער הסבר ממוקד לתוצאות סירובו, ועוד כי חשוף הוא לכך שיוגש נגדו כתב אישום נוסף על עבירה זו. העולה מתוך המצוטט לעיל (ס' 30 לעיל) מלמד על חסר מהותי בדרישה כדי קיום הוראות ס' 64 לפקודה (תקנה 169 (ו) (א) לתקנות. 37. לא שוכנעתי כי הוכח ע"י המשיבה כי התגבשו היסודות העובדתיים והנפשיים במערער כדי הרשעתו בעבירת הסירוב, התרשמותי היא משנשאל המערער אם מוכן הוא למסור בדיקת שתן אך לא נדרש הוא לכך, וחשוב מכך, לא הוזהר כי אם יסרב לכך עובר הוא עבירה נוספת, לא הוסברה לו כנדרש נפקות סרובו ומכאן נמצא, ספק בעבירה זו ויש לזכות המערער מעבירה של סירוב להיבדק עפ"י דרישת שוטר. 38. ב"כ המערער טוען גם כנגד אי חוקיותה של תקנה 196 (ו) (א) לתקנות, לא מצאתי כל פגם חוקתי בכך ודין טענה זו לדחיה. סוף דבר: 39. לאור האמור לעיל אני קובע כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהמערער יזוכה מחמת הספק מהעבירה של סירוב להיבדק עפ"י דרישת שוטר, מותר פסק הדין יעמוד בעינו. 40. לעניין העונש ולמרות חומרת העבירה הרי לאור הזיכוי החלקי כאמור, גזר דינו של בית משפט קמא בטל בזאת, ומכאן אני דן את המערער לעונשים הבאים: א. מאסר על תנאי של 3 חודשים לתקופה של שנתיים בל יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה ועבירה של נהיגה בשכרות. ב. פסילה בפועל מלנהוג ברכב מנועי או להחזיק ברשיון נהיגה, למשך 3 חודשים, בניכוי התקופה בה היה נתון המערער בפסילה מנהלית במידה והיה נתון בפסילה שכזו. ג. פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה ולנהוג ברכב מנועי למשך 4 חודשים על תנאי. התנאי יהא לתקופה שנתיים, על העבירות נשוא הרשעתו כאן. ד. קנס בסך 1,500 ₪, או 15 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב- 3 שיעורים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון תוך 30 יום מהיום. אחרית: 41. אעיר עוד, יש להדגיש בפני שלטונות אכיפת החוק קרי - משטרת ישראל, כי, על שוטר המבקש להאשים אדם בעבירה עפ"י סעיף 64 ב' לפקודה וכן עפ"י תקנה 169(ו) (א) לתקנות, לתת משקל מהותי ליסודות בסיס העבירה. 42. לא בכדי בחר להזקק המחוקק לשון ברורה במלים " לפי דרישת שוטר " רוצה לומר, על השוטר לדרוש מהנאשם למסור בדיקה מדעית, וכי אם יסרב הנאשם לדרישת השוטר, על השוטר להדגיש ולומר לנאשם כי סירובו מהווה עבירה נוספת ועצמאית החושפת אותו לאישום נוסף אשר היה ותוכח אשמתו עונש נוסף צרוף בכך, וזאת אף אם לטעמו של הנאשם דרישת השוטר חסרת כל שחר. משפט תעבורהשכרותנהיגה תחת השפעת סמיםסמים