פסק דין בפניי ערעור על פסק הדין שניתן בביהמ"ש השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט א' סלאמה) אשר הרשיע את המערערת, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של נהיגה מעל המהירות המירבית המותרת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") והשית עליה קנס בסך 900 ₪, פסילה בפועל לתקופה של חודש ופסילה מותנית לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים. כתב האישום והדיון בביהמ"ש קמא ע"פ הנטען בהזמנה לדין ובכתב האישום, ביום 27/12/02 נהגה המערערת ברחוב חטיבת גולני בחיפה, שהנו דרך עירונית, במהירות של 97 קמ"ש, דהיינו, 47 קמ"ש מעל המהירות המירבית המותרת. המערערת כפרה במיוחס לה ולפיכך, כאמור, התנהל משפט הוכחות בו העיד עד אחד בלבד, הוא השוטר, רס"ל עוזי נביא (להלן: "עורך הדו"ח"). מהירות נהיגתה של המערערת נמדדה ע"י עורך הדו"ח באמצעות מכשיר הממל"ז. בעדותו אישר העד כי ערך את הדו"ח, וחזר על האמור בו, דהיינו שהמערערת נהגה כשברכבה 3 נוסעים נוספים, "מכיוון כללי צ'ק פוסט לכיוון כללי רחוב העצמאות, בנתיב השמאלי מתוך שלושה כאשר היא ראשונה לכיווני. לא היתה כל הפרעה ביני לבין רכב המטרה". כן הוסיף כי שמר על קשר עין רצוף עם רכב המערערת וכי מזג האויר היה נאה והראות טובה. בחקירתו הנגדית נשאל העד רק האם יש לו "זיכרון עודף" מעבר לרשום בדו"ח, והשיב בשלילה. המערערת מצידה בחרה שלא להעיד, אך ביקשה כי ביהמ"ש יעכב את מתן הכרעת דינו עד שתינתן החלטה עקרונית בנושא אמינות הממל"ז ע"י ביהמ"ש העליון (הכוונה ל-ע"פ 4682/01, רע"פ 2216/01 גבריאל לוי ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3), 453, להלן: "פס"ד לוי-עטייה"). ביהמ"ש דחה את הבקשה, אך בטרם סכמו ב"כ הצדדים את טיעוניהם ובטרם הוכרע הדין בתיק שבפניי, פסק ביהמ"ש העליון את דינו, באשר לאמינות הממל"ז- בפס"ד לוי עטייה. בסיכומיו טען ב"כ המערערת, בין היתר, כי החזקה העובדתית בדבר אמינות הממל"ז, אשר נקבעה בפס"ד לוי-עטייה ביום 10/11/03, טרם התגבשה במועד בו נשמעו הראיות בתיק זה. עוד נטען, כי לא הוכחו מיומנות המפעיל ותקינות הממל"ז וכי לא הוכח שהמדובר בדרך עירונית. ביום 11/3/04 נתן ביהמ"ש קמא את הכרעת הדין בעניינה של המערערת, בה כאמור הרשיעה בעבירה המיוחסת לה, תוך שקבע כי מהירות נסיעתה היתה 92 קמ"ש, לאחר שהפחית 5 קמ"ש בגין סטיית הדיוק של הממל"ז כפי שנקבע בפס"ד לוי- עטייה. ביהמ"ש קמא קבע, כי הגם שפס"ד לוי-עטייה בו נקבעה החזקה העובדתית בנוגע לאמינות הממל"ז, ניתן לאחר שמיעת ההוכחות בתיק זה, הרי שהחזקה חלה גם על ענייננו, שכן התבססה על פסיקה וניסויים שנערכו טרם נתינתה. אמנם בפס"ד לוי-עטייה נקבע, כי נכון ליום מתן הכרעת הדין בפרשת רחמני (ע"פ 747/96 רחמני נ' מדינת ישראל דינים מחוזי, כרך לב(1) 792 להלן: "פרשת נחמני"), טרם בשלו התנאים להצהיר על קיומה של חזקה שבעובדה בדבר אמינות הממל"ז, אך מאז ועד היום חלפו לא מעט שנים בהן נוספה פסיקה עניפה בסוגיית הממל"ז, לה קדמו מדידות ונסיונות, אשר מקימים את החזקה העובדתית הנ"ל. בעניין תקינות הממל"ז ומיומנות מפעילו קבע ביהמ"ש קמא, כי ב"כ המערערת בחר שלא לחקור את מפעיל הממל"ז בעניין זה ותוכנו של הדו"ח שערך לא נסתר. מן הדו"ח עלה, כי עורך הדו"ח נושא תעודת מפעיל ממל"ז מוסמך מאז 5/6/00 וכן כי בממל"ז בוצעו 4 בדיקות כנדרש, הן בתחילת המשמרת והן בסופה. בנוסף, הראות היתה טובה וקשר עין נשמר בין עורך הדו"ח לרכב הנמדד. באשר לטענה לפיה לא הוכח כי המדובר בדרך עירונית נקבע, כי עורך הדו"ח ציין בדו"ח כי המדובר בדרך עירונית אף בעניין זה לא נחקר. עוד קבע ביהמ"ש, כי מקום ביצוע העבירה "נמצא בלב ליבה של העיר חיפה ובשטח שיפוטה ובתור שכזה, וע"פ הגדרת דרך עירונית בתקנה 1 לתקנות התעבורה, עונה מקום העבירה על הגדרה זו". בהמשך, שמע ביהמ"ש את טיעוני הצדדים לעונש והשית על המערערת את העונש שפורט לעיל. הטענות בערעור בערעורו חוזר ב"כ המערערת על הטענות שהעלה בביהמ"ש קמא. לדידו, החזקה העובדתית שנקבעה בפס"ד לוי- עטייה, נקבעה לאחר סיום ההוכחות בתיק זה ולפיכך אין להחילה במקרה דנן. עוד נטען, כי תעודה המעידה על כך שמדובר במפעיל מוסמך - לא הוצגה ובנוסף, לא הוכח שעורך הדו"ח מיומן בהפעלת הממל"ז וכי נערכו הבדיקות הנדרשות בממל"ז, בטרם הפעלתו. עוד טוען ב"כ המערערת, כי לא הוכח כי המדובר בדרך עירונית והיותה "בלב ליבה של עיר" אינה הופכת אותה לכזאת. לחילופין טוען המערער כנגד חומרת העונש ומפנה לעברו הנקי של המערער וטוען כי מהירות המערערת חרגה ב- 12 קמ"ש בלבד מהמהירות המירבית המותרת. דיון והכרעה ראשית אבחן את טענת הסניגור, לפיה אין ניתן להחיל את הלכת לוי-עטייה על המקרה הנדון. ייאמר מייד, אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה פס"ד לוי-עטייה, שקבע את החזקה העובדתית בדבר אמינות הממל"ז, אינו חל בענייננו. בטיעון כי החזקה העובדתית בדבר תקינות המכשיר צריכה היתה להתקיים במועדים הרלוונטים למשפטה של המערערת ואין להחילה רטרואקטיבית, יש כשל לוגי. במיוחד אין לקבל טיעון זה, כאשר פס"ד לוי-עטייה ניתן ביום 10/11/03, הסיכומים בתיק הנדון בפניי הוגשו ע"י הסניגור בפברואר 04' ופס"ד ניתן במאי 04'. קביעתה של חזקת תקינות הממל"ז בפס"ד לוי-עטייה פירושה , כי לאור נסיון העבר, ניתן לקבוע כי הממל"ז אכן אמין ואין צורך בהוכחת אמינותו, כל פעם מחדש, ע"י הבאת ראיות. פירושה של קביעה כזו היא, כי קיימת חזקה שבעובדה שהממל"ז אמין, אף אם השימוש בממל"ז ו/או שלב הבאת הראיות במשפט אחר, נעשו לפני מועד מתן פס"ד בפרשת לוי-עטייה. ודוק, אחרי ככלות הכל המדובר באותו סוג של מכשיר (הממל"ז). אם אמנם באוקטובר 03' נקבע כי הממל"ז אמין, מתקיימת חזקת התקינות גם לגבי אותו סוג של מכשיר בו נעשה השימוש במקרה שלפניי. אין כל הגיון בקביעה כי חזקת התקינות חלה רק ממועד מתן פס"ד בפרשת לוי-עטייה. חזקת התקינות לא נקבעה בחקיקה. היא נקבעה על סמך נסיון מצטבר בשימוש במכשיר, על סמך עדויות מומחים ועל סמך "מסה קריטית" של פס"ד שאשרו את תקינות הממל"ז. משאלו הם פני הדברים, תחול החזקה רטרואקטיבית אם אכן מדובר באותו סוג של מכשיר. לית מאן דפליג, כי כזה הוא המקרה שבפניי. חיזוק מסויים למסקנתי ניתן לראות בדברי כב' השופט מ' חשין בבש"פ 2343/00 אביבה כהנא נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2), 65 ,עמ' 67-68, שם נקבע כי: "דרך העולם היא - דרך העולם ודרך המשפט - שמקום בו מבקש בעל-דין לסמוך על מכשיר חדיש להוכחת טיעוניו, מבקשים בתי-המשפט לעמוד על טיבו של אותו מכשיר, ושלא לקבל את ביצועיו כמהימנים וכאמינים עד שיוכח להם כי אכן מכשיר מהימן ונאמן הוא. כך הוא לאורך זמן מסויים עד היווצרה של מעין "מסה קריטית". לאחר היווצרה של "מסה קריטית" שוב אין מוטל עליו, על בעל-דין, להוכיח הכל מבראשית, ונוצרת חזקה שבעובדה כי המכשיר החדיש מכשיר אמין ומהימן הוא עד אם יוכח אחרת. מאותה עת ואילך רואים את כל הניסויים שנעשו בעבר כמו נבלעו ונטמעו בחזקה שבעובדה, והמבקש להפריך אותה חזקה עליו הנטל (הטקטי) להוכיח את טענתו" (ההדגשה שלי- א.ש). אם לא די באמור לעיל, אזי פס"ד לוי-עטייה ניתן בסמוך למועד ההליכים שנערכו בתיקה של המערערת והדברים שנאמרו שם על חזקת תקינות הממל"ז, חלים בוודאי על הממל"ז נשוא התיק שבפניי. בעת הגשת סיכומי ההגנה מטעם המערערת, היה סניגורה מודע להלכת לוי-עטייה. הוא לא ביקש להגיש ראיות נוספות מטעמו על מנת לסתור את החזקה העובדתית דלעיל. לא תצמח לו איפוא כל ישועה מטיעונו אודות מועד תחולתה של החזקה. גם דין טענתה של המערערת בדבר מיומנות מפעיל הממל"ז ותקינות המכשיר באמצעותו בוצעה הבדיקה- להידחות. מהדו"ח שהגיש עורך הדו"ח עולה, כי עורך הדו"ח נושא תעודת מפעיל מוסמך מיום 5/6/00 וכי בטרם הפעלת המכשיר ולאחריה, ערך עורך הדו"ח 4 בדיקות נדרשות אשר נמצאו תקינות. עורך הדו"ח כלל לא נחקר נגדית אודות הנתונים העובדתיים הנ"ל. המנעות הסניגור מלחקור את עורך הדו"ח מדברת בעד עצמה ופירושה הוא, כי הסניגור לא חלק על האמור בדו"ח. העובדה כי עורך הדו"ח נושא תעודת מפעיל מוסמך תקופה משמעותית, פירושה לאור חזקת התקינות, כי אכן עבר קורס בהפעלת הממל"ז, והוא בקיא בהפעלתו. במיוחד נכונים הדברים כשלא הוצגה לעד כל שאלה בחקירה הנגדית, אודות בקיאותו בהפעלת המכשיר. הדברים דלעיל נכונים גם לעניין תקינות מכשיר הממל"ז, שכן כעולה מהדו"ח, נבדק המכשיר ע"י מפעילו ונמצא תקין. אעבור כעת לבחינת טענת המערערת לפיה התביעה לא הוכיחה שבדרך עירונית עסקינן. תקנה 54(א) לתקנות התעבורה קובעת את המהירות המירבית המותרת בדרך עירונית. דרך עירונית מוגדרת בתקנה 1 לתקנות התעבורה כהאי לישנא: "כל דרך בתחום המצוי בשטח שיפוטה של רשות מקומית או רשויות מקומיות הגובלות זו בזו ואשר בכניסה לאותו תחום מוצב תמרור שמשמעו "כניסה לתחום דרך עירונית", ועד למקום שבו מוצב תמרור שמשמעו "קצה תחום דרך עירונית"; בע"פ (ירושלים) 6541/02 ראובן אלי נ' מדינת ישראל תק-מח 2003(2), 6891 (להלן: ע"פ 6541/02") התעוררה שאלה דומה וגדר הספקות הוגדר, ע"י כב' השופט י' עדיאל, בזו הלשון: "...כדי שהדרך תהיה דרך עירונית נדרשים שני תנאים מצטברים: א. הימצאותה בשטח שיפוטה של רשות מקומית. ב. הצבת תמרור "כניסה לתחום דרך עירונית" בכניסה לאותו תחום. ... האם יש צורך להוכיח את התקיימות התנאים הללו ועל מי הנטל להוכיחם? אין מחלוקת בין הצדדים כי מקום ביצוע העבירה מצוי בתחום שטח שיפוטה המקומי של ירושלים. השאלה היא האם יש צורך להוכיח הצבת התמרורים ועל מי נטל ההוכחה. חשיבותה של שאלה זה במקרה שלפנינו עולה מכך שהתביעה לא הציגה ראיה על כך שבכניסה כלשהי לירושלים הוצבו התמרורים שמשמעם "כניסה לתחום דרך עירונית" (ההדגשה שלי- א.ש). מצינו, כי הפסיקה כבר נדרשה לשאלה הנ"ל. כך למשל, בע"פ 6541/02 הנ"ל נקבע כי: "העבירה הפלילית מורכבת מיסוד נפשי ומיסוד עובדתי. היסוד העובדתי מורכב מהתנהגות ומנסיבות. על התביעה להוכיח מעבר לספק סביר כל יסוד מיסודות העבירה. בעבירה על סעיף 54(א) לתקנות התעבורה היותה של הדרך בגדר דרך עירונית היא נסיבה... התביעה אינה יכולה לפטור עצמה מהוכחת עצם התקיימותה של אותה נסיבה". ... היה אפוא על התביעה להוכיח, בעדות, בתעודת עובד ציבור או בכל דרך כשרה אחרת, כי בעת ביצוע העבירה הוצבו תמרורים ב-24 באחת הכניסות לירושלים. משהדבר לא הוכח, לא הרימה התביעה את נטל ההוכחה המוטל עליה". כך גם בע"פ (תל-אביב-יפו) 70672/03 מזרחי יפתח נ' מדינת ישראל תק-מח 2004(1), 3802 ,עמ' 3804, מפי כב' השופט ע' פוגלמן, נקבע כי: "בעבירה על סעיף 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, היותה של הדרך בגדר דרך עירונית הינה נסיבה שיש להוכיחה על ידי הצגת ראיות בדבר קיומו של תימרור מתאים". בענייננו, קביעתו של ביהמ"ש קמא כי "רח' חטיבת גולני בחיפה, מול בית 48 ... נמצא בלב ליבה של העיר חיפה" ובתור שכזה עונה על הגדרת דרך עירונית- אינה מקובלת עלי. לדעתי, אין מדובר כלל בידיעה שיפוטית. לא זאת אף זאת. אף אם רח' חטיבת גולני נמצא בעיבורה של העיר חיפה, אין די בכך כדי לקבוע כי בדרך עירונית עסקינן. כאמור בתקנה 1 לתקנות, על התביעה להוכיח גם את עובדת הצבתו של תמרור שמשמעותו: "כניסה לתחום דרך עירונית". יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט י' עדיאל בע"פ 6541/02 לפיהם: "היותה של הדרך בגדר דרך עירונית היא שאלה שבעובדה ולא שאלה שבמומחיות. לכן ניסיון שיפוטי בתחום ספציפי בטריבונל מיוחד לאותו תחום אינו יכול לבוא במקום הוכחה פוזיטיבית של עובדה המהווה רכיב מרכיבי העבירה. לכל היותר ניתן לומר כי שופטים ירושלמים עשויים לדעת כי שדרות דב יוסף היא דרך עירונית משום שרואים הם את התמרורים המוצבים בכניסה לעיר במו עיניהם. ידיעה זו הנה ידיעה פרטית, שאין להיזקק לה". אני סבור, כי במקרה שלפנינו, היה על התביעה להוכיח, כמו בכל אישום פלילי, את יסודות העבירה ונסיבותיה ובמקרה זה, כי תמרור המורה על כניסה לתחום דרך עירונית (ב- 24) אכן מוצב בכניסה לעיר. לאור זאת, ובהתחשב בכך שהמערערת מודה בנהיגה במהירות העולה ב- 12 קמ"ש על המותר, אני מותיר את ההרשעה על כנה, אך מתקן את פרטי העבירה, בכך שהמערערת נהגה במהירות של 92 קמ"ש בעוד המהירות המירבית המותרת הנה 80 קמ"ש. בהתחשב בקביעותי דלעיל, אני מקבל את הערעור לעניין העונש, ומעמיד את עונשה של המערערת על קנס בסך 200 ש"ח. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות