פגיעה של מונית בהולך רגל במעבר חציה


הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ואי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה במעבר חצייה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.
לשתי הוראות חיקוק אלו הוספה הוראת סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, שעניינה גרם תאונת דרכים, בה נחבל אדם או ניזוק רכוש.


להלן בתמצית עובדות כתב האישום:


ביום 20/7/03 בשעה 10:00 לערך, נהג הנאשם במונית בשדרות ירושלים ביפו מדרום לצפון.


בשדרות ירושלים, במקום האמור, מסומן מעבר חצייה להולכי רגל לרוחב הכביש. רוחב מעבר החצייה כ-3 מטרים.


אותה שעה חצתה "המעורבת" את הכביש במעבר החצייה האמור מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם.


הנאשם שנהג בקלות ראש, לא נתן דעתו לדרך, לא אפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה, המשיך בנסיעה, ופגע בה.


כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל בגופה.


בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 10/2/04 כפר הנאשם באחריותו לתאונה באומרו: "זה לא היה על מעבר החצייה. זה היה 3 מטרים אחרי מעבר החצייה".


הראיות:
להוכחת האשמות המיוחסות לנאשם בכתב האישום העידה התביעה את המעורבת ושוטרת, שזומנה למקום התאונה, וערכה דו"ח פעולה.
כן הוגשו לתיק בית המשפט: הודעות הנאשם (ת/1, ת/2). תעודה רפואית )ת/4). תרשים (ת/5).


הנאשם העיד להגנתו.


עת/1 סמ"ר דניאל נטלי – ערכה דו"ח פעולה (ת/3), שהוגש. בדו"ח מתוארים פרטי המקרה, כפי שנמסרו לה ע"י הנאשם.


עת/2 המעורבת - העידה, כי חצתה את הכביש במעבר החצייה. היא נפגעה בהיותה: "בדיוק באמצע הכביש" (עמ' 2. שורה 14). העדה סימנה על גבי התרשים (ת/5) את מיקומה בעת הפגיעה.
בנתיב הימני הייתה מכונית, שעצרה על מנת לאפשר חצייתה. היא החלה בחצייה, ולפתע בהיותה באמצע הכביש פגע בה הנאשם.
היא נפלה לכביש. נחבלה, ופונתה באמצעות אמבולנס לבית החולים.
הוגשה תעודה רפואית (ת/4), המעידה על חבלותיה, שהן מכה חזקה ברגל, בראש ובצוואר.


המעורבת שוללת האפשרות, שמעלה הנאשם, כי אדם דובר רוסית הציע לה לשכב על הכביש ו"לעשות הצגות".


הנאשם העיד להגנתו – לדבריו: "ראיתי בחורה עומדת על מעבר החצייה עם הפנים לכיוון שלי, וידיה מושטות כאילו רוצה לעצור את הרכב. לא נגעתי בה כלל. היא ישבה על הרצפה ליד הפגוש. לא היה מגע בין הרכב שלי לבין הבחורה..." . (עמ' 4. שורות 6-8).
הנאשם נסע בנתיב השמאלי. הוא מודע לקיומו של מעבר חצייה במקום. הוא הבחין בתמרור ג-7.
הנאשם אומר: "לא יודע מאיפה היא נפלה לי. שום דבר לא הסתיר לי...". (עמ' 5. שורה 2).


בסיכומי טענותיה, טענה התובעת המלומדת, כי בפני בית המשפט הונחה תשתית ראייתית מספקת – במידה הדרושה בהליך פלילי – להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. זאת לנוכח עדותה של המעורבת.


מנגד, ביקש הנאשם, כי בית המשפט יעדיף את גרסתו, לפיה, לא פגע כלל במעורבת.


לאחר שבחנתי, בחון היטב את העדויות והראיות שבפני, הזהרתי עצמי, כי בפני עדות יחידה, לה אני מאמינה, הגעתי למסקנות הבאות:


הנאשם פגע במעורבת בהיותה על מעבר החצייה. המעורבת חלפה על פני הנתיב הימני, בו עצרה מכונית, המשיכה לעבר הנתיב השמאלי, ושם פגע בה הנאשם. המעורבת נפלה כתוצאה מפגיעת המכונית.


אני דוחה טענת הנאשם, לפיה, המעורבת עמדה סתם בכביש, ונפלה מעצמה.
המעורבת אישה צעירה בת 30. לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת לנפילתה לפתע לכביש.


אני דוחה טענת הנאשם, לפיה, אדם דובר רוסית אמר למעורבת דבר מה, שלאחר מכן היא נשכבה על הכביש, והחלה לבכות.


הנאשם מודע היטב לקיומו של מעבר החצייה. הנאשם נהג בנתיב השמאלי, משמע שבנתיב הימני נסעו מכוניות.


בהודעתו במשטרה ת/2 מודה הנאשם ש: "פתאום ראיתי אותה מולי, ואני עצרתי מייד, ואני חושב שלא פגעתי בה בכלל, ואם פגעתי בה, זה בסוף הבלימה...". (שם. שורות 19-20).


מהימנה עלי עדותה של המעורבת. גרסתה נתמכת בתעודה רפואית ת/4.


תקנה 67(א) לתקנות התעבורה קובעת כדלהלן:


"נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה, ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך"



תקנה 51 לתקנות התעבורה קובעת:


"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה באופן שיקיים בידיו את השליטה המוחלטת ברכב".


תקנה 52 קובעת:


"בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפוייה סכנה לעוברי דרך...ובמיוחד במקרים אלה:


(6) בהתקרבו למעבר חצייה".


בע"פ 558/97 מ"י נ' מלניק, דינים עליון, נד, 174, קובע כבוד השופט אור:


"הנה כי כן, על פי תקנות התעבורה מהירות הנסיעה בכלי רכב צריכה להיות תואמת את הנסיבות ואת הסיכון, שהיא מהווה למשתמשים בדרך. במסגרת קביעת סבירות המהירות בנסיבות המקרה, יש להתחשב בכך, שהרכב מתקרב למעבר חצייה. על פי נורמה זו הקבועה בתקנות התעבורה, תוכרע גם השאלה, אם מהירות נהיגתו של נהג הרכב הייתה רשלנית אם לאו.


מהן הנסיבות, להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה?. עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה. ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר החצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש, שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב. אולי יטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב. אולי יסמוך על כך, שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל...".


בבש"פ 7578/00 שוויקי תחסין נ' מ"י, דינים עליון, נ"ח, 450, קובע כבוד השופט חשין:



"מעבר חצייה בכביש ממלכתו של הולך הרגל הוא, ורכב כי יתקרב לאותה ממלכה, חייב הוא לעצור, עד אם יעבור הולך הרגל בשלום את דרכו מעברו האחד של הכביש אל עברו האחר. נהג רכב הפוגע בהולך רגל בהלכו במעבר חצייה, מחייב עצמו לכאורה במעשה רשלנות או במעשה רשלנות חמור, וכך, רכב הפוגע בהולך רגל, המצוי במעבר חצייה, ניתן להעלות על הנוהג בו, כי עשה לכאורה מעשה רשלנות. הדבר כמו מדבר בעדו, שבעל הרכב פלש עם רכבו למקום, שאסור היה לו לבוא בו בלא היתר...".


בע"פ 71516/01 ירוחם יגאל נ' פרקליטות מחוז המרכב, בבית המשפט המחוזי בת"א, נקבע:


"הלכה ידועה היא שמעבר חצייה הוא מקום מבטחו של הולך הרגל. נהג חייב להאט את מהירות נסיעתו בהתקרבו למעבר חצייה, לסרוק את מלוא רוחבו של המעבר, כדי לאתר הולכי רגל החוצים, או המבקשים לחצות, ואף לבלום את רכבו באם יצא כאלה...".


הנאשם שאומר: "שום דבר לא הסתיר לי. לא יודע מאיפה היא נפלה לי". (עמ' 5. שורה 2) מעיד על עצמו, שהוא נהג רשלן.


סעיף 62(2) לפקודה קובע:


"נוהג רכב בדרך בקלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור...".


בבש"פ 7578/00, דינים עליון, נח 450, קובע כבוד השופט חשין:


"נהג רכב הפוגע בהולך רגל בהלכו במעבר חצייה, מחייב עצמו, לכאורה, במעשה רשלנות או במעשה רשלנות חמור. וכך, רכב הפוגע בהולך רגל המצוי במעבר חצייה, ניתן להעלות על הנוהג בו, כי עשה לכאורה, מעשה רשלנות. הדבר כמו מדבר בעדו, שבעל הרכב פלש עם רכבו למקום, שאסור היה לו לבוא בו בלא היתר, ומשפגע בהולך הרגל, חייב עצמו, לכאורה, במעשה רשלנות".


בע"פ 6236/97 חג'אזי נ' מ"י, דינים עליון, נד, 181 קובע כבוד השופט קדמי:


"נהג שאינו ממקד את תשומת לבו למתרחש בכביש שלפניו, ומרשה לעצמו להתקדם בכביש המצוי במקום ישוב מאוכלס – כשתשומת לבו נתונה כולה למתרחש במקום 'אחר', נוהג ב'פזיזות' כמשמעותה בסעיף 20(א) לחוק העונשין. לאמור: בשוויון נפש לאפשרות שייפגע באדם, שיבקש לחצות את הכביש במעבר החצייה, שסומן לצורך זה, ואשר החל בחצייה...".


המעורבת העידה על חבלותיה.היא פונתה לבית החולים באמבולנס.


סיכומו של דבר, בהעדיפי את עדותה של המעורבת, ולאחר שהזהרתי עצמי, כי בפני עדות יחידה, הנתמכת במידה מרובה בגרסת הנאשם, שמודה, כי לא הבחין בהולכת הרגל, לא נותר לי אלא להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הולכי רגל - תקנות התעבורה

  2. עצירה כדי לא לדרוס הולך רגל

  3. הוכחת פגיעה בהולך רגל

  4. בלימה חזקה במעבר חציה

  5. שביל ציבורי להולכי רגל

  6. פגע בהולכת רגל על מכסה המנוע

  7. דריסת הולך רגל ברוורס

  8. פגיעה בהולך רגל במעבר חציה

  9. פגיעת קטנוע בהולך רגל במעבר חצייה

  10. פגיעה בהולכת רגל במעבר חציה

  11. דוגמא לזיכוי נהג על דריסת הולך רגל

  12. תאונת דרכים הולך רגל עם סוס

  13. פגיעה של מונית בהולך רגל במעבר חציה

  14. פגיעה בהולך רגל ליד מעבר חציה

  15. פסילה מנהלית בגין דריסת הולך רגל למוות

  16. נסיעה באור אדום - פגיעה בהולך רגל

  17. פגיעה בהולכת רגל במעבר חציה - כתב האישום

  18. סנוור אור שמש - פגיעה בהולכת רגל שחצתה את הכביש

  19. נפילת הולך רגל בגלל מכונית שעברה במהירות מופרזת וגרמה לו לברוח לשולי הכביש

  20. תקנה 69 (א) לתקנות התעבורה - אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית הכביש בבטחה

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון