זיכוי על דריסת אדם למוות - דוגמא


הכרעת - דין

החלטתי לזכות את הנאשם.

1. הנאשם שלפניי הועמד לדין בגין:

גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סע' 304 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 וסעיפים 40+64 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א - 1961.

2. העובדות המצויינות בכתב האישום הינן בתמצית כלהלן:

ביום 19.01.01, בשעה 06:00 לערך, נהג הנאשם ברכב מסוג מיצובישי (להלן: ה"מיצובישי"), בנתיב שמאלי, מתוך שלושה נתיבים ומפרץ חניה, בשדרות ההסתדרות במפרץ חיפה (להלן: ה"כביש"), כשהוא נוסע מכיוון דרום לצפון.



באותה עת, חצה את הכביש, בסמוך לתחנת אוטובוס, מול בית מס' 243, מימין לשמאל, מנוח. משהספיק המנוח לחצות כ-12 מ' בכביש, פגע בו הנאשם עם חזית המיצובישי והעיפו על אי התנועה (להלן: ה"תאונה"). כתוצאה מהתאונה, נגרם מותו של המנוח. עובר לתאונה, לא הבחין הנאשם כלל במנוח, אלא בהיותו לפני חזית המיצובישי.

3. מטעם התביעה העידו 6 עדים:

א. עד תביעה מס' 1 - רס"ר דני בן שמואל, אשר גבה את הודעתו של הנאשם - המוצג ת/1.



בחקירה הנגדית, הוא מעיד, כי הוא גבה את הודעת הנאשם על פי השאלות וההנחיות שנמסרו לו טלפונית על ידי הבוחן עמיחי גורן.

הוא לא רשם את פרטי שיחתו עם עמיחי גורן, ועל כן אינו יכול להעיד על כך.

לגבי השאלה המופיעה בשורה 16 ל-ת/1, התשובה כפי שנמסרה על ידי הנאשם, רשומה בשורה 18 ואילך. מאחר והטיפול בתיק היה בידי הבוחן - עמיחי גורן, התיק חזר לטיפולו בצירוף ההודעה ת/1.



ב. עד תביעה מס' 2 - מר אלכסנדר מגזניק. עד זה היה במקום התאונה בעת שהיא התרחשה. הוא עובד בקירבת מקום וסיים את עבודתו בשעה 06:00.

בהתאם לעדותו, הוא חצה את הכביש לתחנת האוטובוס, הנוסע מנהריה מתוך כוונתו להגיע לביתו בחיפה. כאשר הוא עמד בתחנה, הוא שמע רעש של מכה. הוא לא ראה כלום

כי היה חושך, לא היו אורות בכביש. הוא שמע שמגיע רכב, והבחין בגופה שעפה למרחק 15 מ' באוויר ונפלה במרכז הכביש, על הדשא באי התנועה. הוא שמע את המכה הראשונה וכן מכות נוספות. לאחר מכן, הוא ראה הרכב (ג'יפ) ואת הנהג יוצא ממנו.

שני אנשים נוספים שהיו איתו בתחנה, הלכו לראות מה קרה, וכן הלכו לכיוון משטרת זבולון, הנמצאת בקירבת מקום. באותו זמן, הגיעה מכונית משטרתית, אשר עצרה במקום התאונה. את עובדות המקרה הוא מסר לבוחן עמיחי גורן, וכן התקשרו אליו הנאשם ועורך הדין שלו ושאלו אותו שאלות.



בחקירה הנגדית הוא מעיד, כי עמיחי גורן ביקר אותו פעמיים במקום עבודתו, הוא מסר הודעה ביום 06.03.01 - המוצג נ/1 וגם ענה על שאלות נוספות, כפי שמופיע במוצג נ/2.

הוא חוזר ומעיד, כפי שהעיד בעדות הראשית, כי ביום ובזמן התאונה, היה חושך מוחלט, היו רק אורות במגרש של "אגד", ומה שרשום בהודעתו, לגבי האורות והכוכבים גם כן נכון.

הוא חוזר ומעיד: (פרוט' עמ' 6 שורות 26-27) "בשעה 06:00 אני הדפסתי כרטיס, ורצתי לתחנה כדי להגיע מהר לתחנה, היה חושך ולא ראיתי כלום", ובהמשך: (שורות 28-29) "כאשר רצתי מהבוטקה לכיוון התחנה, שמעתי את ה"בום". זה נכון, שכאשר שמעתי את ה"בום" לא ראיתי כלום כי היה חושך".

בכיוון הנסיעה מעכו לכיוון חיפה, נסעו מכוניות.

את הרכב הוא ראה עומד אחרי שארעה התאונה, במרחק של כ-35 מ' ממנו, הוא הבחין בו, בגלל האורות של הרכבים שהגיעו מהכיוון הנגדי.

ובהמשך: (פרוט' עמ' 7 שורות 5-6) "לפני האורות, לא ראיתי את הג'יפ, היה חושך מוחלט. לפני התאונה לא ראיתי שום דבר כי היה חושך מוחלט".

גופת המנוח היתה מונחת על אי התנועה, ליד המקום שבו הוא היה , ייתכן שהוא היה צריך להתקרב 3 מ' כדי לראותה.

את המנוח הוא לא הכיר, לראשונה הוא ראה אותו כשהוא היה באוויר, ולאחר מכן על אי התנועה. הוא לא ראה אותו לפני שראה אותו באוויר, וזאת לאחר ששמע מכה.

לגבי מזג האוויר, הוא חושב שלא ירד גשם באותו יום, אבל לא בטוח בכך.



בחקירה החוזרת, הוא מאשר, שהעיד, כי ראה את הרכב, מאחר והוא הואר על ידי הרכבים שהגיעו מהכיוון הנגדי, ומציין (פרוט' עמ' 7 שורות 29-30) "אני ראיתי את הג'יפ מאחור, היו אורות אדומים מאחור. אני ראיתי הג'יפ בגלל האורות האדומים".



ג. עד תביעה מס' 3 - רפ"ק ממן אלי, הוא אשר כתב את דו"ח זכרון הדברים - המוצג ת/2, בעקבות שיחתו עם הנאשם .



בחקירה הנגדית הוא מעיד, כי כאשר הוא הגיע למקום התאונה, היה במקום אור יום, ובמקום היתה ניידת תנועה ובוחן. אומנם, במזכר לא מצויין שהיה אור יום, אך הוא זוכר זאת.

בכל תאונה קטלנית הוא מגיע למקום התאונה, מקבל מידע ראשוני, נותן הנחיות לבוחן ומעביר דיווחים כנדרש, זאת עשה אף במקרה זה.

הוא אינו זוכר, מה היה מזג האוויר באותו יום, אבל הוא זוכר שלא ירד גשם.

על סמך המזכר ודברי הנאשם, התאונה קרתה בין השעות 05:45 לבין 06:00.

הוא דיבר עם הנאשם לאחר התאונה.

הנאשם לא יכול היה להסביר מדוע לא ראה את המנוח לפני הפגיעה, ומה היה כיוון חצייתו של המנוח.

הוא מאשר, כי בהנחיות לבוחנים, הוא גם מבקש לבדוק שדה ראיה, אותו יש לעשות במקום האירוע. אם התאונה קרתה בלילה הניסוי צריך להעשות בלילה, ואם התאונה קרתה ביום הניסוי צריך להעשות ביום.



ד. עד תביעה מס' 4 - רס"ר עמיחי גורן, הוא הבוחן אשר טיפל בתאונה זו. הוא ערך את הסקיצה - המוצג ת/3, רישום - המוצג ת/4, דו"ח הבוחן - המוצג ת/5, התרשים - המוצג ת/6, השיחזור - המוצג ת/7, 30 תמונות אשר ליד כל אחת מהן רשם את הנראה - המוצג ת/8, כן הוא ניסה לגבות הודעה מהנאשם לאחר אזהרה - המוצג ת/9, גם אחרי שעה ניסה לגבות הודעה מהנאשם - המוצג ת/10, כן ערך את זכרון הדברים - המוצג ת/11, זכרון הדברים מיום 01.02.01 - המוצג ת/12, זכרון הדברים מיום 04.02.01 - המוצג

ת/13, זכרון הדברים מיום03.05.01 - המוצג ת/14, זכרון הדברים מיום 08.05.01 - המוצג ת/15 ואת זכרון הדברים מיום 13.08.01 - המוצג ת/16.



בחקירה הנגדית, הוא מאשר, כי המיצובישי ב-ת/6 עומדת באלכסון, כשחזיתה קרובה לאי התנועה שבמרכז הכביש, הזווית המדוייקת היא 20 ס"מ הבדל בין החזית לחלק האחורי של המיצובישי.

הוא לא יכול לקבוע, אם המיצובישי היתה באלכסון בזמן הפגיעה, ייתכן שהסטיה שמאלה היתה אחרי הפגיעה, והוא מעיד: (פרוט עמ' 12 שורות 28-29) "אם הוא היה באלכסון, ייתכן שהיתה לכך השפעה על אופן נפילת הולך הרגל על מכסה המנוע. אני חוזר ואומר שזה יכול להיות, אני לא יכול לקבוע זאת בבטחון".

לגבי הנראה בתמונה מס' 1, אשר ב-ת/8, הוא מאשר שהכביש היה חשוך.

כן הוא מאשר, שהגיוני שתמונה מס' 1 צולמה ראשונה, אך הוא אינו בטוח.

תמונה מס' 1 צולמה ממרחק של כ-30-40 מ' ממקום עמידת המיצובישי, והמקום היה חשוך, אך הוא אינו יכול לקבוע באיזה שעה היא צולמה.

וכפי שהוא ממשיך ומעיד: (פרוט' עמ' 13 שורות 17-20) "זה נכון, שתמונה מס' 1 מצביעה שהיה חשוך במקום. גם בתמונות מס' 9, 11, 14 ו-15 צולמו בחשיכה. בהרבה תמונות ניתן לראות את עמודי תאורת הרחוב. לא ניתן לראות באף אחת מהתמונות שהמנורות בעמודי התאורה דולקות".

הוא אינו יכול לקבוע בוודאות את השעה בה קרתה התאונה. דו"ח הפעולה נרשם הכי קרוב לזמן האירוע, ולא הוא רשמו.

לדבריו, אייל גראוור מסר שהיה בכביש, והיה חושך.

הוא מאשר, שאם בזמן התאונה היה חושך, יש לזה השפעה המתבטאת בניראות.

גם השוטר נגרין מסר לו, שגבה את עדותו, כי כשהגיע למקום התאונה היה חשוך, ותאורת הרחוב לא פעלה.

הוא מאשר, כי מדובר בכביש רחב, בעל 3 נתיבים בכל מסלול, וכי בין שני מסלולי הנסיעה נמצא האי תנועה, אשר עמודי תאורת הכביש נמצאים במרכזו.

הוא עצמו הגיע למקום האירוע בשעה 06:32.

הוא ביצע ניסוי ניראות בלילה בחשיכה, ביום 13.08.01 אך לא במקום התאונה, הדבר מפורט ב-ת/16.

ביום 03.05.01, הוא ערך ניסוי ניראות במקום התאונה, עם השוטר עמיחי נחמן וזאת מיד אחרי השעה 05:05, והיה חשוך לחלוטין.

באותו זמן, פעלה חלקית תאורת הרחוב. מעל למקום החצייה, הפנס לא דלק.

כאשר הוא ערך את ניסוי שדה הראיה, מזג האוויר היה טוב, שעת חשיכה, הראות היתה טובה, לא ירד גשם. שלא כמו ביום התאונה שהיה יום חורפי וירד בו גשם.

הוא מציין, כי לא ציין את מרכז הנזק לשימשת הרכב, כפי שרשם את מידות הנזק בפגוש הקדמי, מאחר ואת דו"ח הבוחן הוא ערך על פי ת/4, שם מצויין הנזק שנגרם לשימשה במדוייק, כפי שגם מופיע בצילום 12 ובצילום 14, וזאת מעל מרכז הפנס השמאלי.

הוא מאשר, שמרכז הפגיעה בשימשה הקדמית של המיצובישי, נמצא מעל בסיס המגב השמאלי, והדבר ניראה בתמונות 12, 14.

הוא גם בדק את הנזק למכסה המנוע, והדבר מצויין ב-ת/4, וכתב: (כפי שמופיע בעמ' 16 שורה 1-2) "כיוון הנזק מימין לשמאל ומלפנים לאחור וכך רואים זאת גם בתמונות".

הוא לא רשם מאומה לגבי גג המיצובישי, מאחר שלא נגרם לה כל נזק וניתן לראות זאת גם בתמונות 7-12.

הוא קבע שדה ראיה אחד וניראות אחת, והוא מסביר את ההבדל (בפרוט' עמ' 16 שורות 9-10) "ההבדל בין שדה ראיה וניראות הוא ששדה ראיה נותן מבט כללי לגבי מקום התאונה, וניראות, ניתן לראות מתי ניתן להבחין בהולך רגל באותם התנאים". ובהמשך: (שורות 15-19) "בסקיצה ת/3 לא רשומות מידות. ב-ת/4 רשמתי את שדה הראיה וקבעתי אותו שהוא למרחק 200 מ'. בדו"ח הבוחן קבעתי ששדה הראיה מדוד, הוא לפחות 150 מ'. ב-ת/14 קבעתי ניראות של 105 מ' מדוד, בסע' 4. ב-ת/16 במקום אחר, חשוך לחלוטין, ללא תנועת מכוניות קבעתי ניראות 60 מ'".

לדעתו, שני הניסויים שערך, אינם סותרים אחד את השני. כשהוא ערך את ניסוי שדה הראיה הוא לא התייחס לציפיה מיוחדת. בניסוי הניראות, הוא ידע למה לצפות.

הוא לא ביצע ניסוי של שדה הראיה ולא של ניראות, כאשר יורד גשם קל, כפי שהיה כאשר הוא הגיע למקום התאונה.

גם מקדם החיכוך בכביש שונה בכביש רטוב ובכביש יבש, והוא חישב לפי מקדם חיכוך 0.5.

הוא לא מדד את טווח האורות ברכבו של הנאשם.

טווח אורות לרכב דומה לרכב הנאשם, הוא מדד, וזה רשום ב-ת/16.

לגבי זמני תגובה, הוא עובד לפי חוזר המשטרה מס' 35/91.

כן הוא מאשר, כי המנוח לא חצה במעבר חצייה, וכי הנאשם יכול היה להיות מופתע מהופעת הולך הרגל במהירות בה נסע.

אילו התאים את מהירות נסיעתו, למצב תנאי הדרך, לא היה מופתע או היה מופתע פחות.

התמונות אשר ב-ת/8 צולמו על ידו. לגבי המנוח הוא מעיד: (פרוט' עמ' 17 שורות 19-23)

"בתמונות שאני צילמתי ניתן לראות שיש פגיעה שוק הימני בחלק הפנימי, ומכאן ניתן להסיק שהוא היה בזווית כלשהי עם הפנים לכיוון המיצובישי. אם הולך הרגל חוצה מימין לשמאל ולא סוטה לכיוון הרכב, הוא ייפגע ברגל שמאל בחלק החיצוני. אם הוא פונה לכיוון הרכב, הנזק מתאים לנזק שממנו סבל המנוח לפי התמונות שצילמתי".

הוא מאשר, כי כאשר הוא הגיע למקום, המנוח היה כפי מופיע בצילומים. את השברים מהפגוש הקידמי הוא מצא בנתיב השמאלי כפי שמופיע בתמונות 19, 20 ו-21.

הוא התקשר לפלאפון הנאשם ועשה מאמצים נוספים להזמינו לצורך גביית עדותו, אך ללא הצלחה.

כן הוא מפרט את זמני התגובה בלילה בהפתעה, ואת תגובת המערכת (כפי שהוא מפרט בפרוט' עמ' 17 שורות 4-6)



בחקירה החוזרת, הוא מפרט ומתקן את זמן התגובה בהפתעה. בדו"ח הבוחן, כשהוא רשם 1.15 שניות, זה כולל את זמן תגובת המערכת שהיא 0.75 שניות, וכפי שהוא מפרט: (פרוט' עמ' 18 שורה 17) "בזמן תגובה רגיל זמן תגובת נהג היא 0.75 שניות וזמן תגובת מערכת היא 0.35 שניות, יחד 1.05 שניות".



ה. עד תביעה מס' 5 - רס"ר נגרין שמואל, אשר רשם דו"ח, כאשר הגיע למקום התאונה - המוצג ת/17. כן הוא מסר הודעה לגבי האירוע - המוצג ת/18.



בחקירה הנגדית, הוא מעיד, כי סביר להניח, שביום התאונה, הוא זכר את המקרה טוב יותר מאשר בזמן עדותו בביהמ"ש. ניידת הסיור הגיעה למקום התאונה לפניו, והבוחן הגיע אחריו.

אם הראות לקויה, הוא מדליק אבוקות וזה יכול להיות אף ביום, אם יש ערפל וגשם.

כן הוא מאשר, את כל אשר מסר בעדותו.



ו. עד תביעה מס' 6 - מר יעקובי דורון, מנהל מחלקת התאורה של עיריית חיפה בששת השנים האחרונות, אשר כתב את המכתב - המוצג ת/19.



בחקירה הנגדית הוא מעיד, כי נערכו 2 בדיקות. אחת במרכז בקרת התאורה העירוני, שם מתנהל רישום של שעות הדלקה וכיבוי התאורה, כפי שהם מנחים אותו, ומתנהל יומן רישום כזה.

בתאריך 09.01.01, דהיינו, 10 ימים לפני התאונה, כיבוי האורות היה מכוון לשעה 06:25 הכיוון הבא אחריו היה ביום 21.01.01, וזה כוון לשעה 06:26. הבדיקה השניה במרכז העירוני מה שנקרא 106, שמנהל רישום ממוחשב על תקלות המדווחות לו.

בדיקתם העלתה שמיום 01.01.00 ועד 01.02.01, לא היו רישומים על תקלות בשד' ההסתדרות, באזור צומת קרית אתא, ויש על כך אישור גם בכתב.

הוא לא היה במקום התאונה, ביום התאונה.

תיתכן אפשרות, שתקלה לא מדווחת ופנסים לא דולקים, וכפי שהוא מעיד: (פרוט' עמ' 22 שורות 1-3) "יכול להיות מצב שתאורה לא תעבוד, למרות שהיא צריכה לעבוד, ולמרות ששעת הכיבוי היתה מתוכננת לשעה מאוחרת יותר. היו מקרים כאלה בעבר".



4. מטעם ההגנה העיד הנאשם ו-3 עדי הגנה מטעמו.



א. הנאשם בעדותו בפניי מעיד, כי ביום האירוע הוא עזב את ביתו בכרמל בשעה 05:30, ונסע למקום עבודתו הנמצא בקרית ביאליק. קצת אחרי הירידה מגשר קרית אתא, הוא פגע באדם. באותו זמן ירד גשם והיה חשוך מאוד. הוא עצר את המיצובישי ורץ לתחנת המשטרה הקרובה - משטרת זבולון וסיפר לשני השוטרים שהיו שם, שפגע באדם וביקש את עזרתם.



בחקירה הנגדית הוא מעיד, כי בתחילה ענה לשאלות הבוחן, ולאחר מכן סירב לענות, בהתאם להצעת עורך דינו באותו זמן.

הוא פעל בעצה אחת עם עורך דינו, ופעל לפי הנחיותיו.

ככל שהוא זוכר, הוא נסע במהירות 60-70 קמ"ש. אם מסר לבוחן שנסע בין 60 ל-80 קמ"ש, זה כדבריו: (פרוט' עמ' 23 שורה 5) "אז זה כנראה מה שאמרתי".

המהירות המותרת באותו מקום היא 70 קמ"ש.

לדעתו, הוא נסע במהירות המותרת.

הוא חוזר ומעיד, כי היה חושך באותו מקום וירד גשם.

בהתייחס למה שמסר לרפ"ק אלי ממן שהיתה תאורת רחוב באותו זמן, הוא טוען, כי לא היתה באותו יום תאורת רחוב, וזאת בניגוד למה שכתוב ב-ת/2.

הוא אינו יודע, לאיזה מרחק האירו פנסי המיצובישי.

את המנוח הוא ראה ברגע שפגע בו.



ב. עד הגנה מס' 2 - רס"ר אייל גראוור, חתום על צילום העדות, ומאשר את האמור בה.

בהתאם לעדותו, הוא היה בין הראשונים שהגיעו למקום התאונה. הם הגיעו כמה שוטרים למקום, ולפניהם לא הגיע אף אחד.

בהתייחס לתאורה הוא מעיד: (פרוט' עמ' 23 שורות 28-30) "אני לא זוכר אם התאורה פעלה או לא, כאשר אני הגעתי למקום. המקום היה חשוך ולא כל כך מתאים לשעות הבוקר, כי היה חורף. אני חוזר ואומר שאינני זוכר אם הסתכלתי אם התאורה פועלת או לא". ובהמשך: (עמ' 24 שורה 1) "אני מאשר שהמקום היה חשוך כמו באמצע הלילה".

בחקירה הנגדית, הוא מעיד, כי כאשר הבוחן הגיע, הוא כבר לא היה במקום התאונה אלא בתחנה, ואינו יודע כמה זמן אחרי התאונה הנאשם הגיע לתחנה.



ג. עד הגנה מס' 3 - מר משה גולדברג, סגן מנהל מחלקה תאורה ורמזורים בעיריית חיפה, הוא אשר חתום על ההודעה - המוצג נ/3.

את הודעתו גבה עמיחי גורן ביום 07.03.01.

כן הוא מעיד: (פרוט' עמ' 24 שורה 25) "אני לא יכול לשלול תקלה שלא דווחה לעירייה" ובהמשך: (שורה 28) "לא דיווחו לנו על תקלה בתאורה במקום התאונה".

אם לא מדווחים להם, הם לא יכולים לדעת.

כן הוא מעיד, כי לא יכול להיות מצב שפנס אחד ידלק והשאר לא.



בחקירה הנגדית, הוא מעיד: (פרוט' עמ' 25 שורות 4-5) "יכול להיות מצב שהתאורה לא תפעל מספר דקות, או תפעל מספר דקות ואח"כ תכבה, זה יכול לנבוע מנפילות מתח והפרעות בחברת החשמל".



ד. עד הגנה מס' 4 - אינג' עוזי רז.

חוות דעתו על נספחיה ו-9 צילומים, הוגשה והיא המוצג נ/6.



בחקירה הנגדית, הוא מעיד, כי בהנחה שבמקום היתה תאורה, והולך הרגל חצה מימין לשמאל, התאונה היא גבולית, וזאת במהירות 60 קמ"ש.

במהירות של 70 קמ"ש, התאונה בלתי נמנעת.

מאחר ובאותו זמן ירד גשם, אפשרות הסטיה ימינה היא מינימאלית, מאחר והכביש היה רטוב.

הוא החל לטפל בתאונה אחרי שהמיצובישי כבר תוקנה, ולכן לא ראה אותו אחרי התאונה.



5. אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:



א. הנאשם נסע בשד' ההגנה מכיוון הצ'ק פוסט לכיוון קרית ביאליק.

ב. במקום התאונה, שד' ההגנה הינו כביש דו מסלולי, אשר שטח הפרדה בנוי מצוי

במרכזו, ובכל מסלול 3 נתיבי נסיעה, במקום התאונה נתיב נוסף המשמש כתחנת

אוטובוסים.

ג. מהירות הנסיעה המותרת באותו מקום, היא 70 קמ"ש.

ד. הנאשם נסע בנתיב השמאלי הקיצוני בכיוון נסיעתו.

ה. הנאשם לאחר שירד מגשר קרית אתא, פגע בהולך רגל.

ו. הפגיעה בהולך הרגל היתה בנתיב השמאלי הקיצוני, כיוון נסיעת הנאשם.

ז. כתוצאה מהפגיעה, הועף הולך הרגל לאי התנועה שבין שני מסלולי הנסיעה ונגרם

מותו.

ח. הנאשם הבחין בהולך הרגל רק בזמן הפגיעה.

ט. ביום המקרה ובזמן אירוע התאונה, ירד גשם.

י. המנוח נפגע על ידי החלק הקדמי שמאלי של המיצובישי (כפי שניתן לראות ב-נ/8

תמונות 7, 8, 10, 11, 12, 14 ו-15).

י"א. אם הולך הרגל ירד לכביש מאי התנועה וחצה משמאל לימין, התאונה היא בלתי

נמנעת.



6. המחלוקת בתיק זה, הינה לגבי העובדות הבאות:



א. האם הולך הרגל חצה מימין לשמאל?

ב. מה היה מצב התאורה בזמן התאונה?

ג. מהירות נסיעתו של הנאשם?

ד. האם התאונה נמנעת?

ה. מהירות הליכתו של הולך הרגל?





7. לגבי המחלוקת הראשונה בתיק:



כאמור אם הולך הרגל חצה משמאל לימין, אין מחלוקת שהתאונה היא בלתי נמנעת.

ב"כ הנאשם בסיכומיו מסתמך על מימצאי הפתולוג - ד"ר ברטלוי לוי. לצערי, חוות דעת הפתולוג וכן הצילומים לא הוגשו לביהמ"ש.

הנאשם מעיד, כי ברגע הפגיעה, ראה את פניו של המנוח, דהיינו, המנוח היה בסיבוב כלפיו.

מאחר ויש פגיעה קשה בשוק רגל ימין של המנוח, בחלק הפנימי, לדעת בוחן התביעה סביר יותר, שבאותו זמן רגלו הימנית היתה מושטת קדימה, ומאחר ופניו היו מול המיצובישי, אין זאת כי הסתובב ונחבל במקום זה.

לו היה חוצה משמאל לימין היתה נפגעת רגלו הימנית בחלק החיצוני, ואם היה מסתובב לעבר המיצובישי, כשרגלו השמאלית מושטת קדימה, היתה רגלו השמאלית נפגעת בחלק הפנימי.

לאור הנחה זו, תיבדק גם אחריות הנאשם, כשכיוון החצייה היה מימין לשמאל.



8. לגבי המחלוקת השניה בתיק:



עד תביעה מס' 2 - אלכסנדר מגזניק, גם בהודעתו במשטרה וגם בעדותו בביהמ"ש מעיד חד משמעית, כי המקום היה חשוך לחלוטין, וכי תאורת הרחוב לא פעלה כלל.

עד תביעה מס' 4 - רס"ר עמיחי גורן, מעיד: (פרוט' עמ' 13 שורה 1) "אם אני מאשר שהכביש היה חשוך? תשובתי חיובי".

מהצילומים שנעשו על ידו, בתמונה הראשונה אשר במוצג ת/8, המקום כמעט חשוך ולא רואים שתאורת הרחוב פועלת.

הבוחן הגיע למקום בשעה 06:32, ואין ספק, כי תמונה מס' 1, צולמה בשעה זו או אחריה וכאמור התאונה קרתה בסביבות השעה 06:00.

גם הבוחן מאשר, כי בכל התמונות בהן רואים את עמודי התאורה, לא נראה שדולקת בהן תאורה.

עד תביעה מס' 5 - רס"ר נגרין שמואל, בהודעתו במשטרה שורות 6-8 מוסר: "הגעתי למקום התאונה והניידת של תחנת זבולון נשארה במקום והיה חשוך במקום, לא פעלה תאורת הרחוב באזור התאונה".

בעדותו (פרוט' עמ' 19 שורה 19) הוא מעיד: "כל מה שרשום בהודעתי הוא נכון".

באימרתו הראשונה של הנאשם - כמופיע במוצג ת/2, הוא מסר שהיתה תאורת רחוב והוא נסע עם אורות רגילים.

הנאשם לא מסר במשטרה כל עדות נוספת.

בעדותו בביהמ"ש, גם בעדות הראשית וגם בחקירה הנגדית, הוא מעיד, שהיה חושך במקום וירד גשם.

אינני יכולה לשלול הטענה, כי אימרתו הראשונה נעשתה כאשר הוא היה במצב של הלם, כפי שעולה מהעדויות על מצבו כשהגיע למשטרת זבולון.

עד ההגנה מס' 2 - אייל גראוור, שהיה מהראשונים שהגיעו למקום התאונה, מעיד, כי היה חושך, וכדבריו: "המקום היה חשוך כמו באמצע הלילה", הוא לא הבחין אם התאורה פעלה או לא.

עד הגנה מס' 3 - מר משה גולדברג, גם בהודעתו ב-נ/3 שורות 11-12 וכן בעדותו מעיד: (פרוט' עמ' 24 שורה 25) "אני לא יכול לשלול תקנה שלא דווחה לעירייה".

לאור כל זאת, אני קובעת, כי בזמן התאונה, תאורת הרחוב לא פעלה, ובמקום שרר חושך מוחלט.



9. לגבי המחלוקת השלישית בתיק:



באימרתו הראשונה של הנאשם - המוצג ת/1, וגם בעדותו, הוא טוען כי נסע במהירות

60-80 קמ"ש.

הבוחן יצא בחישוביו מהנחה, שהנאשם נסע במהירות ממוצעת של 70 קמ"ש, היא המהירות המותרת באותו מקום.

מקבלת אני קביעה זו, וקובעת כי הנאשם נסע, עובר לתאונה, במהירות של 70 קמ"ש.





10. לגבי המחלוקת הרביעית בתיק:



אינני מקבלת את קביעתו של בוחן המשטרה, כפי שמופיע ב-ת/5, לגבי זמן תגובה של 1.15 שניות.

זמן תגובה של נהג מופתע, הוא בין 1 שניה ל-1.20 שניות.



לצורך חישוב:

ממוצע זמן התגובה שבו נהג מופתע - 1.10 שניות.

זמן תגובת המערכת - 0.3 שניות.

תוספת בגין לילה - 0.1 שניות.

_________

סה"כ - 1.5 שניות.



לכן אני מקבלת את עמדת המומחה רז בחוות דעתו - המוצג ת/6, עמ' 4, סע' 6.



במהירות של 70 קמ"ש ובמקדם חיכוך של 0.5 שניות, כפי שקבע מומחה התביעה ב-ת/4, אורך מרחק הבלימה הוא כדלקמן:



א. מרחק התגובה ב-70 קמ"ש, במשך 1.5 שניות 29.16 מ'

ב. מרחק הבלימה במהירות זאת, במקדם החיכוך האמור הוא 38.58 מ'

________

סה"כ מרחק העצירה הנדרש 67.74 מ'













במהירות 60 קמ"ש, ובאותם הנתונים כפי שנקבעו על ידי מומחה התביעה, אורך המרחק הבלימה הוא כדלקמן:



א. מרחק התגובה ב-60 קמ"ש, במשך 1.5 שניות 24.90 מ'

ב. מרחק הבלימה במהירות זאת, במקדם החיכוך האמור הוא 28.33 מ'

סה"כ מרחק העצירה הנדרש 53.23 מ'



גם בוחן התביעה מציין ב-ת/5, כי במהירות נסיעה ממוצעת של 70 קמ"ש, מרחק העצירה הוא 60.36 מ', וכן מציין כי אם יש תאורת רחוב + פנסים, התאונה נמנעת.

כאמור קבעתי, כי בזמן התאונה, היה חושך מוחלט והתאורה בכביש לא דלקה.



11. לאחר שקבעתי כי בזמן התאונה היה חושך מוחלט, אני קובעת כי הנאשם יכול היה להבחין בהולך הרגל, רק בהיות הולך הרגל במרחק שאינו עולה על 30 מ' שהוא טווח אורות הרכב, ראה תקנה 334 (ג) לת"ת.

הואיל ומרחק העצירה הנדרש הינו בשני המקרים, גם במהירות 70 קמ"ש וגם במהירות 60 קמ"ש, מעל המרחק של 30 מ', הרי שהתאונה היא בלתי נמנעת.



12. השאלה שבפנינו היא, אם הנאשם היה מבחין בהולך הרגל במרחק ובמועד האפשריים, דהיינו, בטווח האורות, כפי שפירטתי לעיל, האם התאונה נמנעת?

מאחר וטווח האורות הוא 30 מ', התאונה היא בלתי נמנעת.



13. לגבי המחלוקת החמישית בתיק:



לאחר שקבעתי שהנאשם יכול היה להבחין בהולך הרגל רק בטווח פנסי המיצובישי, אין חשיבות למהירות הליכתו של המנוח.


14. כאמור, חציית הולך הרגל מימין לשמאל, היא הנחה בלבד.



15. כמצויין לעיל, לא הוכח כי תאונה זו ניתנת היתה להימנע.



16. בנסיבות, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.




רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון