הכרעת דין האשמה ומהלך הדיון 1. הנאשמים בפני הואשמו בהפעלת אוטובוס שלא בהתאם לתנאי הרשיון, עבירה לפי תקנה 385 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. הטענה היא כי ביום 05.03.2003 הסיעו נוסעים בשכר ללא רשיון מיוחד מאת משרד התחבורה כנדרש בחוק. 2. בהחלטה מיום 5.5.03 החלטתי לאחד את התיקים היות ועולה בהם שאלה משפטית זהה. התיק נקבע להקראה ליום 9.6.03 על מנת שהצדדים יגבשו עמדתם ויחליטו אם יש הסכמה על עובדות. לאחר מכן נדחתה ישיבת ההקראה ליום 2.9.03, זאת על פי בקשת התביעה שביקשה לאפשר לה לבצע השלמות חקירה. 3. בישיבה מיום 2.9.03 התיק נקבע להוכחות ליום 30.9.03 שעה 12:30 והסתיים באותו היום. מטעם התביעה העידו: - עדת תביעה מס' 1- סמ"ר דקלה פרץ שערכה דו"ח פעולה בתיק 9551/03. - עד תביעה מס' 2 - רס"ר אברהם ימין שערך דו"ח פעולה בתיק 9551/03. - עד תביעה מס' 3 - רס"ם משה פרונטה שערך דו"ח פעולה בתיק 9485/03. - עד תביעה מס' 4 - רס"ר דוד אלבז שערך דו"ח פעולה בתיק 9485/03. התביעה הגישה המסמכים הבאים: ת/ 1 - דו"ח פעולה של עדת תביעה מס' 1. ת/ 2- דו"ח פעולה של עד תביעה מס' 2. ת/ 3 - דו"ח פעולה של עד תביעה מס' 3. ת/ 4 - דו"ח פעולה של עד תביעה מס' 4. מטעם ההגנה העידו: - עד הגנה מס' 1 - מר יוסף חנוכה מנהל חשבונות בחברה בה עבדו הנאשמים. ההגנה הגישה המסמכים הבאים: נ/ 1 - הסכם הסעות בין החברה בה עבדו הנאשמים לעמותת נועם וחסד. נ/ 2 - חשבון הסעות לחודש מרץ 2003. נ/ 3 - רשיונות רכב והסעה מיוחדים. מבוא - השאלה שלפנינו בקליפת אגוז - האם מדובר בהסעת שירות או הסעה מיוחדת? 4. בישראל כמו גם ברוב מדינות העולם ישנה הסדרה (רגולציה) של התחבורה הציבורית על גווניה השונים. בין הדרישות השונות קיימת דרישה כי סוגים שונים של שירותי הסעות ציבוריות יהיו אך ורק על פי רשיון ובהתאמה מדוקדקת לתנאי הרשיון. 5. קיימים סוגים שונים ורבים לשירותי הסעה ציבורית. לעניינו חשובים שני סיווגים והם "הסעת שירות" ו - "הסעה מיוחדת". "הסעת שירות" מוגדרת בתקנה 384 לתקנות התעבורה. על פיה: "שירות" - שירות נסיעות באוטובוס ציבורי שבו משלם כל נוסע בעד נסיעתו. תקנה 385 גם מטילה סנקציה על מי שמפעיל שירות ללא רשיון וזו לשונה: "לא יפעיל אדם שירות, לא ימשיך בהפעלתו ולא יסיע באוטובוס, למעט אוטובוס זעיר פרטי, אלא לפי רשיון מאת הרשות שניתן לפי חלק זה, ובהתאם לתנאי הרשיון." 6. לעומת הסעת שירות קיימת הסעה מיוחדת. "הסעה מיוחדת" - מוגדרת דווקא לא בתקנות התעבורה אלא בסעיף 1 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה- 1985, ועל פיה: "הסעה מיוחדת" - הסעה שבה עומדים אוטובוס או טיולית לרשות מזמין תמורת תשלום סכום כולל בעד השימוש בו. 7. מבלי להיכנס בשלב זה להגדרות ברורות, הרי נסיעות שירות הנם הנסיעות של שירותי האוטובוסים הציבוריים כגון חברות "אגד", "דן" "סופרבוס" וכן הלאה. חברות אלו מקיימות שירותי הסעה בקוים ברורים, תחנות ציבוריות, ושעות יציאה ידועות. כל אחד יכול בד"כ להשתמש בשירותים אלו והמשתמשים משלמים על שירותיהם. הסעות מיוחדות לעומת זאת הן הסעות של בתי ספר לטיולים, עובדים למפעלים, נסיעות לחתונות, וכן הלאה. כפי שאסביר מאוחר יותר, אין צורך בנסיבות שלפנינו לעיין בכך יתר על המידה. 8. ברור מאליו כי הדרישות והתקנות שונות מהותית לגבי כל נסיעה ונסיעה. במקרה שלפנינו, נאשמו שני הנאשמים כי היו נהגים בהסעת שירות. הגנתם העיקרית והיחידה למעשה הייתה כי נסיעתם לא הייתה הסעת שירות כי עם הסעה מיוחדת. השאלה שלפנינו פשוטה היא לכן. האם ההסעות שביצעו הנהגים היו הסעות שירות או הסעות מיוחדות? 9. לצורך מענה על שאלה זו נקבע ראשית את המסקנות העובדתיות, לאחר מכן נבדוק את הסעיפים הרלוונטיים ולאחר מכן נענה על השאלה שלפנינו. המסגרת העובדתית - ההסכם בין עמותת נועם החסד לחב' ז'ק יולזרי בע"מ 10. לאחר ששמעתי את העדים, והתרשמתי מחומר הראיות לפני אני קובע את העובדות כדלהלן: 11. עמותה בשם "נועם החסד" שמספרה הוא 58-000366219 (להלן: "העמותה") הגיעה להסכם חתום עם חב' המוביל ז'ק יולזרי רמלה בע"מ שמספרה הוא 510441207 (להלן: "החברה") על הסעות שונות לחברי העמותה. על פי ההסכם החב' תבצע הסעות לחברי העמותה בלבד מהקריה החרדית בבית שמש לירושלים. ההסכם (שהוגש כ - נ/1) הוא קצר יחסית ומפרט בקצרה את תנאי ההסכם. 12. על פי ההסכם תדאג העמותה ל"משגיח" בכל אוטובוס שתפקידו יהיה לזהות את חברי העמותה, לדאוג להפרדה בין נשים לגברים, לייצג את חברי העמותה מול הנהגים ולגבות תשלומים עבור השירותים השונים מחברי העמותה. הנהגים לא יקבלו כל תשלום או תשר מחברי העמותה, הנהגים לא ידליקו רדיו או וידיאו, ולא ישוחחו עם נשים ובנות מבין הנוסעים. 13. על פי ההסכם, (שתאריכו הוא 31.12.2001) מחיר נסיעה אחת הוא 130 ₪ לא כולל מע"מ. על כל איחור מעל 5 דקות תיקנס החברה ב - 50 ₪ ועל כל אי ביצוע הסעה תקנס ב - 260 ₪. כן הוחלט כי אחת לחודש יוגש חשבון מפורט והעמותה מתחייבת לשלמו תוך 45 יום. החשבון יכלול את כל הנסיעות שבוצעו באותו חודש. 14. למען הסר ספק, הרי מדובר על כמות נסיעות גדולה. העמותה שילמה בחודש מרץ 2003 סכום של 222,583 (מאתים עשרים ושנים אלף וחמש מאות שמונים ושלוש) ₪ (נ/2). מנהל החשבונות של חב' ז'ק יולזרי שהציג את ההסכם והחשבונית הסביר כי מדובר בערך על 1,500 נסיעות לחודש וכשישים נסיעות מדי יום ביומו. אם נקח בחשבון שבתות, חגים, וימי שישי, הרי מדובר על אפילו יותר משישים נסיעות ליום היוצאות בזמנים מדוייקים על פי לוח זמנים שאת פשרו לא יכל מנהל החשבונות להסביר (פר' עמ' 10 ש' 14-16). בחלוקה גסה מדובר על קו הפועל באופן שיטתי וקבוע כל 15-20 דקות. המסגרת העובדתית - מי ומי בנוסעים? והאם מדובר בנסיעה בתשלום? 15. הראיות מוכיחות באופן חד-משמעי כי כל אדם הנחזה להיות חרדי יכול לנסוע בקו אוטובוס זה אם ישלם את הסכום המבוקש. עובדה זו עולה בבירור מעדויותיהם הברורות של השוטרים המעורבים בעניין. השוטרת דקלה פרץ כתבה במפורש: "התמקמתי במקום הנ"ל בתחנת אוטובוס כאשר אני בלבוש אזרחי... למקום הגיע אוטובוס שכתוב עליו יולזרי שאלתי את הנהג ירושלים? הנהג השיב בחיוב. עליתי מהדלת האחורית. לאחר מס' דקות קם אחד הנוסעים עם שקית ביד והחל לאסוף כסף.... ראיתי נוסעים נוספים משלמים לבחור הגובה..." (ת/1). 16. השוטרת העידה על דברים אלו לפני כשהיא מסבירה שהגיע למקום בלבוש צנוע, ועלתה בדלת האחורית כמקובל (פר' עמ' 2-3). דברים דומים העיד השוטר משה פריאנטה: "אני בלבוש חרדי התמקמתי בתחנת אוטובוס ברח' חזון איש. לתחנה הגיע אוטובוס של חב' ז' יוזלרי מס' 30-222-15. לאחר שעליתי לאוטובוס דיוחתי לצוות הגיבוי על ביצוע תשלום נסיעה מבית שמש לירושלים סך של 14 ₪. שילמתי את הסכום לאדם חרדי שעבר בין הנוסעים ואסף כספים עבור הנסיעה לפני היציאה מבית שמש לכביש 38. האוטובוס נעצר על ידי צוות הגיבוי. בזמן זה הגובה העביר את שקית הכסף לאדם אחר שהיה באוטובוס וסימנתי לשוטר על הגובה ועל האדם עם הכסף" (ת/3). 17. השוטר אלבז אף העיד כי במהלך הפעולה נתקל בשני אנשים שאחד מהם היה "הגובה" והשני טען שהוא אחראי על ההפרדה בין גברים לנשים ת/4). לציין כי אף מתגובתו של הנאשם אקוע ניתן ללמוד כי הוא יודע על הגבייה. אקוע השיב לשוטר אלבז כי "אני לא גביתי כסף מהנוסעים. אני מסיע נוסעים לישיבות והשוטר יודע מי הגובה" (ת/4). 18. הסניגור בסיכומיו המעניינים ניסה לטעון כי אין מדובר בתשלום אלא בתרומה וולונטרית לעמותה (סעיפים 24-27 לסיכומים). אין אני יכול לקבל טענה זו ואני דוחה אותה על הסף. מן העדויות עולה בבירור שמדובר ב"גובה" שגובה כספים מהנוסעים ולא בתרומה. אציין שוב כי מדובר בקו משגשג שמחזורו הוא מאות אלפי שקלים מדי חודש בחודשו וקצת מגוחך לטעון כי מדובר בתרומה. בכל מקרה, הוכח לפני בצורה ברורה וחד משמעית בשני המקרים כי כסף נגבה על ידי איש שתפקידו בכך מהנוסעים. 19. אציין כי שני הנהגים לא העידו לפני וסניגורם הודיע לי הסביר להם את המשמעויות הנובעות מכך. אני מניח שישנה סיבה שהללו לא העידו ואין טעם להוסיף בכך. המסקנה העובדתית היא כי מדובר בשירות הפתוח לכל אדם הנחזה להיות חרדי המעוניין לנסוע מבית שמש לירושלים. ובלבד שיציית לתנאי הקו, קרי, הפרדה בין גברים לנשים, לבוש צנוע, וכמובן תשלום כמתבקש. האם לאור העובדות כפי שנקבעו מדובר בנסיעת שירות או נסיעה מיוחדת? 20. לאור העובדות שנקבעו על ידי, אין צורך להכנס לפלפולים משפטיים בדבר ההבדלים בין "הסעת שירות" לבין "הסעה מיוחדת". הגדרת שירות מופיעה כאמור בתקנה 384 לתקנות התעבורה ועל פיה: "שירות" - שירות נסיעות באוטובוס ציבורי שבו משלם כל נוסע בעד נסיעתו בנפרד". 21. יושם לב כי לא מופיעה בהגדרה כל הנחייה למי, מתי, ואיך, משלם הנוסע בעבור נסיעתו בנפרד. כל שהתבקש הוא כי כל נוסע ישלם בנפרד עבור נסיעתו. אין שום הכרח כי הנוסע ישלם לנהג דווקא. ההגדרה מתבססת על כך שאין מדובר בנסיעה לקהל ברור ומיועד מראש אלא אנשים פרטיים המחליטים כל אחד לחוד לנסוע ממקום פלוני לאלמוני. 22. אין ספק שהתיחום המדוייק שבין סוגי הנסיעות השונים איננו תמיד מוגדר ומאופיין אך אין זה המקרה שלפנינו. אין צורך ואין זה המקום להיכנס לפלפולים משום שבוודאי ובוודאי שבמקרה שלפנינו מדובר על נסיעת שירות. ליתר דיוק, מדובר לא על נסיעת שירות אלא על קו שירות פיראטי. תקנה 385 קובעת כי "לא יפעיל אדם שירות, לא ימשיך בהפעלתו ולא יסיע באוטובוס למעט אוטובוס זעיר פרטי, אלא לפי רשיון מאת הרשות שניתן לפי חלק זה, ובהתאם לתנאי הרשיון". 23. אין ספק כי במקרה שלפנינו בוצעו בשני המקרים נסיעות שירות שלא בהתאם לרשיון (שאינו קיים כלל) ובוודאי נעברה עבירה על תקנה 385. על העמותה שלפנינו 24. לא נציין ידי חובתנו אם לא נזכיר מעט את העמותה הקשורה לעניין. הסניגור בסיכומיו כתב בהאי לישנא: "ההסעות שביצעו הנאשמים נעשו בהתאם לרשיון הסעה מיוחד שניתן לחברה, ובהתאם להסכם בין החברה לבין העמותה. נציין, כי אוכלוסייתה של בית שמש היא כ - 53,000 איש (ראה דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2002, פרק 2.14). העמותה נותנת שירות של הסעות מיוחדות רק לחבריה, המתגוררים רק ב - 2-3 שכונות בעיר שמונות 2-3 אלפי משפחות. מספר החברים, והעובדה שמדובר במשפחות צעירות, הזקוקות להגיע לבתי הספר, ישיבות, כוללים, מוסדות ואירועים בירושלים, מצדיקה את כמות ההסעות המיוחדות שהוזמנו בחודש מרץ 2003" (סעיף 7 לסיכומים תחת הכותרת "העובדות כהוויתן"). 25. לאור דברים אלו, לא התעצלה התביעה והביאה את תעודת הרישום של עמותת נועם החסד יחד עם מסמכים אחרים מתיקה אצל רשם העמותות. מהתעודה התברר כי מטרות העמותה העיקריות הן "לקיים שיעורי תורה. להפיץ יהדות", ואין בין מטרותיה דבר וחצי דבר על הסעות חברי העמותה. יתירה מזו, מספר החברים (המייסדים) הנו שבעה בלבד ולא ברור כלל אם יש בה כיום יותר משבעה חברים. 26. כמובן, כנגד תגובה זו יצא הסניגור חוצץ בעטו ומקלדתו כשעיקר טענתו (הנכונה בעיקרה) היא שאת מספר חברי העמותה יש להוכיח על פי מסמכי העמותה המופיעים במשרדי העמותה. אין זה המקום להתייחס לכך משום שאין זה רלוונטי לענייננו, אך אם אכן מדובר בעמותה ובה אלפי חברים וההסעות הינם חלק מהפעילויות הציבוריות בה, הייתי מצפה מההגנה דווקא כי תביא ראיות לכך. אך ראיות כגון אלו לא הובאו. 27. בכל מקרה, אפילו אם הייתה קיימת עמותה פעילה מאוד וחברים בה רב, לא היה הדבר משנה את מסקנתי. מסקנתי העובדתית הייתה כי מדובר בשירות המוצע לכל דיכפין העונה על מספר תנאים בסיסיים. ממילא אין זה רלוונטי אם קיימת אכן עמותה גדולה או שמדובר בכסות עיניים בלבד. אחריותם המשפטית של הנהגים 28. אין מקום לטענת הסנגור, כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש כתב אישום כנגד הנהגים. אחריות הנהגים למעשה הנה ישירה. 29. כבר נקבע על ידי בית משפט (ע"פ 326/84, "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3), 65 ,עמ' 71-72)כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירה על תקנה 385 לתקנות התעבורה הנו של אחריות קפידה. שתי ההגנות המוכרות במקרים של אחריות מוחלטת אינן לענייננו. בכל מקרה, הוכח לי בבירור כי במקרה שלפנינו הייתה מחשבה פלילית. לנהגים היה ברור בצורה מפורשת מה הם עושים. אין מדובר פה במקרה של עצימת עיניים אלא במקרה של כוונה ברורה. שני הנהגים ידעו שברשותם רק רשיון להסעה מיוחדת, הם הכירו את מסלול הנסיעה, ידעו שהם עוצרים בתחנות איסוף, ידעו שהנוסעים משלמים עבור הנסיעות ובכל זאת עשו זאת. 30. אודה ולא אבוש כי לא נחה דעתי מכך שהעומדים לדין בסופו של דבר במקרה שלפנינו הם שני הנהגים. אחרי ככלות הכל, בשרשרת בעלי האחריות לאירגון זה של הסעות, הם נמצאים בתחתית הסולם. המחזיקים במושכות הם אנשי העמותה ומנהלי החברה, בעוד שהנהגים השכירים אינם אלא בעיקר ממלאי הוראות. אולם אין כמובן הדבר מסיר את אחריותם המשפטית ואם יש מקום להתייחס לכך הרי זה בהקשר של הטיעונים לעונש. 31. כהערת אגב אעיר כי אין חולק שניתן לאור החלטתי להרשיע את הנאשמים בסעיף 34 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה- 1985. אולם מכיוון שהתביעה לא בקשה זאת, והצדדים לא התייחסו לכך בסיכומיהם, אין מקום לכך. סוף דבר 32. לאור האמור לעיל ולאחר שבחנתי את הראיות שבפני, החלטתי להרשיע את שני הנאשמים בעבירה המיוחסת להם, עבירה על תקנה 385 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961. הסעת נוסעיםאוטובוס