תקנה 22 א לתקנות התעבורה

הכרעת דין האשמה ומהלך הדיון 1. הנאשם הואשם בעבירה על תקנה 22א לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961. 2. הטענה העובדתית היא כי בתאריך 2.7.02 נהג הנאשם את רכבו ברחוב שלמה המלך לכיוון כיכר צה"ל כאשר בכיוון נסיעתו מוצב תמרור ב- 35. בהגיעו לצומת פנה שמאלה לרח' יפו ולא ציית לתמרור המורה על נתיב תחבורה ציבורית בלבד. 3. הנאשם כפר באשמה והתיק נקבע להוכחות ונשמע בתאריך 2.10.03. הצדדים סיכמו בכתב (ולא בקצרה) וסיכומי הסניגור הגיעו אלי ביום 10.12.03. 4. מטעם התביעה העידו: רס"ר גלית כהן- שוטרת שרשמה את הדו"ח. רס"ר אנה גולדפיין- שוטרת שאכפה באותה עת במקום ביצוע העבירה. מר ממליה יעקב- מנהל המדור לאיסוף ועיבוד מדע ואחראי על ניהול רשות התמרור בעיריית ירושלים. 5. כמו כן הוגשו וסומנו המסמכים הבאים: (ת1/) דו"ח פעולה של עדת תביעה מס' 1. (ת2/) מזכר שערכה עדת תביעה מס' 1. 6. מטעם ההגנה העיד מלבד הנאשם מר דודו דהן שקיבל דו"ח באותה עת ובגין אותה עבירה בה הואשם הנאשם. כמו כן הוגשו וסומנו המסמכים הבאים: (נ1/) מפה של הצומת בה נעברה העבירה (2 עמודים) (נ2/) תמונות הצומת והתמרורים (8 תמונות). (נ3/) דו"ח שרשמה עדת תביעה מס' 2 לנהג אחר. (נ/ 4) תעודת עובד ציבור. (נ/ 5) הנחיות היועץ המשפטי לממשלה. (נ/ 6) הנחיות כלליות להצבת תמרורים. (נ/ 7) בקשת עד הגנה מס' 1 לביטול דו"ח שנרשם לו בגין אותה עבירה בה הואשם הנאשם ובאותה עת. גדר המחלוקת - האם הוצב התמרור כדין? 7. אין חולק כי הנאשם פנה שמאלה מככר צה"ל לרח' יפו כאשר קטע כביש זה של רח' יפו משמש לתחבורה ציבורית. טענתו היחידה קשורה לתמרור ב- 35 (המורה על נתיב תחבורה ציבורית) שלו היה צריך לציית. הנאשם מודה בכך ומציין במפורש כי גדר המחלוקת בתיק מתמקד בשאלה האם התמרור שהוצב בכיוון נסיעתו, הינו תמרור שהוצב כדין ומה הנפקות שיש לייחס לכך, במידה והתמרור לא הוצב כדין. 8. אשר לכן, לצורך פתרון הסוגייא שלפנינו, ננתח בקצרה את הסיפא של תקנה 22(א) השייכת לענייננו ואחר כך נבדוק את ההשלכות למקרה שלפנינו. הסיפא לתקנת 22(א) - הגנת הנאשם הטוען כי תמרור הוצב שלא כדין 9. נתחיל בלשון הסעיף. תקנה 22(א) (שכותרתה היא ציות לתמרורים) קובעת כי: "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין". 10. הפסיקה כבר קבעה יותר מפעם אחת ועל כך אין חולק כי תמרור שהוצב שלא כדין כאילו בטל ועבר מן העולם. כך למשל בפסק דין אסולין נקבע כי במקום שיש צורך בשני תמרורים משני צידי הדרך, הרי בתמרור אחד לא סגי (ר"ע 213/83, יצחק אסולין נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 519). 11. מלשון הסעיף הקובעת כי הנאשם הוא זה שצריך להוכיח, משמע שנטל ההוכחה עובר אל הנאשם שהפר את הוראת התמרור. כל עוד לא הוכיח זאת, חזקה היא שהתמרור הוצב וסומן כדין. 12. מהי מידת ההוכחה הדרושה כדי שהנאשם יעמוד בנטל זה? בעניין זה כבר נקבע בפסיקה כי כשעומדת לחובת נאשם חזקה שבדין, יהיה עליו להוכיח את הגנתו בהתאם למאזן הסתברות במשפט אזרחי. 13. ולענייננו, אין צורך כי הנאשם יוכיח כי התמרור הוצב שלא כדין מעבר לספק סביר. אולם לא יספיק כי הנאשם יעורר ספק סביר שמא הוצב התמרור שלא כדין. צריך הוא לעמוד במאזן ההסתברויות (ראו י. קדמי "על הראיות" חלק שלישי מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט עמ' 1224-1225). 14. על מנת לעמוד במידה הוכחה זו של מאזן ההסתברויות, יש להביא ראיות המצביעות על כך שגירסתו של הנאשם היא מסתברת יותר מגירסת הצד שכנגד- הוכחה ברמה של 51%, על כן כאשר הגרסאות שקולות אין הנאשם יוצא ידי חובת נטל השכנוע (ע"פ 368/74, דרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) 7). המקרה שלפנינו, האם הוצב התמרור שלא כדין? 15. ביסוד טענת ההגנה כי התמרור הוצב שלא כדין עומדות שתי טענות מרכזיות: הראשונה; כי התמרור הוצב שלא כדין (שלא בצורה שבה צריך היה להציבו) והשניה; כי התמרור נקבע שלא כדין (שלא על פי ההסמכות הראויות), והכל כפי שיובהר להלן. 16. בטרם אפנה לדון בטענותיו של הנאשם, אסביר בקצרה כיצד מוצב תמרור ומה חסר בתמרור גבור סיפורנו לדברי ההגנה. התקנה הרלוונטית היא תקנה 18 לתקנות התעבורה שנוסחה הוא: (ג) רשות תמרור מקומית רשאית, בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה, לקבוע כל הסדר תנועה שלגביו לא ניתנו הוראות על פי תקנות משנה (א) ו- (ב). (ד) רשות התמרור מקומית תהיה אחראית להצבתו, התקנתו, הפעלתו, סימונו, רישומו ואחזקתו של כל הסדר תנועה שבתחומה". (ר' בג"צ 3536/92, שרה סווירי ו-10 אח' נ' עירית הרצליה, פ"ד מז(1) 125, 131-132). 17. כלומר, סעיף 18(ג) לתקנות התעבורה מציב שלושה תנאים הנדרשים לצורך הצבת תמרור מהסוג שלפנינו על ידי העירייה: - התייעצות עם קצין משטרה - החלטת רשות התימרור המקומית - הסכמת רשות התמרור המרכזית (והיא בד"כ המפקח על התעבורה). 18. אין חולק כי תמרור הוא הסדר תנועה המוגדר בתקנה 1 לתקנות התעבורה. תמרור מוגדר כ: "כל סימון, אות או איתות, לרבות רמזור, שקבעה רשות התימרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על פי הסמכה או על פי הוראה מאת רשות תימרור כדי להסדיר את התנועה בדרכים או כדי להזהיר או להדריך עוברי-דרך". 19. מהגדרה זו עולה כי תמרור אשר הוצב שלא על פי הסמכה כראוי אינו מסוגל להסדיר את התנועה בדרכים ולהזהיר או להדריך עוברי דרך - אינו ממלא את ייעודו ואינו מוצב כדין (ע"פ (ירושלים ) 6043/02, לנדנר אופיר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(1), 3115). 20. ההגנה תוקפת חזיתית את התמרור המדובר וטוענת כי תמרור זה לא הוצב כדין שכן לא עבר את כל התהליכים הנדרשים. ועתה נעבור לבחינת טענותיו של הנאשם עליהן הוא משתית מסקנתו זו. מה יש ומה אין לעירייה במקרה שלפנינו? 21. במקרה שלפנינו, העיד מר ממליה יעקב, מנהל המדור לאיסוף ועיבוד מדע ואחראי על ניהול רשות התמרור בעיריית ירושלים, ואין חילוקי דיעות בין הצדדים, כי בידי עיריית ירושלים המסמכים הבאים: - אישור רשות תמרור מקומית על התמרור. -אישור רשות תמרור מרכזית על תוכנית הרמזורים בצומת, כאשר התוכנית כוללת את התמרורים בצומת, כולל התמרור נשוא העבירה (זאת על פי עדותו של מר ממליה אשר לא נסתרה על ידי הנאשם). -פרוטוקול ישיבת וועדת התמרור, ממנו ניתן ללמוד כי נכח בישיבת רשות התמרור המקומית קצין משטרה, מר יוני גז. 22. לטענת הנאשם, לצורך הקביעה כי הצבת התמרור נעשתה כחוק חסרים האלמנטים הבאים: -התייעצות עם קצין משטרה, אשר לא צויינה בפרוטוקול. -אישור התמרור על ידי רשות התמרור המרכזית. -הצבת התמרור משני צידי הכביש כנדרש בחוק במועד ביצוע העבירה. סיכום טענותיו של הנאשם 23. שתי טענותיו הראשונות של הנאשם, כפי שפורטו לעיל, מעלות שאלות שהן משפטיות בעיקרן וטענתו האחרונה הינה שאלה עובדתית ועתה נדרשים אנו להכריעה בשלוש שאלות: -האם די בהשתתפות קצין משטרה בישיבת התמרור המקומית או שמא יש צורך בהתייעצות ממש. -כאשר התמרור מוצב בצומת מרומזרת, האם די באישור רשות התמרור המרכזית על התוכנית של הצומת כולה, או שמא יש צורך באישור של כל תמרור המסומן בו. -האם במועד ביצוע העבירה היו מוצבים בצומת שני תמרורים משני צידי הכביש כנדרש בחוק. האם די בהשתתפות קצין משטרה בישיבת וועדת התמרור המקומית? 24. כבר נקבע על ידי בית המשפט כי חובת התייעצות הינה חובה מהותית ולא פורמלית גרידא (בג"צ 512/81, המכון לארכיאולוגיה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד לה (4) 533, 539-540). במקרה פס"ד בענין המכון לארכיאולוגיה, ובדרך כלל, אמירה זו מופנית למקרים בהם התקיימה חובת התייעצות פורמלית, אך בבחינת הנסיבות ניתן ללמוד כי אין התייעצות מהותית. 25. במקרה זה הנסיבות הן הפוכות, ניתן לומר בוודאות כי חובת התייעצות מהותית קויימה למרות שלא קויימה פורמלית. אין בעובדה שלא נרשם בפרוטוקול ב"רחל ביתך הקטנה" כי קויימה התייעצות עם קצין המשטרה כדי לאיין קיומה של התייעצות. ברור הוא כי אם נוכח קצין משטרה בישיבה הרי שנוכחותו אינה לשם "קישוט" אלא כדי להביע הסכמה או התנגדות לנושאים הנידונים. 26. טענה דומה עלתה בפס"ד סווירי (בג"צ 3536/92, שרה סווירי ו- 10 אח' נ' עירית הרצליה, פ"ד מז (1), 125), כאשר גם שם נוכח בישיבת רשות התמרור המקומית קצין משטרה והש' חשין ציין בהתייחסו לטענה בדבר היעדר התייעצות עם קצין משטרה כי: "אפשר שתנאי זה נתמלא בכל זאת, הואיל וקצין המשטרה הינו חבר בוועדת התנועה, וההחלטה נתקבלה על דעתו". האם די באישור רשות התמרור המרכזית על תוכנית הרמזורים של הצומת, או שמא יש צורך באישור של כל תמרור המסומן בו? 27. העיד בפני מר ממליה כי: "אישור רשות תמרור מרכזית באה במקרים שיש רמזור על הכביש ואז האישור מכיל גם את כל התמרורים שבסביבות הרמזור. ישנה חתימה על התוכנית שבתוכנית רואים את התמרור, זה בא מעין חוברת ששם יש את רשימת המופעים מי נוסע וכמה שניות... מנסיון גם תמרור ב- 28 מבקשים לשנות ל- ב- 29 ואז חותם..." (פרו' עמ' 11 ש' 8-13) 28. מדברי העד עולה, ועדותו לא נסתרה, כי אם התמרור מוצב בצומת מרומזרת הרי שלא מגישים כל תמרור ותמרור לאישור ועדת התמרור המרכזית. אלא תוכנית הרמזורים של הצומת כולה מוגשת לוועדת התמרור המרכזית, כאשר בתוכנית מצויינים גם התמרורים והוועדה מאשרת את כל התוכנית. מוסיף העד ואומר, כי מנסיונו יש ותוכנית הרמזורים כולה חוזרת ללא אישור הוועדה מהסיבה שהוועדה מבקשת לשנות תמרור מסויים. 29. לאור האמור לעיל, יש לומר כי אם התמרור מופיע בתוכנית רמזורים אשר הוגשה לאישור הוועדה המרכזית הרי שקויים התנאי הדורש אישור וועדת התמרור המרכזית על התמרור. לא יתכן לומר, כי הוועדה חותמת על התוכנית כולה אך מתכוונת לחלק ממנה, כלומר, מתכוונת לאשר רק את הרמזורים אך לא את התמרורים המופיעים בה. 30. אציין כי במקרה זה היות ולא נטען כי תוכנית הרמזורים לא הוגשה לאישור וועדת התמרור המרכזית, אני מניח כי הוגשה היות והנטל להוכיח אי חוקיות הוא על הנאשם, הטוען לאי חוקיות. האם במועד ביצוע העבירה היה התמרור מוצב משני צידי הכביש? 31. אין מחלוקת כי במועד ביצוע העבירה דרשה הודעת קביעת התמרורים כי התמרור ב- 35 יוצב בשני צידי הכביש. ואולם, הודעת קביעת התמרורים גם קבעה כי הצבת תמרור ב- 35 איננה נדרשת משני הצדדים בכל מקרה. והרי לשון הסעיף: "משני צידי הכביש או מעל לנתיב או מעל לרמזור המתייחס לאותו כביש או אותו נתיב..." 32. כדי לעמוד בנטל ההוכחה היה על הנאשם להוכיח גם את שתי האפשרויות האחרות המצויינות בסעיף. דהיינו, היה עליו להוכיח גם כי התמרור לא הוצב מעל לנתיב או מעל לרמזור המתייחס לאותו כביש או אותו נתיב ודי בכך כדי לדחות את טענת הנאשם מפאת העובדה שלא עמד בנטל ההוכחה. 33. ואולם, אתייחס בקצירת האומר לטענתו לפיה התמרור לא הוצב משני צידי הכביש. העידה רס"ר גלית כהן כי: "הייתי רושמת שם כמויות של דוחות, אני זוכרת את התמרורים" (פרו' עמ' 3 ש' 24). ובהמשך: "אני בדקתי את התמרורים, רשום שהיה שני תמרורים, הצומת משתנה כל יומיים עם כל החפירות בה" (פרו' עמ' 4 ש' 8-9). 34. אציין כי עובדת היות מוצבים שני תמרורים במועד ביצוע העבירה צויינה במזכר שנערך ע"י השוטרת (ת/ 2). 35. בנוסף העידה עדה נוספת, רס"ר אנה גולדפיין: "כיום אני לא נותנת דוחו"ת, היום הורידו את אחד התמרורים...בעבר הייתי אוכפת שם, היו בעבר שני תמרורים, צומת יפו המלך שלמה, ועוד תמרור שלט בצד שמאל על הרמזור..." (פרו' עמ' 5 ש' 27-29) כאשר נשאלה רס"ר אנה גולדפיין כמה תמרורים ב- 35 יש להציב היא ידעה לענות כי: "בשני הצדדים, לגבי תמרור ב- 35". והיא הוסיפה: "משהו שיש לי ספק אני לא עושה" (פרו' עמ' 6 ש' 7-8). 36. מנגד, הגיש הנאשם תמונות (8 תמונות מסומנים 1-8, נ/ 2) על פיהם ניתן ללמוד כי היום מוצב רק תמרור אחד מסוג ב- 35. על עובדה זו אין מחלוקת בין הצדדים, וגם העדים ידעו לומר זאת. הנאשם צילם את התמונות יום לפני הדיון, כלומר, יותר משנה לאחר מועד ביצוע העבירה, ועליהן הוא מנסה להיבנות ולהוכיח כי במועד ביצוע העבירה היה מוצב רק תמרור אחד במקום. 37. אין מחלוקת, כי בכביש מבוצעות עבודות ונעשים בו שינויים תכופים. לעדותם של השוטרות מצטרפת עדותו של מר ממליה אשר העיד כי בתאריך 16.5.03 היו מוצבים שני תמרורים בצומת האמורה. מר ממליה הסביר כי בתאריך 16.5.03 יצא לסיור בגלל עבודות הרכבת הקלה היות ושבוע אחר כך היה אמור להתקיים סיור עם קצין אתן ירושלים ומנהל האגף והוא ציין כי "לפני שקצין אתן ומנהל האגף יוצאים אני הולך לבדוק כדי שלא אחטוף על הראש" (פרו' עמ' 11 ש' 2-3). 38. אינני יכול לקבוע מה המצב העובדתי שהיה קיים ביום ביצוע העבירה, ואולם, יכול אני לומר כי הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו על מנת להוכיח כי ביום ביצוע העבירה היה מוצב רק תמרור אחד. כל שהוכיח הנאשם הוא כי היום, כשנה לאחר מועד ביצוע העבירה, מוצב במקום תמרור אחד, ועל כך אין חולק. 39. כהערת אגב אעיר כי העובדה שבתוספת עשרים ושתיים לפקודת התעבורה (מדצמבר 2002) בוטלה החובה בדבר הצבת שני תמרורים מסוג ב- 35 משני צידי הדרכים, מסבירה מדוע כיום מוצב במקום רק תמרור אחד. סיכום ומסקנות 40. מעל הכל העלה הנאשם טענות מטענות שונות בדבר הצורה בה הוצב התמרור ובדבר אכיפה סלקטיבית. טענות אלו לא מצאתי בהן ממש. העובדה שהשוטרות לא עצרו רכבים אחרים אינה מפחיתה מאשמת הנאשם. השוטרות אינן יכולות לעמוד ולספק הסברים לכל עובר ושב, שיקול הדעת נתון להן בשאלה אם לאכוף או לא. גם אם נכונה טענת הנאשם כי השוטרות נופפו לשלום לשני כלי רכב שבאו אחריו, הרי שהעובדה ששתי השוטרות זיהו את הרכבים רק מחזקת את ההשערה כי אין מדובר בחברים אלא במורשים. 41. הנאשם הודה כי ידע שקטע כביש זה היה סגור בעבר ובאותו יום סגרו את רח' כורש ולכן חשב שרח' יפו פתוח לתנועה (פרו' עמ' 7 ש' 3-6). עוד הודה הנאשם בפני כי הוא נוסע שם הרבה וכי הוא היה רגיל לעבור דרך רח' כורש. 42. מכל האמור לעיל עולה כי הנאשם הכיר את הצומת היטב וידע כי "בעבר" קטע הכביש היה סגור לרכבים פרטיים. אלא, שבאותו יום רח' כורש, הרחוב החלופי בו נהג הנאשם ליסוע היות וידע שרח' יפו סגור לרכבים פרטים, היה סגור לתנועה ולכן הוא סבר כי רח' יפו פתוח לתנועה. משנמצא שטעה בסברתו, ניסה הנאשם להבנות מטענת אי החוקיות, שאותה כאמור אינני יכול לקבל. אדגיש שוב כי הצבת תמרורים בצידי הדרכים אינו דבר של מה בכך. קביעה חפוזה מדי כי תמרור הוצב שלא כדין יכולה לגרום תוצאות הרות אסון, ולא בנקל יעשה זאת בית המשפט. סוף דבר 43. לסיכומו של דבר, לאור האמור למעלה, ולאחר שקראתי בעניין את סיכומי הנאשם שעשה כל שביכולתו בנסיבות העניין, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. משפט תעבורהתקנות התעבורה