פסק דין בפני ערעור על החלטתו של כב' השופט ש. שר בב"ש 12136/03 (בית משפט השלום תעבורה בעכו) מיום 10.8.03. כב' השופט שר החליט לבטל את כתב האישום שבו הואשם המשיב בעבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון, עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961. החלטת כב' השופט קמא כב' השופט קמא בהחלטה מיום 10.8.03 החליט לראות בנסיבות הענין "זוטי דברים" ולבטל את כתב האישום בציינו כדלקמן: "בנסיבות הענין, נראה לי כי היה נכון לבטל את הדו"ח מלכתחילה, לאור נסיבות המקרה המיוחדות, שכן לא בכל יום אדם נתקל במצב בו מודיעים לו לרכב שאשתו מאושפזת בגין חשש לאירוע לב, והוא צריך להגיב בשיחה קצרה שאין ספק שהיא אירעה אך בודאי לא היותה סיכון או העדה (כך במקור - י. א) כי מדובר באדם הנוהג שלא בדרך נורמטיבית והגיונית בנסיבות הענין. נראה לי כי נסיבות מקרה זה מצדיקות שימוש שנתן החוק בידי ביהמ"ש ולפיכך הנני מורה על ביטול כתב האישום בהיותו זוטי דברים". נימוקי הערעור: באת כוח המערערת, הן בנימוקיה בכתב והן בדיון בביהמ"ש, טענה כנגד החלטת כב' השופט שר לבטל את כתב האישום "בשל זוטי דברים". ראשית טענה "ברמה הטכנית" כלשונה לא היה בית המשפט קמא "מוסמך" לבטל את כתב האישום, אלא היה עליו ליתן פסק דין. שנית, טענה באת כוח המערערת שגה כב' השופט קמא בקובעו שנסיבות המקרה מהוות זוטי דברים וכי המענה לצלצול הטלפון סלולרי תוך כדי נהיגתו של המשיב, היוותה סכנה של ממש למשיב עצמו וליתר המשתמשים בדרך. טיעוני המשיב בערעור: המשיב בדברי תשובתו לא חלק על כך כי שוחח בטלפון נייד תוך כדי נסיעה שלא באמצעות מיקרופון (דיבורית) והסביר זאת בכך שהשיב לשיחת טלפון מרעייתו שהיתה מאושפזת בבית חולים בעקבות התקף לב. המשיב טען כי בהיותו בנסיעה בלב הצומת, לא יכול היה לעצור, וזאת מאחר ובאם לצטט מדבריו "לא יכולתי לעצור כי אי אפשר לעצור בתוך הצומת". מכל מקום, המשיב ביקש את ביהמ"ש לדחות את הערעור, וזאת מאחר והמדובר במקרה "חריג". הדיון בבית המשפט קמא בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא נרשם מפי המשיב כדלקמן: "אשתי אושפזה בגלל בעית לב. כל זה קרה כאשר לא ראיתי את השוטר, זה היה בצומת, הגבתי באופן טבעי, זה היה לשניות בודדות, שיחת הטלפון היתה בעקבות העובדה שאשתי היתה בבית החולים, הרכב לא היה שלי, הגבתי באופן טבעי, ביקשתי לדעת אם הכל בסדר. גם לפי הדו"ח ניתן להבין שמדובר בשיחה בת שניות. אבקש להתחשב במקרה כי מדובר במקרה מאוד חריג, יש אישור על כך שמדובר על בעית לב. אני מבקש להישפט ". כמו כן, ניתן ללמוד מעיון בפרוטוקול הדיון כי לאחר דברי המשיב כמצוטט לעיל, הודה בעבירה, אם כי חזר על דבריו לעיל. התובע שנכח בדיון ביקש להשית על המשיב קנס כספי, תוך שהוא מציין: "אין לי הרשעות קודמות להצגה". לאור הדברים הנ"ל, ניתנה החלטת כב' השופט קמא, לבטל את כתב האישום "בגין היותו זוטי דברים". דיון: אקדים ואומר כי מאחר ודעתי שונה מדעתו של כב' השופט קמא, לגוף הענין, קרי האם נכון היה לראות במקרה דנן זוטי דברים, אם לאו, ואיני סבור כי היה מקום לבטל את כתב האישום, מתייתר הדיון בסוגיה האם "בית המשפט קמא מוסמך לבטל את כתב האישום אלא ליתן פסק דין". כפי שניתן ללמוד מהחלטת כב' השופט קמא, הרי בבטלו את כתב האישום הסתמך על הוראת סעיף 34 י"ז לחוק העונשין התשל"ז-1977 הקובע כדלקמן: "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך". מעיון בסעיף החוק הנ"ל, המחוקק קבע מפורשות על פי אילו תנאים ניתן יהא לקבוע כי אדם זה או אחר, יהנה מהגנה זו של "זוטי דברים" ואזי אז לא תוטל עליו אחריות פלילית. לפנינו, אם כן, תנאים כטיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי והיות המעשה קל ערך. לענין פרשנותו של המושג "זוטי דברים", נפנה לע"פ 807/99 שם צוטטו דברי כב' השופט גרוס בע"פ 1720/95 (ת"א) וזאת כדלקמן: "באשר לשיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו לגופה, לאחר שמיעת הראיות, שאלה צריכים להיבחן לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאינטרס הציבורי וההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית..." ובהמשך: הדגש לענין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי. עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכעלל העדר ענין לציבור". (מדינת ישראל נ' עזיזיאן, פד"י נ"ג(5) 747). חשובים לעניננו לא פחות, דברי כב' השופט מ. אילן בענין עזיזיאן: "כפי שמצינו לא ניתן לערוך מראש רשימה סדורה ומפורטת של המקרים הראויים להכנס בדלת אמותיה של ההגנה דנן, קרי מקרים הנמצאים מתחת לאותו סף של חומרה ואנטי חברתיות, אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בחינה זו צריכה להעשות בזהירות מרובה כדי שלא לרוקן מתוכן דווקא את העבירות הקלות וכל זאת בהתחשב בתוצאה המחוייבת שקבלת ההגנה שהינה זיכויו של הנאשם". (שם, בעמ' 761-762). נפנה עתה לנסיבות המקרה שבפנינו אשר אינן כלל במחלוקת. המשיב נהג ברכב במרכזה של צומת בעת שקיבל שיחה לפלאפון, הבחין על הצג במספרה של רעייתו ובוחר להשיב לשיחה, בעודו בנסיעה, ותוך כדי ביצוע הפניה במרכז הצומת (ר' תרשים שהוצג על ידי המשיב עצמו). בבית המשפט המשיב הודה בביצוע העבירה וכך גם נרשם מפיו: "אני מודה בעבירה, אם כי אני חוזר על כל מה שטענתי לעיל". כב' השופט קמא החליט שלא ליתן הכרעת דין ולהרשיעו, אלא ליתן החלטה המבטלת את כתב האישום בגין היותו זוטי דברים. איני סבור כי מעשהו של הנאשם יכול לבוא בתנאי מתנאיה של הוראת החוק אשר על בסיסה בוטל כתב האישום נגדו, קרי זוטי דברים. מבלי להקל ראש בחששו של המשיב לבריאותה של רעייתו, נראה כי הסכנה מהתנהגותו זו של המשיב בעת נהיגתו בנסיבות כמפורט לעיל, יש בה כדי סכנה ממש לא רק למשיב עצמו אלא לסובבים אותו ואף להולכים בדרך, והרי זהו לב לבה של התקנה שנועדה לאסור את השימוש בטלפון נייד ללא דיבורית תוך כדי נסיעה בדרך. אני סבור כאמור כי על ביהמ"ש היה לפנות על הדרך שהותוותה בחוק סדר הדין הפלילי, קרי הרשעת הנאשם ופניה לדרך של שמיעת טיעונים לעונש, תוך בחינת טיעוניו של המשיב לצורך גזירת דינו, כאחד מהנימוקים לקולא באם יחפוץ בכך. אין לי אלא לאמץ את דברי חברי, כב' השופט א. שיף, בע"פ 2075/02 (חיפה) בציינו לענין זה של החלת הגנת זוטי הדברים בעבירות התעבורה כי: "בבוא בית המשפט לשקול את אינטרס הציבורי, המקרה הקונקרטי, עליו ליתן דעתו גם לשאלת נפיצותה של העבירה. ככל שהעבירה יותר נפוצה, יכול שציבור הנהגים מזלזל בישומה, כך ימעיט בית המשפט בהחלתה של ההגנה במקרה שבפניו". (אבינועם נ' מ"י תקדין מח-2002 (1)). מיותר לציין עד כמה קשה מלאכת אכיפת תקנות התעבורה, גם לענין זה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון וזלזולו של הציבור הרחב בתקנה זו, מסתיימת לא אחת בתוצאות טרגיות ובקיפוח חיי אדם. בשולי החלטה זו יש לראות בתמיהה את דברי ב"כ התובע בבית משפט קמא, כי לא היה בידיו הרשעות קודמות להצגה ויתכן ובכך הביא את בית המשפט לקבל את ההחלטה כפי שנתקבלה. מן הראוי היה כי בבוא התובע בבית המשפט קמא לדיון, יהיה ערוך ומוכן עם מכלול החומר הרלוונטי אשר יהיה בו כדי ליתן לכב' השופט קמא את מלוא הנתונים הרלוונטים ההכרחיים לצורך הענין. סיכומו של דבר, אני מחליט לבטל את החלטת כב' השופט קמא ולהרשיע את המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. יש להחזיר התיק לבית משפט השלום לתעבורה בעכו, על מנת שיגזור את דינו של המשיב, לאחר שיישמעו בפניו טיעוני הצדדים לעונש. משפט פלילימשפט תעבורהביטול כתב אישוםדיבור בטלפון בזמן נהיגהטלפון