אי מתן זכות קדימה בצומת


הכרעת דין

האשמה ומהלך הדיון

1. הנאשמת הואשמה בעבירה על תקנות 64(ג) לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961 (אי מתן זכות קדימה), ותקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה (גרימת נזק). כן הואשמה בעבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961 (רשלנות).


2. הטענה העובדתית היא כי בתאריך 30.4.02 נהגה הנאשמת את רכבה ברחוב וילנאי לכיוון הצומת עם רח' וולפסון כאשר בכיוון נסיעתה מוצב תמרור ב- 36. בהגיעה לצומת לא נתנה זכות קדימה לרכב המתלונן שהגיע משמאלה ובכך גרמה לתאונת דרכים בה נחבלו בגופם הנאשמת והמתלונן וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.


3. אין חולק כי בקו הצומת בו אירעה התאונה מוצב תמרור ב- 36 המורה על מתן זכות קדימה בכיוון נסיעת הנאשמת. דהיינו, על פי תמרור זה הייתה הנאשמת צריכה ליתן זכות קדימה לרכב הנאשם.


4. הנאשמת כפרה באשמה על ידי סניגורה והתיק נקבע להוכחות ונשמע בתאריכים 14.5.2003 ו - 7.7.2003. הצדדים סיכמו בכתב וסיכומי הסניגור הגיעו אלי ביום 3.9.2003



אשמתה של הנאשמת בתאונה

5. בראש ובראשונה אציין כי לולא שאלת חוקיות התמרור לא היה קם כל ספק בליבי באשמתה ובאחריותה של הנאשמת לתאונה ואסביר מדוע. הנאשמת העידה בפני במפורש כי ראתה את התמרור, הבינה את משמעותו, ואף פעלה לפיו ועצרה עצירה מלאה. עוד טענה היא כי היא נוסעת בדרך זו כבר חצי שנה, מכירה את המקום ואת התמרור והיא נהגת זהירה המקפידה על חובותיה (פרו' עמ' 5 ש' 11-12). דהיינו, אין חולק כי הייתה צריכה לתת זכות קדימה.


6. ואולם, לטענת הנאשמת, שדה הראיה בצומת היה בעייתי, ולכן רק כאשר יצאה מהצומת וניסתה להשתלב בנתיב השמאלי, ראתה את הרכב "דוהר" ואז ניסתה לסטות (פרו' עמ' 5 ש' 25-26). אפילו לשיטתה אין לה הסבר מדוע לא ראתה את המעורב כשיצאה (פר' עמ' 6 ש' 12-15).


7. מנגד יש בפנינו את עדות הבוחן אשר הכין דו"ח שדה ראיה (ת/ 2). הבוחן בדק ומצא כי לנאשמת שדה ראיה של 200 מטר מקו הצומת. לא הוגשה כל חוות דעת של מומחה כנגד עדות זו וממילא המסקנה היחידה היא שהנאשמת לא נתנה זכות קדימה ביציאתה.


8. מעבר לעדות המעורב, הרי יש בפנינו עדותו של עד אובייקטיבי, מר גלעד עמית אשר העיד "העצירה היתה בסדר, היציאה היתה לא הגיונית, פתאום יצאה לצומת" (פרו' עמ' 8 ש' 9-10). עדות זו שאין אחריה ולא כלום חורצת בבירור את גורלה של הנאשמת כאשמה לתאונה.


9. טענתה היחידה בעצם קשורה לתמרור ב- 36 (המשולש) שלו הייתה צריכה לציית. ההגנה מודה בכך ומציינת במפורש כי גדר המחלוקת בתיק מתמקד בשאלה האם התמרור שהוצב בכיוון נסיעת הנאשמת, הינו תמרור שהוצב כדין ומה הנפקות שיש לייחס לכך, במידה והתמרור לא הוצב כדין.


10. אשר לכן, לצורך פתרון הסוגייא שלפנינו, ננתח בקצרה את הסיפא של תקנה 22(א) השייכת לענייננו ואחר כך נבדוק את ההשלכות למקרה שלפנינו.


הסיפא לתקנת 22(א) - הגנת הנאשם הטוען כי תמרור הוצב שלא כדין



11. נתחיל בלשון הסעיף. תקנה 22(א) (שכותרתה היא ציות לתמרורים) קובעת כי:


"עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".


12. הפסיקה כבר קבעה יותר מפעם אחת ועל כך אין חולק כי תמרור שהוצב שלא כדין כאילו בטל ועבר מן העולם. כך למשל בפסק דין אסולין נקבע כי במקום שיש צורך בשני תמרורים משני צידי הדרך, הרי בתמרור אחד לא סגי (ר"ע 213/83, יצחק אסולין נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 519).


13. מלשון הסעיף הקובעת כי הנאשם הוא זה שצריך להוכיח, משמע שנטל ההוכחה עובר אל הנאשם שהפר את הוראת התמרור. כל עוד לא הוכיח זאת, חזקה היא שהתמרור הוצב וסומן כדין.


14. מהי מידת ההוכחה הדרושה כדי שהנאשם יעמוד בנטל זה? בעניין זה כבר נקבע בפסיקה כי כשעומדת לחובת נאשם חזקה שבדין, יהיה עליו להוכיח את הגנתו בהתאם למאזן הסתברות במשפט אזרחי.


15. ולענייננו, אין צורך כי הנאשם יוכיח כי התמרור הוצב שלא כדין מעבר לספק סביר. אולם לא יספיק כי הנאשם יעורר ספק סביר שמא הוצב התמרור שלא כדין. צריך הוא לעמוד במאזן ההסתברויות (ראו י. קדמי "על הראיות" חלק שלישי מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט עמ' 1224-1225).


16. על מנת לעמוד במידה הוכחה זו של מאזן ההסתברויות, יש להביא ראיות המצביעות על כך שגירסתו של הנאשם היא מסתברת יותר מגירסת הצד שכנגד- הוכחה ברמה של 51%, על כן כאשר הגרסאות שקולות אין הנאשם יוצא ידי חובת נטל השכנוע (ע"פ 368/74, דרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1) 7).


המקרה שלפנינו, האם הוצב התמרור שלא כדין?



17. ההגנה איננה גורסת כי התמרור סומן או נקבע שלא כדין. דהיינו, אין פגם מהותי בצורתו, בצורת הצבתו, וכו'. טענתה המרכזית היא כי התמרור הוצב שלא כדין מבחינה זו שתהליך קבלת ההחלטות שהביא להצבתו לקוי.


18. כדי להבין את הבעייתיות בתמרור זה, נסביר בקצרה כיצד מוצב תמרור ומה חסר בתמרור גבור סיפורנו לדברי ההגנה. התקנה הרלוונטית היא תקנה 18 לתקנות התעבורה שנוסחה הוא:


(ג) רשות תמרור מקומית רשאית, בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה, לקבוע כל הסדר תנועה שלגביו לא ניתנו הוראות על פי תקנות משנה (א) ו- (ב).
(ד) רשות התמרור מקומית תהיה אחראית להצבתו, התקנתו, הפעלתו, סימונו, רישומו ואחזקתו של כל הסדר תנועה שבתחומה".


(ר' בג"צ 3536/92, שרה סווירי ו-10 אח' נ' עירית הרצליה, פ"ד מז(1) 125, 131-132).


19. כלומר, סעיף 18(ג) לתקנות התעבורה מציב שלושה תנאים הנדרשים לצורך הצבת תמרור מהסוג שלפנינו על ידי העירייה:


- התייעצות עם קצין משטרה

- החלטת רשות התימרור המקומית

- הסכמת רשות התמרור המרכזית (והיא בד"כ המפקח על התעבורה).


20. אין חולק כי תמרור הוא הסדר תנועה המוגדר בתקנה 1 לתקנות התעבורה. תמרור מוגדר כ:



"כל סימון, אות או איתות, לרבות רמזור, שקבעה רשות התימרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על פי הסמכה או על פי הוראה מאת רשות תימרור כדי להסדיר את התנועה בדרכים או כדי להזהיר או להדריך עוברי-דרך".


21. מהגדרה זו עולה כי תמרור אשר הוצב שלא על פי הסמכה כראוי אינו מסוגל להסדיר את התנועה בדרכים ולהזהיר או להדריך עוברי דרך - אינו ממלא את ייעודו ואינו מוצב כדין (ע"פ (ירושלים ) 6043/02, לנדנר אופיר נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(1), 3115).


22. ההגנה תוקפת חזיתית את התמרור המדובר וטוענת כי תמרור זה לא הוצב כדין שכן לא עבר את כל התהליכים הנדרשים. לשם כך נסביר בקצרה את התהליכים המקובלים כפי שהוסברו לבית המשפט ונבדוק מה יש ומה אין בחומר הראיות.


הלכות "הצבת תמרור" בעיר הקודש



23. המהנדסת אולגה דרוזינסקי העידה לפני ארוכות על דרך הצבת תמרורים (פר' עמ' 9-14). אם הבינותי נכוחה (והדברים אינם כה ברורים), הרי זוהי דרך הצבת התמרורים מראשיתה.


- קיימת ועדת תימרור המורכבת ממספר חברים וביניהם קצין משטרה, מנהל האגף להסדרי

תנועה ואחרים.
- לוועדה מוגשים טפסי אישור תמרור הקשורים לתוכנית הסדרי תנועה באיזור/צומת מסויים. הטפסים (והתוכנית) מוגשים לוועדה.
- הוועדה דנה בתוכנית ומחליטה לאשר את התמרורים. פרוטוקול הוועדה מאשר תמרורים אלו. במידה ויש צורך באישור וועדת רישוי מרכזית, שולחים אליה את הטפסים.
- לאחר קבלת הטפסים החתומים, נשלחת התוכנית לביצוע בשטח (על ידי קבלן או עובדי העירייה).
- לאחר הביצוע, מעודכנת תוכנית התמרורים במחשב כולל תאריך הביצוע.


24. עוד הוסיפה העדה כי ישנו הבדל בין תוכניות שנעשו לפני שנת אלפיים לבין תוכניות שנעשו לאחר שנת אלפיים. בתוכניות שנעשו לאחר שנת אלפיים, ניתן לראות במחשב את טופס אישור התמרור עצמו. בתוכניות שנעשו לפני שנת אלפיים, לא ניתן לראות את טופס אישור התמרור במחשב והוא עומד בפני עצמו.


25. כן ציינה העדה שבמקרה שהתמרור הוצב לפני שנת 2000, הרי "יש טופסי תמרור שנשמרים ויש שאינם נשמרים" (פר' עמ' 10 ש' 31). העדה לא יכלה להסביר מתי יש לה טפסים אלו ומתי לא. לטענתה, "ברובם יש" (פר' עמ' 14 ש' 4).


מה יש ומה אין לעירייה במקרה שלפנינו?



26. במקרה שלפנינו, אין חילוקי דיעות בין הצדדים כי אין לעיריית ירושלים את פרוטוקול ישיבת וועדת התמרור (הישיבה בה אושר התמרור) או את טפסי אישור התמרור. העדה אמרה במפורש "לא מצאתי טפסים של התמרור הזה. חיפשתי ולא מצאתי…. הסתכלתי אם יש לי. לי אין. יכול להיות שזה מסתובב במקום אחר" (פר' עמ' 14 ש' 4-8).


27. אולם יש וגם יש לעיריית ירושלים בתוכנית התמרורים הממוחשבת אישור על קיום תמרור. התביעה הגישה חמישה עמודים של פלט מחשב (ת5/) המתייחסים לתמרור בו דובר נכבדות. מסתבר כי מדובר בתמרור שיש לו מספר זיהוי (תמרור מס' 26032), תאריך הצבתו ידוע (12.8.1996), ישנה תמונה של האיזור וציון מקומו המדוייק, וכן פרטים אחרים המתאימים לו.


השאלה המשפטית – האם עמדה ההגנה בנטל ההוכחה המוטל עליה?



28. שתי שאלות שהן בעצם אחת לפנינו.


ראשית, האם די בעובדה שאין בעיריה, או לכל הפחות לא הובאו לפנינו, טפסי האישור של התמרור, כדי להצביע על אי חוקיות הצבתו?

שנית, במידה והתשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית, האם הרישום הממוחשב (ת5/) אותו צירפה המאשימה, המשמש אסמכתא להצבת התמרור, יוכל לרפא פגם זה ולהוות תחליף לטפסי האישור.


29. מן הפן המשפטי, שתי השאלות אינם אלא מענה לשאלה האם עמדה הנאשמת בנטל ההוכחה לסתור את חזקת התקינות של הרשות, והכל כפי שיובהר להלן.


30. דומני שאין חילוקי דיעות כי אם לא היה דבר בידי התביעה להוכחת חוקיות הצבתו של התמרור, סביר להניח שנקבע היה כי הוכיחה ההגנה שהתמרור לא הוצב כדין. כך נקבע בפסק הדין 70790/00 אותו צירפה ההגנה לסיכומיה, ונראית לי הקביעה שם. במידה ואין בידי רשות התמרור המקומית כל אסמכתא על הצבת התמרור, מי לידינו יקבע שהרשות הציבה את התמרור כדין? שמא אחד מן הציבור הציב תמרור על דעת עצמו?



31. אולם אין זה המקרה שלפנינו. לפנינו יש אסמכתא ברורה כי העיריה הציבה תמרור בתאריך מסויים. כן קיימת עדות המהנדסת לפני (שלא הוכחשה) כי העידכונים בתוכנית הרמזורים הממוחשבת נעשים אך ורק על פי ובהתאם לטפסים המאושרים שבידיה.


32. לא הוכח ואף לא נטען על ידי ההגנה חסרונו של אף לא אחד מהתנאים המפורטים בסעיף 18(ג) לתקנות התעבורה (התייעצות עם קצין משטרה, החלטת רשות תמרור מקורי, והתייעצות עם רשת תמרור מרכזית במקום שיש צורך בכך). לא נטענה כל טענה שהיא בדבר הליך לא תקין וכל הטענה היא בבחינת "שמא" בלבד.


חזקת התקינות והשלכותיה לעניין שלפנינו



33. חזקת התקינות מלמדת אותנו כי ההנחה היא שמעשי המנהל תקינים וכדי לסתור זאת יש להציג נתונים עובדתיים, ולא להעלות השערות בעלמא. כך למשל נאמר במקרה של הסדר מקרקעין בו נטען כי לא הוכחו תנאים מקדמיים להסדר מקרקעין.


"בנסיבות אלו היה על התובע להציג נתונים עובדתיים, שיש בהם כדי לקעקע את החזקה בדבר מילוי אחר כל התנאים המוקדמים, כפי שנדרשו בטרם אישור לוח הזכויות לסופי. דא-עקא, הוא לא הוכיח העדר ביצוע של פרסום כלשהו. טענתו הסתמכה אך ורק על-כך שלא נמצאו תימוכין בכתב לעובדת ביצוע הפרסום. בזאת בלבד לא סגי, שכן הנטל אינו מתהפך אך מעצם העלאת הטענה... ניתן היה להסתמך על המסמכים הסופיים בדבר אישורו של לוח הזכויות ולהניח כי כל התנאים המקדמיים התמלאו כראוי (פס"ד מוטיע חוסיין (ה"פ (ירושלים) 448/00, מוטיע חוסיין אבו נ' עיזבון המנוח, תק-מח 2002(4) 907, 912):


ובאותו מקום נאמר על ידי בית המשפט:


"טענתו של התובע מתייחסת למעשה לאי מילוי אחר תנאי מוקדם להשלמת תוקפו של הליך ההסדר. ברגיל, לו היה המדובר בהסדר שנעשה במדינת ישראל לא היה צריך להוכיח כל פעם מחדש, שהתמלאו מלוא התנאים המקדמיים לגיבושו של ההסדר הסופי, מעת שזה אושר והותר לרישום. חזקה היא שמעשי המנהל הם תקינים והתנאים המוקדמים לביצועם התקיימו כראוי"

(שם, שם)



34. פסק הדין עליו מסתמכת ההגנה לעניין חזקת התקינות והיעדר מסמך מהותי (ע"פ (ירושלים) 6321/02, מאזן סלאח שריפה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון, תק-מח 2002(4) 244), אינו רלוונטי לענייננו, היות וצויין בפסק הדין במפורש שמדובר במקרה מיוחד בו החזקה פועלת נגד זכות יסוד (שם דובר בצו הריסה מנהלי), במקרה כזה, כך צויין, חזקת החוקיות נחלשת מאוד, ואפשר אף שתיעלם לגמרי.


35. מקרה דומה שניתן להקיש ממנו למקרה שלפנינו נידון בע"א 6066/97, עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד נד (3) 749. שם נדון חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 המסמיך רשות מקומית להתקין או לקנות מערכת ביוב בתחומה. בפסה"ד נטענה טענה על ידי הנתבעת לפיה היא אינה חייבת בתשלום ההיטל, שכן לא הוכח כי הרשות המקומית החליטה להתקין ביוב או לקנותו (כנדרש בסעיף 16 רישא לחוק הביוב). אכן, חרף חיפושים, לא נמצאה החלטת העיריה. מכיון שכך - ובהעדר הוכחה על החלטת הרשות המקומית - נפסק על ידי בית המשפט המחוזי כי המערערת אינה חייבת בתשלום היטל הביוב. הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וההחלטה נהפכה בבית המשפט העליון, ושם נאמר מפי הש' ברק (הש' דורנר וחשין הסכימו):


"לדעתי, לא היה מקום לקבוע כי היטל הביוב הוטל שלא כדין. אמת, החלטת הרשות המקומית לא נמצאה. אין בכך כדי לפגוע בחוקיות ההיטל, שכן לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין .praesumuntur rite et solemniter esse acta omnia ניתן, כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן... חזקה זו חלה בכל תחומי המשפט הציבורי... היא חלה ממילא גם לענין פעולותיהן של רשויות מקומיות..."



והוא ממשיך:


"עוצמתה של החזקה משתנה על פי הנסיבות. בדרך כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המינהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות... חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה ... באי מציאת ההחלטה בארכיוניה של הרשות המקומית יש כדי להצביע על חוסר סדר בארכיוניה, אך אין בכוחה לסתור את חזקת התקינות".


36. ההלכה ברורה ומחייבת היא. אי מציאת החלטה יש בה כדי להצביע על חוסר סדר מינהלי, אך אין בכוחה לסתור את חזקת התקינות. בוודאי שאין בחוסר סדר זה כדי להוות ראיה מספקת כדי לקבוע במידה הנדרשת כי התמרור הוצב שלא כדין. אמת, הסיכוי כי תותקן מערכת ביוב ללא החלטת עירייה קטן מהסיכוי שיוצב תמרור ללא אישור מתאים. ואולם, אין בכך כדי לאיין את מסקנתי אותה ציינתי לעיל. אחרי ככלות הכל, לא נראה כי תמרור שהוצב על ידי גורם פרטי יופיע במחשב העירייה בצורה כה מפורטת ומלאה כפי שהעידה המהנדסת (פרו' עמ' 12 ש' 16).


37. במילים פשוטות, נכון הוא כי יש חוסר אירגון מינהלי בולט ברישומי העירייה. אולם בוודאי לא הוכח לי במידה הדרושה במשפט אזרחי כי התמרור הוצב שלא כדין. אוסיף גם כי לדעתי אפילו ספק סביר לא הועלה כאן. תוארה כאן מציאות שיש לשנותה ולתקנה, אולם לא הוכח מה שצריכה הייתה ההגנה להוכיח.


האם ייצא רשע נשכר?



38. אודה ולא אבוש, כי לא נחה דעתי מהתוצאה. לכאורה ניתן לטעון כי יצאה חוטאת נשכרת. העירייה לא מילאה את חובותיה ואיננה שומרת את המסמכים שמן הראוי היה שתשמור. לכאורה ניתן לטעון שניתנה רשות לפעולות לא תקינות. עקרונית יכולה העירייה לכן להציב תמרורים כאוות נפשה, ללא דין וללא דיין, ובלבד שהללו יועלו לאחר מכן לתכנית הרמזורים.


39. אין ספק גם כי יכלה הרשות לנקוט באמצעים שונים על מנת לשמר יותר פרטים אודות ההליכים שקדמו להצבת התמרור. פעולות כגון סריקת הפרוטוקולים, צילום אישורי התמרורים וכו'. לאחר שהוכר משקלן הראייתי של מסמכים ממוחשבים אין מניעה מלהשתמש באמצעים שכאלה, וראוי שכך ייעשה.


40. אולם דומני שהתוצאה היא הכרח המציאות. ראשית, כפי שהוסבר לבית המשפט, לא קיימת בעיה לגבי התמרורים החדשים, אלא לגבי תמרורים ישנים יותר. שנית וחשוב מכל, אם תתקבל עמדת ההגנה, נמצא עצמנו עומדים לפני שוקת שבורה ומלאה בתמרורים שנטען כי לא הוצבו כדין. במקרה כזה תהיה קיימת סכנה מוחשית וברורה לביטחונו של הציבור. ראוי לציין, כי לדעתי יש להחמיר בבדיקת חוקיות הצבת תמרורים. לא בנקל יקבע בית המשפט כי תמרור הוצב שלא כדין.


41. הצבת תמרורים בצידי הדרכים אינו דבר של מה בכך. קביעה חפוזה מדי כי תמרור הוצב שלא כדין יכולה לגרום תוצאות הרות אסון, ולא אוסיף בכך.


42. אשר לכן יש להפריד בין השאלות, הראשונה היא שאלת ההגינות של פעולות אלה על ידי רשות ציבורית החייבת חובת נאמנות לאזרחים, והשנייה היא שאלת ההסתמכות על מסמכיה החלקיים של העירייה. העובדה כי העירייה איננה מארגנת את מסמכיה בצורה נאותה צריכה להיות מטופלת במישור אחר ועל ידי העירייה עצמה. מן הראוי שהאחראים יבדקו את מסמכי העירייה ובמידה ואין בידיהם את האישורים המתאימים ישקלו אשרור מהיר ובלבד שהבעיה תבוא על תיקונה.


43. ובאשר להסתמכות על המסמכים שהוצגו לי, הרי ברור כי הנאשמת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה וממילא חזקה היא כי התמרור הוצב כדין, והתוצאה היא הרשעת הנאשמת.


סוף דבר



44. לסיכומו של דבר, לאור האמור למעלה, ולאחר שקראתי בעניין את סיכומי הסניגור שעשה כל שביכולתו למען מרשתו, למען החלטתי להרשיע את הנאשמת בכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.


45. אולם לאור הבעייתיות שנגלתה לפני לגבי שמירת מסמכי התמרורים, מן הראוי שהרשויות המוסמכות בעירייה יבדקו נקודה זו ויעשו כל שביכולתן לתיקונה. אשר על כן תעביר המזכירות העתק מהכרעת דין זו למבקרת העירייה, וליועץ המשפטי של העירייה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עצירה במעבר חצייה

  2. אי מתן זכות קדימה בצומת

  3. זכות קדימה רכישת מקרקעין

  4. אי מתן זכות קדימה בכיכר

  5. תן זכות קדימה בצומת

  6. זכות קדימה - תקנות התעבורה

  7. זכות קדימה בין בני זוג

  8. הגדרת "מתן זכות קדימה"

  9. זכות קדימה לרכב הבא משמאל

  10. אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול

  11. אי מתן זכות קדימה לרכב שבא ממול

  12. אי מתן זכות קדימה לאופנוע

  13. אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה

  14. תאונה בתמרור תן זכות קדימה

  15. אי מתן זכות קדימה - נהג ותיק

  16. אי מתן זכות קדימה ביציאה מחניה

  17. אי מתן זכות קדימה במעבר חציה להולך רגל

  18. זכות קדימה לרכב הבא מימין בצומת

  19. זיכוי על אי מתן זכות קדימה בצומת

  20. תאונת קטנוע עקב אי מתן זכות קדימה

  21. אי מתן זכות קדימה במעבר חציה – נהג מונית

  22. אי מתן זכות קדימה בצומת - בית דין צבאי

  23. אי ציות לתמרור "האט ותן זכות קדימה"

  24. עבירות אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול

  25. זכות קדימה של מייסדים בעת מכירה של מניות החברה

  26. תאונת דרכים: התפרצות לכיכר ללא מתן זכות קדימה

  27. אי מתן זכות קדימה - תאונת דרכים בצומת T לא מרומזר

  28. גלישה בנסיעה איטית, לתוך הנתיב מבלי לתת זכות קדימה

  29. תאונת דרכים: אין במקום תמרור המראה למי יש זכות קדימה

  30. אי מתן זכות קדימה לרכב בפנייה שמאלה – תקנה 64 (א) (2) לתקנות התעבורה

  31. אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול – עבירה בניגוד לתקנה 64 (א)(2) לתקנות התעבורה

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון