הכרעת דין 1. בתאריך 21.4.00 ביקשו שני קטינים להגיע לקולנוע גיל בנתניה, ולצורך כך התקשרו למשרד ההסעות י.ה.ב. והזמינו מונית. 2. בעקבות זאת הגיע הנאשם נהג באוטובוס זעיר ציבורי (מונית שירות), על מנת לקחתם לקולנוע והסיע אותם בשעה 14:50 לערך בנסיעה מיוחדת מאבן יהודה לנתניה. (עפ"י רשיון ההסעה של האוטובוס מותרת הסעה מיוחדת במסגרת משרד ההסעות י.ה.ב. הסעות וטיולים וראה גם המסמכים שהוגשו ע"י התביעה בהסכמה). 3. הנאשם לא לקח אותם לקולנוע ולא הוריד אותם שם אלא ברח' הרצל 31 בעיר נתניה ובעדותו במשרד התחבורה (ת/1) הוא מסר בין היתר כי עשה זאת בטעות כי סבר ששם נמצא הקולנוע. 4. כבר כאן יצויין כי הקולנוע אכן היה בעבר הרחוק ברח' הרצל 31 בנתניה אבל עתה ובזמן הרלוונטי נמצא הקולנוע בעצם באזור התעשיה המזרחי. 5. עם זאת במשפט טען הנאשם ונתן הסבר אחר ולפיו כי במהלך הנסיעה הנ"ל למד לדעת כי הקולנוע נמצא באזוה"ת ולא ברח' הרצל בנתניה (לפני כן ועוד מילדותו סבר שהקולנוע נמצא ברח' הרצל 31 וכי רצה לקחתם לאזה"ת בעקבות המידע החדש הנ"ל אך לקח אותם לנתניה עפ"י דרישת הקטינים (ראה בהמשך). 6. מדברי העד עומר (היום בן 16 - כיתה י"א ואז בן 14) עולה כי רצו להגיע לקולנוע גיל בנתניה ולא ידעו בדיוק איפה הקולנוע. הם הוסעו לנתניה (ושילמו 35 ₪) והורדו ברח' הרצל והנאשם אמר להם שהקולנוע נמצא מאחורי הפסג'. הם ירדו, הנאשם עזב והם התקדמו אך קולנוע לא היה שם. (לאחר מכן חזרו לביתם באבן יהודה ולדבריו ברגל). 7. מדברי העד עמית (היום בן 17 כתה י"א אז בן כ - 15) עולה גם כן כי רצו להגיע לקולנוע וביקשו מהמשרד שיגיע נהג שיודע בדיוק היכן הקולנוע (כי הם לא יודעים) וכשעלו שאלו הנהג אם יודע היכן הקולנוע וזה השיב שיודע ושיוריד אותם במקום, שילמו הסך 35 ₪ ואח"כ הנהג הוריד אותם ברח' הרצל 31 בפסאז', תוך שאומר להם שקולנוע נמצא מאחורי הפסאז', ועזב המקום. כשירדו התברר להם שאין שם הקולנוע והם חזרו לביתם ברגל. 8. לעניין הכביש והכיוון בו נסעה המונית מאבן יהודה לנתניה לא הצלחתי ללמוד מהם באיזה כביש נסעה המונ ית. מדברי הנאשם עולה כי הוא נסע דרך אזור התעשיה המזרחי. המקום בו נמצא הקולנוע. 9. מדברי הנאשם בביהמ"ש עולה שהוא ידע וסבר כי הקולנוע נמצא ברח' הרצל בנתניה לשם רצה לקחתם בנתניה אולם מאחר במהלך הנסיעה שוחחו הנערים עם הסדרן שבמשרד באמצעות הפלאפון הסלולרי והסדרן הסביר להם שהקולנוע נמצא באזה"ת אזי ורק אז הוא למד מהשיחה שהקולנוע באה"ת ולכן רצה לקחתם לשם, אך הם התעקשו להגיע לרח' הרצל ולכן לקח אותם לרח' הרצל. לדבריו הוא עשה זאת נוכח המבוקש על ידם והתעקשותם, מה עוד וזאת היתה הוראת הסדרן שניתנה בעקבות השיחה עם הנערים והתעקשותם. והוא עשה זאת אף שנוח היה לו לקחתם לאזה"ת, באשר הוא נסע ממילא ממזרח למערב היינו דרך אזור התעשיה בו נמצא הקולנוע ולא דרך כביש החוף. 10. כבר אציין כי להסב ר שלו שנתן בביהמ"ש ולהתעקשות של הילדים וכו' אין כל זכר בהודעה שנתן במשרד התחבורה (ת/1). כמו - כן הנני להוסיף כי בהודעה (ת/1) הוא ציין שעל המקום החדש היינו אזה"ת הוא למד רק לאחר מכן, היינו בלילה ובעקבות כך שהורי הילדים התקשרו אליו. 11. מדברי סדרן המוניות - מר ליאור אהרן בביהמ"ש מטעם ההגנה עולה כי הוא אמר לנאשם שהקולנוע לא בנתניה אלא באזה"ת הישן וגם אמר זאת לילדים אך מאחר שהילדים עמדו על כך להגיע לנתניה העיר, והם התעקשו לרדת בעיר לכן הם הוסעו והורדו שם. (ראה פרוטוקול מיום 14.1.03 בעמ' 4 בח.נ.) וזאת אף שהנהג נסע ממזרח למערב ודרך אזור התעשיה שבו הקולנוע ולא דרך כביש החוף. 12. מכל האמור עולה כי הקטינים רצו להגיע לקולנוע גיל, אך למרות זאת הנאשם לא לקח אותם לקולנוע גיל אלא לנתניה וקולנוע גיל לא היה שם. 13. גירסת הנאשם כי אמנם בעבר הקולנוע היה בעיר ומלכתחילה אכן רצה לקחתם לשם, אך מאחר והוסבר לו במהלך הנסיעה ע"י הסדרן כי הקולנוע עבר לאזה"ת , הוא רצה לקחתם לכן לשם, מה עוד והוא נסע ממילא ממזרח למערב ודרך אזה"ת, אך מאחר ולדבריו הקטינים התעקשו לרדת בעיר עצמה, הוא לקח אותם לעיר עצמה. 14. הנני לציין שוב כי לא מצאתי כל זכר לעניין ההתעקשות של הקטינים בהודעתו שמסר במשרד התחבורה, ולא כל זכר לשיחה בפלאפון , ואין כל הסבר לכבישה זו של הדברים וההסבר שלראשונה נשמע רק בביהמ"ש. ואני מזכיר כי בהודעה הוא ציין שעל המקום החדש למד רק בלילה ובעקבות פניית ההורים. 15. אני דוחה גירסת הנאשם והעד מטעמו בקשר לשיחה ולהתעקשות של הקטינים, הרי הילדים לא ידעו בכלל היכן הקולנוע ולייחס להם ההתעקשות להגיע לעיר לרח' הרצל כי הקולנוע נמצא ברח' הרצל, מעורר תמיהה. ומה עוד וכאמור לעיל אין כל הסבר לכבישה של הסבר זה. ולסתירות בין דבריו ובין האמור בהודעה. 16. נוכח האמור הנאשם הוריד אותם ברח' הרצל כי הוא עצמו סבר ששם הקולנוע (עוד מילדותו) ולכן הורדו שם וזאת עקב טעותו וכך גם אמר כזכור בהודעתו במשרד התחבורה, והטענה כי הורדו שם בגלל דרישת הילדים והתעקשותם נדחית בשתי ידיים. 17. סוף דבר, אני מרשיע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. ניתנה היום ב' אדר א', התשס"ג (4 בפברואר 2003) במעמד הצדדים הלוי יהושע, שופט גזר דין הנאשם הסיע בזמנו שני ילדים, אחד בן 14 ואחד בן 15. כאשר הם מבקשים להגיע לקולנוע גיל. ובסופו של דבר הוא לא הסיע אותם לקולנוע אלא למקום אחר, מאחר והוא סבר כי הקולנוע נמצא במקום אחר. אומנם מדובר בנאשם שבזמנו היה זמן קצר בתחום המוניות, אך היה עליו לפעול כך שידע בדיוק היכן הקולנוע , לודא היכן הקולנוע ורק אז להסיע אותם למקום ולא לעזוב את המקום לפני שאכן הוא וידא היכן הקולנוע. אני מזכיר כי מדובר בילדים שהיו אז , אחד בן 14 ואחד בן 15 , שלא ידעו היכן המקום. הם תושבי אבן יהודה, והמקום שבו הם הושארו , זה העיר נתניה. אני מקוה כי מאז המקרה , הנאשם אכן למד את ליקחו ואכן יפעל כנדרש , אני מציין כי מדובר בעובד המשרת את הציבור ובמקרה הנוכחי מדובר בילדים. והנאשם כשל. כפי שציינתי , אני מקוה שהוא ילמד את הלקח מאחר והנאשם מסר לי כי הוא סבא לילדים ולכן זה יחזק את התקוה שהוא למד את הלקח. סוף דבר, א ני גוזר על ה נאשם כדלקמן: אני גוזר על הנאשם קנס בסך 2500 ₪ לתשלום עד 15.6.03 או 50 יום מאסר תמורתם. כמו כן אני מחייב אותו לחתום על התחייבות כספית על סך 5000 ש"ח שלא יעבור עבירות דומות במשך 3 שנים מעכשיו. (השעה עתה 11:50) ועליו לחתום על התחייבות זו תוך 7 ימים מעכשיו. זכות ערעור כחוק. מוניתהורדת נוסעיםמונית שירות