פסק דין 1. זהו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום (לתעבורה) בעכו (להלן: "בית משפט קמא"), כב' השופט י. בכר (להלן: "השופט קמא"), בתיק תעבורה 5022/01. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה. בית משפט קמא גזר על הנאשם עונש כדלקמן: הארכת מאסר מותנה של 18 חודשים שנגזר על הנאשם בתיק תעבורה 10489/98 של בית משפט לתעבורה בנתניה למשך שנתיים נוספות, קנס של 9,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו, צו מבחן למשך 12 חודשים ופסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים נוספים. המאשימה/המערערת מערערת על קולת העונש ועותרת להפעיל את המאסר המותנה ולגזור על המשיב מאסר במצטבר. 2. במסגרת הדיון בפני ערכאת הערעור הוריתי לשרות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב, וזאת בנוסף לתסקיר אשר הוגש לבית משפט קמא. המשיב מטופל על-ידי שרות המבחן מזה זמן, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בגזר דינו של בית משפט קמא ובנסיבות אלו סברתי כי יהיה זה נכון לשמוע את עמדת שרות המבחן ולהרחיב באמצעות התסקיר את הידע בנוגע לנסיבותיו האישיות של הנאשם. בהתאם, ובנוסף לחומר הראיות שבפני בית משפט קמא, נעזר בית משפט זה, כערכאת ערעור, בתסקיר מבחן נוסף. 3. בית משפט לתעבורה בנתניה הרשיע את המשיב בעבירה של גרימת מוות ברשלנות וגזר עליו, בין היתר, עונש של פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של 12 שנים בפועל, כאשר מתוכם 8 שנים פסילה על כל כלי רכב וביתרת הזמן יוכל הנאשם לנהוג ברכב פרטי. באותו גזר דין נגזר על הנאשם גם לרצות עונש של מאסר בעבודות שרות. הנאשם אשר סיים לרצות את עונש עבודות השרות הצטייד ברשיון נהיגה נוסף לזה שהפקיד בבית המשפט ונהג את רכבו בזמן פסילה. יצויין כי כתב האישום אשר הוגש לבית משפט קמא לא הוסיף עבירה שעניינה הצטיידות ברשיון נהיגה נוסף לזה שהופקד ואולם ענין זה הובא בפני בית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש. בית המשפט חזר בנימוקיו על חומרת העבירה והצורך להרתיע עבריינים מביצועה של עבירה זו, המסכנת את שלום הציבור. אלא שלאחר ששקל את כל נסיבותיו האישיות של הנאשם/המשיב שבפני, החליט שלא להפעיל את עונש המאסר המותנה שנגזר על הנאשם והסתפק בהטלת קנס ובהארכת תקופת הפסילה, כמפורט לעיל. 4. עיינתי בנימוקיו של בית משפט קמא וכן בכל החומר שהיה לפניו, לרבות הרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות תעבורה. שלא כפי שנאמר על-ידי בא-כוחו בטיעון שבפני, העבירות בהן הורשע במשך שנות נהיגתו הרבות אינן עבירות טכניות ברובן. מדובר ב- 55 הרשעות שרק חלקן לכאורה טכניות, ואילו אחרות הן עבירות של אי ציות לתמרורים, נהיגה במהירות, נהיגה ברכב שאינו תקין וכדומה. עולה אם כן, כי מדובר בנהג משאית אשר אינו מקפיד בקיום הוראות חוק. יצויין גם כי אין להקל ראש בעבירות התעבורה המכונות "עבירות טכניות" שעניינן בעיקר הקפדה על תקינות כלי הרכב. נהג משאית שאינו מקפיד על תיקון כלי רכב מסכן את שלום הציבור וגם תקלה טכנית שלכאורה נראית זניחה מגלמת סיכון לשלום הציבור ומהווה זלזול בבטיחות התנועה ובחוק. ראה לענין זה ע"פ 4907/01, מוחמד ספיה נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 12/12/01, שעניינו ערעור על ת"פ 308/00 של בית משפט זה (פסק הדין פורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת תחת פסקי דין של בית משפט העליון). אשר על כן, ככל שהדבר נוגע לעברו התעבורתי של הנאשם, סבור אני כי אין להתייחס בקלות ראש להרשעותיו הרבות, במיוחד בשים לב להרשעתו האחרונה בעבירה של גרם מוות ברשלנות. 5. נסיבותיה של העבירה נשוא ערעור זה חמורות. הנאשם שהורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ורשיונו נפסל, לקח לידיו את החוק תוך שהוא מזלזל זלזול בוטה בגזר דינו של בית משפט השלום בנתניה. אין מדובר בהפרה מקרית ובלתי מתוכננת של צו פסילת הרשיון. כפי שעולה מהאמור בגזר הדין הצטייד הנאשם ברשיון נהיגה נוסף לזה שהפקיד בבית המשפט על מנת שיוכל להציגו בשעת הצורך (עמ' 2 לגזר הדין). ניתן אם כן לראות כי הנאשם החליט במודע להפר את צו פסילת הרשיון, תוך שהוא מתכנן מלכתחילה להתעלם ממנו. להבדיל ממקרים אחרים שפורטו בפסיקה, אין מדובר בארוע בו נאלץ הנאשם לנהוג ללא רשיון בלא תכנון מראש. הכנת הרשיון הכפול, דבר המהווה עבירה בפני עצמו, מצביע על כך שהנאשם פעל בצורה מניפולטיבית מתוך מגמה והחלטה מוקדמת שלא לקיים את גזר הדין שנגזר עליו בבית המשפט השלום בנתניה. ענין זה מעצים את חומרת המעשה. 6. בתי המשפט פסקו לא אחת כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה המצדיקה עונש מאסר, זאת לא רק בדרך של הפעלת מאסר מותנה אלא גם במקרים בהם לא חל מאסר מותנה מוקדם. בית המשפט העליון קבע במקרים דומים, כי עבירה של נהיגה ללא רשיון בתקופת פסילה, הינה עבירה המסכנת את בטחון הציבור ויש לראותה בחומרה ובנסיבות אלו יש לגזור עונשי מאסר. ראה: ע"פ 324/88, אלעסאם נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3), 728, 729 ד' ; רע"פ 8251/98, אסולין נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך 99(1), עמ' 369. 7. כאמור, עומד לנגד עיני תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם. כמפורט בתסקיר, השתלב הנאשם בקבוצה טיפולית שעניינה נהגים שגרמו לתאונת דרכים קטלנית וסובלים ממצב נפשי פוסט-טראומטי קשה. שרות המבחן אשר פירט בתסקירו גם את מצבו המשפחתי של הנאשם, הביע חשש כי אם יופעל עונש המאסר המותנה יביא הדבר לנסיגה במצבו הנפשי ויקטע את התהליך הטיפולי בו החל הנאשם. עבודת שירות המבחן הינה עבודה ברוכה המסייעת בידי בית המשפט לבחון אפשרויות לשיקום הנאשם ואולם חובת בית המשפט הינה לתת את דעתו גם להיבטים אחרים אשר שירות המבחן אינו מופקד עליהם. לעניין זה על בית המשפט לשקול גם את הפן ההרתעתי שבענישה וגם את הצורך לשדר מסר המגן על קורבנות העבריינות, לרבות קורבנות פוטנציאליים, הראויים להגנת בית המשפט ותשומת ליבו לא פחות מהעבריין. ככלל, וכל שהעבירות בהם מורשע נאשם חמורות יותר כך נדחים הצידה השיקולים האישיים בעניין שיקום העבריין ויש לשים דגש על ההרתעה שבענישה. ראה: ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' גל איילון ואח', פורסם בתקדין עליון כרך 95; ע"פ 1548/91 שורי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 94 (3) עמ' 425; ע"פ 527/89 מדינת ישראל נ' מאיר סוויד, תקדין עליון כרך 89 (3) עמ' 1273; במקרה שבפנינו לא נגרם נזק לאדם כלשהו כתוצאה מהעבירה בה הורשע הנאשם. ואולם, יש לראות את החברה ככלל כקורבן פוטנציאלי מהתנהגות של נהגים המפרים בריש גלי את הוראות החוק, כפי שעשה נאשם זה. אין צורך להרחיב בענין זה על הקטל בכבישים (וכאמור הרשעתו הקודמת של הנאשם הינה בגין גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים). גם בימים אלה של פיגועי טרור מצווים אנו לזכור כי קורבנות הטרור בכבישים רבים יותר מאלו שנהרגים בכל פיגוע אחר. בהתאם, חובת כל המערכות הנדרשות לנושא, לרבות מערכת בתי המשפט, לשדר מסר חד משמעי לפיו מי שמפר את החוק ומסכן את חיי הנוהגים בכביש יענש בחומרה. בנסיבות שבפני, סבור אני כי בשים לב להתנהגותו של הנאשם, הזלזול הבוטה בגזר הדין של בית משפט השלום בנתניה, אשר פסל את רשיונו לנהוג ברכב מנועי, בדרך של הכנת רשיון חלופי ונסיעה בזמן פסילה, מחייבת ענישה הולמת. 8. בית משפט קמא התלבט בענין העונש הראוי לנאשם, כפי שעולה מגזר הדין. ואכן, משמעות הפעלת המאסר המותנה שנגזר על הנאשם הינה גזירת עונש של מאסר ממושך באופן יחסי לעונשי המאסר הנגזרים בגין נהיגה בזמן פסילה. ענין זה לא נעלם מעיני ואף אני התלבטתי בענין זה. ואולם, סבור אני כי מכלול הנסיבות, לרבות ההכנה המוקדמת של רשיון הנהיגה הכפול, מחייבת את בית המשפט במקרה זה לגזור עונש שונה מזה שנגזר בבית משפט קמא. הנאשם היה מודע לכך שמרחף מעל ראשו מאסר מותנה של 18 חודשים אשר נגזר עליו רק 6 חודשים לפני המועד בו ביצע את העבירה. על אף האמור לעיל הכין הנאשם רשיון נהיגה כפול, הכל בכוונה מוקדמת שלא לקיים את פסק הדין של בית משפט השלום בנתניה, ובחר לנהוג בתקופת פסילה תוך שהוא מודע לסיכון שהוא לוקח על עצמו ולמשמעויות הצפויות מהתנהגותו זו, אם יועמד לדין ויורשע. בנסיבות אלו וכאשר הסיכון שלקח על עצמו המשיב התממש, אין לא להלין אלא על עצמו. 9. הכלל הוא כי מאסר מותנה שנגזר על נאשם יופעל, אם יורשע הנאשם בעבירה המפעילה את המאסר המותנה. מטעמים מיוחדים, וכשהנסיבות מצדיקות זאת, לא יופעל מאסר מותנה אלא יוארך. סבור אני כי במקרה זה לא מתקיימות הנסיבות המצדיקות הארכתו של מאסר מותנה. סבור אני כי בנסיבות המקרה שבפני, שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן את המשקל ההולם להתנהגותו של המשיב, ולא הורה להפעיל את עונש המאסר המותנה שנגזר עליו. סבור אני כי חריגה זו מרמת הענישה הראויה מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. 10. אשר על כן ובסיכומו של דבר אני מקבל את ערעור המדינה ומורה לשנות את גזר דינו של בית משפט כלדקמן: אני מורה להפעיל את עונש המאסר המותנה שנגזר על הנאשם בת"פ 10489/98 של בית משפט השלום לתעבורה בנתניה. הנאשם ירצה 18 חודשי מאסר. בגין העבירה בה הורשע בתיק זה, אני גוזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל. מאסר