אי מתן זכות קדימה במעבר חציה להולך רגל

הכרעת דין 1. האישום אי מתן זכות קדימה במעבר חציה להולכת רגל שחצתה המעבר. מועד העבירה 13.7.01. 2. התשובה לאישום לטענת ההגנה "אין מעבר חציה ואין הולכי רגל". בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי המעבר היה דהוי ולא ניתן להבחין בו במיוחד כאשר נוסעים בעקבות כלי רכב נוספים שכן כלי הרכב לפני רכב הנאשם מסתירים המעבר. כמו כן טען ב"כ הנאשם בסיכומיו כי תמרור ג-7 צריך להיות מוצב משני צידי הדרך ולא די בהצבתו במרכז הכביש. כביש. 4. המסקנות העובדתיות על פי חומר הראיות אמינה עלי עדות השוטר וזאת אני קובע לאחר שהזהרתי את עצמי כי בעדות יחידה מדובר. אסביר: השוטר - שוטר תנועה מקצועי. השוטר עמד במקום מרחק של 15 מטר מהמעבר במיוחד לצורך אכיפת העבירה נשוא תיק זה ואין זו פעם ראשונה שאוכף במקום (ראה פרו' עמוד 3 ש' 5). חזקה על השוטר וכך אני מאמין, שנתן דעתו היטב לנעשה בכביש וראה בוודאות את שתיאר בפירוט רב בת/1 - משמע הבחין בנאשם מתקרב לעבר מעבר החציה בנסיעה רצופה בלא שנתן להולכת רגל שחצתה מימינו והגיעה לשלב הרביעי להמשיך בחציה בביטחה. לעומת עדותו של השוטר עדות הנאשם עדות של בדיעבד - פרי שחזור מעשיו ובהחלט אפשרי שכפי שקורה במקרים רבים שפשוט לא שם ליבו להימצאותו של מעבר במקום ולהולכת הרגל שחצתה בו והוא מאמין בתום לב שלא היתה הולכת רגל ולא היה מעבר. אציין בהקשר כי הנאשם גרס שלא ראה כלל המעבר (ראה פרו' עמ' 5 ש' 26-27) ולפיכך סביר שגם לא נתן דעתו להולכי רגל שעשויים לחצות במקום. אוסיף ואומר כי אני ער לטענת ההגנה על כך שהשוטר התכוון למעבר הרחוק ממנו ולא הקרוב אליו וזאת משום שעצר 3 כלי רכב כולל רכב הנאשם (ראה סיכומי ההגנה פרו' עמ' 9 ש' 21-25 ועדות הנאשם פרו' עמ' 4 ש' 12-14). לאחר ששקלתי עדויות הנאשם והשוטר אין לי גם כאן ספק כי השוטר התכוון למעבר הקרוב אליו שכן השוטר אמר זאת במפורש. ואשר לשאלה של מרחק השוטר מהמעבר, השוטר כתב בדו"ח בזמן האירוע שהיה רחוק כ-15 מטר מהמעבר ואין סיבה שלא לקבל הערכתו זו. ומרחק זה בהחלט מספיק לעצור שלושה כלי רכב בשיירה (אורך רכב פרטי כ- 4 עד 4.5 מטר וסה"כ אורך שלושה כלי רכב עד 14 מטר). 5. אשר לטענות המשפטיות/טענות ההגנה א. המעבר לא היה צבוע כהלכה משמע אין להתייחס אליו כמעבר חציה מעבר החציה נצבע לאחרונה ב 23.10.00. העבירה בוצעה ב- 13.7.01 ועפ"י עדות מנהל המח' לבטיחות בעיריה ראוי לצבוע מעבר כ- 3 פעמים בשנה. סביר שצבע המעבר במקום שהינו מקום מרכזי לא היה במיטבו והשאלה אם ניתן היה להבחין במעבר אם לאו. גם כאן אמינה עלי עדות השוטר אשר רשם במפורש בדו"ח כי המעבר "היה ברור ובולט". ב. לא ניתן היה להבחין במעבר עקב כלי הרכב שהיו לפני רכב הנאשם אין למעשה מחלוקת ממשית בין הצדדים כאשר השוטר גורס "תנועה דלילה" (ראה ת/1) ואילו הנאשם מדבר על מצב בו "לא היה פקק תנועה... אבל נסעו מכוניות והיתה תנועה" (פרו' עמ' 4 ש' 16-17). במצב בו התנועה אינה ערה והמהירות אינה גבוהה (פרו' עמ' 5 ש' 14). אין מניעה להבחין במעבר מבעוד מועד ובתוך כדי התקדמות ובמיוחד כאשר מעל המעבר מוצב ובולט תמרור ג-7. אדגיש כי אין מחלוקת שניתן לראות התמרור הנ"ל (ראה התמונה נ/1) ואין מחלוקת שהנאשם לא ראה אותו (ראה פרו' עמ' 5 ש' 1-4). ג. תמרור ג-7 צריך להיות מוצב משני צידי הכביש עפ"י התקנות ובמקרה דנן היה תמרור רק מעל מרכז המעבר -עפ"י תקנות התעבורה תשכ"א-1961 הודעה בדבר קביעות סוגי תמרורים, צורתם, משמעותם ואופן הצבתם (להלן: התקנות) תמרור ג-7 צריך להיות מוצב משני צידי הדרך ליד מעבר החציה. - אין מחלוקת כי במעבר נשוא תיק זה היה מוצב רק תמרור ג-7 מעל מרכז המעבר ולא מצדיו (ראה עדות מנהל המח' לבטיחות מר גולדברג פרו' עמ' 8 ש' 15-17). - תקנה 1 לתקנות התעבורה קובעת "מעבר חציה" - חלק הכביש המסומן כמיועד לחציתו על ידי הולכי רגל" ואין התקנה מסבירה כיצד לסמן המעבר. - סימון מעבר החציה קבוע בתקנות בתמרור ד-11 ושם נקבע רוחב הסימנים ומשמעותם - ומופיע ציור מעבר חציה המוכר לכלי עלמא. - תמרור ג-7 הינו תמרור מודיעין כמו סימון מקום חניה (ג-1), תחנת עזרה ראשונה (ג-10) בית חולים (ג-11) תחנת דלק או שלטי הדרכה (ג-28, ג-29) וכו'. - תמרור מודיעין מוגדר בהנחיות לאופן הצבת תמרורים שהוצאו על ידי המפקח על התעבורה ושם נאמר "תמרורים אלה מודיעים על מקומות ישוב, כיוונים מרחקים ושאר עובדות גאוגרפיות ותרבותיות הדרושות לעוברי הדרך מידע זה עוזר מאד לנוהג ברכב לתכנן את דרכו ואת הפסקותיו בעיקר בסביבה שאינה מוכרת לו... תמרורים אחרים מודיעים על מעבר חציה, על זכות קדימה ועל דרך ללא מוצא". - העדר תמרור ג-7 לפיכך בהיותו תמרור מודיעין אינו פוגע בחוקיותו של המעבר אשר סומן רק במרכזו בג-7, אם סומן המעבר בכביש כהלכה (תמרור ד-11), שהרי אין מדובר בתמרור אזהרה המסומן א' או תמרור הוריה המסומן ב', אלא תמרור המדריך את עוברי הדרך. בדיוק כשם שהעדר תמרור על מקום אכסניית נוער (ג-16) או העדר תמרור (ג-17-חניון) אינם משמעותיים, כך גם להעדר תמרור זה אין ליחס לו משמעות כשאדגיש: בהנחיות משרד התחבורה להצבת תמרור ג-7 כתוב במפורש שאין להציב תמרורי ג-7 בכל מעבר כך לדוגמא במעבר חציה מרומזר אין להציב תמרור זה. וכמו כן יש לומר, בהנחיות הנ"ל ניתנת אפשרות להציב תמרור ג-7 אחד "על שוט מעל מעבר/מקום החציה" ובנוסף: תק' 47 (ה) (3) קובעת "נהג רכב לא יעקוף ולא ינסה לעקוף ולא יסיט רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל חיים באחד מאלה (3) הוא מתקרב למעבר חציה להולכי רגל המסומן על פני הכביש או על ידי תמרור המציין מקום מעבר חציה להולכי רגל..." ומפרשנות התקנה ברור כשמש כי מעבר החציה המסומן על פני הכביש אינו חיב להיות מלווה בתמרורי ג-7. 6. ולסיכום היות ואמינה עלי גירסת השוטר לגבי העבירה גופה ולגבי בולטות המעבר כשמעליו שלט ג-7 אחד במרכזו, אני קובע כי המאשימה הוכיחה האשמה שיוחסה לנאשם ואני מרשיעו בהתאם. משפט תעבורהמעבר חציהזכות קדימההולך רגל