פסק דין 1. ב- 15.11.01 הגישה גב' ופאא סעיד ערעור זה לבית המשפט המחוזי בחיפה על החלטת ועדת הערר לפי תקנה 195 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 אשר דחתה את עררה של המערערת על החלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים אשר סירב לאשר את בקשתה לקבל רישיון נהיגה מסוג ב' (פרטי). המדינה הגיבה לערעור והשלימה תגובתה לאחר שהוגשו נימוקי הערעור. ניסיון שנעשה במסגרת דיון מוקדם בהליך להגיע לפתרון מוסכם לא צלח, והצדדים ביקשו מתן החלטה על פי החומר הקיים בתיק. 2. רקע עובדתי ב- 26.12.00 הודיע משרד התחבורה - אגף הרישוי לגב' סעיד כי הוא מצטער להודיעה כי בהסתמך על הסיכום הרפואי שהתקבל מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים לא נמצאה כשירה לנהוג ברכב מדרגה 2 - פרטי, מסיבה אי התאמה אישיותית. בהודעה מצויין כי גב' סעיד תוכל לבקש בדיקה נוספת כעבור שנה. ב- 26.1.01 הגישה גב' סעיד ערר על ההחלטה הנ"ל בפני ועדת הערר לפי תקנה 195 לתקנות התעבורה. ב- 10.6.01 המציאה גב' סעיד לועדת הערר חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר דוד יגיל מומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית והתפתחותית שנערכה ב- 6.5.01. ועדת הערר קיימה ישיבה ב- 20.7.01, ציינה התרשמותה והמליצה על טסטים מטעמה בשפה הערבית ואח"כ על סיכום ללא נוכחות. ב- 30.8.01, לאחר שקבלה את תוצאות הטסטים שערך מכון יעד חן, דחתה ועדת הערר את הערר. ב- 31.10.01 הודיעה ראש ענף רכב ונהיגה לב"כ המערערת כי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים מצא את מרשתו, בלתי כשירה לנהיגה ברכב מסוג 2 - פרטי. בהודעה מצויין כי המערערת פנתה לועדת הערר ובועדה מתאריך 31.8.01 נקבע כי אינה כשירה לנהיגה ברכב מסוג המבוקש. עוד מצוין כי הגב' סעיד רשאית לגשת לדיון מחודש החל מ- 8/02. על הודעה זו הגישה ופאא סעיד את ההליך הנוכחי. 3. ופאא סעיד הינה כבת 25, סיימה 10 שנות לימוד ועיסוקה הוא בעזרה למשפחה בחנות למוצרי חשמל הנמצאת בבעלות אביה. מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה כי מאז 1996 מבקשת גב' סעיד רישיון לרכב פרטי וכי עד כה נדחו כל בקשותיה מטעמי בריאות. במצב זה נמנע ממנה להתחיל בלימוד נהיגה. 4. טענות הצדדים בתמצית עיקר טענתה של גב' סעיד הוא כי לא ניתנה לה זכות טיעון הוגנת ואפקטיבית ולא הומצאה לה חוות הדעת של מכון יעד חן מ- 10.8.01 בטרם סיכום הדיון בעניינה שנערך בהעדרה ב- 30.8.01, כאשר ועדת הערר כבר ידעה כי בכוונתה כבר לדחות את בקשתה לקבלת רישיון. גב' סעיד טוענת כי בהודעת משרד התחבורה מ- 26.12.00 ובהודעת ראש ענף רכב נהיגה מ- 31.10.01 אין כדי לקיים את חובת ההנמקה המוטלת על הרשות. גב' סעיד טוענת עוד כי ועדת הערר התפרקה משיקול דעתה והושפעה מהמלצת המומחה מטעמה בעוד אין למכון יעד חן סמכות לקבוע כי אין הוא ממליץ על מתן רישיון נהיגה, סמכות שהוענקה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים. נטען כי אותם מומחים ישבו בועדת הערר מ- 25.6.99 ובועדת הערר האחרונה מ- 20.7.01 כאשר זהות ההרכב והנוסח הזהה של ההחלטות מטיל צל כבד על הגינות וסבירות החלטת הדחייה האחרונה וחשד ממשי כי נתקבלה מתוך דיעה קדומה. גב' סעיד אף סבורה כי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר יגיל שקבע כי אין כל מגבלה רפואית שתוכל למנוע ממנה מלתפקד כנהגת סבירה. נטען כי ועדת הערר התעלמה מחוות הדעת שהוגשה מטעמה של גב' סעיד, כי על הועדה לשקול לא רק שיקול רפואי אלא גם שיקולים נוספים המותאמים למצבה המיוחד של גב' סעיד ובעזרתם להגיע להכרעה נורמטיבית כשרה המתחשבת גם בצרכיה המיוחדים של גב' סעיד, דבר שלא נעשה. בכך רואה גב' סעיד פגם מהותי היורד לשורש העניין, שקילת שיקולים זרים, השפעה מדיעה מוקדמת של ועדת הערר ולגישתה החלטת הדחייה איננה סבירה. נטען כי על החלטה מעין שיפוטית של פסילת רישיון נהיגה ואף על החלטה מינהלית להיות מבוססת על תשתית ממשית של עובדות כאשר למקרא גיליון הערר מ- 20.7.01 לא ניתן להבין אלה מסמכים עמדו בפני הועדה ולא ניתן להעריך את הבסיס העובדתי של מסקנות הועדה . נטען כי אין די בחוות הדעת של מכון יעד חן בדבר יכולתה לשלוט בנהיגה כדי להצדיק את שלילת אפשרות התנועה שלה וכי יש בהחלטה פגיעה במידה העולה על הנדרש בזכותה החוקתית לחופש תנועה. גב' סעיד מבקשת שבית המשפט יתערב בהחלטת המשיב, יבטל אותה ויצווה עליו לאשר לה קבלת רישיון נהיגה על מנת שתוכל להתחיל לקבל שיעורי נהיגה כמתחייב. עיקר טענותיה של גב' סעיד הוא אם כן כי לא ניתנה לה זכות טיעון, כי לא קויימה חובת ההנמקה, כי שיקול דעתה של ועדת הערר נפגם בין במובן שלא הופעל באורח עצמאי ובין במובן שהושתת על תשתית עובדתית שאינה הולמת ואף כי ההחלטה אינה סבירה. 5. המשיבה השלימה תגובתה לאחר שהוגשו נימוקי הערעור. בדיון מוקדם שהתקיים ב- 26.3.02 הודיע ב"כ המשיבה כי הוא מסיר טענה שהעלה קודם לכן לעניין חוסר סמכות מקומית. עיקר טענות המשיבה הן כי זכות הטיעון של גב' סעיד נשמרה, כי המכתב מ- 31.10.01 מפנה להחלטת ועדת הערר שערכה פרוטוקול שנשלח לב"כ של גב' סעיד וכי יש לקרוא את החלטת ועדת הערר יחד עם חוות דעת מכון יעד חן. המשיבה חולקת על טענת גב' סעיד לפיה היה על ועדת הערר להזמין אותה להגיב על ממצאי בדיקות מכון יעד חן עובר למתן ההחלטה, נטען כי בדיקת מכון יעד חן מהווה חלק מבדיקת ועדת הערר עצמה ולא מדובר בחוות דעת נגדית. המשיבה סבורה כי כשם שועדת הערר לא מזמינה מתן תגובה על ממצאי ביניים של בדיקות אותן היא עורכת כך אין היא מחוייבת להזמין את גב' סעיד שוב להגיב על ממצאי יעד חן, כאשר זו העלתה טענותיה בדיון הראשון שהתקיים ב- 20.7.01 מועד בו נבדקה על ידי ועדת הערר עצמה. המשיבה טוענת עוד כי היה ומדובר בהליך על פי סעיף 55 לפקודת התעבורה הרי זה מוגבל לשאלות משפטיות בלבד ואילו אם מדובר בעתירה מנהלית הרי אין בית המשפט מחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו. עוד נטען כי בועדת הערר ובמכון הרפואי לבטיחות בדרכים יושבים מומחים שתחום התמחותם הוא כשירות לנהיגה ויש לתת לחוות דעתם משקל ראוי לעומת חוות הדעת מטעם המערערת. המשיבה מוסיפה כי אין לומר שממצאי מכון יעד חן לכל היותר מטילים ספק בכשירותה של גב' סעיד לנהוג. סיכומו של דבר המדינה סבורה כי לא נפל כל פגם בהחלטה. טענות הצדדים תידונה בהמשך, ככל הדרוש להכרעה בהליך. 6. טיבו של ההליך הליך זה הוגש בתקופה שלפני 2.1.02, הוא המועד בו נכנס לתוקף שינוי התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, שינוי שהוסיף לתוספת הראשונה את פריט 14 שעניינו תעבורה, בו נכלל נושא ההליך שבפני (ראה צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספות לחוק) תשס"ב - 2001 קובץ תקנות 6136 י"ז כסלו תשס"ב 2.12.01). בהשלמת התגובה מטעם המשיבה הסכים בא כוחה כי ניתן לדון בהליך כעתירה מינהלית וביקש שהערעור ימחק ויוגש כעתירה מינהלית. מכאן, אין המשיבה עומדת עוד על בקשתה לדחייה על הסף בטענה, עד כמה שנטענה תחילה, כי למי שאיננו בעל רישיון לא ניתנת זכות ערעור. אמנם לא ניתנה החלטה פורמלית בדבר תיקון ההליך שבפני באופן שיוגש כעתירה מינהלית אך לאור הנטען בהשלמת התגובה מטעם המשיבה ומשב"כ המשיבה הסיר את הטענה שהעלה לעניין חוסר סמכות מקומית יש לראות את ההליך כעתירה מינהלית. המערערת תכונה בהתאם, להלן, העותרת, או גב' סעיד. 7. רקע נורמטיבי סעיפים 51 עד 57 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] עניינם בסמכות רשות הרישוי לפסול או להתלות רישיון או להתנות בו תנאים. הסעיף היחיד מבין אלה בו נזכר מפורשות גם עניינו של מבקש רישיון נהיגה, בהבדל מבעל רישיון נהיגה, הוא סעיף 55 א' (ב) המורה כדלקמן: "(ב) מבקש רישיון נהיגה או בעל רישיון נהיגה הרואה עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך רשאי לערור, תוך זמן שייקבע בתקנות, לפני ועדת ערר רפואית של שלושה רופאים מתוך רשימה שאישר שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות". בהתאם, מורה תקנה 195 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1951 כי מבקש רישיון נהיגה או בעל רישיון נהיגה הרואה עצמו נפגע מהחלטת הרופא המוסמך רשאי לערור בפני ועדת ערר תוך 30 יום מיום שהודעה לו ההחלטה ההחלטה האמורה. תקנה 222 לתקנות התעבורה מורה כי לא ילמד אדם נהיגה ברכב מנועי על ידי נהיגת הרכב בדרך אלא אם נבדק לפי סימן ג' לפרק השני וקיבל אישור רפואי לנהיגה. סימן ג' לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 עניינו בדיקות רפואיות. תקנה 191 מורה כי מי שמבקש רישיון נהיגה יבדק בהתאם לחלק זה כאשר הבדיקה הרפואית תכלול בדיקת מצבו הרפואי והנפשי וכן בדיקות כושר אחרות עליהן תורה רשות הרישוי. הבדיקה תערך על ידי רופא שיפרט את ממצאיו בטופס שקבעה רשות הרישוי כפי שמורה תקנה 192. היה ותוצאות הבדיקות על פי תקנה 192 לא הניחו את דעתה של רשות הרישוי רשאית היא להורות כי המבקש יעבור בדיקות נוספות או יציג מסמכים רפואיים נוספים ורשאית היא להעביר את תוצאות הבדיקות לעיונו של רופא או מוסד רפואי שהיא מינתה, הוא הרופא המוסמך כפי שמורה תקנה 193. 8. השלב הראשון בתהליך לקראת קבלת רישיון נהיגה הוא אם כן קבלת אישור רפואי לנהיגה. משמעות החלטת ועדת הערר מ- 30.8.01 היא כי המערערת לא קבלה אישור רפואי לנהיגה. 9. ההחלטה הליך זה הוגש כנגד החלטת ועדת הערר מ- 30.8.01 והודעת המשיבה מ- 31.10.01, המפנה להחלטת ועדת הערר ומודיעה עליה. גיליון הערר שהוגש ב - 21.2.01 כולל שני חלקים. האחד, התרשמות הועדה, והשני, סיכום הערר. התרשומת המופיעה בגדר התרשמות הועדה מקורה ברובה בישיבת ועדת הערר מה- 20.7.01 כאשר לאחריה מופיעה תרשומת קצרה בצד תאריך 30.8.01. בגדר התרשמות הועדה הנוגעת לישיבת ה- 20.7.01 מצויה תרשומת כדלקמן: "בת 24, רווקה, מוכרת בחנות חשמל. מוכרת כחולה במחלת TURNER ומטופלת טיפול הורמונלי חילופי. הסוציאליזציה והתפקוד התעסוקתי חלקיים בלבד. בולטת בבדיקה חרדה ומתח ברמות גבוהות יחסית, קונקרטיזציה בולטת, מתקשה מאוד לענות על שאלות פשוטות. אינה מסוגלת לענות על שאלות פשוטות מבחינה קוגנטיבית אין שוני ממשי לעומת הבדיקה בועדת הערר מ- 25.6.99. מביאה חוות דעת מטעמה המדגישה את מסוגלותה לנהוג. בדיקה זו שונה משמעותית מבדיקתה במרב"ד שפסלה אותה לנהיגה. לאור זאת מומלץ על טסטים מטעמנו בשפה הערבית ואח"כ סיכום ללא נוכחות". תרשומת נוספת מופיעה כאמור בצד תאריך 30.8.01. כאן מצויין כי "תוצאות הטסטים המחודשים בשפה הערבית ובמיוחד בולט קצב התגובה האיטי". למקרא רישום זה נראה כי הנו רישום חסר. בפרק סיכום הערר מצויין כך: "נמצאה בלתי מתאימה לרישיון רכב. הועדה ממליצה לדחות את הערר". בהמשך מופיעה ההחלטה - "לדחות הערעור". 10. דיון בדיקת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים הנזכרת בתרשומת מ- 20.7.01 לא הומצאה לעיוני. נאמר בתרשומת כי בדיקת המרב"ד פסלה את המבקשת לנהיגה. על פי האמור בתרשומת, השוני בין בדיקת המרב"ד לבין חוות הדעת שהציגה המבקשת הוא שגרם לועדת הערר לבקש ביצוע טסטים מטעמה. מסכימה אני לגישת ב"כ המשיבה לפיה דו"ח הבדיקה של מכון יעד חן איננו חוות דעת נגדית לחוות הדעת שהגישה המבקשת. דו"ח זה הנו למעשה בדיקה בגדר סמכויות ועדת הערר על פי תקנה 195 א (א) לתקנות התעבורה. המשיבה אינה טוענת כי יש לראות בבדיקה שנערכה במכון יעד חן משום בדיקת רופא מוסמך אלא מסבירה כי למערערת נערכו שלושה מבדקים, מבחנים פסיכודיאגנוסטיים במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, מבחנים פסיכודיאגנוסטיים בערבית במכון יעד חן ובדיקה קלינית בועדת הערר (ראה הודעת המשיבה נושאת חותמת 10.3.02). 11. השוואת האמור בחוות דעת המבקשת עם חוות דעת יעד חן מגלה דימיון רב ביניהן. הן ד"ר יגיל (מטעם המערערת) והן הפסיכולוג הבכיר אלי חן (מכון יעד חן) מציינים כי מבנה גופה של המבקשת קטן וצנום, כי היא נראית צעירה בהרבה מגילה וכי היא סובלת מעיכוב בהתפתחותה הגופנית כאשר מכון יעד חן מציינת כי מדובר בתסמונת טרנר. בשתי חוות הדעת מצויין כי התפקוד השכלי של המבקשת הוא ברמה נורמלית נמוכה. שני המומחים מציינים כי בוחן המציאות והשיפוט של המבקשת הם תקינים. ד"ר יגיל מציין כי במבחני האישיות שנערכו לא נמצאו סימנים לקיומה של פסיכופתולוגיה משמעותית העלולה להפריע לה בתפקוד בכלל או כנהגת. אלי חן מציין כי לא נצפתה פסיכופתולוגיה בהלך ותוכן החשיבה אך כי החשיבה מצומצת וקונקרטית. עיקר ההבדל בין חוות הדעת הוא בכך שבעוד ד"ר יגיל מוצא כי לא קיימים במבחני האישיות סימנים לפסיכופתולוגיה כלשהי העלולה להפריע לה בלימודי הנהיגה וכנהגת הרי אלי חן מוצא כי בולטת אצל המבקשת רמת חרדה גבוהה ובטחון עצמי ירוד, כי בולט קושי רב להתמודדות במצבים לא שגרתיים וכאלה הדורשים מהירות תגובה. מצויין כי גב' סעיד פועלת בקצב איטי מאד ומגיבה בשיתוק במצבים קיצוניים ומתקשה להתמודד ללא סיוע חיצוני. מצויין כי קשיים אלה מעלים ספקות בדבר יכולתה להתמודד באופן עצמאי. אלי חן מסכם במסקנה כי קיים ספק רב ביכולתה של המבקשת לשלוט בנהיגה לאור ממצאי הבדיקה. יצויין כי שתי הבדיקות נערכו בשפה הערבית. בעוד ד"ר יגיל מסר כי האבחון נמשך כשעתיים ובמהלכו עבדה המבקשת בשקט ובריכוז ללא ביטויים של מתח וחרדה חוסר ריכוז ו/או עייפות הרי אלי חן ציין כי במהלך האבחון ההשלכתי הדורש התמודדות עם גירויים עמומים הגיבה המבקשת בחרדה ובמצוקה ופרצה בבכי. כזכור גם הועדה העצמה בהתרשמותה מ- 20.7.01 ציינה כי בולטת בבדיקה חרדה ומתח ברמות גבוהות יחסית. 12. השוואת התרשמות הועדה מישיבה שהתקיימה ב- 25.6.99 המופיעה בגליון הערר מאותו מועד, עם ההתרשמות מישיבת 20.7.01 מראה כי אכן התרשומת בשני הדיונים דומה באורח מפתיע, ואכן, הרכב הועדה בשני המקרים היה זהה. יצויין כי בגיליון הערר ביחס לישיבה מ- 25.6.99 מצויין כי במועד זה המערערת לא הגיעה. במצב זה נשאלת השאלה על בסיס מה קובעת הועדה באותו גיליון כי המערערת אינה מסוגלת או מתקשה לענות על שאלות. 13. בתרשומת מ- 30.8.01 (שעל פי ניסוחה הנה תרשומת חסרה), מצויינת קבלת תוצאת הטסטים של יעד חן כאשר הגורם היחיד שצויין הוא כי במיוחד בולט קצב התגובה האיטי. אין למצוא בגיליון הערר האחרון דיון בתוצאות הטסטים. כל שמופיע במסגרת סיכום הערר הוא כי הגב' סעיד נמצאה בלתי מתאימה לרשיון רכב וכי הועדה ממליצה לדחות את הערר והרישום "לדחות הערעור". 14. צודקת המערערת בטענתה כי ההנמקה המופיעה בגיליון זה הינה חסרה. גם אם אכן מציין מכון יעד חן קצב תגובה איטי לא עולה מגיליון הערר עצמו מהו בסיס התרשומת המופיעה מישיבת 20.7.01 ולא מופיעה התיחסות עניינית לחוות הדעת שהגישה המערערת. אוסיף כי הבדיקה הקלינית שביצעה הועדה עצמה ב20.7.01- נערכה בשפה העברית וספק האם ניתן לראות בה בנסיבות מקרה זה בדיקה שוות ערך לבדיקת ד"ר יגיל ומכון יעד חן. רשאית כמובן הועדה להעדיף את הבדיקה שנערכה מטעמה במכון יעד חן אך אין באמור במסגרת גיליון הערר האחרון הנמקה הממלאת אחר דרישת חובת ההנמקה המוטלת על הועדה. גם אם סעיף 51 לפקודת התעבורה אינו חל במקרה זה שכן מדובר שם במי שמחזיק כבר ברישיון נהיגה הרי קיימת חובת הנמקה בתוקף החוק לתיקון סדרי מינהל (החלטות והנמקות תשי"ט - 1958 וראה בג"צ 4806/94 דשא איכות הסביבה בע"מ נ' שר האוצר פד"י נ"ב(2) עמ' 193). בהקשר זה אוסיף כי אמנם הרשות המוסמכת רשאית להיעזר במומחים ואף לאמץ את דעתם אם השתכנעה לעשות כן אך עליה לקיים את סמכותה וחובתה לקבל החלטה עצמית בנושא שנמסר להכרעתה (ראה ע"ב 3,2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות פד"י ל"ט (2) עמ' 225 בעמ' 254, זמיר, הסמכות המינהלית נבוא הוצאה לאור תשנ"ו - 1996, כרך ב', עמ' 861 וכן בג"צ 9486/96 איילון ואח' נ' ועדת הרישום על פי החוק הפסיכולוגי, פד"י נ"ב(1) עמ' 166 בעמ' 3 - 182). 15. צודקת המערערת גם בטענתה האחרת, לפיה שגתה הועדה בכך שלא נתנה לה זכות טיעון הולמת ביחס לחוות דעת יעד חן בטרם סיכום הדיון בעניינה שנערך בהעדרה. כפי שציינתי לעיל אכן לא מדובר בחוות דעת נגדית לחוות הדעת שהגישה המבקשת, יחד עם זאת, מסקנת חוות הדעת היא כי אין ממליצים בשלב זה על מתן רישיון לנהיגה ברכב פרטי. בכך שהמבקשת יכלה להעלות טענותיה בעת הדיון ב- 20.7.01 אין כדי למלא אחר חובת הועדה לאפשר לה זכות טיעון לאחר קבלת חוות הדעת של יעד חן. זכות הטיעון, הנה מעיקרי כללי הצדק הטבעי, חובה החלה על הרשות המינהלית בתוקף עקרונות ההגינות והצדק. היקפה של החובה ליתן זכות טיעון עשוי להשתנות על פי נסיבות המקרה כאשר אופייה וחשיבותה של ההחלטה האמורה להתקבל בידי הרשות המינהלית ועוצמת הפגיעה האפשרית של החלטה כזו בזכותו של האזרח הם גורמים המשפיעים על היקף החובה במקרה נתון (ראה זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב' עמ' 813). למותר לציין כי מניעת האפשרות ללמוד נהיגה הינה בנסיבות ימינו פגיעה משמעית ביותר בחירויות היסוד האזרחיות וחשיבות מתן זכות טיעון מלאה במקרה כזה הינה ניכרת ביותר. זכות הטיעון קיימת גם אם אינה קבועה במפורש בדבר חקיקה מקום שמדובר באדם הנפגע מהחלטתה של הרשות (ראה בג"צ 654/78 גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה פד"י ל"ה (2) עמ' 654-657). המדובר במקרה זה הוא במילוי חובת השמיעה המשנית, מתן אפשרות למבקשת להגיב לחוות הדעת שהתקבלה בועדה ממכון יעד חן (ראה בג"צ 685/78 מחמוד נ' שר החינוך והתרבות ל"ג (1) 767 בעמ' 775, בג"צ 2400/91 בוני בנין ופיתוח בפתח-תקוה בע"מ נ' עירית נתניה ואח', פד"י מ"ה(5) עמ' 69 בעמ' 74), וכן בספרו של הר-זהב, המשפט המינהלי הישראלי, שנהב הוצאה לאור, תשנ"ז - 1996 ע' 274, 279. בטיעון שהמבקשת היתה יכולה להעלות או העלתה בדיון שנערך ב- 20.7.01 אין כדי למלא חובה זו. 16. ועדת הערר הינה גוף מקצועי ותחום מומחיותה הינו תחום הרפואה. אכן, בית המשפט נזהר בבחינת החלטות בעניינים המצויים בתחום מומחיותה המיוחדת של הרשות המנהלית ונותן משקל ראוי לשיקולים מקצועיים (ראה למשל ע"א 4276/94 הבורסה לנירות ערך בתל אביב נ' איגוד חברות ציבוריות, פד"י נ 5, עמ' 728) אך משהוברר כי זכות הטיעון המשנית של המבקשת לא נשמרה ומשלא שוכנעתי כי ועדת הערר הפעילה את שיקול דעתה לאחר קבלת חוות הדעת של מכון יעד חן, באורח עצמאי, הרי ההחלטה שהתקבלה הנה פגומה. 17. הפרת זכות הטיעון הינה עילה לביטול החלטה מינהלית בידי בית המשפט. עם זאת, לא כל פגם בהחלטה, כולל הפרת זכות הטיעון, גורר את בטלות ההחלטה. במשפטנו, נוהגת הלכת הבטלות היחסית ויש לשקול מהו הסעד הראוי במקרה הנוכחי (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל פד"י נד 3, 637). לדעתי, הפרת זכות הטיעון הינה בנסיבות מקרה זה הפרה מהותית (ראה ע"א 1842/97 עירית רמת גן נ' מנחם מגדל דוד רמת גן בע"מ, פד"י נד 5, עמ' 15). מתן זכות הטיעון עשוי לשנות את תוכן החלטת ועדת הערר. הפגיעה בעותרת בכך שנמנעת ממנה האפשרות ללמוד נהיגה הינה משמעית ביותר. בשקלי את נסיבות המקרה שבפני נראה לי כי הסעד הראוי הוא ביטול החלטת ועדת הערר, תוך מתן הוראה למשיבה לזמן ועדת ערר חדשה, בהרכב שונה, שתדון מחדש בערר שהוגש ב- 26.1.01, לאחר שתתן למבקשת להביא טענותיה והשגותיה ביחס לחוות דעת מכון יעד חן. 18. התוצאה אשר על כן, אני מורה על ביטול החלטת ועדת הערר מ- 30.8.01. עוד אני מורה כי המשיבה תעמיד את גב' ופאא סעיד בפני ועדת ערר נוספת, בהרכב אחר, לדיון בערר מ26.1.01- ותיתן לה זכות טיעון ביחס לחוות דעת יעד חן (או חוות דעת אחרת, היה והוועדה תבקש להזדקק לחוות דעת נוספת כזאת). לאחר מכן תתן ועדת הערר החלטה מנומקת. המשיבה תישא בהוצאות העותרת ובשכר טרחת עורך דינה בסכום של 5,000 ש"ח + מע"מ. משפט תעבורהרפואההמכון הרפואי לבטיחות בדרכיםבטיחות בדרכיםערעור