גזר דין פלוני, נער בן 16 שנה (להלן: הנאשם) הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, הלא הן: גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק) וסעיפים 64 + 40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א1961- (להלן: הפקודה), שימוש ברכב ללא רשות - עבירה לפי סעיף 413ג לחוק, נהיגה ללא רשיון - עבירה לפי סעיף 10א לפקודה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח- עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל- 1970 ואי האטה- עבירה לפי תקנה 52(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. כתב האישום: מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 5.7.01 נטל הנאשם מביתו בכפר מנדא מפתחות של טרקטור מסוג טויוטה מספר 49-761-15 השייך לאביו (להלן: הטרקטור), התניע את הטרקטור והחל בנסיעה לכיוון בית שבו שוכנת סוכנות הביטוח של מוחמד עלאם (להלן: הכביש). הנאשם, נער בן 16, אינו כשיר לנהיגה, אינו בעל רשיון ומעולם לא קיבל הדרכה כלשהי בנהיגת טרקטור. הנאשם נהג בכביש במרחק של מטר עד מטר וחצי מקיר הבטון של סוכנות הביטוח, שנמצא מימינו (להלן: "הקיר"). רוחב הכביש במקום הוא 6.70 מטרים ולא היתה תנועה של כלי רכב אחרים במקום. באותה העת שיחקו ארבעה ילדים עם חתול, בצד ימין של הכביש ליד הקיר, כאשר הילדה פאטמה מלכאוי בת ה- 4 (להלן: "המנוחה") עמדה מרוחקת מקיר הבטון שמימין , כחצי מטר בתוך הכביש כשגבה מופנה לכביש. הנאשם הבחין בילדים עוד ממרחק של כ- 57 מטר והתקרב לעברם במהירות שלא פחתה מ- 19.8 קמ"ש. הנאשם לא האט את נסיעתו ואף לא צפר לעבר הילדים על-מנת להזהירם מפני הסכנה. המנוחה קפצה, תוך כדי משחק, אחורנית לתוך הכביש והנאשם הסיט את הטרקטור ימינה ועלה עם הגלגלים הימניים של הטרקטור על המנוחה (להלן: "התאונה"). מיד לאחר התאונה הנאשם עזב את המקום. כתוצאה מן התאונה נגרם מותה המיידי של המנוחה. כמתחייב מהחוק, הוריתי להגיש תסקיר על הנאשם. תסקיר שרות המבחן לנוער(תס2/): מתסקיר שרות המבחן עולה כי הנאשם הינו בן למשפחה מתפקדת, מלוכדת, נורמטיבית ודלתת אמצעים. מדובר בנער בן 16 שנה, הלומד בכתה י' בעל רמת אינטלגנציה תקינה. תפקודו, לימודיו, וקשריו החברתיים נפגעו לאחר האירוע נשוא תיק זה. מאז התאונה, הנאשם מעדיף להתבודד ולהתרחק מן הסביבה, מחבריו וממשפחתו, עקב רגשות אשם קשים. להרגשתו, הוא אינו זכאי לבלות איתם. הנאשם גם פיתח סימפטומים פוסט-טראומטיים. הנאשם סובל מחלומות רעים, מחשבות חודרניות, ירידה בתפקוד וסימנים פיזיים שונים כמו רעד וזיעה בזמן שמדבר על המנוחה. בתסקיר מתואר כאבו של הנאשם על מות המנוחה. הנאשם לוקח אחריות מלאה לביצוע העבירה, הוא חש אשם, מגדיר עצמו כ"רוצח" וטוען כי רק מותו יקל על תחושותיו הקשות ועל מצוקת הוריו. הנאשם הבטיח כי גם אם יתאפשר לו בעתיד "לעשות" רשיון נהיגה הוא יסרב בתוקף מכיוון שאינו רוצה כלל לנהוג. לדעת שרות המבחן, מאסר בפועל יפגע בהמשך התפתחותו של הנאשם "מבחינה לימודית ואישיותית" וכן יעצים את הטראומה שהוא חווה. לפיכך, מתוך ניסיון העבר, יש צורך כי הנאשם יוענש לשם כפרה אולם הענישה צריכה להיות כחלק מתהליך טיפולי . שרות המבחן סבור כי קיים צורך באבחון פסיכולוגי על-מנת להבין את מצבו ולבנות תוכנית טיפולית מתאימה עבורו. כמו כן שרות המבחן ממליץ לגזור על הנאשם מאסר על תנאי וכן ליתן לנאשם צו מבחן למשך שנה לו יתווספו התנאים הבאים: 1) הנאשם יקבל טיפול פסיכולוגי. 2) הנאשם יבצע עבודות התנדבות בפיקוח שירות המבחן במרפאה בכפר מנדא. 3) הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מעבירות כמפורט בכתב האישום. 4) לשלול את רשיונו בפועל ועל תנאי. טיעונים לעונש: ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש, ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת מלקבל או להחזיק ברשיון נהיגה ופסילה על תנאי. לדידה, במקרים מעין זה נדחקות הצידה נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם. טענתה היא כי על-אף היות הנאשם קטין יש צורך רב להרתיע בעבירות מסוג זה, בהן הורשע הנאשם, ולפיכך אין מנוס מענישה מרתיעה שתתממש ע"י מאסר בפועל. ב"כ המאשימה ציינה כי זו לא הפעם הראשונה בה נוהג הנאשם בטרקטור ללא רשיון, כפי שעולה מכתב האישום. ב"כ הנאשם, מאידך, טען כי יש להקל בעונשו של הנאשם בהתחשב בהודאתו אשר חסכה זמן שיפוטי יקר. הסניגור ביקש לאמץ באופן מלא את המלצת שירות המבחן לפיה יש לשלב ענישה טיפולית עם עבודות התנדבות ומאסר על תנאי. כמו כן מבקש הסניגור כי הפסילה תהא מתונה וכן בקש מביהמ"ש להתחשב בכך שמדובר בנאשם קטין. לדידו, עצם ההרשעה מהווה ענישה כבדה לנאשם הקטין וזו תלווה אותו שנים רבות. הוסיף ב"כ הנאשם וטען כי מהירות נסיעתו של הנאשם לא היתה גבוהה, וכי היא הסתכמה ב- 19.8 קמ"ש. ב"כ הנאשם צירף מכתב ממשפחת הקורבן (נ1/ ו-נ2/) כנסיבה מקלה לעונש. במכתב מעניקה משפחת הקורבן מחילה מלאה לנאשם ומבקשת כי הנאשם לא יפגע. עוד הוסיף וציין כי, למרבה הפלא, היחסים בין משפחת הנאשם למשפחת המנוחה התהדקו לאחר קרות האירוע הטראגי. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר המבחן שם מתואר מצבו הקשה של הנאשם עקב התאונה. לטענתו, זהו מקרה קלאסי בו יש מקום לשיקום הנאשם, שיקום אשר יסוכל אם הנאשם ירצה עונש מאסר בפועל, כבקשת המאשימה. בטיעוניו לעונש טען ב"כ הנאשם כי ישנה רשלנות תורמת מצד הילדים אשר שיחקו עם המנוחה. לטענתו, ילדים אלו זרקו על המנוחה חתול וכתוצאה מכך היא נבהלה, קפצה אחורנית, והסוף ידוע. מן הראוי לציין כי בע"פ 577/73 נקבע: "...מציאותם של ילדים על הכביש או בקרבתו חייבת להדליק אור אדום אצל הנהג...אך המצב אינו דומה כשילדים נמצאים בשולי הכביש או על המדרכה. כאן על הנהג לשים לב במיוחד להתנהגותם, ואם נראה לו שהם שקועים במשחקים ואינם שמים לב לנעשה סביבם או שהם עשויים להיכנס לתוך הכביש עליו להיות דרוך ומוכן להגיב לפי הצורך". נדגיש כי במקרה נשוא הדיון מדובר בילדה כבת 4 שנים. ילדה זו עמדה כשגבה מופנה לכביש ושיחקה עם ילדים אחרים, ככל הנראה בני גילה. קשה לצפות מילדה בגיל זה כי תנהג במידת זהירות כפי שאפשר לדרוש מילד מבוגר יותר. בנוסף לכך הכביש היה פנוי והנאשם, היה חייב לחזות מראש שמא ילדה קטנה זו תסטה פתאום לכביש, חייב היה להתרחק מן הילדים ולהאט את מהירות נסיעתו עד כדי עצירה, לפי הצורך. אין חולק על כך שהנאשם לא עשה דבר כדי לקדם פני אותה סכנה אפשרית, שצריך היה לצפות לה כשראה ילדים כה קטנים משחקים בצד הכביש. יחד עם זאת, הסיבה העיקרית לתאונה היתה השלכת חתול על המנוחה על ידי אחד הילדים האחרים. המנוחה נבהלה, ונרתעה לאחור, לתוך הכביש. פשר להניח שעשתה זאת באופן אינסטינקטיבי, ואולי גם אם היתה אדם מבוגר יותר, היתה מגיבה באותה צורה. אין בפני נתונים שיאפשרו לקבוע באיזה מרחק היה הנאשם מהמנוחה בעת שזו קפצה לאחור, לתוך הכביש. יתכן שהמרחק היה קצר מאוד, ולא היה מאפשר תגובה שקולה גם מצד נהג מנוסה. ניתן להניח כי עיקר אשמתו של הנאשם היא בעצם נהיגתו בטרקטור, בהיותו בלתי מורשה, בלתי כשיר ובלתי מנוסה. סיכום: בבוא ביהמ"ש לגזור את דינו של נאשם עליו לערוך איזון בין האינטרס הציבורי, מחד, המחייב ענישה מחמירה בעבירות מסוג זה על-מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים, לבין האינטרס הפרטי של הנאשם, מאידך, המחייב שקילת נסיבותיו האישיות. ביהמ"ש העליון נתן דעתו למלאכת איזון זו וקבע לא אחת כי נסיבותיו האישיות של הנאשם, בסיטואציה מעין זו שבעניינינו, נדחקות הצידה ומפנות את מקומן לאינטרס הציבורי, ההרתעתי. כך, למשל, ברע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל, תק-על 96(2) 481 קבע כב' השופט טירקל: "הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את ליבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך". אם דברים אלו היו נכונים בשנת 1996 קל וחומר נכונים הם לימינו אנו בהם גברה הרעה החולה בכבישי הארץ ומשנה לשנה הקטל בדרכים רק הולך וגובר. לאחר שימת דגש על האינטרס הציבורי, ההרתעתי, בהתחשב בהודאתו של הנאשם, העובדה שמדובר בקטין כבן 16 שנה, ובעמדת משפחת המנוחה שאף היא עתרה להקל עם הנאשם ובהתחשב בהמלצת קצין המבחן לנוער, הריני מקבל את המלצת שירות המבחן וגוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה של נהיגת רכב ללא רשיון נהיגה. ב. התחייבות בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם, להימנע מלעבור עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תוך שנתיים מהיום. ג. פיקוח של שירות המבחן לתקופה של 18 חודשים ובמסגרת פיקוח זה יפעל הנאשם בהתאם להמלצות קצין המבחן לרבות ביצוע עבודות התנדבות בפיקוח שירות המבחן במרפאה בכפר מנדא וקבלת טיפול פסיכולוגי לפי הצורך. ד. פסילה מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 10 שנים מהיום. והודעה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום. קטיניםרכבמשפט תעבורהנהיגה ללא ביטוח