החלטה ‎1. בכתב האישום אשר הוגש לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב נטען, כי בתאריך ‎15.12.99, בשעה ‎9:45, ברחוב הרב קוק בהרצליה, הבחינה רס"ר אולין בן ארצי במבקש, כשהוא נוהג במונית מסוג זוטובוס, שבחזיתה היה קבוע שלט של קו ‎29. אותה שעה נראה המבקש קולט ומוריד נוסעים בת האוטובוס, וכל זאת מבלי שהיה בידו רשיון להפעלת קו-שירות. למבקש יוחסה עבירה של הפעלת קו שירות ללא רישיון, עבירה לפי תקנה ‎494 לתקנות התעבורה התשכ"א- ‎1961 ‎2. השוטרת נקראה להעיד בבית המשפט לתעבורה, והיא טענה כי לאחר שעצרה את המערער בצד הכביש, הוא הטיח לעברה: "מה את רוצה ממני עוד פעם, את מתנכלת לי, יאללה תעשי מה שאת רוצה תני לחיות, תני לעבוד". לטענת השוטרת, היא חקרה את הנוסעים ומפיהם נודע לה שכל אחד מהם שילםדמי נסיעה בנפרד, והשוטרת הוסיפה, כי היא עצמה ראתה את השלט הנושא את המספר ‎29 בחזית המונית, וזהו קו האוטובוס שבמסלולו נסע המבקש. המבקש, שלא כפר בכך שהיה נהגה של המונית ביום האירוע, טען כי הסיע בני משפחה אחת בנסיעה מיוחדת, ומכאן נבעה הכחשתו כי הפעיל קו-שירות. בשאלה עובדתית זו - האם ביצע המבקש נסיעה מיוחדת או אסף נוסעים שהמתינו בתחנות האוטובוס של קו ‎29 - התמקד הדיון בפני בית המשפט לעבורה, שם ביססה המשיבה את ראיותיה על עדותה של השוטרת בלבד. המבקש טען בפני כל הערכאות בפניהן נדון עניינו, כי מאחר והמשיבה לא הציגה את השלט שלטענת השוטרת היה קבוע בחזית המונית, ולא העידה איש מנוסעי המונית, דינו היה לצאת זכאי. ‎3. נראה שבית המשפט לתעבורה לא סבר כי השוטרת בדתה את העבירה מלבה, ועל כן העדיף את גרסתה לאירועים על זו של המבקש. בית המשפט הוסיף לעניין זה, כי עדותה של השוטרת לוותה ברישום מדויק של פרטי האירוע, ובזה היו כלולים כל יסודותיה של העבירה. לנוכח מסקנה זו, הורשע מערער בעבירה שיוחסה לו, ובעקבות כך גזר לו בית המשפט קנס בסך של ‎1,000 ש"ח, פסילת רשיון הנהיגה ל‎6- חודשים, פסילה על תנאי למשך ‎3 שנים, והפעלת פסילה על תנאי מתיק אחר. מאוחר יותר, ומשהתברר כי פסק הדין שבגינו הופעל עונש הפסילה על תנאי בוטל, בוטלה גם הפעלתו העונש המותנה בתיק הנוכחי, ותקופת הפסילה בפועל הועמדה על ‎3 חודשים בלבד. ‎4. המבקש לא השלים עם פסק דינה של הערכאה הראשונה, וערער עליו בפני בית המשפט המחוזי, אך גם שם נדחה, ובלשון בית המשפט: "אף אני סבור כי אין יסוד להתערב בהכרעת הדין, גם בהתעלם מאותם חלקים בעדות השוטרת, שהם עדות שמיעה. לא יכול להתקיים ספק סביר, כי בנסיבות עליהן העידה השוטרת, נסיעה במסלול האוטובוס, מספר קו השירות, מספר הנוסעים, העלאה והורדה בתחנות של נוסעים, הוכחו יסודות העבירה...אחרי שבחנתי את טענות הצדדים מסקנתי היא, כי נוכח הצטברות הגורמים עליהם הצביע ב"כ המשיבה, לא ניתן למצוא עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא". בקשה שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי לביטול גזר הדין, כמו גם מספר בקשות לעיכוב ביצוע העונש, נדחו בנימוק שהמערער מיצה את זכויותיו. ‎5. המבקש שנותר נאמן לטענת חפותו, הוסיף ועתר בפני בית משפט זה לקבלתה של רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בתאריך כ"ז באב תשס"א (‎16.8.2001) החליט המשנה לנשיא, ש' לוין, לדחות את הבקשה, וקבע כדלקמן "בקשת רשות לערער בגלגול שלישי לא נועדה לבדיקה חוזרת של העובדות אלא, כרגיל, לבירורן של שאלות בעלות חשיבות כללית, שהמקרה הנדון אינו נמנה עליהם. נחה דעתי שטענות המבקש הן לגבי פסק הדין של הערכאות שקדמו לי והן לגבי בקשת הביטול אינן מצדיקות מתן רשות לערער לבית משפט זה. הבקשה נדחית, ללא צורך לבקש עליה תשובה". ‎6. המבקש, אשר לא השלים גם עם תוצאה זו, הגיש בקשה לקיומו של משפט חוזר. בעתירתו הוא חזר וטען, כי עדותה של השוטרת היתה עדות יחידה, בלתי אמינה, אשר לא נמצאו לה ראיות תומכות. המבקש מלין גם על עניין נוסף, היינו, שבמהלך שמיעת ערעורו בבית המשפט המחוזי, ביקש בא-כחו להשתחרר מהייצוג והותיר אותו להתמודד לבדו בפני האישום שיוחס לו, דבר שהוביל בהמשך לדחיית הערעור. ‎7. היועץ המשפטי לממשלה, בחוות הדעת מטעמו, אשר הוגשה בהתאם להוראות תקנה ‎2(ג) לתקנות בתי המשפט (סדרי-דין במשפט חוזר) תשי"ז‎1957-, מתנגד לבקשה בטענה כי לא מתקיימת במקרה זה אף אחת מן העילות הקבועות בדין לקיומו של משפט חוזר. עדות השוטרת, אשר הביאה להרשעתו המערער, נמצאה מהימנה על בית המשפט השלום, ובנוסף, המערער נקט בהליכים מגוונים למיצוי זכויותיו, ואין בבקשה זו כל טענה חדשה שלא לובנה ונבחנה על ידי הערכאות השיפוטיות השונות. ‎8. השקפתו של היועץ המשפטי לממשלה מקובלת עלי. העילות לקיומו של משפט חוזר מעוגנות בסעיף ‎31(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד‎1984- (להלן: "החוק"), הקוב "‎1. (א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא, רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה: (‎1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו עניין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; (‎2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון; (‎3) אדם אחר הורשע ביניים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה; (‎4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין". כבר נפסק, כי ביסוד הסמכות לקיומו של משפט חוזר, עומד האיזון בין השאיפה לאמת והצורך להבטחת מנגנון דיוני שיאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, לבין השאיפה לסופיות הדיון (ראה מ"ח ‎7929/96, אחמד כוזלי ואח' נ. מדינת ישראל, פ"ד נג (‎1), 529, מ"ח ‎7558/97, סי בן ארי נ. מדינת ישראל, פ"ד נג(‎1), 433). הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר, נתונה רק משעה שפסק הדין הינו סופי, והיא מותנית בקיומה של אחת העילות המנויות בחוק. ודוק: בדונו בבקשה למשפט חוזר, אין בית משפט זה ממלא תפקיד של ערכאת ערעור, שכן הליכי הערעור היו ונשארו הליכי ביקורת על הערכאה הדיונית. מאידך, נקודת המוצא לדיון בבקשה למשפט חוזר, היא שפסק הדין נשוא הבקשה ניתן כדין ובדין יסודו, אך בשל קיומה של אחת העילות המנויות בסעיף ‎31(א) לחוק בתי המשפט, מוטל ספק בצדקת פסק הדין, ומכאן האפשרות שתוצאתו תשתנה. נוכח הבדל זה, דרושה הוכחתה של תשתית איתנה וממשית בבר קיומה של אחת העילות, בטרם יעדיף בית המשפט שיקולי צדק על שיקול סופיות הדיון, ומשכך, משפט חוזר הינו החריג ולא הכלל (מ"ח ‎6731/96, עמוס ברנס נ. מדינת ישראל, פ"ד נא(‎4) עמ' ‎241 ‎9. לאחר שבחנתי את הבקשה שבפני, את חוות דעתו של היועץ המשפטי, ואת תגובתו של המבקש לחוות דעת זו, מסקנתי היא כי דינה של הבקשה להידחות. הטענה בדבר עדותה היחידה של השוטרת וחוסר אמינותה, הינה טענת ערעור מובהקת, אשר נדונה ונדחתה, תחילה על ידי הערכאה הדיונית, ובמשך גם על ידי ערכאות הערעור שלא מצאו עילה להתערבותן. אכן, אפשר והתביעה היתה מטיבה לעשות לו הביאה לבית המשפט ראיות נוספות כדי לתמוך בגרסתה (למשל, העדתם של אחדים מנוסעי המונית), ולא היתה מסתפקת בהטלת יהבה על עדותה של השוטרת בלבד. אך אין זה מקרה יחיד בו נאלץ בית המשפט להכריע בין שתי גרסאות נוגדות, להן לא נמצא חיזוק בראיות נוספות. לכך צריך היה המבקש להיות ער, והרי זימנום של נוסעי המונית כעדים, היא זכות אשר היתה שמורה לא לתביעה בלבד, אלא גם לו, אך מטעמים השמורים עמו הוא לא עשה בה שימוש. משהמבקש נהג כך, אין לו אלא להלין על עצמו. אינני יכול לקבל גם את טענתו האחרת של המבקש, לפיה הפסקת ייצוגו על ידי בא-כוחו במהלך הערעור גרמה לו נזק. ראשית, מפרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי עולה כי בא-כוחו של המבקש, עו"ד ארבל, הספיק לטעון בשם שולחו לפני שהפסיק לייצגו. שנית, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא, לפיה המבקש לא הסתייג מבקשת בא-כוחו במועד בו הועלתה, ויתכן שלו נהג אחרת, היה נמנע בית המשפט מלשחרר את עו"ד ארבל. לנוכח כל האמור, לא מצאתי כי יש ממש בטענת המבקש לפיה נגרם לו עיוות דין, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה. מוניתרישיון מוניתמונית שירות