הסתרת לוחית זיהוי ברכב - תקנה 27 ב' לתקנות התעבורה

הכרעת דין המדינה מאשימה את הנאשם כי ביום 27.7.02 נהג באופנוע סוזוקי ברחוב יפו בירושלים כאשר אביזריו של האופנוע לא היו בהתאם להוראות הפקודה, עבירה שהתבטאה בכך שלוחית הזיהוי האחורית באופנוע היתה מכוסה ברשת מגומי, דבר אשר מנע יכולת להבחין במספרו של האופנוע. בכך טוענת המאשימה, עבר הנאשם על הוראות תקנה 27 ב' לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום והיום התנהל התיק שבפני להוכחות. מטעם התביעה העיד שוטר, עורך הדוח, סמ"ר עזמי זועבי. הנאשם העיד לעצמו. השוטר לא זכר את פרטי האירוע ומשכך הוגש הדוח ת/1 ראיה לאמיתות תכנו. העד הינו שוטר תנועה במשטרת ישראל ומתוקף תפקידו נתקל במקרים דומים למקרה שבפני בתדירות גבוהה. על כן, טבעי הדבר, כי מפאת הזמן אשר חלף והאירועים הרבים בהם השתתף, לא יזכור את פרטי הארוע. עלינו לבדוק, איפוא, האם יש לקבל את האמור בגבו של הדו"ח ת1/ במקום עדותו של ע"ת 1, וזאת בהתאם לכלל בדבר "הקפאת הזכירה שבעבר". כותב י' קדמי בספרו "על הראיות", חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט- 1999, עמ' 576, כי: "כאשר עד מעלה על הכתב - בתרשומת, בדו"ח, בהודעה ובכל דרך אחרת (להלן: "רישום עצמי") - פרטיה של "התרחשות" שהוא עד לה, סמוך להתרחשות, ולאחר מכן הוא נקרא להעיד בבית-המשפט על פרטי אותה התרחשות, רשאי בית המשפט לקבל את הכתב כראיה לתוכנו אם הוא משתכנע: ראשית- שהרישום שנעשה בשעתו על ידי העד - או מפיו הינו רישום כן, אמיתי ומדוייק. שנית - כי טענת העד שאין הוא זוכר את פרטי ההתרחשות - הינה טענה כנה ואמיתית, או - שבנסיבות העניין, אין לסמוך על זכרונו של העד בעניין פרטי ההתרחשות ומן הראוי להעדיף, את הרישום שנערך בהקשר זה בשעתו. בנסיבות אלו רשאי בית המשפט לקבל את הרישום כראיה לאמיתות תוכנו, ואף ליתן משקל מועדף על פני עדותו של העד". במקרה שלפני שוכנעתי כי הרישום נעשה בסמוך לביצוע העבירה וכי הינו משקף את הדברים שהתרחשו עת עצר השוטר את רכבו של הנאשם. לפיכך, יש לקבל את האמור בגב הדו"ח ת/1, בסעיף נסיבות המקרה ודברי הנהג לאמיתות תכנם. השוטר העיד בפני והתרשמתי מעדותו. אין ספק בליבי כי השוטר לא בדה את האמור בדוח מליבו ובמיוחד ככל שהדברים אמורים לגבי כיסוי המספר בגומי שחור. גרסתו של הנאשם שונה באופן מוחלט מגרסתו של השוטר ואין כל אפשרות ליישב בין שתי הגרסאות. קבלת גרסתו של הנאשם במקרה שלפני משמעותה כי השוטר משקר לאורך עדותו כולו וכי בדה את האמור בגב הדוח מליבו תוך שהוא עוצר אקראית רוכב אופנוע בכביש רק בשל סוג אופנועו ורושם לו דו"ח על דברים שלא היו ולא נבראו. לאחר שהתרשמתי מן השוטר ומן הצורה בה ערוך הדו"ח לרבות הציטוטים שנרשמו בדו"ח עצמו והשרטוט הנלווה לדו"ח, סומך אני ידי על דברי השוטר כפי שנרשמו בדו"ח ומעדיף את עדותו של השוטר על פני עדותו של הנאשם. הנאשם עצמו מכחיש בתחילה באופן תקיף ומוחלט כי רשת הגומי כיסתה את המספר. לבסוף מוכן הנאשם כי יתכן והיה כיסוי חלקי ומכחיש אף את דבריו של השוטר לפיהם מדובר בלוח ספרות בעל ספרות קטנות ולא תקניות. לראיה, מציג הנאשם תצלום שעליו אין תאריך כלשהו ובתצלום נראה אופנועו כאשר באחוריו מתנוסס מספר תקין וגדול ולמותר לציין כי למרות שנטען שהתמונה צולמה יומיים לפני רישום הדוח, אין בנמצא רשת שחורה בכלל גם לא על הכסא שמאחורי הנהג. האישום שבפני אינו עוסק בהחלפת מספר תקני במספר בעל ספרות קטנות יותר אלא אך ורק בכיסוי המספרים באחוריו של האופנוע. העולה מן המקובץ הוא כי אני מקבל את גרסתו של השוטר ולפיכך יש לקבוע כי הנאשם נהג באופנועו כאשר לוחית הזיהוי מוסתרת בחלקה באופן שאין אפשרות להבחין בספרות הרשומות על גבי לוחית הזיהוי. הנאשם עצמו מסכים כי היה מעורב בעבר בעבירה שכזו ויצויין כאן כי מדובר בעבירה נפוצה אצל רוכבי אופנוע ובמיוחד אצל רוכבי האופנועים ה"כבדים", 500 סמ"ק ומעלה, דבר המאפשר לאותם רוכבי אופנוע לשייט במהירויות העולות פי שלוש ארבע וחמש על המהירויות הקבועות בחוק, לא רק מבלי שניידות לא תוכלנה ללכדם, דבר שהוא ברור מאליו, אלא גם מבלי שמצלמות תוכלנה לצלם אותם. לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. רכבמשפט תעבורהתקנות התעבורה