פסק דין הבקשה והרקע 1. ביום 9.10.1997 הגישו המבקשים תובענה, בדרך של המרצת פתיחה, כנגד מנהל קרקעי ישראל - המשיב דנן, וכן כנגד מושב רשפון וחברי האגודה השיתופית במושב רשפון (להלן - המושב או רשפון). ביום 18.10.1999, הגישו המבקשים המרצת פתיחה מתוקנת, לאחר שניתנה להם על ידי הרשות לתקנה. ביום 20.6.2000 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין המבקשים לבין מושב רשפון, לפיו מסכים המושב לסעד שבעתירה וכי המבקש 2 (להלן - המבקש או יובל גינזבורג) זכאי לחכור ממנהל מקרקעי ישראל מגרש אחד מתוך המגרשים שהוקצו בתכנית ההרחבה של מושב רשפון. יצויין, כי נתקבלה עמדת המשיב דנן לפיה, אין בהסכם האמור משום החלה של הסכמה או חובה כלשהי מצד מינהל מקרקעי ישראל, ועל כן פסק הדין אינו מחייב את המינהל (סעיף 1 להחלטה, בעמ' 28-29 לפר') 2. משניתן פסק דין כנגד המושב והאגודה השיתופית, כל שנותר הוא להכריע לגבי סעיף 2 להמרצת הפתיחה המתוקנת. המבקשים עותרים בסעיף 2, כי בית המשפט יתן פסק דין הצהרתי, לפיו: "...התמורה אותה יידרש המבקש לשלם לא תעלה על התמורה אשר שולמה ע"י החוכרים הראשונים אשר התקשרו עם המשיב 1 בגין המגרשים שהוקצו למגורים על פי תכנית ההרחבה של מושב רשפון". המחלוקת בין הצדדים אף נתחמה בהחלטת בית המשפט מיום 5.11.2000, בזו הלשון: "הויכוח שנותר בין המבקש לבין המשיב 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן המשיב), הוא בנקודה אחת בלבד, והיא המחיר שבו מוכן המשיב להקצות את המגרש למבקש. לטענת המבקש עומד סכום הקצאת המגרש על סך 606,613 ₪, כפי ששילמו תושבי רשפון ביום 13.4.97. לטענת המשיב יש להעריך את המגרש בשוויו היום, שכן המדובר בזכות של המבקש ובהקצאת הקרקע כיום, ולפיכך גם הערכים של המגרש צריכים להיות עדכניים להיום ולא לשנת 1997" (עמ' 29 לפר'). החלטה נוספת באותה רוח ניתנה על ידי בית המשפט גם ביום 30.10.01 (עמ' 39 לפר'). טענות הצדדים 3. המבקש, באמצעות אביו - המבקש 1, טוען כי לאור החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל (מיום 17.12.1995) ולאור החלטת ועדת הפרוגרמות מטעם משרד החקלאות והסוכנות היהודית (מיום 4.5.1994), זכאי היה המבקש בשנת 1996 לקבל מגרש במסגרת ההחלטה על הרחבת מושב רישפון. לטענתו, בשל מעשים ומחדלים של המשיבה נבצר מבעדו לקבל את המגרש במועד האמור. משכך, ולאחר שהומלץ על ידי המושב, טוען המבקש, כי עליו לשלם בעבור המגרש סכום שלא יעלה על הסכום אותו שילמו או ישלמו החוכרים הראשונים על פי תכנית ההרחבה של המושב, דהיינו, לפי ערך המגרש בשנת 1996. 4. ב"כ מינהל מקרקעי ישראל, עו"ד גרינבאום, טוענת כי למבקש אין להלין כנגד המינהל. לטענתה, הליכי הקצאת המגרשים נשוא ההרחבות במושב רישפון נערכו על ידי המינהל כדין. בסיכומיה מציינת ב"כ המשיב, כי אין כל נימוק המצדיק סטייה מן הכלל הקובע, כי המחיר בגין ההקצאה ייקבע בהתאם ליום אישור ההקצאה. לטענתה, אם קיימות למבקש טענות כלשהן בדבר אי ההמלצה עליו כמועמד לקבלת מגרש, ראוי שיפנה אותן למושב ולאגודה השיתופית, אשר סרבו לכל אורך השנים להמליץ עליו. לסיכום, המינהל לא היה בעל דין של המבקשים באותה עת (1996) והוא לא אחראי כלפיהם לענין הסירוב להקצות את המגרש. ההכרעה 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שקראתי את תצהיריהם ושמעתי את סיכומי הצדדים בעל פה - החלטתי כי דין הבקשה בהמרצת הפתיחה להידחות. לא שוכנעתי כלל, כי המשיב קיפח את המבקש בכל הקשור להקצאת המגרש. כמו כן לא נמצא יסוד לטענת המבקש לפיה המשיב עשה ככל אשר לאל ידו בכדי למנוע את הקצאת המגרש למבקש, כטענתו. 6. בתצהירו תולה המבקש את יהבו על מסמך שנערך על ידי ועדת הפרוגרמות, אשר מוען אל ועד מושב רשפון, ועיקריו כדלקמן: "1. מאשרים הרחבה לא חקלאית, 99 יחידות בתנאי 'בני ביתך'; 2. ב - 5 השנים הראשונות תישמר עדיפות לקליטת בני המקום; 3. גודל המגרש ייקבע בתאום עם מ.מ.י." (נספח ד' לתצהיר המבקש - ת/1). לטענתו, היותו של המבקש "בן המקום" מקימה לו זכות לקבלת מגרש. כמו כן טוען המבקש כי המשיב לא יישם את החלטה 737 כהלכתה, הקובעת בסעיף 4(א) כדלקמן: "מגרשי המגורים יוחכרו על ידי המינהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה, ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה, מגרש מגורים או משק עזר בישוב, או בישוב אחר, וכן אינו חבר קיבוץ או חבר מושב שיתופי." 7. יגעתי ולא מצאתי, במה החלטה 737 והחלטת ועדת הפרוגרמות מקימות למבקש זכות כלשהי לקבלת מגרש. המבקש לא הציג כל מסמך או ראייה לפיה היה זכאי לקבל מגרש בשנת 1996. בכל הכבוד, היותו "בן המקום" אינה מקימה בידיו את הזכות להימנות בקרב החוכרים, אלא רק המלצת האגודה השיתופית ובחינת עמידתו בקריטריונים לאחר מכן על ידי המשיב. כאן המקום לציין, כי האגודה ערכה הגרלה לצורך הפניית מומלצים והגרלה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 9408/96 וברע"א 1780/97, וכידוע המבקש לא נמנה עם המשתתפים בה. החלטה 737 דלעיל של מועצת מקרקעי ישראל מצביעה באופן חד משמעי כי חכירת המגרשים או דיון בחוכרים פוטנציאליים תיעשה רק לאחר שמועמדים לחכירה יומלצו על ידי האגודה השיתופית. המבקש לא הציג כל ראייה לפיה היה בין המומלצים. יתרה מכך - משך שנים התעמת המבקש הן עם המושב והן עם אגודה השיתופית, אשר עמדו בסירובן להעניק לו מגרש במסגרת ההקצאה. רק לאחר שניתן להסכם הפשרה בינו לבין המושב תוקף של פסק דין, הומלץ המבקש לקבלת מגרש במסגרת ההקצאה. קרי, רק ביום 30.5.2001 הומלץ המבקש על ידי המושב בפני המינהל לקבלת מגרש (נספח ד1 לתצהיר המשיב, נ/1). בחקירתו הנגדית נשאל והשיב מר גינזבורג כדלקמן: "ש. האם יש לך מסמך שהאגודה פנתה למינהל והודיעה לו ששמו של בנך נמצא ברשימת המומלצים לפני מאי 2001. ת. לי אין מסמך אך המינהל היה צריך לכלול אותו לפי עקרונות ההרחבה המופיעים בנספח ד' בתצהירי וזאת בשנת 1996. המינהל היה חייב לנהוג לפי החלטת משרד החקלאות. ש. נכון שעד קבלת פסק הדין בתיק זה ביניכם לאגודה, בנך לא היה בין שמות המומלצים לקבל מגרש בהרחבה. ת. הוא לא היה וזאת בהשפעת המינהל בגלל שהמינהל לא דאג ליישם החלטות שלו" (עמ' 40 לפר'). 8. סבורני, בכל הכבוד, כי המינהל נהג כדין, שכן על המינהל לקבל את המלצת האגודה השיתופית, טרם בדיקת עמידת המועמד בקריטריונים. משהמלצה כזו לא הגיעה ולא הועברה ע"י המושב - אין למבקש להלין כנגד המשיב. לכל היותר, יכל לטעון כנגד החלטת המושב, אך כזכור, הוא הגיע לפשרה עם האגודה במהלך הדיונים המקדמיים שנתקיימו בפני. בהסכם הפשרה לא היה כדי לפגום בכל טענה של המשיב, לרבות לגבי זכאותו של המשיב לקבל מגרש במסגרת הרחבת המושב. 9. תצהיר התשובה של המשיב שנערך על ידי גב' צביה ספיר, עובדת המחלקה החקלאית במינהל מקרקעי ישראל, לא נסתר על ידי המבקש והנני נוטה לאמצו. בתצהיר נאמר כדלהלן: "4. הקצאת מגרשים בהרחבות מושב, על פי החלטת מינהל 737 מיום 17.12.95, מבוצעות רק על פי המלצת אגודת המושב בו נעשית ההרחבה, כאמור בסעיף 4(א) להחלטה, וההקצאה מחייבת המצאת מסמכים נוספים המפורטים בהחלטה 737". ... "6. מבדיקת תיק רשפון לא מצאתי שהאגודה המליצה עד שנת 2001 להקצות מגרש למבקש. עוד עולה מבדיקת התיק כי עד למרץ 1999 הועברו למינהל שמות מומלצים אשר בעקבות ההמלצות והמסמכים הנוספים שנדרשו באותה עת, המינהל הקצה להם את המגרשים במסגרת ההרחבה". ... "8. הקצאת מגרשים בהרחבת המושב נעשית על פי נוהלים, החלטות מועצה וטבלת ערכי קרקע התקפים בעת אישור העסקה." (עמ' 2 לתצהיר המינהל, נ/2). מן האמור עולה, כי גם לאחר הגשת התביעה שבפני והגשת התביעות לבתי המשפט השונים על ידי המבקש, המשיך מושב רישפון והעביר המלצותיו לגבי אחרים, והמינהל אף היקצה להם קרקעות במסגרת ההרחבה. בענייננו המבקש לא הומלץ עד שנת 2001 ועל כן מה לו כי ילין על מנהל מקרקעי ישראל? 10. הצדדים בטיעוניהם הסתמכו, בין היתר, על ע"א 3962/97 בארותיים, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד נב(4) 614 (להלן - פס"ד בארותיים). פסק הדין בעניין בארותיים קבע כי אין בהחלטה 737 משום אצילת סמכויות אסורה מן המינהל אל האגודות השיתופיות. בית המשפט העליון אף חיזק את הטענה לפיה "חלוקת העבודה" שבין המינהל לאגודות עומדת במבחן הסבירות, קרי האגודה תבדוק אם המועמד עומד בקריטריונים להקצאה, תעביר את שם המומלץ אל המינהל, אשר יבחן, בחון היטב, אם המועמד עומד בקריטריונים הקבועים. יצויין כי כוח ההחלטה היה ונשאר בידי המינהל. יפים לענייננו דבריו של כב' הש' אור בפסק הדין בעניין בארותיים בעמ' 621-622, כדלהלן: "...הדברים עולים בבירור מהחלטה 737, הקובעת כי מי שיופנו על ידי המושב אל המינהל הם בבחינת 'מועמדים שיומלצו' (סעיף 4(א) להחלטה). החלטה 737 מבחינה הבחן היטב בין תפקידו של המושב להמליץ על 'מועמדים' (ראו גם סעיף 4(ג)), לבין כוחו של המינהל, אשר רק הוא יכול להקנות לפלוני את הזכות להיות 'חוכר' (סעיף 5(א) להחלטה)." ובהמשך: "'חלוקת עבודה' זו מצויה במיתחם הסבירות. במסגרתה, ניתנת לכל יישוב ויישוב היכולת להשפיע על דמותו ואופיו של היישוב, בדרך של סינון המועמדים המומלצים להתיישב במסגרת ההרחבה של היישוב. עמדת המינהל היא, כי לכך יש חשיבות, נוכח העובדה שמדובר ביישובים קטנים יחסית, בהם יש חשיבות רבה לחיי הקהילה. זאת ועוד, התהליך של מיון המועמדים בכל אחד ואחד מן המושבים - ומדובר במאות יישובים הפזורים ברחבי הארץ - הוא תהליך סבוך ומורכב. בביצועו של תהליך זה, יש תועלת רבה בהסתייעות ביישובים עצמם, הן בשל היכרותם הטובה יותר את צרכיהם הייחודיים, והן נוכח האינטרס הברור והישיר של כל יישוב ויישוב בכך שהמועמדים שייבחרו יתאימו למסגרת הקהילתית של מושב בכלל, ולמושב המסויים בפרט. בכך אין לראות אצילת סמכות, כי אם, לכל היותר, הסתייעות במושבים במסגרת הפעלת הסמכות". הדברים ברורים בעיני ומצביעים על כי המינהל אינו הגוף הממליץ, אלא הגוף המכריע, שתפקידו לבדוק מועמד אך ורק לאחר שהומלץ על ידי האגודה השיתופית. כך עולה אף מהוראות אגף 51 י' אשר לא גדעו את ידי האגודות השיתופיות, אלא הודגשה בהן חובתם לבדוק את הקריטריונים ולאחר מכן להעביר המלצתם למינהל אשר ישוב ויבדוק את מהות המועמד להקצאה וזכאותו. לפיכך, לא מובן על איזו הוראה מחייבת מנסה המבקש להיבנות בבקשתו להעריך את שווי המגרש ע"פי ערכו בשנת 1996, שעה שעד שנת 2001 לא הומלץ כלל ע"י המושב ועניינו לא טופל ע"י המינהל. 11. בשולי הדברים אציין, כי המבקש הגיש בקשות, תביעות ועתירות שונות בבתי המשפט בארץ, חלקן חופפות, חלקן סותרות - ובכולן נדחה. המבקש נתפס לדקויות מרובות ולדקדקנות יתירה. כך לדוגמא, טען המבקש כי לאור הסכמת המושב לעתירה כנגדו, הזכות ניתנה לו ומשכך אינו צריך להוכיח כי עמד בקריטריונים בשנת 1996. יוער, כי בשום שלב לא הסכים המינהל לקבל את העתירה ולא הוכח בפני כי המבקש אכן עמד בקריטריונים לקבלת מגרש. לפיכך, לא מצאתי כל סיבה ליתן את הסעד המבוקש ולאפשר למבקש לקבל את הקרקע במחיר נמוך מן המחיר הנכון ליום ההקצאה. במקרה דנן, המדובר בכספי ציבור ולא ראוי להקל ראש עם בקשה מסוג זה אשר לא מצאתי לה כל צידוק. 12. הבקשה בהמרצת הפתיחה - נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ומע"מ בסך כולל של 10,000 ₪. קרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות