פסק דין ההליך 1. בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 8 במרץ 2001, או להעברת הבורר מתפקידו. בפסק הבורר קבע הבורר כי יש להפסיק את ביצוע עבודות הבנייה שנעשו על-ידי המבקש אצל המשיב, ולתת למשיב אפשרות להשלים את עבודות הבנייה על-ידי קבלן אחר. כמו כן חויב המבקש בהשבת סכומים שגבה ביתר מהמשיב. העובדות 2. ביום 5.8.99 נחתם הסכם לביצוע עבודות בנייה של בית מגורים פרטי במגרש 1515 בהר כתרון, צור הדסה (להלן - "המגרש"), בין המבקש - הקבלן והמשיב - החוכר של המגרש (להלן -"ההסכם"). בהתאם להסכם היה על המבקש להשלים את כל העבודות עד ליום 1.12.99, לכל המאוחר. במהלך הבניה, בשל חילוקי הדעות אשר נתגלעו ביניהם, חתמו הצדדים על נספח להסכם. משנתגלעו חלוקי דעות נוספים, הסכימו הצדדים כי ימונה בורר, כפי שהוסכם בסעיף 15 להסכם, שיפסוק ביניהם. להלן ניסוחו המלא של סעיף 15 להסכם: "15. בוררות מוסכם בזאת כי המהנדס או המתכנן, לפי שיקול דעתו הבלעדי של המזמין, יהיה בורר דן יחיד בכל סכסוך או מחלוקת בין הצדדים בעניין הסכם זה, התוכניות על פיו או כל נושא אחר הקשור בו, לרבות מחירים, טיב החומרים ואיכות העבודה. הבורר לא יהיה קשור בסדרי דין או בדיני הראיות הנהוגים. הבורר יוכל לנמק את פסקו בעל פה או בכתב. הקבלנים מצהירים כי ידוע להם כי המהנדס או המתכנן הינם מטעם המזמין ועל אף זאת הם מסכימים לקבלם כבוררים ללא כל טענה או הסתייגות וכן מתחייבים הקבלנים לבצע את פסק הבורר ללא עוררין, כהכרעה סופית ומוחלטת." 3. כבורר מונה המהנדס איציק ביטון (להלן - "הבורר "), שהיה המהנדס והמפקח שאמור היה ליתן למבקש את פרטי הבנייה ותכניות העבודה. ביום 28.5.00 ניתן פסק הבורר הראשון, שבו פורטו העבודות שהיה על המבקש לבצע ואת שוויין. בנוסף, חויב המבקש להחזיר למשיב כספים שקבל, מעבר לשווי העבודות שאותן ביצע. למבקש ניתנה האופציה לבצע את עבודות השלד שמופיעות ברשימה, ברישא לפסק הבורר וניתנה לו הארכת זמן של 35 ימי עבודה לבצע את העבודות, אך לא נקבע סדר השלמת העבודות. 4. ביום 21.6.00 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבורר , וביום 24.7.00 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק בורר, או החזרתו לבורר לשם תיקונו או השלמתו. ביום 3.12.00 אישרה כב' השופטת רות אור את פסק הבוררות והורתה לבורר לתת פסק משלים באשר לסדר העבודות שיש לבצע באתר. התמורה בכל שלב של עבודה תיקבע על-ידי הבורר . בנוסף על כך, ניתנה למבקש ארכה של 48 שעות על מנת להודיע אם הוא בוחר בחלופה של השלמת העבודות. 5. ביום 22.12.00 הוציא הבורר מתחת ידו פסק בורר נוסף, שבו קבע את סדר השלמת העבודות, לוח הזמנים לביצוען ושלבי התשלום. בנוסף על כך, קבע הבורר מה תהא התוצאה אם המבקש יאחר יותר מיומים בביצוע כל שלב ושלב: "איחור של יותר מיומיים מהתאריכים דלעיל (תאריכים שנקבעו לסיום כל שלב - מ' ר') ייחשב כאילו בחר הקבלן (המבקש - מ' ר') לשלם למזמין (המשיב - מ' ר') את הסכום שנקבע בכתב הבוררות ללא כל תמורה עבור העבודות שביצע בשלבים השונים האמורים לעיל." 6. ביום 8.3.01 פנה המשיב אל הבורר בבקשה שיורה על הפסקת עבודות המבקש, לאחר שנתגלעו חילוקי דעות נוספים בין הצדדים. בסמוך לכך, הוציא הבורר פסק נוסף המורה למבקש להפסיק את העבודות באתר ולהשיב למשיב את יתרת הסכום ששולם לו. טענות המבקש 7. טענות המבקש נחלקות לשתי קבוצות: טענות כנגד הבורר עצמו, וטענות נגד הפסק שנתן. 8. טענות נגד הבורר : על בית המשפט להשתמש בסמכותו לפי סעיף 11 לחוק הבוררות (להלן - "החוק") ולהעביר את הבורר מתפקידו, הן מאחר ונתגלה שהוא אינו ראוי לאמון הצדדים (ס"ק (1)), והן מפני שנבצר ממנו למלא את תפקידו (ס"ק (3)), כי שימש באותה עת כמהנדס הבנייה שמעורב בסכסוך באופן ישיר. הבורר הוא זה שמנע את קיום ההסכם בין המבקש למשיב, בכך שנתן למבקש לוחות זמנים בלתי אפשריים. 9. בא-כוח המבקש מצטט מדברים שאמר הבורר , כביכול, כדי להוכיח את טיב היחסים אשר שררו בין המבקש לבורר, אך עיקר טענותיו מופנות לעיכובים שנגרמו בשל התייחסותו המזלזלת של הבורר למבקש או לבאים מטעמו. לדוגמא, הבורר בפסקו מיום 22.12.00 קבע לוח הזמנים לעבודה ולתשלומים, אך לא העביר את תכניות העבודה למבקש, דבר אשר מנע ממנו להתחיל בעבודות ולעמוד בלוח הזמנים, כפי שהבורר עצמו קבעם. עד ליום 23.1.01, המבקש היה עסוק במאמצים להשיג את התוכניות החתומות ועד היום שבו הגיש את סיכומיו, לא קיבל את המידה של ה"רלס" העליון על אף שביקש זאת הן מהאדריכל והן מהבורר-המהנדס. העדר נתון זה מנע את בניית הרלס וממילא את בניית התשתית לגג ביתו של המשיב. הבורר גם לא הגיב לפניות המבקש לקבלת אישור על הממצאים בנוגע לספיגות האבנים ורק בפסק הבורר נקבע שהאבנים שהביא המבקש אינן עומדות בתקנים. המשיב טוען כי המבקש הביא למכון התקנים שלשה סוגי אבנים בעלי רמת ספיגה שונה ולפיכך הן לא אושרו על-ידי הבורר . טענה כזו הינה אבסורדית, שכן אין אף בית אשר אבניו נחצבו כולן מסלע אחד, ולפיכך, התנאי היחיד הינו עמידה של ממוצע ספיגה של 1.5%. לדעת המבקש, היה על הבורר לאשר את האבן, ומשלא עשה כן, לא קיים את תפקיד הבורר כדין. 10. על בית משפט זה לבטל את פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24(4) לחוק, מפני שלא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו. המבקש רואה בניסוח פסק הבוררות ביסוס לטענה זו כאשר הציטוט המכריע הוא: "נדרשתי ע"י עו"ד עודד הכהן בא כוח המזמין לתת את החלטתי בעניין ולהפסיק את העבודות". מכיוון שהבורר נתן את פסק דינו לפי דרישת בא-כוח המשיב, מבלי שניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו, יש לבטל את הפסק. 11. לחילופין, יש לבטל את פסק הבורר על פי העילה שמופיעה בסעיף 24(9) לחוק, בהיות הפסק נוגד את תקנת הציבור. המבקש מעורב בסכסוך ולכן הוא אינו יכול להכריע בו. המבקש תולה את האיחור בביצוע העבודות בהתנהגותו של הבורר : המבקש פנה לבורר בסיום שלב העבודות הראשון, וביקש שיבוא לבדוק את העבודות שהשלים, אך הבורר הגיע שבוע לאחר מכן והעיר את הערותיו בכתב. כעבור יומיים, הוזמן הבורר שוב על מנת שיבדוק את התיקונים שנעשו, ואולם הוא לא הופיע אלא כעבור 10 ימים, הסתובב באתר, סירב לשוחח עם המבקש ואף לא כתב הערות בכתב. התנהגותו של הבורר מראה כי לא יכל להכריע בסכסוך, שכן החלק הארי שבטענות המבקש, מתייחס למחדליו של המהנדס-הבורר עצמו. טענות המשיב 12. בפסק הדין של כב' השופטת אור, ניתנה למבקש אופציה להשלים את העבודות בעצמו. אופציה זו הייתה מותנית בכך שלא יעמיד תנאים להחלטת הבורר , גם אם החלטתו לא תישא חן בעיניו. למבקש היה ידוע על תנאי זה ועל אף זאת, הוא בחר לסיים את העבודות. הוא גם היה מודע לפסק הבורר מיום 22.12.00, שבו קבע את סדר ביצוע העבודות, מבלי שיכל לערער על כך. 13. כאשר המבקש שב לעבודה בהתאם לפסק המשלים, הוא עשה עבודה לקויה, תוך חריגה ניכרת מלוח הזמנים ואף נהג באלימות פיזית ומילולית כלפי המשיב, כשהעיר לו על עבודתו. הפניה לבורר על מנת שיורה על הפסקת עבודתו של המבקש נעשתה על-ידי המשיב בתאריך 8.3.01, לאחר שהבורר קבע בפסק דינו את תאריך לסיום עבודות הפנים - 4.2.01, ושאיחור של יותר מיומיים בביצוע העבודות כמוהו כבחירת המבקש שלא לבצע את העבודות בעצמו. 14. המבקש פנה פעמים אין ספור לבורר, כפי שהוא מודה בעצמו בבקשתו, וכפי שקבעה השופטת אור. הבורר בחר להגיב רק על בקשות ענייניות של המבקש. המבקש גם טען שלא ניתן לו מספיק זמן להשלמת העבודות. טענה זו אין בה ממש, שכן לוח הזמנים אשר נקבע היה זהה לזה שנקבע עוד בנספח להסכם מחודש פברואר 2000, והמבקש קיבל על עצמו לעמוד בו. לאור זאת, אין לומר ש"לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו" סעיף 24(4) לחוק). 15. יש גם לדחות את הטענה כאילו התכניות, פרטי התוכניות והסקיצות לא היו בידי המבקש. כל התכניות היו בידיו כבר בעת החתימה על ההסכם וזאת לאור האמור בפסקה השניה של ההסכם: "והואיל והמזמין מעוניין בבניית שלד של בניין בהתאם לתוכניות ולמפרטים המצורפים להסכם זה והמהווים חלק בלתי נפרד ממנו". בנוסף לכך, מסעיף 2.1 להסכם עולה, כי למבקש היו כל התוכניות הדרושות לביצוע העבודות: "2. הצהרות הקבלנים הקבלנים מצהירים בזאת כי: 2.1 ברורים להם כל תנאי ההסכם, על נספחיו ועל התכניות והמפרטים המצורפים אליו, וכל התקנים והמפרטים הקשורים לביצוע העבודה..." ביום 7.1.01, קיבל הקבלן את התכניות מחדש, וזאת לאחר שהודיע כי איבד אותם. המבקש נשאל אם זקוק הוא לתכניות אחרות והוא השיב בשלילה. המבקש לא היה זקוק לתוכניות מיוחדות לקיר התומך הדרומי, שכן הבורר כבר הודיע כי זוהי אותה תכנית של הקיר התומך המזרחי אותה כבר בנה המבקש. אם היו חסרות למבקש תוכניות כלשהן, הוא יכל להתחיל בעבודות אחרות שאין בהן צורך בתוכניות כלשהן על מנת לבצען, אך גם עבודות אלו לא בוצעו. 16. הבורר הגיע לאתר כשנדרש לאשר עבודות שעשה המבקש, אך המבקש הוא זה שלא נכח באתר. המבקש אף הערים קשיים רבים בכל הנוגע לשיתוף פעולה בינו לבין הבורר , כגון שכירת קבלן משנה לעבודה באתר (בניגוד לסעיף 3.6 להסכם), שליחת אביו לאתר כנציגו, על אף שאין לו הכשרה הנדסית מתאימה, אי מסירת מספר הטלפון הנייד וביצוע עבודה לקויה, דבר אשר אילץ את הבורר להגיע פעמים רבות לאתר. גם בנוגע לאישור יציקת הבטון, הבורר הגיע לא פחות מארבע פעמים לאתר, כדי לאשר את יציקת הקיר התומך. 17. אין תחולה לעילה המופיעה בסעיף 24(9) לחוק, המאפשרת ביטול פסק בורר כאשר תכנו מנוגד לתקנת הציבור. טענה זו מושתתת על היותו של הבורר מהנדס ה"מעורב באופן ישיר ואישי" בסכסוך, ברם המבקש ידע מלכתחילה על מצב דברים זה. יתרה מזו, קיים השתק פלוגתא בכל הקשור לזהותו של הבורר או לניגוד שקיים בין תפקידו כבורר לבין תפקידו כמהנדס. טענה זו לא הועלתה בה"פ 419/00 פלד נ' כהן, למרות שהמבקש ביקש את ביטול פסק הבורר גם שם. המבקש נתן את הסכמתו מלכתחילה למינויו של הבורר , הגם שידע כי הינו המהנדס המלווה את הפרויקט כאשר הסכים למינויו, לפיכך המבקש מנוע מלטעון כנגד כשירותו של הבורר . מצב זה, שבו הבורר מכהן גם כמהנדס של הפרוייקט, נוצר מתוך הסכמה מודעת של שני הצדדים אשר התבטא בסעיף 15 להסכם ולאחר מכן בסעיף ט' להסכם השני מחודש פברואר 2000. 18. אין להיעתר לבקשת המבקש להעביר את הבורר מתפקידו, , לפי סעיף 11 (3) לחוק. מינויו של מהנדס-בורר אינו חריג והוא נהוג בחוזי בנייה של בתים פרטיים. המבקש לא הצביע על נימוק המצדיק העברת הבורר מתפקידו. 19. למבקש ניתנה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו. הבורר ביקר באתר לפני שנתן את הפסק. לא היה צורך בטיעון "משפטי" בפני הבורר , שכן הוא הכיר היטיב את טענות הצדדים, כפי שאמרה השופטת אור באותו עניין: "17. הבורר היה מהנדס הבניין הספציפי נושא העתירות, הכיר את התוכניות ואת העבודות שביצע הקבלן ולא היה זקוק להסברים ארוכים מן הצדדים, אם בכלל, כדי לקבוע מה בוצע, מה לא בוצע, מה בוצע לא כראוי ומה עלות ביצוע השלמת העבודה ע"י קבלן אחר." על כן יש לדחות את הטענה כאילו נבצר מהבורר למלא את תפקידו (סעיף 11(3) לחוק). 20. יש גם לדחות את הטענה כאילו התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גרמה לעינוי דין לפי סעיף 11(2). השיחה שהתנהלה, אם התנהלה, היתה בין אביו של המבקש לבין המשיב, ולא בין המשיב למבקש עצמו. ובכלל, לקבוע כי התבטאות ברגע של עידנא דריתחא יוצרת משוא פנים, היא טענה בלתי סבירה בעליל. 21. בדיקות האבן אשר נעשו על-ידי המבקש אינן אמינות, שכן ממוצע הספיגות צריך להיות 1% ולא 1.5% כטענתו של מומחה המבקש, והיא גם סותרת את אישורי מכון התקנים. המבקש הציג עמוד אחד של דו"ח איזוטופ המכיל 2 דפים, כך שאין ערך לדו"ח וכלל לא ברור כי האבנים אליהם מתייחס הדו"ח הן אלה שהובאו לאתר בפועל. בנוסף לכך, המבקש הגיש חוות דעת של מומחה שלא הוסכם עליו, לא לפי ההסכם, ולא לפי ההסכם המשלים. מסקנות 22. המבקש אינו יכול לבקש להעביר הבורר מתפקידו בהסתמך על העילות הנקובות בסעיף 11 לחוק. ברע"א 3017/97 י. מושקוביץ חברה לבנין בע"מ ואח' נ' מ.ר.פ.ר בניה והשקעות בע"מ, פ"ד נא(3) 745, 749, נידונה שאלת מועד הגשת בקשה להעביר בורר מתפקידו לפי סעיף 11. השופט טירקל קבע כי לאחר מתן פסק הבורר לא ניתן לסלק את הבורר שכן ממילא הוא סיים את תפקידו (ראו גם ע"א 428/74 מ' מלבין נ' זונטג, פ"ד כט(1) 281, 284). במיוחד עולה הדבר מהאמור בעילות שבפסקאות (2) ו-(3) של הסעיף. השופט טירקל הוסיף, מבלי להכריע בדבר, כי העילה שבסעיף 11(1) לחוק אמורה למצוא את מקומה בסעיף 24(4) או (10) לחוק (ראו גם אוטלנגי, בוררות דין ונוהל, עמ' 470, מהדורה שלשית (תשנ"א-1991)). דעה זו נראית לי. תכלית הסעיף היא להעביר בורר מתפקידו, במהלך הבוררות ואם נחתם פסק הבוררות בידי הבורר , תרופתו של מי שמבקש לבטלו היא במסגרת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק. סיכומו של דבר, לא עומדת למבקש כל טענה הנוגעת להעברת הבורר מתפקידו, לפי סעיף 11. 23. מעמדו הכפול של הבורר היה ידוע למבקש והוא לא התרעם על כך לא במהלך הבוררות ולא כאשר ביקש לבטל את פסק דינו הראשון, בהליך שהתברר בפני כב' השופטת אור. בדומה להליך בבקשה לפסילת שופט, מי שרוצה להעביר בורר מתפקידו צריך לפעול בזריזות ולבקש בהקדם האפשרי לפסול את הבורר . מי שיושב וממתין לראות מה ילד יום, יצא וידיו על ראשו. לא זו אף זו: מי שיודע על פסול לכאורה שדבק בבורר, אך בוחר להחשות או להסכים למינויו, חרף הפסול, לא יוכל להלין לאחר מכן כי הבורר פסול מטעם זה (ע"א 405/46 זלינסקי נ' רוטמן, פ"ד ב 451, 453; ע"א 410/64 הררי נ' חברת יהלום בע"מ, פ"ד יט(2) 121, 125; רע"א סיליס נ' אלקנה, פ"ד נ(1)477, 483-484; ה"פ (י-ם) 271/97 חברת נתן נטע ליפשיץ חברה קבלנית לבניין ירושלים בע"מ נ' ר.א.מ. מהנדסים קבלנים בע"מ, דינים מחוזי לב(2) 890; רע"א 1651/99 ר. ר. חניונים בע"מ נ' הסתדרות העובדים, דינים עליון נו 51). כך הדבר ביחס להתבטאויות, לכאורה, של הבורר שהיו בחודש פברואר 2001, בעוד שהבקשה הוגשה רק ביום 29.4.01, לאחר מתן פסק הבורר . עוד יש להוסיף, שסעיף 11(1) לחוק פותח המילה "נתגלה", משמע דבר שהיה ידוע לצדדים מלכתחילה אינו עשוי לשמש עילה להעברת הבורר מתפקידו, משום שהדבר לא התגלה לאחר החתימה על הסכם הבוררות (אוטולנגי, שם, עמ' 231-232). גם הטענה של המבקש שידע שהבורר קשור למשיב אך סבר שכאשר הוא יתמנה לבורר הוא יפעל באובייקטיביות ללא משוא פנים, אלא שטעה ולאחר תחילת ההוכחות התגלתה לו משמעות אותה עובדה והשלכתה על ניהול הבוררות - לא הוכחה. המבקש הביא שתי אמרות שאמר, כביכול, הבורר במחצית הראשונה של חודש פברואר 2001, אלא שהוא שמר את הדברים בלבו ורק לאחר שבורר הוציא את פיסקו האחרון, נאחז בדברים האלה, בניסיון לפסול את הבורר . מי שנוהג כך אין לו אלא להלין על עצמו. 24. העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק, הן עילות אשר בלתן אין (בר"ע 276/81 נתיבי הנגב בע"מ נ' דרורי פ"ד לו(1) 391; רע"א 6187/93 לה"ב לשכת העצמאיים בישראל נ' ורקר, תקדין עליון 94(1) 1242; ה"פ (י-ם) 271/97, הנ"ל, שם). עילות אלו באו לצמצם את העילות לביטול פסק הבורר שהיו קיימות קודם לחקיקת חוק הבוררות. המאפיין עילות אלה הוא התייחסותן לתקינותו של הליך הבוררות, להבדילו מתוכן הפסק עצמו, פרט לחריג שבסעיף 24(9), לחוק הנוגע לפסק הנוגד את תקנת הציבור (רע"א 6187/93, הנ"ל, שם; רע"א 113/82 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511, 518). לא זו אף זו, העילות פורשו על דרך הצמצום ובצורה דווקנית ביותר, כשהנטייה הברורה היא להימנע, ככל האפשר, מהתערבות בפסק הבוררות (אוטלנגי, שם, עמ' 428). ולעניין זה, יפים דברי השופט ברנזון, בע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ, פ"ד כה (1) 108, 112: "המטרה העיקרית של חוק הבוררות החדש היא - לעשות את מוסד הבוררות למכשיר יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים ולחזק במידה רבה את סופיות פסק הבוררות בהשוואה למצב שהיה קיים עד כה." נכונות בתי המשפט להתערב בפסקי בוררות, הינה מוגבלת גם מעצם הגדרת מוסד הבוררות, ביחס למערכת בתי המשפט. כפי שאמר השופט אור, ברע"א 113/87, הנ"ל, שם, עמ' 517: "מתן אפשרות התערבות בפסק בורר, כל אימת שלא יגלה פנים כהלכה בדין, כמוה כהפיכת בית המשפט לערכאת ערעור על פסק הבורר , ונמצא שהבוררות אינה אלא שלב בהליכים בין הצדדים, אשר את פתרונם הסופי ימצאו בבית המשפט." 25. בהחלטה שנתתי ביום 4.9.01, קבעתי: "בסיכומים תהיה התייחסות של כל טענה לסעיף המתאים בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ולא - לא יזקק בית המשפט לטענה." בא-כוח המבקש התייחס למספר עילות שזכרן בא בסעיף 24 לחוק בסיכומיו, אך הקשר בין טענותיו לעילות שבסעיף זה היה אקראי, ולא ירדתי בחלק ניכר של טענותיו לקשר בין הטענות שהועלו בסיכומיו לבין העילות שבסעיף הנדון. גדולה מזו, טענותיו של המבקש, רובן ככולן הן טענות ערעוריות, ולכן לא ניתן היה להסתמך על סעיף 24 לחוק (השוו רע"א 6187/93, הנ"ל, שם). 26. הטענה שהפסק נוגד את תקנת הציבור - אין בה ממש. עיון מדוקדק בסיכומי בא-כוח המבקש מעלה, כי טענתו היא שלא תוכן הפסק הוא זה שנוגד את תקנת הציבור, אלא אופן ניהול הבוררות. תקיפת האופן שבו נוהלה הבוררות מתאפשר על ידי כל יתר העילות המנויות בסעיף 24. הטענות אשר המבקש כרך בסעיף 24(9) אינן נוגדות את תקנת הציבור הואיל ואין לציבור עניין בבוררים שצדדים בחרו בהם מרצונם החופשי, אף אם בדיעבד מסתבר כי הבחירה לא הייתה מוצלחת. לא זו אף זו, אם נעיין בפסק הבורר מיום 8.3.01, נראה שיש בו רק החלטה בדבר הפסקת עבודתו של המבקש והטלת חיוב כספי עליו. פסק זה אינו מנומק ולכן לא ניתן לתקוף אותו בעילה שהוא מנוגד לתקנת הציבור (אוטלנגי, שם, עמ' 462-463). 27. יש לראות בחומרה את נסיונו של בא-כוח המבקש לנסות לסתור את תכנו של הפסק בדרך של הבאת עד מומחה שלא העיד בפני הבורר . ההלכה היא שאפילו טעה הבורר בישום הדין או טעה טעות הגלויה על פני הפסק לא ניתן לבטל את פיסקו (ה"פ (י-ם) 271/97, הנ"ל, שם; רע"א 6187/93 הנ"ל, שם; רע"א 113/87, הנ"ל, שם, עמ' 515-518; אוטלנגי, שם, עמ' 437, 452, 456-458). כך הדבר גם לגבי כל טענה הקשורה לקביעות הבורר בנוגע לטיב האבן. הוא הדין גם באשר לטרוניית המבקש הנוגעת ללוח הזמנים אשר נקבע על-ידי הבורר . זהו ניסיון לערער על תוכנו של הפסק, לאחר שהמבקש קיבל על עצמו את סמכות הבורר . זולת זאת, המועדים נקבעו בפסק הבורר מיום 22.12.00, ונקבע ברחל ביתך הקטנה, שאם יהיה איחור מעל יומיים בביצוע כל שלב של העבודות, ייחשב המבקש כמי שבחר לשלם למשיב את הסכום שנקבע בפסק הבוררות. במילים אחרות, מדובר בזכותו של המשיב לסלק את המבקש ולבחור לו קבלן אחר לסיים את עבודות הבנייה. האיחור בהעלאת הטענה כנגד צפיפות לוח הזמנים, גם היא מעידה על השלמה עם המצב, שהרי המבקש לא ערער על סדר הזמנים שקבע הבורר בהחלטתו זו עד לאחר מתן פסק הבורר . 28. העילה המרכזית שעליה התבסס המבקש בסיכומיו הינה העילה המופיעה בסעיף 24(4) לחוק, כאילו "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". גם טענה זו יש לדחות. המבקש לא סיים את העבודות במועדים שנקבעו על-ידי הבורר . הסיבה למחדל זה אינה חשובה (ראו סעיף 23 לפסק דינה של השופטת אור). לפני המבקש היתה הבררה או לקיים את החלטת הבורר כלשונה או לפרוש ולא לבצע את העבודות שלא השלים ולשלם למשיב את הסכום המגיע לו, לפי פסיקת הבורר . אם סבר המבקש שהמועדים שקבע הבורר נקבעו שלא בתום לב, היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 11(1) לחוק. מכל מקום, אין טעם לשמוע את הסבריו של המבקש מדוע לא השלים את העבודות במועדים שקבע הבורר . גם למבקש אין הסבר מדוע לא השלים את העבודות במועד, זולת טענות שיש לו כלפי הבורר . טענות אלו היו נפתרות לו היה המבקש פונה לבית המשפט ולא יושב בחיבוק ידים עד לאחר שניתן פסק הבורר מיום 8.3.01. בנסיבות אלה לא היה צורך בקבלת תגובה מהמבקש בטרם שניתן פסק הבורר . אי קיום כלל הצדק הטבעי של שמיעת המבקש אינו מביא לבטלות הפסק. הבטלות היא יחסית. אם אין למבקש במה להצדיק את מחדלו, אזי אין לומר שקופחה זכות השמיעה שלו (זמיר, הסמכות המינהלית, עמ' 830-831 (תשנ"ו-1996). לא זו אף זו: המבקש יכל לפנות לבורר שיבטל את פיסקו וישמע את טענותיו. גם זאת הוא לא עשה (סעיף 15(ב) לחוק; אוטלנגי, שם, עמ' עמ' 445-447) 29. הבורר בפסקו מיום 8.3.01 מתייחס לטענת המבקש שלא קיבל תוכניות: "בפסק הבורר שניתן ביום ששי כה' כסלו (22.12.00) נקבעו סדר העבודות ושלבי התשלום. יצוין כי הקבלן לא עמד בלוחות הזמנים. כמו כן דאג הקבלן להערים קשיים ככל שרק יכל על מנת לדחות ביצוע העבודה. לקבלן טענה כאילו לא יכל לבצע את העבודות מאחר ולא היו ברשותו תכניות. לטענה זו אין קשר עם המציאות, 3 ביקורים שערכתי באתר בהזמנת הקבלן היו לצורך בדיקת קיר תמך שבוצע באורח לקוי ופורק פעמיים למרות שלגביו ניתנו הוראות מפורשות ופורק כבר בעבר. סיום חיפוי האבן לא התאפשר מאחר והאבנים שהביא הקבלן לא עמדו בתקנים ולא המקלים ביותר". עיננו הרואות שהבורר היה מודע לטענות המבקש ואף "שבע" מהן (אוטלנגי, שם, עמ' 444). הוא התייחס לטענות אלו בפסק דינו ולפיכך אין מקום, גם מטעם זה, לתרעומתו של המבקש. סיכום 30. הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית ולפיכך יש לאשר את פסק הבוררות מיום 8.3.01. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. יישוב סכסוכיםבורר