סכסוך בין קבלן לבין מזמין העבודה


פסק דין

מבוא:


זוהי תביעה ותביעה שכנגד, בגין סכסוך שפרץ בין קבלן ובין מזמין העבודה.


התביעה הנה תביעה כספית, אותה הגיש התובע, דיאב כאמל (להלן:"התובע") קבלן אשר הוזמן לבצע עבודות בנין בביתו של הנתבע בנשר.


הנתבע, ( התובע שכנגד),אהרון רביבו, הוא בעל הדירה ברח' המגינים 9 בנשר (להלן:"הנתבע").


התובע הגיש תביעה זו ותבע כי הנתבע ישלם לו כספים בגין עבודות שביצע על פי הסכם מקורי עם הנתבע וכן בגין עבודות נוספות.


הנתבע הגיש כתב הגנה שבו הכחיש את טענות התובע ואף הגיש נגד התובע תביעה שכנגד.


ב"כ הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם. הפער בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים ,היה, מטבע הדברים רב. אשר על כן, מיניתי את המהנדס ישראל אלטמן כמומחה מטעם ביהמ"ש על מנת לבדוק את מצב הבנייה ואת הליקויים שבה (אם הם קיימים) וכן את עלות תיקונם.


לאחר מכן, הוריתי על הגשת ראיות בתצהירים והתיק נקבע לשמיעת הוכחות.


מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר מאזן דיאב, אביו של התובע. מטעם הנתבע העיד מר רמי דהאן וכן הנתבע בעצמו.


ביום 30.4.00, בתום שמיעת העדויות, הוריתי על הגשת סיכומים בתיק. התובע הגיש את סיכומיו ביום 29.5.00. התיק הובא לפני עם הגשת בקשת התובע למתן פסק דין בהיעדר סיכומים מטעם הנתבע. ביום 20.3.01 ניתן פס"ד לטובת התובע כמבוקש.


ביום 24.4.01 ביקש הנתבע לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר סיכומים ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו ע"מ לבצע את פסק הדין.


ביום 31.5.01, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הוריתי על ביטול פסק הדין והארכתי את המועד להגשת סיכומי הנתבע בתיק.


העובדות:


ע"פ העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שעולות מכתבי הטענות ומן העדויות, התובע סיים שנה של לימודי אדריכלות בטכניון והחל לעסוק בשיפוצים, ביחד עם אביו, שהיה קבלן שיפוצים.


במהלך חודש נובמבר 1995 או בסמוך לכך הזמין הנתבע, בהמלצת עד ההגנה דהאן, את אביו של התובע לביצוע עבודות בניה בביתו, שכללה תוספת לדירה קיימת (להלן: "הדירה הקיימת") , שיפוץ הדירה הקיימת ותוספת מרתף. האב, עד התביעה מאזן דיאב, הודיע כי הוא עסוק בעבודות בחקלאות והציג את בנו, התובע כמי שממשיך דרכו בעבודות השיפוץ. בעקבות כך, הגיעו הצדדים להסכמות בע"פ, ללא חוזה בכתב. ההסכמות הנ"ל, או, מוטב לאמר, חוסר ההסכמות, שנויות במחלוקת.


אין חולק כי במועד הפגישה הנ"ל בין הצדדים היה בידי הנתבע היתר לבניית תוספת לביתו של הנתבע, אך היתר זה לא כלל את בניית מרתף הבית (להלן: "המרתף"). בפועל בוצעה בניית תוספת לבית, הכוללת ממ"ד, שירותים ומקלחת ליחידת הורים (להלן: "התוספת") ומרתף לבית. כמו כן בוצעו שיפוצים קלים בדירה הקיימת , כגון החלפת הריצוף בקרמיקה, הרכבת חלונות בחדרים ובממ"ד.


בתום כ- 4 - 3.5 חודשים ממועד תחילת העבודה, לאחר שהתובע לא הגיע לעבודה מספר ימים בחודש מרץ 1996, הודיע הנתבע לתובע לא להמשיך בעבודה. לטענת הנתבע הוא שכר את שירותיהם של בעלי מקצוע אחרים ע"מ לסיים את השיפוץ.
לאחר זמן מה התגלו ליקויים במבנה שבנה התובע, כגון: נזילות מהגג, חיבור לא נכון למערכת הביוב ועוד.


במהלך חודש נובמבר 1996 הגיש התובע שיק של הנתבע שנמסר לו ע"ח ביצוע עבודות הבנייה הנ"ל, לביצוע בהליכי הוצל"פ. הנתבע הגיש התנגדות. הצדדים הסכימו כי גורל השיק הנ"ל יקבע במסגרת תביעה זו.


טענות התובע:


לטענת התובע, הוסכם בינו לבין הנתבע בע"פ, על בניית תוספת לביתו בשטח של כ- 45 מ"ר, תמורת סך של 90,000 ש"ח. בפגישה זו לא סוכם על בניית המרתף ועל השיפוצים בדירה הקיימת. בקשות אלה העלה הנתבע במהלך ביצוע העבודות בתוספת או לאחר הסיכום הכספי בקשר לבניית התוספת. עוד הוסכם בין הצדדים כי התוספת תבנה בהפרש גובה של 18 ס"מ (מדרגה אחת). בנוסף, הוסכם כי הנתבע, שיש לו ידע מקצועי באינסטלציה, יבצע בעצמו את עבודת הצנרת החיצונית ואת החיבור לקווי המים העירוניים.


בהמשך סוכם כי התשלום תמורת בניית המרתף יהיה בסך 29,250 ש"ח וכי השיפוצים בדירה הקיימת יחושבו בהתאם לעלות העבודה שמבוצעת בפועל. סך עלות העבודות שבוצעו בדירה הקיימת מסתכם ב- 12,400 ש"ח, לפי חשבון שהגיש התובע.


ע"פ טענות התובע, סך כל העבודות שבוצעו בביתו של הנתבע מסתכם ב - 131,650 ש"ח. בפועל, שולמו 78,000 ש"ח בלבד, בשיקים, במזומן ובחומרים שבהם חוייב חשבונו של הנתבע. ( בדיון עצמו טען התובע כי קיבל בכסף 52,000 ש"ח ).


עוד טוען התובע כי הוא סולק מעבודתו לאחר שנעדר ממנה למשך כ- 3 ימים עקב חג "עיד אל פיטר". לטענתו העיכובים בבניה נגרמו עקב הפסקת העבודה על ידי העירייה (עד למתן היתר בניה למרתף) ועקב השיפוצים בבית הקיים, אשר לא נכללו בהסכמות הראשונות ואף לא בהיתר הבניה שהיה קיים.


כך, ממשיך וטוען התובע, כי לאחר שסולק מהמקום ע"י הנתבע, לא ניתנה לו הזדמנות לבצע את סיום עבודות הגמר הפשוטות ולכן נגרמו מאוחר יותר ליקויים בבניה (למשל: התובע לא הספיק לעטוף בפח את קו התפר בין התוספת לבין הבית הקיים ולכן נגרמה נזילה במקום זה).


ב"כ התובע מציין בסיכומיו כי הנתבע הודה בסעיף 5 לכתב ההגנה כי מחיר העבודות של "התוספת" אינו כולל את המרתף וכי כל טענה מאוחרת בענין זה הינה שינוי חזית.


לטענה זו אין בסיס. הנתבע הודה בכתב הגנתו כי הוסכם על בניית "תוספת" במחיר של 90,000 ש"ח. התובע לא הגדיר בכתב התביעה מה כללה תוספת זו. לב ליבה של התביעה בתיק זה הינו בשאלה אם ה"תוספת" כוללת בחובה גם את המרתף והשיפוץ בבית הקיים , אם לאו. יתר על כן,

בהמשך כתב ההגנה מכחיש הנתבע כי התחייב לשלם סכומים נוספים עבור העבודות הנ"ל.


טענות הנתבע:


טוען הנתבע, כי בפגישה שהייתה בינו לבין התובע בחודש נובמבר 1995 הוסכם בינו לבין התובע, הן על בניית התוספת לבית, הן על בניית מרתף תת קרקעי והן על שיפוצים בבית הקיים, תמורתם התחייב לשלם לתובע סך כולל של 90,000 ש"ח. הסכום הנ"ל כולל הן את עלות העבודה והן עלות החומרים.


בהמשך, עקב מצוקה כספית של התובע, שהקשתה עליו לרכוש חומרים, הוסכם בינו לבין הנתבע כי התובע יקנה חומרים מספקים שעמם עבד הנתבע והנתבע יפחית עלויות חומרים אלו מהתמורה המגיעה לתובע עבור הבנייה. עוד טוען הנתבע, כי הוא נתן לתובע יד חופשית לקחת חומרים נוספים מהספקים הנ"ל לצורך הבנייה, אך התובע ניצל את אמון שניתן בו לרעה וקנה עצמו כלי עבודה שונים, עליהם לא הוסכם כלל.


ממשיך וטוען הנתבע, כי השלמת העבודות ותיקון הליקויים בצורה חלקית עלתה עד היום 45,000 ש"ח. כמו כן הנתבע חולק על טענת התובע, כי הפרש הגובה (18 ס"מ) בין התוספת לבית הישן, נעשה בהסכמה. לדברי הנתבע הוא גילה את הפרש הגובה רק לאחר סיום העבודות, כשהרסו את הקירות שבין הבית הקיים לבין התוספת. כעת, מבקש הנתבע להרוס את המבנה ולבנותו מחדש, שכן הפרש הגובה מהווה סכנה בטיחותית לבתו התינוקת. הנתבע הגיש תביעה נגדית בסך 166,300 ש"ח.
הנתבע מבקש לקבל החזר בגין כספים שהוציאו הוא ואשתו על דיור חלופי בזמן השיפוצים שהתארכו, וזאת לאחר לידת ביתו התינוקת, למרות שהוסכם במפורש עוד בתחילת העבודה, כי השיפוצים יסתיימו עד הלידה, שהייתה צפויה בתוך חודשיים.
לטענת הנתבע הוא שילם עד היום לתובע כספים בסך 92,443 ש"ח. התובע דרש מפעם לפעם לשלם לו "על החשבון" מסיבות שונות והנתבע שילם לו כספים, מתוך הנחה שיסיים את כל העבודה עד תומה. בסופו של דבר התובע לא סיים את העבודה, ולא רק זאת, אלא שהתובע ביצע עבודה לקויה, שכאמור לא הושלמה ונגרמו לנתבע נזקים כספיים, לרבות בגין אי העמידה בלוחות הזמנים.


דיון:


הצדדים לא השכילו להביא בפני בית המשפט ראיות אובייקטיביות. שני הצדדים הותירו ערפל רב באשר להסכם ההתקשרות שביניהם, אופיו והיקפו. המהנדס שהכין תוכניות ואשר לכאורה פיקח על העבודה, אף שהוזכר מספר פעמים על ידי התובע , ואשר היה אמור לתת מענה לתובע על שאלות ובעיות שהתעוררו במהלך הבניה, ובעת שהנתבע שהה בחו"ל נותר כ"פנטום" שמעולם לא הצליחו ליצור עימו קשר.


גם הנתבע, בעדותו, לא התייחס לקיומו של המהנדס כלל.
הנתבע והעד מטעמו העידו כי סוכם שמחיר כל העבודות, הן של התוספת, הן של המרתף והן שיפוץ הבית הקיים מסתכם בסך של 90,000 ש"ח כאשר הנתבע עצמו טוען כי רק החומר והאביזרים מסתכמים ב- למעלה מ- 66,000 ש"ח (ראה נ4/) וכאשר לטענת הנתבע, הריסת ובניית התוספת בלבד מוערכת בסך 107,000 ש"ח...


עוד טוען הנתבע כי נאלץ לפנות לקבלנים אחרים שיסיימו את עבודות הבניה ושילם להם סך של כ- 45,000 ש"ח על מנת שישלימו את העבודות הנ"ל. אף על פי כן, לא הובאו כל ראיות בענין זה: לא הוצגו חשבוניות או קבלות של קבלנים אחרים.


יוצא איפא, כי הצדדים לא התאמצו להוכיח את טענותיהם ולא הקלו על בית המשפט בהבאת ראיות אובייקטיביות.


השאלות שבמחלוקת:


המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, המהנדס אלטמן, לא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו ונראה כי המלצותיו מוסכמות על הצדדים. גם לי נראה לי כי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ככתבה וכלשונה ככל שהיא מתייחסת לליקויים שנמצאו ולהערכת הנזק.
המומחה הותיר בחוות דעתו את ההכרעה בשתי שאלות עובדתיות - משפטיות, שיוכרעו ע"י ביהמ"ש:


1. על מי חלה ההוצאה בסך 900 ש"ח בגין בניית המדרגות למחסן במרתף הבית.
2. באיזה סכום יש לפצות את הנתבע, אם בכלל, בגין הפרש הגובה של 18 ס"מ בין התוספת לבין הבית הקיים.


שאלות נוספות שנותרו במחלוקת הן:


1. מה היתה ההסכמה הראשונית בין הצדדים - האם הסכום הגלובלי של 90,000 ש"ח כלל את בניית המרתף והשיפוצים בבית הקיים, כטענת הנתבע, או שסכום זה כלל רק את בניית התוספת לבית הקיים ותו לא, כטענת התובע.


2. איזה סכום שולם לתובע בפועל מיום תחילת העבודה ועד להפסקתה.


ההסכם הראשוני בין התובע לנתבע:


כאמור, אין חולק כי עובר לפגישה שבין התובע לנתבע בה סוכמה הזמנת העבודה הנדונה, היה בידי הנתבע היתר בניה שכלל רק את התוספת . זכרו של המרתף לא בא בהיתר הנ"ל. רק מאוחר יותר, לאחר שהעבודה הופסקה בידי פקח, קיבל הנתבע היתר בניה מתוקן שכלל גם את המרתף. התובע העיד, כי חישב את עלות בניית התוספת ע"י הערכה ע"פ תוכנית הבנייה ולא ע"פ מדידה בפועל, כי "היה חשוך" ולא הייתה אפשרות למדוד. משלא היו בידי הנתבע תוכניות בניה שכללו את המרתף, לא הייתה בידי התובע האפשרות להעריך את עלות בנייתו (עדותו של התובע, עמ' 18, שורות 22-23).


זוהי טענה תמוהה, בלשון המעטה. הבניה לא החלה ולא הסתיימה באותו ערב "חשוך" והיה בידי הצדדים זמן למכביר הן לביצוע מדידות מדויקות, והן להגיע לסיכומים בענין עלויות העבודה.


הנתבע והעד מטעמו, רמי דהאן, העידו בנחרצות כי ההסכם הראשוני בין התובע לנתבע כלל בניית תוספת לדירה הקיימת לרבות בניית המרתף. טענת התובע כי ההסכם לבניית המרתף נעשה במהלך עבודות בניית התוספת ולא בתחילתן, נדחית. התוספת הנ"ל נבנתה מעל המרתף. רצפת התוספת הינה תקרת המרתף. לא נראה לי כי לאחר שנעשתה חפירה ובניית היסודות לתוספת הבניה, הוחלט לפתע שיש לחפור שוב, להרוס את הקיים ולבנות מרתף. טענת התובע כי במועד זה טרם התגבש הרעיון בצורה סופית ולכן התובע לא ראה בו משהו סופי, אלא "דברים באוויר" שלא נכללו בסכום שהוצע (עדותו של התובע, עמ' 18, שורה 23), היא עצמה תלויה באוויר ואין לה רגליים.


העובדה שלא היה בידי הנתבע היתר לבניית המרתף איננה מהווה חזקה חלוטה כי התובע לא יכול היה להתחיל בבניית המרתף. עובדה כי בפועל, המרתף החל להיבנות ללא היתר ואף הוצא צו הפסקת עבודה על ידי פקח מטעם הרשות המקומית, עד לקבלת היתר בניה מתוקן.
התובע אף העיד, שהנתבע התלבט בנוגע למיקומו של המרתף. הוחלט כי לאחר שיבדקו את השטח בפועל, יסוכם הסכום הנוסף:



"... כשהנתבע חשב לעשות את המרתף הוא לא ידע באיזה צד לעשות את המרתף. באמצע התוספת יש ממ"ד והוא לא ידע מאיזה צד של הממ"ד יעשה את המרתף... גם בגישה הייתה בעיה, מאיפה תהיה גישה למרתף. אמרתי לו שאנו לא יכולים לסכם בע"פ אלא לראות בשטח ואז נסכם." (עמ' 18, שורות 27-30).


דבריו הנ"ל של התובע נכונים לרגע הפגישה הראשונה בין הצדדים, אך כאמור, בלי שהצדדים יגיעו להסכמות לענין מיקום המרתף, לא נראה לי כי קבלן או בנאי יתחיל בביצוע העבודה של בניית קומת קרקע, כשידוע לו שעליו לבנות, בהמשך, גם מרתף מתחת לקומה זו.


עדויות התובע ואביו על הסיכומים שנעשו עם הנתבע לענין עלות בניית המרתף לרבות הטענה כי המחיר שנקבע אינו כולל את בניית המרתף, היו מלאות סתירות ובלתי מהימנות. במקרה הטוב עדותם היתה "עמומה" ביחס לסיכום ולהסכם בענין זה ובודאי לא היה בה כדי להרים את ה"נטל" הנדרש. אני מעדיף את עדות הנתבע ואת עדות עד ההגנה רמי דהאן כי סוכם על בניית התוספת, לרבות המרתף, במחיר של 90,000 ש"ח. יודגש - למניעת ספק, כי אינני מתייחס בשלב זה לעבודות השיפוץ בבית הקיים. אני מקבל את טענת התובע כי סוכם עם הנתבע, כי עבודת הצנרת והאינסטלציה תיעשה על ידי הנתבע. לפיכך אין לחייב את התובע בעלויות אלה, כאמור בחוות דעתו של המומחה, כפי שיפורט בהמשך.


השיפוצים בבית הקיים:



התובע טען כי השיפוצים בבית הקיים לא היו כלולים בסיכום שעשה עם הנתבע ועל כן עלות השיפוצים והתוספות בבית הקיים לא נכללה במחיר המוסכם.


הנתבע לעומת זאת טען כי המחיר המוסכם כלל גם את עבודות השיפוצים בבית הקיים.


בנקודה זו אני מעדיף את עדותו של התובע על זו של הנתבע ושל עד התביעה רמי דהאן. לא נראה לי כי ניתן לכלול בבניית תוספת גם שיפוצים בבית קיים, שעלותם והיקפם עדיין אינם ברורים.
לא הוצגו תוכניות עבודה. לא היתה רשימה של העבודות שיש לבצע בבית הקיים. עבודות השיפוץ לא היו בגדר שיפוץ כללי של כל הבית הקיים אלא רק חלקים ממנו, כגון הוספת חלון ממ"ד, החלפת ריצוף וכו'. עבודות אלה מוערכות בהתאם להיקף העבודה שתיעשה ושנעשתה בפועל.


התובע תבע בכתב התביעה תשלום עבור שיפוץ הבית הקיים כדלקמן:


ש"ח 7,800 עבור ריצוף 1.
ש"ח 2,700 עבור חלונות אלומיניום 2.
ש"ח 1,000 עבור התקנת חלונות קליפס 3.
ש"ח 900 עבור חלון ממ”ד 4.


(סעיף 10 (ב), (ג), (ד), (ו) לכתב התביעה).
סך הכל תבע התובע סך של 12,400 ש"ח בגין שיפוץ הבית הקיים.


המומחה בחוות דעתו התייחס לעבודות השיפוץ בבית הקיים ,לטיבן ולעלות הליקויים שנמצאו ולפיכך יש לראות את כל ההתחשבנות במכלול אחד.


הסכום ששולם לתובע:


הוסכם, כי לתובע ייפתח חשבון ב"גל מבנים בע"מ (חנות לחומרי בניין) ע"ש הנתבע. התובע יוכל לקנות שם את החומרים הדרושים לו וסכום זה יקוזז מן הסכום שחייב לו הנתבע.


מתצהירו של הנתבע (נ/ 3) ומסיכומיו עולה, כי הסכום ששולם לתובע בעד עבודתו (הן בתשלומים ישירים בשיקים, והן באופן עקיף ע"י אספקת חומרים שונים) הוא 92,443 ש"ח. לעומת זאת, מרשימת התשלומים שצירף הנתבע לתיק (נ/ 4) עולה, כי הסכום ששולם לתובע, כולל רכישת חומרים, הוא גבוה יותר, ומסתכם בסך - 99,635.50 ש"ח. מסכום זה הפחית הנתבע מחיר של קרמיקה שקנה מאת אזיקרי מונדיאל קרמיקה בע"מ בסך 4,692 ש"ח.


התובע מבקש להפחית מרשימת החומרים הנ"ל גם את החשבוניות של קרמיקה בולוניה בסך 4,442 ש"ח ושל א. מג'דוב 1993 בע"מ בסך 5,790 ש"ח, זאת לאור הטענה כי רכישת הקרמיקות והכלים הסניטריים הנ"ל חלה על הנתבע. אני דוחה טענה זו לאור הקביעה כי הסיכום בין הצדדים היה שבנית התוספת תהיה "עד למפתח".


התובע טוען, לחילופין, כי יש להפחית לפחות את הסכום שבין עלות הכלים הסניטריים ב"איכות גבוהה" לבין עלות כלים אלה באיכות "סטנדרט". דא עקא, שהתובע לא הציג כל ראיה , מה הוא הפרש מחירים זה. על כן, טענה זו נדחית.


מכל מקום, הנתבע טוען כי שילם לתובע סך של 92,443 ש"ח בלבד, כולל תשלום חשבונות ספקים (גל מבנים ועוד).


לעומתו טוען התובע, הן בכתב התביעה והן בסיכומיו, כי קיבל מידי הנתבע סך של 78,000 ש"ח, חלק ישירות ממנו בשיקים וחלק בתשלום לספקים. הנתבע מסביר את השוני בסכומים הנ"ל, בכך שבעת הגשת התצהיר ללשכת ההוצל"פ במסגרת התנגדותו לביצוע שיק, עדיין לא קיבל ולא ידע כי התובע רכש חומרים וציוד נוסף מספקים, וחייב את חשבון הנתבע. הנתבע אישר בעדותו כי קיבל סך של 52,000 ש"ח בשיקים ובמזומן מאת הנתבע וכן אישר כי בנוסף לכך, רכש חומרים וציוד על חשבון הנתבע.


אומר על כך התובע בחקירתו הנגדית:


"אני קיבלתי מהנתבע עד היום בערך 50,000 ש"ח. אתה אומר לי שקיבלנו סך של 52,000 ש"ח, אני משיב שזה הגיוני." (עמ' 20-21, שורה 34 ואילך).


אני מקבל את עדות הנתבע וקובע כי הנתבע שילם לתובע, בשיקים, במזומן ובחומרים וכו' סך הכל 92,443 ש"ח. סכום זה כולל בתוכו גם יתרת החשבוניות שהוצגו בנ4/ אך אינו כולל הוצאות עבור קניית חומרים נוספים מספקים שונים, ללא חשבונית - בסך 22,300 ש"ח.


חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט:


המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אלטמן קבע בחוות דעתו כי קיימים ליקויים ופגמים בעבודות שביצע התובע עבור הנאשם.


המומחה קבע בחוות דעתו כי לא הייתה מתוכננת מדרגה בין התוספת לבין הבית הקיים, וכי הפרשי הגבהים נעשו עקב טעות של הקבלן. על כן יש לפצות את הנתבע בסכום שבין 3% לבין 5% מערך העבודה כולה, דהיינו בין 3,000 לבין 5,000 ש"ח. אני דוחה את גרסתו של התובע ואת הסבריו, כי הגבהת רצפת התוספת היתה מתוכננת. אילו הגבהת הרצפה היתה מתוכננת ומוסכמת, מדוע היא לא הופיעה בתוכניות הבניה שהוגשו לאחר צו הפסקת הבניה ?



אני מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ומחייב את התובע לשלם לנתבע פיצוי כספי בסך 4,000 ש"ח בראש נזק זה.


עלות הליקויים שבגינם יש לפצות את הנתבע היא כדלקמן:



1. צביעת קירות חוץ:-2,850 ש"ח.
2. בידוד טרמי לגג:-1,850 ש"ח.
3. איטום נגד רטיבות לגג:-1,250 ש"ח.
4. ניקיון החצרות:-900 ש"ח.
5. תיקון אריחים (עתידי):-500 ש"ח.
6. שבר בשיש: -75 ש"ח.
7. דלתות ומשקופים:-200 ש"ח.
8. עבודות גמר (טיח+טיט):-1,500 ש"ח.
9. דלת ממ"ד:-300 ש"ח.
10. כוון חלונות:-100 ש"ח.
11. פיצוי על חלון חדש: -1,600 ש"ח.
12. פיצוי בגין אי התקנת מדרגות למרתף -900

סה"כ -12,025 ש"ח



כפי שצויין לעיל, קבעתי כי הנתבע קיבל על עצמו לבצע את עבודות האינסטלציה והצנרת ולפיכך אין לחייב את התובע בגין העבודות שלהלן:


760 ש"ח. 1. השלמת מרזבים:
1,350 ש"ח. 2. עבודות צנרת ודלוחין:
1,700 ש"ח. 3. שוחת ביוב וחיבור לקו העירוני:


פיצוי בגין עוגמת נפש:


אני קובע כי התובע לא מילא חלקו בהסכם כמוסכם, לענין סיום העבודות במועד. אני דוחה את טענת התובע כי העיכוב נגרם בשל העדרותו של התובע מהארץ. אין מדובר בעיכוב של מספר ימים אלא בעיכוב של שבועות מספר. בשל העיכוב, עדיין העבודה לא הסתיימה בסוף מרץ 1996, ובצדק קצה נפשו של הנתבע בעבודה הנמשכת ללא סוף. כנראה שהעדרות התובע עקב חג "עיד אלפיטר" היתה הקש ששבר את גב הגמל.


עקב האיחור בסיום העובדות, אשר נמשכו מעבר לתאריך לידתה של בתו התינוקת של הנתבע (הוא המועד עליו הוסכם), נאלץ הנתבע להתאכסן בבית חמותו תקופה מסוימת (לטענתו הוא אף שהה בבתי מלון, אך לא הובאו לכך כל ראיות). בגין איחור זה, ובגין עגמת הנפש שנגרמה לנתבע עקב הליקויים בדירה, הריני קובע פיצוי בסך 3,000 ש"ח.


סיכום:


הנתבע חייב לשלם לתובע סך של 90,000 ש"ח על פי ההסכם המקורי וכן סך של 12,400 ש"ח בגין עבודות השיפוץ בבית הקיים ובסך הכל, 102,400 ש"ח.


מסכום זה יש להפחית את הסך של 92,443 ש"ח ששולם לתובע או על חשבונו. ההפרש: 9,957 ש"ח. זה הסכום שבו ניתן לקבל את תביעת התובע נגד הנתבע ולדחות את יתר התביעה.


לעומת זאת, על התובע לשלם לנתבע פיצוי בגין עבודות שלא בוצעו ו/או לא בוצעו כיאות , וכן בגין נזקים כדלקמן:


סך של 4,000 ש"ח בגין בניית התוספת במפלס גבוה ממפלס הבית הקיים.
סך של 12,025 ש"ח בגין ליקויים בבנייה על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.
סך של 3,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.
סה"כ 19,025 ש"ח.
הסכום הנ"ל הוא הסכום שהוכח כי מגיע לנתבע בתביעתו שכנגד ויש לחייב בו את התובע.
ההפרש בין הסכומים הנ"ל מסתכם ב- 9,068 ש"ח לטובת הנתבע ועל התובע לשלם לנתבע סכום זה.


קיזוז:


עולה מן האמור, כי לאחר קיזוז התביעות ההדדיות, הריני מחייב את התובע לשלם לנתבע סך של 9,068 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית כחוק על הסכום הנ"ל מיום 31.10.1997 בהתאם לחוות דעתו של המומחה המהנדס אלטמן .


למניעת ספק, בהתחשבנות הנ"ל נכללו כל החיובים הכספיים ההדדיים, לרבות החיוב בתיק ההוצל"פ בעכו שמספרו 08-07109-96-2, על כן יש לסגור את התיק הנ"ל ולהפסיק את כל הפעולות שבו.


בהתחשב בסכום התביעה שכנגד שהיה מופרז ומוגזם, אינני משית הוצאות על מי מהצדדים וכל צד ישא בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק רישום קבלנים

  2. קבלן לא רשום

  3. חוזה קבלן משנה

  4. הסכם מסגרת עם קבלן

  5. תקלות בדירה של קבלן

  6. קבלן בניין תאונה בעבודה

  7. רווח קבלני - שכר עבודה

  8. תקנות רשם הקבלנים

  9. מסירת דירה מקבלן באיחור

  10. תקנות רישום קבלנים

  11. העלאת סיווג קבלני

  12. תקנות סיווג קבלנים

  13. מהו קבלן בונה ? מס הכנסה

  14. סיווג ג5 - קבלנים

  15. איחור בהודעה לקבלן

  16. חובות לקבלן שנפטר

  17. חברה קבלנית - ביקורת מס

  18. סכסוך בין קבלנים עבודות חשמל

  19. תביעה נגד קבלן שפשט רגל

  20. סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות

  21. תביעת קבלן משנה נגד קבלן ראשי

  22. אחריות קבלן ליקויי תכנון דירה

  23. ערעור של הקבלן על גובה הפיצוי

  24. איחור במסירת דירה מקבלן

  25. ביטוח עבודות קבלניות - חריגים

  26. אחריות קבלן משנה – תאונת עבודה

  27. תביעה נגד קבלן למסור דירת קוטג'

  28. סכסוך בין קבלן ורוכש דירה

  29. מחלוקת על זהות דירה מקבלן

  30. חילוקי דעות בין יזם לקבלן

  31. סכסוך בין קבלן לבין מזמין העבודה

  32. השוואת תנאים של עובדי קבלן

  33. ביטוח עבודות קבלניות - קבלני משנה

  34. הסכם עם קבלן לבניית בית מעץ

  35. תביעה נגד כלל ביטוח עבודות קבלניות

  36. תביעה לתשלום יתרת חוב – חברה קבלנית

  37. ההבדל בין קבלן מבצע לבין קבלן בונה

  38. איחור במסירה של דירה - תביעה נגד קבלן

  39. סכסוך על גודל גינה בדירה מקבלן

  40. איחור במועד מסירת עבודה קבלנית

  41. סכסוך בין קבלן משנה לקבלן ראשי

  42. הסכם לביצוע עבודות חשמל עם קבלן

  43. נזקים כבלי חשמל - ביטוח עבודות קבלניות

  44. פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים

  45. קבלן עצמאי / מזמין שירותים - יחסי עבודה

  46. תביעה של משרד חקירות נגד חוקר קבלן עצמאי

  47. דחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים

  48. חוזה עם קבלן בהליכי פירוק עקב קשיים כלכליים

  49. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות

  50. ערעור קבלנים עצמאים מנהלי פרויקט שיקום שכונות

  51. פיצוי כספי מהקבלן בגין אי התקנת פרקט בדירה

  52. תביעה לתשלום יתרת חוב שחב קבלן ראשי לקבלן משנה

  53. מהו המבחן בפסיקה לקביעת מעמד כ"עובד" או "קבלן עצמאי" ?

  54. תביעה נגד חברה קבלנית בגין שירותי בנייה להקמת בית מגורים

  55. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות סיווג קבלנים רשומים

  56. השלד של המבנה נבנה כולו על ידי קבלן שאינו רשום דבר שגרם נזקים רבים

  57. חוזה פאושלי מכתיב מערכת הקצאת סיכונים של הקבלן המבצע, מצד אחד, ושל מזמין העבודה, מצד שני

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון