פסק דין 1. התובעים עתרו לבית משפט זה להורות על הסרת הערת אזהרה שנרשמה על הדירה ברח' משמר הגבול מס' 12 הרשומה בטאבו כיחידה מס' 23/30 בגוש 11191 מאדמות חיפה, להלן: "הדירה". התובעות מס' 3 ו4- הן בנותיה של המנוחה זינגר הדסה, ז"ל, שהיתה צד בכל ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, כפי שיפורט בהמשך, ומכאן צורפו תובעות אלה במקום המנוחה זינגר הדסה ז"ל. 2. עפ"י הנטען בכתב התביעה הורה כב' השופט ברלינר, במסגרת צו שניתן בה"פ 836/96, ביום 6.5.96, להלן: "הצו", כי: "תירשם הערת אזהרה לגבי הבעלות ביחידה 23/30 בגוש 11191 הרשומה היום בשם המבקשות, (הדסה זינגר ויונה פודהורצר) לטובת המשיבות, (יהודית וינברגר ומרים וינברגר)... וכי עד להחלטה בבוררות שבין הצדדים המתקיימת בפני עו"ד רובין לא תעשה כל עסקה לגבי זכות הבעלות בדירה זו ו/או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית משפט מוסמך". עוד נטען בכתב התביעה כי ההורים של התובעים הגישו תביעה נגד וינברגר במספר עילות ווינברגר הגישו תביעה שכנגד ושתי התביעות הועברו לבוררות בפני עו"ד אלחנן רובין - להלן: "הבורר ". הבוררות החלה בשנת 1986. 3. התובעים עתרו לבית משפט להעברת הבורר מתפקידו - ה"פ 30331/97. ביום 13.5.98 נעתר כב' השופט נאמן לעתירה ומינה במקומו בורר אחר, עו"ד המאירי. על החלטה זו הגישו הנתבעים שבפני ערעור לבית המשפט העליון, רע"א 3776/98, אשר בפסק דינו מיום 15.10.98, קיבל את הערעור באופן חלקי ככל שהדבר מתייחס להחלפת הבורר , אך קבע: "הבטחות שהמציאו בעלי הדין על פי החלטת בית המשפט המחוזי (הצו - ר.ג'), אגב הליך הבוררות תישארנה בתוקף עד להחלטת בית המשפט המוסמך בהן, במסגרת התובענה או גם תובענה שכנגד שתוגשנה בתוך הזמן שנקצב". עוד ציין בית המשפט העליון כי התובעים והנתבעים יהיו רשאים להגיש תביעות בנושא הסכסוך תוך ששה חודשים מיום 15.10.98. 4. על פי קביעת בית המשפט העליון הגישו התובעים ביום 15.4.99 תביעה לבית משפט השלום בחיפה, ת.א. 9897/99, והנתבעים הגישו ביום 11.10.99 תביעה שכנגד. התובעים טוענים כי מאחר והנתבעים הגישו את התביעה שכנגד מעבר לתקופה של ששה חודשים שנקבעו בבית המשפט העליון, מבקשים התובעים לבטל את הערת האזהרה הרשומה על הדירה מאחר והם בני 71 ו76- "אשר שנות הבוררות וההתדינויות המרובות לא הטיבו עמם" ומאחר ולא ניתן "להתנבא מתי יתחיל המשפט ומתי מסתיים", וכדי שיוכלו לממש את זכויותיהם בדירה. 5. כדי להבין את הרקע לטענת התובעים מן הראוי לציין כי כאשר הגישו התובעים את תביעתם בבית משפט השלום בחיפה, עתרו הנתבעים בבקשה, בש"א 8352/99, לדחות את התביעה מאחר והיא הוגשה לאחר שעבר הזמן שקצב בית המשפט העליון. בקשתם נדונה בפני כב' השופט יצחק כהן אשר דחה את עתירתם זו בהחלטה מנומקת ביום 1.9.99. כב' השופט כהן קבע כי התביעה הוגשה בזמן מאחר שאין להביא במנין תקופת ששת החודשים, 33 ימים. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד ביום 11.10.99. לטענת התובעים התביעה הוגשה מעבר לזמן שקצב בית המשפט העליון, שהרי הם היו צריכים להגיש את כתב התביעה שכנגד תוך ששה חודשים, דהיינו עד יום 15.4.99 ועוד 33 ימים כפי שקבע כב' השופט כהן בהחלטתו שניתנה בבש"א 8352/99. 6. הנתבעים, שאינם חולקים על רוב טענות התובעים שבכתב התביעה, טוענים כי לאור החלטת בית המשפט העליון לא ניתן לבטל את הערת האזהרה לאחר הגשת התביעה והתביעה שכנגד, ולכן מבקשים הם לדחות את התביעה על הסף ולחייב בהוצאות ושכ"ט. 7. בישיבה שהתקיימה בפני ביום 23.1.01 הסברתי לתובעים, בעיקר לאור טענות הנתבעים בכתב ההגנה, כי רצוי לקבל יעוץ משפטי או אפילו להיות מיוצגים. לבקשת התובעים אפשרתי להם להגיש תשובה בכתב לטענות הנתבעים בכתב הגנתם ואפשרתי לב"כ הנתבעים להגיש אף הוא תגובה לתשובת התובעים. התובע מס' 2, שטען בשמו ובשם התובעים, ביקש להגיש לבית המשפט את טענותיו שהכין בכתב, מאחר ואינו יכול להעביר לבית המשפט, בעל פה, את מה שיש לו לומר. הסכמתי וקיבלתי ממנו מסמך בו חזר והעלה את הדברים כמפורט לעיל. המסמך סומן באות א' בתוך עיגול. התשובה והתגובה הוגשו. בתגובה טען ב"כ הנתבעים כי את התביעה הגיש במועד לאחר שקיבל אורכה להגיש כתב התביעה עד שיוחלט בבקשה שהגיש לדחיית התביעה של התובעים. בתגובה העלה ב"כ הנתבעים עוד טענה לפיה אין סמכות לבית משפט זה לבטל את הערת האזהרה וכי סמכות זו נתונה, אם בכלל, לבית משפט השלום וזאת לאור החלטת בית המשפט העליון. 8. לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות התובעים ותשובת הנתבעים ועם כל ההבנה לרצון התובעים "להתפטר" מהערת האזהרה הרשומה על זכויותיהם בדירה, לא אוכל להיעתר לתביעה. ההחלטה של בית המשפט העליון ברורה. אין לבטל את הערת האזהרה כל עוד לא ניתן פסק דין בתביעה ובתביעה שכנגד או החלטה על ידי בית משפט מוסמך. אם התובעים סבורים שהתביעה שכנגד לא הוגשה בזמן בהתאם לקביעת בית המשפט העליון, יכולים הם לפנות לבית משפט השלום בענין זה. 9. אכן הדיונים במחלוקת בין התובעים והנתבעים התמשכו יתר על המידה ואפילו חלק מבעלי הדין הלכו לעולמם ואין לי ספק שהתמשכות ההליכים גרמה וגורמת עוגמת נפש למתדיינים. אני מרשה לעצמי להמליץ בפני בית משפט השלום הדן בתביעות, שיתן עדיפות לתיקים אלה על מנת להביא את ההתדינויות בין הצדדים, שנמשכו זמן רב, לסיום. בנסיבות כמפורט לעיל אני מוחק את התביעה ללא צו להוצאות. לאור התוצאה אליה הגעתי לא אדון בטענת ב"כ הנתבעים בענין סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה של התובעים, ומכאן החלטתי למחוק את התביעה ולא לדחות אותה. אם אכן הסמכות לביטול הערת האזהרה, לאחר סיום ההליכים בבית משפט השלום, היא בידי בית המשפט המחוזי, ואינני נוקט עמדה ביחס לכך, אין לנעול את דלתות בית המשפט בפניהם מהיום. הערת אזהרה