פסק דין א. נשוא התובענה זו תביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת חבות נאמן. ב. עובדות רלבנטיות התובעת, רונית זיימן, נקלעה בסוף שנת 1988 לקשיים כספיים, עקב הסתבכויות עיסקיות הקשורות לחברה לחיים דאז, אבי בתה, יהודה שחר, כתוצאה מזה שחתמה כערבה להתחייבויותיו וכחייבת כלפי בנקים, בגין עסק של מסעדה - בית קפה, שניסה להקים. יהודה שחר, לא עמד בהתחייבויותיו ועסקו כשל. החל מסוף שנת 1988 ואילך, הגיעו לתובעת דרישות תשלום שונות, תביעות מבתי משפט ולשכות הוצאה לפועל, בסכומים גבוהים מאוד. מר יהודה שחר, התנער מן החובות והיחסים בינו לבין התובעת התערערו. ביום 19.1.89 נפטרה אמה של התובעת, הגברת לוניה זיימן ז"ל. סמוך ליום פטירת אמה של התובעת, הרתה התובעת לאחר טיפולי הפריה. אמה המנוחה של התובעת, הותירה במותה צוואה , על פיה זכתה התובעת, כבתה היחידה, בנכסים וכספים שהיו למנוחה , כגון: בית, חלק בדירה, כספים- קופת גמל וכו'. הנתבע, איש עסקים ולשעבר יו"ר המועצה לצרכנות, היה מקורב להוריה של התובעת. הוא ביקרה ב"שבעה" למות אמה, ואז התוודע ממנה (את ששמע קודם מאמה) אודות בעיותיה הפרטיות ועניניה הכלכליים. לאחר תום ה"שבעה" היא פנתה אליו (עמ. 36 לישיבת 1/11/99) סיפרה לו שהיא במצב נפשי קשה, וכן על כל מצוקותיה הכלכליות והאחרות והוא הסכים לפעול בעבורה במסגרת הגיונית ומסודרת (עמ. 45 לישיבת יום 30/4/00), כשהנתבע מסכים, לצורך זה, להיות נאמן. ביום 17/4/89 נחתם במשרדו של עו"ד מושקט כתב הנאמנות ,ובו אישור כי הנתבע ישמש כנאמן לכספיה וחשבונותיה של התובעת וכי כל החשבונות שנפתחו על ידי הנתבע בנאמנות עבור התובעת, ינוהלו על ידו לרווחתה,לתועלתה ועל פי הוראותיה. על כתב הנאמנות חתמו הן התובעת והן הנתבע. ( נספח ב' ל ת/4). בנוסף, הושגה הבנה כי אימתי שתרצה התובעת כספים מחשבון הנאמנות , תוכל לקבלם על ידי פניה לנתבע. עפ"י ההסכם כל כספי הירושה יועברו לחשבון נאמנות שיפתח על שם הנתבע, בבנק לאומי, סניף גדרה, מטרת פתיחת החשבון הייתה כי דרכו ישולמו חובותיה של התובעת לנושיה. כמו כן, הופנתה התובעת ע"י הנתבע לעו"ד יורם מושקט, על מנת שיוכל לטפל בעבורה בתביעות השונות שהגיעו אליה. הימים עברו ומצבה של הנתבעת לא רווח אלא הורע במובן זה שהמשיכו להגיע אליה מכתבי דרישה והתראות על נקיטת הליכים נגדה בגין אותם חובות וכן בוצעו נגדה פעולות במסגרת תיקי הוצאה לפועל שהיו פתוחים. התובעת לטענתה, פנתה הן לנתבע והן לעו"ד מושקט בבקשה שיעזרו לה להיחלץ מן המצב אליו נקלעה, אך ללא הואיל. בסוף שנת 1993 קבל בנק לאומי למשכנתאות היתר לפתוח בהליכי מימוש דירתה של התובעת ברח' שפירא 112 בגדרה. הדירה אכן נמכרה, ומלוא התמורה הועבר לבנק. (נספח ו' ל ת/4). בקיץ 1993, פנתה התובעת לבנק בו נוהל חשבון הנאמנות וגילתה כי החשבון מצוי ביתרת חובה של כ 45,000 ₪ . באותה פניה, נמסר לתובעת כי קופת הגמל עוצמה נפתחה מזמן,גילוי אשר הדהים את התובעת, אשר לטענתה, בקשה מפורשות לא לפתוח את קופת הגמל, שעל פי בקשת אמה המנוחה, אמורה היתה לשמש את ילדיה לתשלום בעבור לימודיהם. בעקבות הגילוי הנ"ל, טלפנה אחותה של התובעת ביוזמתה לנתבע ומסרה לו כי התובעת מבקשת לסיים את "עניין הנאמנות" ולקבל את הכספים השייכים לה. בתגובה צלצל הנתבע אל התובעת והביע כעס על כך שלא פנתה אליו ישירות. בעקבות שיחת טלפון זו וכן בעקבות המלצת עו"ד מושקט שלחה התובעת אל הנתבע מכתב ובו בקשתה לסיים את הנאמנות.( נספח ז' ל ת/4). לאחר חילופי מכתבים ופגישות בין התובעת לנתבע, הגיש הנתבע ביום 28/4/1994 בקשה בהמרצת פתיחה 694/94,לבית המשפט המחוזי בתל - אביב יפו , לשחררו מתפקידו כנאמן, ולשלם לו את שכרו והוצאותיו בסך של 44,500 ₪ ( נספח י"ב ל ת/4). ביום 19/6/1994 ניתן פסק דין ע"י השופט גורן (כתוארו דאז) , לפיו שוחרר הנתבע מתפקידו וחויב להעביר לתובעת את יתרת הכספים שבחשבון הנאמנות, לרבות תוכניות החיסכון, בניכוי שכרו בסך 8,424 ₪. ( נספחים י"ב 2 ו י"ב 3 ל ת/4). התובעת טוענת כי הנתבע הפר את הסכם הנאמנות בכך שלא פעל לטובתה ולרווחתה ולכן נגרמו לה נזקים כספיים כבדים. מכאן התובענה. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות ומהראיות עלו הפלוגתאות הבאות: - משמעות הסכם הנאמנות. - האם הפר הנתבע את הסכם הנאמנות? - גובה הנזק. ד. משמעות הסכם הנאמנות נספח א' ל-נ/3 הינו כתב הנאמנות שזו לשונו: "... נאמנות אני הח"מ גד קומרן... מאשר בזה, כי אני משמש כנאמן לכספיה וחשבונותיה של גב' רונית זיימן, וכי כל החשבונות שפתחתי בנאמנות בבל"ל, סניף גדרה הינם בנאמנות עבורה וכי אפעל לרווחתה ולתועלתה ועפ"י הוראותיה". מבחינה משפטית נראה לי שהצדדים יצרו אנדרוגנוס משפטי, משהו שבין נאמן לבין שלוח. (ר' אנלוגיה מבג"צ 750/84 יגאל כהן נ' ראש עירית רחובות, דינים עליון א', 226 ; ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת פ"ד מח(1) 801). סעיף 1 לחוק הנאמנות התשל"ט - 1979 קובע כי: "נאמנות תביא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". סעיף 2 לחוק קובע כי הנאמנות יכולה להיווצר בחוזה. לעניננו הנאמנות נוצרה, בין היתר, בחוזה התחייבות של הנאמן - הנתבע - לתוכנו הסכימה התובעת בחתימתה (ר' נספח א' לתצהיר הנתבע, לעיל). בחוזה נכתב, שבנוסף לכך שהנאמן יפעל לרווחת התובעת ולתועלתה, עליו לפעול גם לפי הוראותיה. ספק אם למתכונת כזו כיוון חוק הנאמנות. סעיף 7 לחוק - מחייב את הנאמן למסור לנהנים דיווח שוטף, אחת לשנה. סעיף 9 לחוק - סוקר סיטואציה של מספר נאמנים, שצריכים לפעול ביחד. סעיף 10 לחוק קובע - שעל הנאמן לעשות כל הדרוש למילוי תפקידו, באמונה ובשקידה סבירים. בשום מקום לא נגרע משיקול הדעת של הנאמן: בשום מקום לא הכפיפו אותו לפעולות מכח הוראות של המוטב. יחד עם זאת, הוראה כזו היתה בחוזה. לכן על "הנאמנות" נשוא תביעה זו יש להסתכל במשקפיים מותאמות. ברור שהיא נבעה מיחסי אמון שמקורם בהיכרות קודמת ובהרגשת חובה של הנתבע כלפי הורי התובעת; גם התובעת חשה אמון כלפי הנתבע, כך שהיתה מוכנה להפקיד בידיו את ההווה והעתיד, מבחינה כלכלית, בד בבד ולמרות מצבה המעורער, לעדותה, היא בכל זאת לא רצתה "לאבד שליטה" בכלל. אני ערה לכך שהיא הדגישה בעדותה שההוראות - בקשות היו רק לגבי הוצאת כספים בסדר גודל נמוך; אך הרושם שעלה מעדותה ומהתנהגותה על דוכן העדים היה, שהיא חשה נבגדת מבן זוגה שגרר אותה להוצאת כספים וערבויות; שתגובתה היתה שהיא לא תשלם, שזו היתה רוח הדברים שהנחתה את הנאמן; וכל הסבר רציונלי לא מסוגל היה לעבור את המעטפת האמוציונלית שבו עטפה את עצמה בהתיחס לחובות אלה, שהם למעשה היוו מקור ההסתבכות הכלכלית. נראה גם שהתובעת, לפחות בשלב מסוים, היתה מודעת גם למגבלותיה האוביקטיביות לנהל מו"מ אפקטיבי עם נושים להסדר חובות. הנתבע, שאין לו רקע משפטי מצד אחד, השתדל לעשות את מיטבו, לפי שיקול דעתו, ומצד שני, לא יכול היה להגיע לתוצאות הטובות ביותר עקב היותו "כפוף" עפ"י כתב הנאמנות להוראות התובעת. הסיבה בגינה התגבשה אצל הנתבע ההחלטה לשמש נאמן עבור התובעת, לגירסתו, הייתה הכבוד אותו רכש להוריה המנוחים, ובמיוחד עקב שיחתו עם אמה המנוחה של התובעת לאורך תקופה ארוכה בסמוך לפטירתה, שהביעה דאגה לבתה, אשר סבוכה בבעיות רבות. לעומתו, גורסת התובעת בתצהירה (ת/4) כי הנתבע הציע לה את עזרתו בניהול ענייניה הכספיים ובעיקר בניהול כספי העזבון. עוד היא טוענת כי מאחר והייתה במצב קשה ולא היה ביכולתה להתמודד עם הבעיות הכספיות לבדה, ומאחר והכירה את הנתבע, אשר שימש באותו זמן גם כיו"ר המועצה לצרכנות, כאדם בעל קשרים הבקיא ממנה בענייני כספים , הסכימה להצעתו של הנתבע וסמכה עליו כאדם שיעזור לה . אין זה משנה כל כך מי פנה למי. החשוב הוא שנוצר קשר וכן שנחתם הסכם "הנאמנות". עם זאת מקובלת עליי יותר עמדתו של הנתבע, שהרי התועלת מהסכם הנאמנות היתה צומחת לתובעת, שהרי לגירסתה היא לא הייתה יציבה הן כספית והן נפשית והייתה זקוקה ליד מכוונת. כאמור, ביום ה - 17/4/1989 נחתם ההסכם בין התובעת לנתבע. ( נספח ב' ל ת/4). ההסכם נחתם ע"י התובעת והנתבע, בנוכחותו של עוה"ד מושקט. לטענת התובעת, במעמד החתימה על ההסכם, הוסבר לה ע"י עוה"ד מושקט, וכך גם הבינה מהנתבע עצמו, כי אימתי שתצטרך או תרצה כספים מחשבון הנאמנות, תוכל לקבלם בכל עת, ע"י פניה לנתבע. (סעיף 16 ל ת/4). ה. האם הפר הנתבע את הסכם הנאמנות? לגירסת התובעת התרשל הנתבע כנאמן והפר את הסכם הנאמנות, בין היתר, במספר תחומים עיקריים: - ענין קופת הגמל. - ענין תשלום חובות בדרך כלל. - ענין ההלוואה לערן פישר. - ענין תשלום החוב לבנק למשכנתאות. - ניהול חשבונות ואי מסירת דו"ח לנהנה. נבדוק האם אכן הפר הנתבע את חובותיו (1) ענין קופת הגמל ביום 23.3.89, חתמה התובעת בבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף גדרה, על מכתב הוראות המופנה לבנק, לפיו ובהתאם להסכם הנאמנות שבינה לבין הנתבע, יועברו כספי ירושת אמה המנוחה, לחשבון נאמנות מס' 53703/39 על שם הנתבע, והוא יחזיק בהם בנאמנות בעבורה. (נספח ג' לת/4). לטענתה, כוונתה ב"כספי ירושת אמה המנוחה" הייתה, מלבד קופת הגמל "עצמה". לכן נכתבו המילים במפורש על ההסכם: "מלבד קופת הגמל עצמה"; זאת בהתאם לצוואת האם לפיה כספי קופת הגמל ישמשו להשכלת ילדיה של התובעת. לטענת התובעת, המילים הנ"ל: "מלבד קופת הגמל עצמה", נמחקו לאחר מכן ע"י הנתבע, שלא על דעתה ושלא בהסכמתה ולכן הן מחוקות בנספח ג' ל ת/4. כך גם העידה: "ש. האם נכון שבמהלך מאי 89' קבל הנאמן מקופת הגמל עוצמה כ - 47,000 ₪. ת. הוא לא קבל אלא פתח את זה ללא רשותי. הוא לקח ברשות שלו. הוא מחק את החתימה שלי." (עמ' 40 לפרוטוקול). "ש. את לא ראית אף אחד מוחק את המילים " למעט קופת הגמל עוצמה". ת. לא ראיתי. אני מאמינה שכל הכספים של קופת הגמל היו צריכים לעבור אלי או לילדה." (עמ' 42 לפרוטוקול). לעומתה, טוען הנתבע כי במעמד החתימה על הטופס בבנק, הסביר מנהל הבנק, לנתבע, לעו"ד מושקט ולתובעת, כי ההפרדה אשר בוצעה בצוואת אמה המנוחה של התובעת בין קופת הגמל עוצמה ושאר פירותיה, הנה מלאכותית, שכן עם מות האם, קופת הגמל הופכת לכסף "נזיל" בר עיקול. לאור האמור ביקשה התובעת מאת הבנק, לשנות את כתב ההוראות כך שכל הכספים, ירושת אמה, יעברו לחשבון הנאמנות, לכן נמחקה השורה "למעט קופת הגמל עוצמה". אין מחלוקת שכתב ההוראות נמסר ישירות לבנק על ידי התובעת, לאחר שנחתם על ידה. (סע' 17 ל ת/4). אם כך המצב אזי התובעת שערכה את כתב ההוראות והחתומה עליו, יכולה היתה לבצע כל שינוי בו רצתה. בנוסף, לנתבע אין שום אינטרס לקבוע על אילו כספים יהיה נאמן. האחריות מוטלת על התובעת. היא זו שנמצאת במצב בו היא זקוקה לעזרה חיצונית לנהל את ענייניה הכספיים. לאור האמור לעיל, אני דוחה התובענה בראש פרק זה. (2) ענין תשלום חובות בדרך כלל בעקבות החתימה על הסכם הנאמנות, נערכה על פי בקשתו של הנתבע מצבת חובות של התובעת (נספח ד' ל נ/3). לגירסת הנתבע, הרשימה לא היתה מציאותית. במשך כל התקופה, הועברו אליו מסמכים נוספים וכן בקשות מהתובעת, לתשלום כספים לנושים, או לה עצמה, מעבר לאמור במצבת החובות, כך שזו לא שקפה את המציאות החיה. התועת אף העידה על כך: "ש. לאחר המסמך הזה נתגלו לנתבע מפעם לפעם עוד ועוד חובות שאת היית מצויה בהם. ת. כן, אלה היו חובות קטנים שנוצרו כתוצאה מהמצב. ש. מהן החובות שנוצרו לפני נ/1 והתגלו לנתבע לאחר נ/1. ת. היה חוב לחב' ביטוח אמינות, וחוב לחב' השכרת רכב פלתורס ולאתי עבדי. לגבי הביטוח והשכרת הרכב, לכל אחד מהם היה חוב של 1,500 ₪.". (עמ' 37 לפרוטוקול). מצב כזה של מידע חיוני חסר, יכול בהחלט לגרום לכך שהמטרה לשמה נתמנה הנאמן תסוכל לפחות חלקית. אדם שאחראי לתשלום חובות חייב לדעת בדיוק כמה צריך להחזיר וממתי החוב, על מנת לבדוק את שאלת הריבית ולהימנע ממצב שבו יש כסף לשלם את החוב, אך בגלל מידע חסר אודותיו הוא תופח ל"מימדים גבוהים" ללא כל תכלית. דוגמא נוספת של מידע שהיה ברשות התובעת, אך נמסר לנתבע מאוחר יותר, עולה מעדותה: "אני לא הייתי ערבה בבנק. העו"ד הוציא ממני מכתב שאני אדאג שיהודה ישלם את החוב שלו. את זה נתתי לגדי בשלב יותר מאוחר." (עמ' 28 לפרוטוקול). אין ספק כי מצב בו התובעת לא מוסרת את מלוא המידע שברשותה לנאמן, פוגע באינטרסים שלה, אשר אמורים להיות מוגנים ע"י הנתבע. התובעת העידה כי הסכום הכולל של הכספים אותם ירשה מאמה המנוחה היה אמור לכסות את כל החובות שהצטברו לה ואף היה נשאר לה עוד כסף עודף. עפ"י נספח ד' ל ת/4 עולה לכאורה כי הסכום הכולל של חובות התובעת היה כ 90,000 ₪, וסכום הכסף בעזבונה של אמה היה כ 160,000 ₪. אך הדבר איננו מדויק, שכן, כאמור, מצבת החובות לא הייתה מלאה, וכל חוב שנשכח גרר עמו ריבית לא מבוטלת. מדוע לא שילם הנתבע את מלוא חובות התובעת, עליהם כן ידע? העידה התובעת: "... כשאת באת ליורם מושקט, אמרת לו שאינך מעונינת לשלם את החובות ושיעשה מה שיעשה, או שהוא החליט לפעול באופן עצמאי. ת. סיפרתי לו הכל ואמרתי לו שלא הייתי במצב של להגיד מה לעשות. נכון שלא הייתי מעונינת לשלם, אבל לא אמרתי לו מה לעשות. סיפרתי לו את כל המצב והוא וגדי הלבישו את זה בלבוש משפטי". (עמ' 43 לפרוטוקול). העיד הנתבע כי הנתבעת אכן לא רצתה לשלם את חובותיה בטענה כי האחריות לתשלום חובותיה מוטלת על אחרים והם החייבים האמיתיים, כך בעדותה: "ש. את ראית את יהודה שחר כמי שאחראי לפרעון החוב הנ"ל. ת. כן. ש. מבחינה פסיכולוגית את לא היית מוכנה בשום אופן לפרוע לבנק לאומי למשכנתאות חוב מישהו אחר. ת. זה לא משנה מה הייתי מוכנה. אני בכלל לא החלטתי בדברים האלה. מוסרית זה לא היה החוב שלי אבל מבחינה משפטית הבנתי שאני אצטרך אח"כ לשלם. אני הייתי הצינור שהעברתי ליהודה את הכספים בגלל המצב של הטיפולים והמצב הקשה שהייתי בו ואמא שלי נפטרה . קיוויתי לבנות איתו חיים. אח"כ הבנתי שבגלל שאני חתומה אז אצטרך לשלם את זה. זה מה שבקשתי יותר מאוחר מגדי". (עמ' 38 לפרוטוקול). נוצר מצב כלאיים: הנתבע כפוף להוראותיה של התובעת, הוא יודע שהיא לא רוצה לשלם חובות מסויימים באשר היא סבורה שהם נובעים מחיוביו של חברה לשעבר לחיים; בד בבד התובעת עצמה לא יכולה לתפקד כראוי, אם בגלל הריונה, אם בגלל הדיכאון שתקף אותה לאחר הלידה ואם בגלל מצבה הנפשי הכללי. במצב כזה נראה, שהנתבע לקח על עצמו את מלוא הטפול, בצע החלטות מגוונות, אשר לדעתו הן נכונות, תוך שהוא מתיחס לרצון התובעת. בסיום תפקידו שלח הנתבע לתובעת את נספח ה' ל נ/3, המפרט את פעולותיו בחשבון הנאמנות: סה"כ המקורות שנתקבלו במהלך חודש מאי 1989: 156,061.82 ₪. סה"כ השימושים שנעשו במשך תקופת הנאמנות: 153,652.16 ₪. יתרות - נכון לתאריך המכתב (16/2/1994) : 90,282.94 ₪. סך כל הרווחים לתקופה: 87,873.28 ₪. המסמך מאשר שהנתבע אכן פעל לרווחת התובעת. מחליפת המכתבים בין הנתבע לבנק טפחות עולה, שהנתבע ניסה ככל יכולתו לטפל בענייניה הכספיים של התובעת ולנסות "לחסל" את חובותיה בצורה הכי טובה בעבורה. (ת/7). אשר על כן אני דוחה התובענה בראש פרק זה. (3) הלוואה לערן פישר: הנתבע נתן הלוואה למר ערן פישר, לאחר שהבנק סירב לתת לו הלוואה. מר פישר שהעיד במשפט החזיר את ההלוואות עם ריבית. יתכן שיש לבקר את הדרך בה נקט הנאמן בבצעו "השקעה לא סולידית" ע"י מתן הלוואה לאדם שהבנק סירב לו. אך שלב הסיכון של כספי הנאמנות חלף, האינטרסים הכלכליים של התובעת לא נפגעו,- ונותרה רק ביקורת על דרכו של הנאמן שאינו אמור לפעול במסגרת סיכון כזו. לכן, אין ממש בטענותיה של התובעת כיום כנגד פעולות אלה של הנתבע, בעיקר כשהיא עצמה לא הורתה לפעול אחרת ולא ממש התעניינה בנעשה, ועל כל פנים טענות אלה עד כמה שתהיינה צודקות, אינן מקנות לה עילת תביעה. (4) החוב לבנק המשכנתאות: לגרסת הנתבע, התובעת סירבה לשלם את החוב לבנק לאומי למשכנתאות. על כך העידה חברתה של התובעת: "ש. ידוע לך ארוע המתיחס לבנק לאומי למשכנתאות שרונית נהלה כנגד בנק זה הליכים משפטיים די ממושכים? ת. כן, נאמר לי. ש. ידוע לך שבמסגרת ההליכים, מה היו הטענות שהיא טענה כנגד הבנק? ת. לא זכור לי. רונית בערך שתפה אותי. היא אמרה לי שיש בעיה ורוצים את הבית. סכום המשכנתא הוא סכום הבית. יכול להיות שהיא אמרה שתילחם כנגד הבנק על מנת שהתביעה תוסר". (עמ' 7 לפרוטוקול). לבקשת רשות להתגונן כנגד תביעת בנק לאומי למשכנתאות שהגישה התובעת ביום 14/7/91 או בסמוך לו (נספח ז' ל נ/3), צורף תצהיר בו טענה התובעת כי היא לא קבלה כל הלוואה מהבנק, כי הכסף היה מיועד ליהודה שחר וכן כי פקיד בנק בשם דוד ידע כי היא לא מקבלת את ההלוואה אלא יהודה שחר לכן התובעת אינה חייבת דבר לבנק. התובעת אף אשרה זאת בעדותה: " ... אני נתתי תצהיר בביהמ"ש כנגד בתביעה של הבנק. בזמן שחתמתי על התצהיר כנגד התביעה של הבנק ידעתי על מה אני חותמת". (עמ' 37 לפרוטוקול). סירוב מוחלט זה של התובעת להכיר בחובה לבנק לאומי למשכנתאות עד מרץ 92' עומד בסתירה לעדותה בבית המשפט, בה בשלב מסוים, הבינה שכן צריך לשלם: "לביהמ"ש, הבנתי שאני צריכה לשלם את הכספים כשהבנתי שיהודה לא ישלם. הוא חתם על הוראת קבע ולא שלם. הוא עזב והקשר ביננו נפרד. הוא גם התחיל להיות אלים פיזית כלפי בעקבות הניתוק, זה היה במהלך 89' ". (עמ' 38 לפרוטוקול). לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד כי הנתבע, כנאמן,היה מפר באופן ברור וחד משמעי את חובותיו אילו כן היה משלם את החוב לבנק לאומי למשכנתאות, תוך כדי ניהול המשפט. תשלום החוב לבנק באותה סיטואציה, היה בו קו פעולה שאינו עולה בקנה אחד עם ההליכים המשפטיים בהם נקטה התובעת, שהיתה מיוצגת וקיבלה יעוץ משפטי. העיד הנתבע: " .. לא רק שהיא הורתה לי לא לשלם את ההלוואה , היא גם פתחה בהליך משפטי שהיה בניגוד לדעתי, במטרה לעצור את הבנק מהתהליך ולגרום לכך שהבנק יתבע את יהודה שחר". (עמ' 49 לפרוטוקול). המסקנה המתבקשת היא כי כל עוד התנהל ההליך המשפטי, הנתבע היה מנוע מלשלם לבנק לאומי למשכנתאות. התובעת סרבה לשלם את חובה גם לאחר החלטת השופט דוויק. על כך העיד הנתבע: " ש. מדוע לאחר מתן ההחלטה זה לא שולם? ת. היא לא הסכימה לשלם. ש. לגבי הנושא של בנק לאומי למשכנתאות. במרץ 92' ניתן פס"ד שדוחה את ההתנגדות, מה קרה אז? ת. אין ספק שהמצב שהיה אז, שאני חזרתי על גישתי וגרסתי הקודמת והעקבית שצריך להגיע להסדר עם הבנק ולשלם להם את הכסף. אני לא זוכר אם אני הסברתי לה על פסה"ד. אני מניח שהסביר לה זאת עו"ד מושקט. גם לאחר ההסבר היא המשיכה להתנגד". (עמ' 72 לפרוטוקול). באותו הזמן, ניסה הנתבע לקבל הצעה מן הבנק שיהיה בה כדי לשכנע את התובעת, על מנת להגיע להסדר עם הבנק, למרות שהתובעת סירבה לכך: " ..אבל למרות זאת עשיתי את זה והם הלכו לקראתי. הם היו מוכנים לוותר על חלק מהחוב מעמלת הפרעון המוקדם ולהגיע לאיזשהוא סידור כדי לגמור את המשכנתא הזו". (עמ' 72 לפרוטוקול). מכל האמור לעיל ניתן לראות כי אין ממש בטענת התובעת כנגד הנתבע, בגין צמיחת החוב לבנק לאומי למשכנתאות. אפילו היה לנתבע הכוח לשלם את חובות התובעת בניגוד לדעתה, ואפילו שגה בהפעלתו, הרי זו טעות בתום לב , ללא זדון וללא רשלנות, אין בטעות בשיקול דעת כדי לחייבו. כשנשאלה התובעת מדוע לא פנתה למר יהודה שחר, שלעמדתה הוא זה שגרם להסתבכותה הכלכלית, העידה: "ש. מדוע אינך מבקשת מעורכי הדין שלך לתבוע את יהודה שחר בגין כל הצרות שהוא עשה לך בסכומים אדירים של כסף שיואיל להחזיר את הכסף? ת. היתה המלצה של יורם וגדי מוחלטת . אין ממי לקחת כסף. אני רציתי לטפל ולדאוג לילדה שלי לבד. פחדתי שיהודה יעשה הליך. הוא היה גבר אלים. לא רציתי לסכן לא אותי ולא את הילדה בדברים כאלה מצידו של יהודה. איני יודעת איפה הוא נמצא היום. לא ניסיתי לחפש אותו. הוא ניסה לחפש אותי. לפני 4 שנים הוא התקשר וזהו. איני יודעת אם מר שחר נמצא היום במצב כלכלי טוב או לא. אני לא מוכנה לסכן את הילדה ואני לא יכולה לסכן אותה. עכשיו כבר מאוחר. בזמנו לא היה ממי לקחת וקשה לי להאמין שהיום יש ממי לקחת". (עמ' 28-29 לפרוטוקול). לקראת סוף שנת 93, כ - 4 שנים מתחילת הנאמנות, לאחר בדיקה בבנק, הבינה התובעת, לגירסתה, שהנתבע לא מטפל בענייניה כראוי. בד בבד העידה: "ש. במחצית 91' כבר היית לא מרוצה מהתפקוד של גדי כנאמן. ת. נכון. ש. אם באותו מועד היית מודיעה לגדי כפי שעשית יותר מאוחר, שאת מודה לו על שרותו הטוב ומבקשת לסיים את הקשר ביניכם, שהרי אז לגישתך, נזקייך היו הרבה יותר קטנים היום. ת. נכון". (עמ' 37 לפרוטוקול). אם זו היתה הרגשתה של התובעת, מדוע המשיכה ונתנה לנתבע לטפל בענייניה?, במיוחד אחרי שלא מרוצה מתפקודו? בכך שלא הפסיקה בו ברגע את הנאמנות, אישרה בכך את אופן פעילותו של הנתבע. לאורך כל העדות, ציינה התובעת שהנתבע עזר לה, ניהל את ענייניה הכספיים. כשרצתה כספים נתן לה, כשבקשה שיקנה בעבורה מוצרים, הוא קנה ודאג להעבירם לה. הנתבע הוא זה שסידר לתובעת את עבודתה כמורה בתיכון בקרית - מלאכי. כל הפעולות הללו מוכיחות כי הנתבע אכן השתדל ככל יכולתו כדי לעזור לתובעת. (5) ניהול חשבונות ואי מסירת דו"ח אכן לענין זה היתה הפרה של הנאמן בכך שלא דיווח כל שנה לנהנית על נכסי הנאמנות ומצבם. דא עקא, לא הוכח קשר סיבתי בין היעדר הדיווח לבין נזקים נטענים של התובעת, ובמיוחד לאור העובדה, שזו כבר לא היתה שביעת רצון מתפקוד הנאמן משנת 1991. אשר על כן להפרה זו, אין משמעות אופרטיבית לענין הנזקים הנטענים, ואני דוחה את התביעה בראש פרק זה. הפועל היוצא הוא: משהמשיכה התובעת לקיים את הסכם "הנאמנות", גם לאחר שלא הייתה מרוצה מתפקודו של הנתבע, נתנה בכך גושפנקא לנתבע להמשיך ולפעול כפי שעשה עד כה. האחריות על כל מה שקרה החל מנקודה זו מוטלת על כתפיה. התובעת גם לא הוכיחה שהנתבע הפר את הסכם הנאמנות. לאור קביעה זו מתייתר הדיון בשאלת הפיצויים. התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין. הנתבע זכאי להוצאות המשפט, אותם ישום הרשם. פיצוייםנאמנות