פסק דין 1. העובדות א. בספטמבר 99, מכרה עגלי תל שיווק בקר בע"מ, (להלן:"החברה" או "עגלי בקר") למגידיש ישעיהו (להלן:"מגידיש") 100 עגלי בקר תמורת סך כולל של 206,505 ₪, שהתחייב לשלם תוך ימים ספורים. העגלים סופקו למגידיש, אולם הוא לא עמד בתהחייבותו לשלם את התמורה. בתאריך 26.10.99, כשהגיעו מנהלי החברה אל משקו של מגידיש, בקשר לתשלום החוב, הוברר להם מפיו, כי הוא מכר את העגלים ליאיר רותם, (להלן :"רותם"), בתאריך 14.10.99. ב. בתאריך 28.10.99, הגישה החברה תביעה נגד מגידיש ובמסגרתה ביקשה לעקל את הכספים שהגיעו למגידיש ממחזיקים שונים ובכללם רותם. בית המשפט נעתר לבקשה וניתן צו לעיקול זמני. בהמשך גם ניתן פס"ד נגד מגידיש, על מלוא סכום התביעה. ג. רותם הודיע לביהמ"ש, במכתב מיום 1.11.99, המוצג ת\8 - 1, כי אינו מחזיק כספים של מגידיש וכי שילם למגידיש, ביום רכישת העגלים, את מלוא התמורה. ד. יותר מאוחר, במכתב מיום 10.11.99, המוצג ת\8 - 2, שלח בא כוחו של רותם, הודעה מתקנת לב"כ החברה, ובהמשך גם לבית המשפט , בה צויין כי רותם משך 2 שיקים דחויים לפקודת מגידיש ו/או למי מטעמו, כשהשיק הנ"ל הוא אחד מהם. מאחר שהשיקים טרם נפרעו, הוא הורה לבנק לבטלם, עד שבית המשפט יורה לו למי לשלם. ה. ביום 18.11.99, הגישה החברה תביעה נוספת, בתיק 1751/99, בין היתר גם כנגד רותם, לאישור העיקול, כשלמעשה היא תובעת ממנו את הסכומים הנקובים בשני השיקים, שיק אחד על סך 141,900 ₪, המוצג נ\2, (להלן :"השיק") ושיק שני על סך 24,123 ₪. בקשר לשיק על סך 24,123 ₪, הושג הסדר ולא נוגע לענייננו יותר. ו. רותם סירב לשלם כל סכום, לפני שידע למי עליו לשלם, שכן הוא לא ידע מי מחזיק בשיקים. בינתיים, הוברר שזבולון יואל, התובע בתיק אזרחי מס' 898/01 (להלן:"זבולון"), הוא המחזיק בשיק, אותו הגיש לביצוע כנגד רותם. השיק הוא לפקודת רמי חליפת , ע"ת 3, (להלן:"רמי"), לתאריך פרעון 14.2.00. השיק הוסב לזבולון. 2. בהסכמת הצדדים, הדיון בשתי התביעות אוחד, לצורך יעילות הדיון ועל מנת להימנע ממצב אפשרי של שני פסקי דין שונים ומנוגדים. פסה"ד מתייחס איפוא, לשני התיקים. 3. לטענת החברה, משהוטל עיקול זמני על הכספים של מגידיש אצל רותם, גובר העיקול, כל עוד לא נפרע השיק ועל כן, על רותם לשלם לחברה את סכום השיק, ולא לזבולון. 4. לטענת זבולון, הוא אוחז כשורה בשיק, אותו קיבל מרמי כדין, לאחר שרמי קיבל אותו מרותם, במסגרת מימון העיסקה בין מגידיש לרותם. לטענת רמי, הוא שילם למגידיש, במסגרת מימון העיסקה, סך של 135,000 ₪ במזומן, כשהרווח שלו במימון העיסקה הוא ההפרש בין 135,000 ₪ לסכום השיק, דהיינו, רווח של 6,900 ₪ וקיבל מרותם את השיק, אותו היסב לזבולון שהוא בן דודו, כשזבולון, לטענתו, שילם לרמי סך של 138,500 ₪ תמורת השיק, דהיינו ,ניכיון השיק תמורת רווח של 3,400 ₪. 5. לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את התביעה בתיק אזרחי 898/01 ודוחה את התביעה בתיק אזרחי 1751/99, נגד רותם. 6. נראה לי, שנקודת המוצא היא השאלה, אם ביום שקיבל רותם את צו העיקול, הוא החזיק בכספים של מגידיש; ולענייננו אם ביום שקיבל את צו העיקול, הסכום הנקוב בשיק, נ\2, היה של מגידיש, או אולי של מישהו אחר. התשובה היא פשוטה, כשהצדדים הפליגו שלא לצורך, למחוזות רחוקים בדיני שטרות. 7. הוכח בראיות, כי ביום 14.10.99, היום בו הוצא השיק לפקודת רמי, הסכום הנקוב בו לא היה יותר של מגידיש, אלא של רמי, עובדה היא, שהשיק הוצא לפקודת רמי ואין חולק על כך. מסקנה זו הינה מסקנה משפטית, הנסמכת על העובדות בשטח, כפי שעולה מהראיות ואין כל משמעות להודעותיו השונות של רותם לב"כ החברה, או לבית המשפט, שכן הודעותיו יכולות להיות לא נכונות או מוטעות, בין במכוון ובין בשוגג. אם ביום 14.10.99, רותם מסר לרמי את השיק הנ"ל, משמע, רותם לא חייב את סכום השיק למגידיש, אלא לרמי, אם במסגרת מימון העסקה ואם במסגרת המחאת החוב ולכן, אין מקום לאישור העיקול, כי העיקול לא תפס כספים של מגידיש. גם רותם לא ידע באותו שלב, מי מחזיק בשיק, לכן נכתב בהודעות בא כוחו - "מרשי משך לפקודת מר מגידיש ישעיהו ו/או למי מטעמו", כשהודעה זו התייחסה לשני השיקים ואכן השיק השני, בסכום הקטן יותר של המע"מ, ניתן לפקודת מגידיש. 8. אינני מקבל את הטיעון, כי מדובר בקנוניה כלשהי בין מגידיש לבין רמי או זבולון. התרשמתי מכנות דבריהם של זבולון ורמי, שדיברו אמת, באשר לנסיבות קבלת השיק. אני מקבל את גירסת רמי, כי הוא מימן את העיסקה של רותם, בתום לב, כאשר שילם במזומן 135,000 ₪, בתקווה להרוויח אחרי 4 חודשים את ההפרש בסך 6,900 ₪. לא רק שהתרשמתי מכנות דברי רמי, אלא יש גם חיזוק לגירסתו. עובדה היא שהשיק ניתן לפקודתו. אם לא היה מממן את העיסקה, כפי שהוא טוען, מדוע נמשך השיק לפקודתו, במועד העיסקה בין מגידיש לרותם ועל כך אין חולק, כאמור. אם לא היה מממן את העיסקה, מדוע בכלל נכח בזמן ביצוע העיסקה וגם על כך אין מחלוקת, שהוא נכח שם, הן לפי דבריו הוא והן לפי דברי רותם והעד מטעמו, מר דוד ליפשטר. יש גם הגיון כלכלי מסחרי לגירסת רמי, שכן מדוע ימסור מגידיש לרותם את העגלים וימתין 4 חודשים לקבלת התמורה. 9. מי שהערים על החברה הוא מגידיש, שנהג בנוכלות ושילשל כספים לכיסו, בלי לשלם לחברה עבור העגלים, שקנה ממנה, כשרותם היה שותף למעשה, בין במכוון ובין בשוגג, כשקיבל את העגלים במחיר זול יותר מזה שקנה מגידיש, ועוד התחייב לשלם עבורם, רק כעבור 4 חודשים, בלי לשלם מאומה. 10. בנסיבות אלה, כשאין טענות לרותם כנגד רמי, באשר לזכות קניינו בשיק, אין כל משמעות לשאלה אם זבולון הינו אוחז כשורה או אוחז סתם. תוצאה זו גם נכונה וגם צודקת, שכן החברה אולי התרשלה בכך שסיפקה למגידיש עגלים, בלי להבטיח את התשלום, אבל מגידיש עדיין חייב לה ויש לחברה פס"ד נגדו, אותו תוכל לממש. לעומת זאת, רמי לא התרשל, הוא הסכים לממן את העיסקה, לאחר שבדק את יכולתו הכלכלית של רותם, לעמוד בתשלום והוכחה יכולת כזו, כך שדחיית תביעתו של זבולון, שבא מכוח רמי, תעמיד את רמי מול שוקת שבורה, בלי יכולת לתבוע את כספו, בלי עוול בכפו. תוצאה אחרת, בנסיבות אלה, תיתן פרס לחברה, למרות התרשלותה, על חשבון זבולון ו/או רמי. 11. אשר על כן, כאמור, התביעה בתיק 898/01, מתקבלת. התנגדות רותם נדחית ועליו לשלם לזבולון את החוב עפ"י תיק ההוצל"פ המקורי, 2-00- 01430- 22 . רותם ישלם לזבולון, בנוסף, גם את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ₪, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית, מהיום עד התשלום בפועל. 12. התביעה בתיק 1751/99 נדחית. בהתחשב בנסיבות ובהטעיית החברה ע"י רותם בהודעותיו השונות, אין צו להוצאות. בעלי חייםצוויםעיקולענף הבקר