פסק דין 1. בפני שתי תביעות שהגישו התובעים 1 ו- 2 (בת.א. 127172/98) והתובעים 3 ו- 4 (בת.א. 127173/98), אשר רכשו מרצפות לבתיהם, מהנתבעת, שעיסוקה בייצור מרצפות. כל אחד משני זוגות התובעים, בנה קוטג' בו שישה חדרים ברחוב המלך בנוה חוף בראשון לציון, וכל אחד מהם רכש מהנתבעת מרצפות 40X40 עשויות שיש מסוג "ארבסקטו" ששימשו לריצוף כל קומת הקרקע, ואצל התובעים 1 ו- 2, גם לריצוף פינת המשפחה בקומה העליונה. 2. לטענת התובעים, בכתב התביעה, הם רצפו את בתיהם במהלך שנת 1992, וסיימו את בניית הבית באוקטובר 1992. כן נטען (סעיף 6 לכתיב התביעה) כי באריחים היה פגם נסתר שהתגלה להם במהלך הזמן, שהוא סדקים וחריצים שהופיעו בפלחי השיש שבמרצפות, שאף איבדו את הברק שלהן. בעקבות זאת פנו במכתב מיום 21.1.93 לנתבעת. התובעים פנו למומחה, אדריכל ושמאי מקרקעין, אסא זהר, שערך ביקור אחד בשנת 1993, וביקור שני ביום 29.5.98, ונתן חוות דעתו לפיה נוצרה הסדיקה בשל כך שהאריחים אינם עומדים במאמצי הדריכה. כן ציין כי ביחס לבידתו הקודמת, מצב האריחים אינו סטטי, ותופעת ההיסדקות נמשכת. בנוסף נאמר בחות הדעת כי התובעים סברו שמדובר באריחים סוג א', בעוד שאריחים מסוג זה מסווגים כסוג ג' עפ"י תקן ישראלי מס' 6, בשל היותם "אריחים עם פלחי אבן". כמו כן קבע אסא זהר, לכל משפחה, עלויות ריצוף חדש (לרבות עלות המרצפות, פירוק ריצוף קיים והנחת חדש, הובלה ופינוי, פירוק והרכבת פנלים, השלמת טייח וצביעה, נקיון ופוליש, פיקוח הנדסי ומע"מ) - 51,222 ₪, ועל כך הוסיף 2,000 ₪ - עלות פירוק והרכבה של המטבח, ועלות דיור חלופי - 3,000$ (למרות ששווי השכירות בבית מסוג בית התובעים הינה 1,000$, וזאת בשל הקושי לשכור בית לתקופה קצרה של חודש). 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה, בין היתר, כי התביעה התיישנה, מאחר והאריחים סופקו בשני משלוחים שהאחרון שבהם באוגוסט 1991, וכי על פי מכתבם של התובעים אליה מיום 21.1.93, נאמר כי "מיום הריצוף ועד היום הולכים ונוצרים במרצפות הנ"ל סדקים חורים ומרווחים בין המוזאיקה של המרצפה לבין פלחי השיש". לפיכך התיישנה התביעה לפני הגשתה ביום 22.12.98. כן טענה הנתבעת כי בהזמנות שהתובעים לא צירפו עותק שלהן לכתב התביעה, כנדרש, נאמר במפורש כי האריחים עונים על תקן ישראלי מס' 6 ולא נאמר כי הם מסווגין כאריחים סוג א', וכי עפ"י הזמנות, תמה תקופת האחריות עם תום 18 חודשים מיום האספקה, וגם בשל כך, ומאחר והתובעים לא נתנו לנתבעת הודעה מתאימה על פי חוק המכר תשכ"ח - 1968 לאי ההתאמה הנטענת - איבדו את זכותם להגיש את התביעות. בנוסף טענו כי עפ"י ההסכם שנכרת בין הצדדים בהזמנות, יש בין הצדדים הסכם בוררות. 4. אין מחלוקת כי התנאים בדבר הגבלת האחריות של הנתבעת ל- 18 חודש מיום האספקה, והסכם הבוררות נכללו בתנאים שהיו מפורטים על גב הזמנה, כי בחלק העליון של חזית ההזמנות נאמר, בין היתר: "אנו... מזמינים בזה מאת כב' לפי התנאים הרשומים מטה ומעבר לדף (ההדגשה שלי - ר.פ.א.) את המוצרים המפורטים להלן". כמו כן אין מחלוקת כי התובעים חתומים על חזית ההזמנות, והם אינם חתומים על הצד האחורי שלהן. 5. חמישה חודשים וחצי לאחר שהוגש כתב הגנה בשני התיקים, וללא בקשה להארכת המועד לעשות כן, הגישו התובעים 3 ו- 4 כתב תשובה ולפיו נודע להם לראשונה על התנאים שבגב ההזמנה מכתב ההגנה. גם אז, לא צורף צילום גב ההזמנות, ונשלחו לבא-כוחם גר לאחר שביקש זאת מבא-כח הנתבעת. לפיכך הם טוענים כי לא התקשרו בתנאים אלה וכי כי סעיפים 9 ו- 10 לפיהם נותנת הנתבעת אחריות ל- 18 חודשים בלבד, וכי בשום מקרה לא יהיה המזמין זכאי לפיצוי העולה על הסכום ששולם בגין הזמנת האריחים - הינם תנאים מקפחים כאמור בחוק החוזים האחירים תשכ"ד - 1964, וביהמ"ש נמתבקש לבטלם. 6. בישיבת קדם המשפט הורתה כב' השופטת ינון כי ישיבת ההוכחות תתקיים בשאלת החבות והיריבות, לרבות טענת ההתיישנות, וכי בשלב זה לא יתקיים דיון בשאלת היקף הנזק והגורמים לו. 7. מטעם התובעים העידו התובע 1 ו- 3, ושניהם הודו כי ביצעו את הריצוף באוגוסט 1991 (סעיף 5 לכל אחד מהתצהירים שהוגשו במקום עדות ראשית, וכן תשובות לשאלות 17, 18 ו- 21 לשאלונים מטעם הנתבעת). בתצהירו של התובע מס' 1 נמאר (סעיף 8) כי "כשנה לאחר מגורנו בבית גילינו סדקים וחריצים בתוך ומסביב לפלחי השיש שבמרצפות", וכך אף נאמר בתשובה לשאלה 35 לשאלון ששלחה לו הנתבעת (נ/7א, נ/7ב). כן העיד בחקירתו הנגדית כי נכנס להתגורר בבית באוקטובר 1991, וכי בשבעת החודשים הראשונים נראה הריצוף תקין, ורק לאחר מכן החלו להתגלות סדקים. התובע 1 העיד כי שני זוגות התובעים נסחו את המכתב מיום 21.1.93 יחד. משנשאל מדוע נאמר במכתב כי הסדקים החלו "מיום הריצוף" השיב: "אנחנו לא מנסחים מכתבים, הכוונה היתה שמאז ששלחנו את המכתב יש לנו את הבעיה הזו". בתצהירו של התובע 3 נאמר מפורשות (סעיף 5) כי רצפו את הבית באוגוסט 1991, אם כי צויין כי הם נכנסו להתגורר בבית רק באוקטובר 1992. על אף זאת, נאמר בסעיף 8, באופן דומה לאמור בסעיף 8 לתצהירו של התובע 1 כי: "כשנה לאחר כניסתנו לגור בבית גילינו סדקים וחריצים בתוך פלחי השיש שבמרצפות" אף הוא אישר כי המכתב מיום 21.1.93, נכתב על ידו יחד עם התובע 1, ואף את נכונות האמור בו, למרות שמן הראוי לציין כי בתשובה לשאלה ישירה, השיב שהבעיות החלו שנה לאחר הריצוף (וכאמור בתצהירו נאמר שהן החלו שנה לאחר שנכנסו לבית, שבמקרה זה היתה למעלה משנה לאחר הריצוף, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם המכבת מיום 21.1.93). 8. התובעים לא הביאו כל ראיה, או עדות כלשהי לכך שהסדקים הנטענים בריצוף, לא היו בעת התקנת האריחים באוגוסט 1991. דבר זה מתבקש לנוכח מועד הספקת האריחים והתקנתם בבתים, וביתר שאת לאור מכתבם האמור של התובעים מיום 21.1.93, ולפיו החלו הסדקים מיום הריצוף. עדותם של התובעים לא תמכה, בלשון המעטה, במועדים הנטענים בגרסתם, וניכר כי מועד גילוי הנזק הנטען, נאמר באופן סתמי, בלתי מדויק , ושאינו מתיישב עם מכלול הראיות. זאת ועוד, אבי אהרוני מטעם הנתבעת העיד כי במידה והיו פגמים במרצפות, היה בעל מקצוע מבחין בהם מייד, ומי שאינו בעל מקצוע יתכן והיה רואה זאת רק לאחר חודש חודשיים, משהיה נכנס לכלוך בין הסדקים. אין מחלוקת כי לא הנתבעת ביצעה את הריצוף, אלא התובעים לקחו בעל מקצוע מטעמם, אשר לא הוזמן על ידם להעיד בפני. אבי אהרוני גם הכחיש בחקירתו הנגדית כי באריחים מסוג זה ישנם עורקי סידן שנאכלים עם הזמן. 9. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את שתי התביעות שבפני מחמת התיישנות. התובעים, יחד ולחוד, ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוזהמרצפות