פסק דין א. כללי א.1 התובעת הינה חברה פרטית, העוסקת במתן שירותי כוח אדם למוסדות, מפעלים, אירגונים וגופים שונים. הנתבעת מס' 1 הינה חברה פרטית, העוסקת בהקמת פרויקטים לתעשיה ולחקלאות ומתמחה בפרוייקטים של תכנון וביצוע ( להלן: "הנתבעת"). הנתבע מס' 2, הינו מייסדה ומנהלה של הנתבעת (להלן: "ליבנה"). א.2 הנתבעת קיבלה על עצמה לבצע פרוייקט, הקשור בהקמת תחנת כוח חשמל באשדוד, כקבלן משנה, עבור חב' פויכטוונגר בע"מ (להלן: "הפרויקט"). לביצוע הפרוייקט, קשרה הנתבעת הסכם עם הנתבעים 3 ו - 4, ה"ה חיימי דוד ומנחם (להלן: "חיימי" ), לפיו התחייבו האחרונים לבצע עבורה, את עבודות הקונסטרוקציה בפרוייקט, בהתאם להסכם שנחתם בין הנתבעת לבין חיימי, בתאריך 7.4.96 (מוצג ה/1). הנתבע מס' 5, שמשון צברי, שימש כמנהל עבודה, אצל הנתבעת, החל מחודש אוגוסט 96' ועד לחודש דצמבר 96' (להלן: "צברי"). א.3 בתאריך 8.5.96 נחתם הסכם בין חיימי לבין התובעת, לפיו, התחייבה התובעת לספק לחיימי עובדים כלליים, בהתאם לתעריף שנקבע בין הצדדים להסכם. (מוצג ת/1, יכונה להלן: "הסכם חיימי"). א.4 כחודש לאחר מועד חתימתו של הסכם חיימי, בתאריך 9.6.96, נחתם הסכם בין הנתבעת וליבנה, לבין התובעת, לפיו התחייבה התובעת לספק לנתבעת ו/או לליבנה עובדים כלליים, בהתאם לתעריף שנקבע בין הצדדים. (מוצג ה/3 יכונה להלן: "הסכם ליבנה"). א.5 התובעת סיפקה עובדים, הן לנתבעת והן לחיימי, על פי דרישות שאלו הציגו בפניה. עד לחודש נובמבר 96, שילמו הנתבעים לתובעת, את התמורה עבור העובדים שסיפקה, על פי חשבוניות שהציגה לכל אחד ואחד מהם ולאחר שהחשבוניות אושרו על ידם. א.6 החל מחודש נובמבר 96' ועד למועד סיום הפרוייקט, בחודש פברואר 97' - טוענת התובעת כי איש מבין הנתבעים לא שילם לה את תמורת העובדים שסיפקה, לא הנתבעת ואף לא חיימי. התובעת טוענת כי סכום החוב הכולל, בגין אספקת העובדים לנתבעת ולחיימי גם יחד, עומד על סך של 186,696 ₪ - סכום התביעה. חיימי וצברי לא התגוננו בפני התובענה, ולפיכך, הוצא נגדם פסק דין, המחייבם לשלם לתובעת את סכום התביעה במלואו. ב. שיטת עבודתה של התובעת ב.1 התובעת מספקת ללקוחותיה, אשר יכונו "המזמין", עובדים זמניים או קבועים, מקצועיים או בלתי מקצועיים, על בסיס שעתי, יומי, חודשי או כל בסיס אחר, בהתאם למוסכם בינה לבין המזמין. ב.2 התובעת מתחייבת כלפי המזמין, לשלם את שכרם של העובדים, לרבות התנאים הסוציאליים וכן תשלומי מיסים. ב.3 העובדים מסופקים למזמין, על פי דרישה המופנית על ידו, לתובעת והפנייתם אליו מתבצעת באמצעות כתב הפנייה. משלב זה ואילך, עד לסיום עבודתו, העובד מצוי בשליטתו הבלעדית של המזמין, אשר חייב למלא עבורו כרטיס נוכחות, המפרט את ימי עבודתו. עם סיום עבודתו של העובד, על המזמין להשיב לתובעת את כרטיס הנוכחות, חתום ומאושר על ידו ועל פיו, מתבצעת ההתחשבנות, בין התובעת לבין המזמין. ב.4 התובעת גובה מהמזמין את שכרו של העובד בצירוף עמלות בגין אספקתו, על פי המוסכם בין הצדדים. ג. טענות התובעת ג.1 התובעת טוענת כי ספקה עובדים לנתבעת ו/או לליבנה (להלן: "הנתבעים") ולחיימי, ביחד ולחוד ולפיכך, סכום התביעה, מהווה חוב כספי, שהנתבעים חבים לה, ביחד ולחוד, עם חיימי וצברי. לטענתה, הנתבעים, לרבות חיימי וצברי, עבדו במסגרת הפרוייקט, כגוף אחד, השתמשו בעובדים אשר סופקו על ידה במשותף ויצרו כלפיה מצג, לפיו, אחריותם לתשלום תמורת העובדים הינה ביחד ולחוד. ג.2 לחילופין, טוענת התובעת, כי אם תידחה טענתה זו, הרי שעל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לה את סכום החשבוניות, אשר הוצאו לנתבעת ואשר נערכו בהסתמך על הדיווח שקיבלה ממנה באמצעות נציגיה. סכום זה עומד, לטענתה, על הסך של 122,586.65 ₪ ובניכוי הסך של 25,000 ₪, אשר שולם על ידי הנתבעת, במסגרת פסק דין חלקי , לרבות הפחתת עלות ארוחות העובדים, בה נשאה הנתבעת - עומד החוב על הסך של 93,358 ₪ (קרן). ג.3 התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעים, ביחד עם חיימי וצברי, רקמו מזימה נגדה ובלשונה, עשו תרגיל "עוקץ", אשר הותיר אותה קירחת מכאן ומכאן, בהציגם כלפיה מצג, לפיו, הינם "ערבים זה לזה" וכי כולם יחדיו, ישאו בתמורת העובדים שסופקו. בפועל, איש מהמזמינים, לא הנתבעים ולא חיימי ו/או צברי, שילמו את תמורת העובדים. ג.4 התובעת מוסיפה וטוענת, כי אין ליתן אמון בליבנה, אשר העמיד גרסה מופרכת על פניה. לטענתה, ליבנה "כבש" את טענותיו, בדבר חשבונות "מנופחים", לכאורה, שהוגשו לו לתשלום, החל מחודש נובמבר 96' ועד לחודש מרץ 97', או אז, העלה לראשונה את טענותיו כנגד החשבוניות, בפני הנתבעת. בפועל, התובעת טוענת, כי קשיים כלכליים אליהם נקלעו הנתבעים, מנעו מבעדם את תשלום חובם ובעטיים של אלו בלבד - החשבונות לא נפרעו. ג.5 התובעת טוענת כי הנתבעים הודו בקיומו של חוב שהינם חבים לה, אף כי לא הודו בגובהו. זוהי הודאת בעל דין, המעבירה את נטל הבאת הראיות והשכנוע לכתפיהם. נוכח הראיות שהוצגו על ידם, לטענתה, הם לא הרימו את הנטל. ד. טענות הנתבעים ד.1 הנתבעים טוענים כי על פי הודאתם, במסגרת בקשתם לרשות להתגונן, ניתן נגדם פסק דין חלקי, על סך 25,000 ₪, המהווה את כל יתרת חובם כלפי התובעת ואף למעלה מכך. ד.2 הנתבעים כופרים בעובדה המיוחסת להם, לפיה התחייבותם כלפי התובעת, לשלם את תמורת העובדים שסופקו, הן לנתבעת והן לחיימי - הינה ביחד ולחוד. לטענתם, המדובר בשני חיובים הנפרדים ושונים, זה מזה ואשר נוצרו על ידי שתי ישויות משפטיות שונות. לא די אפוא, בעובדה, שחיימי שימש כקבלן משנה, מטעמה של הנתבעת, בפרוייקט, כדי להקים חבות משותפת, בבחינת "ביחד ולחוד" . ד.3 הנתבעים טוענים, כי עד לחודש נובמבר 96', הם שילמו לתובעת את תמורת העובדים על פי דרישתה, לאחר שהחשבוניות שהוגשו על ידה - אושרו. החל ממועד זה ואילך, התובעת הגישה לתשלום חשבוניות, אשר על פניהן היו גבוהות ומופרזות ולא שיקפו את כמות העובדים שסופקה להם בפועל. יתירה מזאת, לטענתם, החל מחודש דצמבר ואילך, חלקם בביצוע הפרוייקט הצטמצם באופן שהם נזקקו לשני עובדים בלבד, יעקב אלמלם וריטה מנשה. ד.4 הנתבעים טוענים, כי התובעת סומכת את תביעתה על כרטיסי נוכחות, אשר מעולם לא נחתמו על ידי מי מהם ו/או נציגיהם וממילא, לא אושרו על ידם. לטענתם, בגין כרטיסי הנוכחות אשר אושרו בחתימתם - הם שילמו את החוב, במסגרת פסק הדין החלקי. ד.5 הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי בנוסף לסכום שנפרע על ידם, במסגרת פסק הדין החלקי, הינם זכאים לקזז, מתוך סכום התביעה, את הסכום המופיע בחשבונית מס' 9934 אשר שולמה על ידם בשוגג, פעמיים, הן בחודש נובמבר 96' והן בחודש דצמבר 96'. ד.6 הנתבעים טוענים, כי התובעת מבקשת ל"גלגל" לכתפיהם את חובם של חיימי, בגין העובדים אשר סופקו להם, לאחר שאלה התחמקו מפרעונו. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי התובעת נהגה עמם בחוסר תום לב, כאשר ייחסה להם חשבוניות, אשר על חיימי לשאת בתשלומן ובתוך כך, בצעה בחלק מהחשבוניות שינויים, לשם ביסוס טענותיה כלפיהם. ד.7 ליבנה טוען כי לא חלה עליו חבות אישית, בגין החוב הנטען, הואיל והסכם ליבנה נכרת בין הנתבעת לבין התובעת. לפיכך, בכל מקרה, אין לחייבו בסכום התביעה ו/או בחלק ממנו. ה. דיון והכרעה ה.1 חיובם של הנתבעים וחיימי - "ביחד ולחוד" - האומנם? התובעת שמה את יהבה על הטענה לפיה, החוב הכספי, נשוא התובענה, הינו חוב כספי השייך לנתבעים כולם, ביחד ולחוד, הואיל ואלו עבדו בפרוייקט כגוף אחד, השתמשו במשותף בעובדים, יצרו מצג ואף התחייבו מפורשות כלפי התובעת, בדבר אחריותם הכוללת לתשלום תמורת העובדים. ה.2 גדר ההתחייבות של חייבים ביחד ולחוד, נקבע בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") כדלקמן: "שניים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש את קיום החיוב, כולו או מקצתו, משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו". ה.3 בבסיס הוראת החוק, עומדת כוונה משותפת, של החייבים, ליצור חיוב, ביחד ולחוד, על מנת לחזק את בטחונו של הנושה, לבל יחשוש שמא, לא יעלה בידו להפרע מבעלי חובו. כוונה זו, מוצאת את ביטויה, מטבע הדברים, בחוזה שנכרת בין הצדדים. ברי, כי בהעדר ראיות, באשר לקיומה של כוונה כזו, אין להניח קיומו של חיוב משותף, לכל החייבים, בבחינת ביחד ולחוד. (לעניין זה, ראה "הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי", ג' שלו, א' זמיר וראבילו, עמ' 217). ה.4 ומן הכלל אל הפרט; במקרה דנן, ההתקשרות בין התובעת לבין כלל הנתבעים, התבצעה באמצעות שני הסכמים, אשר נערכו ונחתמו בשני מועדים שונים ובין צדדים השונים זה מזה. הסכם ליבנה - נחתם בתאריך 25.6.96, כחודש לאחר מועד חתימתו של הסכם חיימי, אשר נחתם בתאריך 8.5.96. ההסכם עומד בפני עצמו ועל פניו, אין זיקה הקושרת בינו לבין הסכם חיימי. לפיכך, אין בהסכמים, כדי ללמד, על כוונת הנתבעים וחיימי, ליצור חיוב משותף, בבחינת "ביחד ולחוד" כלפי התובעת. ה.5 התובעת טוענת, כי הנתבעים ככלל, הן ליבנה, הן חיימי והן צברי - במשותף - יצרו כלפיה מצג, לפיו, הינם חבים לה את חובם במשותף - ביחד ולחוד. הטענה לא הוכחה. נהפוך הוא; מעדותה של עדת התביעה מס' 1, גב' חורש, אשר ניהלה את סניף התובעת באשדוד, עולה כי, התמורה עבור העובדים, שולמה על ידי כל אחד מהנתבעים בנפרד, על פי דיווחים חודשיים, אשר כל אחד מכלל הנתבעים הגיש בנפרד, קרי, הנתבעת הגישה את דיווחיה החודשיים וחיימי הגישו את דיווחיהם החודשיים. ה.6 לדברי העדה חורש, חל "בלבול" בהפנייתם של העובדים לנתבעים, הואיל ואלו בצעו "חלוקה פנימית" בינם לבין עצמם, אולם, הגב' חורש הדגישה, כי הסדר שב על כנו, מדי חודש בחודשו, באמצעות הדיווחים שהתקבלו מכלל הנתבעים, מהם עלתה חלוקה ברורה, בין עובדי הנתבעת לבין עובדי חיימי, באופן שהנתבעת שילמה עבור העובדים שדווחו על ידה וחיימי שילם עבור עובדיו, על פי דיווחיו. ה.7 ודוק; הדיווח החודשי, בגין העסקת עובדים, של הנתבעים מחד ושל חיימי מאידך, היה עצמאי ונפרד - כאשר כל אחד שילם את תמורת העובדים אשר הועסקו על ידו וקיבל חשבונית מס בגין התשלום שביצע - ללמדך, כי התקיימה הפרדה ברורה בין הנתבעים לבין חיימי. אין מדובר, אפוא, בהעסקת משותפת של עובדים, אשר לכאורה, החלוקה הפנימית, בין עובדי הנתבעים לבין עובדי חיימי, לא היתה רלבנטית, ביחס לתשלום תמורתם כלפי התובעת. הנתבעים מחד וחיימי מאידך, היו מזמיני עבודה השונים בתכלית זה מזה, ללא זיקה משפטית ו/או זיקה אחרת ביניהם. כל אחד מהם ניהל את עסקיו, דיווח על עובדיו ושילם לתובעת את תמורתם. הגב' חורש אישרה, כי נערכה התחשבנות נפרדת לחלוטין, בין התובעת לנתבעת לבין התובעת וחיימי ביחס לעובדים של כל אחד מהם. לעניין זה, ראה עדותה של הגב' חורש בעמ' 5 לפר': "ש: בתצהיר שלך את אומרת שיכול להיות שההפניה היתה עבור ליבנה אבל בפועל עבד חיימי? ת: את זה אני יכולה ללמוד מהדיווח רק בסוף החודש. הואיל והם עבדו באותו אתר, אני לא יודעת את החלוקה הפנימית ביניהם. מלכתחילה לבנה וחיימי היו יחידה אחת, עבדו ביחד, לכן לא היה לי אינטרס באשר לחלוקה של העובדים ביניהם. אני הייתי מוגנת על ידי הדיווח בסוף החודש כאשר היה חתום" (ההדגשה לא במקור - ו.מ) ובעמ' 10 לפר': "הוא ( צברי - ו.מ) עשה את ההפרדה והגיבוי היה. ליבנה, חיימי וצברי ישבו במשרד אחד, אני הייתי מקבלת כרטיסים בדרך כלל משמשון, על פי הפרדה שהוא עשה לגבי כל קבוצה וקבוצה וזה היה בגיבוי מלא של המעביד שלו. שמשון היה מביא את הכרטיסים של ליבנה וחיימי את שלו". (הדגש לא במקור - ו.מ.). ובעמ' 16: "ש: האם נכון שיש מצבים שיש לך טופס הפנייה לחיימי ולליבנה באותו חודש? ת: אם הוא סיים אצל חיימי ואם היה צורך, יכול להיות. אם הוא לא נפגע ולא פסלו אותו מראש בתור עובד, אם סיים את התפקיד במשהו מסויים ואחר כך יש לחץ אצל זאב, הוא ביקש והעובד פנוי, אני מפנה אותו" . ה.8 מתוך מקבץ דבריה של הגב' חורש, עולות העובדות הבאות: ה.8.1 התבצעה חלוקה ברורה בין עובדי הנתבעת לבין עובדיו של חיימי, באופן שהפנייתו של עובד, התבצעה לאחר שהתובעת ווידאה, כי זה סיים את עבודתו אצל מי מהנתבעים, אליו הופנה וניתן להפנותו למזמין אחר. ה.8.2 אף אם הנתבעת וחיימי העבירו עובדים, מיד ליד, בינם לבין עצמם, עובדה אשר בפועל לא הוכחה, הרי שאיש מהם לא התחייב כלפי התובעת, לשלם את תמורת העבודה שהעובד בצע לכאורה, עבור חברו. במקרה כזה, ההתחשבנות אשר נערכה בסוף כל חודש, על פי הדוחו"ת החתומים, על ידי הנתבעים מחד ועל ידי חיימי מאידך, שיקפה את העסקתם של העובדים על ידי מי מהנתבעים ועל פיהם, שילמה הנתבעת את תמורת עובדיה וחיימי חוייבו לשלם עבור עובדיהם. ה.8.3 יוצא אפוא, כי אף על פי גרסת הגב' חורש, אין יסוד לטענה, לפיה חיוביהם של הנתבעים, היו ביחד ולחוד, שהרי כל אחד מכלל הנתבעים הקפיד לשלם אך ורק עבור עובדיו, בהתאם לדיווח החודשי שהגיש לתובעת ועל פי החשבוניות שהומצאו לו על ידה. ה.8.4 בסיכומיו, ציין ב"כ התובעת כי הנתבעת שילמה את חשבונית מס' 9366 (מוצג ה/19) אשר מלכתחילה, היתה מיועדת לחיימי, באמצעות חשבונית מס' 8657 הזהה בתוכנה לח"ן 9366. ח"ן 8657 הוצאה ע"ש חיימי בתאריך 30.9.96 (מוצג נ/9) וח"ן 9366 הוצאה ע"ש הנתבעת בתאריך 29.8.96. שתי החשבוניות נפרעו ע"י הנתבעת. לטענתו, יש בפרעון החשבונית הללו, כדי ללמד על העסקתם של עובדי כלל הנתבעים, ביחד ולחוד, שאם לא כן, על שום מה שילמה הנתבעת חוב, אשר מלכתחילה הוצאה בגינו חשבונית ע"ש חיימי?! ליבנה השיב לטענה זו, כי חשבונית 8657 נפרעה על ידו בשוגג, לאחר שלא שת ליבו לכך, שהוצאה על שם חיימי. כאשר התחוורה לו טעותו, הוא קיזז את התשלום שביצע מהתמורה ששילם לחיימי, עבור עבודתם. לטענתו, הצגתה של החשבונית לפרעון בשנית, באמצעות ח"ן מס' 9366 ע"ש הנתבעת - מהווה התנהגות שלא בתום לב ע"י התובעת והואיל והוא שב וטעה בכך שפרע אף אותה - הינו זכאי, לטענתו, להשבת סכום החשבונית שמספרה 9366, ע"ס 6,515.33 ₪. ה.8.5 מקובלת עלי טענת הנתבעים, כי אין פירעונה של חשבונית מס' 8657, על ידי הנתבעת, מלמד על הכלל, לפיו לכאורה, התקיימו יחסי שיתוף בין כל הנתבעים. מדובר במקרה חד פעמי וחריג, אשר הנתבעים הסבירו את פשרו והסברם, על פניו, סביר ואף מעוגן במסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת. אם אכן, כלל הנתבעים היו נוהגים כלפי התובעת, ביחד ולחוד, כטענתה, כי אז, סביר להניח, שהיו מצויות בידה חשבוניות נוספות, המעידות, לכאורה, על הנוהג שקנה לו שבת, לכאורה, ביחסיהם עם התובעת. ברם, החשבונית הבודדה שהוצגה לראייה, אין בה כדי להוכיח את טענת התובעת. ה.8.6 ההסכמים, שנחתמו בין התובעת לבין חיימי מחד ובין התובעת לבין ליבנה, מאידך, תומכים במסקנה, כי מדובר בשתי מערכות משפטיות - אשר אין ביניהן ולא כלום. אלו מערכות שונות ונפרדות זו מזו. ה.8.7 התנהגותם של הנתבעים וחיימי, כפי שהעדה חורש העידה עליה, מתיישבת אף היא עם מסקנה זו. הגב' חורש הטעימה, כי הנתבעת וחיימי הקפידו על הפרדה מוחלטת ביניהם, אשר באה לביטוי בדוחו"ת החודשיים הנפרדים, אשר הוגשו על ידי כל אחד מהצדדים וכמו כן, בדרך הפנייתם של העובדים, לכל אחד מהנתבעים, אשר התבצעה לאחר שהתובעת וידאה, כי עובדים שהופנו תחילה למי מהם סיימו את עבודתם שאם לא כן, הם לא הופנו למזמין אחר. הגב' חורש הדגישה, כי לא קרה שעובד מטעמה של הנתבעת הגיש דוחו"ת מטעמו של חיימי או ההיפך, ללמדך על העדר זיקה בין הנתבעת לבין חיימי. ה.8.8 זאת ועוד, הגב' חורש אישרה בעדותה, כי נתקלה בקשיי גבייה מחיימי וכי פנתה לליבנה, על מנת שיסייע לה לאתר את חיימי ולגבות מהם כספים, ללמדך, כי לא ראתה בליבנה, באותה עת, כתובת לגביית חוב "ביחד ולחוד" עם חיימי, אלא בקשה להסתייע בליבנה, לשם איתורו של הראשון. ליבנה העיד על כך בעמ' 53 לפר': "אני זוכר שחלופה לא הסכימו לתת עובדים לחיימי וחלופה סיכמו עם חיימי שהוא לוקח את העבודים ישירות. אתי צלצלה אלי ואמרה שהפועלים שהם נתנו לחימי, חיימי לא שילם להם והם נעלו את אתי בחדר והיא צלצלה אלי בוכה. " ה.9 העולה מכל המקובץ לעיל הוא, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה, כי הנתבעים התחייבו כלפיה, לפרוע את החוב הכספי, נשוא התובענה, ביחד ולחוד. מתוך הראיות שהוצגו עולה, כי מדובר בחיובים נפרדים זה מזה, כאשר כל חיוב עומד בפני עצמו. הגב' חורש עצמה, הטילה ספק, באשר לטיבם של חיובי כלל הנתבעים, באם הינם "ביחד ולחוד" כאשר ציינה בעמ' 14 לעדותה: "ש: זאת אומרת שהחוב של ליבנה לא כלל את החוב של חיימי? ת: החשבונית היא החוב. אם את שואלת אם החשבוניות של חיימי מחייבות את ליבנה וההיפך, אני לא יודעת לומר לך". ה.10 כרטיסי העובדים התובעת טוענת לחילופין, כי בכל מקרה, על הנתבעים לשלם לה את החוב, בהתאם לחשבוניות המס שהגישה להם לפירעון - חוב העומד על הסך של 122,586 ₪ ובניכוי הסכומים ששילמו הנתבעים בגין ארוחות והפחתת הסך של 25,000 ₪, אשר שולם על פי פסק הדין החלקי, עומד על סך 93,358 ₪. ה.11 הנתבעים טוענים כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכחת סכום החוב הנטען. לטענתם, חשבוניות המס הוצאו, על בסיס כרטיסי עובד ו/או דוחו"ת, אשר לא נחתמו על ידם ו/או מי מטעמם. התובעת טוענת, כי טענתם זו של הנתבעים הרחיבה את החזית הקיימת בין הצדדים ומן הדין לדחותה. ה.12 באשר להרחבת חזית - הצדדים חקרו את עדיהם, לענין החתימות המופיעות על גבי הדוחו"ת החודשיים - חקירות ארוכות וממושכות. במהלך הדיון, התובעת לא התנגדה לחקירות בכיוון זה ואף הגדילה עשות, כאשר היא עצמה, חקרה את העדים, לעניין החתימה על הדוחו"ת. בנסיבות אלו, החזית הורחבה, על ידי שני הצדדים במהלך הדיון ולפיכך, התובעת מנועה מלהעלות התנגדותה להרחבתה, בשלב הסיכומים. ה.13 לגופו של עניין - הוכח, כי חלק מזערי מכלל הדוחות שהוצגו לראיה, היו חתומים על ידי הנתבעים ו/או מי מטעמם והחלק הארי - כלל לא נחתם. בנוסף, הוכח כי חלק ניכר מהדוחו"ת, שהוצגו לראיה, היו דוחו"ת משוחזרים, שהוכנו על ידי העדה מרינה כוגן, עובדת ממשרדה של התובעת, לצורך הגשת התביעה וכי אלו הוכנו, על בסיס דיווח בעל פה, שנמסר לה על ידי נציגי חיימי. ה.14 בנסיבות אלו, יש לבחון את משקלם הראייתי של הדוחות המשוחזרים לרבות הדוחות שלא נחתמו על ידי מי מהנתבעים ואשר עליהם סומכת התובעת את תביעתה. ה.15 התובעת הציגה גרסאות סותרות, באשר למשקל שיש לייחס לחתימה ו/או להעדרה, על גבי הדוחו"ת. הגב' חורש גרסה תחילה, כי חשבוניות המס נערכו, על בסיס דוחות חתומים בלבד. ראה עדותה בעמ' 5: "אני הייתי מוגנת על פי הדיווח בסוף החודש, כאשר היה חתום". (דגש שלי - ו.מ.). לאחר מכן, שינתה הגב' חורש את טעמה וגרסה, בעמ' 13: "ש: החתמת אותו כל יום? ת: לא היה צריך, קבלתי ממנו כרטיסי עובדים, הוא לא בהכרח היה חותם. הוא מסר לי את הכרטיסים שהיו ברשותו" (הכוונה לשמשון צברי - ו.מ.). ה.16 עדת תביעה מס' 3, גב' לוי, מנהלת חשבונות אצל התובעת, אף היא מסרה גרסאות סותרות, לעניין משקלן של החתימות, על גבי הדוחות. תחילה ציינה כי "רק על כרטיס עובד חתום אנחנו מוציאים חשבונית" (עמ' 30 לפר'). לאחר מכן, אף היא שינתה טעמה וציינה: "ש: מה את מתכוונת שאת אומרת שרק כרטיסי עבודה חתומים מהווים בסיס להוצאת חשבונית? ת: לנתונים שמתקבלים לביצוע משכורות, אנו מקבלים רק על ידי אישור של הסניף שבדק, לא נוציא משכורת לגבי עובד שאנו לא יודעים נתונים עליו. אנחנו משלמים רק על משכורת מאושרת. אישור של הסניף שבדק וידע דרך הלקוח שאישר". ה.17 נהול תקין ונאות של התובעת, מותנה בקיום כללים ברורים ונוקשים אשר באמצעותם, תבטיח את קבלת התמורה עבור עובדיה, לאחר שאלו הופנו על ידה לקהל המזמינים. הדברים הינם בבחינת קל וחומר, בשל העובדה לפיה, ממועד הפנייתם של העובדים אל המזמינים - אין לתובעת שליטה עליהם והיא נסמכת על דיווחי המזמינים. מהטעם הזה, חלה חובת הקפדה על עריכתם של הדוחו"ת החודשיים בחתימתם על ידי המזמינים, לבל תתגלע מחלוקת ביחס להיקף העסקתם של העובדים. לפיכך, על פני הדברים, חתימתם של המזמינים ו/או מי מטעמם, על הדוחו"ת החודשיים ו/או על כרטיסי הנוכחות של העובדים, מהווה תנאי יסודי ומהותי, להתקשרות שבין התובעת לבין המזמינים. לפיכך, מקובלת עלי טענת הנתבעים, כי אין לחייבם בתשלום תמורת העובדים, אלא בגין דוחו"ת חתומים. למעשה, נציגות התובעת, העידו אף הן, כי ככלל, החתימה על גבי הדוחות מהווה תנאי להוצאת חשבונית. אמנם, הן נסוגו מגירסתן, נוכח העובדה שהדוחו"ת המצויים בידי התובעת, אינם חתומים, אולם אין בכך כדי לגרוע מהכלל, אשר היה נקוט על ידן. כאמור, דרישת החתימה, על פניה - סבירה והגיונית. היא משרתת, את האינטרסים של כל הצדדים, שהרי המזמינים אינם מעוניינים לשלם, אלא עבור עבודה שהעובדים בצעו בפועל ולתובעת עניין בדיווח אמין המשקף את היקף עבודתם של העובדים. חתימתו של המזמין, על כרטיס הנוכחות, מהווה ראיה לכמות העבודה שהעובד ביצע עבורו ואשר בגינה, עליו לשלם תמורה. ה.18 במקרה דנן, הוצגו לראייה דוחו"ת מסוגים שונים; חלקם חתומים, חלקם - חתומים חלקית וחלקם משוחזרים ולפיכך, הם נעדרים חתימות. ב"כ התובעת טען בסיכומי התשובה לסיכומי הנתבעים, כי התובעת שילמה את תמורת חודש נובמבר 96', על בסיס דוחות שנחתמו חלקית, ללמדך, כי ההתחשבנות בין הצדדים נערכה, שלא על בסיס דוחות חתומים בלבד. ה.19 אף אם חשבונית נובמבר 96', נפרעה על ידי הנתבעת, על בסיס דוחו"ת שהיו חתומים חלקית - אין בכך כדי להקים לתובעת זכות, לתשלום תמורת העובדים, בגין החודשים דצמבר 96' - פברואר 97' - על בסיס דוחות שאינם חתומים. ה.20 גב' חורש העידה, כי החל מחודש נובמבר 96' ואילך - השתבשו היחסים שבין התובעת לבין כלל הנתבעים. החל מחודש זה, לטענתה, חדלו הנתבעים כולם מלפרוע את חובם כלפי התובעת. הגב' חורש הוסיפה וציינה, כי נוכח התנהגותם של הנתבעים, עובר לתקופה זו, התעורר בה החשד, כי הם מבקשים להתנער מחיוביהם כלפי התובעת. ראה דבריה בעמ' 11 לחפר': "ש: את אומרת שמנובמבר התחילו בעיות, לא החתמת אותו? ת: ההיפך, החתמתי אותו כי הדבר עורר בי חשש מדוע היה עליו להעביר את אחיו דרך חלופה, למרות שהיה כרוך בתשלום עמלה, אם היה יכול לשלם לו באופן ישיר, זה הדליק אצלי נורה אדומה, אחר כך זה נשאר לי כתזכורת בראש" בית המשפט ער לעובדה, שעדות זו נמסרה ביחס לעובד ספציפי, דור חיימי, אולם החשד שהתעורר בליבה של הגב' חורש, כלפי מידת מהימנותו של חיימי, אינו מתיישב, עם גירסתה בדבר יחסי האמון ששררו, לכאורה, בין כל הצדדים. ודוק; לשיטתה של הגב' חורש, כל הנתבעים חבו את חובם כלפי התובעת, ביחד ולחוד, ולפיכך, די בחשד שהתעורר כלפי מי מהם, כדי להטיל את הספק על כולם. לפיכך, החל מחודש נובמבר 96 ואילם - חזקה על התובעת כי נקטה צעדי זהירות עם כלל הנתבעים. בנסיבות אלו, אין לקבל את גירסת הגב' חורש,לפיה היא המשיכה לסמוך על הנתבעים, אף לאחר המועד, בו התבקעו הסדקים הראשונים ביחסיה עימם והתירה להם להגיש דוחו"ת בלתי חתומים. זאת ועוד, בהמשך עדותה, שבה העדה חורש ומוסרת גירסאות סותרות, בדבר דרישתה לכאורה, להגשת דוחו"ת חתומים. מחד גיסא, היא ציינה, כי אף לאחר שיחסי האמון התערערו, היא לא הקפידה על קיומם של דוחו"ת חתומים ומאידך גיסא, טענה כי ליבנה נדרש לחתום. ראה עדותה בעמ' 12: "ת: ..... אבל זאב ליבנה נדרש לחתום. בת/5 חתום זאב ליבנה על כרטיסים על אותו שם עובד כי התקשרות שלי היתה בעצם עם זאב. ש: אם היה משהו חריג דאגת להחתים את זאב? ת: לא." ה.21 אשר על כן, אין לייחס לדו"חות החלקיים ו/או הדוחות המשוחזרים, משקל והם אינם מהווים ראייה לאמיתות תוכנם. ה.22 הואיל וכך, על הנתבעים לשלם לתובעת אך ורק את תמורת הדוחו"ת שנחתמו על ידם ו/או על ידי מי מטעמם. באת כוח הנתבעים, בסיכומיה, ערכה ניתוח יסודי ומפורט של הדוחו"ת, ממנו עולה, כי הנתבעת פרעה את כל החשבוניות, הנסמכות על הדוחו"ת החתומים על ידה. ב"כ התובעת נמנע, מנמוקים השמורים עימו, מעריכת ניתוח החשבוניות. את יהבו סמך על שתי טענותיו העיקריות שעניינן, כאמור, חיוביהם של הנתבעים ביחד ולחוד ולחילופין, חובתם של הנתבעים, לפרוע את החשבוניות שהוצאו על שם הנתבעת, על בסיס הדוחו"ת החודשיים, שהוגשו מטעמה - מבלי להבחין בין הדוחו"ת החתומים לבין אלו שאינם חתומים. בנסיבות אלו, משנדחו שתי טענותיה - נשמט היסוד לתביעתה של התובעת, אשר לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח קיומו של חוב, מטעמם של הנתבעים ו/או מי מהם. ה.23 נטל ההוכחה והשכנוע ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי נטל הבאת הראיות והשכנוע, רובץ לפתחם של הנתבעים על יסוד הודאתם כי סופקו להם עובדים על ידי התובעת וכי הוגשו מטעמם דו"חות חודשיים. לפיכך,טוען ב"כ התובעת כי ההתחשבנות בין הצדדים "הוכתבה" למעשה, על פי הנתונים שהנתבעים סיפקו לתובעת ולפיכך, נטל הראיה והשכנוע, רובץ לפתחם של הנתבעים, להוכחת טענתם, כי לא חלה עליהם חובה לשלם את סכום התביעה. טענה זו, מוטב היה אלמלא נטענה. שורש הסכסוך דנן, הינו בשאלת חיוביהם של הנתבעים כלפי התובעת, לשלם את תמורת העובדים שסופקו על ידה. הנתבעים הודו בחבותם לשלם תמורת עובדים שסופקו להם, על פי דוחו"ת שנחתמו על ידם ואף שילמו את סכום החוב, על פי פסק דין חלקי שניתן. לפיכך, על התובעת רובץ הנטל להוכיח את טענתה, כי על הנתבעים חלה חובת תשלום, אף בגין דו"חות שלא נחתמו על ידי הנתבעים. כאמור, התובעת לא השכילה להרים את הנטל המוטל עליה. ה.24 עדות כבושה התובעת טוענת כי הנתבעים כבשו את גרסתם, לאורך תקופה ארוכה. לטענתה, הנתבעים נמנעו מלפרוע את חיוביהם, בשל קשיים כלכליים, אליהם נקלעו וגרסתם, לפיה, סכום החוב הנטען, אינו חל עליהם - נולדה לראשונה, בחודש מרץ 97' - 4 חודשים לאחר שהתגלעה המחלוקת שבין הצדדים. בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעים כבשו את גרסתם, בכל הנוגע לטענה, לפיה כוח העבודה שהעסיקו צומצם, החל מחודש דצמבר 96' לשני עובדים בלבד, הואיל וסיימו את עיקר עבודתם בפרוייקט. התובעת טוענת כי הואיל וטענה זו הועלתה לראשונה, במהלך הדיון - אין לייחס לה משקל רב. הנתבעים טוענים מנגד, כי העלו לראשונה את טענותיהם בפני התובעת, עם קבלת החשבוניות לתשלום. לטענתם, החשבוניות הומצאו להם לראשונה, בחודש מרץ 97' והם השיגו על גובה הסכומים המופיעים בהן, בטענה כי הינן מופרזות ומנופחות - סמוך לאחר מועד קבלתן. הנתבעים העלו את הסברה, לפיה, החשבוניות הוצגו תחילה לפירעון בפני חיימי, הואיל ומדובר בעובדים שהופנו אליהם. אולם, כאשר התחוור לתובעת, כי חיימי התחמקו מפרעונן ונעלמו - העבירה התובעת את החיוב בגין החשבוניות, על שם הנתבעת והציגה אותן לפרעון בפניה. ה.25 לא הוכח אימתי הגישה התובעת את החשבוניות לנתבעת. התובעת טוענת כי אין הגיון וסבירות בטענת הנתבעת, לפיה, החשבוניות הוצגו לה לפרעון באיחור של 4 חודשים, שהרי לתובעת אינטרס כי הן תיפרענה בדחיפות, בתום 15 יום ממועד הצגתן. הנתבעים טוענים מנגד, כי התובעת התמהמה בהצגתן של החשבוניות בפניה, הואיל והן הוצגו לפרעון תחילה, בפני חיימי. ה.26 בהעדר ראייה, באשר למועד הצגתן של החשבוניות - אין לקבל את טענת התובעת, לפיה, הנתבעים, כביכול, כבשו את גרסתם, לאורך תקופה של 4 חודשים. יתירה מזאת, אם אכן, התובעת הציגה את החשבוניות בפני הנתבעים, מדי חודש בחודשו, כטענתה, לא ברור, על שום מה המשיכה והפנתה לנתבעים עובדים, לכאורה, בכמות ניכרת, אף לאחר שנוכחה לדעת, כי אלו מתחמקים מתשלום,לפי טענתה. חזקה על התובעת, כי אם אלו היו פני הדברים, כי אז, היתה מקטינה את נזקה וחדלה מלהפנות עובדים לנתבעים, לאחר שאלו התחמקו, לכאורה, מתשלום תמורתם. ה.27 זאת ועוד, אם אכן, התובעת הציגה את החשבוניות לפרעון, מדי חודש בחודשו - על שום מה לא פנתה לנתבעים בדרישה בכתב לפרעונן, לאחר שהתחוור לה, כי אלו לא נפרעו לאורך תקופה ארוכה. ה.28 צודקת ב"כ הנתבעים בתמיהה שהעלתה, על כך שלא הוצגו חשבוניות לפרעון, על שם חיימי, לאורך התקופה הנדונה וכל החשבוניות, לכאורה, נושאות את שם הנתבעת. האם חיימי חדלו לעבוד בפרוייקט לאחר חודש נובמבר 96'?! בפי הגב' חורש לא היה הסבר מניח את הדעת, על שום מה לא הוצגו חשבוניות ע"ש חיימי, הרלבנטיות לתקופה הנדונה. ה.29 באשר לטענת הנתבעים, כי במהלך החודשים דצמבר 96' - פברואר 97' - הם העסיקו שני עובדים בלבד - זו איננה משוללת סבירות והגיון, שהרי הפרוייקט עמד להסתיים ולא מן הנמנע, כי הנתבעת סיימה את חלקה בו. ייתכן, כי היה ראוי להעלות טענה זו, קודם לכן, בכתב ההגנה, אולם ראוי לזכור, כי מלכתחילה, טענו הנתבעים, כי החשבוניות נשוא התובענה, לא שיקפו את כמות העובדים שהעסיקו בפועל, שהיתה מצומצת, ללמדך, כי אין מדובר בשינוי מהותי בגרסתם. ה.30 מהימנות באי כוח הצדדים לימדו קטגוריה בסיכומיהם, על עדי הצד שכנגד, על כי אינם מהימנים. כך, באת כוח הנתבעים, הצביעה על סתירות ובקיעים שהתגלו בעדותה של הגב' חורש, המטילים ספק במהימנותה. בא כוח התובעת הצביע, מנגד, על סתירות בעדותו של ליבנה, המטילות, לטענתו צל על מהימנותו. הסתירות בעדותה של הגב' חורש, פורטו בהרחבה. דומה כי זו בקשה להגן על שיטת עבודתה ולהמנע מחשיפת הליקויים שהתגלו בניהול משרדה. בית המשפט הביע את דעתו, על הצורך בקיום קפדני של הכללים אשר נקבעו על ידי התובעת, לניהול משרדה, אשר נועדו להבטיח ניהול תקין ונאות של עסקה. אין ספק, כי ניהול עסקה של התובעת, היה נגוע בליקויים, אשר בעטיים, לא ניתן לעמוד על היקף העבודה שספקה לכל אחד מהמזמינים, נשוא התובענה. די בעובדה שעובדת המשרד, גב' כוגן, נאלצה לשחזר דוחו"ת, באמצעות שיחות שניהלה עם נציגיו של חיימי, כפי שהעידה - כדי ללמד על ניהול לא תקין. זאת ועוד, באת כוח הנתבעת הצביעה על שינויים שבוצעו בדוחות החודשיים, אשר נערכו במשרדה של התובעת, באופן שעל פניהם, ניכר כי תחילה נשאו את השם חיימי ולאחר מכן, תוקנו לשם "ליבנה". ייתכן, כי מדובר בטעות גרידא, אולם הואיל ולא היה בפי התובעת הסבר מניח את הדעת לפשר ה"טעות" - לא מן הנמנע, כי הטעויות, לכאורה, הינן פועל יוצא של ניהול לא תקין של משרד התובעת. בנסיבות אלו, אין לסמוך על הנתונים שהציגה התובעת כראייה, להוכחת טענותיה. זאת ועוד, במהלך עדותה, ציינה הגב' חורש, כי סכום התביעה, כולל תמורה עבור עובדים אשר הופנו על ידה לפרוייקט אחר, בקרית גת. בכתב התביעה, ציינה התובעת, כי החוב הכספי, נשוא התביעה, הינו בגין הפרוייקט באשדוד. נסיונה של הגב' חורש, לסבר את האוזן בהסבר, לפיו "הפרוייקט" אינו מוגבל לעיר אשדוד - לא צלח. עינינו הרואות, כי אכן ליקויים רבים התגלו, בדרך ניהולה של התובעת ובאופן בו הציגה את ראיותיה, ולפיכך, אין לקבל את גרסתה. באשר לעדותו של ליבנה - הפגמים עליהם הצביע ב"כ התובעת בסיכומיו - אין בהם כדי לערער את מהימנותו. ליבנה מסר הסברים המעוגנים במסמכי הנהלת חשבונות הנתבעת. עדותו היתה בהירה וסבירה. ה.31 בשולי הדברים, יצויין כי טענת התובעת, לפיה הנתבעים חברו יחדיו ורקמו מזימה, על מנת להתמחק מפרעון חובותיהם כלפיה - לא הוכחה. לא נמצא יסוד לטענה, בראיות שהוצגו. אף אם התובעת ניזוקה, בשל אי פרעון תמורת העובדים שסיפקה למי מהנתבעים, הרי שאין לה להלין, אלא על עצמה, נוכח שיטת עבודתה, אשר נמצאה לקויה ואשר בגינה לא התאפשר בידה להוכיח את גרסתה. ה.32 נוכח מסקנותי דלעיל, לא מצאתי לנכון לדון בטענת התובעת, באשר לחיובו של ליבנה, בחבות אישית. ה.33 אשר על כן, התביעה תידחה. התובעת תשלם לנתבעים ביחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. התשלום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. חוזהקונסטרוקציה