החלטה 1. בתאריך 28.11.01 נערך ונחתם הסכם ייעוץ והדרכה בין המבקשת לבין המשיבה 2 (להלן - "המשיבה"). המבקשת עוסקת בייצור, פיתוח ושיווק של מטהרי מים. המשיבה עוסקת בהפצה, ובמתן שירותי התקנה ושירות למטהרי מים. בעלי הדין התקשרו בהסכם על פיו התחייבה המשיבה להעניק למבקשת שירותי ייעוץ והדרכה בתמורה מוסכמת המפורטת בהסכם. 2. בין בעלי הדין התגלעו סכסוכים. לאחר חליפת מכתבים ממושכת, ואף בהתאם למצוות סעיף 18 להסכם, הועבר הסכסוך להכרעתו של בורר, ואף מונה כבורר עו"ד חיים עשהאל. סעיף 16 להסכם, שכותרתו "בטחונות", מורה כי "להבטחת התמורה כאמור בסעיף 8 לעיל תפקיד תנה (היא המבקשת - ש.ל.) בנאמנות בידי עו"ד בן ציון מלכה שיק אחד ללא סכום וללא תאריך פירעון. במידה ותנה לא תעביר לאמיגו (היא המשיבה - ש.ל.) שני תשלומים ע"ח התמורה במועדיהם עו"ד מלכה יהיה רשאי להשלים את סכום החוב לכל יתרת התמורה עבור כל יתרת תקופת ההסכם ולמסור את השיק לאמיגו לגבייה וזאת לאחר שנתן לתנה התראה מראש של 10 ימים ובמהלך תקופה זו לא תיקנה תנה את ההפרה". 3. אין חולקין כי המבקשת לא פרעה תשלומי התמורה, ובוודאי לא פרעה "שני תשלומים ע"ח התמורה". לטענתה הדבר הוא פועל יוצא של הפרותיה הבוטות של המשיבה. מכל מקום, המשיבה היתרתה במבקשת כי ככל שלא ייפרעו תשלומי הפיגור בגין התמורה בדעתה לבקש מעו"ד מלכה להשלים את סכום השיק ולמסור לה אותו לפירעון. המבקשת דרשה כי עו"ד מלכה לא יעשה כן, בין השאר לנוכח הליכי הבוררות שהחלו בין בעלי הדין. משעו"ד מלכה סירב לעשות כן, הוגשה המרצת הפתיחה שבפניי בגדרה נתבקשתי ליתן צו מניעה קבוע האוסר על עו"ד מלכה למסור את השיק למשיבה ו/או למנהליה, הם המשיבים 3 ו - 4 ומכל מקום האוסר על המשיבה ו/או מנהליה להגיש את השיק לפירעון או לביצוע בלשכת ההוצל"פ. עם הגשת המרצת הפתיחה נתבקש סעד זמני בהתאם. 4. הונחו בפניי, כאמור, הבקשה והתגובה הנתמכות בתצהירי מנהלי המבקשת והמשיבה. התצהירים משופעים בנספחים ונחה דעתי כי בין בעלי הדין קיים סכסוך נוקב ואמיתי. בדיון שהתקיים ביום 22.11.01 הבהרתי זאת, וכן הבהרתי כי בגדר החלטתי בדעתי להידרש אך לפרשנותו הראויה של ההסכם האמור (נספח ב לבקשה), וכן לסוגיית אי צירוף מסמכים לתצהיר של מנהל המבקשת. לנוכח זאת הסכימו ב"כ הצדדים כי יוגשו טיעונים בכתב ותינתן החלטה על יסוד החומר שבתיק. טיעונים כאמור מונחים בפניי. 5. כאמור, הוצגו בפניי תצהירים משופעי נספחים. בגדר תצהיר מנהל המבקשת הוא ראה לצרף, כמעט אך ורק, את מכתבי פרקליט המבקשת כשהוא נמנע לצרף, לשם שלמות התמונה, את מכתבי פרקליט המשיבה. כצפוי הושלמה התמונה בתצהיר שהוגש מטעם המשיבה. אין ספק כי נתון זה שוקל לחובת המבקשת. לא מקובל עליי הסברו של ב"כ המבקשת כי הוא צירף, אך את המכתבים האמורים, על מנת לשכנע את ביהמ"ש רק בעצם קיומו של הסכסוך. על מנת להשתכנע בקיומו של סכסוך זה, הא ותו לא, לא צריכה הייתה עיני לשזוף כמות כה רבה של מכתבים. מושכל יסוד הוא, כאשר עסקינן בבקשה לסעדים זמניים, כי שומה על המבקש לפרוס את מכלול השיקולים והנתונים, בוודאי אלו הגלויים לנגד עיניו. המבקשת יודעת כי המשיבה חולקת על עמדתה לעניין הפרת ההסכם, וכי השקפתה הפוכה. במצב דברים זה, אלמנטרי הוא כי בפני ביהמ"ש, הנדרש לשקול סעד זמני במעמד צד אחד, לקבל את התמונה במלואה, וביוזמת המבקשת דווקא. 6. עם זאת, נהיר לי כי השיקול האמור אינו משמש שיקול עיקרי בגדר המסכת שבפניי. בסופו של דבר, ולכשהוגשה הבקשה, ממילא לא ראיתי ליתן סעד במעמד צד אחד. סעד זה ניתן רק בגדר החלטתי במעמד הצדדים. אפנה, איפוא, לנושא העיקרי העומד ביסוד שיקוליי, והיא פרשנותו הראויה של ההסכם, בהקשר לסעד שאני מתבקש לתתו. 7. ההסכם בין הצדדים הוא הסכם ארוך ומפורט. ניכר כי הושקעה בו מחשבה ויסודיות רבה. ההסכם נחזה על פניו מאוזן והוא מגדיר, במפורט, את מכלול ההתחייבויות ההדדיות של שני בעלי הדין. בחלקים רבים בו בא לידי ביטוי אופיין "ההדדי" של התניות האמורות. כך, סעיף 17 הדן ב"הפרות", דן בסוגים שונים של הפרות יסודיות, של מי מבעלי הדין כלפי משנהו. כך, סעיף 19(א) קובע כי "זכויות הצדדים עפ"י חוזה זה ניתנות לקיזוז". 8. במצב דברים זה בולט ב"חוסר האיזון" סעיף 16, הוא סעיף המריבה שבפניי. לא התקררה דעתם של הצדדים והם קבעו כי יינתן בטחון רק לבעל חוזה אחד, היא המשיבה, ורק לעניין הבטחת תשלום התמורה. סעיף 16 נחזה להיות סביר ומאוזן. הוא קובע מנגנון מפורט להבטחת תשלום התמורה למשיבה. ניתן יהיה לפעול על פיו רק במידה והמבקשת תפגר ב"שני תשלומים". אף בכך לא די. שיק בטחון לא נמסר למשיבה, אלא לעו"ד מלכה, מן הסתם לנוכח בטחונם של בעלי החוזה ביושרו ובכושרו של פרקליט לעשות כהלכה בסמכות שהוענקה לו בנאמנות. ואף בכך לא די. טרם שייעשה שימוש בשיק הבטחון שומה למסור התראה מראש למבקשת, כפי שהדבר נעשה. 9. כנגד כל אלו טוענת המבקשת כי שיק הבטחון, בגין התמורה, מחייב כי אכן המשיבה תהיה זכאית לתמורה. והרי לנוכח טענותיה של המבקשת, המשיבה לא זכאית לתמורה זאת כל עיקר. ועוד טוענת המבקשת כי סעיף 18 להסכם, ביחס לבוררות, קובע כי כל סכסוך שיתגלע בגין ההסכם, אף בגין "פירושו, יישומו וכל הנובע ממנו", יוכרע ע"י הבורר . מכאן כי על הבורר , בגדר סמכותו, בוודאי באשר ל"יישומו" של ההסכם, להכריע האם על עו"ד מלכה למלא את שיק הבטחון ולמסור אותו לגבייה. 10. בחנתי הטענה האמורה והנני רואה לדחותה. אם אכן היה ממש בעמדתה זו של המבקשת, לא הייתה כל רבותא בסעיף 16 הנ"ל. שהרי מה הרבותא במנגנון של שיק הבטחון, אם יישומו של מנגנון זה מותנה בהכרעות שיפוטיות, אם של בורר ואם של בית משפט? אם אכן אלו היו פני הדברים לא היו בעלי החוזה קובעים "בטחון ייחודי" לעניינה של התמורה שתגיע למשיבה. ההתחייבויות ההדדיות שבין הצדדים מוסדרות, ממילא, בגדרו של ההסכם. החובה ההדדית של כל אחת מהן לעמוד בהתחייבויותיה, וכן הסעדים הניתנים מכוח דיני החוזים ועפ"י כל דין, מנויים ממילא בהסכם, ובהוראות הדין הכללי. אין משמעות, איפוא, לרציונל שבסעיף 16, אלא על מנת להעניק למשיבה יתרון דיוני עודף, שמוענק למשיבה דווקא, ובגין פירעון התמורה דווקא. ודוק: פעמים הרבה מעניק הדין יתרון דיוני. כך, לעניינה של ערבות בנקאית; כך, לעניינו של של שיק שנטענת כנגדו טענת כשלון תמורה שאינו קצוב. בכל אחד מהמקרים הללו שמורה זכותו של פורע השיק, או החייב מכוח הערבות הבנקאית, להגיש תביעת השבה שבה ידון ביהמ"ש בסכסוך המהותי וככל שתתקבלנה טענותיו ייסגר המעגל ויבואו דברים על מכונם. ואולם, כאמור, במצבים אלו, כשם שבמצב שבפניי, שומה על בית המשפט לכבד את רצונם של בעלי החוזה, ולהקנות את היתרון הדיוני, שמא היתרון הטקטי, המוענק לבעל חוזה אחד דווקא. בנדוננו, בעל היתרון, פרי ההסכמה המפורשת, היא המשיבה. 11. ואולם, טענה נוספת בפי המבקשת. המבקשת מצהירה כי בדעתה ליתן הוראת ביטול בגין השיק. ממילא, כשיוצג השיק לפירעון הוא יחולל. לכשיוגש לביצוע לשכת ההוצל"פ, תוגש כנגדו התנגדות. או-אז, ממילא, יעוכבו הליכי הוצל"פ עד לבירור ההתנגדות, וככל שתינתן רשות להתגונן, עד להכרעה בסכסוך עצמו. מכאן, כי כל מטרתה של המשיבה היא להטריד ולהציק למבקשת, בעיקר לנוכח הליכים צפויים שיינקטו, מן הסתם, עם הגשת הבקשה לביצוע השיק. על ביהמ"ש לא ליתן יד למהלך זה, המנוגד לחובת תום הלב והדרך המקובלת בשימוש בזכות הנובעת מחוזה, כמצוות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-. 12. בחנתי בקפידה טענה זו. לא זו בלבד שבדעתי לדחותה בשתי ידיים, עצם השמעתה גובלת, היא עצמה, בחוסר תום לב. כל נקודת המוצא של המבקשת, מעוותת מבסיסה. כבר קבעתי, כמבואר, את זכותה של המשיבה לעשות שימוש וליטול את שיק הבטחון לגבייה. במצב דברים זה, חובת תום הלב והדרך המקובלת מחייבת את המבקשת, דווקא את המבקשת, שלא לסכל את פרעונו של השיק ולא לגרום לביטולו, וממילא לא לאלץ את המשיבה להגישו לביצוע לשכת ההוצל"פ. על משוכה רצינית זו, של חובת תום לב ודרך מקובלת, מדלגת בקלילות המבקשת. ולא עוד אלא שהיא מבקשת את ביהמ"ש כי ימשיך וייתן יד לדרך בלתי מקובלת וחסרת תום לב זו, ולבקש למנוע מן המשיבה ללכת בדרך המקובלת ובנתיבו הסלול של סעיף 16 להסכם, כשהיא מעיזה עוד לטעון שהליכה בדרך זו, היא חסרת תום לב ושלא בדרך מקובלת. השמעת טענה זו, כאמור, מקוממת ויש בה משום עזות מצח. אכן כן, אף המשיבה נטלה על עצמה סיכונים משעה שהסכימה כי הבטחון שיהיה לה, יהא בשיק ולא, דרך משל, בערבות בנקאית. בכך נטלה המשיבה על עצמה את הסיכון כי היא תיאלץ להגיש השיק לביצוע, ובשלב מוקדם ביותר, ייתכן, ההליכים יעוכבו. די בסיכון זה שנטלה המשיבה. אין כל הגיון להוסיף על סיכון מובנה זה, כל נטל נוסף. עו"ד מלכה, איפוא, יהיה רשאי למלא את שיק הבטחון, לפי הוראות סעיף 16 להסכם, ולמסור אותו למשיבה על מנת שתציגו לפירעון. משלב זה ואילך אין לדעת איך יתפתחו הדברים, ואין הדבר אמור להוות, ולו גרגיר של שיקול, במסכת שיקוליי. משום האפשרות, שמא השיק יחולל, ומשום האפשרות, שמא הליכי הביצוע יעוכבו, אין כל צידוק שבמדיניות שיפוטית לא ליתן למהלכי סעיף 16, פרי רצונם של הצדדים, להינקט בדרך הרגילה. 13. לפיכך, הנני דוחה את הבקשה שבפניי. הנני מבטל את האמור בסעיף 2 להחלטתי מיום 22.11.01 באופן שאין מניעה כי המשיב 1 יפעל בהתאם להוראות סעיף 16 להסכם שבין הצדדים. הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. חוזהשירותי יעוץ