הפרת הסכם שכר טרחה

פסק דין רקע עובדתי 1. הנתבעת 1 (להלן: "החברה") ניהלה עסק של מכבסה באזור התעשיה סגולה בפ"ת. ביום 28.3.97, כילתה שריפה חלק מעיסקה של החברה. החברה בוטחה ע"י הנתבעת 5 (להלן: "המבטחת") כנגד נזקי שריפה, וכשכבר עתה נציין, כי הביטוח נערך יחד עם עלית חברה לביטוח בע"מ. אולם, המבטחת היא זו שטיפלה בכל הקשור לתגמולי הביטוח והתשלומים בגין השריפה, תוך שהיא באה חשבון עם השותפה לביטוח, ללא מעורבות וללא קשר לחברה ו/או מי מטעמה (עדות הנתבע 6 בעמ' 454). הנתבעים 4-2 (להלן: "הנתבעים או נציגי החברה") הינם בעלי מניות ו/או מנהלים של החברה ו/או של חברות נוספות, אשר נכללו בביטוחים השונים. יחד עם זאת, במסגרת הדיון דנן, התייחסו הצדדים כולם, לחברה כמבוטחת, על כל המשתמע מכך. 2. לאחר השריפה מינתה החברה את משרד השמאים י. רפפורט ושות' כמשרד השמאים אשר יטפל מטעמה בקבלת תגמולי הביטוח מול המבטחת, וכשמטעם משרד שמאים זה פועל השותף דורון קשטן (להלן: "קשטן"), אשר ראה את תפקידו בתחילה, "כמנהל התביעה" מול המבטחת. המבטחת מינתה מטעמה את ש. ארדן מהנדסים, שמאים, יועצים בע"מ (להלן: "ארדן"). 3. המבטחת שילמה לחברה שתי מקדמות על חשבון הפיצוי בסך כולל השווה ל-300,000 דולר, כל מקדמה, בסך השווה ל-150,000 דולר. האחת ביום 10.4.97 (508,500 ש"ח) והשניה ביום 13.5.97 (510,450 ₪). 4. עו"ד אפרים פאר (להלן: "עו"ד פאר"), כיהן כעו"ד החברה משך שנים רבות. בעבר התמחה, תקופה של כ-10 חודשים במשרד התובע. אין חולק, כי התובע הינו עו"ד בעל מוניטין, וידוע כעוסק בתחום הנזיקין, לרבות מול חברות ביטוח. משחשו הנתבעים, ועו"ד פאר, לגירסתם, כי המבטחת "מערימה קשיים", בכל הקשור לפיצוי החברה, והואיל ומצבה הכלכלי של החברה, עוד טרם השריפה לא היה בכי טוב, ועל אחת כמה וכמה לאחריה, יעץ עו"ד פאר לנתבעים לפנות לתובע על מנת לקבל חוות דעת ממנו, וכן לבחון ייצוג החברה על ידו מול המבטחת. לגירסת עו"ד פאר והנתבעים, עוד בדרכם לפגישה הראשונה עם התובע, נמסר להם ע"י סוכן הביטוח ישראל גלעד (להלן: "הסוכן"), כי המבטחת נכונה להעביר להם מקדמה נוספת, בסך השווה ל-100,000 דולר, וכי התשלום מתעכב בגין צורך בחתימה נוספת, וכשלכאורה, עולה מדבריהם, כאילו ניסה הסוכן למנוע מנציגי החברה לפנות לתובע. אולם נציגי החברה ועו"ד פאר עמדו על הצורך בפניה לתובע. 5. הפגישה אצל התובע התקיימה בסמוך לפני יום 21.5.97, ככל הנראה לאחר שיחה מוקדמת ותאום הפגישה באמצעות עו"ד פאר, מול התובע ו/או מי ממשרדו. 6. אומנם הצדדים חלוקים אודות תוכנה המדוייק של אותה פגישה, אולם ניתן לקבוע, כי באותה פגישה, הציג עצמו התובע כבעל יכולת לפעול מול המבטחת, וזאת בשני מישורים. האחד, קבלת תגמולי ביטוח מעבר לאשר סברו הנתבעים עד אותו מועד, כי החברה זכאית, והמישור השני, זרוז קבלת תגמולי הביטוח (ראה עדות התובע בעמ' 184). כן עולה, כי התובע באותו מועד או בסמוך לו, אף הביע נכונות, אם לא מעבר לכך, להסדיר לחברה הלוואה של בנק למסחר לאור הכרותו את מנהלו מר אונגר. כן עולה, שלאחר עיון במסמכי הביטוח החלקיים, הביע התובע דעתו, כי החברה זכאית לכאורה לפיצוי כולל בשיעור של 8 מליון ₪ (ראה בעמ' 182). נראה, כי נוכח כל אותם מצגים, אכן קיבלה החברה את עצתו של עו"ד פאר להתקשרות עם התובע. 7. ביום 21.5.97 נחתם יפוי כח ע"י החברה, וזאת במשרדו של עו"ד פאר ובאישורו, וכשלאחר מכן הוספו שמות עורכי הדין של משרד התובע, וכן שמו של עו"ד פאר. החברה באמצעות עו"ד פאר ניהלה מו"מ מול התובע ו/או מי ממשרדו, וככל הנראה מול עו"ד קובי קפלנסקי, בכל הקשור לשאלת ניסוחו של הסכם שכר הטרחה. לכאורה, שיעור אחוזי שכר הטרחה לא היו שנויים במחלוקת, והמחלוקת נסובה מאלו סכומים יחושבו שיעורים אלו, וכשהוויכוח נעוץ בכל הקשור לאשר יפסק, ככל שיפסק, בנושא הוצאות, והוצאות משפטיות אלו או אחרות. מכל מקום ביום 27.5.97 נחתם הסכם שכר הטרחה בין התובע לבין החברה שעיקריו תשלום קבוע ומשולם מראש בשיעור של 10,000 דולר (להלן: "התשלום הקבוע") ובנוסף, 10% "מכל תקבול שיתקבל בפשרה מהמבטחת בתוך 90 יום" מיום 21.5.97, מועד חתימת יפוי הכח, 15% מכל תקבול שיתקבל כפשרה לאחר 90 היום וכן 20% מתקבול שיתקבל בפסק דין. לאמור יש להוסיף מע"מ וכן הוצאות כאגרות (להלן: "ההסכם"). 8. מאותו מועד החל התובע "בניהול התביעה" מול המבטחת וכשקשטן, לגירסתו, חדל לנהל את התביעה אלא ראה את תפקידו בתחום השמאות בלבד וכפועל לפי הנחיותיו של התובע "...השמאי לא עשה מאותו רגע שאנחנו התמנינו, צעד אחד בלי תדרוך והדרכה" (196). מאידך, מינתה המבטחת את משרד ב"כ הנתבעים 5 ו-6 כמשרד עורכי הדין, לטיפול מטעמה בנושא השריפה. 9. ביום 5.6.97, פנה התובע בדרישה למבטחת, וכשבדרישתו הוא מציין, כי עפ"י חוות דעת ראשונית של השמאים, וכשהכוונה לקשטן, זכאית החברה לפיצוי בגין מוצרי טקסטיל, ציוד במחירי כינון ומערכת מחשבים, אף היא במחירי כינון, לסכום של 3,116,132 ₪, וכשבהתחשב במקדמות אשר שולמו, נדרשת המבטחת להמציא תוך 7 ימים מקדמה נוספת של 500,000 דולר. ארדן מצידה פנתה לתובע במכתב מיום 3.6.97, תוך ציון, כי נציג החברה מסר על יצוג החברה ע"י התובע, תוך ציון, כי ארדן ממתינה לקבלת מסמכים שהתבקש קשטן להמציאם. ב"כ המבטחת במכתב מיום 12.6.97 ובהתייחס למכתב הדרישה, מציין כי "עקב אי שיתוף פעולה מצד מרשתך ונציגה", לא ניתן לסיים את הטיפול בנושא השריפה. מכאן ואילך, אנו עדים להתכתבויות בין הגורמים השונים, לקידום בחינת שיעור הפיצוי. 10. בינתיים שילמה המבטחת, את אותה מקדמה בסך השווה ל-100,000 דולר (341,000 ₪), וזאת ביום 24.6.97, וכשעתה השיק הינו לפקודת התובע. לטענת החברה, חרף זאת שהתשלום הובטח כאמור, עוד טרם הפניה לתובע, סברו נציגיה כי לאור ההסכם, ולאור מועד קבלת התשלום, יש לבצעו באמצעות התובע, על כל המשתמע מכך בעניין שכ"ט התובע. התובע מצידו ניכה מהתקבול את שכר טרחתו בהתאם להסכם, וכן את אשר היה זכאי לו עו"ד פאר כחלקו בשכר הטרחה, לרבות לפי הסכם שבינו לבין החברה, והיתרה הועברה לחברה. יש לציין, שלכאורה ממכתב ב"כ המבטחת מיום 22.6.97 לתובע, עולה שבעקבות התערבות התובע שולמה אותה מקדמה נוספת, וכעולה גם מעדות התובע בעמ' 211 והסברו לתנאי ההסכם בעמ' 213. 11. נראה, כי בשלבים אלו הוחלט ע"י החברה והפועלים מטעמה, כי בשלב הראשון תטופל הדרישה לפיצוי בגין מלאי וציוד, ורק לאחר סיום נושאים אלו ימשך הטיפול בנושא אובדן הכנסות, אשר בכל מקרה נצרך בהתאם לתנאי הפוליסה ל-12 חודש מאז מקרה הביטוח, וכן תטופל הדרישה בגין פיצוי למבנה, או יותר נכון שיפורים למבנה, שהתובע סבר, כי החברה זכאית לפיצוי זה. 12. לטענת התובע, לקראת סוף חודש יולי 97 תחילת חודש אוגוסט 97, הוברר באמצעות קשטן, שארדן תהא נכונה לסלק את התביעה בגין המלאי והציוד בסכום של 1,600,000 ₪ בגין המלאי, ובגין הציוד בסכום של 650,000 ₪, וזאת בערכי כינון, וכשבפגישה שהתקיימה ביום 31.7.97 בין התובע למי מהנתבעים, הוסמך קשטן להגיע להסכמה שכזאת. במקביל, לאחר שביום 4.8.97 הודיע קשטן טלפונית לתובע, כי אכן ארדן מוכנים לאמור, התקיימה שיחה בין התובע לעו"ד אלרום ממשרד ב"כ המבטחת, תוך שהתובע מציין, כי חרף זאת שהחברה זכאית להערכתה, לפיצוי בגין הציוד והמלאי ל-3.1 מליון ₪ היא תהא מוכנה, כפשרה, לקבל 2.6 מליון ₪. אולם, בהמשך נכונה היתה החברה להסתפק בפיצוי שלטענתה סוכם בין השמאים, דהיינו, 2,250,000 ₪, וכשהתובע מציין בתצהירו כעדות ראשית (ת/1) כי סיכם עם עו"ד אלרום "שאם אכן הוסכם בין השמאים להעריך את הנזק בסך 2,250,000 ₪, לאור עמדתי שמגיע הוצאות משפט, הוא ימליץ להתפשר בסך 2,600,000 ₪ הכוללים הוצאות משפט". 13. ביום 27.8.97, בבוקרו של יום, התקשר התובע עם עו"ד שנהב ממשרד ב"כ המבטחת, על מנת לקבל את עמדת המבטחת לאשר הוצע, אולם זה הודיעו, כי עו"ד אלרום בחו"ל, כי הוא, עו"ד שנהב, אינו בקי בפרטי התיק, וכי רק ביום א' שלאחר מכן, לאחר שובו של עו"ד אלרום, ניתן יהיה לקבל את עמדת המבטחת. 14. והנה, בו ביום, ביקש הנתבע 3 להיפגש בדחיפות עם התובע, וכשהוא נפגש עמו יחד עם הנתבע 4. תוכנה של אותה פגישה שנוי במחלוקת. עם זאת, עולה שבפגישה זאת, ביקשו נציגי החברה מהתובע, כי יחדל מלייצג את החברה, בתואנה, כי בנק דיסקונט, הבנק באמצעותו ניהלה החברה את פעילותה, עומד להכריז על החברה כלקוח מוגבל אם לא יוכנסו כספים בו ביום לבנק, ומאידך, עמדת המבטחת, כי אינה מוכנה לשלם לחברה כל תשלום שהוא, אלא אם יחדל התובע מלייצגה. אין חולק, כי בו במקום, חתם התובע על אישור המופנה ל"מאן דבעי" וכשבאישור זה מצויין, כי משרדו מפסיק לייצג את החברה בקשר לשריפה, וכשמי מטעם החברה מאשר קבלת המכתב, וכשהתובע דואג לציין את שעת חתימת הנציג - 15:40. עוד לא יבשה הדיו ממכתב זה, והתובע מטלפן למשרד ב"כ המבטחת, ומותיר שם הודעה כדלקמן: "בעלי חב' ענת סחר התייצבו אצלו דורון לוי ואבי נאמר להם עם הסוכן שאם הם מביאים ממני מכתב שקפלינסקי התפטר מייצוג הם מקבלים את הכסף היום ואם לא, הם פושטים רגל הלילה". ובהמשך מצויין בתרשומת שנערכה עם קבלת השיחה במשרד ב"כ המבטחת (נ/7), כי אין התובע מעלה על דעתו, כי משרד ב"כ המבטחת קשור לכך, אולם עולה שמישהו איים על הסוכן או המבוטח. החברה, מיידית, ממציאה לארדן את ההודעה, כי התובע אינו מייצגה. לגירסת הנתבע 4, הוא קיבל מהסוכן מידית 50,000 ₪, ולאחר מכן, סכום נוסף של 150,000 ₪, ומתצהירו של הנתבע 6 (נ/5), עולה שהמבטחת הוציאה שיק מיום 31.8.97 ע"ס 200,000 ₪ שלמעשה נפרע ע"י המבטחת עצמה, וכפי שעוד יבורר להלן. מכל מקום, בכל הקשור לפגישה ותוכנה, ראה בה התובע כמרמה וכסחיטה אך לכאורה מצד המבטחת, תוך שעולה שהוא עצמו ציין, בזמנו, כי עוד יתבע את המבטחת ו/או מי מטעמה. בנוסף טוען התובע, כי הובטח לו ע"י נציגי החברה, כי חרף אישור ההתפטרות, הוא יקבל את מלוא השכר אשר סוכם כמגיע לו, בעוד לטענת הנתבעים, כל אשר הובטח פרעון התשלום הקבוע, אשר חלק ממנו לא שולם בעקבות שיקים שלא כובדו, וכשאין חולק, כי אכן מלוא התשלום הקבוע נפרע בסופו של יום. 15. החל מאותו מועד, ניהלה החברה את הסדרת הפיצוי ישירות מול המבטחת ו/או הסוכן, וכשמנ/5 עולה, כי הוצאו בהמשך הוראות תשלום נוספות לפיצויי החברה וכדלקמן: א. ביום 23.9.97 סך של 99,997 ₪. ב. ביום 23.9.97 סך של 16,272 ₪. ג. ביום 24.9.97 שני תשלומים נוספים, כל אחד על סך 541,887.74 ₪ (שווה ערך ל-154,340 דולר כל תשלום). ד. ביום 8.12.97 סך של 159,314.59 ₪. ה. תשלומים נוספים מיום 12.1.98 ועד 10.6.98, בסך כולל של 124,341 ₪. סה"כ הוצאו תשלומים על ידי המבטחת על סך של 3,043,650.08 ₪ השווה ל-878,518 דולר, כולל המקדמות. 16. לאחר שפניותיו של התובע, בתחילה לנתבעים, ולאחר מכן גם למבטחת, לקבלת שכר הטרחה המגיע לו, לטענתו, לא צלחו הוגשה התביעה דנן. ההליך המשפטי 17. התביעה במקורה הוגשה אך ורק כנגד החברה והנתבעים, וכשלכאורה, לאחר שהנתבע 6 סרב ליתן תצהיר לפי בקשת התובע, אלא אם התובע יאשר כי אין לו כל טענה כלפי המבטחת ו/או מי מטעמה, תוקנה התביעה וכשעתה הוספו המבטחת והנתבע 6 - מנהל מחלקת התביעות במבטחת - כנתבעים נוספים. 18. בכתב התביעה המתוקן, לאחר סקירת חלק מהעובדות שתוארו לעיל, צויין כדלקמן: א. כי במעמד הפגישה מיום 27.8.97, הנתבעים 3 ו 4 ציינו "כי הנתבעת והם ימלאו אחר כל תנאי שכר הטרחה של התובע, כקבוע וכמוסכם בהסכם שכר הטרחה". ב. כי בהתאם לשיחה של התובע עם הנתבע 3 מיום 2.12.97 הובהר לתובע כי הסוכן וארדן, הם אלו שהסבירו לנתבע 3 כי לא יוכלו לנהל עמו מו"מ כל עוד הוא מיוצג, ועל כן ביקש מהתובע כי יוותר על היצוג. ג. כי המבטחת הגיבה ביום 24.5.98 לטענותיו כלפיה, תוך שהיא טוענת כי החברה היא זו שביקשה כי תגמולי התביעה ישולמו לפקודתה, ולא לפקודת התובע, כי המבטחת השיבה כי כל עוד התובע מיצג את החברה, התשלומים יוצאו לפקודת התובע, וכי אכן לאחר הפסקת היצוג, נוהל מו"מ ישירות עם החברה. ד. בכל הקשור לחברה ולנתבעים, טוען התובע כי הימנעותם מתשלום שכר טרחתו, הינה בבחינת התעשרות שלא כדין, הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה וכי התובע זכאי לאכיפת ההסכם, וביחס לנתבעים כמנהלי החברה ו/או בעלי מניותיה, הרי אלו "גרמו להפרת הסכם שכר הטרחה בין הנתבעת לבין התובע תוך שפעלו בחוסר תום לב ובמרמה" ועוולו בגרם הפרת חוזה. ה. כלפי המבטחת והנתבע 6 נטען, שעוולו בגרם הפרת חוזה. ו. לאור זאת טוען התובע כי הוא זכאי ל 15% מהסכום של 2.8 מליון ₪, אשר הוא הסכום המוערך על ידו כסכום הפיצוי ששולם לחברה ע"י המבטחת. 19. החברה והנתבעים בכתב הגנתם טוענים, בין השאר, כדלקמן: א. ההסכם נחתם עם החברה בלבד, וכי הנתבעים לא הפרו את ההסכם ולא גרמו להפרתו "וכי הסכם שכר הטרחה בוטל בהסכמה הדדית מלאה עם התובע". ב. אין התובע זכאי לשכ"ט בגין פעולות שלא בוצעו על ידו. ג. התובע הפר את אשר התחייב, וכשהסתבר, כי מצגיו, מצגי שוא הם, וכי לא עשה מאומה בעניינם. במיוחד נטען על ידם, שלמעשה התובע ומשרדו לא היו זמינים לטפל בעניינם, וכי פנייתם לתובע להשתחר מהייצוג נערכה לאחר שהסתבר, כי אין התובע מסוגל לעמוד באשר הבטיח, כי המשך יצוגו עלול היה להוביל להתמוטטות כלכלית, תוך שהם מכחישים כאילו טענו, כי יקבלו מיידית כספים אם היצוג יופסק, וכי כל שטענו, כי הסוכן אינו יכול לבוא עמם במגע, כל עוד הם מיוצגים. ד. הנתבעים מכחישים כאילו הובטח ע"י מי מהם תשלום שכ"ט. ה. כי לא ניתן לטעון כנגדם טענה של גרם הפרת חוזה בפועלם כאורגנים של החברה. ו. כי לא רק שלא התעשרו על חשבון התובע, אלא התובע הוא החב להם כספים לאור מחדליו ורשלנותו. 20. המבטחת והנתבע 6 טוענים בכתב הגנתם להעדר עילה והעדר יריבות, כי הסכם שכר הטרחה הינו בין התובע לחברה, וללא זיקה למבטחת, וכי למעשה התובע במחדליו התרשל בכך שלא הבטיח את קבלת שכר טרחתו, ככל שמגיע לו, מהחברה והנתבעים. בנוסף נטען, כי לא ניתן לטעון על הפרת הסכם אשר הופסק ע"י התובע עצמו, וכי לא ניתן לטעון כנגדם טענות של גרם הפרת חוזה. לטענת המבטחת, עצם מתן האישור גרם לכך שהשיקים לא יוצאו לפקודתו, וכי החברה היא זו שפנתה לסוכן וביקשה כאמור שהתשלום יבוצע ישירות לידיה, ועל כך נענתה, כי כל עוד היא מיוצגת לא ניתן להעשות כן. 21. מטעם התובע העידו התובע, וכן הנתבע 2 אשר זומן כעד מטעם התובע, לאחר שלא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו שלו או מטעם החברה. מטעם החברה והנתבעים העידו הנתבע 4, עו"ד פאר וקשטן. מטעם המבטחת הנתבע 6. אולם חשוב כבר עתה לציין מי לא הוזמן לעדות בביהמ"ש. ראשית הסוכן, שנית מי מטעם ארדן, שלישית עו"ד אלרום אשר טיפל מטעם המבטחת, ולבסוף הנתבע 3, אשר עולה, כי במועדים הרלוונטיים הוא אשר היה המוציא והמביא מטעם החברה. לעניין אחרון זה נציין, כי הנתבע 4 הסביר, כי הנתבע 3 בחו"ל, וכי נותק הקשר עמו לאחר נפילתה הכלכלית של החברה. עוד יש להוסיף, כי חרף זאת שלכאורה הוצע הסדר נושים בעניינה של החברה, וחרף אשר היה אמור להודיע ב"כ הנתבעים אודות ההליכים המשפטיים בעניינה של החברה, לא הומצאה הודעה שכזו, למעט הודעות שלא ניתן להסיק מהן אם אכן ניתן לקיים ההליכים כנגד החברה. בנסיבות אלו פסק הדין, הגם שיתייחס לעניינה של החברה, הרי בכל הקשור לעניינה, כפופה ההכרעה לאשר הוחלט, ככל שהוחלט, בהליכי הסדר אלו או אחרים, או בהליכים משפטיים אחרים שהתקיימו ו/או מתקיימים, ככל שקיימים שכאלו בעניינה של החברה. 22. הצדדים הרחיבו בעדויות השונות ובחקירות הנגדיות מעל ומעבר לנדרש בסוגיה דנן, ואין בכוונת ביהמ"ש להיזקק לכל פלוגתא ופלוגתא שבין מי מהצדדים למשנהו, אלא ככל שנצרכת ההכרעה לשאלות שיש בהן להכריע במסגרת תביעת התובע. הסכם ייצוג ושכ"ט 23. בבחינת המסגרת המשפטית של הדיון דנן, מהראוי כבר עתה לציין את אשר נפסק בפסק הדין המנחה בע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ פ"ד מז (5) 114 (להלן: "הילכת ביניש"), "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן..." (שם בעמוד 124). הנה כי כן, גם במקרה דנן, רשאית היתה, לכאורה, החברה לנתק את הקשר החוזי בינה לבין התובע, יהא נימוקה אשר יהיה. בניתוק שכזה, אין אנו עוסקים בהפרת הסכם, אלא בהבאת ההסכם לקיצו וכדין, ומבלי שניתן יהיה לטעון כלפי הלקוח, כאילו הפר התחייבות, כי עורך הדין ימשיך וייצגו עד לתום ההליכים בעניינו של הלקוח. יחד עם זאת, וכאמור, זכאי עורך הדין לשכרו הראוי על הפעולות שביצע עד אותו מועד. גם בנסיבות דנן, רשאית היתה החברה להודיע באופן חד צדדי לתובע, כי הוא מתבקש לחדול ולייצגה ובמקרה שכזה, לא ניתן לטעון כלפי החברה, כאילו הפרה את ההסכם לייצוג עם התובע. שונים הדברים בכל הקשור לשאלת שכר הטרחה המגיע, ככל שמגיע, לתובע בגין הפעולות שביצע עד שהסכם הייצוג הסתיים. דהיינו, השאלה הראשונית הנצרכת להכרעה, האם זכאי התובע לאותם 15%, הנקובים בהסכם בגין התקבולים שהתקבלו ע"י החברה. יש לציין ולהדגיש, כי מחקירת התובע וכן מהאמור בסיכומיו, עתירת התובע מתייחסת לסכום של 2.6 מליון ₪, אשר לטענתו, הוא סכום התקבול אשר התקבל כתוצאה מפעילותו. בלשון אחרת, עלינו לבחון בראש ובראשונה, את הקשר הסיבתי, ככל שקיים, בין פעולותיו של התובע, לבין התקבולים שקיבלה החברה לאחר ההתפטרות. יודגש, כי התובע לא עתר בתביעתו לשכר ראוי, אלא לאכיפת ההסכם, או לאותה התוצאה מכוח העילה של עשיית עושר או גרם הפרת חוזה. 24. טרם שניזקק לניתוח מכלול הראיות נציין כבר עתה, שלכאורה הנתבעים פעלו, בכל הקשור לביטול ההסכם, כאורגנים של החברה, ובגדר סמכותם, ועל כן לא ניתן לטעון כנגדם לעילה של גרם הפרת חוזה. ראה לעניין זה בג"צ 4295/95 קמחי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' פ"ד נב (5) 773; 792. בנוסף, לאור האמור ברע"א 2512/90 סופר גז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער ואח' פ"ד מה (4) 405, "תנאי שבלעדיו אין לקיומה של עוולת גרם הפרת חוזה הוא פעולה של הפרת החוזה. "העוולה של גרם הפרת חוזה מושתת על קיומה של הפרה."... הפרת חוזה היא מצב בו נפגעה זכות חוזית שעומדת למתקשר השני, קרי, היא פעולה המביאה לידי סיומו, וזאת שלא "בדרך הטבעית" לסיומו של החוזה. הפרה כזו אינה מתקיימת אם וכאשר בוטל חוזה כדין..." (427-426). כשם גם כאן כוונת המחוקק שם והפסיקה כאן "היתה לאפשר לצד לסיים את החוזה, מבלי שפעולתו תחשב כגרם הפרה, או כפגם בתום הלב" (שם). מכאן אנו למדים, כי גם אם היינו מקבלים את גירסת התובע בכל הקשור לפעולותיהם של הנתבעים, וכן של המבטחת, ו/או הנתבע 6, לכאורה אין מקום לעילה של גרם הפרת חוזה, בכל הקשור לעצם הפסקת הסכם היצוג. עם זאת, יהיה עלינו לבחון, בהנחה שאכן יקבע, כי התובע זכאי בגין פעולותיו עד הפסקת הסכם הייצוג, לשכר בגין הסכם שכר הטרחה, אם אכן המבטחת ו/או הנתבע 6 גרמו להפרת התחייבות החברה לתשלום אותו שכר טרחה. בנוסף, יהיה עלינו להיזקק לשאלה אם אכן תמצא החברה חבה בתשלום זה או אחר לתובע, האם ומאיזו עילה, אם בכלל, יש לחייב את הנתבעים בתשלום זה. ההתפטרות - הפסקת הייצוג 25. על מנת לקבוע את תוכנה של הפגישה מיום 27.8.97, עלינו להיזקק לרקע ואשר קדם לה, לרבות על מנת לבחון את כוונתם של הצדדים השונים ופעולותיהם. 26. בכל הקשור למצג שהוצג בפני נציגי החברה ואשר בוצע או לא בוצע, אנו למדים כדלקמן: א. התובע ראה את תפקידו, כעולה מדבריו בעמ' 184 כדלקמן: "איתור החומר וקבלת הסכמה, קבלת הסכמה לגבי גובה הנזקים מחד גיסא, פיצוי מיידי לגבי אותם נושאים שחברות הביטוח לא תוכלנה להערים קשיים, והם הערימו לאורך כל הדרך קשיים, במגמה לפצות את הנתבעת מהר ככל האפשר לגבי שני פריטים שהיו במלאי" ובכל הקשור לאשר הוצג בפניו "מה שנכון, מה שכן, שהם אמרו שחב' הביטוח מערימה קשיים, דורשת מהם תיעוד ומסמכים, מכבידים מאוד, מכבידים מאוד ולכן היתה דרושה כניסה שלי, אחרת הם היו גומרים את התביעה לבד, בלעדי" (186). ב. הנתבע 2, שזומן כאמור לעדות מטעם התובע מעיד כדלקמן: "לגבי הבטחונות וההלוואה מהבנק"...אמרתי לך אין לי אפשרות לתת לו בטחונות, אמרת אין בעיה, אנחנו כותבים לו מכתב שהוא יקבל את הכסף בזמן שאנחנו נקבל מהביטוח, מעבירים לו את הכסף..." (300). ובעמ' 303: "ואם אין לכם כסף אני מסדיר את זה דרך בנק מסויים, יש לי קשרים איתם והם יסדרו לכם את זה. אנחנו פשוט מאוד קיבלנו את המילים שלו, האמנו בו. אמנם הוא פה אומר רימינו אותו, זה רחוק מלהיות...לכן פה התעוררה הבעיה שהאדון הנכבד הזה התחתן, אז נעלם חודשיים...". בכל הקשור לרקע לבקשת הפסקת היצוג מעיד העד בעמ' 305 כי לאור הפניה למבטחת נענו: "מה אתם רוצים? אתם לקחתם עורך דין. אנחנו נאלצנו, כדי לזרז את הענין, ולהראות לחב' הביטוח, זאת אומרת מטרתנו היא רק שהעסק הזה לא יפול, אז הבן שלי פנה בזמנו לעו"ד קפלנסקי ואמר לו - אדוני, אני רוצה להפסיק את השירות שלך, מאחר ואתם לא מתייחסים בצורה רצינית...מאידך הגענו למצב כזה שאם לא נעשה צעדים, אז לא נקבל". מאידך בעמ' 310 הוא מאשר כי הוא לא פנה לתובע בתלונות ואינו יודע אם מישהו אחר עשה כן. ג. הנתבע 4 מעיד בעמ' 365 כדלקמן: "ברגע ששמעתי שבנך בחתונה ואתה איננו, והמזכירה עונה ואתה התרגזת עלי שהתחלתי להתקשר אליך 3 פעמים, ואני אחזור אליך וכמובן לא חזרת אלי, הרגשתי שאתה מזלזל בנו. והתחלת לדבר איתי ביהירות ולכן החלטנו שאנחנו נפטר אותך, זה הכל מה לעשות? ואתה מאוד התרגזת" וכי ביחס לעו"ד פאר: "...ואז הוא פשוט הוא הגיע אלינו במצב, ואומר לנו אני מתבייש שאני המלצתי, אני בעצמי כל כך מאוכזב מהאדם הזה, אני לא יודע" (366). ד. עו"ד פאר תומך אף הוא בטיעון הנתבעים ובעמ' 388 כדלקמן: בעקבות חתונה טיולים בחו"ל "כמעט ולא שומעים אותו ולא את בנו אז אני נאלץ בעקבות הלחצים ממשפחת לוי ובעיקר משה לוי שהוא היה איתי בקשר. הוא אומר אפי קפלנסקי לא עושה שום דבר. הרמתי טלפונים" העד מאשר כי אמנם לא פנה בכתב "אבל בשיחות טלפוניות שהיה לי איתך וגם עם הבן שלך הבעתי את אי שביעות הרצון ואת המורת רוח שלי שאני מביא לקוחות ואתה יודע המצב הקשה שלהם ואתה נוסע לחו"ל ועסוק עם החתונה של הבן שלך, התקשרתי אליך הביתה". 27. א. על רקע האמור, ניתן להבין את גירסאות הצדדים השונים בכל הקשור למהלכה של הפגישה שבעקבותיה ניתן מכתב ההתפטרות מהיצוג. ב. לתובע אין למעשה הסבר מדוע לא הועלה נושא שכה"ט שיגיע לו על הכתב, למעט הסבר כי הוא גם לא החתים את החברה על העדר תביעות כנגדו (ראה עמ' 243-242). יחד עם זאת מציין התובע מפורשות בהתייחס לנתבע 2 והעלאת הדברים על הכתב: "כבודו, זה אפילו לא הגיע לשלב כזה. אני האמנתי באנשים האלה, האמנתי באיש המבוגר שיושב מאחורי. הוא נראה לי איש כבוד, איש אמת, הוא לא היה בפגישה הזאת...". (שם). ובעמ' 244: "...אתה אמרת להם שאם בהמשך יהיה צורך בייצוג של עו"ד אתה לא תוכל לייצג אותם. ת. אני לא אוכל, אמרתי להם את זה מפורשות" ואזי נשאל אז מה יהיה עם שכ"ט אם יפנו לעו"ד אחר "היה ברור דבר אחד, שכל ההתחייבות כלפי תכובד עד השקל האחרון, והם ידעו ממני, ונתנו לי גם תשובה, שלא שלא האמנתי לה, היא עשתה עלי אז רושם אדיר. אמרו לי - מה נפקא מינה לגבינו אם זה 2,250,000 או 2.6 בשבוע הבא? הגליוטינה יורדת עלינו עכשיו על 200,000 שקל..." משנדרש שוב לשאלה לענין עו"ד אחר מה הוא חשב, הוא עונה ביחס למגיע לו "לא, לא על השירות שאני נתתי. אני נתתי להם שירות שהם צריכים לקבל בשבוע הבא בטוח, או 2.250,000 ולא פחות בטוח 2.6 זה מייד". ולשאלת בית המשפט "אני רוצה להבין, כלומר, כל מה שאתה אמרת שאתה עומד שתקבל, זה על אותו הסכום כביכול, או לא כביכול עם עו"ד אלרום? ת. כן. ש. אתה לא מדבר על גרוש מעבר לזה? ת. לא, לא. ש. סליחה, אני פשוט רוצה לדעת. כלומר אתה דיברת, שאתה אמרת שכל שקל המגיע לי אקבל, פירושו על אותו חלק של ה-2.6? ת. זה היה ברור כשמש". ובהמשך בעמ' 261: "כן, אבל לא אמרת להם הנה תראו, אני לא מייצג אתכם לא יתנו לכם את ה-350,000, ואז תצטרכו בכל מקרה לשלם לי? ת. לא רק שלא אמרתי להם את זה, עוד לא אמרתי להם הרבה דברים...". ובעמ' 283: "...כאן יש לי הבטחה ג'נטלמנית אישית שלהם, אני מצהיר עוד פעם כפי שכתבתי בתצהיר, ואני נותן על התצהיר הזה את העדות. היתה הסכמה בלחיצת יד של כל שקל שמגיע לי על פי ההסכם". אך לא נקט מאומה להבטיח "אני סמכתי על המילה, בוודאי". וכך הסברו בעמ' 281: "ש. למה לא כתבת במכתב הזה. יובהר כי 10% מסכום שמשולם להם בגין נזקי רכוש או מלאי, יש להעביר ישירות למשרדי? ת. כי אני מנסה להסביר עוד פעם, זה הדבר האחרון שעמד לנגד עיני באותה חלקיק שניה שהם ביקשו לשחרר את עצמם מגזירת הגליוטינה" ובהמשך לא רצה להכניס להם עז, כלשונו, בשביל אותו סכום של 15 אחוז מה-200 אלף. ג. מדברי התובע בעמ' 260 עולה לכאורה שאף אם היתה התחייבות לא מדובר בהתחייבות אישית ומעמ' 274 עולה כי לא חשש אז כאילו עוקפים אותו. יתר על כן, מדברי התובע בעמ' 279 עולה שלכאורה, נושא שכה"ט כלל לא העסיק את התובע באותה עת. ד. הנתבע 4 מתאר בעמ' 348 את הפגישה כדלקמן: "אנחנו באנו אליך עקב, קודם פניות טלפוניות שלא נענו מצידכם וראינו שאנו נופלים, וכמובן הזמן של 3 חודשים עברו וכבר ה-15% מתחיל לדפוק ולא קיבלנו לא 15% ולא כלום. ואז פנינו אליך ואמרנו לך שהבנק רוצה לסגור אותנו. ופניתי לסוכן הביטוח, אמרתי לו ישראל מה עושים? הוא אמר לי אף אחד לא ידבר איתך כל עוד אתה מיוצג על ידי עורך דין...ואז באתי אליו ואמרתי לו שחב' הביטוח, אנחנו יכולים, רוצים לנהל לבד את המשא ומתן עם חב' הביטוח, כמה שנקבל היום שווה לנו מאשר לא נקבל בעוד אני לא יודע מתי, כסף. ואז הוא התפרץ בזעם, והוא אמר אף אחד לא עזב אותי, ואף אחד לא פיטר אותי, אני עוד אתבע אותם, והתחיל להגיד כמה שהוא עומד לתבוע את חב' הביטוח. הוא אמר לי אתה לא תוכל לקבל כסף היום אני מוכן לחתום לך. אמרתי לו, ככה אמרו לי ותן לנו לנסות...ואז אמרנו לו ככה - כל מה שאנחנו חייבים לך על השיקים, היה לנו חוב על השיקים שחזרו, אתה תקבל את הכסף במלואו, ולזה התיחסנו לכסף שמגיע לו, היה לנו שיקים שחזרו...עכשיו הוא דיבר איתי בטון של איום. מצד אחד...אמר שהוא עומד לתבוע את כולם...מצד שני, הוא אמר שלא תעיזו לחזור אלי...ובאותו יום לא קיבלתי 200,000 קיבלנו 50,000". ה. בעקבות הפגישה, אכן פנה הנתבע למשרד ב"כ המבטחת בענין הסחיטה ולדברי עו"ד פאר בעמ' 400 בדבר שיחתו עם התובע בסמוך לפגישה: "ואמר לי, אפילו בנחת רוח, כאילו כל העניין הזה כאב ראש לא שבע רצון וזה ב-30 שניות נתתי להם ושילכו. הוא לא בא ואמר הם פגעו בי, רימו אותי, מגיע לי שכ"ט. רק למחרת...התקשרתי אני אליו כי הוא ביקש...אז הוא אמר לי חברת הביטוח סחטו את הלקוחות שלך אני אכניס אותם לבית הסוהר...". 28. בבואי לבחון את הרקע להתקשרות שבין החברה לתובע, ונוכח העדויות שנשמעו בפני, ובמיוחד עדותו של עו"ד פאר, ניתן לקבוע שאכן הפניה אל התובע, נערכה על רקע המוניטין של התובע. יתר על כן, גם התובע עצמו לא הכחיש מפורשות את אשר תואר ע"י החברה והעדים מטעמה, בכל הקשור למצגים שהציג התובע בפניהם. גם מכתב הדרישה למבטחת שהוצא בסמוך לאחר ההתקשרות, מחזק את דברי אותם עדים. לפחות מבחינת החברה, היה ברור כי התובע יצליח להשיג עבורם, מעל ומעבר מאשר סברו נציגי החברה ועו"ד פאר, על סמך הערכות קשטן, ובמיוחד לאור חווה"ד של התובע, כי החברה תהא זכאית גם לפיצוי בגין המבנה. יתר על כן, וכעולה גם מאשר מצויין בבקשה להסדר נושים (ת/4), אכן ננקב הסכום של כ-8,000,000 ₪ כסכום הפיצוי המוערך ע"י התובע. בנוסף, נראה שאכן התובע הציג בפני החברה את יכולתו להשיג מפרעות גבוהות על חשבון, ותוך זמן קצר, וכי על כן גם צויין בהסכם שכר הטרחה, את נושא ה-10% כשכר טרחה ביחס לכספים שיתקבלו בפשרה תוך 90 יום. בנושא זה עלי לציין, כי מקובלת עלי גירסת החברה, הנתמכת בדבריו של עו"ד פאר, שהתשלום של 100,000 דולר מקדמה נוספת, ששולמה אומנם ביום 24.6.97, עמדה להשתלם לחברה, עוד טרם ההתקשרות עם התובע, אם כי יתכן ואכן נדרשו חתימות נוספות או אישורים נוספים. מכל מקום, נראה כי לכאורה, לא המקדמה של ה-100,000 דולר היא זו שעמדה על הפרק, אלא מעבר לה וכמפורט במכתב הדרישה של התובע מיום 5.6.97, וכשאכן לאחר כניסתו של התובע לפעולה, אותה מקדמה בוצעה באמצעותו. חיזוק לסברתה של החברה, כי אכן כוחו של התובע רב עמו, ניתן ללמוד גם מהמצג של התובע, כי יסדיר להם הלוואה באמצעות ההכרות עם מנהל בנק סחר. נראה שהחברה סברה, כי הבטחון שהבנק יסתפק בו, הינם הכספים שאמורה החברה לקבל מהמבטחת, אולם הסתבר שלא כך פני הדברים, וכי הבנק ביקש ביטחונות נוספים, שהחברה ו/או מי מטעמה לא הצליחו להמציאם. על מנת מנוע ספק עלי לציין, כי לא שוכנעתי כאילו התובע התחייב, בצורה זו או אחרת, כי אכן ההלוואה תינתן, אולם הבאתי את הדברים על מנת לבחון את הלך המחשבה של נציגי החברה. המסקנה העולה, שלפחות מבחינת החברה, והפועלים מטעמה, נתלו בתובע ציפיות רבות. 29. התובע מתאר בתצהירו את פעולותיו השונות, על מנת לקדם את קבלת תגמולי הביטוח מהמבטחת. גם בכל הקשור לאותן פעולות שננקטו ע"י התובע, משך התקופה שמאז ההתקשרות ועד ההתפטרות, נראה, כי החברה נחלה אכזבה בשלושה. מקובל עלי, שאכן בגין אירועים אלו או אחרים, התובע לא היה זמין להתפנות לענייני החברה, וכשהפועלים מטעם החברה אכן נתקלו בקשיים ביצירת קשר עם התובע. שנית, לכאורה, אכן התובע לקח על עצמו את ניהול התביעה במקום קשטן, אולם עיקר פעולתו, כפי שנחזה להיות ע"י החברה, התמקדה בתיאום ובהעברת דרישות מצד לצד, ולכאורה, ללא טיפול לגופם של דברים. שלישית, אם סברה החברה, כי אכן תוך זמן קצר תקבל כספים אשר יאפשרו לה "לצוף", בין כספים מהמבטחת כמקדמות, ובין הלוואה מבנק סחר, הסתבר כי לא כך פני הדברים. ודוק, אין אני נדרש, לפחות בשלב זה, לבחינת האמור מהפן האוביקטיבי, אלא הבאתי את הדברים, על מנת שניתן יהיה להבין את אשר סברה החברה עצמה. יתר על כן, אין בניתוח האמור משום קביעה פוזיטיבית, כאילו התרשל התובע בפעולה זו או אחרת ובמיוחד שלא נפרשה מלוא היריעה העובדתית הנדרשת בנושא שכזה. עם זאת, שוכנעתי, שאכן היה קושי בזמינות התובע. 30. מול כל האמור, עמדה החברה בפני חשש ממשי, כי אם לא יתקבלו כספים , בנק דיסקונט יכביד ידו על כל המשתמע מכך, ועל כן לא בכדי, פנתה החברה ישירות לסוכן וביקשה לקבל כספים באופן מיידי. מקובלת עלי עמדת המבטחת והנתבע 6, כי המבטחת או הנתבע 6 לא ביקשו ולא דרשו, כי ייצוג החברה ע"י התובע יופסק, אלא כל שציינו, כי לא ינוהל מו"מ ישירות מול החברה, ולא ישולמו כספים ישירות לחברה כל עוד והחברה מיוצגת ע"י התובע. האמור, להבדיל מכל הקשור לסוכן. כאמור, הסוכן לא הובא לעדות, ועל כן לא יכול היה להאיר עיננו בכל הקשור לפעולותיו ו/או דבריו. אולם, ממכלול הראיות עולה, שלכאורה, הן בסמוך להתקשרות, והן בסמוך להתפטרות, יתכן ואכן הסוכן ביכר לעבוד ישירות מול החברה וקשטן, ולא מול התובע. יתר על כן, גם מעדותו של קשטן נראה, שלכאורה, הוא לא ראה בעין יפה את ההתקשרות עם התובע, ועל כן לא בכדי בחר ל"הנמיך פרופיל". למעשה, אם בתחילה נוהלה התביעה באמצעות קשטן והסוכן, וכשהם אף מצליחים לקבל מקדמות, עברה החזית לאחר מכן, למגעים בין התובע לבין עו"ד אלרום. 31. בכל הקשור לנושא הסוכן עלי להוסיף, כי רב הנסתר על הגלוי, בכל הקשור למערכת הכספית שבין החברה והסוכן מחד, והסוכן והמבטחת מאידך. כפי שעולה מנ/5 חלק מהתשלומים הוצאו מלכתחילה, על שם החברה ו/או המבטחת, וחלקם ישירות על שם הסוכן, וכשחלק מהתשלומים נפרעים לכאורה ע"י המבטחת או ע"י הסוכן, או ע"י נפרע בלתי ידוע. ההסבר, כי הכספים הוחזרו כביכול למבטחת על חשבון חוב החברה בגין פרמיות, לא רק שלא הובהר דיו, אלא שלאור גובה הסכומים האמורים, נראה כי אין הדבר כך. יתר על כן, מדברי הנתבע 6 עולה שקיימת התחשבנות כללית בין הסוכן לבין המבטחת, ולאו דווקא כהתחשבנות ספציפית בכל הקשור לנושא תביעת החברה. כן עולה, כי לפחות חלק מהתשלומים שקיבלה החברה שולמו ע"י הסוכן, ולא ישירות מהמבטחת לחברה. מהראוי היה שהחברה ו/או המבטחת, יזמנו את הסוכן לעדות על מנת שהדברים יובהרו, אולם משהדבר לא נעשה, ככל הנראה היתה סיבה לכך. המסקנה שביהמ"ש יכול להסיק, שככל הנראה מסיבה זו או אחרת, היה אינטרס לסוכן, כי הקשר שבין החברה לתובע יפסק וזאת כנראה הסיבה שהסוכן עצמו התנה תשלום כספים לחברה בקבלת אישור התובע על הפסקת היצוג. אם לא כן, אין כל הסבר מדוע אותם 50,000 ₪ שהנתבע 4 מעיד, כי הסוכן העביר לחברה, מיד לאחר מכתב השחרור, וכן אותם 150,000 ₪ נוספים, אשר הועברו לאחר מכן באמצעות הסוכן, לא היו יכולים להשתלם באמצעות התובע. כמובן שאין בדברי אלו לקבוע פוזיטיבית קביעה זו או אחרת בכל הקשור לסוכן אשר לא ניצב בפני ביהמ"ש, ולכאורה לא ניתנה לו הזדמנות לומר דברו, אך לפחות לצורכי בחינת פעולות החברה נראה שכך הם הדברים. אם נוסיף לכל האמור, את האכזבה של החברה מהתובע, יקל להבין את הרקע לבקשת החברה מהתובע להפסקת הייצוג. עם כל האמור עלי להדגיש, כי אין מקום לקבוע כאילו המטרה של החברה בבקשתה זו, היתה להתחמק מהצורך בתשלום שכ"ט התובע. כעולה מעדות התובע עצמו וגירסתו, הרי קיבל את אישורו של עו"ד אלרום, כי בכפוף להסכמה בין השמאים בדבר גובה הפיצוי הראוי בגין המלאי והציוד, ימליץ עו"ד אלרום על תוספת של שכ"ט עו"ד, דהיינו, שלכאורה לא היתה נמצאת החברה בחסרון כיס, אם אכן היתה ממשיכה בקשר עם התובע. 32. הנה כי כן, מגיעים אנו לפגישה וכשניתן לקבוע שכלה ונחרצה היה עם החברה לקבל את מכתב השחרור מיידית, אף שהתובע ציין, כי ניתן להמתין מספר ימים עד חזרת עו"ד אלרום מחו"ל לקבלת עמדת המבטחת, ביחס לסכום שהוצע לסילוק התביעה בקשר למלאי ולציוד. שוכנעתי, שאכן נציגי החברה הם אלו שציינו בפני התובע, כתרוץ לבקשתם, כי עמדת המבטחת ודרישתה כתנאי לתשלום, קבלת מכתב השחרור, וכן הם אלו שסיפקו את המידע כאילו אם לא יקבלו כספים באותו יום "הם פושטים רגל הלילה" דבר שעולה ברורות מהתרשומת בנ/7. כן ניתן לקבוע כי נציגי החברה אף הזכירו את הסכום שהסוכן הבטיח כי יקבלו. יחד עם זאת, לא נראה כאילו באותו מעמד ציינו נציגי החברה, כי הם מבקשים את המכתב בגין טענות שהיו להם, כביכול, מול התובע. בנושא זה לא פעלו נציגי החברה הן טרם לכן, והן בפגישה עצמה ישירות מול התובע, אלא באמצעות עו"ד פאר, וברי לי, כי לא הנימוק של מחדלי התובע, כנימוק גלוי, הוא זה ששימש כנימוק לבקשה לקבלת מכתב השחרור. 33. ניתן על כן לקבוע מהפן העובדתי, ולצרכי הדיון דנן, כדלקמן: א. תקוות החברה וציפיותיה, כי תוך זמן קצר יפוצו על ידי המבטחת, נכזבה. ב. החברה עמדה בפני חשש מידיי להפסקת פעילותה לאור עמדת הבנק. ג. כספים שעמדו לרשותה נמצאו אצל הסוכן, אשר ככל הנראה, הוא זה שהתנה את קבלת הכספים בהפסקת ייצוגו של התובע. ד. משכך, הן לאור הציפיות שנכזבו והן עמדת הסוכן, פנו נציגי החברה לתובע בבקשתם. ה. המצג שהוצג בפני התובע, הסכנה של "פשיטת רגל" מחד והעדר אפשרות לקבלת כסף מיידי, מאידך, ללא מכתב השחרור. ו. נושא שכה"ט לא הוא שעמד כלל לדיון בפגישה ומבחינת התובע, עיקר זעמו יצא על "הסחיטה" של לקוחותיו בשחרור מייצוגו. ז. ייתכן והתובע הבין והסיק שהיה ברור לכל המעורבים ששכרו לא יפגע אך מכאן ועד הקביעה, כאילו התחייבו נציגי החברה מפורשות בנושא זה בשם החברה ועל אחת כמה וכמה בהתחייבות אישית - הדרך רחוקה. ח. הפניה של נציגי החברה לתובע, לכאורה, לא היתה קשורה לנושא שכרו או כדי להתחמק מתשלום שכרו. יתר על כן וכפי שאף יפורט להלן, לפחות מעמדת הנתבע 3, ניתן להסיק שנציגי החברה, סברו כי מגיע לתובע שכר טרחה זה או אחר. ט. על רקע האמור, ניתן גם להבין מדוע החריש התובע משך תקופה עד שהחל בפניותיו בנושא שכר הטרחה. 34. לאור האמור, לא ניתן לחייב את החברה או נציגיה בתשלום שכה"ט בגין התחייבות כביכול של החברה ו/או נציגיה, לרבות אשר יפורט בהמשך. "שכר ראוי" 35. משהגענו לעת שכזאת, עלינו לבחון, וכאמור לעיל, את הקשר הסיבתי בין פעולותיו של התובע עד למועד מכתב השחרור, ולקבלת תקבולי הביטוח לאחריה. בבואנו לבחון שאלה זו, מהראוי שנציין כבר עתה, שאם אכן היה מתקבל אישור המבטחת לאשר הוצע באמצעות התובע כהסדר לסילוק התביעה בנושא המלאי והציוד, לכאורה אין חולק, כי התובע היה בא על שכרו, והחברה לא היתה טוענת כאילו לא פעל התובע דיו, אלא שפעולותיו הסתכמו באשר נטען עתה ע"י החברה. לכאורה עולה, כי עוד בבוקרו של יום הפגישה, נערכה פניה של התובע למשרד ב"כ המבטחת, על מנת לקבל עמדת המבטחת ביחס להצעה שהועלתה, בדבר גובה הסכום לפיצוי. יחד עם זאת נציין, כי לא בכדי נזהר התובע בדבריו, ולא ציין כאילו היתה הסכמה עם המבטחת, להבדיל מטענה להסכמה בין השמאים. בנושא זה יש לציין, כי אומנם קשטן הודיע עוד ביום 4.8.97, כי הושגה הסכמה בין השמאים, אך עולה מגרסתו של התובע עצמו שהתובע ביקש לא להסתפק בסכום המוצע, ובמגעיו עם עו"ד אלרום, ניסה לגרום לכך שהמבטחת תסכים לתשלום גבוה יותר, כולל כיסוי ההוצאות המשפטיות, וכשלא נסתר שאכן עו"ד אלרום הסכים להמליץ על כך בפני המבטחת. על מנת לבחון ההסכמה העקרונית, עלינו להיזקק לעדויות שבפנינו בנושא זה. ראשית יש לציין, כי עו"ד אלרום טען בפני התובע, כי בניגוד לדברי קשטן ארדן מכחיש כאילו הסכים לאשר טוען לו קשטן. כך יש להסביר את בקשת התובע מקשטן להעלות על הכתב את הסיכום שהושג בינו לבין ארדן. יתר על כן, ממכתבו של עו"ד אלרום לעו"ד קפלנסקי מיום 17.8.97, לו צורפה דרישת ארדן למסמכים נוספים מיום 13.8.97, עולה שלכאורה, אכן ארדן לא הסתפקה בחומר שסופק עד אותו מועד, וכשבדרישה מצויין מפורשות: "עם קבלת המסמכים הנ"ל נוכל להציג בפניכם את הערכתנו להיקף הנזק". בעקבות כך גם קשטן פונה ביום 19.8.97 לחברה בבקשה למסמכים נוספים. 36. התובע בחקירתו הנגדית בעמ' 237 מציין כי "לא יעזור...אני סיכמתי עם מר אלרום, כהאי לישנא - 2,250,000". יחד עם זאת וכעולה מדבריו בעמ' 266, הרי בשיחתו עם עו"ד אלרום, ידע כי ארדן מכחיש כאילו היה סיכום שכזה. 37. מעדותו של קשטן עולה כדלקמן: א. החלק המסיבי של עבודתו בוצע עוד לפני ההתקשרות עם התובע (450). ב. ובעמ' 438: "מאותו רגע שמינו אותי עמדתי בקשר כל הזמן עם שרגא ארדן ועם דורון ומשה לוי ואלכס או דולי בכל מה שקשור בנושא של לקבל מהם נתונים על מנת להגיע לאומדן נזק לגבי הרכוש כי עיקר הבעיה היתה שמוצרי הטקסטיל נשרפו לגמרי. לגבי מכונות או ציוד, כל דבר נשארים שרידים שזה חלק יותר קל הבעיה היותר קשה מבחינת תביעת אומדן נזק היא נושא של מוצרי טקסטיל כי הם מתכלים. במשך כל התקופה היה שיחות תכופות בנושא להמציא חומר, לקבל חומר באיזה שהוא שלב נוצר לי נתק להערכתי של 3 שבועות אולי אפילו יותר ואז כשהתקשרתי לראות למה אני לא מקבל חומר מסרו לי שמשרד עו"ד קפלנסקי מונה לטפל במקרה. בשלב הזה אמרתי אם ככה אני כרגע מנתק מגע לגמרי אני עובד רק מול עו"ד קפלנסקי וכל מסמך או כל צעד שאני אעשה מול נציגי חברת הביטוח יהיה באישורו ובהסכמתו". ג. בכל הקשור לסיכום עם ארדן מעיד קשטן בעמ' 441: "לא הוסכם בינינו על פיצוי בכלל, באיזה שהוא שלב נתבקשתי על ידי קובי לגשש אצל השמאי השני לראות את הנכונות שלהם לגמור את התביעה. נפגשתי עם שרגא ארדן ב-4.8 וישבנו על רשימות התביעה שהוגשו לו מול הצעות המחיר שהיו בידי...והגענו להבנה מקצועית שהנזק לציוד הוא 650,000 ₪ בערך כינון, קרי במחיר חדש שהפחת המשוכלל הממוצע גלובלי יהיה 25% והנזק למוצרי הטקסטיל הוא 1,600,000 ₪ במחיר של חדש". וכן הוא מאשר בעמ' 445: "ש. כלומר, אם הייתם מקבלים את זה סגור? ת. אם אנחנו מקבלים את זה כן. אני הבנתי ממנו שכך תצא ממנו חוות הדעת הוא יעשה הערכת שמאי שני הסעיפים האלה 1.6 ו-650". 38. ניתן על כן להסיק, כי לכאורה, אכן, השמאים הגיעו למסקנות אלו או אחרות בדבר שיעור הנזק, אולם החברה נדרשה להמציא מסמכים נוספים ולכאורה בעת מכתב ההתפטרות, טרם הוצאה חוות דעת או המלצה של ארדן ועל אחת כמה וכמה טרם הושגה הסכמת המבטחת. 39. אולם בכך לא סגי. מצופה היה, כי החברה, לרבות באמצעות קשטן, יאירו עיננו מה אכן אירע במסגרת המו"מ בין הנתבעת לבין המבטחת, לאחר התפטרות התובע, ואשר בגינו התקבלו כספי הפיצויים ע"י החברה. זאת לא מצאנו, וגם בחקירות הנגדיות לא השכלנו מצוא בנושא זה, באופן שניתן לקבוע בצורה ברורה כאילו הכספים התקבלו רק בעקבות פעולות נוספות אלו או אחרות מצד החברה ו/או הפועלים מטעמה. דווקא, לאור טענת הנתבעים עולה כי לגירסתם, כל פעולותיו של התובע הסתכמו בהיותו מקשר בין הגורמים השונים. הנה כי כן, עולה שתו ך זמן קצר לאחר התפטרותו התקבלו אותם הכספים ואף מעבר להם, מאשר ציין התובע כי הוסכמו בין השמאים. אמנם הנתבעים טוענים כי בעת ההתפטרות טרם "נסגר" נושא הפיצוי, אולם למעט אשר יפורט להלן, לא טרחו לזמן מי שיאיר עיננו בדבר הפעולות השונות שננקטו על ידי מי מהם ואשר בגינם, בסופו של דבר השתלמו הכספים. במיוחד, לא הובאו כאמור לעדות, הסוכן ומי מטעם ארדן. לעניין זה יש לציין, כי הנתבע 4 בתצהירו וכן בחקירתו, מציין, כי הגילוי של הימצאות קלטת וידאו שצולמה ע"י מי מבני המשפחה, בסמוך לשריפה היא זו ששכנעה את ארדן, שאכן יש להכיר בדרישות החברה בנושא המלאי והציוד, אולם כעולה מסעיף 40 לתצהירו של הנתבע 4 (נ'/1), לכאורה הקלטת הוצגה בפני ארדן, עוד טרם מכתב השחרור. אולם קשטן אינו יכול להעיד על אודות אותה קלטת (449). הגם שהנתבע 4 מעיד בעמ' 320 ביחס לקלטת שהתגלתה, "וזה למעשה מה שהציל את כל התביעה, תיעד את כל המלאי, תיכף אחרי השריפה במסרטת וידאו, וזה למעשה סגר את העיסקה ולא שום דבר אחר. שום דבר לא היה סגור לא לפני ולא אחרי הטיפול שלו. רק המסרטת וידאו היא שקבעה". לא נראה כי ניתן להסתמך על דבריו בלבד. יתר על כן, עו"ד פאר אף הוא אינו יכול להעיד בנושא זה, ולדבריו בעמ' 409: "אני לא יודע שהיה עו"ד שטיפל, מה שנאמר לי שסוכן הביטוח הוא שטיפל בעניינים". ובכל הקשור לקלטת "לאחר איזה שהיא תקופה מסר לי משה לוי שיש קלטת ובעקבות זה הוא מניח שחברת הביטוח תשלם להם" וזאת לאחר ההתפטרות "בוודאי, מס' חודשים לאחר ההתפטרות וכל זה, אז הוא בא וסיפר לי". (411). 40. ודוק, אין אני נדרש לשאלה האם פעל התובע דיו אם לאו. לכאורה, אם אכן בסמוך לאחר ההתפטרות, היו מתקבלים הכספים, נראה שהתובע היה זכאי לשכרו לפי התוצאה ואין זה משנה היקף פעילותו. בנסיבות דנן, שלא הובאה כל ראיה ראויה, מה אירע לאחר ההתפטרות מחד ומאידך, למדים אנו שהיתה הסכמה עקרונית, כפופה אמנם להמצאת תימוכין לשיעור הנזקים, לכאורה, לפחות ביחס לאותם סכומים שנדונו, התובע השלים פעולתו. ראה לענין זה גם ת.א. 1335/82 (ת"א) שוב נ' טננבאום ואח' (ט.פ.) וע"א 617/87 טננבאום ואח' נ' עו"ד משה שוב תקדין עליון 90 (1) 413. 41. אם אכן כך הדברים, הרי לכאורה עולה, שבמועד השחרור, בכפוף לצורך בהמצאת מסמכים אלו או אחרים, הרי אכן נתגבשה הסכמה עקרונית ביחס לגובה פיצוי. עם זאת עולה, שלכאורה הסכומים ששולמו, כולל המקדמות, עד חודש ספטמבר 97, עולים כדי סכום של כ-2,760,000 ₪. בנוסף יש לציין, כי לאחר מכן מתקבלים תשלומים נוספים, מחודש דצמבר 97 ואילך, כשסכומם מסתכם בכ-284,000 ₪. לאור דברי הנתבע 4, כי הפיצוי בסופו של יום, כלל בחובו כ-300,000 ₪ בגין אובדן הכנסות, וכשלכאורה לא ניתן פיצוי בגין המבנה או שיפורים למבנה, נראה שאכן הסכומים שהתקבלו עד חודש ספטמבר 97, עניינם בתשלום בגין מלאי וציוד. יתר על כן, מניתוח הסכומים האמורים עולה, שלכאורה, אכן החברה הצליחה לקבל מהמבטחת סכומים גבוהים יותר מאשר צויין כהסכמה העקרונית, שהושגה בין השמאים בתחילת חודש אוגוסט 97. אולם לא די בניתוח תשלומים ומועדיהם, על מנת לקבוע מסמרות בנושא שכזה. עוד עולה, שבגין הקשיים הכלכליים, בחרה החברה להתפשר בסכומים נמוכים יותר, והעיקר לקבל את הכספים במועד מוקדם ככל האפשר, ומי יתקע לידנו את אשר היתה מקבלת החברה, אם היתה ממשיכה להיות מיוצגת ע"י התובע. 42. בנוסף לכל האמור יש להוסיף את השתלשלות האירועים מעת מכתב השחרור ואילך, בכל הקשור לנושא שכר הטרחה שהתובע טען שהוא זכאי לו. בחודש נובמבר 97 פונה התובע לחברה, בבקשה לקבל אינפורמציה "האם סיימתם את המו"מ עם המבטחים, והסכומים שהתקבלו מיום 21.5.97 ואילך". עותק מהמכתב נשלח ככל הנראה גם לעו"ד פאר. בהתאם לאמור בסעיף 42 לתצהירו של התובע, שוחח התובע ביום 2.12.97 עם הנתבע 3, כאשר לדברי התובע, הנתבע 3 פרט בפניו את אשר סוכם בכל הקשור לתשלומים שתקבל החברה, וכן פרט בפניו את הסכומים שנתקבלו עד אותו מועד, בסך של 2.8 מליון ₪. יצויין, כי במכתב התובע מיום 22.6.98 מציין התובע אודות שיחה זו. אומנם התובע נאלץ לפנות חזור ופנה לביהמ"ש, על מנת לקבל את הנתונים המדוייקים, בדבר הכספים ששולמו לחברה, אולם עולה, שאכן במועד השיחה הנטענת, אכן שולמו אותם כספים, שנטען שהנתבע 3 ציין בפני התובע, וכן עולה בסופו של יום, שאכן הסכום שסוכם לסילוק התביעה כולה, הינו הסכום בקירוב שציין הנתבע 3. לכאורה, אלמלא שהתקיימה אותה שיחה, לא יכול היה התובע לדעת נתונים אלו, שהועלו כאמור במכתב עוד קודם שגולו המסמכים השונים במסגרת ההליך המשפטי. יתר על כן, ואין משנה הסיבה לכך, שיחה זו לא הוכחשה בעדות ע"י הנתבע 3, אשר לא העיד בפנינו, ועל כן נראה שלכאורה יש לקבל נכונות קיומה של אותה שיחה על תוכנה. טרחתי לתאר בהרחבה נושא זה, הואיל ואם אכן סברה החברה, כי התובע אינו זכאי לשכ"ט נוסף, מדוע יפרט הנתבע 3 בפני התובע את ההסדר שהושג עם המבטחת, ואת התשלומים ששולמו עד מועד השיחה. יתר על כן, אם אכן סברה החברה, לרבות עו"ד פאר, אשר לכאורה קיבל עותקים ממכתבי הדרישה, כי לא מגיעים לתובע כספים נוספים, מדוע אין בפנינו ולו מכתב אחד, בו טוענת החברה ו/או מי מטעמה, כי לאור טענות אלו או אחרות, לא זכאי התובע לשכ"ט. אין זאת אלא שהחברה והפועלים מטעמה, גם הם ידעו שבסופו של יום יהיו חייבים בתשלום לתובע. למעלה מהנצרך אציין, כי אין זה בלתי סביר להעלות גם את ההשערה שבקביעת סכום הפיצוי, יתכן ואף נושא ההוצאות המשפטיות נלקח בחשבון זה או אחר. יטען הטוען שלכאורה, נוכח דברים אחרונים אלו, מהראוי היה להגיע למסקנה אחרת, בכל הקשור אודות תוכנה של הפגישה, בהקשר להתחייבות החברה והפועלים מטעמה בעניין תשלום שכרו של התובע. אולם לא די באמור על מנת לשנות את המסקנה אליה הגעתי בנושא זה ואשר פורטה לעיל. על מנת להוכיח שאכן התחייבו נציגי החברה מפורשות בתשלום שכר הטרחה, וזאת באותה פגישה, לא די בדברי התובע עצמו, וכחיזוק לכך יש להוסיף, כי התובע עצמו במכתבי הדרישה, שחלקם מפורטים ביותר, אף לא ציין כאילו קיימת התחייבות הנובעת מאותה פגישה וכל שטוען התובע במכתביו, כי בהעדר המצאת פירוט מלא ותשלום המגיע לו, יש מכך משום הפרת ההסכם, חוסר תום לב וכו'. יחסי התובע והמבטחת 43. עד כאן דננו במערכת היחסים שבין התובע לבין החברה והפועלים מטעמה, ועתה אנו נדרשים לבחינת מערכת היחסים, ככל שקיימת, בין התובע לבין המבטחת. לא בכדי טרח התובע לציין, כי אין הוא חושד במשרד ב"כ המבטחת, בדבר מעורבותם באותה "סחיטה" כפי שראה התובע את מהלך העניינים. גם ביחס לנתבע 6, אין בפנינו כל אינדיקציה כאילו הנתבע 6 יזם, או היה מעורב בכל הקשור לצעדים שנקטה החברה להפסקת ההתקשרות שבין התובע לחברה. אולם, מהאמור בתצהירו של הנתבע 4, עולה, שלכאורה הגורמים שהניעו את החברה לקבל את מכתב השחרור, הינם אותם הגורמים אשר לא התייצבו בפנינו, דהיינו הסוכן וארדן. אולם גם ביחס אליהם, לא ניתן לקבוע "כצעקתה" כפי שהתובע ראה את הדברים. מקובל עלי, שאכן נציגי החברה ביקשו לנהל את המו"מ ישירות, וזאת לאור הלחץ הכספי, ואכן נענו, כנטען ע"י המבטחת, שכל עוד והם מיוצגים, לא ניתן להעשות כן. ביחס לארדן, לא נטען ולא הוכח כאילו ארדן יזמה ניתוק הקשר, או שהיה לה אינטרס זה או אחר בניתוק הקשר בין התובע לחברה. בנסיבת אלו, עלינו לחזור לפעולות הסוכן עצמו. יודגש, כי גם אם הסוכן הוא זה שמסיבה זו או אחרת, אכן ביקש ללחוץ על ניתוק הקשר - ואין אני קובע זאת - הרי לא נטען ואף לא הוכח כאילו בפעולה שכזאת, אם אכן היתה, פעל הסוכן כשלוח המבטחת או על דעתה, ובמיוחד דעתו של הנתבע 6. מקובלת עלי עדותו של הנתבע 6, כי כל מעורבותו בנושא זה, הסתכמה בכך שכתשובה לפניית החברה ציין,כי לא יסטה מהנוהג, לפיו תשלומים מועברים למייצג, אולם לא מעבר לכך. הואיל והעילה כנגד המבטחת והנתבע 6, עניינה גרם הפרת חוזה, הרי בנוסף לאשר ציינו בראשית הדברים, ניתן לקבוע אף מהפן העובדתי, כי המבטחת והנתבע 6 לא גרמו ולא הביאו לסיום יצוג החברה ע"י התובע. מסקנות 44. בבואנו לבחון את המגיע לתובע, אם בכלל, וממי, עלינו להיזקק מחד לעילות שבכתב התביעה, ומאידך, למסקנות העובדתיות. 45. דין התביעה כנגד המבטחת והנתבע 6 להדחות, נוכח כל אשר פורט לעיל. בכל הקשור לעילה של גרם הפרת חוזה, דהיינו, לעצם ביטול ההתקשרות בנושא הייצוג, לא רק שאין בפנינו הפרה של הסכם אלא שכאמור לא התמלאו התנאים הנדרשים שבסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בנושא זה, וכשלכל האמור לעיל יש להפנות אף לנטען ע"י המבטחת והנתבע 6 בנושא זה בסיכומיהם. עם זאת יש להתייחס לשאלה אחרונה הקשורה למבטחת, והגם שלכאורה התשובה המתבקשת, נוכח הקביעות דלעיל ברורה היא, אתייחס קצרות לנושא סיכול קבלת שכר הטרחה ישירות לתובע. מעת שהתובע נתן אישורו, שוב חבה היתה המבטחת לשלם לחברה ישירות את אשר זכאית החברה. עצם השיחה הטלפונית ואשר הוברר בעקבותיה בין התובע למשרד ב"כ המבטחת, אין בו כדי להקים עילה כנגד המבטחת. לא המבטחת היא זו שגרמה כאמור לניתוק הקשר ולהוצאת מכתב השחרור, ועל כן לא היא שגרמה להפרת ההתחייבות, ככל שקיימת, לתשלום שכ"ט לתובע בגין פעולותיו, עד למכתב השחרור. לעניין אחרון זה יש לציין, כי בצדק נטען כלפי התובע מדוע לא מצא לנכון להבטיח תשלום שכרו, לרבות נקיטת הליכים משפטיים ובכללם עיקול על הכספים שאמורה החברה לקבל. מכל מקום, אין לתובע לבוא חשבון עם המבטחת בנושא זה. 46. דין התביעה כנגד הנתבעים 4 - 2 אף היא להדחות, נוכח אשר צויין לעיל, ואשר יפורט להלן: א. כאמור, ההסכם נחתם בין החברה לתובע, ומבלי שנדרשה ערבות או התחייבות אישית, של מי מהנתבעים אלו. ב. לא שוכנעתי, כאילו מי מהנתבעים התחייב באופן אישי בתשלום שכר הטרחה, לא בפגישה ולא לאחריה. למעלה מהנצרך אציין, כי גם אם הייתי מגיע למסקנה, כי מי מהנתבעים שהשתתף בפגישה התחייב או אישר, כי חרף מכתב השחרור יבוא התובע על שכרו, הרי לא עשה כן ולא התכוון לעשות כן כהתחייבות אישית של מנהל או בעל מניות, אלא אם הייתי קובע זאת, הייתי קובע בד בבד, כי הדבר נעשה בשם החברה, אשר היא המתחייבת לפי ההסכם. לא למותר להוסיף, שאם אכן סבר התובע, כי "שיפר" מצבו, באופן שעתה קיימת התחייבות אישית במקום הבטחון בקבלת התשלומים ישירות לידיו מהמבטחת, הרי כפי שצויין לעיל, חזקה שהיה דואג לזכר בכתובים להתחייבות אישית שכזו. ג. בכל הקשור לעילה של גרם הפרת חוזה, כפי שצויין לעיל, נציגי החברה פעלו בשם החברה ובגדר סמכותם, וכמצויין גם ביחס למבטחת, זכאית היתה החברה להביא את הסכם היצוג לקיצו. בנסיבות אלו, לא קמה לתובע עילה של גרם הפרת חוזה כנגד הנתבעים. בכל הקשור לטענה, כאילו הנתבעים גרמו להפרת ההתחייבות של החברה, ככל שקיימת לתשלום שכ"ט לתובע, חרף מכתב השחרור, הרי גם כאן אין לראות בכך גרם הפרת חוזה, אלא, אם בכלל, הפרה של התחייבות החברה באמצעות הפועלים מטעמה, אשר אין בגין כך לחייבם אישית. ד. נוכח הקביעה, כי מכתב השחרור לא נועד על מנת "להרוויח" את תשלום שכ"ט התובע, אין מקום לראות בכל פעולות נציגי החברה כתרמית או חוסר תום לב, שבגין כך יש להטיל על נתבעים אלו אחריות אישית. ה. בכל הקשור לעילה של עשיית עושר ולא במשפט, הרי מבלי להיזקק למחלוקת אם עילה זו קיימת בד בבד, לצידה של התחייבות חוזית, ראה ע"א 4012/90 עיריית נתניה נ' מלון צוקים בע"מ, פ"ד מ"ו (4) 45, הרי עצם קבלת כספים ע"י החברה, אין בה לכאורה לחייב אישית את מי מבעלי מניותיה או מנהליה, בעילה זו. אולם למעלה מכך, ממכלול הנסיבות כפי שפורטו לעיל, בסופו של יום לא נראה, כי החברה עצמה התעשרה בגין פעולותיו של התובע ולא במשפט. כפי שפורט לעיל, לא נראה שבגין פעולות התובע "זכתה" החברה בקבלת פיצוי העולה על אשר היתה מקבלת לכאורה, אלמלא פעולותיו של התובע. לפחות על סמך החומר שבפני, לא הוכח כי בגין פעולה זו או אחרת של התובע, אכן קיבלה החברה סכום ספציפי זה או אחר. אכן עדים אנו להעברת דרישות מצד לצד, ניתוח אפשרויות ופלחי תביעה בנגזרת זו או אחרת, שיחות ספורות עם משרד ב"כ המבטחת, אולם בסופו של יום, קיבלה החברה אשר קיבלה. כמובן, שיתכן ואם התובע היה ממשיך בפעולותיו, יתכן וסכום הפיצוי הכולל היה עולה על אשר בפועל הוסכם בין החברה למבטחת, אך לא שוכנעתי, כי החברה כאמור "התעשרה" בגין פעולותיו של התובע. אין באמור לשלול בהכרח את אשר יקבע שהתובע זכאי לו, אולם לא מהפן של עשיית עושר ולא במשפט. ו. לא התעלמתי מטענה אפשרית, לפיה נציגי החברה במכוון, ותוך הצגת מצג שווא ביקשו את השחרור, הכל על מנת, שמלוא הכספים ישולמו לחברה, ומבלי שתהיה אפשרות לתובע לקזז את אשר יגיע לו. דהיינו, טענה שלכאורה לא ארדן ולא הסוכן, היתנו קבלת כספים בשחרור, אלא רק ניהול המו"מ ישירות, וכי אם אכן כך היו מוצגים הדברים בפני התובע, היה התובע נותן אישור לניהול מו"מ במישרין, ומבלי לפגוע בבטחון לקבלת שכר טרחתו. אם אכן כך היו הדברים, ולמעשה מדובר על כעין "הצגה" של נציגי החברה בפניו, יתכן והיה מקום לחייבם אישית. אולם, לא רק שטענה זו וגירסה זו לא נטענה מפורשות על פרטיה ע"י התובע, אלא שמעצם הגשת התביעה כנגד המבטחת עולה, כי התובע עצמו סבר, שאכן בגין המבטחת פעלו נציגי החברה אשר פעלו, שאם לא כן, לא היה פונה בדרישותיו כלפי המבטחת. אולם יתר על כן, מדובר על טענה שעניינה כתרמית, הנצרכת לפרוט בכתבי הטענות, ואף להוכחה מעל הנדרש בנושא אזרחי רגיל. ככזאת לא הוכחה הטענה, וזכאים הנתבעים להנות לפחות מהספק שאכן הסוכן הציג בפניהם את הדברים כפי שהם הציגו בפני התובע. לעניין אחרון זה, יכול היה התובע לזמן את הסוכן, וזאת אם היה מבקש לסתור את גירסת החברה. כך לא נעשה. כאמור, נוכח הנסיבות כפי שתוארו לעיל, אף אין מקום לקבוע כאילו הפניה לתובע היתה שלא בתום לב. 45. שונים הדברים ביחס לחיובי החברה עצמה. ראשית, וכפי שצויין לעיל, עולה שלפחות הנתבע 3, אשר כאמור היה המוציא והמביא מטעם הנתבעת ונציגיה, סבר אף הוא שאכן התובע זכאי לבוא על שכרו. שנית, הרי גם אם זכאית היתה החברה להביא את ההסכם לקיצו, הרי זכאי התובע לשכרו, עבור השרות שכבר ניתן, וכשבנושא זה עלינו להדרש לבחינת אותו שרות. בחלקה הארי של הפסיקה שדנה בנושאים אלו, גדר המחלוקת לא היה נעוץ בשאלה מה הוסכם ביחס לשכר הטרחה, כשהפעולה שהתבקשה הושלמה, וכן לא היתה מחלוקת, כי הפעולה לא הושלמה. בנסיבות אלו התעוררה השאלה בדבר השכר הראוי שעורך הדין זכאי לו, תוך שבתי המשפט נזקקים "להיקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הותק, ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא... בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו" (ראה בהילכת ביניש בעמודים 126-125). לכן ולא בכדי גם נקבע, שלא מדובר בידיעה שיפוטית, אלא בעובדות שיש להוכיחן, ולרוב באמצעות מומחים לדבר, וכשבמקרה יוצא דופן לכאורה, אף תוך הסתמכות על תעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין. בענייננו, לא הוכח, ואף לא נטען לשכר ראוי זה או אחר, תוך הסתמכות על פעולות אלו או אחרות שבוצעו, תוך כימותן הכספי, וכשהתובע אף לא עותר לשכר ראוי. עתירתו של התובע, לישום האמור בהסכם כ-15% כתקבול בפשרה שהתקבל בחלוף 90 יום, וכהוראות ההסכם. לכאורה, לא בכדי נזקקים הנתבעים לטיעון כי מעת שניתן מכתב השחרור לכאורה, בא ההסכם לקיצו, ושוב אין להסתמך עליו. אולם לא בכדי ציינתי לכאורה, הואיל ואין הדברים בהכרח כעולה מטענה זו. אכן, לו יצוייר שללא קשר לאשר בוצע ע"י התובע עד מועד סיום ההתקשרות היתה החברה מקבלת פיצוי זה או אחר, אכן לא היה מקום להיזקק, לאמור בהסכם והוראותיו. כך לדוגמא אם היצוג המשפטי היה עובר לעו"ד אחר, ובעקבות פעולותיו ובחלוף תקופה שניתן לראות בה כניתוק, בין פעולות עורך הדין הראשון, לפעולות עורך הדין האחרון, לא ניתן היה להסתמך על ההסכם, היה על עורך הדין הראשון להוכיח את אשר הוא זכאי לו כשכר ראוי, אף אם יתכן כי היו נזקקים לזיקה להסכם. בנסיבות דנן עלינו לבחון אם אכן מדובר על פעולה שהושלמה אם לאו. עצם ההשתחררות אין בה כדי לבטל את ההסכם מלכתחילה, כל שיש בשחרור, הבאת ההסכם לקיצו. אולם, אם התקיימו התנאים, וקמה זכות של התובע לקבלת שכרו, כתוצאה מההסכם, טרם סיומו, זכאי הוא לכך גם לאחר סיומו. דהיינו, השאלה הקמה וניצבת במקרה דנן, האם אכן הפעולה הושלמה?! דומני, שאם לכאורה היתה משלמת המבטחת לחברה מיידית לאחר חזרתו של עו"ד אלרום מחו"ל, את אשר סוכם בין השמאים לטענת התובע, ואף אם היתה נאותה המבטחת להוסיף את אשר ימליץ עו"ד אלרום, לית מאן דפליג, כי מדובר על פעולה שהושלמה, והתובע זכאי היה לקבל את הנגזר מההסכם. הקושי במקרה דנן, נעוץ כאמור בכך שאין בפנינו מידע מה אכן ארע, ממועד הפגישה ועד לתשלומים ששולמו בחודש ספטמבר 97. טענת התובע, שלמעשה התשלומים שולמו בעקבות פעולותיו, ובעקבות ניהול התביעה על ידו זאת ותו לא. חיזוק לכאורה לטענתו זו, שמועד קבלת הכספים הינו תקופה קצרה יחסית מעת הפגישה. אכן יכולה היתה החברה על נקלה לסתור הנחה זו, וזאת באמצעות הבאת ראיות מטעמה, שלא כן הדברים, וכי בגין גורמים אחרים ופעולות אחרות אשר לא היו בנמצא עד מועד הפגישה, שולמו בגינם הכספים. זאת לא הוכח, ולאור כל אשר פורט לעיל, לכאורה עולה, שלמעשה התשלומים ששולמו בתקופה שמאז הפגישה ועד יום 24.9.97, אכן נכללים בגדר של פעולה שהושלמה, גם אם נצרכו מסמכים נוספים להשלמת התימוכין בשיעור הנזקים. מהראוי להוסיף את אשר צויין לעיל, שבבחינת נושא זה אין אני נצרך לטענה כאילו גם בלעדי התובע היתה מקבלת החברה את אשר קיבלה בסופו של יום, וכפי שאף ראיתי את הדברים נכוחה בנושא זה, ביחס לעילה של עשיית עושר ולא במשפט. הבחינה דנן הינה בשאלה אחת בלבד, האם התקבולים האמורים נבעו כתוצאה מהתקופה בה נוהלה התביעה ע"י התובע אם לאו. לשאלה זו התשובה היא חיובית. יצויין, כי לא נראה לי, כי כוונת הפסיקה, באפשרה הבאת הסכם שכ"ט לקיצו, שלקוחות של עורכי דין, יכולים יהיו להתחמק מתשלום אשר עורך הדין זכאי לו, הכל בגין כך שממש טרם קבלת כספים יביאו הסכם שכ"ט לקיצו, ויתריסו לאחר מכן כלפי עורך הדין, שהוא זכאי לקבל אך ורק שכר ראוי, תוך ניתוח פעולות שביצע וללא זיקה באשר מתחייב מהסכם שכר הטרחה. סכומי החוב 48. ומכאן לניתוח הסכומים עצמם. כעולה מתצהירו של התובע במסגרת ניהול התביעה על ידו, הסכימה הנתבעת באמצעותו לקבל סכום של 2.6 מליון ₪ כולל ההוצאות המשפטיות. יחד עם זאת, גם מדבריו עולה, שלגרסתו היתה הסכמה בין השמאים לסכום של 2,250,000 ₪, כאמור לא הוכח כאילו המבטחת היתה מקבלת את ההמלצה בנושא תוספת של ההוצאות המשפטיות, ובמיוחד נוכח הטענות שנטענו ע"י המבטחת בכל הקשור לסוג הפוליסות הנדונות ולזכאות לתוספת הוצאות משפטיות, לרבות שיעורן. כן עולה, שלפחות במועד הפגישה, טרם התקבל אישור ארדן לסיכום הנטען. בנסיבות אלו יש לראות את הפעולה שהושלמה ע"י התובע, בגבולות סכומים אלו ולא בתשלומים נוספים שבסופו של יום התקבלו. לכך יש להוסיף, כי גם מהעולה מנ/5, גם כעולה מעדות הנתבע 4, וגם מהגיונם של דברים, יש לקזז מהסכומים האמורים את תשלומי המקדמות, לרבות אותה מקדמה שהתובע כבר קצר פירותיה. נוכח האמור, אשר יש לזקוף כתקבול אשר התובע זכאי לשכרו בגינו, סכום של 890,050 ₪ ועל כן שכר הטרחה הנגזר ממנו, בשיעור 15%, שיעורו 133,508 ₪ נכון למועדים הרלוונטיים. לא נזקקתי להפחית את אשר היה זכאי עו"ד פאר לקבל מסכום זה, הן מאחר והדבר לא נטען, והן נוכח טענותיו של עו"ד פאר עצמו. 49. אשר על כן, ונוכח התוצאה אני מורה כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת 1, בכפוף להסתייגות המפורטת בסעיף 21 לשלם לתובע סך של 133,508 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.9.97 ועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הוצאות המשפט, אגרה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל, ובנוסף 25,000 ₪ שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ב. התביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחית, אולם בנסיבות העניין ללא צו להוצאות. ג. התביעה כנגד הנתבעים 5 ו-6 נדחית, ואני מחייב את התובע לשלם לנתבעים אלו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הפרת חוזהחוזהשכר טרחההסכם שכר טרחה