פסק דין מבוא 1. ביום 9 במרץ 2000 נתתי החלטה שבה קבעתי שהנתבעת מנעה שלא כדין מהתובעת לזכות במכרז לקבלת שירותי אבטחה ובדיקת מטענים בנמל חיפה (להלן: המכרז). בשלילת זכותה של התובעת הפרה הנתבעת את החוזה הנספח, לפיכך, זכאית התובעת לפיצויים בשל פגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה שלה. 2. ביום 12.2.01 נתתי החלטה נוספת, שבה קבעתי שבאשר לסיכוי של מימוש האופציה על ידי הנתבעת על התובעת להראות במידת ודאות כלשהי את הסיכוי שהנתבעת תפעיל את האופציה ותאריך את החוזה עם הנתבעת, גם אם הסיכוי נופל מ- 50%. באשר לטענה של צפי לרווחים שוליים עקב הזכייה במכרז, על התובעת להראות שנזק זה היה צפוי על ידי המפר או שהיה עליו לצפות נזק זה. טענות התובעת 3. בסעיף 3.2 למסמכי המכרז (מוצג ו') נאמר: "היה ולא תודיע החברה לרשות בכתב, שלשה חודשים לפחות לפני תום תקופת ההתקשרות, על רצונה להביא את החוזה, בתום תקופת ההתקשרות לסיומו, תהא הרשות רשאית להאריך את תקופת ההתקשרות לתקופה שלא תפחת מחודש קלנדרי ולא תוארך מעשרים וארבעה חודשים קלנדריים, וחוזר חלילה ובלבד שהארכה זו תיעשה בהודעה בכתב לחברה, שתימסר לה לפחות שלושים יום מראש, ובה תצויין תקופת ההארכה, והחברה מתחייבת להמשיך במתן השירותים בכל תקופת ההארכה כאמור בהתאם לתנאי החוזה". מנוסח הסעיף יש להסיק, כי מדובר בתקופת התקשרות ראשונה של שנה ולאחריה תקופה נוספת של 24 חודשים וחוזר חלילה. תקופת האופציה נקבעה כדי להגן על הנתבעת, כאשר בנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן כגון: חוסר תקציב, שינוי מהותי בתפיסת האבטחה, או נסיבות אחרות ובלתי צפויות, תאלץ הנתבעת לצאת במכרז חדש, לפני סיום כל תקופות האופציה. חיזוק נוסף לפרשנות זו הוא הצורך של הזוכה במכרז להשקיע, לאחר זכייתו, משאבים רבים (סעיף 7 לחוזה ההתקשרות - נספח ו' לתצהירו של שלמה רושניק). השקעה זו, שהיא לטווח ארוך, מוחזרת לו במהלך כל תקופות האופציה. לו הצפי להחזרת ההשקעות היה מתפרס על-פני שנה אחת בלבד, עלות הביצוע היתה גבוהה יותר והנטל היה נופל על הנתבעת. גם לנתבעת יש אינטרס שלא להחליף את הזוכים במכרזים חדשות לבקרים. 4. זהו גם הנוהג המקובל. הנוהג הזה מקובל לא רק ביחסים שבין התובעת לנתבעת, במקרים בהם היא זכתה במכרז למתן שירותי שמירה ואבטחה, אלא גם בחוזים שעשו חברות שמירה אחרות עם הנתבעת, או חוזים שעשתה התובעת או חברות שמירה אחרות, עם גופים ציבוריים אחרים. גם הנתבעת מודה בנוהג זה (ראו נספחים ה' ו-ט' לתצהירו של שלמה רושינק). 5. כדי להעריך את הנזק הצפוי, יש לקבוע את היקף הנזק ואת שיעורו. הראשון נקבע לפי מבחני סיבתיות והשני נקבע על פי מבחן הצפיות ובכך הוא מגביל את הפיצוי לאותם נזקים שהם צפויים. על-פי מבחן הציפיות. היה על הנתבעת להראות שבמועד החתימה על החוזה הנספח, צפיותיה היו שהתובעת תעבוד בנמל תקופה קצרה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. 6. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"ג - 1973, קובע שהמועד הרלבנטי להחלת מבחן הציפיות, הוא המועד שבו נכרת החוזה הנספח. התצהירים שהוגשו מטעם הנתבעת והמלאים טענות כרימון נגד התובעת, הורתם ולידתם רק כדי להצדיק את אי-זכייתה של התובעת במכרז. הא ראייה, שלנתבעת לא היו טענות כלפיה לפני כן, במשך תקופת ההתקשרות הקודמת שנמשכה שמונה שנים. אירועים אלה אינם רלוונטיים להוכחת הנזק שהמפר ראה מראש בעת כריתת החוזה, או שהיה עליו לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. מטעם זה, אין להתייחס לאמור בתצהירי הנתבעת. 7. גם לגופו של עניין יש לדחות את האמור בתצהירים, בשל המגמתיות וחוסר מהימנות. עד שנמנעה זכייתה של התובעת במכרז, לא הועלו נגדה טענות על ליקוי בתפקוד או חוסר שביעות רצון. 8. ביחסים בין ספק שירות למעסיק, תמיד יהיו חילוקי דעות, שהם הכרחיים להמשך תפקוד שוטף של ספק השירות, כגון בעיה עם עובד פלוני, או חוסר בציוד. כאן, העצימו את חומרתם של האירועים, על מנת להשחיר את שמה של התובעת ולהטיל דופי בתפקודה. 9. לאחר שמונה שנים של מתן שירותים בנמל אשדוד, החל מסע התנכלויות נגד התובעת, שהחל לאחר שהיא פתחה בהליכים משפטיים נגד הנתבעת. הנתבעת סירבה לשתף פעולה לפתרון בעיות שהתעוררו ושלחה מכתבים לתובעת שבהם העלתה טענות שונות ומגוונות, כשהשיא היה קיזוז כספים שהגיעו לתובעת. כך, למשל, קב"ט הנתבעת, עמי שר-אל, אמר בדיוני ועדת המכרזים, בישיבתה מיום 1.10.95, כי אין לנתבעת טענות נגד התובעת בנמל אשדוד, שם עבדה התובעת במשך שמונה שנים ברציפות. לעומת זאת, יש לנתבעת טענות על עבודת התובעת ברכבת. אם היו לנתבעת טענות נגד התובעת בנמל אשדוד, ברי כי עמי שר-אל היה שומע עליהן והיה בידו תיעוד על כך. משעומת הלה עם הדברים שאמר בועדת המכרזים, ענה תחילה, שאינו זוכר שאמר כדברים האלה, אך לאחר מכן הוסיף, שאז היה ממונה קב"ט אחר ולא הובא לידיעתו שיש טענות כנגד התובעת. העד הוסיף שיש אוגדן תלונות, שגולה בגילוי מסמכים, אך לידי ב"כ התובעת לא נמסרו מכתבי תלונות לפני שנת 1996. העד אף הבטיח לשלוח תלונות שהיו נגד התובעת לפני שנת 1996, אך הדבר לא נעשה. 10. ברנרד ישי, ממלא מקום קב"ט נמל אשדוד, נכנס לתפקידו ביום 19.2.96, לאחר שהתובעת נקטה באמצעים משפטיים נגד הנתבעת. לפני המועד האמור הוא היה עוזר קב"ט. מיום כניסתו לתפקידו הוא כתב מכתבי תלונה רבים נגד התובעת וזאת בטווח של חודש, בעוד שבעבר לא היו מכתבי תלונה נגדה. תלונות אלה היו חסרי יסוד. 11. חנן גרף, מכהן כקב"ט רכבת ישראל, מיום 1.11.95. התלונה הראשונה המצורפת לתצהירו (מש/2) היא מיום 25.1.96, ארבעה ימים לאחר הדיון הראשון בפני השופט קלינג. תלונה נוספת, מיום 22.1.96 (מש/2(1)), נכתבה יום לאחר שהשופט קלינג נתן החלטה, שבה העניק סעד הצהרתי זמני, האוסר על הנתבעת לממש את החלטת ועדת המכרזים, או להתקשר בחוזה לאספקת שירותי שמירה ובדיקת מטענים בנמל חיפה. כך גם לגבי המכתבים מיום 1.2.96 (מש/4) והמכתב מיום 19.3.96 (מש/7), שמתריעים על ליקויים שונים, שאף הם נכתבו לאחר ההחלטה האמורה. לא זו אף זו: העד נשאל על תלונות נגד התובעת לפני שנת 1996 וענה שהוא עבר על התיק אך אינו זוכר דברים (עמ' 51). אם אכן היו ליקויים בתפקודה של התובעת, הכיצד האריכה הנתבעת את החוזה עם התובעת מידי שנה בשנה?! 12. במאי 1994 ארעה שביתת מאבטחים ברכבת, שעמי שר-אל מתייחס אליה בחומרה. הוא גם מציין בתצהירו שהקב"טים פנו בדרישה שלא לחדש את ההסכם עם התובעת (סעיף 11 לתצהירו), אך לא צרף שום מסמך בכתב על כך. כאשר נכנס לתפקידו מנדי זלצמן, כמנהל הנמל, חודש החוזה עם התובעת בניגוד לעמדת הקב"טים (סעיף 12). אף כאן לא צורף מסמך בכתב המאשש טענה זו. 13. הנזק שנגרם לתובעת הוא מניעת מימוש הזכייה במכרז לביצוע שירותי אבטחה למשך שש שנים רצופות, לפחות. פרויקט נמל חיפה הנו פרויקט יוקרתי, הן כלכלית והן תדמיתית. הרווח המינימלי הצפוי מפרויקט זה הוא 15% והועמד על 85,000 ש"ח לחודש (14.6%). אחוז זה נופל מתדריך מס הכנסה, הקובע שהרווח הגולמי מהפדיון כולל מע"מ בענף שירותי שמירה, נע בין 40% ל- 50%. אין לקבל את חוות דעתו של צור פניגשטיין, הסבור שמהרווח הגולמי יש להפחית הוצאות נוספות, הוצאות מכירה, הנהלה וכלליות, משום שהוצאות אלה הן שוליות, שאינן משנות באופן משמעותי את אחוז הרווח הגולמי. מנספח א' לחוות דעתו של צור פניגשטיין, לא ניתן ללמוד מהו הרווח הצפוי, כי יש בו התייחסות רק למחיר שעה למאבטח ולא לגבי יתר בעלי התפקידים והוא אינו מגלם את העלויות האמיתיות של הפרויקט. תחשיב לא הוכן משום שאם היה מוגש תחשיב כזה בדיעבד הוא לא יראה אוטנטי. 14. ביצוע עבודות אבטחה, לאחר זכייה במכרז, גדל ביוזמת הנתבעת בשיעור מינימלי של 10% מההיקף המקורי. הרווח המתקבל הנו 20% מהרווח השנתי הצפוי בגין עבודות בנמל, בגין אותן שעות. 15. לאחר זכייה במכרז נוהגים גופים נוספים, העובדים בנמל חיפה ובסמוך לו, למסור לידי החברה הזוכה עבודות נוספות, המתבצעות באזור הנמל וקשורות בו. מספר השעות שיגדלו, עקב כך, מוערך, מינימלית, ב- 10%. 16. הנתבעת מנעה מהתובעת להשתתף במכרז של אבטחת נמל אילת וזאת לאור התנאי במכרז שלפיו הנתבעת שמרה לעצמה את הזכות שלא לקבל הצעה של חברה אשר נפסלה במכרזים קודמים של הנתבעת, או שעבודתה הופסקה בשל הפרת חוזה במשך שש השנים האחרונות במתן שירותי אבטחה, שמירה וביקורת מטענים. ניסוח זה מנע מהתובעת להשתתף במכרז, שהיו לה סיכויים גבוהים לזכות בו. 17. התובעת ומנהליה השקיעו שעות עבודה רבות, בפגישות והתייעצויות עם עורכי דין. כמו כן, היו לתובעת הוצאות בגין ערבויות שניתנו ותשלומים ששולמו לעורכי דין, מעבר למה שנפסק בבתי המשפט לזכות התובעת. טענות הנתבעת 18. הצפייה המרבית של התובעת היא שחוזה יהיה לפרק זמן של שנה. אין במסמכי המכרז הבטחה של מתן עבודות נוספות מעבר לאמור בו. הסיבה שהנתבעת החליטה שלא להתקשר עם התובעת, היה ניסיון שלילי קודם במתן שירותים על-ידי התובעת. נימוק זה הוא נימוק טוב המצדיק את עמדת הנתבעת, שלא להאריך את החוזה מעבר לשנה. גם מעדויות הקבט"ים ניתן להתרשם כי דעתם השלילית מבוססת על עובדות קונקרטיות. יש לזכור שעל-פי האמור בחוזה, ניתן להפסיקו גם לפני תום התקופה. 19. לו היו טענותיה של התובעת נכונות, כי הנתבעת מתעללת בה, היתה התובעת פונה לערכאות. התובעת לא השתתפה במכרז שפורסם לנמל חיפה וגם לא לנמל אילת ולא בכדי. 20. הרווחים הנוספים שהתובעת טוענת שנמנעו ממנה, אינם נכנסים תחת כנפי מבחן הצפיות הסבירה, כי אין הם באים בגדר הציפיות שבפועל או המיוחסת, מפני שהנתבעת לא ידעה על עבודות אלו. זולת עדות שלמה רושינק, לא הובאה שום ראייה נוספת. אם אכן יש התקשרויות כאלה מדוע שלקוחות אלו לא ימשיכו בקשרים עם אותה חברה שהפסידה במכרז?! 21. גם משיחת טלפון, אותה יזם שלמה רושינק, עם קב"ט נמל חיפה, יואב מרגלית עולה, כי הנתבעת זכאית לבטל את החוזה בתום שנה, אם התובעת לא תוכיח את עצמה. משיחה זו נמצאנו למדים, שאסור לזוכה לתת שירותים לגורמים שקשורים לנמל פיזית אבל לא פורמלית. 22. התובעת לא השתתפה במכרז השמירה בנמל אילת, אך אין זה נזק הצפוי מהפרת החוזה. אם התובעת סברה כי תנאי המכרז אינם סבירים, היה עליה מבעוד מועד להגיש תביעה לבית המשפט. משלא עשתה כן רואים אותה כמי שהשלימה עם תנאים אלה. 23. התובעת לא הוכיחה את שיעורו של הרווח הנקי. היא לא הציגה תחשיב אובדן רווח מפורט. אי-הצגת חישוב מפורט זה פועל נגדה. יש לפרש מחדל זה לחובתה. לא עוד אלא, שניתן לקבוע לפי חוות דעתו של צור פניגשטיין, שלא רק שהתובעת לא היתה מפיקה רווח נקי, אלא שהיתה סובלת הפסדים. גם חוות הדעת של צור פניגשטיין, מבהירה, כי שיטת התובעת לקביעת הרווח הנקי אינה מהימנה. לא זו אף זו: לפי נספח א', אותו ערך שלמה רושינק, הרווח התפעולי הצפוי, לפי חישוביו, הוא 5%. רווח צפוי זה משקף את הרצון לזכות בפרויקט יוקרתי. מאחר שההצעות מתומחרות למשך שלוש שנים ומביאות בחשבון הכנסה צפויה בפרק זמן זה, הרי שאי מתן אופציה לתובעת גורעת מהרווח המתוכנן. 24. רו"ח ד’אנג’לי השתמש במינוח "רווח מדווח", שאינו מינוח מקובל בחשבונאות. גם רו"ח ד’אנג’לי אישר זאת. הוא גם אישר שניתן ללמוד מהדוחות הכספיים מה היה הרווח הנקי של התובעת, אך הוא בחר שלא למסור פרטים על הרווח הנקי. הוא אישר שלא ערך חישוב על ההשפעה של אי קיום כלל חשבונאי, שהתובעת לא הפרישה הפרשות מלאות עבור עובדיה. 25. שלמה רושניק הגדיל עשות, והפך את את הרווח המדווח של ד’אנג’לי לרווח נקי. 26. גם לגבי היקף הנזק לא הביאה התובעת נתונים מספיקים, על ההוצאות שהוציאה ועל הרווח שנמנע ממנה. התובעת יכלה להציג בפני בית המשפט נתונים שיאפשרו כימות הנזק, אך אלה לא הובאו. 27. אין לפסוק גם פיצוי הסתמכות, פיצויים על הוצאות שהוצאו, וגם פצויי קיום. כמו כן, פרטי הנזק, אינם פריטי נזק הראויים לפיצוי. אין לקבל כראייה מהימנה נקיבה סתמית בסכומי כסף בגין שעות עבודה שהושקעו, בלי ליתן פרוט והסבר ביחס לכמות שעות העבודה ולאיזה צורך אמיתי הן הושקעו. ולבסוף, בדפי החיוב של עורכי הדין הקודמים, שייצגו את התובעת, מופיעים פרטי חיוב שאינם קשורים למכרז חיפה. פרשנות סעיף 3 לחוזה האבטחה 28. ב"כ התובעת ציטט בסיכומיו רק את האמור בסעיף 3(2) של חוזה האבטחה וביקורת מטענים, אך הוא "שכח" לצטט את סעיף 3(1) לחוזה, שסעיף 3(2) הוא המשכו. בסעיף 3(1) נאמר: "הרשות מסכימה בזאת לקבל מהחברה והחברה מתחייבת בזאת לספק ולתת לרשות את השירותים בהתאם לתנאי חוזה זה, במשך תקופה רצופה של שנה אחת (להלן: 'תקופת ההתקשרות'), החל מתאריך______ וכלה בתאריך_______, כפוף לזכות הרשות להאריך את תקופת ההתקשרות, או לקצרה, או להפסיקה, בהתאם לתניות החוזה להלן או על-פי כל דין". נמצא שלפרשנותו של ב"כ התובע אין עיגון לשוני ולו מינימלי בלשון הטקסט. כפי שנאמר בספרו של ברק, פרשנות במשפט, חלק שני, עמ' 97 (תשנ"ג - 1993): "כלל הלשון קובע, כי יש ליתן למילותיו של דבר חקיקה אותה משמעות שהן יכולות לשאת מבחינה לשונית. מכאן, שאין ליתן ללשון החוק משמעות שהיא אינה יכולה לסבול. נמצא כי נקודת המוצא לכל בחינה פרשנית היא לשון החוק. היא קובעת את המסגרת אשר בתוכה תפעל התכלית החקיקתית. המשמעות הלשונית של החוק קובעת את גבולות הפרשנות". דברים דומים נאמרו על ידיו בספרו פרשנות במשפט, פרשנות החוזה, כרך רביעי, עמ' 331 (תשס"א - 2001): "למתחם האפשרויות הלשוניות מעמד מרכזי בפרשנות. הפרשן אינו רשאי ליתן מובן לטקסט החורג ממתחם האפשרויות הלשוניות. מתן מובן לטקסט מעבר למובנו האפשרי בלשון שבה בוטא מהווה יצירת טקסט חדש ולא פירוש טקסט קיים. המובן הלשוני של הטקסט קובע אפוא את גבולות הפרשנות. הפרשן אינו רשאי לחרוג מגבולות אלו". את המשמעות המשפטית עלינו לדלות מהטקסט שלפנינו (ראו גם ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265). עיון בסעיף 3 בכללותו מעלה, שהפרשנות הלשונית תואמת את תכלית החוזה בכלל והוראת סעיף 3 בפרט, שהצדדים הותירו בידי הנתבעת כוח חד-צדדי המאפשר לה להאריך או לקצר את תקופת החוזה. מאחר שמדובר ברשות ציבורית, עליה להפעיל כוח זה בהגינות ובתום לב (ע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אינג' פבר, חברה לבנין, פ"ד מד(3) 769, 782; שלו, חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית, עמ' 31 (תש"ס - 1999)). 29. מדובר בחוזה רשות. בחוזה מסוג זה עלינו לבחון את התכלית האובייקטיבית שלו, את המטרות האופייניות ואת האינטרסים הציבוריים שהחוזה מהסוג הנידון התכוון להגשים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 313). תכלית החוזה היא לספק שירותי אבטחה ושמירה בנמל חיפה. טובת הציבור דורשת שאם חברת השמירה אינה ממלאת אחר המצופה ממנה, שהנתבעת תוכל להביא את החוזה לסיומו אף לפני תום תקופת החוזה וקל וחומר לא לעשות שימוש בזכות האופציה הנתונה לה לפי סעיף 3 לחוזה. בהנחה שהנתבעת היתה מתקשרת עם התובעת בחוזה, והנתבעת לא היתה מפעילה את זכות האופציה ולא היתה מאריכה את החוזה, בנסיבות שבהן התובעת אינה ממלאה אחרי התחייבויותיה, אין לבוא אליה בטרוניה, אם הנתבעת פעלה בתום לב. בית המשפט אינו צריך להכריע מי היה צודק בויכוח בין התובעת לנתבעת בשאלה זו, אלא עליו להחליט, האם הנתבעת פעלה בתום לב ובסבירות לאור התשתית העובדתית שבפניה. גם אם בית המשפט היה סבור אחרת מהנתבעת, לא הוא שצריך להחליט בסכסוך זה. במילים אחרות בית המשפט אינו מעביר דרך שבט ביקורתו את ההחלטה ואינו מחליט במקום הנתבעת. בית המשפט בוחן, האם יש עילה מהמשפט המינהלי, המצדיקה את ביטול ההחלטה להפסיק את החוזה לפני תום השנה, או שלא להפעיל את האופציה ולהאריך את החוזה. 30. מחומר הראיות עולה, כי היו תלונות חמורות ביותר נגד הנתבעת. לרובן ככולן של הטענות לא היה לשלמה רושינק מענה, זולת שהוא יודע על התלונה, או שהדבר נופח, או, כפי שהדבר מודגש בסיכומי ב"כ התובעת, שמדובר בהתנכלות לאחר שהתובעת יזמה את ההליך המשפטי בפני השופט קלינג. היה מקום לבחון טענה זו לו היו לשלמה רושינק תשובות ענייניות לטענות שהופנו כלפיו בחקירה הנגדית, אך משלא נמצאה לו תשובה, לא ניתן אלא להסיק שאכן היו לנתבעת בסוף שנת 1995 ובעיקר בשנת 1996 תלונות אמיתיות וכנות על תפקודה של הנתבעת, כגון חוסר ערנות של המאבטחים והשומרים, אי קיום הנוהלים, חוסר בהתייצבות של שומרים ומאבטחים למשמרות, אי הצלחה בגיוס מספר מספיק של מועמדים לקורסים, דרישות של התובעת להפר את החוזה כגון, שהמאבטחים יעבדו במשמרות יותר משמונה שעות (ראו סעיף 5.3 לחוזה) וזאת כדי למלא את הפערים במצבת העובדים ועוד. אפילו צודקת התובעת, שהנתבעת עמדה על טענות אלו גם כתגובה לפנייתה של התובעת להליכים משפטיים נגדה, עדיין ניתן לומר שלשיקולים אלה לא היתה השפעה ממשית או דומיננטית על שיקוליה (בג"ץ 392/72 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה, פ"ד כז(2) 764, 773; בג"ץ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(1) 1, 20). 31. מהאמור לעיל ניתן להניח, כמעט בוודאות, שלו התובעת היתה זוכה במכרז לעבודות אבטחה בנמל חיפה, ספק רב אם היתה מוציאה את השנה הראשונה וקרוב לוודאי שאחרי ששה חודשים היתה מוצאת עצמה מחוץ לנמל, כפי שארע בנמל אשדוד, שם עזבה התובעת את המקום, מספר חודשים לפני המועד המוסכם, בלווי צלילים צורמים. הערכת הנזקים 32. התובעת הגישה תצהיר ולא חוות דעת מומחה של שאול ד'אנג'לי, שהיה רואה חשבון של התובעת במשך מספר שנים, עד 31.12.98. כפי שמסתבר מחקירתו הנגדית, לא ניתן להסתמך על חוות דעתו, שקבעה שהרווח השנתי הצפוי, אילו התובעת היתה זוכה במכרז, נע בין 27% ל- 15%. מה שרו"ח ד'אנג'לי עשה היה להעמיד גוש הכנסות כנגד גוש הוצאות. במילים אחרות, הנתונים שלו הם ממוצעים סטטיסטיים ולא תחשיב של הרווח התפעולי הצפוי של החוזה הספציפי. מעדותו של שלמה רושינק מתברר שהכנת תחשיב כזה היא אפשרית, אך לטענתו, הוא לא עשה תחשיב כזה, כי עורכי דינו אמרו לו שהמסמך לא יהיה אמין, למרות שהדבר אפשרי (עמ' 36). קשה לי להבין את הלך נפשו של העד, וכי הגשת ראייה המבוססת על כלל הכנסות התובעת הנה ראיה יותר אמינה?! האם אי האמון, בהמצאת תחשיב שהוכן לצורך המשפט, המבוסס על נתונים שבידי התובעת, עדיף על אי הגשת הראייה הטובה ביותר?! בנוסף לכך, לדברי ד'אנג'לי, לא היתה הפרשה מלאה של תנאים סוציאליים לעובדים, כגון הפרשה לצורכי פיצויי פיטורים (ראו סעיף 21 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963). הדבר גם אושר בעדותו של שלמה רושינק (עמ' 26 ו- 32). לא זו אף זו: רו"ח ד'אנג'לי, מדבר על "הרווח המדווח", מושג שאיננו מושג חשבונאי, בהשוואה למושג המוכר רווח נקי, שהוא רווח תפעולי בניכוי הוצאות מימון ובכלל זה הוצאות תקורה. רו"ח ד’אנג’לי הודה שלא נתן בתצהירו נתונים על הרווח הנקי. למשל לא היו בידיו נתונים על תלושי שכר של העובדים, רכישת רכב ייעודי, קורסים ספציפיים, אגרות על חידוש רשיונות לרכב, ביגוד וכיו"ב. שלמה רושינסקי בתצהירו ובחקירתו, הפך את הרווח המדווח לרווח נקי (ראו תצהירו בעמ' 16 - 17). כאמור הדבר אינו נכון, לאור עדותו של רו"ח ד’אנג’לי. שלמה רושינק ניסה להמעיט מהשפעת הוצאות התקורה החסרות בתצהירו של רו"ח ד'אנג'לי, על רווחיה של התובעת, אך הדבר היה צריך למצוא את ביטויו בתצהירו של ד’אנג’לי ולא בעדותו של שלמה רושינק, או על כל פנים לא רק בעדתו שלו. 36. התובעת נמנעה מלהביא נתונים קונקרטיים, שיכלו לשפוך אור על הפסדיה במכרז. ההסתמכות על תחשיבי מס הכנסה אינה יכולה לבוא במקום שיש נתונים מדויקים יותר בידי התובעת. יש לזכור שתחשיבי מס הכנסה מבוססים על ממוצעים. בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809, נאמר: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת המגיע לו במידת ודאות סבירה (reasonable certainity), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין…על-כן, באותם מקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר". רו"ח צור פניגשטיין, המומחה מטעם הנתבעת, צירף לחוות דעתו מסמך שהכין שלמה רושינק, למכרז דומה, שבו שכר המאבטח זהה למכרז הנוכחי, ולפיו הרווח הצפוי הוא 4.7% (עמ' 39). שלמה רושינק ניסה לתת פירושים שונים למסמך זה אך לא הכחיש שהנתונים נכונים. טענתו היתה שהנתון במסמך הוא לצורך ניהול משא ומתן (עמ' 25 ו- 36). אמנם חסרים נתונים על בעלי תפקידים נוספים, אך נראה לי, שנתון זה של הרווח הנקי תואם את חוות דעתו ועדותו של צור פניגשטיין, שהרווח בפרויקט יוקרתי זה, כפי שגם שלמה רושינק מסכים, הוא נמוך מאד. נראה לי שניתן לקבל נתון זה כבסיס גס להערכת נזקיה של התובעת. הפסדיה של התובעת 37. כאמור, לא נראה לי, לאור מסכת היחסים העכורה בין הצדדים ואי קיום התחייבויותיה החוזיות של התובעת, שהיא היתה ממשיכה לעבוד בנמל חיפה, לו היתה זוכה במכרז, מעבר לשישה חודשים (ע"א 679/82 עיריית נתניה נ' מלון צוקים בע"מ, תק-על 88(2) 634). לאור זאת יש לפסוק לתובעת בגין ראש נזק זה סך של 150,000 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה החל מתום שליש השנה הראשונה, שבו היא היתה אמורה לזכות במכרז. 38. אין שום ראייה שבעקבות הזכייה במכרז היתה התובעת זוכה בהגדלת היקף העבודה. זו עדות יחידה של בעל הדבר, שלא ניתן להסתפק בה (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971; ע"א 771/86 קווה נ' ישראל, פ"ד מג(4) 212, 218). גם לא הובאו ראיות שבהתקשרויות קודמות אכן הוגדל היקף העבודות של התובעת. ההסתמכות על האמור בכתב התביעה, אף הוא אינו יכול לבוא במקום הראיות החסרות. 39. גם הטענה שהתובעת היתה זוכה בעבודות נוספות מחברות נוספות העובדות בנמל או בסביבתו - דינה להידחות ממספר טעמים: ראשית, מהטעם שזו עדות יחידה המוכחשת, שנית, שום חוזה לא הוצג בתמיכה לטענה האמורה (ראו דברי שלמה רושינק ביחס לחוזה עם חברת גב ים בעמ' 37) שלישית, הדבר נאסר עליה במפורש בחוזה (סעיף 6.4 - 6.5). רביעית, הדבר אף עולה במפורש מתמליל השיחה עם קב"ט נמל חיפה, יואב מרגלית, עם שלמה רושינק (נספח ט' לתצהירו של שלמה רושינק). חמישית, זו מעילה באמון, המצדיקה אף היא, הפסקת החוזה בשל התנהגות התובעת. 40. התובעת לא הביאה שום נתון שהיה לה סיכוי כל שהוא לזכות במכרז לאבטחה בנמל אילת. איננו יודעים מה היו ההצעות במכרז, כמה היתה התובעת מציעה לו היתה משתתפת במכרז ושהנזק הזה היה צפוי על ידי הנתבעת. לו חפצה התובעת להשתתף, אך הדבר נימנע ממנה שלא כדין בשל סעיף במכרז, שהיה פסול לדעתה, כי הוא קבע אמות מידה שלא כדין, תרופתה היתה לפנות לערכאות בתביעה לפסול סעיף זה. משנמנעה מעשות כן אין לה להלין אלא על עצמה. ואחרון, אין מדובר בנזק הצפוי על ידי הנתבעת בעת כריתת החוזה. זהו מכרז שבא לעולם לאחר חתימת החוזה, בשנת 1997, ואין ראייה שהנתבעת, במועד החתימה על החוזה, צפתה את היציאה למכרז בנמל אילת (שלו, חוזים, עמ' 579, מהדורה שנייה (תשנ"ה); ע"א 1229/97 איי. אמ. איי. שיווק והשקעות בינלאומיים בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה להשכרה בע"מ, דינים עליון נו 986). לשון אחר: אין זה נזק שהיה צפוי בעת כריתת החוזה. 41. ולבסוף גם הטענה על שעות שבוזבזו על-ידי שלמה רושינק ובעלי תפקידים אחרים של התובעת, אף היא דינה - להידחות. ראשית, אין שלמה רושינק יכול להיות לפה לבעלי תפקידים אלו ושנית, אינני מוכן לסמוך רק על עדותו היחידה, שהיא מוכחשת ואשר נטענה בלשון סתמית. אשר לשכר ששולם לעורכי דינה של התובעת, היא יכלה להציג את הקבלות על הסכומים ששילמה לעורכי דינה בהליכים הקודמים ולדרוש מבתי המשפט לפסוק לה שכר טירחה בהתאם למה ששילמה להם, לטענתה (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 545 (1995)) . בנוסף, לאור התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לפסוק סכומים נוספים מעבר למה שנפסק. 42. בטרם אסיים, ברצוני להעיר, שמחומר הראיות עולה תמונה של ניצול עובדים באמצעות חברות כוח-אדם הפוגעות בשכרם ובזכויותיהם הסוציאליות. אינני יודע אם החוק החדש תיקן את המעוות, ולא - מן הראוי שהמחוקק יעשה מעשה, משום שיום אחד עובדי חברות כוח האדם יהיו לנטל על החברה, מפני שקופחו בזכויותיהם. החסכון בהוצאה הציבורית על עובדים אלה כיום, ייהפך לחרב פיפיות בעתיד, בעוד כמה עשרות שנים, כאשר עובדים אלה יפרשו מעבודתם, ללא ביטחון סוציאלי. סיכום 43. יש לפסוק לתובעת סך של 150,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כאמור בסעיף 38, לעיל, החזר אגרה בשיעור 10% ממה ששולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ. יש לחייב את התובעת בתשלום הפרש אגרה. מכרזאבטחה