פסק דין 1. זו, כמדומני, תביעה רביעית או חמישית המתנהלת בפני שעניינה גניבת צמ"ה (ציוד מכני כבד) מאתר בניה. החוט המאחד את כולן: חוסר בהירות, בלבול והסכמים מעורפלים בכל הנוגע לאחריות לשמירה וכפועל יוצא מכך האשמות והטלת אחריות מאחד לאחר/ים; בהיבט זה מסכים אני לכותרת הפיסקה האחרונה בסיכומי הנתבעות 2-4 המצביעה על "סינדרום גשר הירקון". ראשון ראשון ואחרון אחרון; 2. הרקע ועובדות שאינן במחלוקת: (א) אתר הבניה המדובר: רכס שועפט; היזמים, שורה של עמותות (שאינן צד להליך). (ב) הנתבעות 2-4 (יחד - להלן לשם הקיצור גם: "אפג"ד") התקשרו עם אחת מאותן עמותות וקיבלו על עצמן בניית הדירות במתחם שיועד לאותה עמותה (סה"כ 4 מגרשים). (ג) התובעת, חברה קבלנית לבניה, התקשרה עם אפג"ד בחוזה מ-22/03/94 על פיו קיבלה על עצמה לבנות עבור אפגד (כקבלן משנה) "39 יחידות דיור ב-7 בניינים ומבנים נלווים במגרש 400". (ד) בתאריך 07/10/94 הוא יום ו' בשבוע בתום יום העבודה השאירו עובדי התובעת באתר הבניה בסמוך מאוד לעמדת שמירה שהוצבה במקום, מחפרון מסוג JCB שמספר הרישוי שלו 57115; בהגיע עובדי התובעת לעבודה בבוקר יום א' ה-09/10/94 "מצאו את הטרקטור איננו". הם החלו בחיפושים קדחתניים - כולל באמצעות מסוק, אך עקבות הטקטור נעלמו ולא נודעו. איש איננו יודע מתי בדיוק וכיצד נגנב. (ה) הנתבעת 1 (להלן, לשם הנוחות גם: "אופק") היא חברה העוסקת (למען הדיוק, עסקה - כיום איננה פעילה עוד) בעבודות שמירה, אשר קיבלה על עצמה משימת השמירה באתר הבניה כולו (מטעם כל העמותות); (ו) התביעה הוגשה תחילה כנגד אופק בלבד; מאוחר יותר הוגש כתב תביעה מתוקן וצורפה נתבעת 3 ש"התפתתה" בהמשך הדרך והיתה לנתבעות 2, 3, 4 (שותפות לצורך אותה עבודה). [אופק אף הגישה הודעה לצד ג' כנגד חברת הביטוח מנורה - אך חזרה בה]. (ז) עילות התביעה הפרת חוזה לשמירה ראויה במקום, התרשלות בקיום השמירה. 3. ההוראות החוזיות השייכות לעניין: (א) סעיף 15(ב) בחוזה בין אפג"ד לתובעת: "הקבלן מאשר שידוע לו שהושג הסכם עם חב' שמירה אופק לשמירה היקפית, -.20 ₪ לדירה לחודש ושמירה ספציפית לכל מתחם -.2,800 ש"ח לשומר לחודש". כמשתמע, גם מן הסעיף הנ"ל, הוסכם בין העמותות לקבלנים - אלו אשר התקשרו עם העמותות (בענייננו אפג"ד - להבדיל מקבלני המשנה, בענייננו התובעת) על שמירה מרוכזת באתר הבניה כולו - והשמירה הופקדה בידי אופק. (ב) בין אופק לעמותות לא נערך חוזה בכתב. נקבעה "מסגרת" שהועלתה על הכתב והופצה ע"י מר יאיר מרוקו (כנראה, ככל שהבנתי, מטעם גורם פיקוח). עפ"י אותו מסמך מסגרת אמור היה להחתם חוזה שמירה נפרד בין אופק לכל אחד מן הקבלנים הבונים מטעם העמותות (בענייננו - אפג"ד) ובמסגרתו תסוכם, בין אופק לקבלן, כמות השומרים הנדרשת בכל אתר. נקבעה תמורת השמירה [דומה (אך לא זהה) למצויין בסעיף 15 הנ"ל בחוזה בין אפג"ד לתובעת]. ועוד תנאים שונים שאינם שייכים למחלוקת בה אנו עוסקים. 4. תמצית המחלוקת (א) אופק טוענת להעדר כל יריבות בינה לבין התובעת בהעדר הסכם ביניהן ומשנטלה התחייבות כלפי העמותות בלבד; לא נחתם חוזה בינה לבין אפג"ד או התובעת ואיננה צד לחוזה שבין התובעת לאפג"ד; ועוד - אפג"ד לא פעלה עפ"י עקרונות "המסגרת" כפי שהותוו במסמך שהופץ כנ"ל ע"י מר יאיר מרוקו, לא התקשרה עמה בחוזה שמירה, לא מסרה לה פרטי קבלני המשנה, לא תאמה מספר השומרים, פרטי תחילת העבודה, מיקום הציוד וכיוצ"ב. עם זאת מאשרת אופק כי קיבלה על עצמה השמירה באתר הבניה של אפג"ד ותאמה עם מנהלה של אפג"ד את "נפח השמירה" קרי: כמות השומרים - עפ"י שיעור ההוצאות בהן היתה אפג"ד נכונה לשאת. לפיכך בשל רצון אפג"ד לחסוך בהוצאות שמירה הוצבו באתר רק 4 שומרים, כמות שלא היתה מספקת לאתר הבניה של אפג"ד. (ב) אפג"ד טוענת כי לא קיבלה על עצמה חובת השמירה כלפי התובעת. מסעיף 15 של החוזה לא ניתן ללמוד כי קיבלה על עצמה חובה כזו אלא - ורק - שהתחייבה לגבות מהתובעת ולהעביר לאופק את הוצאות השמירה כפי שנקבעו ב"מסמך המסגרת" וכי על התובעת עצמה חלה האחריות לדאוג לשמירה על ציודה. 5. חבות אופק (א) עפ"י חוק השומרים: אין ספק כי אופק קיבלה על עצמה חובת השמירה על אתר הבניה כולו, תמורת תשלום. לפיכך הרי היא בבחינת "שומר שכר" כמשמעו בחוק השומרים תשכ"ז-1967, שהשמירה היא מטרתה העיקרית של חזקתו במקרקעין; [אין טענה כי אופק לא "החזיקה" במקרקעין למטרת שמירתה ועל כן איני רואה צורך להרחיב בנושא החזקה לצורך חוק השומרים אציין שאין זו זהה ל"חזקה" בתחומי משפט אחרים. חזקה לעניין חוק השומרים מורכבת מ"שליטה וכוונה" ויכולה להיות בידי יותר מאחד (ר' ד"ר מ. חשין "שמירה ושומרים" משפטים ג' 169-137)]. לפיכך, עפ"י סעיף 2 של חוק השומרים אחראית אופק לאובדן הנכס הנתון לשמירתה או לנזקו "זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן". אופק לא הוכיחה, אף לא ניסתה להוכיח, כי לא יכולה היתה לצפות ולמנוע את הגניבה. מכתב הגנתה ותצהיר עדות מנהלה עולה כי אף לדעתה לא היה מספר השומרים באתר מספיק ואולם היא לא עשתה את כל הדרוש למנוע מצב זה. לא הוצגו בפני כל פניות של אופק לאפג"ד או לתובעת (לפני אירוע הגניבה - להבדיל משפע פניות לאחר זאת) בהן היא מתריעה ו"זועקת" כי השמירה במתכונתה איננה מספקת וכי היא מסירה מעל עצמה כל אחריות כל עוד לא יתוקן המצב (קרי: אפג"ד או התובעת תתאמנה עמה כראוי את כל פרטי השמירה לרבות הוספת שומרים). ההיפך הוא הנכון: מנהל אופק מאשר כי מספר השומרים סוכם בינו לבין מר הניג מנהל אפג"ד. מעבר לזאת: לא נסתרה עדות עד התביעה מר יורם ביטון שהמחפרון הוחנה, בערב שבת 07/10/94, "מתחת לאף" השומרים בסמוך מאוד לעמדת שמירה מאויישת ע"י אנשי אופק אך רק בבוקר יום א' 09/10/94 התברר לעובדי התובעת כי הטרקטור איננו במקומו. משמע, השומרים כלל לא שמו לב, עד בוא עובדי התובעת לעבודתם, שהטרקטור, שהוצב מתחת לאפם איננו במקומו ! לא נמסר כל הסבר לעובדה תמוהה זו (אופק הסתפקה בעדות מנהלה ולא העידה מי מן השומרים שהיו במקום) ובהעדר הסבר אחר אין להסיק ממצב דברים זה אלא רשלנות חמורה של השומרים שאופק אחראית למחדליהם. (ב) מכח התחייבות חוזית: אין לקבל טענת אופק בדבר "חוסר יריבות" בינה לבין התובעת. "ההסכם" בין העמותות לבין אופק (שאמנם לא קיבל ביטוי בחוזה כתוב וחתום - אך התגבש והיה להסכם עפ"י עקרונות המסגרת כנ"ל ומשבפועל פעלו כל הצדדים על פיו) הינו ללא ספק "חוזה לטובת צד שלישי" כמשמעו בסעיף 34 של חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 שהרי דובר בו על ביצוע השמירה באתר כולו על רכושם של כל הקבלנים (לרבות קבלני המשנה) הפועלים במקום. הדבר עולה מעקרונות המסגרת כמו גם מהצעת אופק, מתאריך 07/12/93 אשר שימשה, למעשה, בסיס לעקרונות המסגרת כמו גם מפניותיה הרבות של אופק אל הקבלנים שהעתקיהם מצורפים לכתב ההגנה ולתצהיר העדות מטעם אופק. רובם ככולם אמנם במועדים שלאחר אירוע הגניבה בו אנו עוסקים, אך מעידים על אופי התחייבותה של אופק. הוכח אף כי אופק התנגדה בתוקף להעסקת שומרים מטעם הקבלנים באופן עצמאי ועמדה בתוקף על סילוק שומרים אלו משטח האתר, ראיה נוספת לנטילת האחריות לשמירה, בלעדית, על עצמה. לאופק אכן טענות, בעיקר כלפי אפג"ד, על שזו לא קיימה התחייבויותיה ובכך מנעה יעילות השמירה; יש בסיס לטענות הללו. אפג"ד אכן לא דאגה להתקשרות מסודרת עם אופק ואף היתה שותפה בהחלטה בעניין מספר השומרים אשר יוצבו במקום והעלאת טענות אלו לגיטימיות גם במערכת שבין אופק לתובעת [סעיף 37 של חוק החוזים (חלק כללי)] אך איני סבור שיש בכוחן של הטענות הללו כדי להסיר אחריות מכתפי אופק: אופק לא ביטלה את החוזה בעקבות "הפרות" אלו, וכפי שציינתי לעיל אף לא טרחה להתריע ולעמוד כדבעי על דרישותיה. הגם, לא הוכח כל קשר ישיר בין אותן הפרות לביצוע הגניבה שכן כפי שציינתי לעיל נגנב הטרקטור "מתחת לאפם" של השומרים בעמדת השמירה. ועוד - בהצעת אופק מ-07/12/93 (כאמור, הבסיס לעקרונות המסגרת) מפורטת שיטת השמירה אותה מתחייבת אופק ליישם על מנת לפקח על הנעשה בשטח "בצורה מושלמת ומוחלטת ובכך להבטיח שלא יהיו מקרים של פריצות וגניבות" (עמ' 3 פיסקה לפני אחרונה) ואף מצהירה כי "חברתנו לוקחת על עצמה בצורה רצינית להפעיל שמירה טובה ומקצועית אשר תסגור את שטח האתר כולו בצורה מוחלטת ..." (עמ' 4 פיסקה שלישית); בין היתר מפרטת אופק באותו מסמך הקמת מחסומים בכל הכניסות לאתר ובהם שומרים יוצאי צבא בעלי נסיון וידע, סיורים ממונעים בהם יוצאי צבא ביחידות שדה חמושים בנשק, ומקושרים באמצעי אלחוט כל השומרים תושבי ישראל בלבד וכו'. אופק אף לא ניסתה להוכיח כי כל אלו קויימו ולהסביר כיצד בכל זאת חרף שמירה "מושלמת ומוחלטת" נגנב הטרקטור. לפחות בנושא אחד הוכח כי ההתחייבות לא קויימה משהתברר כי השומרים היו ערבים תושבי איו"ש והשומרים בכניסות לא היו יוצאי צבא. מתוך החשבוניות שצורפו ע"י מנהל אופק לתצהירו ועדות מר הניג מנהל אפג"ד (תצהירו סעיף 10) אף עולה שמספר השומרים לא תאם את המוסכם (1.5 במקום 2). אף לא הוכח כי אופק ביצעה את המלצת משרד השמאות "מימד" נציג המבטחת של אופק (או של העמותות ?) (צרופה ה' לתצהיר מר הכרמלי מטעם אופק) בדבר האמצעים שיש לנקוט להגנה פיזית ומניעת אפשרות כניסת ויציאת רכב שלא דרך הכניסות המאושרות (סעיף 7 באותו דו"ח). 6. חבות אפג"ד: האחריות המיוחסת לזו, עפ"י כתב התביעה, היא מכח דיני החוזים בהסתמך על סעיף 15(ב) של החוזה; כאמור טוענת אפג"ד שעפ"י נוסח הסעיף הרלבנטי [15(ב)] בחוזה שבינה לבין התובעת ואף בפועל, לא היתה אלא בבחינת "צינור" להעברת כספים מהתובעת לאופק, בלא שנטלה על עצמה אחריות כלשהי לסידורי השמירה. אין אני מקבל טעון זה. הראשית - סבור אני כי כל מתקשר סביר והגיוני היה לומד מתוך נוסח הסעיף שאפג"ד מבטיחה לתובעת קיום שמירה נאותה במקום. יש בסעיף הצהרה כי קיים הסכם המבטיח שמירה [כאשר לתובעת, שאיננה קשורה ישירות לא לעמותות ולא לאופק, אין שליטה גבי תנאי אותו חוזה שמירה והיא חייבת, על כרחה, לסמוך בנושא זה על אפג"ד], ויש "ניכוי" עלות השמירה, קרי - תשלום לאפג"ד - בתמורה לשמירה (פרשנויות אפג"ד למונח "ניכוי" עפ"י סיכום טענותיה, איננה מקובלת עלי - בנסיבות ההתקשרות המדוברת). סבור אני כי היה על אפג"ד - אם חפצה להבטיח כי אין בסעיף כדי להטיל עליה אחריות - להבהיר זאת, בחוזה, בסייג ברור שאינו משתמע לשתי פנים. גם אם משאיר נוסח הסעיף מקום לספקות באו הראיות וסילקו הספקות - משהוכח כי מנהל אפג"ד היה "שותף פעיל" ומכריע בקביעת נפח וסדרי השמירה (עדותו עמ' 16-17). הוא עמד בקשר עם מנהל אופק ויחד קבעו, כאמור, מה טיב השמירה באתר. אלמלא ראה עצמו אחראי לנושא מן הסתם לא היה טורח כלל לקחת חלק בדיון בנושא זה והיה משאיר את כולו להכרעת אופק. נוכח קביעתי זו, כי אפג"ד נטלה על עצמה אחריות, כלפי התובעת לקיום שמירה נאותה שתבטיח ציודה, ומשכשלה אותה השמירה במשימתה בשל אי הבטחת סדרי שמירה נאותים ובשל רשלנות השומרים, ממילא חבה גם אפג"ד כלפי התובעת לכיסוי נזקיה תוצאת גניבת הטרקטור. ועוד - למעשה אשמה אפג"ד גם באי קיום אותו הסכם שמירה משנמנעה מהתקשרות ישירה - כמצווה בעקרונות המסגרת - עם חברת אופק, לא מסרה לה, כנדרש, את כל פרטי קבלני המשנה, מיקומם המדוייק, תחילת וסדרי עבודתה וכיוצ"ב אף לא דאגה ליצירת קשר בין אופק, המופקדת על השמירה, לבין התובעת. 7. התוצאה: הנתבעות (אופק ואפג"ד) חבות הדדית בנשיאה בנזקי התובעת כתוצאה מגניבת המחפרון. גניבה