גזר דין לאחר ניהול הוכחות, הורשעו ארבעת הנאשמים בניהול עסק ללא רישיון, לכלוך רשות הרבים, תקנות מניעת מפגעים בניגוד לסעיפים 2 ו -13 לחוק שמירת הנקיון תשמ"ד 1984, סעיפים 4 ו -14 לתקן רישוי עסקים תשכ"ח 1968 ותקנות 12,4,5,6 ו -10 לתקנות מניעת מפגעים ביחד עם סעיף 11 ג' לחוק. הנסיבות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואין צורך לחזור. בטיעוניה לעונש טענה התובעת עו"ד סבירסקי -דרורי שלנאשמים חלקים שוים בביצוע העבירות ומשכך ראוי להעניש את כולם באותה מידה של חומרה. את החומרה ראתה במספר טעמים שעקרם: 1. למרות שבחקירה הודו הנאשמים 3 ו - 4 מנהלי החברות נאשמות 1 ו - 2, במירב העובדות שבכתב האישום, היה צורך בניהול משפט הוכחות ארוך ומסורבל לאור כפירתם בבית המשפט. 2. המניע הכלכלי שבביצוע העבירות. 3. גישתו המחמירה של המחוקק לעבירות איכות הסביבה המשתקפת מהעונשים החמורים, ואשר יושמו בגזרי דין שאותם ציטטה. 4. המשאבים הגדולים שהשקיע המשרד לאיכות הסביבה בגילוי העבירות והבאת הראיות לבית המשפט. 5. התמשכות העבירות גם לאחר הגשת כתב האישום וגם לאחר שבית המשפט אסר על הנאשמים 3 ו - 4 לעשות כן. לאור אלו ביקשה התובעת לגזור על הנאשמים 3 ו - 4 מאסרים על תנאי, קנס בשיעור 250.000₪ (היא לא פרטה אם כוונתה, שיהיה זה סך הקנסות שיוטל על כל הנאשמים, או שבקשתה לגזור קנס כזה על כל אחד מהם). כמו כן ביקשה התובעת לטיל על הנאשמים מספר התחייבויות:א. לחתום על התחייבות להימנע מעבירות בסכום כפול מסכום הקנס שביקשה, ב. לחייב בניקוי השטח והשבת המצב לקדמותו תוך שנה, ועד השלמת הפינוי לחייב הנאשמים לכסות את השטח למניעת התלקחויות וחדירת נגר עילי לקרקע. בנוסף לאלו ביקשה לצוות על סגירת העסקים לאסור על הנאשמים להחזיק בכלי הרכב שבאמצעותם בוצעו העבירות נשוא ההרשעה. באופן טבעי ביקש הסניגור לא להחמיר עם הנאשמים. להתחשב בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים 3 ו - 4 ובמצבם הכלכלי הקשה כמו גם במצבן הכלכלי של החברות כעולה ממסמכים שהגיש. הוא הדגיש את העובדה שהתביעה לא הוכיחה את גבולותיו של האתר, ומשכך לא ניתן לחייב הנאשמים לפנות ולנקות שטח שגבולותיו אינם ברורים. לענין זה הפנה הסניגור לפסה"ד ר"ע 1/84 דוויק נ. ר' העיר ירושלים מפי כב' הנשיא שמגר. לאחר ששמעתי הטיעונים ועיינת בתקדימים ובמסמכים שהוצגו בפני, הגעתי למסקנות כדלקמן: 1. צודקת התובעת בטענתה, שהנאשמים 3 ו - 4 מנהליהן של הנאשמות 1 ו - 2 הודו בחקירה במרבית העובדות הרלוונטיות. משכך - ראוי היה שבפני בית המשפט תבוא הודאה ולו חלקית בעובדות כתב האישום, על מנת לצמצם את יריעת המחלוקת, למנוע צורך בהוכחת מה שאיננו מוכחש, ובכך יחסך זמן שיפוטי. יחד עם זאת, לנאשמים שמורה הזכות לנהל משפטם ולהתגונן כנראות עיניהם. עצם הכפירה איננה נסיבה לחומרה. 2. כמו כן צודקת התובעת בטענתה שהעבירות נשוא ההרשעה הן עבירות חמורות ולא בכדי נקבעו עונשים חמורים מאוד בחוק על מבצעי העבירה. 3. מר אילן נסים מנהל אגף פסולת מוצקה במשרד לאיכות הסביבה, בחוות דעתו ת/ 45 מפרט את המפגעים האקולוגים הנגרמים לקרקע, למקורות המים, לנוף ולבריאות האוכלוסיה המתגוררת בקרבת ריכוזי פסולת בניה. חוות הדעת נדרשת לנפיצות התופעה, לעלויות הכרוכות בניקוי הפסולת השפוכה. מר נסים העיד גם בשלב הטיעונים לעונש ופרט את העלויות הגבוהות שבהקמת אתר פסולת חוקי. 4. נפיצותה של העבירה היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. היא בגדר צרת רבים. לא רק ישראל נלחמת במצבורי פסולת המושלכים "על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן". כל מי שעיניו בראשו אינו יכול שלא להבחין בתופעה, והלב נחמץ ונכמר למראה הזילות שנוהג האדם באדמה, ללא התחשבות בצמחיה ובבניה שליד. 5. כדור הארץ הוא ביתה היחיד של האנושות, ובני האדם הורסים אותו במו ידיהם. לא למותר לצטט ממאמרו של דניאל מורגנשטרן, יועץ סביבתי ומומחה לעניני מיחזור (גלובס, נדל"ן 4.03.02) שהשמירה על איכות הסביבה מחויבת ממספר טעמים ביניהם טעם אידיאי - פילוסופי : "ללא קשר לדתו של אדם או אמונתו, אנו כאן בבחינת אורחים לפרק זמן קצוב, "ימינו כצל עובר" ואין אנו רשאים להותיר עולם חרב לדורות הבאים". 6. בועידת ריאו דה-ז'נרו, שהתקיימה בשנת 1992 נידונו בעיות זיהום הסביבה כלל עולמיות ונוסחה האמנה "אג'נדה 21", שמטרתה לשרש ולמנוע המשך פגיעה באיכות הסביבה כך שהעולם לא ימצא מכוסה ערימות אשפה שאי אפשר למחזרן ולא ניתן לקברן. האמנה מסתיימת בהתחייבות חגיגית : 7. I PLEDGE TO MAKE THE EARTH A SECURE AND HOSPITABLE HOME FOR PRESENT AND FUTURE GENERATIONS 7. לתופעה חומרה יתירה בארץ קטנה כמו ישראל. על מנת להתגונן מפני התפשטותה תיקן המחוקק את חוק הניקיון והחמיר בעונשים. אך גם קודם היכנסו לתוקף של התיקון, הורה בית המשפט העליון להעלות את רף עונשיהם של עבריני איכות הסביבה רע"פ 244/96 כים ניר נ. מ.י. פד"י נ'(3) עמ' 529. בע"פ 4094/98 בית המשפט המחוזי בת"א (הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר) אישר קנס בשיעור 55.000 ₪ שהוטל על חברה ו -33.000 ₪ שהוטל בנוסף על מנהלה ( בסך הכל 88.000 ₪), בגין 11 מקרים של שפיכת פסולת בנין לרשות הרבים. בית המשפט המחוזי נדרש לאינטרסים של בעלי המשאיות ונהגיהן המבצעים את העבירות על מנת לחסוך בזמן ובכסף, כמו גם הכורח בהרתעה ובמשאבים הגדולים שהמדינה נאלצת להשקיע על מנת לתפוס את העבריינים, (משימה שאיננה קלה), בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על חומרת העונש. 8. במקרה דנן לא למותר לציין לחומרה את העובדה שהנאשמים, ובמיוחד הנאשם צורי סעדון בשמו ובשם האחרים, היו בקשר ממושך והדוק עם אנשי המשרד לאיכות הסביבה ובעבר נענה לדרישה ופינה כמויות פסולת נכבדות מהאתר. אולם כעבור זמן לא רב הנאשמים חזרו לסורם והמשיכו בביצוע העבירות . 9. השלכות הפסולת שבהן הורשעו הנאשמים חמורות מאוד. חומרתן נלמדת בתמונות שהוצגו בפני (ראו במיוחד ת/5 ות/ 27ב'), ומהשריפות שנצתו במקום מדי פעם. אלו בהצטברם לניהול עסקים ללא רשיון שאף הוא עבירה חמורה לכשעצמה, מחייבים מתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי. אני מקבלת שלכל אחד מהנאשמים אחריות וחלק שווים למעשים ולעבירות. כמו כן אני מתחשבת בהיקף הגדול של העסקים שציוד כבד שימש אותם (צי משאיות ומכולות). 10. יחד עם זאת בעת גזירת העונש תהא העבירה בה הורשע חמורה ככל שתהיה, בית המשפט איננו מתעלם מהנאשם הספציפי העומד בפניו ונסיבותיו האישיות. 11. במקרה דנן, לצד חומרתן המפליגה של העבירות יש להתחשב לקולא במספר נסיבות: א. עברם של הנאשמים נקי. ב. הנאשמים לא הורשעו בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. ג. הנאשמים הורשעו רק בעבירות שבוצעו בתאריכים ספציפים ולא בכל התקופות הנקובות בכתב האישום. ד. החברה רם-מוביל ומנהלה יצחק פלד חד הם, וגם החברה א.מ.ס. בע"מ היא חברה משפחתית של הנאשם 3. ה. טענותיהם של נאשמים באשר למצב בריאותם ובמיוחד מצבו של נאשם 4 שנפגע קשות בתאונת דרכים ומצבן הכלכלי העכשוי הקשה של החברות כעולה מהמסמכים שהגיש הסניגור. ו. השטח, שבו ביצעו הנאשמים את העבירות נשוא ההרשעה לא הוגדר, והם אינם האחראים היחידים לזיהומו החמור. ז. החישוב שעשתה התובעת באשר להיקף העבירות ולרווחים שהנאשמים הפיקו מהן הוא תיאורטי ואיננו רלוונטי באשר איננו מתחשב בהרשעה, שכאמור לעיל, הוגבלה לתאריכים מסוימים בלבד. 12. באשר לצו הפינוי שביקשה התובעת - סעיף 14 א' לחוק הניקיון מסמיך בית משפט זה ליתן צווים שאינם עונשיים ומטרתם השבת המצב לקדמותו. ברור, שבמקרה מתאים בית המשפט לא יהסס מלעשות שימוש בסמכות זו. אפשרות לבצע את הצו ככתבו וכלשונו היא תנאי למתן המצו, כפי שטען בצדק הסניגור. 13.במקרה דנן, צו כפי שביקשה התובעת, לא יהיה בר הפעלה, מכיוון שהשטח איננו תחום וסגור ואיננו בשליטתם הבלעדית של הנאשמים. כבר קבעתי בהכרעת הדין, שהנאשמים לא היו היחידים האחראים לזיהום השטח הפרוץ והפתוח. משכך- אין זה ראוי,לדעתי, לחייב את הנאשמים לפנות גם מה שאחרים זיהמו והשליכו. 14.לאור האמור לעיל אני גזרת על הנאשמים כדלקמן: א. אני מחייבת את הנאשמים לסגור את עסקיהם וזאת לאלתר. ב. על הנאשמים 1 ו - 4 קנס בסך 100.000 ₪ שישולם ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 2.06.02 ובכל 2 לחודש שאחריו. ג. על הנאשמים 2 ו - 3 קנס בסך 100.000 ₪, ולאור מצבו הבריאותי של נאשם 4 ישולם ב 2 תשלומים שישולם גם הוא התשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מה - 2 לחודש ובכל שני לחודש שאחריו. ד. למען הסר ספק מודגש בזאת כי קנס בסך 100.000₪ מוטל על הנאשמים 1 ו - 4 וקנס באותו סכום מוטל על הנאשמים 2 ו - 3. הנאשם 3 אחראי לתשלום כל הקנס שהוטל עליו ועל הנאשמת 2 ואילו הנאשם 4 אחראי על כל הקנס שהוטל עליו ועל הנאשמת 1. וכל סכום שישלם מי מהם יקוזז מסכום הקנס. ה. אני מחייבת את כל ארבעת הנאשמים ביחד ולחוד לסלק לאתר מורשה פסולת בכמות שווה לכמות שהשליכו באתר, דהיינו לפנות מהמתחם 50 משאיות, שתכולתן 10 קוב וזאת תוך 60 יום מהיום. פעולת ניקוי השטח תעשה במשאיות בעלות תכולה שווה לתכולתן של המשאיות שבכתב האישום ובשיתוף פעולה ופיקוח אנשי המשרד לאיכות הסביבה. ו. כמו כן אני מחייבת כל אחד מהנאשמים 3 ו -4 לחתום על התחייבות בסך 200.000₪ בשמם ובשם הנאשמות 2 ו - 1 להימנע במשך שלוש שנים מלעבור עבירה מהעבירות שבהן הורשעו בתיק זה. ז. אם הנאשם 2 לא ידאג לפינו 25 משאיות פסולת, לתשלום הקנס שהושת עליו ועל הנאשמת 3 ו/ או לא יחתום על הערבות שהוטלה עליו ייאסר ל - 150 יום. ח. אם הנאשם 3 לא ידאג לפינוי 25 משאיות פסולת ולתשלום הקנס שהושת עליו ו/ או לא יחתום על ההתחייבות ייאסר ל - 150.000 יום. ט. למען הסר ספק אני מדגישה כי בסך הכל חויבו כל הנאשמים בפינוי 50 משאיות וכל פינוי שיעשה מי מהם יקוזז מהחיוב הכללי. 15. בשולי גזר הדין אציין כי הנאשם מר צורי סעדון, מצא לנכון' שלא כמקובל, לשלוח לבית המשפט מכתב ובו טענות העומדות בסתירה להרשעה שבהכרעת הדין וטיעונים נוספים שבודאי שאין להם מקום מחוץ למסגרת המקובלת של בדיון המשפטי. המכתב הגיע לשולחנו בסוף יום העבודה בתאריך 15.05.02, שהיה יום העבודה האחרון לפני חג השבועות, כשגזר הדין היה כתוב. התעלמתי מהמכתב לחלוטין. הוא הוכנס למעטפה ותויק בין שאר המסמכים שבתיק. איכות הסביבה