הכרעת דין בפתח הכרעת הדין אבקש להודיע כי עומדת לנאשמים הגנה מפני הרשעה בגין העובדות המפורטות בסעיף 5א' לכתב האישום, ואני מזכה אותם מהעבירות המיוחסות להם ככל שהדבר נוגע לעובדות אלה. כתב האישום 1. כנגד הנאשמים, עירית רחובות (הנאשמת 1 שתקרא להלן "העיריה"), ראש העיר רחובות מר יהושוע פורר (הנאשם 2), מהנדס העיר רחובות מר מאיר פופוביץ' (הנאשם 3) וסגן מהנדס העיר מר אברהם גנדלמן (הנאשם 4) הוגש כתב אישום בו מיוחסות להם עבירות של זיהום מים בניגוד לסעיפים 20ב(א) ו - 20ב(ב), ביחד עם 20כא לחוק המים תשי"ט - 1959 (להלן "חוק המים"), ולכלוך רשות הרבים בניגוד לסעיפים 2 ו - 13(א)(5) לחוק שמירת הנקיון תשמ"ד - 1984 (להלן "חוק שמירת הנקיון") נאשמים 2 - 4 הואשמו מכח תפקידיהם השונים בעיריה ובהתאם להוראות סעיפים 20כב לחוק המים, וסעיף 15 לחוק שמירת הנקיון. 2. על פי האמור בכתב האישום, במועדים המפורטים בו, הציפו זרימות ביוב שטחים גדולים במי ביוב, וגרמו מפגעים קשים של ריח ויתושים וזיהמו את הסביבה: א. בתחילת חודש ינואר ובמיוחד בתאריכים 3.1.99, 4.1.99, ו - 5.1.99, כתוצאה מפיצוצים באזור קו הביוב הראשי של העיריה ארעו זרימות ביוב גדולות במספר מקומות (סעיף 5א' לכתב האישום): כ - 100 מ' צפונית לברכות החימצון של העיריה באזור המהווה חלק מרצועת נחל שורק לשיקום ואזור מוכרז של רשות העתיקות. כ - 3 מ' ממפגש הנחלים גמליאל - שורק. בתעלת בית חנן, ליד תחנת השאיבה החדשה של העיריה, שמהווה מקור מים ומשם לנחל גמליאל. מבור בקורת ממזרח למתקן נס ציונה לנחל גמליאל. ב. החל מחודש מרץ 99 ובמיוחד בתאריכים 11.8.99, 24.8.99, 26.8.99, 21.9.99, 16.11.99, עקב פגיעת גנבי חול בתשתית בריכות החימצון של העיריה, הוזרמו מי ביוב לנחל גמליאל. מי הביוב לא היו מטופלים ויצרו מפגע של ריח יתושים וזיהום הנחל (סעיף 5ב' לכתב האישום). ג. בראשית חודש מרץ 99, עקב פגיעה בתשתית בריכות החימצון וכן פיצוץ בצינור הסניקה שהוביל את שפכי העיריה לבריכת החימצון הצפונית גלשו שפכים לא מטופלים מבריכות החימצון הציפו שטחים נרחבים בסביבתן וזרמו לנחל שורק תוך יצירת מפגע ריח ויתושים זיהום הנחל וסיכון איכות מי התהום (סעיף 5ג' לכתב האישום). 3. ביום 25.4.99 נשלחה אל הנאשם 2, בתוקף תפקידו כראש העיריה, התראה לפי סעיף 20כא לחוק המים, בה הוא נדרש לחסל את המפגע ולחבר את שפכי העיר לשפד"ן. ביום 29.6.99 נשלחה לנאשם 2 התראה על ידי אגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה, גם בה הוא נדרש להפסיק מיד את הזרמת השפכים לנחל ולהתחבר מידית לשפד"ן. על אף ההתרעות הוגלשו ביום 11.8.99 שפכים לא מטופלים מתחנת השאיבה הישנה של העיריה לנחל שורק. 4. ניתוח תוצאות של 5 דגימות שנלקחו בזמנים שונים בין התאריכים 4.5.99 ו - 4.5.00 במוצא צינור תחנת השאיבה הישנה של העיריה העלה כי השפכים אינם מטופלים ובאיכות ירודה ביותר והם מהווים גורם זיהום חמור בנחל ועלולים לסכן את מי התהום. 5. מתפקידה של העיריה לפקח על תכניות הביוב, בנייתם, שינויים של ביבים, נקזים, בורות שופכין ומשטפים (סעיף 237 לפקודת העיריות [נוסח חדש]). כמו כן מתפקידה להקים מערכת ביוב בתחומה, או להיות חלק ממערכת ביוב, באופן שלא יהיה בו משום מפגע ציבורי, או משום סכנה לבריאות הציבור, להחזיק את מערכת הביוב באורח תקין ולבצע כל שינוי במערכת הביוב באופן שלא יהיה בו משום מפגע ציבורי או משום סכנה לבריאות הציבור (סעיפים 10,2 ו -11 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962). עוד בין תפקידיה של העיריה לדאוג לבריאות הציבור ונוחותו לנקוט אמצעים להסרת כל מטרד או למניעתו, להורות בענין בדיקתם, הסדרתם, החזקתם, ניקויים והרקתם של ביבים, נקזים, בורות שופכין, מפלשים. להתקין בורות שופכין ציבוריים ולדאוג שיהיו בנויים ומוחזקים באופן שלא יהיה מטרד או מפגע לבריאות, לנקוט אמצעים להסרת כל מטרד ציבורי הנובע מבור שופכין או נקז בין פרטיים ובין ציבוריים או מכל מקור אחר, למנוע הזדהמותם של זרמים, תעלות, מרוצי מים או בארות ולמנוע הנחת אשפה על גדות זרם, תעלה או מירוץ מים או על פי באר, העלולה לגרום להזדהמותם (סעיפים 242(1)+(3)+(5)+(8) לפקודת העיריות [נוסח חדש]). בחודש נובמבר 1998, נבחר הנאשם 2, לשמש כראש העיר רחובות (הוא נכנס לתפקידו ב- 1.12.98). במסגרת תפקידו הוא אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על העיריה לפי כל דין יבוצעו כראוי (סעיף 126(ב) לפקודת העיריות [נוסח חדש]). הנאשם 3 כיהן החל משנת 1989 כמהנדס העיר ובמסגרת תפקידו אחראי בין השאר על הביוב בעיר. הנאשם 4 כיהן החל משנת 1989 כסגן מהנדס העיר ומנהל אגף פיתוח ותשתיות ובמסגרת תפקידו זה הוא אחראי על נושא התשתיות והביוב בעיר. הוראות החוק 6. סעיף 20ב לחוק המים קובע: "(א) חייב אדם להימנע בכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו. (ב) לא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חמרים נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקרבתו". סעיף 20 כא הוא סעיף העונשין. סעיף 20כב לחוק המים קובע: "נעברה עבירה לפי סעיף 20כא בידי תאגיד, ייאשם גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר באותו תאגיד, האחראי לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה". סעיף 2 לחוק שמירת הנקיון קובע: "לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים". סעיף 13(א)(5) לחוק שמירת הנקיון קובע: "(א) העושה אחד מאלה, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו - כפל הקנס האמור: ........ (5) מלכלך את רשות הרבים בניגוד להוראות סעיף 2 באופן שאינו מפורט בסעיף קטן (ב)(1), (2) ו-(3)"; סעיף 15 לחוק שמירת הנקיון קובע: "(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 13 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. (ב) נעברה עבירה לפי סעיף 13 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו". 7. לטענת המאשימה המעשים המפורטים בכתב האישום, לנוכח תפקידו של כל אחד מהנאשמים מביאים למסקנה כי הם לא נמנעו מפעולה המזהמת מים ועלולה לגרום לזיהום מים במישרין, והנאשמים 2 - 4 לא פיקחו ולא עשו כל שניתן למניעת עבירות על חוק המים וחוק שמירת הנקיון ולהבטחת הנקיון ברשות הרבים. הגנת הנאשמים 8. הנאשמים אינם חולקים על עצם התרחשותם של גלישות הביוב המתוארות בכתב האישום. לטענתם (בתגובה לכתב האישום, שהוגשה בכתב) הם נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי לפתור את בעית הביוב, שהיתה קיימת זמן רב לפני שהנאשם 2 נבחר להיות ראש עירית רחובות. 9. גלישת הביוב של העיר רחובות ושל ישובים רבים אחרים באזור שנשענו על אותה מערכת ביוב היתה חלק מהמציאות הרבה לפני שהנאשם 2 נבחר להיות ראש עירית רחובות. הדבר היה בידיעתו של משרד הבריאות, ולטענת הנאשמים, גם בהסכמתו, מבלי שמשרד הבריאות נקט כל צעד לשינוי מציאות זו. זמן קצר לאחר היבחרו של הנאשם 2 לתפקיד ראש העיר הוא החל לפעול נמרצות לפתרון הבעיה על ידי חיבור מערכת הביוב של העיר רחובות לשפד"ן. לאחר שהתגברו על כל התקלות והושג המימון הרב הדרוש לכך חוברה רחובות בתחילת חודש יוני 2000 לשפד"ן. כתב האישום הוגש כחודש לאחר חיבור העיר לשפד"ן ב - 5.7.00. 10. בהתייחס לפגיעות בתשתית בריכות החימצון שנגרמו כתוצאה מפגיעות של גנבי חול, טוענים הנאשמים כי הארועים לא היו בשליטתם ולאור התשתית הירודה שהיתה קיימת שנים רבות לא היה בכוחם לפתור את הבעיה מיידית ועומדות להם ההגנות על פי חוק. מכל מקום טוענים הנאשמים כי הם לא הזרימו שפכים לנחל גמליאל ולנחל שורק אלא שפכים גלשו מסיבות שאינן תלויות בהם. נטל ההוכחה 11. מאחר ואין מחלוקת כי גלישות הביוב המתוארות בכתב האישום אכן ארעו והוו מפגע (ראה דברי עו"ד זרסקי עמ' 13 ש' 24 ישיבה מיום 22.3.01), נשאלת השאלה האם עשו הנאשמים כל שניתן כדי למלא את חובתם (ראה ע"פ (ת"א) 70224/99 צבי כהן נ' מ.י. תק - מח 99(3), 3472). לשאלה זו משיב ב"כ הנאשמים בחיוב בעוד שב"כ המאשימה סבורה כי התשובה שלילית. מאחר ואין מחלוקת כי גלישות של ביוב ארעו, נטל ההוכחה כי הנאשמים עשו כל אשר לעיל ידם כדי למנוע או להפסיק את הזיהום (העבירה), מוטל עליהם. ודוק, אין הנאשמים מואשמים באי התחברות לשפד"ן. טענת המאשימה היא כי במועד הגלישות המתוארות בכתב האישום היה השפד"ן פתרון זמין לבעית גלישות הביוב של העיר רחובות, התחברות לשפד"ן היתה מונעת את הגלישות שארעו. על אף שהיתה קיימת אפשרות זמינה, במועד ארוע הגלישות המפורטות בכתב האישום, נמנעה רחובות מלהתחבר לשפד"ן ועל כן לא ניתן להסיק, כך לטענת המאשימה, כי הנאשמים עשו כל שביכולתם כדי למלא חובתם. זאת ועוד, לטענת המאשימה, לא רק שהנאשמים נמנעו מלחבר את העיר לשפד"ן הם גם נמנעו מלתחזק את מערכת הביוב באופן שוטף ולתקן את התקלות שהתגלו תוך פרק זמן סביר. הגלישות והטיפול בהם, ותחזוקת מערכת הביוב 12. כאמור, טוענת המאשימה כי לא רק שניתן היה למנוע לחלוטין את הגלישות המפורטות בכתב האישום, אלא שהנאשמים לא תחזקו את מערכת הביוב באופן שוטף, מה שהיה בו כדי למנוע תקלות, ולאחר שארעו התקלות לא דאגו לתקנן בזמן סביר (סעיף 7 לסיכומי המאשימה). 13. יובהר כי ב"כ הנאשמים מתייחס בסיכומיו לארועים המפורטים בכתב האישום כאל מספר תקלות ממוקדות אשר תוקנו מיד עם התגלותם ולשביעות רצון המשרד לאיכות הסביבה. דומני כי בענין זה הוא נתפס לכלל טעות. התקלות הממוקדות פורטו בסעיף 5א' לכתב האישום ואלה אכן תוקנו, תוך פרק זמן סביר, כפי שיפורט להלן. התקלות המוזכרות בסעיפים 5ב' ו5ג' הינן תקלות ארוכות טווח, שלא תוקנו כלל, כפי שיוסבר להלן. 14. לגבי הגלישות המפורטות בסעיף 5א' לכתב האישום לא הובאו בפני ראיות כי ניתן היה לתקנן בפרק זמן קצר יותר. בסיכומיה מציינת ב"כ התביעה כי התקלות המפורטת בסעיף 5א' לכתב האישום התגלו לראשונה ביום 3.1.99 וחזרו ונצפו ביום 4.1.99 וביום 5.1.99. ממכתב של הנאשם 4 מיום 17.1.99 (ת/26) עולה כי הפיצוץ בשתיים (מתוך שלוש) הנקודות בהן ארע פיצוץ הוא תוקן (כשבועיים לאחר גילוי התקלה), אך טרם תוקנה התקלה בנקודה השלישית. התקלה בנקודה השלישית תוקנה רק ביום 28.2.99 (כחודשיים לאחר גילויה). ב"כ המאשימה מבקשת ללמוד מפרקי הזמן שחלפו מאז גילוי התקלות ועד לתיקונן כי הנאשמים לא תיקנו את התקלות בזמן סביר. לא הובאה כל ראיה לפרק הזמן הסביר הדרוש לתיקון התקלות שהתגלו. העובדה שתיקון התקלות ערך כשבועיים בשתי נקודות וכחודשיים בנקודה השלישית היא כשלעצמה אינה ראיה לכך שמדובר בפרקי זמן בלתי סבירים. הדבר תלוי לדעתי באופי התקלה ובדרכים האפשריות לתיקונה ולמשך הזמן הנדרש (אובייקטיבית) לכל תיקון. יש תקלות שניתן לתקנן תוך מספר שעות, ויש תקלות שתיקונן עורך זמן ממושך. כאמור לגבי התקלות הספציפיות לא הובאה כל ראיה כי ניתן היה לתקנן בפרק זמן קצר יותר מהזמן שתיקונן ערך בפועל. יתרה מכך, הנאשם 3 העיד: "כשאת מקריאה לי את סעיפים 5 ו - 7 (לכתב האישום - ז.ב.) המתואר בהם נכון אבל תיקנו את כל הצנרת, השתדלנו לעשות את זה מידית" (עמ' 27 שורות 17 - 18). הנאשמים הוכיחו כי עשו כל שלעיל ידם כדי להפסיק את העבירה ועל כן החלטתי כאמור בפתח הכרעת הדין לזכותם מהעבירות המיוחסות להם על יסוד העובדות המפורטות בסעיף 5א' לכתב האישום. 15. לגבי התחזוקה השוטפת של מערכת הביוב מפנה המאשימה להודעתו של הנאשם 4 (ת/6) אשר מסר כי בשנה וחצי האחרונות (ההודעה נגבתה ב - 4.1.99) לא דאגה עירית רחובות לניקוי הברכות (ראה עמ' 5 לת/6). עוד מסר הנאשם 4 בהודעתו, כי בעקבות גניבת החול בבריכות החימצון נהרסו גדות הבריכות והביוב התפזר בשטח מעבר לבריכות. הנהלת העיריה העבירה את הטיפול בשיפוץ ותיקון הבריכות לחברת ה.ל.ר (החברה לפיתוח רחובות - ז.ב.), אשר הגישה לעיריה אומדן הנדרש לביצוע העבודה אך דבר לא נעשה. הנאשם 2 בעדותו אישר "אם מהנדס העיר אומר שלא נעשה ניקוי של הצנרת במשך שנה וחצי, כנראה שהוא יודע". ב"כ הנאשמים בסיכומיו לא התייחס לשאלת התחזוקה השוטפת ולראיות שהוצגו על ידי התביעה לענין זה. ב"כ הנאשמים בסיכומיו מפנה לראיות המלמדות כי הגלישות הספציפיות המתוארות בכתב האישום בסעיף 5א' תוקנו. אכן, כפי שפרטתי לעיל הגלישות המתוארות בסעיף 5א' לכתב האישום תוקנו. לא כן הגלישות המתוארות בסעיף 5ב' ו5ג' לכתב האישום, ראה מכתבו של מר גדעון מזור ת/37, אשר לא נסתר, ובו מצוין כי במרץ 99, עקב פעילות של גנבי חול נהרסו דפנות בריכות החימצון ופעילות בריכות החימצון הופסקה לחלוטין. מאז, כל שפכי רחובות מוזרמים ישירות לנחל גמליאל. בתאריכים ספציפיים נצפו הגלישות כמפורט בראיות שהוצגו: - 11.8.99 (ת/33), 24.8.99 (ת/34), ב- 26.8.99, ב -21.9.99 (לגבי שתי הגלישות האחרונות ראה עדותו של הפקח אמנון סולטן עד תביעה מס' 1 והתמונות שהוצגו באמצעותו ת/2 ו - ת/4), ב - 27.10.99 (ת/8, ת/13, ת/16, ת/35), ו - 16.11.99 (ת/8, ת/13, ת/14, ת/35). הנאשם 3 מהנדס העיר בהודעתו במשטרה (ת/5 עמ' 3 ש' 7 - 12) אישר כי הביוב הגולמי של רחובות מוזרם באופן קבוע ושוטף לנחל גמליאל. אשר על כן אני קובעת כי המאשימה הוכיחה כי העיריה לא תחזקה באופן שוטף את מערכת הביוב וגלישות הביוב שארעו, גלישות של שפכים לא מטופלים. עוד הוכיחה המאשימה כי החל ממרץ 99, ועד להתחברות רחובות לשפד"ן הוזרם הביוב הגולמי של העיר רחובות באופן קבוע לנחל גמליאל ולנחל שורק, דבר שיצר מפגעים של ריח, יתושים, זיהום הנחל וסיכון איכות מי התהום. על הנאשמים מכח תפקידו של כל אחד מהם היה למנוע ולהפסיק את גלישות הביוב המפורטות בכתב האישום ולמנוע את המפגעים שהם יצרו (למעט אלה המפורטות בסעיף 5א' לכתב האישום אליהן התייחסתי בנפרד) המצב ערב הבחרו של הנאשם 2 ופעולתיו לקידום החיבור לשפד"ן 16. לטענת הנאשמים ערב היבחרו של הנאשם 2 לתפקיד ראש העיר היו מספר גורמים, שלא היו תלויים בעירית רחובות, אשר מנעו את התחברותה של רחובות לשפד"ן. א. המצב הכספי הקשה של עירית רחובות, שמנע את האפשרות להתחבר לשפד"ן. ב. הצורך בהקמת איגוד ערים לביוב שאותה עת טרם הוקם ובלעדיו לא ניתן היה לחתום על חוזה התחברות לשפד"ן. ג. בעייתיות בחיבור חשמל לתחנת השאיבה. לטענת הנאשמים פעל הנאשם 2 ללא לאות ורק בזכות פועלו ומעורבותו הוקם איגוד הערים לביוב והושג המימון הדרוש להתחברות לשפד"ן. לאחר שהתגברו על כל הבעיות חוברה רחובות לשפד"ן ביום 7.6.00. יצוין בהקשר זה כי על אף שאיגוד הערים לביוב הוקם ואושר באפריל 99, התחברה עירית רחובות לבדה לשפד"ן שלא במסגרת הסכם כולל של כל הרשויות המקומיות החברות באיגוד ערים לביוב. לפיכך טוענת המאשימה כי האפשרות של העיריה להתחבר לשפד"ן באופן עצמאי אינה אפשרות תאורטית בלבד כטענת הנאשמים, אלא אפשרות שהוכחה כאפשרית ומעשית. ההתחברות לשפד"ן 17. בדצמבר 1999 קיבלה עירית רחובות את ההחלטה להתחבר לשפד"ן וחיברה את קו הביוב לתחנת השאיבה על מנת להפעיל את קו הביוב. בעקבות החיבור, התברר כי קו הביוב פגום והיה צורך בהחלפתו. דומני שאין חולק כי ראש העיר רחובות פעל בנמרצות להחלפת קו הביוב, מיד עם גילוי התקלה, דבר שחייב גיוס משאבים כספיים גדולים מאד וביצוע העבודה במהירות רבה, תוך קבלת פטור ממכרז. טענת המאשימה כי ניתן היה לנקוט בפרק הזמן שנידרש לתיקון התקלה שהתגלתה בקו הביוב בפתרון זמני של סכירת נחל שורק בסמוך לתחנת השאיבה החדשה, ושאיבת השפכים הזורמים בנחל אל הבור הרטוב בתחנה (ראה מכתבה של הגב' בת שבע קופטש, מנהלת מחוז המרכז במרכז לאיכות הסביבה, מיום 5.4.00 (נ/30) נסתרה. מהנדס העיר הנאשם 3 העיד כי: "כשהיתה גניבת החול מהסכרים שהקיפו את בריכת החימצון והיתה גלישה לכוון יבנה היתה הצעה של איכות הסביבה ד"ר בר אור שיצור סכר כלומר שהשפכים יוזרמו לנחל גמליאל. בנקודה מסוימת יצרו סכר ומשם בשאיבה יועברו לשפדן, וזה על מנת לעקוף כי באותו זמן כבר ידענו שהקו שהוביל לשפדן היה פגום ולא יכולנו להעביר דרכו את השפכים לכן עשינו מעקף" (ההדגשה שלי - ז.ב., פרוטוקול מיום 4.2.02 עמ' 26 ש' 12 - 16). 18. הגב' בת שבע קופטש העידה כי עם כניסתו של הנאשם 2 לתפקיד ראש העיר: "נתתי לו זמן להתארגן, ללמוד את הנושאים השונים ורק בפברואר 99 קבענו פגישה ראשונה, זו היתה פגישת הכרות כאשר הנושא הראשון שעמד על סדר היום היה נושא הביוב.....יש לנו סיכום פגישה של אותו מועד, נאמר, שהמערכת מוכנה וההסכם עם השפד"ן יושלם ויחתם בשבועות הקרובים" (פרוטוקול מיום 24.9.00 עמ'2 ש' 9 - 14). ההתחברות יצאה אל הפועל למעלה משנה מהמועד שסוכם ובמשך כל פרק הזמן האמור ארעו גלישות ביוב מקומיות כתוצאה מתקלות (כמפורט בסעיף 5א' לכתב האישום), והביוב הגולמי הוזרם דרך קבע לנחל גמליאל. עדויות התביעה 19. מתוך עדויות התביעה עולה כי בעיות גלישת הביוב של העיר רחובות החלו זמן רב לפני כניסתו של הנאשם 2 לתפקידו כראש עירית רחובות, בעקבות גידול האוכלוסיה מ- 25,000 תושבים שמערכת הביוב תוכננה לקלוט, לעיר המונה 100,000 תושבים שמערכת הביוב הקיימת אינה מסוגלת לקלוט. העד אמנון סולטאן (מפקח במשרד לאיכות הסביבה) העיד: "אני זוכר שמתוך המסמכים עולה שהמפגע היה עוד מראשית הקדנציה של מר סנדלר" (ראש העיר שקדם לנאשם 2 - ז.ב., עמ' 6 ש' 22 - 23 ישיבה מיום 22.3.01). העד גדעון מזור (ראש ענף מים ושפכים עירוניים במשרד לאיכות הסביבה) העיד: "החל משנת 97 חודש מרץ אני מודע לזרימת שפכים גדולה מתחנת השאיבה הישנה ברחובות. הכוונה לתחנת שאיבה לשפכים. הזרימה הזאת היא לנחל גמליאל שהוא יובל של נחל שורק" (עמ' 9 ש' 20 - 22 ישיבה מיום 22.3.01). הגב' בת שבע קופטש העידה: "סיפור הביוב של רחובות התחיל במחצית הראשונה של שנות ה - 90 כאשר התחילה תקופת הבניה הגדולה .... באותם ימים כבר רחובות הגיעה למצב בו מערכת הביוב לא סיפקה את צורכי העיר ורחובות נדרשה לקדם, לבצע פתרון של טיפול נאות בשפכים והרעיון היה לחבר את רחובות למפעל האזורי של השפד"ן כמו שאר הישובים באזור" (עמ' 1 ש' 9 - 15 ישיבה מיום 24.9.01). 20. הפתרון שנמצא לבעית הביוב של העיר רחובות היה התחברותה לשפד"ן. בשנת 96 סיימו להניח את קו הביוב והיה צריך להקים תחנת שאיבה. גדעון מזור העיד כי בד"כ מונחים קוי הביוב במקביל לבנית תחנת השאיבה אלא שבמקרה זה התקשתה רחובות למצוא שטח לבנית תחנת השאיבה. (ראה עמ' 10 ש' 3 - 7). כשהסתיימה בנית תחנת השאיבה באוקטובר 98 היתה צפיה במשרד לאיכות הסביבה ששפכי העיר רחובות יוזרמו למתקן טיפול השפכים השפד"ן אלא שאז הסתבר כי למרות הבטחות שניתנו למשרד לאיכות הסביבה תחנת השאיבה טרם חוברה לחשמל וטרם הוקם איגוד ערים שהיה צריך להתקשר עם השפד"ן עבור הרשויות שהתכוונו להשתמש בו כפתרון לבעית השפכים שלהם. לטענת המשרד לאיכות הסביבה היתה צריכה רחובות, כבר באוקטובר 98, להתחבר לשפד"ן אך משהתבררו שתי הבעיות שניצבו אותה עת על הפרק (חיבור לחשמל והקמת איגוד ערים) ניסה המשרד לאיכות הסביבה לקדם את הנושא. תחנת השאיבה חוברה לחשמל במהלך פברואר 99, ובאפריל 99 אושר צו איגוד ערים והוא פורסם ברשומות ביוני 99. אחזור ואדגיש, ראש העיר רחובות, הנאשם 2, נבחר לתפקידו בנובמבר 98, ונכנס לתפקידו ב -1.12.98. ביוני 99 נפתרו כל הבעיות הטכניות (שהיו ידועות באותה עת) ואשר מנעו את התחברות רחובות לשפד"ן. למרות זאת הנסיון הראשון שנעשה להתחבר לשפדן היה רק בדצמבר 99. עדות הנאשמים 21. הנאשם 2 העיד כי כאשר נכנס לתפקידו טרם הוקם איגוד הערים שהיה אמור להיות הצד המתקשר עם השפד"ן. עוד ציין כי תנאי ההתקשרות שדרש השפד"ן "היו בלתי סבירים בעליל", ולכן הוא וראשי ערים אחרות החליטו שחייבים לשפר את תנאי ההתקשרות. לדבריו הוצגו בפניו אלטרנטיבות לחיבור לשפד"ן, כגון הקמת מתקן טיהור שפכים עצמאי לערים החברות באיגוד שיכול היה להוזיל את הטיפול בשפכים בעשרות אחוזים. לטענת נאשם 2 הוא ראה בהתחברות לשפד"ן אחריות כבדה לנוכח העובדה כי ניתן להוזיל את הטיפול בביוב בעשרות אחוזים. ביום 24.5.99 פנה הנאשם 2 לשפד"ן והציג את הערותיו להסכם עם השפד"ן (נ/24). השפד"ן התנה את ההתקשרות, בהתקשרות למשך 25 שנה. הנאשם 2 סבר, ואיני מטילה ספק בדבריו, כי צמצום משך ההתקשרות יכול למנוע נזק פוטנציאלי אם יצליחו הרשויות המקומיות להקים מתקן טיהור עצמי. 22. לא הוצג בפני מידע האם בין 10.5.99 לבין 3.2.00 היו מגעים או התפתחויות. רק ב - 3.2.00 נערכה פגישה בעירית רחובות. הנאשמים 2 ו - 3 נטלו בה חלק ומסיכום הפגישה (נ/25) עולה כי "טיוטת ההסכם עם השפד"ן נמצאת בשלב שלפני החתימה בזמן הקרוב". במכתב מיום 13 לאפריל 2000 המופנה אל מר בני רייך מהמינהל הארצי לביוב מציין הנאשם 2 "אנו חוזרים ומדגישים שאנו נהיה מוכנים לחתום מיד על הסכם עם השפד"ן בכפוף להערות שנשלחו לשפד"ן בתאריך 2.2.00". הנאשם 2 אף מבקש את עזרתו של מר רייך בקידום חתימת החוזה. העולה מן האמור הוא, כי החל מיוני 99 ניתן היה להתחבר לשפד"ן ומאז טיוטת ההסכם לא התגבשה לכלל הסכם במשך למעלה מחצי שנה. גם אם לא הוצגו בפני כל המגעים שהיו לצורך גיבושם הסופי של תנאי ההסכם אני סבורה כי פרק זמן של למעלה מחצי שנה כאשר מחד כל המערכות הטכניות לחיבור רחובות לשפד"ן זמינות, ומאידך הביוב זורם באין מפריע לנחלים איננו זמן סביר ולא ניתן לטעון כי הנאשמים נקטו בכל האמצעים למניעת או הפסקת המפגעים שנוצרו. כל שכן אם לא היו מגעים החל מיוני 99 ועד דצמבר 99. 23. בהתייחסו לגלישות הביוב העיד הנאשם 2: "היו שני דברים היו פיצוצים בצנרת וגניבת חול מהסכרים של מאגרי המים וזה מה שגרם לגלישות. כשהדברים באו לידיעת העיריה הדברים תוקנו.....אנחנו באופן מידי את כל הדרוש תיקון עד לחיבור הסופי לשפד"ן שהתעכב מכל הסיבות שהזכרתי" . 24. למען ההגינות יש לחזור ולציין את שכבר צוין לעיל, שעה שהעיריה באה לחבר את צינור הביוב אל תחנת השאיבה ולהפעיל את הצינור התברר כי הקו פגום והיה צורך להחליפו. אין מחלוקת מתוך העדויות שהושמעו, כי משעה שהחליטה עירית רחובות להתחבר לשפד"ן, היא פעלה במרץ וללא לאות לרבות בענין תיקון הקו הפגום שהתגלה בדצמבר 1999. 25. טענות המאשימה מתמקדות איפוא בפרק הזמן מיוני 99 ועד לדצמבר 99. בפרק זמן זה התנהל ויכוח/מו"מ בין השפד"ן וחברות באיגוד הערים על תנאי החוזה. בדצמבר 99 התגבש החוזה ורחובות החליטה להתחבר לשפד"ן. בכל אותו זמן גלש הביוב של העיר רחובות לנחל גמליאל באופן קבוע באין מפריע. את הסיבה להגשת כתב האישום סיכם העד מזוז: "אני רוצה לציין שאת הנחת קו הביוב החלו בשנת 95 ולפיכך לא נראה לי סביר שבסוף 99 עדיין לא הגיעו להסכמה על המחיר. ובפרט שבפועל מבוצע מפגע כה חמור" (עמ' 11 ש' 11 - 13). 26. מרבית העדים העידו כי הנאשם 2 פעל לקידום חיבור רחובות לשפד"ן. עד התביעה רומנו שאול יו"ר איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה (רחובות נמנית על איגוד ערים זה) העיד: "שוקי (הנאשם 2 - ז.ב.) גם חבר במליאת איגוד ערים לאיכות הסביבה. כששוחחתי אתו לאחר המכתב (ת/7 מיום 29.6.99 שנכתב על ידי העד ומופנה לראש עירית רחובות ובו התראה על הזרמת שפכי העיר רחובות אל נחל גמליאל ודרישה להתחבר מידית אל השפד"ן - ז.ב.) הוא אמר לי שלמרות שמצבה הכלכלי של הרשות שלו לא טוב, הוא למרות הכל הולך להשקיע בתשתיות שהציבור לא רואה כי הוא רואה בכך חשיבות עליונה כדי לפתור את בעיית הביוב" (עמ' 7 ש' 19 - 22 ישיבה מיום 22.3.01). העד גדעון מזור העיד כי: "מדצמבר 99 והלאה יש אתם פחות בעיה. מרגע שרחובות החליטה להתחבר לשפד"ן הפעילות שלה היתה פעילות סבירה" (עמ' 1 ש' 9 - 10 ישיבה מיום 24.5.01). התמונה העולה מעדויות העדים היא, כי בעיות הביוב של העיר רחובות היו קיימות שנים רבות. הטיפול במציאת פתרון וביישומו התנהל בעצלתיים. לראש העיר הנכנס, הנאשם 2, ניתנו מספר חודשי חסד כדי לגרום לחיבור העיר רחובות לשפד"ן, הפתרון הנבחר לפתרון בעיות הביוב של רחובות, וזאת לאחר שהפתרון שנבחר כפתרון הראוי היה מוכן בפן הטכני. אלא שהטיפול במישור החוזי לקראת ההתקשרות עם השפד"ן ערך, לדעתי, זמן ארוך למעלה מן הסביר. בנסיבות אלה לא ניתן לומר, כי הנאשמים נקטו בכל האמצעים הסבירים שעמדו לרשותם כדי להביא את החוזה לידי גמר ולחבר את העיר רחובות לשפד"ן ועל ידי כך להפסיק את גלישת הביוב. ויודגש שוב, אין המדובר באי תיקון תקלות שהתגלו, אלא במצב קבוע שבו החל ממרץ 99 הוזרם הביוב הגולמי לנחל שורק. 27. אין מחלוקת כי בחודש יוני 99, סברו כל המעורבים בדבר, לרבות הנאשמים ורשויות איכות הסביבה, כי אין מניעה טכנית לחבר את רחובות לשפד"ן. אף על פי כן, נסיון ההתחברות הראשון נעשה רק בדצמבר 99. לגבי פרק הזמן שבין יוני 99 לדצמבר 99 העיד הנאשם 2, כי נוהל מו"מ עם השפד"ן אשר ביקש לחתום על הסכם ל -25 שנה בעלויות מחיר גבוהות ביותר ואילו ראש העיר ביקש לקצר את משך ההתקשרות ולהוריד את המחיר. סופו של דבר נחתם הסכם לפרק זמן של 10 שנים ללא שינוי במחירי הפתיחה. 28. לפיכך יש לבדוק האם השאלה הכלכלית שבגינה חל העיכוב, בין יוני 99 לדצמבר 99, היא ממן השקולים שראוי לקחת בחשבון כאשר בוחנים אם הנאשם עשה כל אשר לעיל ידו כדי להביא לחתימת החוזה. לכאורה נדמה לי, כי שיקול זה הינו ממן השיקולים אותם יש להביא בחשבון. אלא שבצד השיקול הכלכלי, שהוא שיקול ראוי, עומדת שאלת משך הזמן שעוכבה חתימת החוזה בגלל שיקול זה ומה עשה הנאשם 2 כדי לחתום על החוזה במהירות האפשרית. אני סבורה כי הנאשם 2 לא השכיל להוכיח כי ניהל את המו"מ בצורה היעילה והמהירה ביותר האפשרית על אף שהשיקול הכלכלי הוא שיקול לגיטימי, אך יש לתחום אותו בגבולות של זמן. אין לי ספק, כי אם הביוב היה זורם בעיבורה של העיר ולא בשולי העיר או מחוץ לה, רחוק מעיני התושבים, לא היתה העיריה מתמהמהת בחתימה על ההסכם. נקל לשער (ומציאות חיינו מלמדת) מה היה קורה לו היינו עוסקים בפינוי אשפה הנערמת בראש חוצות וגלויה לעיני כל, והעיריה היתה מתמהמהת בחתימה על חוזה המסדיר את פינוי האשפה מהעיר וכתוצאה מכך היו ערימות הזבל מצטברות בתוך העיר. לו היינו עוסקים במפגע תברואי מסוג זה, היו הנאשמים וראש העיר בראשם דואגים לנהל מו"מ, לאחר שהוסרו כל המכשולים הטכניים, ללא הפסקה עד למציאת הנוסחה המוסכמת לחוזה, ונוסחה גואלת כזו היתה נמצאת תוך ימים, ולא תוך חודשים כפי שארע במקרה זה. כפי שציינתי, שלח ראש העיר רחובות את הערותיו לטיוטת ההסכם עוד במאי 99. לא הובאה בפני כל ראיה כי מאז מאי 99 ועד לפגישה שהתקיימה בפברואר 2000, היו מגעים כלשהם (בין בכתב ובין בע"פ) בין עירית רחובות לשפד"ן לקידום החוזה, למעט מכתב אחד אותו כתב הנאשם 2 ביום 7.10.99 לגב' דליה איציק, השרה לאיכות הסביבה באותה עת (נ/22), ולפיכך האמירה כי ראש העיר רחובות פעל ללא לאות לחיבור רחובות לשפד"ן בהתייחס לתקופה ממאי 99 - דצמבר 99 אין לה תימוכין בחומר הראיות. 29. לגבי הנאשמים 3 ו -4, אין חולק כי מתוקף תפקידם הם היו אחראים על תחזוקתו התקינה והתקנתו של הביוב. הנאשם 3 מכח התפקיד המוטל עליו על פי החוק והנאשם 4 מכח התפקיד שהוטל עליו (ראה עדותו מיום 4.2.02 עמ' 29 ש' 13 - 14). כפי שפרטתי לעיל, ועל פי הודעתו של הנאשם 4, שפכי העיר רחובות לא טופלו פרק זמן ארוך ביותר (ראה סעיף 15 לעיל). הנאשם 3 העיד כי עוד בתקופת כהונתו של ראש העיר הקודם, הפקיעו ממנו את התפקיד להתחבר לשפד"ן. הוא העיד כי המעורבות שלו התמקדה בטיפול בליקויים שהתגלו. אני סבורה, כי מתוקף תפקידו כמהנדס העיר, האחראי על מערכת הביוב בעיר, לא יכול היה לעמוד מהצד ולהמתין עד לחיבור רחובות לשפד"ן מבלי להתריע, ובקול גדול, על גלישות הביוב הקבועות שלא ניתן היה לתקנם. הדברים ישימים גם כלפי סגן מהנדס העיר שהביוב היה בתחום אחריותו. יצוין, כי בפועל נטלו מהנדס העיר וסגנו חלק במגעים להתחברות רחובות לשפד"ן. לא הוצג בפני, ולו מכתב אחד של מהנדס העיר או סגנו, המתריעים על המפגע החמור שיוצרת גלישת הביוב ועל הצורך להתחבר במהירות האפשרית לשפד"ן מאחר וכבר לא ניתן להתגבר על כל התקלות. טענת הפליה 30. לטענת הנאשמים נהגה בהם המאשימה ובמיוחד בנאשם 2 בדרך של הפליה. טענת ההפליה שני ראשים לה. האחת מתייחסת לגלישות הביוב שהחלו עוד בתקופת כהונתו של ראש העיר הקודם מר סנדלר. טוענים הנאשמים כי, על אף שהנושא טופל עוד בתקופת כהונתו של מר סנדלר, בעצלתיים, והחיבור בפועל לשפד"ן נעשה בתקופת הנאשם 2 ובעקבות פועלו, לא פעלה המאשימה באינטנסיביות ובנחישות כלפי ראש העיר הקודם, כפי שפעלה כלפי הנאשם 2. הנאשם 2 מייחס את השינוי בהתייחסות לשוני בהשתייכות הפוליטית של ראש העיר הקודם ושלו. 31. טענת ההפליה (ובעיקר זו על רקע פוליטי) אין לה על מה שתסמוך. העדים הבהירו כי כל זמן שראשי העיר (הקודם והנוכחי) עסקו בקידום הפתרון שנבחר ופעלו להקמת התשתית הפיסית שתאפשר את ביצוע הפתרון הם לא נקטו בצעדי אכיפה. גם כשנכנס הנאשם 2 לתפקידו והפתרון הפיסי היה זמין ניתנה לו ארכה ללמוד את הנושא ולהביאו לידי גמר. אלא שלאחר שחלף פרק זמן מיום שנכנס הנאשם 2 לתפקידו ונפתרו כל הבעיות, למעט הבעיה הכספית שמנעה את חתימת החוזה מצאה המאשימה לנכון לפעול בדרך של הגשת כתב אישום. 32. טענת הפליה נוספת המועלית על ידי הנאשמים היא הפלית העיר רחובות לעומת שאר הרשויות המקומיות הנשענות על אותה מערכת ביוב אשר גם בהם קיימות גלישות ביוב ואשר עד היום טרם התחברו לשפד"ן. לטענת המאשימה אין המדובר בהפליה. מי הביוב של כל הרשויות האחרות, הגם שהם עדיין אינם מוזרמים לשפד"ן, הם מי ביוב מטופלים בהבדל ממי הביוב של העיר רחובות אשר לא היו מטופלים. סוף דבר 33. לאור זאת אני קובעת כי התביעה הוכיחה שההתחברות לשפד"ן על אף שהיתה הפתרון הנבחר, ועל אף שהיתה זמינה טכנית החל מ - יוני 99, לא בוצעה במהירות הראויה והסבירה. בפרק זמן זה נגרמו גלישות מי ביוב לא מטופלים כמפורט בסעיפים 5ב' 5ג' ו -7 לכתב האישום אשר גרמו למפגעים של ריח, ויתושים, וגרמו לזיהום מים ולכלוך רשות הרבים ובכך עברו הנאשמים את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירות לפי סעיפים 20ב(ב) ביחד עם סעיף כא לחוק המים (נאשמים 2,3, ו -4 ביחד עם סעיף 20 כב לחוק המים), ולכלוך ברשות הרבים עבירה על סעיפים 2 ו - 13(א)(5) לחוק שמירת הנקיון (נאשמים 2,3, ו - 4 ביחד עם סעיף 15 לחוק שמירת הנקיון, ובעבירות אלה אני מרשיעה אותם. ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ג (1 במאי 2003) במעמד הצדדים. ז. בוסתן, שופטת עו"ד סבירסקי: הנאשמים עירית רחובות, ראש העיריה מהנדס העיר, סגן מהנדס העיר הורשעו בעבירות של זיהום מים לכלוך רשות הרבים בעקבות הגלשת שפכים לא מטופלים אל מערכת הביוב העירונית לרשות הרבים ולנחלים גמליאל ושורק תוך גרימת מפגעי ריח יתושים וזיהום הסביבה לרבות זיהום מקורות מים עיליים וחשש לסיכון מי תהום , תוך הפגנת זלזול וחוסר אכפתיות לבריאות הציבור ולחי והצומח ולמים. מדובר בעבירות חמורות מאד שבעיקרן מקורן בעובדה שמערכת הביוב של העיר רחובות היתה ישנה וכבר לא התאימה לרחובות של שלהי שנות ה- 90 במיוחד לאור הריבוי הגדול במספר תושביה שצמחלכ-100,000 איש. עובדה זו כלל לא הייתה שנויה במחלוקת והנאשמים הודו בה בפה מלא כפי שתארנו בסיכומים שהוגשו בכתב במיוחד בסעיפיפ 3 ו- 11 וכפי שגם צויין בהכרעת הדין. חלק אחר מהגלשות הביוב מקורו בתקלות נקודתיות בחלקים שונים של הביוב בעיר והסיבה להן העדר תחזוקה נאותה של מערכת הביוב הישנה. גם לאחר גיולוי התקלות לא דאגו העיריה ונושאי משרה בה לתיקון התקלות בזמן סביר כפי שפורט הכרעת הדין ובסיכומים סעיף 7. הגלשות נוספות נבעו מגניבת חולות מבריכות החימצון של העיר ומשום שהנאשמים לא נקטו כל האמצעים שמן הראוי היה לנקוט כדי למנוע גניבת החולות וכדי לשמור על תקינותן של בריכות החימצון. חומרה יתרה יש לראות בכך שלמרות שהנאשמים ידעו על גניבת החולות מבריכות החמצון ועל התקלות שנגרמו עקב כך, הם לא טרחו ךעשות כל פעולה ממשית לפתרון הבעיה ובלשונו של נאשם 4 "הנהת העיריה העבירה את נושא שיפוץ תיקון הבריכות לחברת ה.ל.ר ישירות ולפי דבריו של בוריס שסיפר לי, ה.ל.ר הגישו אומדן להנהלת העיריה. (העדות נגבתה ביום )4/11/99. נכון להיום נדמה לי שלא נעשה כלום. אני משער בגלל שהחיבור לשפדן קרוב והעלויות התקציביות גבוהות ( ת/6 עמ'4 ש'22 0- עמ'5 ש'2 וכן ס' 8 לסיכומים). כאמור, למרות שהנאשמים היו ערים לאי התאמתה של מערכת הביוב לצרכי העיר וזאת למעשה כבר בשנת 1994 (ראה עדות נאשם 2) וגם בפרטוקול מפברואר 02. הם לא מיהרו לפתור את הבעיה כפי שתארנו בסעיף 12 לסיכומים, והבעיה הגיעה לסיומה על ידי התחברות מערכת הביוב העירונית לשפדן רק לאחר 5 שנים מיום שגמלה ההחלטה לעשות כן וגם זאת רק לאחר התערבות מסיבית מצד המשרד לאיכות הסביבה כפי שהרחבנו בסעיפים 16 ו- 18 לסיכומים וכך לאורך שנים זרמו השפכים לנחלים בסביבה. המחוקק רואה בחומרה רבה עבירות של זיהום מים והראיה לכך שינוי שיעורי קנסות בצו העונשין תש"סג שם הועלה הקנס המקסימלי מסך של 268,000 ₪ לסכום של 350,000 ₪. אינני דורשת קנס בסכום הגבוה אלא במקשת להראות את החומרה שבה מתייחס המחוקק לעברות. באותו צו תוקנו גם הקנסות בצו העונשין ולפיכך הקנס המקסימלי בעבירות על חוק שמירת הנקיון עלה מ- 49,800 ₪ לסך של 66,300 ₪. כאן מדובר בעבירות רבות ולאורך זמן. גם הפסיקה רואה בעבירות אלא חומרה רבה בתיק פלילי 1292/99 הורשעה מועצת בית שאן על פי הודאתה בעבירות על חוק המים ושמירת הנקיון בעקבות שפיכת שפכים גולמיים לנחל חרוד ומשם לירדן. ביהמ"ש שם התייחס לטענות הנאשמת וקבע: "אין כל ספק שהטיפול...". באותו מקרה הוטל על הנאשמת קנס בסך 200,000 ₪ והיא חויבה לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע העבירה על סך 300,000 ₪ למשך שנתיים וכמו כן במסגרת הבקשה לצו זמני שהוגש בתיק זה ניתנו למועצה הנחיות כיצד לנהוג כדי למנוע זיהום. על פס"ד זה הוגש ערעור והתוצאה לא שונתה (מצטטת מפס"ד). תיק נוסף ת"פ 3254/98 הורשעה מועצת אור עקיבא בעבירות דומות והוטל עליה קנס בסך 150,000 ₪. לא למותר לציין כי בכל שנה שעיריית רחובות לא התחברה לשפדן היא חסכה כ- 15,000,000 ₪ לשנה ואני מפנה לפרוטוקול מיום ספט' 01 עמ' 11 שורות 8- 23. תשומת הלב מופנית לדברי הנאשם 2 שאישר שכיום מוציאה עירית רחובות סכומים של כ- 10,000,000 ₪ לשנה בעקבות ההתחברות לשפדן עמ' 14 פרוטוקול מיום 4/2/02. אם מדובר בחצי שנה יש לערוך חשבון. זאת במיוחד שעיריית רחובות העלתה את אגרת הביוב בנגבית מתושבי העיר לצורך החזר הלוואות שנלקחו לצורך בניית הקווים והתחנות, ראה נ 15 ת 42 ות 43. חסכון כלכלי עצום זה צריך להלקח במסגרת שיקולי הענישה כדי שלא יהיה רווח כלכלי מביצוע עבירות. לאור המפורט לעיל אני מבקשת להטיל על הנאשמים קנס גבוה והולם ולחייבם לחתום על התחייבות להמנע מלבצע עבירה בסכום כפול מסכום הקנס לשם הרתעה הן של הנאשמים והן של רשויות אחרות ונושאי תפקידים בהן. את הקנס אבקש להעביר לקרן לשמירת נקיון. עו" זרסקי: אין מחלוקת שבעיות הביוב של רחובות החלו בתחילת שנות 90 ובגין גידול העיר ופתוחה החלו בעיות הביוב. למעשה מאז תחילת שנות ה90 לא נעשה כמעט דבר כדי לקדם את הבעיה. השפדן היה במצב שניתן להתחבר אליו כבר בשנות ה90 לו היו עושים את מה שצריךלעשות. הנאשם 2, למעשה נבחר לראש עירית רחובות בסוף חודש אוק' 98 ןלמעשה החל לתפקש לאחר כל הסידורים בתחילת 99. מהראיות עולה שכבר בפב' 99 החלו המגעים עם האחאי על הביוב בכל האזור ולא רק ברחובות, נס ציונה קרית עקרון ויבנה. החלה פעילות רצינית להתחיל את הבעיה. המצב הכספי של עירית רחובות היה נורא ואיום. למרות זאת החלו מגעים לפתור את הבעיה. גב' קופטש העידה שראש העיר הנבחר קיבל מידיפעם זמן לפתור את הבעיה והוא פעל וכל פעם התגלתה בעיה חדשה שלא היתה תלויה בו. היה צורך לגייס סכומי כסף גדולים. מהגב' קופטש הוא קיבל אורכה לאחר שהתגלה פגם בקו עד סוף יוני 2000. במאמצים לא רגילים הוא עמד בזמנים הללו ובתחילת יוני 2000 התחברה רחובות לשפד"ן וזה עלה לה הרבה כסף. הוא ראש העיר הראשון שסידר את זה זמן קצר לאחר שהוא נבחר. הרשות עברה עבירה. ראש העיר שכיהן שנים רבות לא מוגש כנגדו כתב אישום. ראש העיר שנבחר ב98 ופעל במהירות נגדו מגישים כתב אישום. לגבי הנאשמים 3 ו 4 מה מהנדס עיר יכול לעשות שהוא בכלל לא מונה להיות אחראי על הנושא הזה וראש העיר הקודם הקים את ה.ל.ר שהיא מונתה לטפל בנושא הזה. מהנדס העיר שנוטרל, וכפי שבית המשפט קבע כל הבעיות שטופלו טופלו מיד. לענין העונש יש לכך משמעות. גב' קופטש בעידה שבזמנים שהיא הקציבה הוא עמד. בתחילת יוני הותקנה המערכת והכל סודר והתחברו לשפדן למרות שנתנו לו עד תחילת יולי. כמובן שמבחינה פורמלית לא ניתן לפתור אותו ראש עיר אך הוא עשה כל מה שניתן. האם הוא לא צריך להתמקח ולראות אם לא עולה מדי כסף לעיריה. בית המשפט התרשם והתייחס לכך בהכרעת הדין ולענין העונש יש לכךמשמעות רבה. עיר שהגיעה ל100,000 תושבים והוא פתר את הבעיה. הוא עשה דברים גדוליםפ, הושקעו כספים אדירים כיוון שטכנית, החוק הוא יבש אך הוא עשה את כל מה שאפשר. אני מבקש להתחשב בכל הנסיבות הללו . הנאשם 2: לא בהכרח הדברים שאמרה באת כח התביעה ישמעו בציבור לאחר גזר הדין אך הדברים שיאמר בית המשפט ישמעו. עצם ההרשעה מבחינתי כאיש ציבור שעושה מאמצים אדירים להבריא את המערכת להיטיב את איכות החיים של תושבי רחובות, ואנחנו נמצאים היום בשביתה שחלק ממנה נובע מהאנומליה בחיי השלטון המקומי והמגזר הציבורי בכלל בישראל. בתנאים הקשים האלה כשראש עיר צריך לעמוד לדין על מעשים שעשה בתום לב למען תושבי עירו, סברתי שכל מה שעשיתי, עשיתי לטובת רחובות. בית המשפט הרשיע אותנו וזה עונש כבד מאד. קשה לי לחיות עם התחושה שאחרי כל מה שאתה עושה מ.י המשרד לאיכות הסביבה מוצאים לנכון להעמיד אותך לדין. גזר דין הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות של זיהום מים ולכלוך רשות הרבים. יש לעשות הבחנה, לעניין העונש, בין הנאשמת 1, הרשות המקומית, לבין הנאשמים האחרים, מצד אחד. ובין הנאשמים 2-4 בינם לבין עצמם, מצד שני. כפי שפורט בהכרעת הדין, בעיות גלישת הביוב של העיר רחובות החלו בתחילת שנות ה 90' והנאשמת 1 פעלה בעצלתיים (בלשון המעטה) במציאת פתרון לבעייה זו, ובישומו. הנאשם 2, ואף זאת הוברר במסגרת הכרעת הדין, נכנס לתפקידו אך ב- 12/98, ומאז כניסתו לתפקיד פעל לפתרון בעיית הביוב. על אף, שקבעתי כי, לאחר שנפתרו כל הבעיות הטכניות, היה על הנאשם 2 לפעול במהירות וביעילות רבה יותר לפתרון בעיית הביוב, ולפיכך הרשעתי אותו, אין להתעלם מכך שהנאשם 2, פעל, קידם ואף הצליח לחבר את רחובות לשפד"ן. אין עסקינן בראש רשות שהתעלם מהבעיה, אלא בראש רשות שפעל לפתרונה גם אם על פי סדר העדיפויות שלו עמדה השאלה הכספית לפני הנזק שייגרם לאיכות הסביבה. הנאשמים 3 ו- 4, וכפי שגם פורט בהכרעת הדין, פעלו לתיקון הליקויים שהתגלו, ושניתן היה לתקנם, במהירות האפשרית, ועל כן זוכו הנאשמים כולם מהעבירות המבוססות על העובדות שיוחסו להם בסעיף 5א' לכתב האישום. יחד עם זאת, לא פעלו הנאשמים 3 ו- 4 לקידום החיבור לשפד"ן ולא התריעו על כך, על אף שהיו מודעים לגלישות הביוב לנחל שורק וגמליאל. הנאשם 3, שתפקידו מוגדר בחוק, המשיך לכהן בתפקידו מבלי למחות ומבלי להעמיד את נושאי המשרה בעירייה על העדר אפשרות ליטול ממנו סמכויות המוקנות לו בחוק, נטילת סמכויות הטיפול אינה מוציאה את אחריות הנאשם 3, כמהנדס העיר, לתפקידים המוגדרים בחוק. על נאשם 3 שהינו מהנדס העיר ונושא תפקיד סטאטוטורי, מוטלת לדעתי האחריות הכבדה ביותר מבין הנאשמים 2-4 לאי התחברות רחובות לשפד"ן מוקדם מהמועד בו התחברה. הנאשם 3 מכהן החל משנת 89 (מועד בו החלה בעיית הביוב של העיר רחובות) כמהנדס העיר ועל פי תפקידו הסטאטוטורי הוא אחראי, בין השאר, על הביוב. היה על הנאשם 3 לדאוג במסגרת תפקידו לקידום החיבור לשפד"ן להעמיד הדבר בראש סדר העדיפויות ולגרום לחיבור. הנאשם 3 טען בפני בית המשפט כי הוסרה אחריותו לבעיות חיבור הביוב לשפד"ן, כאשר נטלו ממנו את הסמכויות לפעול לחיבור זה. במקום להבהיר לכל הנוגעים בדבר כי לא ניתן ליטול ממנו סמכויות, והאחריות הנובעת מאותן סמכויות, הקבועות בחוק, התעלם הנאשם 3, למעשה, מהתוצאות הנובעות מהעברת סמכויות לאחר ללא מתן פתרון לבעיית הביוב. באת כוח התביעה הפנתה אותי לפסיקה ממנה ביקשה ללמוד גזרה שווה, לגבי העונש הראוי לנאשמים במקרה זה. יודגש, כי הפסיקה אליה הפנתה באת כוח המאשימה מתייחסת לעונש אותו יש להטיל על הרשות המקומית. אני סבורה כי רף הענישה שננקט באותם פסקי דין הוא אכן רף ראוי בהתחשב בחומרת העבירות ובמחדליה של הרשות המקומית. משאב המים הוא משאב יקר, הוא משאב קיומי והוא אינו מצוי בשפע במדינתנו. שומה על כולנו כפרטים לשמור על משאב זה לבל יזוהם או יתכלה. ביתר שאת אמורים הדברים, כאשר מדובר ברשות מקומית שהינה חלק מרשויות השלטון, והינה מופקדת על שמירת המשאב. באשר לנאשמים האחרים, ביקשה באת כוח התביעה להטיל עליהם קנס גבוה והולם והתחייבות כפולה מגובה הקנס שיוטל עליהם. כפי שפורט בהכרעת הדין ואף בתמצית ברישא לגזר הדין, פעל הנאשם 2 מאז כניסתו לתפקיד כראש עיר, לחיבור רחובות לשפד"ן. הנאשם 2 ביצע את כל הנדרש על מנת שהפעולות הטכניות הקשורות לחיבור רחובות לשפד"ן יתבצעו במהירות הראויה. הוא כשל במתן עדיפות לשאלה הכספית, בפרק זמן של כחצי שנה, על הנזק שנגרם לאיכות הסביבה. אין לי ספק כי פעל ממניעים שנראו לו ראויים וסבר כי טובת תושבי העיר רחובות מחייבת נקיטת סדר עדיפות שכזה. אני מאמינה כי שם את טובת תושבי רחובות בראש מעייניו אך כפי שגם פירטתי בהכרעת הדין, לו היו השפכים זורמים בעיבורה של עיר היה משך הדברים שונה. לאור כל האמור אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים: 1. על הנאשמת 1 קנס כספי בסך 150,000 ש"ח. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים. תשלום ראשון 1/6/03 . לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל סכום הקנס לפרעון מידי. הנאשמת 1 תחתום על התחייבות כספית בסך 150,000 ש"ח שלא תעבור תוך 24 חודש מהיום, עבירות בהן הורשעה. ההתחייבות תחתם תוך 30 יום מהיום. 2. על הנאשם 2 קנס כספי בסך 2,500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום. 3. על הנאשם 3 קנס כספי בסך 5,000 ש"ח או 7 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום. 4. על הנאשם 4 קנס כספי בסך 1,500 ש"ח או 3 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום. זיהום מיםמיםעירייה