גזר דין הנאשמת היא חברה שבבעלותה ובניהולה מפעל לייצור ממתקים בנצרת עילית. בשל תקלה באחד ממתקניה של הנאשמת הוזרמה ביום 19.4.01 כמות קטנה של ביוב מעורב בדלק ומזוט משטח המפעל לעבר העיר נצרת לרשות הרבים. על כך, הורשעה הנאשמת בעבירה של ה בהתאם להוראות חוק שמירת הניקיון. אין חולק כי השלכת פסולת ברשות הרבים ובמיוחד כאשר מדובר בפסולת ממפעלי תעשייה שהם מזהמים פוטנציאלים משמעותיים וכאשר מדובר בפסולת מזהמת, הינה עבירה חמורה המצדיקה עונשים כבדים אשר יהוו תמריץ בפני אותם מפעלים, לעשות את כל הניתן למניעתו של זיהום ומניעת השלכת פסולת כזו. עם זאת, נסיבות מקרה זה הנן יוצאות דופן מבחינה עובדתית ומצדיקות על פי הבנתי חריגה מן הכלל האמור בלא שיהיה בכך כדי להשליך על רמת הענישה הראוייה כמקובל במקרים רגילים. עובדות המקרה מפורטות בתצהיר מנהל המפעל של הנאשמת בנצרת עילית אשר הוגש לי על ידי ב"כ הנאשמת ואשר תוכנו מקובל גם על המאשימה שאינה חולקת עליו. על פי האמור בתצהיר נתגלתה ביום 19.4.02 תקלה באחד ממתקניה של הנאשמת אשר תוקנה באורח מיידי עוד באותו יום . בשעות אחה"צ של אותו יום , הגיע למפעל פקח המאשימה ומסר כי מן המפעל נשפך דלק לעבר החורשה הצמודה למפעל . בשל כך רשם הפקח דו"ח לנאשמת עם ברירת קנס בסך 6,000 ₪. בדיקה פיזית שנערכה במקום באותו מעמד גילתה כי אכן כמות קטנה ביותר של מזוט הגיעה דרך צינור ניקוז מי הגשמים של המפעל לחורשה הסמוכה ונספגה בקרקע . עוד באותו יום הוזמן קבלן עבודות עפר אשר עבד במהלך הלילה והיום שלמחרת, והחליף את הקרקע המזוהמת במקום בקרקע נקייה וזאת בעלות של כ-5,500 ₪ כעולה גם מחשבונית המס שצורפה כנספח לתצהיר. כאמור, אין חולק כי חובתה של הנאשמת לדאוג ללא סייג למעט זיהומים מתחומה וכי הפרת חובה זו מחייבת הטלת עונש. השאלה היא מה צריך להיות היקפו של עונש זה: האם כגובה ברירת הקנס לפחות ואף למעלה מכך כפי שמבקשת ב"כ המאשימה או התחייבות כספית בלבד כפי שמבקש ב"כ הנאשמת. עמדתה של ב"כ המאשימה אינה מקובלת עליי . אני מתרשמת כי עמדתה של ב"כ המאשימה , נקבעה מתוך שיקולי מדיניות עקרוניים שאינם ממין העניין בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ושמקורם בסירוב העקרוני להטלת קנס הנופל משיעור ברירת הקנס, תהא אשר תהא המערכת העובדתית המיוחדת לכל מקרה לגופו, ולא בשיקולים ענייניים הלוקחים בחשבון את מאזן השיקולים הרלוונטיים למקרה עצמו ביחד עם שיקולי המדיניות כפי שראוי היה לעשות. התנהגותה של הנאשמת במקרה ספציפי זה שאין המאשימה חולקת על קיומה, הנה התנהגות מופתית לגבי מי שאירעה תקלה כתוצאה ממחדלו. גם ב"כ המאשימה לא תוכל לטעון כי ניתן למנוע באופן מוחלט עד לרמת אפס קיומן של תקלות. השאלה היא מהו היקף הזיהום, מהן הסיבות שגרמו לו ולא פחות מכך כיצד פעלה הנאשמת לאחר שנתגלה אותו זיהום . התעלמות מן העובדה כי הנאשמת עשתה את כל האפשר באופן מיידי ויסודי לתיקון התקלה שהיא בפני עצמה תקלה קטנה שלא גרמה לזיהום משמעותי, מהווה תמריץ שלילי לגופים כדוגמת הנאשמת לפעול כך בעתיד אם וכאשר תקרה - כפי שרק ניתן לשער - תקלה נוספת . על המשרד לאיכות הסביבה לפעול בתקיפות כלפי מפרי חוק הגורמים לזיהום הסביבה , אך מאידך מוטלת עליה גם החובה לשקול שיקולים ארוכי טווח של עידוד אנשים וגופים לפעול ברוח חוקי שמירת הסביבה, ולעשות כמיטב יכולתם לתיקון הנזק ולמניעתו בדרך של הקלה בעונש למי שפעל כך , במיוחד מיוזמתו. לאחר ששקלתי את כל הנסיבות שפורטו לעיל אני מחליטה לגזור על הנאשמת עונשים כדלקמן: 1. קנס בסך 1,000 ש"ח . הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום ויועבר לקרן לשמירת הנקיון של המשרד לאיכות הסביבה. 2. הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מן העבירה שבה הורשעה בתיק זה. ההתחייבות תיחתם בפני ב"כ הנאשמת ותועבר למזכירות ביהמ"ש בתוך 15 יום מהיום. שאלות משפטיותדלקביוב