הובלת פסולת בנין באמצעות משאית

הכרעת - דין בפתח הדיון מודיע ביהמ"ש על זיכוי הנאשמים מעבירת ניהול עסק ללא רישיון בניגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח -1968. חברת דני ואנונו בע"מ (להלן: "החברה") מנהלה מר דני ואנונו (להלן: "נאשם 2") עובדיה ה"ה יגאל סגס (להלן: "נאשם 3" או "סגס"), רונן פישר (להלן : "נאשם 4" או "פישר") והנהגים בדר עאבד (להלן: "נאשם 5" או "בדר") ונאסר עוסמן (להלן: "נאשם 6" או "נאסר"), לשם קיצור נאשמים 4,5 ו-6 יכונו כל הנאשמים בהמשך גם "הנהגים". מואשמים בעבירות על סעיפים 2, 13 ו - 15 לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד-1984. לחברה ולנאשמים 2 , 5 ו - 6 מיוחס בנוסף ניהול עסק: איסוף והובלה ללא רישיון בניגוד לסעיפים 4 ו - 24 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח -1968 ביחד עם פריטים 5.1 ו-.8.3 ב לצו רישוי עסקים (עסקים טיעוני רישוי) תשנ"ה-1995. על פי כתב האישום בתאריך 26.08.02 בין השעות 21.50 - 24.00, הובילו נאשם 4 במשאית מ. ר. 4421815 השייכת לחברה, נאשם 5 במשאית מ. ר. 6105100 ונאשם 6 במשאית 9565400, פסולת בנין, משכונת תל-ברוך בתל-אביב לשטח פתוח שליד שדה התעופה בהרצליה (להלן: "האתר"). נאשם 4 עשה כן במסגרת עבודתו כשכיר בחברה ואילו נאשמים 5 ו- 6, עשו זאת במסגרת עבודתם כנהגי משאיות עצמאיים על פי הזמנת החברה. כתב האישום מייחס לחברה ולנאשמים 2 - 3 אחריות למעשיהם של הנהגים . עו"ד מריאמי בשם נאשמים 1-5 ועו"ד אבינועם בשמו של נאשם 6 הכחישו בהקראה הובלת פסולת בנין, וטענו שכל פעולותיהם של הנאשמים היו כדין . לתביעה העידו שלושה עדים. רס"ר יעקובי, מהיחידה לאכיפת חוקי איכות הסביבה במטה הארצי של משטרת ישראל (עמ 4 - 12) ושני נושאי תפקידים במשרד לאיכות הסביבה, זיו שחר (עמ' 12 - 31) ועזי חזקיה (עמ' 31 - 35). לטענת שלושת עדי התביעה הם היו באתר בזמן הרלוונטי, כעולה מהדוחות ת/1 (רס"ר יעקובי), ת/12 (מפקח שחר) ו- ת/16 (מפקח חסקיה) שערכו, ובכל דו"ח שיקף עורכו את שראה במקום בליל האירוע. רס"ר יעקובי עיכב את הנהגים כעולה מדוחות העיכוב ת/2, ת/3 ות/4 ותפס ממשאיותיהם את את הטכוגרף המשקף תנועותיה בזמנים הרלוונטים, כעולה מת/5 א +ב ות/6. מפקח זיו כתב בנוסף לת/12, גם את הדו"ח ת/14, וצילם את התמונות ת/11 (א' - י'). באמצעות מפקח שחר הגיש התובע עו"ד בדנר את הודעות הנאשמים: ת/7, שמסר נאשם 2, ת/8 שמסר נאשם 3, ת/9 שמסר נאשם 4, ת/10 שמסר נאשם 6 . מפקח חזקיה הגיש הדו"ח ת/16 שכתב ואת הודעת נאשם 5 ת/ 15 . נאשמים 2-6 העידו להגנה והגישו תרשים השטח נ/1 ותמונות נ/2. כמו כן העיד להגנה מהנדס אלכס גנדלמן (עמ' 79 - 83) שבשעות היום פיקח מטעם חברת נתיבי איילון, על פעילויותיהם של קבלנים שעבדו באתר, והחברה בכלל זה. מהראיות שבפני עולה כדלקמן: 1. בזמן הרלוונטי ביצעה החברה עבודות תשתית עבור מינהל מקרקעי ישראל בשכונת תל-ברוך, ועבור חברת נתיבי איילון, באתר צפונית לקניון שבעת הכוכבים בשטח שהוא רשות הרבים, (נאשם 2 עמ' 38 ש' 9 - 15). החברה עסקה באתר בהקמת סוללה אקוסטית ובמילוי תשתית תוואי הכביש שהיה בסלילה. 2. זמן מה קודם לאירועים שבכתב האישום הזמין נאשם 3 את נאשמים 5 ו - 6, בעלי משאיות העובדים כנהגים עצמאיים, לבצע עבור החברה הובלות מתל-ברוך לאתר. ובהתאם להוראות כלליות שמסר להם. 3. בליל ה- 26.08.02; התייצבו הנהגים בתל-ברוך, פגשו בטרקטור שהופעל על ידי טרקטוריסט עובד החברה, שהעמיס חומר על המשאיות. בין השעות 21:50 ל - 24:00 הובילו הנהגים את החומר מתל-ברוך לאתר. בזמן ההעמסות וההובלות לא היה מי מטעם החברה שפיקח על הנהגים ( נאשם 2 עמ' 45 ש' 1-2, נאשם 3 עמ' 54 ש' 16). 4. אין מחלוקת, שנאשמים 4, 5, ו- 6 היו אמורים לפעול בזמן הרלוונטי בשירות החברה ועבורה (עמ' 51 ש' 4 וש' 26-27, עמ' 53 ש' 1-4). 5. נאשם 4 השתתף בהעברת חומר מתל-ברוך לאתר. בין ב"כ הצדדים נטושה מחלוקת באשר לתפקידו של נאשם 4 ובאשר למידת השתתפותו בביצוע ההובלות. 6. בשעת חצות בערך, שקעה משאיתו של נאשם 6 באתר, וחולצה בעזרת שרשרת ומשאית שניה ( ת/ ת/12 עמ' 2, נאשם 6 עמ' 68 ש' 1-5). 7. רס"ר יעקובי, שני מתנדבים משטרתיים והמפקחים שחר וחזקיה עיכבו את הנהגים לחקירה, לאחר שמשאיתו של נאשם 6 חולצה, בחשד שהובילו פסולת בנין, והשליכו אותה באתר. הנהגים עוכבו בהיותם ליד הכניסה לאתר, בקרבת בקתת השומר, שנכח במקום, שגם הוא עובד החברה. הנהגים הוסעו לתחנת משטרת הרצליה ונחקרו שם באותו לילה. 8. בסמוך לעיכובם של הנהגים, נמצאו באתר ערימות פסולת בנין (נאשם 3 עמ' 50 ש' 26-27 עמ' 51 ש' 6-9, וש' 22-23 ). לטענת התביעה חלק מערימות אלו משתקפות בתמונות ת/11 שמפקח שחר צילם. ה מ ח ל ו ק ו ת עיקר המחלוקות שבין באי כוח הצדדים מתמקדות בשאלות כדלקמן: א. מהות החומר שהובילו הנהגים הובילו מתל-ברוך ופרקו באתר. לטענת ההגנה הנהגים הובילו אדמה נקייה שיועדה לשמש תשתית מילוי לתוואי הכביש, בעוד שהתביעה טוענת שהיתה זו פסולת בניין, שהשלכתה ברשות הרבים אסורה. ב. באי כוח הצדדים חלוקים בשאלת דיות הראיות והתוצאות המשפטיות מחסרונם של מספר עדים, במיוחד אי העדתו של הטרקטוריסט, שכאמור לעיל העמיס חומר על המשאיות. ג. אחריותם של נאשמים 1-3 לעבירות שביצעו הנהגים, אם אכן ביצעו עבירות. מהימנות העדים 1. על פי מהותו של החומר, שהובילו הנהגים בלילה הרלוונטי ופרקו באתר, תוכרע שאלת חפותם או אשמתם של הנאשמים, ושאלה זו תלויה במידת האימון שתינתן בדברי העדים. 2. כאמור לעיל, שלושה עדים העידו לתביעה: שוטר ושני מפקחים, שלטענתם היו באתר בזמן הרלוונטי במסגרת תפקידם, וממקומות עמידתם בתצפית מוסתרת ראו את המשאיות על תכולתן ואת מעשי הנהגים. כל אחד מהם תעד בדו"ח את שראה באתר. 3. מת/1, שכתב רס"ר יעקובי בתחנת משטרת הרצליה לאחר תום הפעולה, עולה שהוא הגיע לאתר בתאריך הרלוונטי בשעה 22:00 עם שני המפקחים. השלושה התפרסו בתצפיות על האתר. רס"ר יעקובי ראה לטענתו שלוש משאיות, נכנסות לאתר עמוסות בפסולת בנין ויוצאות ריקות. הוא רשם את מספרי הזיהוי שלהן; הגם שאת עצם השלכות הפסולת לא ראה, ורק שמע עליהן ממפקח שחר, שדיווח לו בזמן אמת. על פי ת/1 כל אחת מהמשאיות ביצעה שלוש שפיכות. לקראת סופו של ת/1 מתעד רס"ר יעקובי את עיכובם של הנהגים באתר וזיהויים, תוך ציון שמו של כל אחד מהנהגים ומספרי תעודת הזהות של כל אחד מהם ומספר הרישוי של המשאית בה נהג. רס"ר יעקובי רשם את תגובותיהם הראשוניות של כל אחד מהנהגים בדוחות עיכוב. בתגובתם לחשד, שהשליכו פסולת לרשות הרבים ענו הנהגים כדלקמן: נאשם 4 טען שאיננו קשור ורק שתה קפה (ת/3), נאשם 5 טען שהיתה זו אדמה נקיה (ת/2) ונאשם 6 טען שלא נתפס משליך פסולת (ת/4). 4. בדו"ח ת/12 תעד מפקח שחר במפורט כניסותיהן לאתר של שלוש משאיות, תוך עמעום אורותיהן, כשהן עמוסות פסולת בנין בלתי מכוסה והשלכתה באתר, ויציאת המשאיות. שתי הפעמים הראשונות ניצפו בשעות 21:55 - 22:00 , 22:39 - 22:50. על פי ת/12 המשאיות נכנסו לאתר בפעם השלישית ב - 23:35 - 23:42. בת/12. אין בת/12 ציון פרטי הזיהוי של המשאיות במהלך הכניסות והשפיכות להוציא עובדת היות שלושתן מתוצרת וולוו, שתא הנוסעים (הקבינה) של אחת מהן לבן , ושל שתי האחרות כהה. על פי ת/12 אחת מהמשאיות הכהות שקעה בחול, וחולצה בעזרת המשאית הכהה האחרת. לאחר שפיכת הפסולת נסעו שתי המשאיות הקהות, עדיין באורות כבויים, כ-100 מטר ועצרו ליד המשאית הלבנה, בקרבת ביקתת השומר ובצמוד לרח' הבריגדה. רק בשלב סופי זה מפורטים ב- ת/12 מספרי הרישוי של שלוש המשאיות ומפורטים תנאי הראות, וקשר העין שקיים מפקח שחר עם שלוש המשאיות, שהיו יחידות באתר, במשך כל התצפית. בת/12 מצויינת העובדה שהנהגים עוכבו בעזרת השוטרים בשעה 24:00. למחרת בשעה 15:00 חזר מפקח שחר לאתר, וראה שערמות הפסולת נדחפו יושרו ונדחפו לכיוון מערב (ת/14 ועמ' 12, ש' 25, עמ' 13 ש' 9-13). 5. מפקח חזקיה מתעד בת/16 שבשעה 23:10 התמקם בתצפית, ראה שלוש משאיות וולוו נכנסות לאתר. המשאית הראשונה, שתא הנוסעים שלה לבן הגיעה לאתר בשעה 23:20. למשאית השניה, שהגיעה לאתר 23:31 היה תא נוסעים כחול וכך גם למשאית השלישית, שהגיעה לאתר ב - 23:35. על פי ת/16 שלושת המשאיות הובילו פסולת בנין בלתי מכוסה. מפקח תסקרה מסיים את ת/16 בהערה - שלא הבחין ביציאתן של המשאיות מהאתר. 6. בבית המשפט חזר כל אחד מעדי התביעה על גירסתו, להוציא שינויים שאינם משמעותיים. השלושה עמדו בחקירות נגדיות צולבות, שהתמקדו, באופן טבעי, באי התאמות העולות מהשוואת הדוחות ובחסר בכל אחד מהם. כך הסתבר שאין תמימות גירסאות בין רס"ר יעקובי למפקח שחר מאיזה רחוב נכנסו המשאיות לאתר (מרחוב הבריגדה היהודית או מרחוב קרן היסוד). כמו כן לא ברור אם השלושה הגיעו יחד לאתר בשעה 22:00 כאמור בת/11, או שמפקח שחר הגיע לשם, עוד לפני השעה 22:00 כעולה מעדותו (עמ' 14 ש' 7-10) ומפקח חזקיה הגיע אחרי השעה 23:00 כעולה מהדו"ח ת/16, דבר שאיננו מתיישב עם עדותו של רס"ר יעקובי. כמו כן לא נעלם מעיני שמפקח שחר לא היה משוכנע באשר לשם הרחוב ממנו נכנסו המשאיות - בריגדה או מנחם בגין. 7. לדעת הסנגוריה אין להשתית על דבריו של רס"ר יעקובי מסקנות כל שהן, משום שהוא לא ראה כיוון נסיעת המשאיות באתר, לא ראה אותן משליכות את הפסולת ולא רשם צבעיהן ומספרי הרישוי שלהן בזמן אמת, הגם שלטענתו קיבל ממפקח שחר, דיווח שוטף בזמן אמת. 8. הוא הדין, לדעת הסניגורים, באשר לעדותו של מפקח חזקיה, שלא עצר את המשאיות, לא רשם את מספרי הזיהוי שלהן ולא בדק מקרוב את התכולה שהובילה כל אחת מהן, למרות שלטעתו ראה את המשאיות בכניסתן לאתר. 9. במיוחד הותקפה אמינותו של עד התביעה המרכזי מפקח שחר, שהוא היחיד שראה, לטענתו, את שלוש המשאיות מגיעות שלוש פעמים לאתר, כשהן עמוסות פסולת בנין ופורקות אותה במקום. לדעת הסניגורים נכון וצריך להטיל ספק באמינותו של מפקח שחר, שלא רשם את מספריהן של המשאיות בזמן השלכת הפסולת, לא דייק ברישום צבעיהן, הגם שלטענתו עמד בקרבתן כשאור ירח ותאורה שהגיעה מהרחוב מאפשרים לו לראות בברור את מהותו של החומר שבארגזי המשאיות (עמ' 24 ש' 21). לא צילם את עצם פריקת החומר מהמשאיות, פעולה מתבקשת לביסוס אמינותו ותמוהה במיוחד לנוכח טענתו של מפקח שחר שעמד קרוב מאד למקום המעשה, מצויד במצלמה ובתנאי הראות טובים. הצילומים ת/11 שצילם, משקפים, אמנם, ערימות פסולת בניין, אך אין בהם שום ראיה הקושרת את הפסולת לאתר ככלל, ולמשאיות בפרט. מספר הערימות שבתמונות לא תואם את מספרן הנטען של הפריקות ואין בהן סימני שקיעת וגרירת משאיתו של נאשם 6. 10. לדעת הסניגורים יש לקבוע שמפקח שחר שמר על קשר עין עם המשאיות לכל היותר, רק במהלך ההשלכה השלישית; לדעתם המסקנה מתבקשת מדיווחו של מפקח שחר עצמו. 11. בנוסף ביקשו הסניגורים ליתן משקל לשתי עובדות, שמפקח שחר הודה בהן, המתיישבות עם גירסת הנאשמים. האחת: שבזמן הרלוונטי נמצאו באתר ערימות אדמה שאינן פסולת. השנייה: שקיימת אפשרות שמשאיות נוספות נכנסו לאתר בזמן התצפית (עמ' 22 ש' 12). הגם שמפקח שחר הגדיר אפשרות זו כתיאורטית בלבד, עצם קיומה ובהצטרפה לשאר נקודות חולשה בעדותו ולעובדה שהטכוגרף שהוצא ממשאיתו של נאשם 4 מוכיח שהוא לא היה בתנועה בשעות הרלוונטיות, מבססים ספק, אם לא למעלה מזה, באשר לאשמה המיוחסת לנאשמים בכתב האישום. 12. בחנתי את עדויותיהם של רס"ר יעקובי והמפקחים שחר וחזקיה לאור טענות הסניגורים, תוך השוואתן לדברי הנאשמים, והגעתי למסקנה שאין בהן פגמים של ממש. אני מוצאת את עדויות עדי התביעה משכנעות וראויות לאימון. רס"ר יעקובי ושני המפקחים היו באתר בשעות הרלוונטיות, ואת שראו תעדו בדוחות שכתבו בסמוך לאחר מכן. שאם לא תאמר כן כיצד ידע מפקח שחר לדווח בת/12, על הימצאותן של המשאיות באתר בשעות 22:00 בערך, 22:40 וב - 23:20, התואמות את הפירוט המופיע בטכוגרפים ת/6 ות/5ב', (בשלב זה אינני מתייחסת לטכורגף של נאשם 4 ת/5א משום שאיננו אוטנטי כפי שיפורט להלן). מפקח שחר ראה גם את אחת המשאיות שוקעת, ונחלצת מהתחפרותה בעזרת משאית אחרת כפי שהודה נאשם 6 (ת/ 10 עמ' 2 ש' 8-9 ). 13. אלמלא רצונם של עדי התביעה לדייק ולומר אמת לאמיתה בבית המשפט, היו טוענים באופן אחיד שראו את כל פעולותיהן שלושת המשאיות, ותוך כדי כך רשמו את מספריהן וצבעיהן. הכנות והזהירות שבה מאופיינות עדויות עדי התביעה, כשכל אחד מהם מספר אך ורק את שראה וקלט, מאפשרות לסניגורים למצוא בדבריהם נקודות תורפה, והן הנותנות שבפני עובדי ציבור חסרי פניות, שאינם מהססים לומר אמת גם אם חסרים בה פרטים. מפקח שחר הודה בהגינות שקיימת אפשרות תיאורטית שמשאית נוספת היתה באתר. אפשרות תיאורטית כזו איננה אופציה רלוונטית במקרה שלנו. רישומי הטכוגרפים ת/5ב ות/6, מוכיחים, שמשאיות הנאשמים היו באתר בזמנים עליהם דיווח מפקח שחר, וההסתברות, שבדיוק באותם פרקי זמן קצרים הגיעה או הגיעו לאתר משאית/משאיות אחרות/אחרת שהשליכה/השליכו פסולת מבלי שאיש ראה רחוקה ובלתי מסתברת. אף אחד מהנהגים לא טען בחקירה ו/או בבית המשפט שהבחין במשאית זרה ולו באחת מהפעמים בהן פרק באתר. אדרבא, נאשם 5 העיד בעמ' 73 ש' 10, שהיו רק שלוש משאיותיהם של הנהגים ולא ראה משאית נוספת. אין לי ספק שאילו היה מי מהנהגים מבחינים בנוכחות כזאת, חזקה עליו, שהיה מספר על כך כבר ברגע העיכוב או בשלב אחר של החקירה או לפחות במהלך המשפט. דברים אלו נכונים גם ביחס לשומר, עובד החברה, שמן הסתם הוצב במקום על מנת למנוע חדירות כלי רכב בלתי מורשים. 14. יתכן שמפקח שחר מיטיב היה לעשות לו צילם את כל ערמות הפסולת שנפרקו, כולל סימני גרירת משאיתו של נאשם 6, אם אכן היו בשטח סימנים כאלה. עצם העובדה שהסתפק בצילומים חלקיים איננה מערערת את אמינותו, לנוכח מכלול הראיות שבתיק. אינני משוכנעת שנותרו סימני גרירה כה בולטים בשטח כפי שביקשו לשכנעני הנהגים ובאי כוחם. אף אחד מהנאשמים לא טען בחקירה שהאדמה בנקודת השפיכה הייתה רטובה. מעבר לכך, משוכנעת אני שאילו היה בסימני הגרירה לאשש את חפותם של הנהגים, מבלי לקשרם לערימות הפסולת, הם היו מובילים את המפקחים והשוטרים למקום, בסמוך לעיכובם, ונאשם 5 לא היה טוען בבית המשפט (עמ' 75, ש' 5-7) שאיננו זוכר שנתבקש במקום להצביע על ערימות שפרק במקום, הגם שלטענתו זכר כל מילה שאמר בחקירה (עמ' 75 ש' 25). נאשם 5 נשאל בחקירה אם הוא מוכן להצביע על האדמה הנקיה שפרק באתר ולא הסכים לעשות זאת (ת/15 עמ' 2 ש' 8). 15. באשר לסימני הגרירה אומר עוד - שגם מפקח שחר, שנחקר בחקירה נגדית על שקיעת המשאית לא נשאל בנושא רטיבות האדמה. לכשעצמי תוהה אני מהיכן הגיעו לאתר המים הרבים בשלהי חודש אוגוסט. אין חשש שארובות השמים נפתחו במבול ואף אין ראיה המוכיחה על פעולות השקייה אינטנסיבית שנעשו במקום באותו זמן. 16. עדויות עדי התביעה מקבלות חיזוק בדברי הנאשמים עצמם. מפקח שחר העיד ונאשמים 4 ו - 6 הודו (ת/ 10 עמ' 2 ש' 18-19) שבהגיעם לאתר עמעמו את אורות המשאיות (נאשם 4 בהודעתו ת/9 עמ' 2 ש' 20 -21 ועמ' 3 ש' 1, נאשם 6 בהודעתו ת/ 10 עמ' 2 ש' 18-19). התנהגות זו מעלה עליהם את החשד, שיש או היה להם הרבה מה להסתיר. בית המשפט מניח לטובת הנאשמים וסניגוריהם שאין בפניו בקשה רצינית לקבל את הנמקתו של נאשם 6 לעמעום האורות, באהבתו לעבוד בלילה בחושך כפי שאמר בהודעתו ת/10 (עמ' 2 ש.19). התנהגות זו מתיישבת היטב עם תחושת אשמה של הנהגים ורצונם להסוות את מעשיהם האמיתיים, שמאמתים את עדותו של מפקח שחר. 17. נאשם 6 הודה בחקירה שביצע שתיים-שלוש הובלות ובזמן השפיכה הרגיש ש: "זה נשפך פסולת בנין" ואחר כך, כשהמשאית שקעה ירד ממנה וראה ש: "זה פסולת בנין......אני יודע שאסור לשפוך פסולת. רק כששקעתי ראיתי שיש לי פסולת מהשפיכה" (ת/19 עמ' 2 ש' 15-14 וש' 20-21). ועוד אמר נאשם 6 בהודעתו : "רק שלושתנו פינינו את הפסולת מאותו מקום בתל-ברוך, ושפכנו באותו מקום בהרצליה. שלושתנו זה, אני, רונן פישר ועבד באדר" (ת/10 עמ' 2 ש' 16-17). 18. בהודעתו ת/8 עמ' 2 ש' 22 הודה נאשם 3 שליד הסוללה בתל-ברוך נמצאה ערמת פסולת בנין. הודאה זו מתיישבת היטב עם דבריו של נאשם 6 בת/10 עמ' 2 ש' 19 13 : "אני יודע שיש להם ריכוז של פסולת שם בהרצליה, הם רוצים לרכז את זה". 19. הכחשתו של נאשם 5 עקבית. עדותו בבית המשפט לא עשתה רושם חיובי אם לנקוט בלשון המעטה. קשה היה לו להיזכר שההעמסה בוצעה בתל-ברוך, הוא לא זכר את השעה, לטענתו רק הטכוגרף יכול לענות על כך (עמ' 73 ש' 1), הוא זכר אמנם שקיבל הוראות מיגאל הסדרן, הכוונה כנראה לנאשם 5 ושנאשם 6 אמר לו היכן לפרוק, אבל לא זכר שסרב להצביע על אדמה נקיה, כפי שכבר צוין לעיל ולא זכר מה עשה בין הובלה להובלה, מכיוון שהיה מרוכז ושקוע בעבודתו..? (עמ' 73 ש' 22-23). ריכוז זה לא הפריע לו לזכור שהקטין את האורות מאורות דרך לאורות מעבר כי היה ליל ירח. אני דוחה את גירסתו של נאשם 5 מחוסר אמינות. 20. גם עדותו של נאשם 4 לא שכנעה אותי, וגם זאת בהמעטה. נאשם 4, טען שבשעה 20:00 או 20:30 שפך באתר אדמת מילוי מסוג חמרה אדומה או כורכר לבנה (עמ' 60 ש' 11), וזאת בהתאם לרישומים שבטכוגרף ת/5א, עליהם סומך הסניגור את עיקר הגנתו של נאשם זה. על פי ת/5א משאיתו של נאשם 4 לא היתה בתנועה מהשעה 20:30 ואילך. אני דוחה דבריו של הנאשם 4 בביהמ"ש וקובעת שהרישומים בת/5א אינם נכונים ואינם משקפים נכונה את נסיעותיו, שכן בהודעתו ת/9 עמ' 2 ש' 10) נאשם 4 הודה שבשעה 23:00 "שפך במקום". ואין עקבות לנסיעה זו בטכוגרף ת/5א'. טענת הנאשם 4 בבית המשפט (עמ' 60 ש' 2) שהחוקר בלבל אותו לא מקובלת עלי. אילו האמור בטכוגרף היה נכון, נאשם 4, כנהג משאית מקצועי, מזה עשר שנים (עמ' 58 ש' 26), המודע לעובדה שבמשאיתו מותקן טכוגרף אמין, שהוא ראייה טכנית אובייקטיבית, היה מפנה את החוקרים לטכוגרף, כבר בחקירה וזאת באופן מיידי, ללא היסוס ומבלי שאיש היה יכול לבלבלו. הימנעותו מעשות כן מבססת מסקנה שנאשם 4 ידע, שהרישומים בטכוגרף אינם נכונים. הטיעון בבית המשפט נועד "להציל" את הנאשם 4 מכוחם המפליל של הדברים שאמר בחקירה. במאמר מוסגר עלי לציין בהקשר זה שיש טעם רב בהערת התובע, עו"ד בדנר, לפיה סדר יומו של נאשם 4, משעה 16:00 עד לשעה 17:15 עליו העיד, איננו מתיישב כלל עם השבתת נסיעה בין השעות 17:15 - 20:00 (עמ' 3 פסקה 18 לסיכומי התביעה). בבית המשפט הודה נאשם 4 שניתן להוציא את הטכורגף ממקומו ולשתק פעולתו (עמ' 62 ש' 7) לטעתו לא היה לו סיבה לעשות כן. להערכתי היתה לו סיבה מצויינת לכך - כעובד החברה חשוב היה לו לעשות ככל יכולתו להסוות את פעילותו באותו הלילה שהיתה בלתי חוקית. דיות הראיות ומשקלה הראייתי של הימנעות מהצגת מסמכים והעדת עדים 1. ככלל - על התביעה, המתחילה במשפט, להרים את נטל הראיה הראשוני. משעשתה כן עובר הנטל להגנה, ובשלב זה עליה, על ההגנה, להביא ביסוס ראייתי לטענותיה. סתירה או הצגת ספק בראיות התביעה, בכלל זה. משלא עשתה כן, עשוי מחדלה לפעול לחובתה, במיוחד כשהיא נמנעת מלהביא ראיות שבשליטתה, ואשר על פי טיבן וטבען עשויות לבסס את ההגנה. למחדל כזה משקל ראייתי שלילי מבחינת הנאשמים, העשוי לחזק את ראיות התביעה, ראו לעניין זה ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהדורה משולבת ומעודכנת חלק 3 תשס"ד-2003 עמ' 1455. 2. בסופו של יום - בית המשפט פוסק ומכריע את הדין על פי מסכת הראיות הכוללת, תוך הסקת מסקנות מה"יש" וה"אין" שבפניו. השיטה המשפטית שלנו בוחנת את דיות הראיות, ואיננה מחייבת להביא את כל הראיות האפשריות המירביות. ראו לעניין זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי ת"א הרכב בראשות כב' השופט המר ע"פ 70602/03 דיאב ואח' נ. מ. י. תוך הפניה לספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות" פוסק השופט המר: "אין לבוא טרוניה אל הצד שכנגד בשל כך שלא טרח להשיג ראיות או להציג ראיות "טובות" יותר מאלו שהציג בפועל, שדי לו לאותו צד שהציג אותן ראיות שיש בכוחן להרים את הנטל המוטל עליו, אפילו יכול היה, בנסיבות העניין להשיג או להציג ראיות טובות יותר...אי הצגה של ראיות "טובות" יותר - אינו מהווה גורם בעל משקל ראייתי לחובתו של הנושא בנטל השיכנוע, אלא - אך סיכון שראיות "פחות טובות" לא תספקנה כדי להרים את אותו הנטל....למחדלי חקירה משמעות רק אם הם פוגעים ביכולתו של הנאשם להתגונן, ועלולים לגרום לו עוול או עיוות דין כפי שנפסק בע"פ [ת"א] 71551/01 חבה נ. מ. י. " 3. במקרה דנן, מקובל עלי שעדותו של הטרקטוריסט, שהעמיס על המשאיות חומר בתל-ברוך, היתה עשויה להבהיר את התמונה ולהאיר את עיני בנושא מהותי. לא מקובלת עלי טענתו של עו"ד אבינועם, שהתביעה חייבת היתה בזימונו של עד זה. התביעה הרימה את נטל הראייה הראשוני המוטל עליה, בהעידה את עדיה שראו את מעשה העבירה בהתבצעו. נטל הראייה עבר לסניגוריה, ועליה לסתור את כל עדויות התביעה, היא הסתפקה בנאשמים. 4. נאשם 2 העיד שאדמה המשמשת תשתית, חייבת להיות נקיה מפסולת, כדי לאפשר הידוק מירבי, ולהבטיח את הכביש מפני שקיעות. נתונים אלו הם בבסיס חובתם החוזית והמוסרית של החברה ומנהלה, לדאוג לניקיונה של אדמת המילוי, שאם לא תמצא מתאימה תפסל. מפאת החשיבות ועל מנת למנוע חריגות, החברה בודקת את פעילותיה בבקרת איכות ISO (עמ' 44). נאשם 2 הוסיף שהחברה היא חברה גדולה, והוא כמנהלה חרד מאוד למוניטין החיובי שלה ולא עשה שימוש בפסולת. 5. מוכנה אני לקבל את הנחות היסוד, עליהן העיד נאשם 2, אך אין בהן לשנות ממסקנתי שבלילה הרלוונטי, משאיות שעבדו בשירות החברה העבירו פסולת בנין מאתר עבודתה בתל-ברוך למקום הריכוז שבאתר. במשפט, שבפני לא הוברר המניע לשינוע הפסולת מתל ברוך והשלכתה באתר. כידוע בית המשפט פטור מהצורך להידרש למניעיו של נאשם. יתכן שאותה פסולת היתה אמורה לשמש את הסוללה האקוסטית, שבהקמתה עסקה החברה באותה עת, כפי שאמר הנאשם 2 בהודעתו ת/7 (עמ' 2 ש' 7) ולא את תוואי הכביש. או שממקום הריכוז באתר, הפסולת היתה אמורה להיות משונעת למקום אחר בין באמצעות חברת "רם-צח", שבשרותיה השתמשה החברה לשינוע פסולת (עמ' 41 ש' 21-22) ובין בדרך אחרת. 6. מהנדס גנדלמן (עמ' 79 - 83) , שפקח מטעם חברת ייעוץ, על פעילויותיהם של כל הקבלנים שעבדו בפרוייקט עבור חברת נתיבי איילון. העיד להגנה. עדותו לא מקדמת משמעותית את הגנת הנאשמים. בתאריך שבדיון היה חדש בתפקידו (עמ' 79 ש' 13), הוא לא זכר את הלילה הרלוונטי ולא היו בידיו רישומים, הוא אפילו לא התבקש להמציאם (עמ' 80 ש' 4). הוא אמר אמנם, שבמספר מקרים נמצאו בשעות הבוקר ערימות פסולת בנין באתר, ובגין כך הוגשו תלונות לעיריית הרצליה, אבל זה היה רק בשנת 2003, שאז החלה להתבצע בשטח פעילות שאותה כינה "הרבה יותר חזקה " (עמ' 80 ש' 23 ואילך). וגם עובדה זו לא סותרת את דבריו של מפקח שחר, לדברי העד, הגדר, שהקיפה את האתר, נפרצה מדי פעם על ידי אלמונים, החברה היתה אחראית על שלמות הגדר ונדרשה לתקנה (עמ' 83 ש' 1-2). 7. מוצאת אני שיש משקל ראייתי שלילי, מבחינת ההגנה לעובדה, שמסמכי ה-ISO הרלבנטיים לא הוצגו במיוחד למרות שהסניגור עו"ד מריאמי הצהיר במהלך עדותו של הנאשם 2 שיציג אותם, והיתה לו הזדמנות לעשות כן בישיבה נדחית הוא הדין לגבי מחדל ההגנה להביא לעדות בבית המשפט את הטרקטוריסט שהעמיס על המשאיות בתל-ברוך ואת השומר ששמר באתר, שינהם עובדי החברה בלילה הרלוונטי. 8. לסיכום פרק זה - גם אם החקירה יכולה היתה להיות מלאה ומפורטת יותר, דבר שהיה מקל על מלאכת הכרעת הדין אין בכך לפגוע באמינות עדי התביעה. ראוי להתחשב בקשיים שבהם נתקלים עובדי ציבור הממלאים תפקידים בתצפית חבויה, הדורשת זהירות יתירה. בהעדר מחדלים חמורים, שיש בהם לפגוע בהגנת הנאשמים, לא נכון לבקר את פעולותיהם בחוכמה שלאחר מעשה. לא כך הוא באשר למחדלי ההגנה מלהביא ראיות (עדים ומסמכים) שברשותה, כגון רישומים שלה (יומני העבודה, בקרת איכות, הזמנות תעודות משלוח, התקשרויות עם חברת רם-צח) היכולים להוכיח מה בדיוק הזמינה החברה באותו לילה ואיך בדיוק דאגה לביצוע הזמנתה. משוכנעת אנוכי שאילו היה במסמכים ובגירסאותיהם של העדים הנוספים, שלא הובאו להעיד, להועיל להגנת הנאשמים הם היו דואגים להצגתם כבר בשלב החקירה. ואם לא אז, חזקה עליהם שהיו עושים כן במהלך המשפט, במיוחד בהתחשב בייצוג המשפטי המקצועי שליווה את כולם לאורך המשפט כולו. אחריותם המשפטית של נאשמים 1- 3 למעשיהם של נאשמים 4 - 6 1. את ההובלות ביצעו הנהגים עבור החברה, ועל כך אין מחלוקת. בפועל שונעה פסולת מתל-ברוך והושלכה באתר לרשות הרבים. בהעדר ראיה לסתור מוחזקת החברה כמי שהזמינה את ההובלות האסורות שבוצעו עבורה. כאמור לעיל, נאשם 2 הוא מנהל החברה ונאשם 3 משמש כמנהל עבודה ותפעול של החברה. השניים הם נושאי תפקידים בכירים בחברה ועליהם, בין היתר, החובה שלא להזמין ביצוע הובלות האסורות על פי דין. עליהם חובה נוספת לנקוט באמצעים אפקטיביים למניעת הובלות אסורות. 2. מהחומר שבפני עולה שלמרות מודעתם של נאשמים 2 ו - 3 ובמיוחד של נאשם 2, ששמו הטוב והמוניטין החיובי של החברה שלו חשובים לו במיוחד, לא ננקט צעד ממשי למניעת עבריינות. בזמן הרלוונטי לא היה בשטח שום נושא משרה מטעם החברה שיבטיח תיפקוד כדין. בעניין זה הפנה נאשם 2 (בת/7 ש' 3-4). לנאשם 3 , מסתבר שהוא לא וידא שנאשם 3 (או עובד אחר של החברה) דואג שעובדי החברה אכן יצייתו למכלול ההוראות שבחוק שמירת הניקיון, ולא רק זאת נאשם 3 מגדיר את תפקידו בהודעתו כאחראי על סידור העבודה בכל הפרויקטים של חברה וכמי שעובד עם מנהלי העבודה של החברה וזאת בכפיפות לנאשם 2. דאגה ליישום חוקי איכות הסביבה ואכיפת ציות, אינם בגדר תפקידיו. ובאשר ללילה הרלוונטי טען הנאשם 3 שהנהגים התבקשו להוביל אדמה מתל-ברוך לאתר, ולא היה מודע למעשיהם האמיתיים ואף לא הפנה לאיש שתפקידו לדעת, לפקח ולוודא שלא יחרגו ממעשיהם. משכך תשובתו בית המשפט בעמ' 54 ש' 13-14 : "במידה ואוסמן העביר פסולת אני לא חושב שאני אחראי לזה" איננה מקובלת עלי, ואני דוחה אותה. 3. לא בכדי הוסף בבית המשפט הטיעון שנאשם 4 נשלח לשטח לשמש כמפקח מטעם החברה. זוהי גירסה כבושה, שלא נטענה בהזדמנות הראשונה, ואף לא ניתן הסבר להשהייתה, ומשכך - היא חסרה משקל ראייתי של ממש. 4. אשר על כן אני מקבלת, שגם אם החברה לא הזמינה הובלת הפסולת כפי שטענו נאשמים 2 ו - 3, חלה עליה ועל נאשמים 2 ו-3 שהם נושאי תפקידים המפעילים אותה, אחריות למעשיהם של הנהגים בהעדר פיקוח בין בעצמם ובין באמצעות עובדים שתפקידם לבדוק, ולו אקראית, התנהגות הנהגים. הנאשמים לא טענו ובודאי שלא הוכיחו שהם ו/ או מאן דהו אחר מטעמם הזהיר את הנהגים מעשות כן. ניהול עסק ללא רישיון בנוסף ללכלוך רשות הרבים בניגוד להוראות חוק שמירת הניקיון, מייחסת התביעה לנאשמים ניהול עסק ללא רישיון. אין מחלוקת שהובלת פסולת כזו כשהיא נעשית על דרך שגרה הנה בגדר עסק המחייב רישיון על פי חוק רישוי עסקים וכמפורט בצו רישוי עסקים (עסקים טיעוני רישוי) תשנ"ה - 1995. אין לחברה ואף לא למי מהנאשמים 2 , 5 ו - 6 אין רישיון כאמור. ואף על פי כן מוצאת אני לזכות את הנאשמים מעבירה זו. לגישתי, הרשעה בעבירת ניהול עסק חייבת להתבסס על ראיות, המוכיחות פעילות מתמשכת, בארגון או גוף משפטי אחר שהפעילות בו קבועה ומאורגנת, ואין די בהוכחת מעשה אחד בתאריך ספציפי שהינו בגדר עבירה מזדמנת, ולאו דווקא בגדר ניהול עסק . סוף דבר לאור האמור לעיל, לאחר שבחנתי את העדויות שבפני, נחה דעתי שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי את אשמת הנאשמים באשר ללכלוך רשות הרבים, ואני מרשיעה אותם בעבירות על סעיפים 2, 13 ו - 15 לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד-1984. מה שאין כן באשר לאשמה הנוספת המיוחסת לחברה ולנאשמים 2, 5 ו - 6לחברה לעניין ניהול עסק ללא רישיון, ואני מזכה אותם מעבירה על בניגוד לחוק רישוי עסקים מחמת חוסר ראיות מספיקות. פסולתהובלותמשאית