החלטה 1. המבקש הגיש תובענה נגד המשיבים, בה עתר לצו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים בין היתר לגרום לרעש העולה על המותר עפ"י הדין. במסגרת התובענה, עותר המבקש לצו מניעה זמני נגד המשיבים 1-4 האוסר עליהם או על מי מטעמם לגרום לרעש חזק או בלתי סביר העלול להפריע למבקש, בין השעות 23:00 עד 07:00 למחרת, מן המועדון הידוע כ"מייקס פלייס" שברח' הרברט סמואל 86 תל-אביב. 2. המבקש מתגורר מאז אוקטובר 2003 בדירת אמו בקומה 17 במלון דירות ימית שברח' הירקון 79 ת"א. הבניין משתרע בין רח' הירקון 79 ת"א לבין רח' הרברט סמואל 86 ת"א ומנוהל ע"י המשיבה 5. המשיבים 1-4 מנהלים ללא רשיון עסק מועדון ברח' הרברט סמואל 86 ת"א. לפי הנטען, מנוהלת במועדון פעילות רועשת כל הלילה, לרבות מוזיקה ותופים שאינם מאפשרים למבקש להרדם. תלונות המבקש באזני מנהלי המשיבה 5 (שהשכירה למשיבים 1-4 את המועדון) העלו חרס, כמו גם תלונות שהגיש למשטרה ולעירית תל-אביב. במקביל, פנה המבקש למומחים אשר מדדו את עוצמת הרעש ב-11.5.04 וב-18.5.04. מסקנות המומחים בחוות דעתם (שצורפה לבקשה) הייתה כי מפלסי הרעש בסלון דירתו של המבקש (בניכוי תרומת רעשי הרקע) נעים בין 53 ל-56 דציבלים. זאת, בשעה שמפלס הרעש המותר בשעות הלילה הוא 40 דציבל (קרי: הרעש המירבי המותר בשעות הלילה בחדר המגורים במבנה מסוג ב, לרעש שמשכו הכולל עולה על 30 דקות, בהתאם לקבוע בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן - 1990). 3. המשיבים הגיבו לבקשה. מתצהירי המשיבים 1 ו-3 מסתבר כי ביום 23.6.04, השיב ב"כ המשיבים לפניית ב"כ המבקש מיום 28.3.04, בין השאר בלשון זו: "כידוע מרשך בחר להתגורר בלב תל-אביב, בבית מלון על שפת היום באיזור בילויים מרכזי. על אף האמור ומבלי לגרוע מכל טענות מרשתי ומבלי להודות במאום, מרשתי תהיה מוכנה לפעול למניעת רעש ככל שישנו ... נכונות זו היא לפנים משורת הדין בלבד ולמען יחסי שכנות טובה ..." המצהירים מוסיפים ומצרפים חוו"ד מומחה (עדי אליהו) לפיה העסק עומד בתקנים. יתר על כן: ביום 5.7.04 בשעה 00:30 עלו המצהירים לקומה 14 במלון הדירות ימית (קומת מגוריו של המבקש), בעת שהלהקה ניגנה בעסק. הם שמעו מעט רעש של תופים בעת שהוציאו ראשיהם מחלון הפונה לעסק וכן שמעו רעש סביבתי - רוח, מזגנים, וכיוב'. משנכנסו למסדרון - שוב לא שמעו כל רעש. אין חולק ולא נטען אחרת בתצהיר (או בחקירה שכנגד) כי העסק מנוהל בלא רשיון. 4. חוו"ד המומחה מטעם המשיבים, אינה למעשה חוו"ד מומחה, לפי שאינה ערוכה כדין. מכל מקום, מפלסי הרעש שנמדדו ע"י המומחה (בשעות 00:00 - 01:00) הם בין 89 ל-93 דציבל, במרחק של 4 מטרים מן העסק. אין מקום להתחשב בחווה"ד האמורה לא רק מן הטעם הדיוני דלעיל, אלא אף מטעם מהותי: המדידות לפי תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), צריך שתיעשנה בתוך החדרים המשמשים למגורים (תקנה 5 (א) (1) לתקנות). המדידה דנן נעשתה בסמוך לשערי עסקם של המשיבים. יתר על כן: חווה"ד לא נעשתה בהקשר להליך דנן וממילא לא ביקר המומחה בדירת המבקש, אף שהייתה לו שעת כושר לעשות כן. 5. לטעמי, הראה המבקש כי קיימת בידיו עילת תובענה רצינית לכאורה. זאת בשים לב לחוות הדעת של המומחים מטעמו אשר לא נסתרה. הגם שהדיון נדחה מיום 29.6.04 ליום 6.7.04 על מנת לאפשר למשיבים להיערך כהלכה לדיון. על פי תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) הנ"ל, נקבעו מפלסים שונים של רעש מירבי מותר, בשים לב לאיזור המגורים, למשך זמן הרעש ולשעות היממה. בנסיבות העניין, בין אם דירת המבקש מצויה במבנה ב (קרי: בנין באיזור מגורים בהתאם לתוכנית לפי חוק התכנון והבניה) ובין אם מצויה היא באיזור ג (קרי: בנין באיזור שהמקרקעין בו משמשים למטרות מגורים ולאחד או יותר מהשימושים הבאים: מסחר, מלאכה, בידור) - מפלס הרעש המירבי המותר, במשך הלילה, לפרק זמן העולה על 30 דקות, הוא 40 דציבל (ראו התוספת הראשונה לתקנות). לילה מוגדר מהשעה 22:01 ועד 05:59 למחרת. חווה"ד של מומחי המבקש המשקפת מדידה בתוך דירת המבקש - מלמדת על כך שמפלסי הרעש הם בין 53 ל-56 דציבל, קרי: מעבר למותר. אגב, בסמוך לעסקם של המשיבים 1-4 קיים עסק נוסף בשם "באז - סטופ", שאף הוא היווה גורם רעש. לפי חוו"ד מומחי המבקש, פאב זה שוב אינו מהווה גורם רעש. כך מסתבר אף מחקירתו של המבקש (עמ' 3 שורות 12-15). המסקנה היא כי מעסקם של המשיבים 1-4 עולה רעש במפלס החורג מתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר). 6. המשיבים ביקשו לטעון כי המבקש בחר להתגורר באיזור סואן המהווה מרכז בילויים. מכאן מבקשים הם להראות שאין לתלונותיו על מה שתסמוכנה, שכן הוא ידע לאן הוא עובר לגור. אלא שטענה זו אין בה ממש גם בעיני המחוקק. התקנות למניעת מפגעים אוסרות על יצירת רעשים בעוצמה העולה על 40 דציבל גם אם מדובר באיזור מעורב של מגורים ובידור (מבנה ג) או באיזור מעורב של מגורים ותעשייה (מבנה ד). יתר על כן, הטענה כי המבקש הוא בגדר הבא אל המטרד, לאו טענה היא נוכח האמור בסעיף 46 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיו: "בתובענה על מטרד ליחיד, לא תהא הגנה בכך בלבד שהמטרד היה קיים לפני שהתובע תפס או רכש את המקרקעין הנדונים" המשיבים 1 - 4 אף ביקשו לטעון כי במלון הדירות קיימות 100 דירות והעובדה שאיש מלבד המבקש לא התלונן על הרעש, מלמדת על העדרו של מטרד. אף טיעון זה איני רואה לקבל. אין בפניי כל ראייה לשאלה מי (אם בכלל) מתגורר בעת הזו בדירות. זאת ועוד. העובדה כי פלוני אינו סובל ממטרדי רעש (אף אם הם בעוצמה החורגת מן המותר על פי כל דין), או שהוא מעדיף שלא לנקוט הליכים משפטיים, איננה מחייבת מסקנה כי אין נגרם מטרד לאלמוני, שכנו. לכך מתווסף אספקט נוסף: די לו, למבקש, שיצביע על כך שנגרמת לו אי נוחות עקב הרעשים. אין הוא צריך להוכיח לכאורה קיומה של הפרעה של ממש לשימוש סביר בדירתו. זאת מן הטעם שעסקם של המשיבים מנוהל ללא רשיון עסק (השוו בר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח (1) 281; לדעתי, אחת היא אם מדובר במטרד שנגרם עקב בנייה בת-בלי-היתר או עקב ניהול עסק ללא היתר). אין ספק שהמבקש הצביע על כך שלכאורה נגרמת לו אי-נוחות בשל מטרדי רעש, שמקורם בעסק המשיבים 1-4. אף שיקול זה מטה את הכף לטובת המבקש. הנה כי כן, נחה דעתי כי קיימת לכאורה עילת תביעה טובה בפי המבקש. 7. אין רגליים לסברת המשיבים 1-4 כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם דווקא. המאזן נוטה לטובת המבקש, באופן מובהק. לא ייתכן כי מפלסי הרעש ה"מיוצרים" ע"י עסקם על המשיבים 1-4 ידירו שינה מעיני המבקש משך תקופה ארוכה, ופניותיו תושבנה ריקם. לא זו אף זו. עסקם של המשיבים 1 - 4 מנוהל ללא היתר. היש מקום ליתן יד להמשך הדבר? זאת ועוד: המבקש מבקש לאכוף על המשיבים 1-4 לפעול בהתאם להוראות התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר). אין הוא מבקש למנוע כל רעש שהוא מבית העסק שלהם. אין כל סיבה שהמשיבים לא יקיימו אחר הוראות אלה (ואין זה משנה כלל אם מצאו הרשויות הפליליות מקום שלא להגיש דוחות נגד המשיבים 1-4). 8. אני מקבל הבקשה ואוסר על המשיבים 1-4 או מי מטעמם לגרום לרעש במפלס העולה על 40 דציבלים בדירת המבקש, כשחלונותיה פתוחים, בין השעות 23:00 ועד 06:00 למחרת, והכל כאמור לגבי מבנה ב' בתוספת הראשונה לתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) הנ"ל. המשיבים 1-4 יישאו הוצאות המבקש בסך 3,000 ₪ + מע"מ, להיום. מטרד רעשצוויםצו מניעה