הכרעת דין הנאשמים הואשמו בעבירות לפי התקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת) התש"ן-1990 (להלן: התקנות), וכן עבירות על החוק למניעת מפגעים, על חוק המים ועל חוק רישוי עסקים. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם 2 (להלן: הנאשם) הינו מנהל הנאשמת 1 (להלן: החברה) והינו בעלים ו/או מחזיק בחלקה חקלאית במושב שדי חמד (להלן: המושב). בכתב האישום נטען כי הנאשמים פינו לחלקה פסולת מסוגים שונים, בכמויות גדולות, במועדים שבין 5.10.99 ל-21.5.00, ובכך הפעילו אתר לסילוק פסולת. זאת, מבלי שהאתר יהיה מורשה כדין, כפי שמתחייב מחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה-1995, פריט 5.1. בנוסף לכך, הנאשמים הפעילו את האתר מבלי שנקטו אמצעים הנדרשים ע"פ התקנות למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים. כמו כן, לא החזיקו הנאשמים באתר אמצעים לכיסוי יומיומי של הפסולת ולא החזיקו ציוד לכיבוי בעירה. זאת, בניגוד לתקנה 6 לתקנות. בבדיקות שנערכו בקרקע החלקה נמצאו ריכוזי אבץ ועופרת, ונמצא כי הקרקע מזוהמת בשמנים. על פי הנטען, בנסיבות הנתונות של סוגי הפסולת המסיסה, הגשמים וטיב הקרקע בחלקה, היו הנאשמים עלולים לגרום לזיהום מים, וזאת בניגוד לסעיף 20 לחוק המים, התשי"ט-1959. הנאשמים כפרו בכל העבירות המיוחסות להם. אין חולק, כי לנאשם חלקה ב' (אדמה חקלאית) במושב, היא חלקה 47, וכי אין למי מהנאשמים רשיון לניהול אתר לסילוק פסולת במושב. המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא לעניין זיהוי אתר הפסולת המתואר ע"י העדים כחלקתו של הנאשם, ולעניין הזיקה שבין הנאשם והחברה לשפיכת הפסולת הנטענת בחלקה. א. סקירת הראיות: 1. העד זאב טואנה שהינו יו"ר האגודה המוניציפאלית במושב העיד כי הנאשם מוכר לו מאז שעבר לגור במושב. לדבריו: "הנאשם שפך זבל ואשפה בשטח חקלאי וביקשנו ממנו מס' פעמים להפסיק עם זה ולאסוף את מה שהיה. הוא שפך שם משאיות וטרקטורים ובובקטים. אחרי מס' פעמים שביקשנו הוא לא הסיר וכשכבר עשה, הוא קבר את הכל עם שכבה של חמרה ושתל עצים למעלה". "מדובר בהרבה מאד משאיות, הרבה הרבה מאד. משנת 1999 ועד שהוא כיסה את זה". "ראיתי שם מכוניות, ראיתי פסולת בניין, ראיתי גזם, לכלוך. כל מיני סוגים של אשפה." לדבריו, כנציג המושב זימן את שגיא, פקח איה"ס, לטפל בבעיה. הלה יצא למקום וצילם את השטח בו נראית שכבת הזבל בגובה כ-2 מ'. לדברי העד, אתר הפסולת גרם מטרד לתושבים והיו תלונות רבות של שכנים. העד ציין כי בעבר היה במקום פרדס, שהנאשם כנראה עקר אותו. ביום 24.12.01 הציג בפני הפקח שגיא תשריט של החלקות במושב והצביע לו על חלקה 47, השייכת לנאשם, כמקום שפיכת הפסולת (ת/2). בחקירה הנגדית עלה כי העד מכיר את הנאשם עשרות שנים, וכי היחסים ביניהם צוננים על אף שאחיו של העד מקורבים לנאשם. החלקה החקלאית של אמו, אותה עיבד העד בעצמו (חלקה 46), גובלת בחלקה של הנאשם. הוא ציין כי נשלחו לנאשם מכתבים בעניין הפסולת באמצעות מזכירות המושב. הוא הכחיש כי התלונן כנגד הנאשם בפני פקחי איה"ס בעילום שם ואמר כי אינו מכיר את יואב ארטמן. לדבריו, כל תלונותיו לאיה"ס היו גלויות. הוא אישר כי כתב בשנת 2000 מכתבי תלונה למשרד איה"ס בנושא שפיכת פסולת בשטחים החקלאיים של המושב ע"י משאיות החולפות באזור (נ/1, נ/2). הוא אישר שגם בחלקה שלו שפכו אלמונים פסולת (תמונות נ/4) והוא מפנה אותה כל פעם. לדבריו, לא מצא לנכון לרשום מספרי רישוי של המשאיות או הטרקטורים שראה בחלקת הנאשם. כשהוצג לו התשריט נ/3, אמר כי החלקה מס' 47 המסומנת בחץ וצבועה בצהוב, הגובלת מצפון בנחל קנה, היא חלקה אחרת של הנאשם שאין בה פסולת. בחקירה החוזרת תיקן עצמו ואמר כי זוהי החלקה שבה נשפכה הפסולת. גודל החלקה אינו ידוע לו. 2. העד יואב ארטמן, ראש מדור פסולת ואגרואקולוגיה ביחידה האזורית לאיה"ס ברעננה, הציג מכתב שנכתב על ידו למועצה האזורית דרום השרון, ב-4.10.99, בו התייחס לתלונות ועד המושב על קבורת פסולת בשטח חקלאי (חלקה ב') של הנאשם. הוא ערך סיור במקום ב-14.9.99 "בליווי חבר ועד אשר ביקש לא להיות מעורב". הוא ציין כי הנאשם הינו קבלן עבודות בניה ופיתוח אשר חיסל את הגידול החקלאי בחלקה 47 גוש 8551, בשטח 10-20 דונם, זה מכבר ומשתמש בה כ"מכרה" לקרקע לה הוא נזקק באתרי הפיתוח שלו ומנגד קובר בה סוגים שונים של פסולת. הוא ראה בביקורו כי "הוסרה שכבה של אדמה... וכנגד זה כוסה שטח החלקה בפסולת גושית... עובי שכבת הפסולת מוערך במספר מטרים". בנוסף ציין אתר אחר בו נראה על ידו פיר עמוק מלא פסולת בשלבי חפירה וקבורה. בסעיפי ההערות וההמלצות נכתב על ידו כי מדובר בעבירות על מספר חוקים ויש לחייב את הקבלן לפנות את הפסולת מהשטח החקלאי לאתר פסולת מורשה ולאסור עליו המשך כריית הקרקע. בעדותו ציין כי אינו זוכר מי חבר הועד שהתלווה אליו לסיור, וכי לא הכיר אישית את יו"ר הועד. את הפרטים על הנאשם, שציין במכתב, קיבל לדבריו מהועד. הוא אמר כי בביקור "ראינו שם טרקטורים ושופלים שהעמיסו קרקע על משאיות ושאלנו לאן זה הולך והם אמרו שזה הולך לצרכי בניית תשתיות, כיסוי בעבודה של שאול בן עמי בתל אביב". הוא נשאל מדוע לא ציין זאת במכתב וענה כי הדברים זכורים לו "בגדול" למרות שחלפו כארבע שנים. לדבריו, היה במקום פעם נוספת לאחר מס' ימים עם שגיא וראה שוב משאיות ממלאות קרקע, וקבורה של פסולת בניין. ציין כי זכור לו שהיו בורות. לדבריו, לא נכח במקום כפקח ועל כן לא ערך דו"ח, אלא ביקר לצורך התרשמות והפניית המקרה לטיפול הפקחים של איה"ס. כשנשאל על גובה שכבת הפסולת אמר כי למיטב זכרונו מדובר ב-4-5 מ'. לדבריו, בעת הביקור היתה לו מפה של החלקות במושב ולפי המפה זיהה את החלקה. הוא ציין כי לפני כתיבת המכתב כתב טיוטה בה ציין מה שראה בשטח, אך לא שמר אותה. 3. העד איתן ארם הינו מרכז ענף פסולת מוצקה במחוז מרכז של המשרד לאיה"ס. הוא הציג מכתב התראה (ת/4) ששלח לנאשם באוקטובר 99' למחרת סיור שערך עם הפקח יהושע אבולעפיה באתר פסולת פיראטי בפרדס השייך לנאשם. במכתב צויין כי בתוך חלקת הפרדס שבבעלות הנאשם נמצא אתר פסולת המכיל בעיקר פסולת בניין, בשטח של מס' דונמים, וגובה גוף הפסולת הינו כ-2 מ' מעל פני הקרקע. הובהר לנאשם כי מדובר בעבירה על החוק למניעת מפגעים, והוא נדרש לעצור לאלתר את קבלת הפסולת באתר, לפנותה לאתר פסולת מוסדר תוך שלושה שבועות ולהציג על כך קבלות לעד. הנאשם הוזהר כי אם לא יעשה כן, יינקטו נגדו הליכים משפטיים. המכתב נושא חותמת "נתקבל" של החברה מיום 2.11.99. כן הציג העד מכתב שנשלח על ידו לגדעון מזור בחודש מאי 2000 בבקשה למתן חוו"ד הידרולוגית בקשר לאתר הפסולת של הנאשם, כדי לקבוע אם יש סכנה לזיהום מי תהום. במכתב צויין כי האתר משתרע על כ-5 דונם ומכיל פסולת בניין, פסולת מוסכים וגזם. צויין כי מיקום האתר הוא בנ.צ.מ. 173.50 / 144.73, כ-200-100 מ' מצפון לנחל קנה, כ-300 מ' מדרום לבתי המושב, בתוך הפרדסים. במכתב מוצג תצלום של האתר. העד לא ידע לומר מתי בוצע הצילום, אך אמר שהוא מהתקופה בה נכתב המכתב. במכתב מאוחר יותר, שכתב לב"כ המאשימה במאי 2003, ציין העד כי בבדיקה נוספת שערך בביקור במקום, נבדק הנ.צ.מ. בצורה מדוייקת יותר בעזרת מכשיר GPS ונמצא כי הוא 173.47 / 144.69, היינו סטיה של כמה עשרות מטרים ממה שצויין במכתב הקודם, בו נבדק הנ.צ.מ. בעזרת מפה בלבד. בחקירה הנגדית אמר העד כי הבחין בעצמו בכך שהאתר היה מוקף פרדסים. הוא לא מדד את שטח האתר, אותו העריך ב-3-2 דונם, וציין כי הפסולת היתה בגובה כ-2 מ' מהקרקע שמסביב. הוא אמר כי לא ידוע לו גבול חלקה השייכת לנאשם, אלא גבול האתר שראה, ועל כן אינו יודע אם האתר נמצא כולו או רק בחלקו בחלקת הנאשם. המידע על כך שהחלקה שייכת לנאשם נמסר לו ע"י הפקח אבולעפיה. הוא לא ראה שפיכת פסולת מתבצעת באתר, הגם שביקר בו פעמים נוספות. הוא לא רשם דו"חות על ביקוריו כי ידע שהעניין בטיפול ומתנהלת חקירה. בח"נ ציין כי בביקורו בשנת 2003 מצא כי באתר פוזרה אדמה על גבי שכבת הפסולת וניטעו עצי זית. עדיין ישנה התגבהות של 2 מ' ביחס לחלקות הסמוכות. הוא ציין כי לא הוצגו ע"י הנאשם קבלות על פינוי הפסולת מהאתר לאתר מוסדר, חרף הדרישה שנשלחה אליו, ובביקור החוזר מצא כי פני השטח נותרו כשהיו, מבחינת גובהם. הוא ציין כי בביקור החוזר זיהה את האתר בוודאות לפי פני השטח. 4. העד יהושע אבולעפיה היה עד שנת 2001 מפקח וחוקר של המשטרה הירוקה במשרד לאיה"ס. הוא העיד כי הפניה שקיבל בקשר לאתר היתה מאחראי פסולת מיחידת איה"ס האזורית. העד הגיע למושב, חיפש את החלקה ומצא אותה: "זה היה כמו אתר פסולת". הוא צילם תמונות של פסולת אבנים, אספלט, פסולת מוסכים וניילונים במקום, בתאריכים 28.10.99 ו-21.5.00 (ת/7, ממוספרות 14-20). ביום 18.10.99 ערך סיור עם שגיא עזאני, ראו פסולת מוסכים ולקחו דגימה של חומר החשוד כשמן שרוף (ת/10). את הדגימה מסר לבדיקה מעבדתית (ת/11, ת/12). דגימה נוספת מסר לבדיקה מעבדתית ב-11.1.01 בחשד לסולר ספוג בקרקע, ללא שרשם דו"ח. בדו"ח שרשם ב-18.10.99 (ת/8) ציין כי לפי מידע שקיבל, החלקה שייכת לנאשם. הוא הסביר כי קיבל את המידע ממזכירות המושב, שם פגש חצרן שהוא איש משק והלה נסע איתו למקום ואמר לו שזו חלקת הנאשם. ב-21.5.00 רשם דו"ח (ת/9) על כך שבביקור החוזר באתר מצא כי נוספו ערימות פסולת חדשות, הכוללות פסולת בניין, פסולת מוסכים, פלסטיק ושמן שרוף. הוא ציין בעדותו כי גובה פני השטח בחלקה המשיך להיות גבוה מהסביבה לפחות ב-1 מ', למרות שהנאשם טען בחקירתו במרץ 2000 כי יישר את השטח. העד גבה יחד עם שגיא עזאני את הודעת הנאשם באזהרה ביום 1.3.00 (ת/13). הוא הציג מכתב של הנאשם, שהוצג לנאשם במהלך החקירה וסומן י.א.2 (ת/14). מכתב זה, מיום 2.11.99, הינו תשובתו של הנאשם למכתבו של איתן ארם מיום 29.10.99. במכתב התייחס הנאשם לאתר הפסולת בחלקת הפרדס שלו, שצויין במכתבו של ארם, כעובדה קיימת, וכלל לא התכחש לכך שהמדובר בחלקה השייכת לו. הוא הסביר, כי החלקה נמצאת ליד ואדי אשר בחורף מוצף מים, ולאור רצונו לבנות במקום מחסן לציוד חקלאי, הגביה את השטח עם "שאירי אדמה" ולא עם פסולת, כדי למנוע הצפה בחורף. הוא הצהיר כי "שכבה אחרונה אני אוסיף אדמה נקיה ומצע דרכים רגיל". כן הציג העד מפה של החלקות במושב (ת/15) בה סומנה בצהוב ובחץ חלקה ב' של הנאשם (47), אשר הוצגה לנאשם בחקירה וסומנה י.א.1. בחקירה הנגדית נשאל העד מה יש לו לומר על כך שהנאשם אינו חתום על התמונות מס' 1-16 שעל פי טענתו הוצגו לו בחקירה, למרות שבהודעה נכתב כי העד-החוקר ביקש ממנו לחתום. הוא השיב כי יתכן שהנאשם לא חתם והעד לא הקפיד על כך, למרות שעל מוצגים אחרים כן נרשם סימון בחתימת החוקר. הוא ציין כי אם הנאשם היה מסרב לחתום, היה מציין זאת בהודעה, אך יתכן כי פשוט לא הקפיד על החתימה ולכן בפועל לא חתם הנאשם על התמונות שהוצגו לו. העד אישר כי התמונה המסומנת במס' 16 בת/7 היא ממועד מאוחר לחקירת הנאשם ולכן לא יתכן כי הוצגה לו. לגבי זיהוי החלקה, אמר כי אינו יודע את גבולות החלקה השייכת לנאשם והסתמך על מידע שקיבל מועד המושב. הנאשם אמר לו ששטח החלקה 6 דונם, ולפי מראה עיניו כל השטח - הקרחת שבין הפרדסים - היה מלא בפסולת, "מאיפה שגזמו את הפרדס ועד הכניסה לאתר". 5. העד שגיא עזאני הוא מפקח המשטרה הירוקה במשרד לאיה"ס משנת 97'. הוא ערך דו"ח ביקור (ת/17) בו ציין כי ביום 5.10.99 הגיע לחלקה ב' של הנאשם יחד עם יואב ארטמן. במקום ראה שטח גדול שלדברי ארטמן היה בעבר פרדס שנעקר והפך לאתר קבורת פסולת בשליטת הנאשם. העד העריך את השטח בו נקברה הפסולת בכ-10 דונם, וציין כי ראה עבודות שיטוח ויישור של הפסולת. הפסולת שראה היתה מסוגים שונים - פסולת בניין, עפר, שקיות ניילון ושמן שרוף. הוא צילם במקום תמונות (ת/18, ממוספרות 1-4). הוא ציין כי לא חפר בתוך הקרקע אך ראה את הפסולת בדפנות השטח המוגבה. ביקור נוסף במקום ערך עם יהושע אבולעפיה ביום 18.10.99, אותו תעד בדו"ח ת/19. הוא תאר את סוגי הפסולת שנראו בחלקה וציין כי נלקחה דגימה של חומר חשוד כשמן שרוף. כן ציין כי גובה גוף הפסולת יחסית לקרקע הפרדס הסמוך הינו כ-1-2 מ'. במהלך הביקור צילם תמונות (ת/20, מסומנות 5-13). ביום 24.12.01 ביקר במזכירות המושב לפי בקשת ב"כ המאשימה ונפגש עם יו"ר הועד זאב טואנה לצורך אימות זיהוי החלקה. טואנה לקח אותו לחלקה, בה היה נטוע מטע זיתים, ואמר לו כי זו חלקה 47 של הנאשם. העד ציין בדו"ח כי זיהה את החלקה עם החלקה בה ביקר וצילם בעת רישום הדו"חות הקודמים. 6. העדים ד"ר עדנאן סולטאני וגב' שושנה אסא הגישו חוות דעת (ת/16) ותעודות בדיקה מעבדתיות (ת/22, ת/23) לגבי בדיקת דגימות הקרקע שנלקחו באתר ע"י יהושע אבולעפיה. לא אתייחס בפירוט לתוכן חוות הדעת ותעודות הבדיקה ולעדויות לגבי אופן ביצוע הבדיקות וממצאיהן, שכן אין מחלוקת כי הדגימות שנבדקו הושמדו ולא ניתנה להגנה אפשרות לבדוק אותן ע"י מומחה מטעמה. לנוכח העדר כל הסבר או הצדקה לשלילת יכולת הנאשם להתגונן כנגד ממצאי הבדיקות, ע"י השמדת הדגימות, פרט לכך ש"אלה הנוהלים", אני מוצאת לנכון שלא לייחס כל משקל ראייתי לחובת הנאשם לבדיקות ולממצאיהן, על מנת שלא לפגוע בהליך המשפטי הראוי וההוגן (Due process of law) לו זכאי הנאשם. 7. העד נסים קשת, מומחה בהידרולוגיה ומנהל היחידה לניטור סביבתי ברשות הטבע והגנים, הגיש חוו"ד מומחה (ת/24) בסוגיה של הסכנה לזיהום הידרולוגי הנובעת מאתר הפסולת שבחלקת הנאשם. האתר הוגדר בחווה"ד: "נצ"מ 173.5 / 144.73. אתר סילוק פסולת בשטח של כ-5 דונם. מאחר ואין שום פיקוח על סוג ומקור הפסולת שנכנסת לאתר, מכיל האתר את כל סוגי הפסולת האפשרית, פסולת מוסכים, פסולת בניין ופסולת חקלאית. האתר ממוקם במרחק של כ-200 מ' מצפון לנחל קנה בין בתי מושב עין חמד לאפיק הנחל". לפי חוות הדעת, מבחינת ההידרולוגיה העילית, תשטיפים מאתר הפסולת מחלחלים או מתנקזים בצורה עילית לאפיק נחל קנה שהינו אחד היובלים העיקריים של נחל הירקון. צויין כי מבחינת המבנה הקרקעי, אתר הפסולת ממוקם על השוליים המזרחיים של אקוויפר החוף, על פני תשתית המורכבת מחרסית, המוליכה מים באופן מוגבל. האזור קרוב למגע שבין אקוויפר החוף לאקוויפר ההר ויתכן שחלחול נוזלים דרך השכבות העליונות יגיע ליחידות הסלע השייכות לאקוויפר ההר. המדובר באזור שמבחינה הידרו-גיאולוגית הינו בעל רגישות גבוהה ובו ממוקמים מרבית קידוחי המים מאקוויפר ההר, ובמורד לכיוון מערב ממוקמים קידוחים רבים המפיקים מים מאקוויפר החוף. זרימת התשטיפים במורד הנחל גורמת לפיזור המזהמים למרחק רב יותר. מי הגשם היורדים על מצבורי פסולת מכל סוג שהוא מחלחלים ושוטפים אותה וממצים חומרים מסיסים המצויים בה. אם התשתית הקרקעית עליה מונחת הפסולת אינה אטומה ואינה מיועדת לקליטת וניקוז תשטיפים, יחלחלו המים הטעונים במומסים למאגר מי התהום ויגרמו לזיהומו. המומחה צרף לחווה"ד טבלה עם ריכוזים אופייניים של חומרים ומתכות בסוגי פסולת (ביניהם פסולת בניין), ביחס לכמות התקן המותרת במי שתיה. מקור הטבלה בספרות המקצועית הקיימת ביחס לאתרי סילוק פסולת. במכתב (ת/25) מיום 17.7.03 התבקש המומחה ע"י ב"כ המאשימה להתייחס לשינוי בנ"צ המדוייק של החלקה כפי שנמדד באמצעות מכשיר ה-GPS, וקבע כי מדובר בשינוי של כמה עשרות מטרים, שאין בו כל נפקות לעניין המצב הגיאו-הידרולוגי הנסקר בחווה"ד. בח"נ אמר המומחה כי את נתוני המיקום של האתר וסוגי הפסולת המצויים בו קיבל כנתון בבקשה למתן חווה"ד שהגיעה מגדעון מזור ואיתן ארם. לדבריו, לא ביקר באתר ולא ביצע בדיקות מעבדה של הקרקע. הוא נשאל אם ידוע לו שהחלקה הרלוונטית נמוכה יותר טופוגרפית מנחל קנה, וענה כי כל טיפת מים בתחום אגן הניקוז זורמת בסופו של דבר לאפיק הנחל, גם אם בתחום אגן הניקוז קיימת נקודה נמוכה יותר מהנחל. לדבריו, הקרקע עשויה לספוח חומרים מסויימים אך במהלך הזמן גם הם נשטפים וזורמים אל מי התהום. הוא הסכים כי לחרסית יש מוליכות ירודה, אך עדיין המוליכות קיימת. הוא הסכים כי פוטנציאל הזיהום תלוי בכמות הפסולת, סוגיה וכמות הגשמים. 8. גרסת הנאשם בחקירה (ת/13) ובעדות: בהודעתו מיום 1.3.00 נחקר הנאשם באזהרה על עבירות לפי חוק המים, החוק למניעת מפגעים וחוק רישוי עסקים. הוא מסר כי הוא קבלן גינון והשקיה, ובבעלותו וניהולו החברה, שלה ציוד של משאיות, טנדרים, טרקטורים ועוד, ומעסיקה 170 עובדים. החברה עוסקת בגננות ציבורית ברשויות ועיריות. לדבריו, פסולת גזם הנוצרת מעבודות הגינון הציבוריות נארזת בשקיות ונאספת ע"י מח' התברואה של העיריה, וכן נוצרת לעתים בעבודה פסולת גושים ואדמה, עקב חידוש גנים בהם מגרדים את השכבה העליונה של הקרקע. הוא אישר כי החלקה המסומנת בצהוב ובחץ, מס' 47, בתשריט ת/15 שהוצג לו, הינה חלקה השייכת לו, בשטח 6 דונם, שבעבר היה בה פרדס וכיום היא ריקה. הוא נשאל האם נכון שיש בחלקה פסולת בגובה כ-1.5 מ' מעל פני הקרקע, וענה: "לא, יש פסולת אדמה". בשלב זה הוצגו לו התמונות המסומנות 1-16 של החלקה ונאמר לו כי הגובה של גוף הפסולת עולה על העצים בפרדסים הסמוכים, ובחלק מהתמונות נראית פסולת בניין. הוא נתבקש לחתום על התמונות ולהסביר את מראה עיניו וענה כי הוא לא מזהה את המקום לפי התמונות. עם זאת, המשיך ואמר: "בשטח הזה יש פסולת ופסולת שקיות ופסולת אדמה שנשפכה בחודשים רבים עקב היות המקום פרוץ לכניסת כל דכפין לשפיכת פסולת עקב מחסום פרוץ בכניסה למושב מכיוון הכפר ג'לג'וליה היו מגיעים לשפוך פסולת בחלקה. בעקבות פנייתכם או המושב, עלינו על זה וחסמנו את השביל שמוביל לחלקה על חשבוני, המחסום נפרץ פעמיים ותוקן על ידינו למנוע כניסה של משאיות לחלקה". משמע, למרות שטען כי אינו מזהה את האתר שבתמונות כחלקתו, ההתייחסות של הנאשם היתה לשפיכת פסולת מסוגים שונים במשך חודשים בחלקה שלו, תופעה שלדבריו התגלתה לו בעקבות פניית המושב ו/או איה"ס, והוא אף נקט אמצעים שונים להפסקתה. בהמשך נשאל "מדוע הפרדס הזה עקור", וענה כי "לבקשתו של ערבי מג'לג'וליה העוסק בעשיית פחם, נתתי לו אישור לגזום את הפרדס ולקחת את העץ ללא תשלום". שוב, ניתן להסיק מהשאלה והתשובה כי ההתייחסות של שני הצדדים היתה לתמונות שהוצגו לנאשם, בהן נראה שטח מכוסה עפר ופסולת בין הפרדסים שמסביבו. הוא חזר והתייחס לחלקה שלו כשטען "אני לא ראיתי שם פסולת בניין, ראיתי רק פסולת עפר". הוא נתבקש להסביר כיצד זה השופל השייך לו דחף ויישר את ערימות הפסולת, וענה כי לאחר שראה את כמויות האדמה והפסולת בחלקה, ביקש ממנו "ליישר את זה". בהמשך לכך נשאל, מדוע נמשכה פעילות שפיכת הפסולת ויישורה לאחר מכן, וענה כי רק לפני 3 חודשים ראה מה שקורה ואז "סגרנו את השערים ולא שופכים שם יותר". בהמשך אמר הנאשם כי שטח הפרדס העקור "לא היה אמור לשמש לכלום" וכל פעילות שפיכת הפסולת נעשתה ללא אישורו וללא הסכמתו. הוא נשאל מדוע, אם כך, החלקה לא מעובדת, וענה כי השטח "מגולח כי אין פרי הדר יותר". החוקר הפנה אותו מכתבו ת/14 לאיתן ארם, בו הודה כי הגביה את השטח כדי להשתמש בו בחורף לאחסון ציוד, וענה כי אכן הגביה אך לא עם פסולת אלא עם אדמה. הוא טען כי אין קשר בין הגבהת השטח באדמה על ידו לבין שפיכת הפסולת ע"י אחרים, שנעשתה מאוחר יותר. הוא הכחיש שפיכת כל סוג פסולת בחלקה, "למעט עודפי אדמה". בעדותו, הוסיף הנאשם וטען כי בהתקשרויות עם עיריות שונות, נדרשת החברה לפנות את הפסולת והגזם לאתרים מורשים ע"פ הוראת העיריה, והדבר מהווה תנאי לקבלת התשלום. הוא העיד כי חלקה 47 היא חלקה ב' שלו, שטחה כ-6 דונם והיא נמצאת מחוץ לתחום גדר הבטחון של המושב. בחלקה היה פרדס מניב עד שנת 96'-97'. אחרי 97' הפרדס ננטש, ובשנת 99' גדע את העצים מתוך כוונה להקים מבנה לאחסנה של ציוד חקלאי. "בסוף שנת 99' הגבהתי את השטח בחצי מטר. אני פילסתי אותו יותר מאשר הגבהתי אותו. השטח מדרוני ובחלק הנמוך הגבהנו כדי שיהיה ישר וכדי שאפשר יהיה להרים מבנה עליו." ברם, בעקבות האינתיפאדה וריבוי הגניבות באזור, המושב החליט להקים גדר בטחון, ותוואי הגדר השאיר את החלקה בחוץ. באותה תקופה החל, לדבריו, ליישר את השטח כי הוא היה מדרוני ורצה לבנות עליו. ברם, הרעיון של הקמת מחסן ירד מעל הפרק בגלל שהחלקה היתה פרוצה וקרובה לג'לג'וליה והיה חשש מגניבות. בשנת 2001 נטע שם עצי זית. אשר לשפיכת פסולת בחלקה, טען הנאשם כי אין לו קשר לכך, היתה פסולת אקראית ששפכו שם אנשי ג'לג'וליה והסביבה בעגלות או טנדרים ללא רשותו, כפי ששפכו גם במקומות אחרים במושב (הציג תמונות נ/5). לדבריו, "את כל הפסולת הזו מפעם לפעם הייתי מפנה". הוא ציין כי גם פסולת בניה של הכביש הסמוך נמצאת בשטחי המושב. הנאשם הכחיש את דברי זאב טואנה לגבי שפיכת פסולת בחלקה ואמר כי אינו מדבר עמו ויש ביניהם חילוקי דעות על רקע השתייכות למחנות שונים. לגבי עדות יואב ארטמן על משאיות שלקחו קרקע מהחלקה, אמר כי אין לו צורך בעבודות הגינון בקרקע מסוג זה שהיא כבדה, והוא נהג לרכוש חול וחמרה מספק (הוצגה קבלה לדוגמא ע"ס כ-11,000 ש"ח מיולי 99' - נ/6). וכן אמר: "אם הוא ראה משאיות, זה רק משאיות המפנות את הפסולת". עוד טען הנאשם, כי איש מטעם ועד המושב לא פנה אליו בתלונה כלשהי בעניין הפסולת בחלקה, וכי בעקבות הפניה של איה"ס, כתב מכתב והצהיר כי הוא מטפל בבעיה ומפנה את הפסולת. לדבריו, פינה משם פסולת בין 6 ל-10 פעמים. הנאשם ביקש להסביר את דבריו בהודעה ת/13 לגב יישור השטח ע"י שופל מטעמו, ואמר כי הפסולת היתה מפוזרת על פני השטח והטרקטור שלו "סרק" את השטח והערים את הפסולת לקצה השטח, ואח"כ הזמינו משאית ופינו את הפסולת במשאית. לגבי התמונות שהציגו לו בחקירה, טען כי לא זיהה אותן כי "יש 2000 דונם של תמונות כאלה בשדי חמד", וגם אינו מזהה כיום את התמונות ת/18 ות/20 כתמונות שהוצגו לו בחקירה. הוא ציין כי אינו חתום עליהן, אך נמנע מלהצהיר כי חתם על התמונות שהוצגו לו בחקירה. בחקירה הנגדית אישר כי בעקבות מכתבו של ארם יצא לחלקה ומצא כי הפסולת נשפכה הן בחלקה שלו והן בזו של השכן. הוא נשאל, מה ההבחנה שעשה במכתבו בין "שארי אדמה" לבין "אדמה נקיה", וענה כי "שארי אדמה" הם אדמה הנשארת בחפירות ואתרי עבודה, והיא "נקיה אך לא בהכרח. היא יכולה להיות לא נקיה אך היא ב-90% אדמה". היתרה הם "קצת אבנים, ענפים, ניילונים, מה שעל פני השטח". לגבי פסולת הנוצרת מגירוד השכבה העליונה של גנים ענה כי היא מורכבת משארי אדמה, "יכול להיות קצת אבנים, קצת אבני שפה, מרצפות ישנות ושארי אספלט". לגבי הגישה לחלקה אמר כי היה שם מחסום מצינורות שחוסם כיוון גישה אחד, שנפרץ כמה פעמים ע"י מי שבאו לשפוך פסולת בחלקה, ותוקן על ידו. כן חסם את הדרך באמצעות גל אדמה שהקים. הוא אמר כי התייחס לנראה בתמונות שהוצגו לו בחקירה "בהנחה שהוא אמר לי שזה השטח שלי". הוא נשאל מדוע דיבר בחקירה על יישור וסרוק השטח ולא על פינוי, וענה "נכון שכתוב רק ליישר ולא כתוב לפנות את הפסולת אבל אמרתי את זה ב-6 הזדמנויות אחרות". ב. דיון: להלן אדון בסוגיות שבמחלוקת, כפי שעלו מסיכומי הצדדים. 1. זיהוי החלקה הסניגור המלומד טוען בסיכומיו, כי כל עדי התביעה התייחסו לאתר הפסולת כחלקה השייכת לנאשם לפי זיהוי מפי השמועה גרידא, ולא ביצעו זיהוי המבוסס על מדידה מוסמכת של שטח אתר הפסולת מול מפות ותשריטים. כן ציין, כי יו"ר ועד המושב, זאב טואנה, טעה בתחילה כשהתבקש להצביע על החלקה דנן בתשריט המושב, עד שתיקן עצמו בחקירה החוזרת. עוד ציין, כי העדים גם מסרו נתונים או הערכות שונים ביחס לשטח האתר ולא ידעו לציין את גבולות החלקה. אכן, אין ספק כי מדידה מוסמכת של גבולות אתר הפסולת ע"י מודד, וקביעת מיקומו המדוייק ביחס לחלקה 47, היתה עדיפה מבחינה ראייתית על פני הסתמכות של המפקחים ואנשי איה"ס על מה שנאמר להם זה ע"י זה או ע"י מי ממזכירות המושב או מוועד המושב. ברם, חסר ראייתי זה והספק המתעורר בגינו הושלם כדבעי מפי הנאשם עצמו. תגובתו של הנאשם (ת/14) לפנייתו של איתן ארם, שאין בה כל התכחשות לקיום אתר פסולת בחלקתו, ואף לא עולה ממנה כל תדהמה מה"תגלית", מדברת בעד עצמה. הן במכתבו לאיתן ארם, הן בהודעתו בחקירה והן בעדותו, הודה הנאשם כי גדע את הפרדס שהיה בחלקתו, כי הגביה את השטח עם "שארי אדמה", כי נשפכה במקום פסולת מסוגים שונים בכמויות כאלה שהיה צריך לפנות עם 5-6 משאיות, וכי בסופו של דבר כיסה את השטח בקרקע נקיה ושתל עליה עצי זית. גם בעדותו, לאחר שהיה הסיפק בידו לחקור ולברר כדבעי את הנתונים והראיות שהוצגו במהלך המשפט, הנאשם לא ניסה לעורר ספק ממשי ולא הצביע על חלקה אחרת שבבעלות חבר מושב אחר, כזו שאתר הפסולת המצולם נמצא בה. בנוסף, סביר בעיני כי יו"ר ועד המושב, מר טואנה, המתגורר בשדי חמד עשרות שנים, מכיר את שטחי המושב על בוריים ויודע למי שייכת החלקה בה ביקש מפקח איה"ס לטפל, גם אם בתשריט לקח לו זמן לזהותה. העד ארטמן מסר כי בביקורו באתר החזיק מפה של החלקות במושב וכך אימת כי אכן מדובר בחלקה 47, כפי שציין במכתבו. סקירת ביקוריהם המתואמים והמשותפים של עדי התביעה, על פי העדויות והדו"חות, מלמדת כי כל העדים דיברו על אותה חלקה ולא יתכן כי מי מהם דיבר על חלקה אחרת: ארטמן ביקר בחלקה עם חבר ועד ב-14.9.99 וזיהה את החלקה לפי מפה; ארטמן שב וביקר בחלקה עם הפקח עזאני ביום 5.10.99; עזאני ביקר שוב עם הפקח אבולעפיה ביום 18.10.99; אבולעפיה ביקר שוב עם ארם ביום 28.10.99; ובחלוף הזמן, לצרכי הגשת האישום, ביקר טואנה עם עזאני בחלקה ביום 24.12.01 והם זיהו אותה שוב לפי המפה. יתר על כן, הצלבת גרסת הנאשם אודות נטיעת עצי זית בחלקה בשלב מאוחר, עם עדויותיהם של שגיא עזאני ואיתן ארם, שזיהו בביקוריהם המאוחרים את החלקה בה ניטעו עצי זית עם אתר הפסולת בו ביקרו ו/או צילמו קודם לכן, מבטלת כל ספק סביר לעניין זיהוי החלקה בה צולם ותועד אתר הפסולת, כחלקה 47 של הנאשם. לפיכך אני קובעת כי הוכח מעבר לספק סביר כי החלקה בה נמצא אתר הפסולת עליו העידו ואותו תעדו העדים, הינה חלקה 47 של הנאשם. 2. הקשר של הנאשם לשפיכת הפסולת בחלקה הסניגור המלומד תקף בסיכומיו את מהימנות עדויות זאב טואנה ויואב ארטמן לעניין שפיכת פסולת בחלקה ע"י כלי רכב ועובדים הקשורים בנאשם. לגבי טואנה, טען הסניגור כי לעד זה יש יריבות עם הנאשם ועדותו נובעת מעוינות גרידא, וכן טען כי העד נהג איפה ואיפה כשהתלונן רק על הנאשם והעלים עין משפיכת הפסולת בחלקה השייכת לו. לגבי ארטמן, טען הסניגור כי עדותו לגבי נוכחותו בעת שפיכת הפסולת באתר במועד מאוחר למכתב ת/3 הינה כבושה ונמסרה לראשונה שנים לאחר מעשה, ללא כל תיעוד ורישום בעת הביקור באתר, ועל כן אין לסמוך עליה. אשר לעדותו של זאב טואנה, אני קובעת כי העדות היתה מהימנה עלי ולא מצאתי ממש בטענה כי העד, יו"ר ועד המושב, העליל על הנאשם עלילת כזב רק משום שהם "לא מדברים 20 שנה", ומבלי שנטען או הוכח כל מניע מצד העד להפליל את הנאשם לשווא. אני מאמינה לדברי העד, כי נוכח במו עיניו, מספר פעמים, בכריית קרקע ושפיכת פסולת מסוגים שונים בחלקה ע"י מי שהזדהו כשלוחי הנאשם. כן האמנתי לעד באומרו כי היו תלונות של שכנים וכי נשלחו אל הנאשם מכתבים מטעם ועד המושב בעניין זה, והוא לא שעה להם, ועל כן נאלץ לפנות אל המשרד לאיה"ס. בנוסף, אין ממש בטענה כי העד התנכל רק לנאשם והעלים עין משפיכת פסולת בחלקות אחרות, לרבות החלקה שלו. ממכתבי העד למשרד לאיה"ס עולה כי התריע על תופעה של שפיכת פסולת ע"י משאיות חולפות בשטחי המושב, באופן כללי, ואכן אין חולק כי קיימת תופעה כזו; אך במקרה של הנאשם - פעל העד אחרת, כי היתה לו אינדיקציה מספקת לכך שמי ששופך את הפסולת בחלקה אינו עבריין זר אלא בעל החלקה עצמו, באמצעות שלוחיו. אשר לעדותו של יואב ארטמן, אני מקבלת את דבריו, כי מכתבו ת/3 התבסס על מראה עיניים מביקורו במקום עם חבר הוועד (איני יכולה לקבוע אם היה זה זאב טואנה או חבר אחר), ולא על עדות שמיעה גרידא. אני קובעת, כי העד אכן ראה במו עיניו כלי רכב המבצעים את עבודות כריית הקרקע והעמסתה על משאיות וכי שמע מפי העובדים במקום כי הקרקע מיועדת לאתר פיתוח של הנאשם. אמנם, במכתב כלולים גם פרטים אודות הנאשם שהינם בגדר עדות שמיעה, אך עיקרו של המכתב עוסק בביקורו של העד באתר ובמה שראה שם במו עיניו, כפי שהסביר בעדותו. לעומת זאת, לגבי הביקור השני עליו העיד העד מזכרונו, ללא שרשם כל מזכר או מכתב בעקבותיו, וטען כי ראה באותו ביקור פעם נוספת העמסת קרקע על משאיות וקבורת פסולת בניין, איני יכולה להתבסס על עדותו. העד מסר, כי ביקר במקום עם שגיא עזאני. והנה, שגיא עזאני - שתעד את הביקור בדו"ח ת/17, ואכן ציין כי בביקורו ביום 5.10.99 התלווה אליו יואב ארטמן - לא כתב בדו"ח כי היה עד לשפיכת פסולת או העמסת קרקע על משאיות, ואף הצילומים שצילם באותו יום אינם מראים כל פעילות כזו. אמנם, העד עזאני רשם במזכרו כי ראה "עבודות שיטוח ויישור" של הפסולת, אולם לא ברור אם הכוונה היא לסימנים שהותירו על פני הקרקע כלי הרכב שיישרו את הפסולת, או לכלי הרכב עצמם, ואם אכן ראה לנגד עיניו פעילות יישור קרקע מתבצעת - מדוע לא צילם אותה במצלמה שהיתה בידו באותו ביקור. מכל מקום, עזאני לא ציין בדו"ח שלו העמסת קרקע על משאיות ואף לא שפיכת פסולת, ועל כן איני יכולה להסתמך על זכרונו של העד ארטמן לגבי ביקורו זה. הנאשם עצמו הודה, כאמור, ב"הגבהת הקרקע" החלקה ע"י "שארי אדמה" והסביר כי במונח זה כוונתו לקרקע שהיא "ב-90% נקיה" והשאר פסולת מסוגים שונים. בכך קשר עצמו הנאשם במישרין לשינוי פני הקרקע בחלקה מבחינת מפלס הגובה, במהלך שנת 99', ואישר את עדותו של טואנה בנושא שפיכת "שארי האדמה" ע"י משאיות השייכות לנאשם. הסברו של הנאשם לשפיכה זו של "שארי אדמה" הינו כי רצה ליישר את החלקה ולהקים עליה מחסן לציוד חקלאי. הסברו זה לוקה בחסר. לא הובאה ולו ראשית ראיה בדבר תכנית בניה של מחסן בחלקה, לא עדות של מהנדס או מבצע שממנו הוזמנו התכנון או הבניה, ולא ראיה לכך שהקרקע היתה מלכתחילה משופעת ובאיזה חלק שלה נדרשה ההגבהה. הנאשם לא הבהיר, מאין לקח את הקרקע באמצעותה "הגביה את השטח בחצי מטר" ולא טען כי מדובר בחמרה או חול נקיים שרכש מספק מורשה. מכאן, עולה מאליה המסקנה כי הנאשם פינה למקום "שארי אדמה" מאתרי עבודה אחרים של החברה, הרוויים בפסולת. גם הסבריו של הנאשם, מדוע לא קרמה תכנית הבניה של המחסן עור וגידים, הינם תמוהים: אותם נתונים של גניבות חקלאיות וקירבה לקו התפר שגרמו, כביכול, לביטול התכנית, היו קיימים מלכתחילה בעת ה"תכנון". ההתרשמות היא, כי מדובר בהסבר דחוק שנולד כדי למצוא תירוץ לשפיכת הפסולת בחלקה. תמיכה נוספת לראיות הקיימות בעניין מעורבות הנאשם בשפיכת הפסולת עולה מעיסוקם של הנאשם והחברה בעבודות עפר ופיתוח שבהן נצברת פסולת מסוגים שונים - פסולת בניין, אבנים, אספלט, ניילונים ופסולת גינון. הנאשם אמנם טען כי מרבית העבודות שהחברה מבצעת הן עבור רשויות ציבוריות וכי חלק מתנאי העבודה הינם פינוי לאתר פסולת מוסדר, אולם טענה זו אינה יכולה להתקבל בנוסחה הגורף, וודאי כשלא הוצגו כל ראיות ממשיות בנושא זה פרט להבל פה. גם לגבי הפסולת שנשפכה בחלקה ואשר הנאשם טוען, לראשונה בעדותו, כי פינה אותה ב-5-6 משאיות, אין לנאשם כל ראיה על פינוי לאתר פסולת מוסדר. יצויין גם כי לדברי הנאשם בהודעתו, יש לחברה כלי רכב רבים - משאיות, טנדרים, טרקטורים ועוד, אותם הנאשם מחזיק ומתחזק בחלקה א' שלו. משמע, גם לפסולת המוסכים עליה העיד טואנה ("פסולת מכוניות") והנראית בתצלומים, יש קשר לעסקי הנאשם והחברה. הנאשם בחקירתו הודה גם בכך ששופל שלו יישר ושיטח את ערימות את הפסולת, וטען כי מדובר בפעולה שנעשתה לאחר שראה את כמויות הפסולת בחלקה, פסולת שלטענתו נשפכה ע"י זרים. הנאשם ניסה להפריד בין הגבהת הקרקע ע"י "שארי אדמה" שהוא ביצע, לבין שפיכת הפסולת שבוצעה לטענתו ע"י אחרים. לנוכח המהימנות שאני מייחסת לגרסת העד טואנה, אני דוחה טענה זו וקובעת כי שפיכת הפסולת בחלקה נעשתה ע"י שלוחיו של הנאשם, בידיעתו ולפי הוראתו, בכמויות כאלה שהיה בהן להגביה את מפלס החלקה ב-1-2 מ'. עם זאת, איני שוללת את האפשרות כי גם זרים הגיעו לחלקה - שנראתה כאתר פסולת לכל דבר - ו"תרמו תרומה משלהם". אני דוחה מכל וכל את גרסתו הכבושה של הנאשם בעדותו, לפיה כאשר דיבר בחקירתו על "יישור הקרקע" התכוון ליישור לצורך פינוי וכי בפועל סילק את הפסולת מהחלקה מספר פעמים באמצעות משאיות לאחר ה"יישור". יתכן, כי במועד מאוחר לתקופה נשוא האישום, הנאשם פינה פסולת מהחלקה, בטרם כיסה אותה בחמרה ושתל עליה עצי זית, אולם לא כך היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שהיא בין 5.10.99 ל-21.5.00. לפיכך אני קובעת כי שוכנעתי מעבר לספק סביר בכך שהנאשם, באמצעות שלוחיו, הוא ששפך פסולת מסוגים שונים בחלקה וגרם להגבהת המפלס בה בערימות פסולת, כמתואר לעיל. ג. ניתוח משפטי 1. העבירה על תקנה 6 לתקנות סעיף 1 לתקנות מגדיר אתר לסילוק פסולת כ"מקום המשמש לפינוי וסילוק פסולת" וקובע כי מפעיל, לצורך התקנות, "הינו כל אחד מאלה: 1. בעל אתר לסילוק פסולת. 2. מחזיק אתר פסולת. 3. מנהל אתר לסילוק פסולת או מי שמפקח על תפעולו." אין חולק כי הנאשם הוא המחזיק כדין בחלקה ומי שניהל את פעילות שפיכת הפסולת בחלקה. אשר לחברה, הוכח כי הנאשם הוא מנהל החברה ובעל השליטה היחיד בה, וכי הפסולת שנשפכה בהוראת הנאשם בחלקה מקורה באתרי העבודה והפעילות של החברה ונשפכה כעולה מן הראיות ע"י עובדי החברה, לפי הוראת הנאשם, ואף הכלים שבהם נעשתה שפיכת הפסולת ויישורה הינם כלים השייכים לחברה. יחד עם זאת, החברה אינה בעלים או מחזיק של האתר, שהינו נחלתו של הנאשם במושב. לפיכך עולה השאלה, האם החברה היא זו ש"ניהלה" את האתר או פיקחה על תפעולו. סבורתני, כי כדי להכריע בכך, יש לפנות לחלק הכללי של חוק העונשין. לאור הוראת סעיף 23(2) לחוק העונשין, תאגיד ישא באחריות פלילית לעבירה המצריכה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות, "אם, בנסיבות הענין ולאור תפקידו של האדם, סמכותו ואחריותו בניהול עניני התאגיד, יש לראות במעשה שבו עבר את העבירה, ובמחשבתו הפלילית או ברשלנותו, את מעשהו, ומחשבתו או רשלנותו, של התאגיד". כפי שנקבע ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה בת"פ (ירושלים) 55/96 מדינת ישראל נ' פרומדיקו בע"מ (תק-מח 99(1) 1432, 1529): "תורת האורגנים, בהתייחסה למישור הפלילי, מורה כי מאחר שתאגיד כאישיות משפטית בלתי טבעית אינו מסוגל לגבש מחשבה פלילית או לבצע מעשה פלילי, ובהינתן החשיבות שמייחס המשפט לאכיפת החוק גם כנגד תאגידים, ראוי לייחס את היסוד הנפשי והרכיב ההתנהגותי האקטיבי המתקיימים אצל האורגן לתאגיד עצמו, והוא כאשר ייחוס כזה משתלב ומתיישב עם מטרות החוק שמבקשים לאכפו. אחריותו הפלילית של התאגיד בגין פעולות האורגן הינה אחריות אישית ואינה נגזרת מרעיון האחריות המוחלטת או האחריות השילוחית: "עקרונית, כל עבירה פלילית אשר האינטרסים המוגנים על ידיה עשויים להיפגע על ידי התאגיד מטילה אחריות פלילית על התאגיד" (ע"פ 5734/91 מדינת ישראל נ' לאומי ושות', פד"י מט(2) 4, 26; ראה גם ע"פ 3027/90 חב' מודיעים בינוי ופיתוח נ' מדינת ישראל, פד"י מה(4) 364. אחריות התאגיד קמה כאשר האורגן פעל במסגרת תפקידו וסמכויותיו וביקש לקדם את עניינו של התאגיד." משמע, כדי להטיל אחריות פלילית על החברה על פי החלק הכללי של החוק העונשין, החל גם על עבירות לפי התקנות, די בכך שהפעילות האסורה בוצעה ע"י אדם שהינו "מפעיל" כהגדרתו בתקנות, במסגרת תפקידו וסמכותו בחברה, כשמהנסיבות עולה כי פעל בשם החברה וכדי לקדם את האינטרסים שלה. לפיכך, אני קובעת כי גם החברה "ניהלה" את אתר הפסולת ואף היא אחראית לעבירות אותן ביצע הנאשם, לפי סעיף 23(2) לחוק העונשין. אשר ליסוד העובדתי של העבירה - מהראיות שתוארו לעיל, ומהמסקנות העובדתיות אליהן הגעתי, עולה כי הנאשמים הפעילו אתר לסילוק פסולת בחלקה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. מדו"חות הפקחים שביקרו במקום במספר מועדים, הוכח כי הפסולת שהושלכה במקום לא כוסתה מדי יום אלא הושארה גלויה תקופה ממושכת. חיזוק לכך עולה מהודעת הנאשם, שממנה עולה כי לא ביצע כל פעולות של כיסוי הפסולת בחלקה, אלא לכל היותר שיטח ויישר את ערימות הפסולת באמצעות שופל ששלח. הנאשם הודה, במשתמע, גם באי החזקת חומר לכיסוי הפסולת בחלקה, כנדרש ע"פ תקנה 6 לתקנות. תקנה 3 שכותרתה "נקיטת אמצעים" קובעת: "מפעיל אתר לסילוק פסולת יתחזק את האתר ויפעילו באופן שימנע זיהום אויר וריח בלתי סבירים מהאתר וינקוט אמצעים הדרושים לפי תקנות אלה, למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים." תקנה 6 שכותרתה "כיסוי הפסולת בחומר כיסוי" קובעת: "(א) מפעיל ינקוט כל אמצעים הדרושים לכיסוי יומיומי מהודק של כל הפסולת באתר באמצעות חומר כיסוי בשכבה שעוביה לא יפחת מ-15 סנטימטרים. (ב) המפעיל יחזיק ברשותו בכל עת חומר כיסוי בכמות מספקת - (1) לכיסוי יומיומי שוטף של הפסולת, בכמות שתספיק לתקופת עבודה של שבועיים לפחות באתר; (2) לצורך הפסקת בעירה שאירעה באתר." טענת ב"כ הנאשם בסיכומיו היא כי התקנות חלות רק על אתרי פסולת מוסדרים ומורשים ולא על אתרים "פיראטיים" דוגמת האתר דנן. אני דוחה טענה זו בצורתה הגורפת. כפי שנפסק בחוות דעתו של כב' השופט יצחק כהן בע"פ (נצרת) 397/02 מועצה אזורית גליל תחתון נ' מדינת ישראל (תק-מח 2003(2) 14864), מבחינה לשונית, ההגדרה של אתר פסולת בתקנות היא כמקום "המשמש לפינוי וסילוק פסולת". משמע, ההגדרה מתמקדת בשימוש שנעשה בפועל באתר, ולא בשאלה אם הוא מוסדר או מורשה כדין. מבחינה תכליתית, תכלית החקיקה בתחום דיני איכות הסביבה מתמצית בהגברת הדרישות ואמצעי האכיפה המיועדים למניעת מפגעים סביבתיים כדי למנוע פגיעה קשה באיכות החיים של תושבי המדינה, לרבות סיכון בריאותם. לאור תכלית זו, יש להחיל את חובות ה"עשה" וה"אל תעשה" הקבועות בתקנות, הן על אתרים מוסדרים ומורשים, והן על אתרים "פיראטיים". שאם לא כן, נמצאת הפרשנות מובילה לתוצאה האבסורדית, שמי שפועל בניגוד לחוק ומקים אתר פסולת פיראטי על אדמתו, פוטר עצמו במחי יד מתחולת כל התקנות המסדירות מניעת מפגעים הנוצרים כתוצאה מקיומו של אתר הפסולת. יחד עם זאת, כפי שהצביעו בחוות דעתם כב' השופטים אברהם ו(דה-לאו) לוי, החלת התקנות על אתרים פיראטיים צריכה להתחשב גם בתכלית של פינויים וסילוקם של אתרים פראיים אלה ככל המוקדם, ולא ליצור מצב של הנצחתם ומתן מעמד חוקי-למחצה להם, ע"י מילוי דרישות התקנות בדבר הקמת שער וגדר, שילוט (תקנה 9), קביעת שעות להשלכת הפסולת באתר (תקנה 8), קביעת נוהלים לכיבוי בעירה (תקנה 10) וכו'. לפיכך, סבורתני כי הפרשנות התכליתית של התקנות מחייבת הבחנה בין התקנות העוסקות במניעת סכנות ומפגעים הנובעים מאתרי פסולת באשר הם - פיראטיים או מוסדרים - לבין התקנות העוסקות בקביעת הסדרים, נוהלים ועזרים טכניים כמו גידור ושילוט, אותן יש להחיל רק על אתרים מוסדרים. לפיכך, תקנה 3 הקובעת כי "מפעיל אתר לסילוק פסולת יתחזק את האתר ויפעילו באופן שימנע זיהום אויר וריח בלתי סבירים מהאתר וינקוט אמצעים הדרושים לפי תקנות אלה למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים" - היא תקנה שנועדה למנוע את המפגעים והסכנות הבריאותיות והסביבתיות הנובעות מאתר פסולת באשר הוא, מוסדר או לא מוסדר, ויש להחילה גם על אתרים לא מוסדרים. הוא הדין גם לגבי תקנה 4, שעניינה איסור הבערת פסולת באתר ומניעת הבערת פסולת ע"י אחרים; תקנה 5, שעניינה נקיטת אמצעים מידיים לכיבוי בעירה; תקנה 6, שעניינה כיסוי יומיומי מהודק של הפסולת באמצעות חומר כיסוי והחזקת חומר כיסוי לצורך הפסקת בעירה; ותקנה 7 שעניינה החזקת ציוד מכני הנדרש, בין היתר, לכיבוי בעירה באתר. תקנות אלה נועדו להגן על שלום הציבור ובריאותו, למנוע מפגעים תברואתיים וסיכוני התלקחות בעירות של הפסולת, העלולות להתפשט בסביבה, ולמנוע זיהום אויר וריח בלתי סבירים. אין כל הצדקה להחיל תקנות אלה רק על אתרי פסולת מוסדרים, ובכך להגביר את הסיכונים הנגרמים לציבור בכלל ולשכנים-בעל-כורחם של אתרי הפסולת הפיראטיים בפרט. לאור מסקנתי זו, והקביעות העובדתיות שלעיל, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה על תקנות 3 ו- 6 לתקנות (סעיף העונשין הוא תקנה 12 לתקנות). 2. סעיף 20ב' לחוק המים סעיף 20ב' לחוק המים, שכותרתו "איסור זיהום מים", קובע: "(א) חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו." לפי לשון החוק, די אם הפעולה היתה עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, ואין צורך בקביעה פוזיטיבית בדבר קיומו של הזיהום בפועל. הגדרת "זיהום מים" היא רחבה - "שינוי בתכונותיהם של מים שבמקור מים מבחינה פיסיקלית, כימית, אורגנולפטית, ביולוגית, בקטריולוגית, רדיואקטיבית או אחרת, או שינוי הגורם שהמים יהיו מסוכנים לבריאות הציבור, או עלולים לפגוע בחי או בצומח, או פחות ראויים למטרה אשר לה הם משמשים או נועדו לשמש". סימן א'1 לחוק המים, שכותרתו "מניעת זיהום מים", הוסף לחוק בשנת תשל"ב, לאחר שהתעורר הצורך בתיקונים מהותיים בחוק עקב האפקטיביות הירודה של אכיפתו ערב התיקון (ראו: ד' פיש, דיני איכות הסביבה בישראל (תשס"ב-2002) 151, 187). בשנים האחרונות בעיות זיהום פוגעות יותר ויותר באיכותם של מי השתיה בארץ. דו"ח מבקר המדינה משנת 1999 הקדיש פרק מיוחד למצב איכות מי השתיה בישראל, והועלו בו ממצאים מדאיגים: "בישראל שלושה מקורות עיקריים למי שתיה: מי הכנרת המסופקים באמצעות המוביל הארצי, מי תהום המסופקים באמצעות קידוחים ממאגר החוף... וממאגר ההר... ומי מעיינות ונחלים. (...) מזהמים רבים פוגעים באיכותם התברואית של מקורות מי השתיה, בהם: שפכים ביתיים, תעשייתיים וחקלאיים, שאינם מטופלים; דליפת דלקים וחומרים מסוכנים - שהיא אחת מבעיות הזיהום החמורות של מי התהום בארץ; חומרי דישון והדברה; השקיה בקולחים - שפכים שעברו טיפול במתקן טיהור, וכן מצבורי אשפה. (...) כתוצאה מכל אלה איכות המים במאגרי התהום, בעיקר במאגר שבאזור החוף, הולכת ומתדרדרת". פעילות אנושית גורמת לזיהום מים בשתי דרכים עיקריות: זיהום ישיר ונקודתי של מקורות מים על ידי הזרמת מזהמים או שפכים, וזיהום לא נקודתי (דיפוזי) המגיע אל מקורות מים באופן בלתי מרוכז, לאחר מעבר במדיה אחרת כגון בקרקע או באוויר (ראו פיש, שם, עמ' 185). התיקון מתשל"ב לחוק המים הרחיב את הגדרות זיהום המים, לנוכח תובנה זו, וכלל בו הן את הזיהום הישיר והן את העקיף (סעיף 20ב'(א), (ב)) . תיקון נוסף שהחמיר את האחריות הפלילית והענישה על זיהום מים הוסף בשנת תשנ"א. אשר להגדרות, מנסחי החוק היו ערים לכך שלעיתים מוכח זיהום הקרקע שמעל מקור המים, אך קשה להוכיח את זיהום המים עצמו, שכן מדובר בתהליך גיאו-הידרולוגי מורכב (ראו פיש, שם, 212). על כן קובע החוק כי ניתן להרשיע אדם בעבירת זיהום מים גם כאשר הוכח שפעולה "עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן". על פי לשון הסעיף, המדובר בעבירה התנהגותית וניתן להרשיע אדם בעבירה, גם כאשר טרם התרחשה, או לא ברור אם התרחשה, התוצאה של זיהום מים, שתכלית סימן א'1 היא למונעה. היסוד העובדתי של העבירה מתמלא כאשר הנאשם מבצע פעולה שיש עמה פוטנציאל לגרום לזיהום מים, או משחרר מזהמים בסמיכות למקור מים. פוטנציאל זיהומי זה נקבע בד"כ בהסתמך על חוו"ד מומחה (ראו הפסיקה הנזכרת בספרו של פיש, שם, 213, ה"ש 207-208). מחוות הדעת של ההידרולוג נסים קשת נובע, כי שפיכת סוגי פסולת שונים וקבורתם בקרקע, גורמת לכך שחומרים מסיסים המצויים באותם סוגי פסולת עלולים להתמוסס ולהשטף במי הגשמים ולחלחל במהלך הזמן למאגרי מי תהום ו/או להקוות אל הנחל העובר בסביבה. בעניין זה, אין נפקא מינה אם פני הקרקע של האתר נמצאים, טופוגרפית, בגובה נמוך יותר מנחל קנה או בגובה גבוה ממנו. אם מדובר באתר הנמצא בגובה גבוה יותר מהנחל - מי הגשמים בהם מומסים רכיבי הפסולת עלולים להתנקז בזרימה עילית אל הנחל, בהתאם לחוקי הפיזיקה; ואילו אם האתר נמוך יותר מגובה הנחל, הרי שהמים מחלחלים מטה אל מי התהום של אקוויפר ההר או החוף שמתחת לאתר ומזהמים אותם בחומרים המומסים בהם, במהלך הזמן. אם אכן מדובר באתר נמוך המוצף מים בחורף, כטענת הנאשם, אותם מים הנקווים במקום הופכים למים מזוהמים בעת התמוססות החומרים המזהמים המצויים בקרקע, וכשהם נספגים ונקווים, הם מזהמים את מי התהום. אמנם, כפי שאמר ההידרולוג קשת, לעניין הזיהום יש נפקות לסוגי הפסולת וכמותה, כמו גם לתנאים האקלימיים והגאולוגיים של המקום. במקרה זה, הוכח כי הקרקע העשויה חרסית הינה בעלת מוליכות חלקית, ואינה אטומה להעברת מים. די בכך כדי לקבוע שיש פוטנציאל לזיהום מי תהום כתוצאה מהתמוססות חומרים מסיסים המצויים במצבורי הפסולת. לגבי האקלים, אין חולק כי באזור יורדים גשמים בחורף. לגבי סוגי הפסולת שנשפכו ונקברו במקום ע"י הנאשמים, שוכנעתי כי המדובר בפסולת מסוגים שונים, שהושלכה ללא אבחנה, והכוללת גם חומרים מזהמים כמו פסולת מוסכים, שקיות ניילון ופסולת כבישים העלולים להתמוסס במים במהלך הזמן. זאת, מבלי לקבוע אם השמן השרוף אותו ראו ודגמו הפקחים באתר נשפך בחלקה ע"י הנאשם ושלוחיו דווקא. אשר לאחריות החברה, היסודות ההתנהגותיים של העבירה מתקיימים במעשי מנהלה, הוא הנאשם, מעשי עובדיה ושלוחיה, והיסוד הנפשי של מודעות להתנהגות ולנסיבות מתקיים בחברה כאשר הוא מתקיים באורגן הבכיר שלה, כפי שציין כב' הנשיא א' ברק בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364 עמ' 378-379: "במשך השנים התפתחה "תורת האורגנים", אשר נועדה להתגבר על העדרו של מימד אנושי לחברה ובכך לאפשר לה לקיים את דרישות החוק באשר לקיום תכונות אנושיות הדרושות לשם הטלת אחריות או לשם מתן הגנה או חסינות מאחריות (אזרחית, פלילית או אחרת). (...) על-פי תורה זו - שאינה מוגבלת לתחום הפלילי, אלא חלה בכל התחומים (...) היסוד הנפשי שמתקיים אצל האורגן נתפס כיסוד הנפשי של התאגיד. בדומה, הרכיב ההתנהגותי האקטיבי שמתקיים אצל האורגן נתפס כרכיב ההתנהגותי האקטיבי של התאגיד. " "אחריות התאגיד לפעילות האורגן היא אישית, תוך שבאמצעות הפעולות והמחשבות של האורגן עולה בידי התאגיד לקיים את יסודות הנורמה המשפטית אותה מבקשים להחיל עליו... התאגיד אחראי משום שנתקיימה פעילות "אישית" ומשום שקיים יסוד נפשי "אישי", אצל האורגן, ואלה נמצאים כמספיקים לשם הטלת אחריות אישית על התאגיד. " לפיכך אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה על סעיף 20ב' לחוק המים (סעיף העונשין הוא סעיף 20כ"א לחוק). 3. חוק רישוי עסקים סעיף 1 לחוק רישוי עסקים קובע: "(א) שר הפנים רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן: (1) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים; (2) מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות; (3) בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו; (4) מניעת סכנות של מחלות בעלי-חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או בתרופות; (5) בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים; (6) קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה ולשירותי כבאות." בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשנ"ה-1995, קבע שר הפנים, בהתייעצות עם השרים לאיכות הסביבה, המשטרה, העבודה והרווחה, החקלאות והבריאות, את סוגי העסקים טעוני הרישוי, והם מפורטים בתוספת לצו. כמבואר בצו, העסקים טעוני הרישוי צויינו כשבצידם מפורטות מטרות הרישוי העיקריות שלהם, כמפורט בסעיף 1(א)(1) עד (5) לחוק, וכן נקבע כי כל העסקים שבתוספת טעונים רישוי גם למטרת קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה ולשירותי כבאות - מטרה המנויה בסעיף 1(א)(6) לחוק רישוי עסקים. בין סוגי העסקים בתוספת, בפרק שכותרתו "קבוצה 5 - מים ופסולת", מנוי פריט 5.1 שהוא אתר לסילוק פסולת, כאשר המטרות המצויינות בצד סוג עסק זה הן לפי ס"ק 1(א)(1) ו-(5) לחוק רישוי עסקים, קרי: "איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים", ו"בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים". בנוסף חלה כאמור על כלל הפריטים המנויים בתוספת התכלית של שמירת חוקי התכנון והבניה ודיני שירותי הכבאות. מטרות אלה, שפורטו בצד הפריט של אתר לסילוק פסולת, מתקיימות וחיוניות גם כאשר עסקינן באתר פסולת שאינו עסק כלכלי הנותן שירות לציבור תמורת תשלום, ואף אינו מיועד למטרת רווח. לפיכך, העובדה שהאתר שימש את החברה לצרכיה השונים (כריית אדמה נקיה וקבורת פסולת) ולא נועד למטרת אספקת שירות לציבור תמורת תשלום, אינה מעלה ואינה מורידה לאור מטרות הרישוי דנן. אין חולק כי לנאשמים לא היה רשיון לניהול אתר לסילוק פסולת בחלקה. לעניין קיום יסודות העבירה ע"י החברה - ראו האמור לעיל לעניין העבירה על חוק המים. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה לפי סעיף 4 (סעיף העונשין - 14) לחוק רישוי עסקים. לא אוכל לסיים הכרעת דין זו מבלי להעיר כי למרבה הצער, "המשטרה הירוקה" - המנהלת מלחמת קודש למניעת הרס אקולוגי הולך וגובר של הסביבה בה אנו חיים - הוכיחה עצמה בתיק זה כ"ירוקה" גם במובן ה"טירוני" של המילה. דו"חות לא נרשמו או שלא נרשמו בפירוט מספיק, לא בוצעו פעולות חקירה כמו תצפיות ומארבים שהיו יכולות לתפוס את המבצעים בשעת מעשה, חרף הפניות החוזרות של יו"ר הוועד במושב בדבר מעשים חמורים חוזרים ונשנים, מוצגים חיוניים כמו דגימות השמן השרוף לא נשמרו "כעניין של נוהל" (!), זיהוי מוסמך של אתר הפסולת ע"י מודד לא בוצע, תמונות שהוצגו לנאשם בחקירה לא סומנו. אין להלין בנסיבות אלה על הסניגור המלומד, שניסה למצוא בליקויי החקירה פתח הצלה למרשו. לאור התרשמותי מחוסר הדרכה מספקת של כל הגורמים המעורבים באכיפה הפלילית, סבורתני כי על המשרד לאיכות הסביבה לתת הדרכה משפטית הולמת לגבי פעולות חקירה ואיסוף ראיות בעבירות מסוג זה ובכך להגביר את יעילות האכיפה ולמנוע התדיינויות מיותרות הנובעות אך ורק ממחדלי החקירה. אין ספק כי מדובר בראש ובראשונה בהפניית משאבים כספיים לביצוע פעולות חקירה הדורשות זמן וכח עבודה, אך גם במתן הנחיות מאנשי מקצוע בתחום דיני הראיות וניהול משפט פלילי. תקוותי היא כי מאז שנת 2001 בה נוהלה חקירה זו השתכללו ושופרו הנוהלים וההנחיות לגורמי האכיפה והחקירה, אך יחד עם זאת אני מוצאת לנכון להורות לעו"ד בן נון להעביר עותק מהכרעת דין זו ללשכה המשפטית של המשרד לאיכות הסביבה. פינוי פסולתפינויפסולת