הכרעת דין מבוא החלטתי לזכות הנאשמים מס' 2-4 מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום ולהרשיע את הנאשמת מס' 1 באותם עבירות וזאת מהנמוקים כדלקמן: 1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של הזרמת שפכים לנחל התנינים. 2. עבירות לפי סעיפים 20ב'-20ג' לחוק המים התשי"ט-1959 (וייחוס העבירות לנושאי המשרה מכח סעיפים 20 כב'-כג' לאותו החוק), עבירות לפי סעיפים 2 ו-13 לחוק שמירת הניקיון התשמ"ד-1984 (וייחוס העבירות לנושאי המשרה לפי סעיף 15 לחוק הנ"ל), עבירות לפי סעיפים 41(ג) ו-62 לחוק גנים לאומיים שמורות טבע, אתרים לאומים ואתרי הנצחה התשנ"ב-1992 ועבירות לפי תקנות 2,7,8 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות) התשל"ט-1979. לפני ישיבת ההוכחות תוקנה הוראת החיקוק לפי חוק הגנים הלאומיים לסעיפים 33ג' ו-57 שהוא סעיף העונשין המתאים. 3. אין מחלוקת כי כיום כל נושא הזרמת השפכים לנחל הוסדר, (ר' הודעת ב"כ המאשימה בישיבת 28.10.02, במהלך העדויות הסתבר מעדות עד התביעה מר חלומי סאלח כי הנושא הוסדר עוד לפני הגשת כתב האישום). 4. מטעם המאשימה הובאו להעיד נציגי המשרד לאיכות הסביבה: המפקח מר יוסי בר, מר חלומי סאלח מרכז ענף שפכים, דר' ישעיהו בר-אור מנהל אגף מים ונחלים ומר רוברט ראובן מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה. 5. מטעם הנאשמים העידו הנאשמים בעצמם והובאו להעיד המתכנן מר אברהם צייזל ומר יגאל גוריון ראש אגף ההנדסה במנהלה הארצית למים וביוב עד שנת 97, לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב. דיון 6. אחלק הדיון לשני שלבים-בשלב ראשון אדון באחריותה של הנאשמת מס' 1 ובשלב שני אדון באחריות הנאשמים מס' 2-4 אשר לא מואשמים באופן ישיר אלא מכח היותם נושאי משרה בתאגיד. עובדות כתב האישום שהוכחו. 7. למעשה מבחינה עובדתית אין מחלוקת בין הצדדים כי שפכי קבוץ מעגן מיכאל הוזרמו לנחל התנינים במועדים המוזכרים בכתב האישום וכי שפכים אלו גרמו לזהום המים. גם אם לא הודו בכך הנאשמים מפורשות בישיבת ההקראה, זו היתה הגרסה שמסר הנאשם מס' 4 (ר' למשל עמ' 4 לת/4) ובמידה מסוימת הנאשם מס' 3 בעת חקירתם בפני אנשי המשרד לאיכות הסביבה והודאה זו משתמעת מדרך נהול המשפט, חקירת העדים והגשת חוות הדעת ההדרולוגית ת/36 ללא חקירה. 8. בסעיף 6 לכתב האישום מתוארים 5 מועדים שונים בהם הוגלשו שפכי הקבוץ אל נחל התנינים. ב-4 מהמועדים הנ"ל ביקר במקום נציג המשרד לאיכות הסביבה ותעד הגלישה בדו"ח או בתמונות. בתאריך 31.8.97 נלקחו דגימות (ת/1) וצולמו תמונות (ת/14), בתאריך 15.12.97 נרשם דו"ח (ת/8) וצולמו תמונות (ת/13), בתאריך 23.12.97 פורטו הממצאים בדו"ח סיור (ת/9, ת/20), בתאריך 18.2.99 נערך דו"ח (ת/11) וצולמו תמונות (ת/12). 9. הדגימות שנלקחו ממספר מקומות שונים נבדקו במעבדה (ת/22) ומניתוח תוצאות הדגימה (ת/21) עולה כי "המים המוזרמים לנחל הם שפכים ברמת זהום גבוהה עלול לגרום לפגיעה במעגל האקולוגי החי בנחל... להרעלה אקוטית לאוכולוסית הדגים בנחל...חלה הרעה ופגיעה באיכות מי הנחל במעלה צנור הגלשת השפכים של מעגן מיכאל וזאת תוצאה ישירה של חדירת מקור זהום רציף, שפכי משק קבוץ מעגן מיכאל". 10. דר' בר אור מנהל אגף מים ונחלים במשרד לאיכות הסביבה תאר המפגע בעדותו בעמ' 17 "היה צינור מוצא או צינור גלישה מבריכת חמצון שבאותם ימים שמשה לטיפול בשפכי הקבוץ. קולחין הם שפכים מטופלים הוזרמו מעת לעת, לא רציף אני חושב, אל הנחל. כאמור קטע זה של הנחל הוא בעל רגישות מיוחדת ובתחום שמורת טבע ויש משמעות גם להופעתו שנגזרת גם מאיכות המים הטובה. הזרמת הקולחין תוצרת בריכת חמצון לנחל גורמת לירידה חדה במגוון המינים, דגים, חסרי חוליות שיכולים להתקיים במים כאלה. ישנה אפשרות גם לפגיעה בסוגי הצמחייה על גדות המים. וכל זה על הרקע שנחל תנינים הוא אחד המאגרים החשובים למגוון מינים עשיר. כפי שהוכח בכמה סקרים אקולוגיים שבוצעו". 11. על פי חוות הדעת ההידרולוגית (ת/36) שלא נסתרה ועורכה לא זומן לחקירה, נקבע ע"י מנהל ניטור מים ברשות שמורות הטבע מר ניסים קשת כי לתוך מי הנחל שהינם באיכות מעולה מוזרמים שפכים הפוגעים בנחל והמערכת החי והצומח בנחל ובערכי הטבע המוגנים הנמצאים במקום ואשר פורטו בחוות הדעת והוא מתאר בין השאר את התוצאה כי "נחל תנינים נפגע קשה כתוצאה מהזרמת שפכי מעגן מיכאל". 12. היסוד העובדתי הנדרש לשם הרשעה בעבירה לפי סעיף 20ב' לחוק המים, תשי"ט-1959 הינו "(א) חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין...(ב) לא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חמרים נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקרבתו". מנוסח הסעיף ניתן לראות כי לא מדובר בעבירה תוצאתית וניתן להרשיע גם את מי שלא זהם מים אלא רק עלול היה לגרום לזהום, אלא שבמקרה זה הוכח זהום נחל התנינים בדרך של הזרמת שפכים לתוכו. 13. המאשימה בחרה להאשים הנאשמים גם בעבירות לפי חוק שמירת הניקיון שאינו מתייחס ספציפית לזהום נחל אך מתייחס בסעיף 2 להשלכת פסולת או לכלוך רשות הרבים ואין ספק כי מי שופכין הם בבחינת פסולת ונחל התנינים הינו בבחינת רשות הרבים, כך שניתן לקבוע כי הוכח קיום היסוד העובדתי לכל העובדות שפורטו בכתב האישום. 14. במאמר מוסגר אוסיף כי אין מחלוקת בין הצדדים כי קויים תנאי משלוח ההתראה לפי סעיף 20כא' לחוק המים, (ת/35) וכי נחל התנינים מהווה שמורת טבע שהוכרזה כחוק. היסוד הנפשי 15. העבירות לפי חוק המים וחוק שמירת ניקיון אינן עבירות של אחריות קפידה והן דורשות מודעות לכל מרכיבי העבירה. נושא זה נותח בפסק דין של בית המשפט המחוזי חיפה בע"פ 1162/04 המשרד לאיכות הסביבה נ' מועצה מקומית דלית אל כרמל (פ"ד מיום 11.7.04 שטרם פורסם). כב' הש' דר קובע כי "בהעדר רשלנות בהגדרת העבירה, יש צורך להצביע על מחשבה פלילית (סעיף 19 לחוק העונשין). להוכחת מחשבה פלילית די בהצבעה על פזיזות שבאה לידי ביטוי בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות (על פי סעיף 20(א)(2)(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977)" בנושא זה הסכים עימו כב' הש' סוקול בקובעו "מסכים אני גם עם עמדתו של חברי, השופט י. דר, כי העבירה על פי חוק המים מחייבת הוכחת יסוד נפשי של מחשבה פלילית. חשוב להדגיש כי אף שהוראת סעיף 20ב' כוללת בחובה רכיב הסתברותי אין כל צורך להוכיח יחס נפשי כלשהו כלפי אפשרות של התרחשות התוצאה, דהיינו, אין צורך להוכיח רצון או כוונה לתוצאה ודי בהוכחת מודעות לכל רכיבי העבירה. מסכים אני גם כי מחומר הראיות ובמיוחד מריבוי ההתכתבויות בין הרשויות למועצה ניתן להסיק כי המועצה היתה מודעת ליסודות העבירה לרבות לאפשרות של התרחשות התוצאה המזהמת". 16. בטרם אבחן קיומה של מודעות לרכיבי העבירה ופזיזות או אפילו לאפשרות גרימת התוצאה, יש להזכיר כי הנאשמת מס' 1- המועצה האזורית הינה גוף משפטי הפועל באמצעות אורגנים ומחשבתו הפלילית של גוף שכזה, הינה המחשבה הפלילית של האורגנים מטעמו. הלכה זו נקבעה כבר בע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) בעמ' 378-379 ע"י כב' הנשיא ברק שקבע "...במשך השנים התפתחה "תורת האורגנים", אשר נועדה להתגבר על העדרו של מימד אנושי לחברה ובכך לאפשר לה לקיים את דרישות החוק באשר לקיום תכונות אנושיות הדרושות לשם הטלת אחריות או לשם מתן הגנה או חסינות מאחריות (אזרחית, פלילית או אחרת) ...על-פי תורה זו - שאינה מוגבלת לתחום הפלילי, אלא חלה בכל התחומים .... היסוד הנפשי שמתקיים אצל האורגן נתפס כיסוד הנפשי של התאגיד. ...אצל התאגיד תכונות אנושיות, כגון מחשבה פלילית (מודעות, כוונה), פעולה אקטיבית וכיוצא בהם. תורת האורגנים גורמת לכך כי התאגיד יוכל לקיים תכונות אנושיות אלה. על כן עשוי תאגיד להיות אחראי (אזרחית, פלילית או אחרת) גם אם האורגן עצמו אינו אחראי". או כפי ששב ותאר זאת לאחרונה נשיא בית המשפט העליון כב' הש' ברק בע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח' תק-על 2004(4),426 בעמ' 435 "אכן, תורת האורגנים היא קונסטרוקציה משפטית. היא נועדה לאפשר ייחוס מעשים ומחשבות על נושאי משרה מסויימים בתאגיד לתאגיד עצמו. הרלבנטיות העיקרית שלה היא לעניין גיבוש האחריות האישית של התאגיד (ראו ברק, "מעמד התאגיד בנזיקין", הפרקליט כב 198 (1966))". ניתן לתמצת הנושא במילות סעיף 47 לחוק החברות "פעולותיו של אורגן וכוונותיו הן פעולותיה של החברה וכוונותיה", (ר' גם סעיף 23 לחוק העונשין). 17. ניתוח העדויות וההתכתבויות הרבות שהוגשו בתיק זה מראה כי כל אחד מהאורגנים של המועצה האזורית שנטל חלק במציאת פתרון לשפכי קבוץ מעגן מיכאל ידע היטב כי הזרמת השפכים לנחל גורמת לזהומו וכי הזרמת זו נמשכת בפועל בהעדר פתרון טוב יותר נכון למועדים שפורטו בכתב האישום והרי אורגני הנאשמת מס' 1 לא היו מציעים פתרון לבעיה שאינה קיימת והבעיה-זהום הנחל ע"י שפכי הקבוץ עמדה על הפרק בכל הדיונים. כך למשל ניתן ללמוד מדברי הנאשם מס' 3-מהנדס המועצה בישיבת 8.12.96 (ת/18) שנסתיימה בהצהרתו "תוך שבועיים נגיש תוכנית לביצוע פתרון הביניים שיקח בחשבון אפס הזרמות לנחל תנינים". או במילים אחרות אם לא היתה הזרמת שפכים לנחל התנינים לא היה מציע הנאשם מס' 3 תוכנית להפסקת אותה הזרמה תוך שבועיים. גם מהודעתו של הנאשם מס' 4 (ת/4 עמ' 4) שניתנה ביום 6.10.97 ממש במהלך ביצוע העבירות ניתן ללמוד כי הנאשמת מס' 1 היתה מודעת היטב לעובדה כי בהעדר פתרון אחר מוזרמים או גולשים מי השפכים לתוך הנחל. 18. לכך אוסיף כי מטענות ההגנה של הנאשמים (ר' למשל גרסת נאשם 3 בת/5) משתמע כי לטענתם לנאשמת מס' 1 היה אישור ממשרד הבריאות להזרמת השפכים לנחל כשהוא מפנה לת/7, מכתב מיום 6.9.70. אלא שעיון במסמך ת/7, מכתב מהמהנדס הסניטרי המחוזי של לשכת הבריאות שנשלח אל הועדה המקומית לתכנון ובניה, מראה שלא מדובר על אישור אלא להיפך הוא מצביע על העדר אישור. כותב המסמך מציין "שכדאי לזרז את אישור...", מיותר לציין כי הנאשמים לא הוכיחו מה טומנת בחובה המילה "אישור" המוזכרת במכתב ונותרו מספר שאלות מהותיות ללא מענה: אישור ממי? למי? עד מתי? ובאיזה תנאים? (התוכנית נ/5 לא מציגה פתרונות לשאלות אלו). 19. אשר על כן הנני קובע כי הוכח מעבר לכל ספק כי הנאשמת מס' 1 ביצעה את העבירות שיוחסו לה בכתב האישום. 20. בטרם אעבור לפרק הבא ברצוני להבהיר כי כפי שציין כב' הנשיא ברק כבר בהלכת מודיעים, לא חייבת להיות קורלציה בין אחריות התאגיד לאחריות האורגן שפעל מטעמו. חיוב הנאשמת מס' 1 בדין אינו מחייב קיום אחריות האורגן מטעמה וכמו כן אציין כי הנאשמים כולם ובכלל זה הנאשמת מס' 1 תארו מצוקה כלכלית ומינהלית בה נמצאו לשם מציאת הפתרון לשפכי הקבוץ, מצוקה שתוארה בהרחבה בסיכומי ב"כ הנאשמים. אלא שככל שמדובר בנאשמת מס' 1 אין בכך כדי לפוטרה מאחריות והנושא יכול ויילקח כחלק משיקולי גזירת הדין וקביעת העונש. 21. משנתקיימו במעשי הנאשמת מס' 1 היסודות העובדתיים של העבירות וכפי שהראיתי לעיל הנושא כמעט ולא היה במחלוקת ומשהיתה מודעת הנאשמת מס' 1 באמצעות אורגניה לעצם שפיכת הפסולת-השפכים לתוך הנחל על כל המשתמע מכך, הרי שיש לראותה אחראית והנני מרשיע את הנאשמת מס' 1 בכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום. אחריות הנאשמים מס' 2-4 כאחריות נושאי משרה בתאגיד. 22. כבר בתחילה חשוב לזכור כי המאשימה אינה מייחסת למי מהנאשמים מס' 2-4 ביצוע העבירות באופן אישי. אחריותם הינה מעין אחריות שילוחית וניתוח אחריותם הינו מכח ביצוע עבירת המקור ע"י התאגיד-הוא הנאשמת מס' 1 ובשל היותם נושאי משרה באותו תאגיד. 23. במאמר מוסגר אבהיר כי אמנם אין בשני החוקים נשוא כתב האישום, חוק המים וחוק שמירת הניקיון הגדרת תאגיד מהו, אך לאור תכלית החקיקה והגופים המעורבים והמשפיעים על איכות הסביבה הנני סבור כי גם רשות מקומית או מועצה אזורית הינה בבחינת תאגיד עליו חלים שני החוקים נשוא כתב האישום. 24. שני סעיפי החוק הרלונטים לנושא ואשר הוזכרו בכתב האישום הינם (ההדגשות שלי), סעיף 20 כב' לחוק המים תשי"ט-1959 הקובע "נעברה עבירה לפי סעיף 20כא בידי תאגיד ייאשם גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר באותו תאגיד, האחראי לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה" וסעיף 15 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 הקובע "(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 13 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו;המפר הוראה זו, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין;לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. (ב) נעברה עבירה לפי סעיף 13 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו". 25. עיון בנוסח שני הסעיפים מראה כי תנאי הכרחי ליצירת אחריות נושא המשרה הינו ביצוע העבירה ע"י התאגיד, תנאי נוסף הינו היותו של הנאשם נושא משרה באותו תאגיד. 26. הדגשתי שני תנאים אלו כדי להראות כבר עתה כי שני תנאים הכרחים אלו לא מתקיימים כלל בשני הנאשמים מס' 3 ו-4 ולכן יש לזכותם על אתר. אחריות הנאשם מס' 4- מזכיר אגודת המים. 27. התאגיד לו מייחסים את עבירת המקור הינה המועצה האזורית חוף הכרמל. הנאשם מס' 4 לא שימש כנושא משרה באותו תאגיד, אין הוא מקבל שכר מהמועצה האזורית ואין הוא כפוף להוראותיה. התאגיד בו משמש הנאשם מס' 4 כנושא משרה הינו אגודת המים שלא הועמדה לדין ולא הוכח כי ביצעה עבירה כלשהי. 28. מקורה של הטעות והגשת כתב האישום כנגד הנאשם מס' 4 נובע כנראה מהדרך בה הגדיר עצמו הנאשם מס' 4 בעת מסירת הודעתו ת/4 כ"מנהל את אגודת המים במועצה האזורית חוף הכרמל". בפועל הסתבר מתקנונה של אגודת המים (נ/11) כי היא גוף משפטי נפרד מהמועצה האזורית ואך טבעי הוא כי מנהל האגודה יסייע למועצה האזורית ויטול חלק בפגישות הקשורות בנושאי מים. אך כל עוד לא נטען כי הנאשם מס' 4 ביצע העבירות באופן אישי או כי אגודת המים-התאגיד בו הוא משמש כנושא משרה ביצע עבירה כלשהי וטענות אלו לא נטענו- לא ניתן להרשיע את הנאשם מס' 4 בעבירות של תאגיד אחר. למעשה טעות זו החלה כבר בשלב ההתכתבויות בין הצדדים, ר' למשל הפנייה בת/16 של המשרד לאיכות הסביבה אל הנאשם מס' 4 בתואר "רכז מים וביוב מועצה אזורית חוף כרמל" למרות שזה לא הגדרה נכונה של תפקידו. 29. הנאשם מס' 4 לא שימש כנושא משרה אצל הנאשמת מס' 1 ולכן לא ניתן לייחס לו אחריות מכח סעיף 20כב' לחוק המים או סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון לעבירות המועצה האזורית ולכן הנני מזכה את הנאשם מס' 4 זיכוי מוחלט מהעבירות המיוחסות לו. אחריות הנאשם מס' 3-מהנדס המועצה האזורית. 30. הנאשם מס' 3 כיהן כמהנדס המועצה האזורית. למען ההדגשה אשוב ואצטט כיצד הגדיר המחוקק את נושא המשרה לצורך אפשרות חיובו באחריות פלילית בחוק שמירת ניקיון "מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה". מהנדס המועצה אינו מנהל פעיל ואין לראותו כפקיד האחראי לתחום הספציפי שבו בוצעה העבירה- סלוק השפכים בתחום המועצה. העובדה כי הנאשם מס' 3 היה נוכח בפגישות מסוימות בהן נדון נושא השפכים או נטל חלק בהתכתבויות גם בנושא הביוב אינה הופכת אותו לפקיד האחראי בתחום ספיצפי זה. אך טבעי הוא כי מהנדס המועצה יהיה מעורב בכל הליך הקשור בפרויקט הנדסי או ביצוע פעולות בתחום התכנון והבניה. אם המועצה דנה באפשרות של התווית קווי ביוב חובה על המהנדס להיות מעורב בדיון בנושאים אלו, בדיוק כפי שחובה עליו להיות מעורב בדיון בפרויקט של סלילת כביש או קביעת מדיניות בנושאי בניה. אך בהעדר טענה לביצוע הגלשת השפכים באופן אישי -ולא נטענת אחריות אישית שכזו- אין להחיל על הנאשם מס' 3 אחריות לכל פעולה הנוגעת במישרין או בעקיפין לתחום פעילותו של מהנדס המועצה. אמנם הגדרת נושא משרה בחוק המים שונה במקצת אך רוח הדברים וכוונת המחוקק זהה גם לפי אותו חוק ולכן ככל שמדובר בהזרמת שפכים לנחל התנינים אין לראות בנאשם מס' 3 כנושא משרה לענין תחולת סעיף 20כב' לחוק המים או סעיף 15 לחוק שמירת ניקיון. 31. אשר על כן הנני מזכה הנאשם מס' 3 מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אחריות הנאשם מס' 2- ראש המועצה האזורית. 32. שאלה קשה היא, האם מן הראוי להרשיע בפלילים ראש רשות נבחר ציבור בשל מעשים או מחדלים המיוחסים לרשות בראשה הוא עומד. שאלה זו נדונה בצורה רחבה ומעמיקה ע"י שופטי בית המשפט המחוזי בע"פ 1162/04 הנ"ל (המשרד לאיכות הסביבה נ' מועצה מקומית דלית אל כרמל ואח') ובו הועלו שתי גישות שונות של דעת הרוב ודעת המעוט. 33. הנני סבור כי הגישה הנכונה הינה לפעול לפי דעת הרוב ולאפשר הטלת אחריות בפלילים על ראש רשות מקומית שהרשות בראשה הוא עומד הורשעה בגין זהום מים למשל, אלא שאין לראות בכך אחריות מוחלטת ויש לפרש ההגנות העומדות לזכותו של נושא המשרה באופן רחב ברוח סעיף 34כא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". או במילים אחרות אין לשים הדגש על ידיעת ראש הרשות על ביצוע העבירה אלא לאפשר לו להוכיח "שנקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע או להפסיק את העבירה" (סעיף 20 כב' לחוק המים) או "אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו" (סעיף 15 לחוק שמירת ניקיון). העובדה שראש הרשות ידע אינה מחייבת חיובו בדין ויש להתיר לו להראות כי פעל להסרת המחדל כפי שהוכח בפניי. 34. על פי העדויות שהוכחו ומצאו ביטויין בהתכתבויות השונות ניתן לראות כי כבר בחודש יוני 94 החלה המועצה בתכנון תוכנית אב (נ/4, נ/2) להסדרת כל נושא השפכים בתחומה, בשנת 95 התקין ראש המועצה את חוק עזר לחוף הכרמל (ביוב) (נ/10) שהינו אחד האמצעים לממן נושאי הביוב בתחום המועצה וזאת בנוסף לפניות אל המינהלה הארצית למים ולביוב (נ/9, נ/7) 35. מהעדויות עולה כי עמדו על הפרק מספר פתרונות אפשריים שהבולטים בינהם היו התחברות למתקן הטפול האזורי בחדרה או הקמת מתקן קומפקטי מקומי (ר' למשל ת/27). מצוקתה הכנה של המועצה האזורית עולה למשל מסיכום אחת הישיבות המרכזיות שהיו בנושא זה, ישיבת 8.12.96 שתועדה בת/18. באותה ישיבה הצהיר הנאשם מס' 3 מהנדס המועצה האזורית כי "מ"א חוף כרמל מקבלת כל הצעת פתרון שהיא מקובלת ומוסכמת בין הרשויות השונות", אלא שבאותה ישיבה הסתבר כי הפתרון שהיה מועדף עד לאותו רגע, ההתחברות למיתקן האזורי אינו הפתרון המקובל על מינהלת הביוב הארצית, אשר נציגה מר יגאל גוריון הצהיר זאת בפתיחת הישיבה. המועצה המשיכה בחיפוש פתרונות וחלופות (ר' נ/3 שהוכן ע"י המתכנן מר צייזל) שבסופו של דבר עוד לפני הגשת כתב האישום הביאו לפתרון כולל שהביא להפסקת הזרמת השפכים לנחל. 36. אם לא די בכך הרי שמטעם הנאשמים הובא להעיד מר יגאל גוריון שהיה המהנדס הראשי של המינהלת הארצית למים ולביוב בתקופה הרלוונטית ומן הראוי לצטט דבריו "אני רוצה להגיד שמועצה אזורית חוף הכרמל בראשותו של הנאשם 2 היא המועצה שקידמה בצורה הרבה ביותר את נושא הביוב וישוביה מכל המועצות .. אני חושב שבתקופה שיצא לי לעבוד עם המועצה נפתרו מרבית המושבים שלא היה בהם ביוב בכלל והישובים הקהילתיים העירוניים בתחום שיפוט המועצה. אני רוצה לציין שהמועצה האזורית חוף הכרמל היתה ראשונה מבחינת ההשגים שלה בתחום הזה בתקופה שאני עבדתי...אני אמרתי שהמועצה קידמה את נושא הביוב בכל ישוביה ובקצב המהיר ביותר בכל האזורים...ההשגים שאני תיארתי על הפעילות בתחום הביוב ברשות הזאת הם בזכות הנאשמים שעומדים כאן למשפט. של ראש המועצה, מהנדס המועצה, האחראי על הנושא במועצה. לא היינו משיגים כמו שלא השגנו במועצות אחרות הישג כזה גדול. מועצה אזורית חוף הכרמל מראה דוגמא של איך כן ולא איך לא. אין גבול למה שהם יכלו לעשות". מילים כדורבנות שלא מקובל לשמען במשפטים פלילים מסוג זה מפיו נציג אחת הרשויות המרכזיות שמונו ע"י המדינה לנושא זה, דבריו אלו שנאמרו בחקירה הראשית לא נסתרו כלל בחקירה הנגדית הקצרה ביותר שנחקרו ויש בהם לחזק את טענת ההגנה של הנאשם 2 כי הוא נקט את כל האמצעים הסבירים ועשה כל שניתן למלא את חובתו בנסיבות המקרה. סיכום 37. הנני מזכה הנאשמים מס' 2-4 מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. 38. הנני מרשיע הנאשמת מס' 1 בכל העבירות שיוחסו לה על פי כתב האישום. זיהום מים