גזר דין בתום הליך שמיעת ראיות ארוך ומסובך הורשעו חברת תש"ן ושניים מעובדיה בעבירה על סעיף 20ב (א) יחד עם סעיפים 22כא+כב לחוק המים התשי"ט-1959. הנסיבות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין מיום 11.05.05 ואין צורך לחזור. ייאמר רק בקצירת האומר שמדובר בדליפה מצינור דלק, שאירעה ב- 10.08.99 ואשר הופסקה רק כעבור כ-20 שעות מרגע תחילתה. תוך כדי כך דלפו לקרקע 100,000 ליטרים דלק לפחות. בקשתו של הסנגור לבטל הרשעתם של עובדי החברה, נאשמים 2 ו-3 נדחתה כעולה מהחלטתי מתאריך היום. בטרם טיעונים לעונש שמעתי עדויות מטעם הסניגוריה: מנכ"לה העכשווי של הנאשמת 1 מר רפי טטרקה וד"ר פולישוק הידרולוג וגיאולוג המשמש מאז ראשית 2002 יועץ חיצוני לחברה. עדויות אלו הובאו על מנת לשכנעני שהחברה הפיקה והפנימה את הלקחים הנובעים מהאירוע. תיקנה, שינתה ועידכנה את הנהלים, עשתה ועושה לחידוש הציוד והתקנת מערכות לבקרת דליפות על כל הצנרת המובילה דלק שבאחריותה. כמו כן התבקשתי לקבל שהחברה עשתה את כל הנדרש לניקוי השטח שזוהם ותיקון הנזק, תוך נשיאה בעלויות גבוהות מאוד. מנכ"ל החברה ביקש ממני שלא להכביד עם נאשמים 2 ו-3 שהיו נתונים למשמעת קפדנית מחייבת של המנכ"ל הקודם שלא איפשרה להם להפעיל סמכויות. עמדת התביעה - בטיעוניו לעונש נדרש התובע עו"ד בדנר לחומרת העבירה נשוא הרשעת הנאשמים והפנה לקנס בסך 268,000 ₪, שהיה הקנס המקסימאלי בזמן הרלוונטי לעבירה מאז הקנס הומר והועלה ל- 350,000 אלף. לדעתו קנס זה לא גבוה במיוחד בהתחשב בהיקף העבירה, התמשכותה והיקף הנזק שנגרם לסביבה כתוצאה ממנה. לגישתו המחוקק הישראלי לא נערך להתמודד עם עבירות בהיקף כה חמור כפי שארע במקרה זה. התובע ביקש לראות במחדליהם ובמעשיהם של הנאשמים שתי עבירות. מסכת אחת שמתייחסת למחדלים בנקיטת כל האמצעים למניעת הזיהום. מסכת שניה ונפרדת המתייחסת למעשיהם ומחדליהם של הנאשמים מרגע שהתגלתה הסטייה, שממנה אפשר וצריך היה להסיק קיומה של דליפה ועד להפסקת הדליפה במשך כ- 20 שעות, שבמהלכן לא רק שדלק המשיך לזרום בצינור הנקוב אלא שבפרק זמן מסוים הוזרם דלק בלחץ, דבר שגרם לדליפה מוגברת . לדעת התובע אין לקבל שהחברה הפנימה את הלקחים, היא לא טרחה להציג שום נהלים חדשים. הנוהל היחיד שהוצג בשלב זה הוא ת/18 שאותו הגישה התביעה, הנושא תאריך 14.06.05 וגם בו לא נקבע באופן ברור מה יש לעשות במקרה של סטייה גבולית וגם שהסטייה היא מעבר ל- 3% אין חיוב להפסיק את ההזרמה. התובע התייחס בסקפטיות לטיעונו של המנכ"ל כי מניעים שבבסיסם חרדה לאיכות הסביבה הניעו את החברה לעשות לקידום התקנתה של מערכת בקרת דליפות. התובע הדגיש, שלמרות שמאז האירוע באוגוסט 99 חלפו כמעט שש שנים, מערכת כזו אם הותקנה, הותקנה רק בחלק קטן מהצנרת שבאחריות החברה וזאת על מנת להתגבר על תופעת גניבת דלק. התובע הפנה למספר גזרי דין שיצאו מלפני בית משפט שונים, ולגזרי דין שיצאו מלפני וביקש לגזור מהם גזירה שווה באשר למידת עונשם של הנאשמים כאן, תוך הדגשה שמדובר בחברת ענק, שאחראית על תחום מסוכן ורגיש והנזקים שהיא עלולה לגרום הם בנפשו של כל אזרח ותושב הארץ הזו בהווה ובעתיד. עמדת ההגנה - באופן טבעי, ביקש הסנגור, עו"ד צבי פורר, לקבל שהמדובר במסכת אחת ולא בשתי עבירות נפרדות, המסמיכות את בית המשפט להטיל כפל קנס כפי שטען התובע. הסנגור ביקש שלא להחמיר בעונשם של הנאשמים והדגיש שהגורם הראשוני לדליפה הינו נזק מאכני לצינור, שארע לפני שנים רבות כשלנאשמים לא היתה אפשרות לדעת עליו מבעוד מועד כפי שנקבע בהכרעת הדין (עמ' 125 ש' 16). הסנגור מבקש לקבל שהמדובר במקרה נקודתי, מסקנה המתחייבת לדעתו מהעובדה שמאז האירוע ועד היום במשך כשש שנים לא היו דליפות דומות. החברה עשתה את כל שיכולה וחייבת היתה לעשות לניקוי השטח שזוהם ולמניעת מקרים נוספים על ידי תיקון הנהלים ונקיטת פעולות להכנסתה של מערכת בקרת דליפות חדישה ביותר וזאת בהשקעת משאבים גדולים. הסנגור ביקש שלא לראות בהזרמת הדלק בלחץ, בשלב שטרם גילוי מקום הדליפה, מעשה מודע שתוצאתו הגברת הדליפה כי אלא טעות בשיקול הדעת. יש לדעתו ליתן משקל רב לקולא לזמן הרב שחלף מאז האירוע. במהלכו השתנתה הנהלת החברה, המנכ"ל הוחלף במנכ"ל אכפתי ש"חושב ירוק" ונותן קדימות לענייני איכות הסביבה, מונה צוות יועצים מקצועיים. הנאשם 2 עזב את החברה ובריאותו של נאשם 3 התדרדרה מאוד בשל העמדתו לדין. בדבריהם של הנאשמים בבית המשפט לפני גזירת הדין הם חזרו והדגישו את צערם על האירוע. נאשם 2 ביקש לקבל שהזרמת הדלק בלחץ נעשתה לאחר התייעצות ותיאום עם גורמים שמחוץ לחברה. נאשם 3 הדגיש את מחוייבותו האישית לשמירה על ניקיון הסביבה, את עבודתו ההתנדבותית כנאמן ניקיון של המשרד לאיכות הסביבה ואת ההחמרה במצב בריאותו כתוצאה מההליכים שהתנהלו נגדו. לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי במסמכים ובתקדימים שהוצגו בפניי הגעתי למסקנות כדלקמן: 1. לא יכולה להיות מחלוקת שהעבירה נשוא ההרשעה היא חמורה ביותר שגוררת נזק חמור לסביבה ולמפגעים אקולוגיים. על פי הדו"ח ת/4 של הרשות לשמירת הטבע והגנים הנזק ארע באיזור בעל רגישות הידרולוגית גבוה ביותר בקרבת קידוחים שואבים שבו הנזק בלתי ניתן לתיקון. אני מעדיפה את האמור בחוות הדעת הזו על דבריו של ד"ר פולישוק, יועצה החיצוני של החברה, שהופיע רק בשלב הטיעונים לעונש ואין לראות בהם סתירה לחוות דעת שהוגשה על ידי התביעה, ללא התנגדות, במהלך שמיעת הראיות. 2. למרות שאי נקיטה בכל האמצעים שעשויים היו למנוע את הדליפה, נפרדת ממעשים ו/או מחדלים במהלך הדליפה עצמה, אינני מקבלת שמדובר בשתי מערכות שכל אחת מגבשת עבירה נפרדת. ניסוחו של כתב האישום הוא כללי וכך גם התנהל המשפט. בכתב אישום מחוייבת התביעה להעמיד את הנאשמים במפורש על הסיכון שבו הם עלולים למצוא את עצמם בסופו של ההליך במקרה דנן ואפילו בסיכומיו לא טען התובע שמדובר בשתי עבירות. כמו כן ייאמר כבר כאן שהתקדימים לעניין העונש שהביא התובע אינם ברי השוואה למקרה דנן שהוא מיוחד ואחר במהותו ולכן לא ייעשה בהם שימוש. 3. ולמרות שהמדובר בעבירה אחת ולא בשתיים, אני רואה את המקרה כחמור ביותר בהתחשב ברמת הרשלנות ובהיקף הדליפה. בת"פ 7907/00 שגם בו נידונו עבירות איכות הסביבה מצאתי לצטט ממאמרו של דניאל מורגנשטרן (גלובס, נדל"ן 4.03.02) שבו קרא לשמירה על איכות הסביבה מטעמים שונים, בין היתר מטעם אידיאולוגי - פילוסופי: " ללא קשר לדתו של אדם או אמונתו, אנו כאן בבחינת אורחים לפרק זמן קצוב, ימינו כצל עובר ואין אנו רשאים להותיר אחרינו עולם חרב לדורות הבאים". בועידת ריאו דה- ז'נרו משנת 1992 נידונו בעיות זיהום סביבה ונוסחה אג'נדה 21 שמטרתה לשרש ולמנוע פגיעה באיכות הסביבה, המסיימת בהתחייבות חגיגית: I PLEDGE TO MAKE THE EARTH A SECURE AND HOSPITABLE " HOME FOR PRESENT AND FUTURE GENERATIONS אם כך הדבר באופן כללי ביחס לאיכות הסביבה בעולם כולו, על אחת כמה וכמה נכון הדבר ביחס לשמירה על רזרבות המים הדלות של מדינת ישראל. ואם כך הדבר ביחס למחויבותיהם של יחידי החברה הוא ביחס למחויבותה של חברה ממשלתית גדולה כמו הנאשמת 1. 4. שמעתי בקשת רב את דבריו של מנכ"לה החדש של החברה והם לא שיכנעו אותי. קשה לי להשלים עם גלגול אחריות כלפי הנהלה קודמת שלא ניתן לה פתחון פה במהלך הדיון כאשר העדויות שכן הובאו, לא לוו במסמכים ותיעוד בכתב. כמו במהלך שמיעת הראיות כך גם בשלב זה של המשפט, שמעתי הצהרות גבוהה גבוהה שחייבות היו להיות מגובות בכתובים אשר לא הוגשו על ידי הסנגוריה. הנוהל החדש היחיד הוגש על ידי התובע ולא בכדי שכן הוא נושא תאריך מלפני שבוע (14.06.05) וגם הוא איננו מספק כפי שהבהיר התובע. קשה לי להבין כיצד זה הובא מומחה, ד"ר פולישוק, שמבקש לקבל שדגימות עדכניות מוכיחות שהשטח נקי מזיהום, מבלי להציג בפניי את התוצאות ואינני יכולה להשתחרר מהרושם שמחדל זה לא בכדי קרה. 5. אינני מקבלת את הטיעון שהנאשמים 2 ו-3 נמצאו אחראים בשל מגבלות שהטילה עליהם הנהלה קודמת. כפי שפירטתי בהכרעת הדין. הם כנושאי תפקידים בתחומים הרלוונטיים, לא עשו את שחייבים היו לעשות מרגע שקרס מתקן ההגנה הקטודית ועד לאירוע הדליפה עצמו. אילו הוכיחו כי כתבו ופנו ועשו ייתכן והיתה זו הגנה אך לא רק שהם לא עשו זאת להיפך הם טענו שהם פעלו במהלך העסקים הרגיל כיוון שלא מצאו שהמצב בשטח מצריך זאת לדעתם הקו היה מוגן למרות קריסתו של אחד המתקנים. את דרישתו של מהנדס אסיאו להחליף את המתקן שקרס הם פירשו לקולא. ולאחר גילוי הדליפה במשך שעות הם לא עשו דבר וראו לעניין זה קביעות פרטניות בהכרעת הדין. אלו מחדלים שמעבר לטעות בשיקול דעת. 6. כל אלה בהצטברם יחד מצדיקים הטלת עונשים חמורים על החברה ועל הנאשמים 2 ו-3 שמונו על ידי התאגיד לדאוג לזרימת דלק תקינה ומניעת דליפות בחסות הגנה קטודית. 7. יחד עם זאת מקובל עליי שמירב האחריות חלה על התאגיד שחייב היה לדאוג מזמן לנוהלים ברורים ומחייבים ולהקצאת משאבים לתיקון מתקנים שקרסו. בעוד שנאשם 2 היה עובד חדש יחסית בחברה ונאשם 3 היה בדרגה נמוכה יחסית. 8. כמו כן ברור לי, שלהבדיל מעברייני איכות סביבה "רגילים", העבירה במקרה זה לא בוצעה לצורך הפקת רווחים קלה וכתוצאה מהאירוע ספגה החברה נזקים יחד עם זאת מהעדויות שהובאו בפניי היום עולה שאי התקנת מערכת בקרת דליפות, שיכולה היתה למנוע את האירוע, מקורה כנראה בניסיונה של החברה לחסוך מעצמה את ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך. 9. כמו כן אקח בחשבון לקולא את העובדה שנזק מאכני עתיק יומין שלא היה גם בידיעת התאגיד הוא המקור הראשוני לאירוע, את הזמן הרב שחלף מאז קריסת המתקן והדליפה, עד להגשת כתב האישום ותאריך מתן גזר דין זה. כמו גם אני נותנת משקל לקולא לעברם הנקי של הנאשמים כולם, ובהתחשב בכל אלה לא אמצה עימם את מלוא חומרת הדין ואני גוזרת כדלקמן: על נאשמת 1 - חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ: א. קנס בסך 240,000 ₪ . ב. מנכ"לה של החברה מר רפאל טטרקה יחתום על התחייבות בשם החברה בסך 300,000 ₪ שבמשך 3 שנים מהיום לא תעבור החברה את העבירה שבה הורשעה בתיק זה. על כל אחד מהנאשמים 2 ו-3 קנס בסך 12,000 ₪ או 30 יום מאסר תמורתו. כל אחד מהנאשמים ישלם את הקנס שהושת עליו ב- 4 תשלומים חודשיים ורצופים החל מ-1.07.05 ובכל ראשון לחודש שאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמוד היתרה לפירעון מיידי. דלק