הכרעת דין חלקה 40 בגוש 11504, להלן: "החלקה", נמצאת במבואותיה של דלית אל כרמל בואך מכיוון יקנעם לדלית אל כרמל וגובלת בכביש הראשי. בשמונה תאריכים המפורטים בסעיף 2 לכתב האישום בתיק זה, נעשו סיורים במקום ע"י איש המשרד לאיכות הסביבה, אשר מצא פסולת בנין ואספלט בערימות גדולות. לגבי חמישה תאריכים, הגיש העד יוסי בר, אשר ערך הסיורים, דו"חות סיור אשר סומנו ת/19 - ת/23. העד יוסי בר העיד כי לאחר קבלת מידעים וגם לפי מה שנאמר לו על ידי נציגי היחידה הסביבתית שסיירו אתו, שהשטח הוא של הנאשם - רושדי חלבי (עמ' 9 לפרוטוקול). כמו כן, במקביל, ברר את הסוגיה מול נציגי גן לאומי כרמל והפקח המקומי בשעתו - מר אילן יגר - אשר אמר לו שאיש הקשר שלו והבעלים של החלקה הוא הנאשם (עמוד 19 לפרוטוקול). משלא נוקה השטח, הוציא מר רוברט ראובן, שהוא מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה, התראה לפני מתן צו ניקוי, הוגשה וסומנה ת/1. גם ההתראה וגם צו הניקוי, אשר הוגש וסומן ת/2, הופנו לנאשם וצו הניקוי ת/2 נמסר לנאשם אישית במסירה ידנית. המאשימה הפנתה השלכת הפסולת, כפי שצויין בסעיף 3 לכתב האישום, לנאשם שהוא או מי מטעמו השליכו פסולת בנין ופסולת גושית, הכוללת בין היתר אספלט, יציקות בטון וגזם. כמו כן, טוענת המאשימה שהנאשם לא קיים הוראות צו הניקוי ת/2. המאשימה מייחסת לנאשם שתי עבירות: האחת - השלכת פסולת ברשות הרבים, עבירה על סעיפים 2 ו-13 לחוק שמירת הנקיון התשמ"ד-1984, ולהלן: "החוק", והשניה - אי ביצוע צו ניקוי, עבירה על סעיפים 13ב' ו-13(ב)(5) לחוק. מטעם התביעה העיד העד יוסי בר, מפקח במשטרה הירוקה של המשרד לאיכות הסביבה ממרץ 1997 ומספק שירותי פיקוח ואכיפה בגזרה, בין היתר באיזור הכרמל, לרבות דלית אל כרמל. כמו כן, הוגשו מסמכים. הנאשם נתן עדות תחת אזהרה ונחקר ע"י ב"כ המאשימה. כמו כן, העיד בנו של הנאשם ששמו עימאד חלבי, ואשר הוא מנהל חברת "אחים רושדי חלבי 48 בע"מ". כמו כן הוגשו מסמכים. עיינתי במסמכים, שקלתי את העדויות ואת טענות ב"כ הצדדים בסיכומים שלהם ואני מחליט לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בתיק זה על סמך הנימוקים שלהלן: 1. הוגש נסח רישום של החלקה, שהוא מסמך רשמי ואין צורך להביא מי שערך אותו לחקירה בבית המשפט, כפי שטען ב"כ המאשימה - הנסח הוגש וסומן נ/2. בהתאם לנסח נ/2, הנאשם ושלושת האחים שלו בעלים כל אחד מהם של 1/8 משטח החלקה. בנוסף לנאשם ושלושת אחיו, נמצא עוד בעל אחד והוא רידאן אחמד זיידאן אל חלבי, בעלים של 42874 / 6500, חלקה אשר רכש במכר ב-8.4.54 ועוד 42874 / 8437, חלקים אשר רכש במכר ביום 11.5.64 ובסה"כ בעלים של 42874 / 14937 חלקים בחלקה. הבעלות בחלקה הנה במושע ואין חלוקה. באופן כזה לא ניתן לדעת אם פסולת הבנין בחלק של שותף זה או אחר. מר יוסי בר אמר שלפי הברורים, האדם הדומיננטי בענין החלקה היה הנאשם. עמאד חלבי וגם הנאשם אמרו שניקו כל השטח גם שלא שלהם. אם אדם "מתנדב" לנקות כל השטח, לא הופך להיות האחראי. 2. כתב האישום, סעיף 2, אומר: ”השליך הנאשם ו/או מי מטעמו, בשטח הידוע כגוש: 11504 חלקה: 40....... המצוי בבעלות או בחזקתו של הנאשם, פסולת בנין ופסולת גושית הכוללת, בין היתר, אספלט, יציקות בטון וגזם.” כפי שפורט בנימוק הראשון, מוכח שהנאשם אינו הבעלים של החלקה והמחזיק בה. באשר ל"השליך הנאשם", הרי עד התביעה היחיד מר יוסי בר אמר בעדותו בעמוד 9: "ש. יצא לך באחד הסיורים שערכת לראות שהנאשם זורק פסולת לחלקה המדוברת? ת. לא." אני ער לכך שהעד ממשיך בעמוד 9: "...באחת ההודעות שלו טען שיכול להיות שאחד הפועלים שלו השליך במקום." ואכן, הנאשם אמר בת/4 לשאלה אם העסיק קבלנים או בעלי משאיות לשפוך פסולת במקום וענה: "ת. אנחנו לא. יכול להיות אחד הפועלים אצל אחיי...." הנאשם ממשיך ואמר שהורה לנקות הכל, כל השטח. כאשר הנאשם נשאל בבית המשפט בעמוד 17: "ש. מפנה לת/4, שורה 9 לעמ' 1 (הכוונה למה שצוטט לעיל) ת. אני לא רואה, מה אני אשקר. הוא אמר אולי הפועלים שלך, וזה לא יכול להיות. יכול להיות שלא ראיתי." הנאשם לא הודה, אלא אמר שיכול להיות וזה מראה שרצה לדייק, כפי שאמר בבית המשפט. מכל מקום, אם העובדים של החברה זרקו אין לייחס זאת כפי שכתוב בכתב האישום שהנאשם השליך. בסעיף 1 לכתב האישום הוזכרה חברת אחים רושדי ושכאילו הנאשם מנהלה ואחראי למעשיה. המעיין בכתב האישום מגיע למסקנה שהנאשם הואשם באופן אישי ואך ורק כבעלים של החלקה, דבר שכפי שציינתי לא נכון כי יש בעלים אחרים גם חוץ מאחיו. אם מואשם בתור מנהל החברה ואחראי למעשיה, היה על המאשימה להגיש כתב האישום קודם כל נגד החברה והנאשם היה מנהל, דבר שלא נעשה. 3. הנאשם ועד ההגנה אמרו שניקו את כל השטח מספר פעמים, שמו שם אבנים וזה לא עזר ואנשים שפכו שם וכי הנאשם ובנו לא יכולים להיות שומרים שם. הנאשם ובנו העידו כי רצו לגדר החלקה, אולם לא ניתן להם אישור לכך. גם מהתמונות שהוגשו על ידי עד התביעה יוסי בר וסומנו ת/5 - ת/18, רואים שטח נקי ורואים ששמו אבנים בולדרים, כפי שרואים בתמונות ת/8 ו-ת/9, אשר צולמו ב-3.12.02 ומראים שהשטח נקי ויש שם אבנים. בדו"ח של יוסי בר ת/23, שורה ראשונה מציין "השטח נקי מפסולת" וממשיך "השטח נסגר בבולדרים, מכיוון כביש דליה-אלייקים ונחסמה גישה ממגרש סמוך". למרות זאת, המאשימה והעד שלה טוענים שהחומר לא פונה למקום מאושר, אלא נדחף והשטח יושר והוגבה. הנאשם ועד ההגנה אמרו שחלק מהפסולת הועברה למילוי בורות בדליה, וזאת לבקשת המועצה המקומית. ברור שערימות פסולת בנין פוגעות במראה. גם אם החומר נדחף לפי בקשת הנאשם והשטח יושר, המטרה הושגה והפגיעה בנוף הוסרה. לגבי המדרון, כפי שהעיד העד יוסי בר, אפשר לחייב את הנאשם לכסות באדמה. אם דחיפת הפסולת וישור השטח מהווה עבירה, צריך לבחור את הסעיף המתאים, שהוא לא אחד הסעיפים בכתב האישום. ואני בדיעה שישור השטח והגבהתו זה ענין שבסמכות גוף אחר ולא המשרד לאיכות הסביבה. 4. המונח "רשות הרבים" מוגדר בחוק. החלקה המדוברת הנה שטח פרטי ולא חשוב מי הבעלים. נכון שכל מה שיעשה בה רואים אותו מהכביש. שאלה היא אם בכך הרכוש הפרטי הופך להיות רשות הרבים. לעניות דעתי לא, והשטח נשאר שטח פרטי. 5. לגבי השביל לחרבת קרק, לא שוכנעתי שאכן עובר בחלקה שביל לחרבה. לא הוצגו בפניי מפות שמוכיחות זאת. 6. הנאשם ועד ההגנה עמאד חלבי אמרו שלא החברה ולא מי מהם השליך בחלקה פסולת, ואני לא רואה סיבה שלא להאמין להם. לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם משתי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בתיק זה. זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום. צוויםפסולת