פסק דין כב' השופט יצחק כהן - אב"ד: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת לילי יונג - גופר) מיום 7/4/05 לפיו הורשע המשיב בעבירות של החזקת חיית בר, החזקת ערך טבע מוגן, סחר בחיית בר מוגנת וסחר בערך טבע מוגן בכל הנוגע לחוחית בלבד וזוכה מכל העבירות המפורטות בכתב האישום הנוגעות לפוחלצים. 2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום, אשר תוקן, המייחס לו עבירות צייד חיית בר מוגנת בניגוד לס' 2 ו - 14 (ב) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955, צייד ללא רישיון צייד בניגוד לס' 2 ו - 14 (ב) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955, פגיעה בערך טבע מוגן בניגוד לסעיפים 33 (ג) ו - 57 (א) לחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע ואתרי לאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), ה'תשמ"ד - 1983, החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לס' 8 (א) (3) ו - 14 (א) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955, החזקת ערך טבע מוגן בניגוד לס' 33 (ד) ו - 57 (א) לחוק הגנים הלאומיים, שמורות טבע ואתרי לאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), ה'תשמ"ד - 1983 ובניגוד לתקנה 2 (א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי לאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), ה'תשמ"ד - 1983, סחר בחיית בר מוגנת בניגוד לס' 8(א)(1) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955 ובניגוד לס' 14 (א) לחוק הגנת חיית הבר, סחר בערך טבע מוגן בניגוד לס' 33 (ד) ו - 57 (א) לחוק שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח- 1998 ובניגוד לתקנה 2 (ב) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי לאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), ה'תשמ"ד - 1983. 3. כפי העולה מכתב האישום המתוקן, בתאריך 7/2/03 בסמוך לשעה 1:00, החזיק המשיב בביתו בכפר כנא, פוחלצים של חיות בר שונות, כאשר חלק מהפוחלצים נקנו ע"י המשיב קודם למועד זה ובנוסף החזיק המשיב חוחית בכלוב. 4. בבית משפט קמא סבה המחלוקת העיקרית בין הצדדים סביב השאלה האם פוחלצים הינם חיית בר מוגנת וערך טבע מוגן. 5. בית משפט קמא סבר כי הפוחלצים שהוחזקו בידי המשיב אינם חיית בר מוגנת ואינם ערך טבע מוגן. בפסק דינו תר בית משפט קמא תוך שקידה אחר משמעות המונח חיית בר, תוך בחינת תכלית החקיקה הרלוונטית, מבחינהאובייקטיבית וסובייקטיבית. בנוגע להחזקת החוחית נמצא כי אין כל ספק כי עסקינן בחיית בר וערך טבע מוגן שאותה רכש והחזיק המשיב שלא כדין. 6. לאור האמור לעיל, הורשע המשיב בעבירות של החזקת חיית בר מוגנת, החזקת ערך טבע מוגן, סחר בחיית בר מוגנת וסחר בערך טבע מוגן כמפורט בכתב האישום המתוקן בכל הנוגע לחוחית בלבד, וזוכה מעבירות ציד חיית בר מוגנת, ציד ללא רישיון ופגיעה בערך טבע מוגן, וכן מכל שאר העבירות בכל הנוגע לפוחלצים. 7. בימ"ש קמא גזר על המשיב קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו, התחייבות בסך 2,500 ₪ להימנע במשך 3 שנים מעבירה על חוק הגנת חיית בר והתקנות על פיו וחוק הגנים הלאומיים והתקנות לפיו. הערעור נסב באשר לזיכוי המשיב מן העבירות הנוגעות להחזקת הפוחלצים. טענות המערערת בתמצית: 8. שגה בית משפט קמא בקובעו כי הפוחלצים שהוחזקו בביתו של המשיב אינם חיית בר מוגנתאו חלק ממנה ואף אינם ערך טבע מוגן. דיון: תחילה אציין, ב"כ המשיב אשר נעדר מן הדיון ביום 28/6/05 ביקש ליתן תשובתו בכתב אולם טרם השיב להודעת הערעור, וזאת למרות הודעתי כי במידה ולא יגיש תשובתו ינתן פסק דין אף בהעדר תשובה. למרות האמור, ולמרות האורכה ולמרות שהמועדים חלפו עברו, לא טרח ב"כ המשיב לתשובה ועל כן ניתן פסק הדין בהעדר תגובת המשיב (לו עומד גם כמובן פסק הדין המזכה ככזה וטיעוניו בבימ"ש קמא). השאלה העיקרית העולה במקרה דנן, הינה האם הפרשנות בה נקט בית משפט קמא "למונח חיית בר" שבס' 1 לחוק היא הפרשנות הראויה. 9. כאמור, סבר בית משפט קמא שיש לבחון נוסחו המילולי של הסעיף הן על פי הגיונו והן על פי תכליתו הסובייקטיבית, הגנה על שלומן של חיות הבר ושמירה על המשך קיומן הפיזי למול תכליתו האובייקטיבית, תכלית חברתית, חירות הפרט ומטרות חברתיות שונות. בפרשנות בין שני התכליות הללו סבר בית משפט קמא כי פרשנות מרחיבה התואמת התכלית הסובייקטיבית תפגום בתכלית האובייקטיבית של החוק. 10. כמו כן סבר בית משפט קמא שבכדי לראות בהחזקת פוחלצים מעשה עברייני מן הראוי שיקבע המחוקק הוראה מפורשת בחוק וזאת, כפי שנקבעה במפורש ההוראה על האיסור בעיסוק פחלוץ ללא היתר. 11. פוחלץ הינו עור של בעל חיים ממולא כדי לשמר את צורתו. החוק אינו קובע הוראה מפורשת האוסרת החזקת פוחלצים. לסברת המערערת החזקת פוחלץ של חיית בר מוגנת הינה אסורה וזאת, מכח פרשנות לשון החוק להגנת חיית הבר. לסברתה, פוחלץ נכנס להגדרת חיית בר בס' 1 לחוק לפי המילים "או חלק ממנו". חוששני שאין אני שותף לפרשנות בית משפט קמא ואבהיר: 12. הגדרת חיית הבר בס' 1 לחוק הגנת חיית הבר תשט"ו - 1955 לשונה: "יונק, עוף, זוחל או דו - חיים, או כל חלק ממנו, או תולדה שלו, שמקורו בשטח המדינה או מחוצה לו, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם". (מקום בו לא יאמר אחרת - ההדגשה שלי - י.כ.). 13. ההגדרה בחוק רחבה וגורפת, וכוללת כל חלק מחיית הבר, פוחלץ הינו חלק של חיית בר מוגנת, המדובר בצורתה החיצונית של חיית בר אשר נשמרה בהליך הפיחלוץ. 14. החוק להגנת חיית הבר, נועד להגן על חיות הבר מפני מעלליהם של בני האדם על כן נקט המחוקק בטכניקת הגדרה רחבה וגורפת של "חיית בר" הטומנת בתוכה גם חלק מהחיה. 15. פרשנות בית משפט קמא לפיה אם החלק מעובד הוא הרי אינו בגדר "חלק" מחיית בר, נוגד את מטרתו העיקרית של החוק להגנת חיית הבר, באם נאמר כי פוחלץ של חיית בר מוגנת אינו נחשב חיית בר לפי ס' 1 לחוק הנ"ל, למעשה מגיעים אנו למצב בו לא ניתן לקיים תכלית החוק, שמירה על חיות בר מוגנות. נצודה חיית בר מוגנת המחזיק ב"גופתה" נחשב כעובר על החוק להגנת חיית הבר אולם אם חיה זו פוחלצה המחזיק בה אינו נחשב מפר החוק? מדובר באותה תכלית הגנה בשני המצבים ואם לא יאמר כך נגיע למצב אבסורדי, אשר נוגד את מהותו של החוק להגנת חיית הבר. 16. מכאן, יש לנקוט כאן במקרה דנן בפרשנות מרחיבה. 17. יפים הדברים בבג"צ 6446/96 העמותה למען החתול נ. עיריית ערד נ"ה (1) פד"י 769 בעמ' 778 מפי כב' השופטת ט. שטרסברג כהן: "בבואנו לדון בסמכותן של הרשויות המקומיות לענין השמדת בעלי חיים, עלינו לשוות לנגד עינינו את זכותם של בעלי החיים לחיות. זכות זו, גם אם איננה מעוגנת ישירות בחקיקה הישראלית, מהווה חלק מתרבותינו ומתחושה פנימית, ערכית ותועלתית כאחד בדבר החובה והצורך להגן על כל אשר נברא עלי אדמות ורוח חיים באפו. נקודת המוצא של החקיקה הנושקת לזכות בעלי החיים לחיות היא שזכות זו קיימת ומוגנת בשיטתנו המשפטית. רק נקודת מוצא זו - שהיא נקודת המוצא הראויה בחברה נאורה - יכולה להוליד דברי חקיקה ספציפיים המתירים השמדת בעלי חיים בנסיבות מסויימות". 18. בימ"ש קמא טרח והפליג ולא חסר דבר באשר לכללי פרשנות נקוטים. 19. מפסק דינו של בית משפט קמא עולה חשש שמא פרשנות מרחיבה של החוק תביא לכך שכל אדם המחזיק בחפץ העשוי מעור או חלק אחר של חיית בר יחשב כמי שמפר החוק וזאת כלל ללא ידיעתו. 20. במקרה דנן, אין כל ספק כי מדובר בחלק מחיית בר אשר ניתן לזיהוי בנקל. 21. הגדרת חיית בר כפי שמופיעה בחוק להגנת חיית הבר הורחבה בשנת 1990, ההגדרה במקורה, כללה רק "יונק או עוף שאין טבעם לחיות במחיצתו של אדם". המילים "או חלק ממנה", הוספו וכפי העולה מדברי ההסבר, הרחבה זו תואמת לשון "האמנה בדבר סחר בין לאומי במינים של חיות בר וצמחיית בר הנתונים בסכנה", המגדירה בעל חיים ככולל "כל חלק הניתן להכרה בנקל או תולדה הימנו". אמור, מה ההבדל לענין תכלית החוק ומטרתו - וגם על פי לשונו - בין צייד אסור הזוכה להגנת כנפי המחוקק לרבות כלפי זה המחזיק בגופת החיה שניצודה ולחזקה כ"ערך טבע מוגן" והגנה נדרשת כאשר מדובר במעטפת הניצוד האסור - מדובר באותה תוצאה קשה לשמה נועדה תכלית ההגנה. ראה תכלית פרשנות לפי לשון החוק, פרופ' ברק "פרשנות במשפט" כרך 2 עמ' 97 ועוד. 22. ס' 8 לחוק להגנת חיית הבר קובע: מסחר, החזקה והעברה של חיית בר: (א) (1) לא יסחר אדם בחיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר סחרכללי או מיוחד; (2) לא יעביר אדם חיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר העבר כללי או מיוחד; (3) לא יחזיק אדם חיית בר שאינה מזיק ואינה חיית בר מטופחת אלא בהיתר החזקה כללי או מיוחד, או אם באה לידיו מבעל היתר סחר כללי או מיוחד או היתר העברה כללי או מיוחד, או אם הנו מחזיק כדין כאמור בסעיף קטן (ב). (ב) מי שהחזיק כדין בחיית בר לפני יום תחילתו של חוק זה והמשיך להחזיקה, או מי שקיבלה ממנו שלא בתמורה - יהא מחזיק כדין, ומי שקיבל חיית בר שלא בתמורה ממחזיק כדין על פי סעיף קטן זה - יהא מחזיק כדין. (ג) תהא זו הגנה טובה למי שהחזיק, העביר או סחר בחלק מחיית בר אם לא ידע כי בידיו חלק של חיית בר. 23. במקרה שלפנינו, אין כל ספק כי המשיב החזיק חלק של חיית בר מוגנת אשר ניתן לזהותו בנקל. ערך טבע מוגן: ערך טבע מוגן מהו? ס' 1 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, ה'תשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק גנים לאומיים") קובע: "ערך טבע" - כל דבר או סוג דברים שבטבע או חלק מהם, חי, צומח או דומם, שמקורם בשטח המדינה או מחוצה לו. "ערך טבע מוגן" - ערך טבע, שלדעת השר יש ערך בשמירתו או סכנה להכחדתו, והוא הכריז עליו, בהתאם להוראות ס' 33, כעל ערך טבע מוגן. ס' 33 לחוק גנים לאומיים מפנה לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי לאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), תשמ"ד - 1963 (להלן: "התקנות") לפיהן ערך טבע מוגן - הינו ערך טבע מן המפורטים התוספת לאכרזת גנים לאומיים ושמורות טבע (ערכי טבע מוגנים) 1979 (להלן: "האכרזה"). ס' 2 לאכרזה קובע כי לא יחזיק אדם בערך טבע מוגן, למעט ערכי טבע המפורטים בתוספת. למשיב יוחסו עבירות של החזקה, סחר ופגיעה בערך טבע מוגן לפי ס' 33 לחוק גנים לאומיים, בשילוב ס' 2 ו - 3 (א) לתקנות גנים לאומיים. כעולה מעובדות כתב האישום החזיק המשיב בפוחלצים הבאים: צבי תומפסון, 4 ראשי צב מצוי, נחש צפע משומר, ולטאה מסוג קמטן. לפי ההגדרה לעיל והתוספת לאכרזה, הפוחלצים שנמצאו ברשותו של המערער הינם ערכי טבע מוגנים. 24. מכאן, ושעה שהן לשון החוק בפרשנות הצריכה והנכונה לטעמי והן תכלית החוק ומהותו תואמים להגנה הנדרשת כפי המחוקק לערכים ראויים, נורמות ראויות והגנה נדרשת וחיונית כלפי חיות בר וערכי טבע מוגנים בחברה נורמטיבית מתוקנת הרי לו דעתי תשמע, יש להרשיע המשיב גם בעבירות לפי חוק הגנים הלאומים והתקנות שהותקנו לפיו. 25. בנסיבות, למרות ההרשעה הנוספת לא הייתי מתערב בעונש כדי עונש נוסף ובנסיבות. יצחק כהן , שופט אב"ד כב' השופט אברהם אברהם: מסכים. אברהם אברהם, שופט כב' השופטת אסתר הלמן: מסכימה. אסתר הלמן, שופטת הוחלט אפוא פה אחד כאמור בחוות דעתו של כב' השופט יצחק כהן - אב"ד. בעלי חייםחיות בר