החלטה 1. א. המשיבה הגישה לבית משפט זה תביעה ע"ס כ3- מליון ש"ח כנגד המבקשת והמבקשת הגישה תביעה שכנגד ע"ס כ2- מליון ש"ח. (ת"א 153/96). ב. במסגרת תביעתה הגישה המשיבה בקשה לעיקול זמני (המ' 351/96) ומבוקשה ניתן לה בהחלטה מיום 23.1.96. ג. המבקשת הגישה בקשה לביטול העיקול (המ' 666/96). ד. בדיון שהתקיים ביום 27.2.96 הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מקבלים את המלצת בית המשפט - "(...) העיקול במתכונתו הנוכחית יצומצם ויעמוד על סך 1,400,000.- ש"ח כאשר 400,000.- ש"ח מתוכו יובטחו בערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן ובלתי מותנית וצמודה למדד יוקר המחיה, ו1,000,000- ש"ח יובטחו על ידי ערבות של קיבוץ לוטם, בלתי מוגבלת בזמן ובלתי מותנית צמודה למדד יוקר המחיה. (...)". ה. התיק הועבר לטיפולה של כב' השופטת גילאור. בהחלטתה מיום 20.4.98 הורתה כב' השופטת גילאור, בהסכמת הצדדים, על מינויו של המהנדס דן בורישנסקי כבורר שידון ויכריע בסכסוכים שבין הצדדים. בית המשפט הבהיר בהחלטתו הנ"ל כי עם מינויו של הבורר "תם הדיון בת.א. 153/96 הסכסוכים שבין הצדדים יידונו בבוררות". ו. הבורר החל בעבודתו, וביום 2.7.98 התקיים דיון והוחלט על הגשת תצהירים וכתבי בי-דין. ז. בחודש אוגוסט 1998 התברר שעוד ביום 31.3.98 ניתן צו לפירוקה של המשיבה במסגרת תיק פש"ר 107/98. ח. ביום 6.6.99 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות, המבטל את הבוררות. ט. ביום 25.7.99 הגישה המשיבה, באמצעות המפרק, עו"ד ר. שרגיל, בקשה ל - "1. הארכת מועד לפרעון ותוקפה של הערבות הבנקאית (כך במקור! ע.ג.), אשר הופקדה בבית משפט זה על ידי המשיבים. 2. החזרת הדיון בתיק לרשימת התיקים הפעילים בבית המשפט". (בש"א 6769/99). בהחלטתו מיום 3.8.99 נעתר כב' השופט נאמן לבקשה והורה כמבוקש לענין שתי העתירות הנ"ל גם יחד. י. ביום 29.10.99 הגישה המבקשת "בקשה לשחרור ערבות בנקאית". (בש"א 9896/99). יא. ביום 17.11.99 הגישה המבקשת "בקשה למתן החלטה בהעדר תגובת המשיבה". (בש"א 10634/99). בבקשה זו עתרה המבקשת לכך שבית המשפט יעשה "שימוש בסמכותו על פי כל דין ולהורות על סגירת תיק אזרחי 153/96 ושחרור הערבות הבנקאית, כמבוקש בבש"א 9896/99 (...)". יב. בקשה שלפני עותרת המבקשת - "(...) בנוסף לבקשה לשחרור הערבות הבנקאית שהגישה המבקשת בבש"א 10634/99, להורות בזאת על ביטול ההסכם בין הצדדים להטלת עיקול שקיבל תוקף של החלטה ביום 27.2.96 ולבטל כתוצאה מכך את העיקול הזמני ו/או לדון מחדש בבקשה לעיקול זמני (...)". 2. בדיון שהתקיים ביום 07.03.2000 שמעתי את חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המבקשת, וכתום הדיון, הוריתי לצדדים להגיש סיכומי טענות בכתב. 3. א. לאחר שעיינתי בסיכומי טענותיהם של באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ב. סבורני כי לאור החלטתו של כב' השופט נאמן מיום 03.08.99, במסגרת בשא 6769/99, אין מקום ואין הצדקה ליתן למבקשת את הסעדים להם עתרה. בא כוחה המלומד של המבקשת, עו"ד סלילת, טען בסיכומיו כי - "המבקשת מבקשת מבית המשפט הנכבד לקבוע שאם ביטול הבוררות נמחקה התביעה וזאת בהתבסס על החלטת כב' השופטת גילאור לפיה "תם הדיון בתיק אזרחי 153/96" ובהתבסס על כך שהאגרה הוחזרה לצדדים". בהחלטתו האמורה הורה כב' השופט נאמן על "החזרת הדיון בתיק לרשימת התיקים הפעילים בבית המשפט". ממילא, ברור, על כן, כי התובענה עודנה חיה וקיימת, ואין כל הצדקה להכריז על בטלותו של העיקול הזמני בשל כך שהדיון בתובענה "תם". הדרך להשיג על קביעתו האמורה של כב' השופט נאמן הינה על ידי פניה לערכאת הערעור ולא על ידי הגשת הבקשות דלעיל. ג. כאן המקום לציין שבעת שניתן העיקול הזמני, במעמד צד אחד, במסגרת המרצה 351/96, עברו הבקשה לעיקול זמני והתובענה עצמה את ביקורתו של בית המשפט, וכתום הדיון בבקשה "נחה דעתי כי לכאורה יש בידי המבקשת (היינו התובעת, המשיבה שלפני. ע.ג.) להוכיח כי היא זכאית לסעד המבוקש בתובענה". העובדה שכנגד המשיבה (התובעת) ניתן צו פירוק, אינה משמיטה את לכאוריות סיכויה של המשיבה לזכות בתביעתה. השינוי במעמדה של המשיבה גרם רק לכך שההליך ינוהל עתה על ידי מפרק החברה ולא על ידי המשיבה עצמה. על שום כך אינני רואה מקום לביטול הסכמתם של הצדדים שבעקבותיה הופקדה הערבות הבנקאית כאמור לעיל. 4. אחרית דבר א. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. ב. בנסיבות הענין, איני רואה מקום לפסוק הוצאות ושכ"ט עו"ד, ומן הראוי שהצדדים יטענו בענין זה, בסוף הדרך, בפני בית המשפט אשר ישמע את התיק לגופו. עיקול זמניעיקול