כל עוד אין בכך משום פגיעה בהגנתו של הנאשם, המגמה היא להותיר על כנם צירוף אישומים ובמיוחד צירוף נאשמים, בהתחשב בכך שהדבר תורם תרומה חיובית ממשית הן ליעילות הדיון והן לעשיית הצדק: ליעילות הדיון - בכך שעדים נשמעים פעם אחת ובחבילה אחת; לעשיית צדק - בכך שניתן פסק דין אחד החורץ משפט אחד לכל המעורבים, בעקבות קביעת עמדה אחת באשר לכוחן של הראיות. התביעה אינה חייבת לצרף באותו כתב אישום את כל הצדדים לעבירה. הצירוף נעשה הן מטעמי יעילות (של שמיעת העדים פעם אחת ובחבילה אחת), הן מטעמים מהותיים של עשיית צדק, דהיינו: שהעדים יישמעו על ידי אותו בית-משפט, אשר יקבע לגביהם עמדה אחת; ויכריע את הדין ויגזור את העונש - על כל המעורבים יחד". כלומר, הסמכות מסורה לידי התביעה. בתי המשפט לא התעלמו מן הסיכון שבצרוף זה על כל אחד מן הנאשמים, ובענין זה מביא המחבר קדמי את הדברים הבאים מן הפסיקה. האשמה של מספר נאשמים בכתב אישום אחד טומנת בחובה מעיקרה את הסיכון כי דבריו ותגובותיו של האחד יהיו בעלי השלכה על הגנתו של השני, אך על אף זאת, משהותר הצירוף עפ"י חסד"פ אין נאשם יכול לדרוש פסילתו של שופט בשל כך שראיה המובאת במסגרת הדיון בכתב האישום המשותף היא בעלת השלכה עליו. הסיכון שבצירוף אין לשכוח כי 'ההאשמה של מספר נאשמים בכתב אישום אחד טומנת בחובה מעיקרה את הסיכון כי דבריו ותגובותיו של האחד יהיו בעלי השלכה על הגנתו של השני ויש להביא זאת בחשבון, על אף שמבחינת הדין קיימת 'הפרדה מבחינת כשרות הראיות' באופן שבית-המשפט חייב להתעלם מראיה שאינה כשירה לחבותו של שותף לכתב האישום. ##להלן החלטה בנושא הפרדת אישומים:## 1. הנאשמים הועמדו לדין בכתב אישום שבו יוחסו להם החזקת סמים מסוכנים, עיסקה אחרת בסמים מסוכנים וקשר לפשע ביחס לעבירות אלה. על פי כתב האישום, היה מעורב בקשר אדם שלישי (להלן - יובל), ונגדו הוגש כתב אישום נפרד. 2. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום ונקבעו מועדים לשמיעת ראיות. קודם לשמיעת הראיות, החליף הנאשם 1 (להלן - המבקש) ייצוגו. במועד שנקבע לשמיעת ראיות, התייצבה עורכת דינו החדשה של המבקש, ועתרה להמנע משמיעת עדויותיהם של עדים שהתייצבו כדי להעיד, בטענה שבפיה עתירות לגילוי ראיה, שבחלקן ראיות חסויות, לגביהן הוצאה תעודת חסיון. בלית ברירה שוחררו העדים לדרכם ושמעתי את הטענות. לבקשת באת כח המאשימה, שהופתעה כאשר הועלתה הבקשה, התרתי לה להשיב לטענות במועד השני שנקבע לשמיעת ראיות במשפט, וביטלתי שמיעת עדים במועד זה. עוד הוריתי שבסיום שמיעת התשובה במעמד כל הצדדים, אשמע בדלתיים סגורות את אנשי המשטרה ואעיין בחומר החסוי, וזאת כדי להחליט בבקשה להסרת חסיון. עוד קבעתי שראוי היה שהבקשות תעלינה בשלב מוקדם יותר, דבר שהיה מאפשר הכרעה בהן מבלי הצורך לבטל שמיעת ראיות, ולפחות נמנע היה הצורך מהבאת העדים לבית המשפט. הוספתי וציינתי שבוזבז זמן שפוטי יקר, וכל צד יהיה רשאי לטעון לענין הוצאות הישיבות שבוטלו. 3. הישיבה השניה שתוכננה לשמיעת ראיות, נועדה, כאמור, לשמיעת תגובתה של באת כח המאשימה, היא המשיבה בבקשה לגילוי ראיות. עוד קודם לשמיעת התגובה, חזר סניגורו של נאשם 2 על בקשה שהעלה בישיבה הקודמת, ואשר הופנתה אז לבאת כח המאשימה, והפנה את הבקשה הפעם לבית המשפט. לדבריו, יוכל להגיע עם הפרקליטות להסכמה על מרבית העובדות שבכתב האישום, והמחלוקת מתייחסת רק לחלק מזערי של העובדות. עוד הוא טוען שבין הנאשמים קיים ניגוד אינטרסים, המצדיק, לדעתו, הפרדה של האישומים. 4. לאחר ששמע בישיבה הקודמת תשובה שלילית של באת כח המאשימה לבקשתו להפרדת הדיון, חזר על הבקשה עתה, תוך שהוא מבקש שבית המשפט יפעיל סמכותו שבסעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982- (להלן - החוק) ויורה על הפרדת האישומים. הוא הפנה לעובדה שהפרקליטות מצאה לנכון להפריד את משפטו של יובל, אף שהיה שותף לקשר גם הוא, ולדבריו, גם זו עילה התומכת בבקשתו. 5. כדי ליתן משנה תוקף לבקשתו, טען שעל פי בדיקתו, חומר הראיות הגלוי שהתביעה מתכוונת להביא לבית המשפט לא יביא להרשעת הנאשם 2. לעומת זאת, חומר הראיות החסוי, אינו מוכר לו, ויתכן שהוא כולל ראיות שיש בהן כדי לסכן את סיכויי הגנתו של נאשם 2. בהקשר זה הוסיף שגם אם ידחה בית המשפט את בקשת המבקש לחשוף את הראיות החסויות או חלקן, ייחשף בית המשפט עצמו לראיות אלה תוך כדי עיון בחומר החסוי לצורך מתן החלטה, וגם בכך הוא רואה סכנה להתרשמות של בית המשפט, העשויה לפגוע בהגנתו של הנאשם 2. 6. הוא הוסיף וטען, שאם תדחה בקשתו להפרדת האישומים, ובית המשפט יעיין בחומר החסוי, יאלץ לבקש מבית המשפט לפסול עצמו משמיעת משפטו של הנאשם 2, וזאת משום שבית המשפט נחשף לחומר העשוי להשליך לרעה על הגנתו של נאשם זה. 7. באת כח המאשימה התנגדה לבקשה. היא הסבירה את עמדת הפרקליטות בהפרדת משפטו של יובל, בכך שיובל הפליל את הנאשמים בתיק זה, וההפרדה נועדה לאפשר העדתו נגדם, לאחר סיום ההליך נגדו. לענין הבקשה שבית המשפט לא יחשף לראיות חסויות, הפנתה להחלטת השופט אזולאי בת"פ (ב"ש) 166/95 מדינת ישראל נ' שלום בן זכריה דומרני ואח' תקדין-מחוזי, כרך 96(3), תשנ"ו/תשנ"ז 1996. 8. בא כח הנאשם 2 ביקש ארכה להגיש אסמכתאות, והגיש הפניות לספרו של קדמי "על סדר הדין בפלילים" ולפסיקה. 9. על פי סעיף 87 לחוק, "מותר להאשים בכתב אישום אחד כמה נאשמים אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת;". קדמי כותב בספרו (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (תשנ"ח, חלק שני) 598), כי התביעה אינה חייבת לצרף באותו כתב אישום את כל הצדדים לעבירה, והוא מוסיף: "הצירוף נעשה הן מטעמי יעילות (של שמיעת העדים פעם אחת ובחבילה אחת), הן מטעמים מהותיים של עשיית צדק, דהיינו: שהעדים יישמעו על ידי אותו בית-משפט, אשר יקבע לגביהם עמדה אחת; ויכריע את הדין ויגזור את העונש - על כל המעורבים יחד". (ההדגשות במקור) כלומר, הסמכות מסורה לידי התביעה. 10. בתי המשפט לא התעלמו מן הסיכון שבצרוף זה על כל אחד מן הנאשמים, ובענין זה מביא המחבר קדמי את הדברים הבאים מן הפסיקה (שם; ההדגשה במקור): "ולא למיותר יהיה להבהיר: '... האשמה של מספר נאשמים בכתב אישום אחד... טומנת בחובה מעיקרה את הסיכון כי דבריו ותגובותיו של האחד יהיו בעלי השלכה... על הגנתו של השני...', אך על אף זאת, משהותר הצירוף עפ"י חסד"פ - '... אין נאשם יכול לדרוש פסילתו של שופט בשל כך שראיה... המובאת... במסגרת הדיון בכתב האישום המשותף היא בעלת השלכה עליו'. ג. הסיכון שבצירוף אין לשכוח כי 'ההאשמה של מספר נאשמים בכתב אישום אחד טומנת בחובה מעיקרה את הסיכון כי דבריו ותגובותיו של האחד יהיו בעלי השלכה... על הגנתו של השני...'; ויש להביא זאת בחשבון, על אף שמבחינת הדין קיימת 'הפרדה מבחינת כשרות הראיות' באופן שבית-המשפט חייב להתעלם מראיה שאינה כשירה לחבותו של שותף לכתב האישום" 11. בין השאר, כדי להתמודד עם סכנה זו, וגם כדי להשאיר את ההחלטה בדבר סדרי בירור המשפטים בידי בית המשפט, העניק המחוקק לבית המשפט סמכות, בסעיף 88 לחוק, להפריד משפט באישום מסויים או לגבי נאשם מסויים. 12. השאלה הנשאלת כאשר באה בפני בית המשפט בקשה של צד להפרדת המשפט, להבדיל מיוזמה של בית המשפט, האם יש מקום להפעלת הסמכות. מובן מאליו כי אחד השיקולים הראשונים אותו חייב בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה כזו, הוא אם ההפרדה (או דחית הבקשה להפרדה) עלולה לגרום לעיוות דין. עם זאת, כפי שמנסח זאת המחבר קדמי (שם, בעמ' 601) "כל עוד אין בכך משום פגיעה בהגנתו של הנאשם, המגמה היא להותיר על כנם צירוף אישומים ובמיוחד צירוף נאשמים, בהתחשב בכך שהדבר תורם תרומה חיובית ממשית הן ליעילות הדיון והן לעשיית הצדק: ליעילות הדיון - בכך שעדים נשמעים פעם אחת ובחבילה אחת; לעשיית צדק - בכך שניתן פסק דין אחד החורץ משפט אחד לכל המעורבים, בעקבות קביעת עמדה אחת באשר לכוחן של הראיות." בשלב זה שבו אנו נמצאים בהליך שלנו, לא שמעתי מפי סניגורו של הנאשם 2 נמוק משכנע מדוע יש צורך בהפרדת המשפט, ומדוע עשויה הגנתו של נאשם 2 להפגע מחמת דחית הבקשה. 13. ככל שהדבר נוגע לחומר החסוי, נקבע כבר שעיונו של בית המשפט בחומר החסוי, אינו יכול לשמש עילה לפסלות שופט, אלא במקרים חריגים. כך כתב הנשיא שמגר בע"פ 1/88 כוכבי נ' מדינת ישראל, פ”ד מב(1) 133, וחזר על כך והרחיב בע"פ 350/91, ממן נ' מדינת ישראל פ"ד מה(2) 345. הבסיס לעיקרון זה הוא בהכרה במקצועיותם של השופטים, להבדיל ממערכות מבוססות מושבעים. 14. הנשיא ברק אימץ את העיקרון, אולם הוסיף וכתב: "...עם זאת, קיימים מקרים מיוחדים וחריגים, שבהם ה'מסה' של הראיות הלא קבילות שאליהם נחשף השופט היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו. גדר הספקות היא תמיד אם בנסיבות העניין, עניין לנו במידע לא קביל ששופט מקצועי יוכל 'להתגבר' עליו, תוך שיעשה משפט ויראה שנעשה צדק, או שיש לנו ענין ב'מסה' כה כבדה של מידע לא קביל, עד שיש בכוחה להכריע גם את השופט המקצועי, או לפחות לעורר חוסר אמון ביכולתו של השופט להכריע אותה" (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 329, 335; להלן - ענין פרידן). באותו ענין, הבהיר הנשיא ברק מדוע המקרה שבו דן שם, הוא מיוחד וחריג, עד כדי צורך לקבוע שאם השופט באותו ענין ישמע עדותו של עד, יפסל מלשבת בדינו של המערער. בין השאר ציין שהמערער ואותו עד היו שותפים באישום וכן בגיבוש קו ההגנה, ולאחר מכן הפנה העד עורף למערער, והובטח לו שעדותו לא תהיה קבילה במשפטו של המערער. עוד מציין הנשיא ברק שעדותו של העד מלאה פרטי פרטים, ומשתרעת על גזרה רחבה של האישומים כנגד המערער, "...היא ממלאת אותם חללים, העשויים להתקיים במערכת ראיות התביעה, לאורכה ולרוחבה. היא עשויה לחזק את האמון או את חוסר האמון בראיות התביעה או בראיות ההגנה במשפטו של פרידן..." (שם, מעמ' 335). 15. טרם ראיתי את החומר החסוי, ולא ידועה לי מהותו של המידע שבו. עם זאת, כבר בשלב זה ניתן לראות הבדל בסיסי בין הנסיבות שנדונו בענין פרידן לבין עניננו. באותו ענין דובר על עדות שותף, שתשמע בהליך אחר. עדות כזו, מעצם טבעה, מחייבת קביעה שפוטית לגבי מהימנותה. לעומת זאת, בעניננו מדובר בחומר חסוי. איני יודע עדיין אם ייחשף חלק כלשהו ממנו. מכל מקום, בשלב הבירור בדבר גילויו, איני בוחן מהימנות התוכן של הראיות החסויות, ודינו כדין חומר חקירה גולמי גלוי המובא לידיעת השופט, ולפיכך, הבסיס לחשש של הנאשם 2, במידה שיש להתחשב בו, מצומצם בהרבה מאשר בענין פרידן. לענין יכולתו של שופט מקצועי להתעלם ממידע שאינו חלק מחומר הראיות, ע"פ 6808/94 יורם בן יונה פנחס נ. מדינת ישראל, דינים עליון, כרך לז, 956. 16. לכאורה ניתן לטעון שיש פגם בחשיפת חומר ראיות חסוי בפני השופט, מחשש שהשופט יושפע ממנו. לחשש כזה יש שתי תשובות: האחת, כי שופט מקצועי לא יושפע מחומר כזה המובא לעיונו ואינו ראיות המוצגות במשפט, והאחרת, כי היוזמה לחשיפת השופט לחומר כזה היא של הנאשם, ולפיכך הוא אינו יכול לטעון לפגם בהליך אותו יזם. הנאשם 2 לא יזם את העתירה להסרת החסיון, ולכן הנמוק השני אינו ישים לגביו. הנמוק הראשון נראה, לכאורה, כמספיק כדי לדחות את הבקשה. אם לא ייחשף החומר, לא ידע הנאשם 2 לאילו ראיות נחשפתי, והבחינה של השפעתה של חשיפה כזו, תוכל להעשות, אם יורשע הנאשם 2, בערעור על הרשעתו, או, אם יבחר הסניגור להעלות טענת פסלות וזו תדחה - בערעור על ההחלטה. 17. בשולי הדברים ראוי להעיר כי אם סבור סניגורו של נאשם 2 שיוכל להגיע להסכמה עם התביעה על מרבית העובדות, אין דבר המונע בעדו להגיע להסכמה כזו גם ללא הפרדת המשפט. 18. התוצאה, אם כן, שאני דוחה את בקשתו של נאשם 2 להפריד את משפטו. כמוסכם, נמסרה הודעה מהלשכה לבאי כח הצדדים כי ההחלטה עומדת לרשותם במזכירות. אני קובע דיון במעמד התביעה ואנשי המשטרה, לעיון בחומר החסוי, ליום ד' 21.6.00 שעה 9.30. חלק זה של ההחלטה הודע לב"כ המאשימה. משפט פליליסדר דין פליליכתב אישוםאיחוד אישומים / הפרדת אישומים