פסק דין 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות (כב' השופט לחוביצקי), שניתן לזכות המשיבים בת"ק 2315/99 בהיעדר הגנה מטעם המערערים. הבקשה תידון כאילו ניתנה רשות ערעור בהתאם להוראת תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976. 2. בתביעה שהגישו המשיבים ביום 19.4.99 לבית משפט קמא, טענו כי רכשו מאת המערערת 2, שהמערער 1 מנהלה, אמבט ג'קוזי (להלן - האמבט), ונציגיה אף התקינו אותו בביתם החדש. לטענתם בוצעה ההתקנה בחובבנות וברשלנות, כאשר חלקים שונים לא תאמו את פרטי העסקה, ובהמשך אף הסתבר כי האמבט אינו פועל באופן תקין. עוד טענו המשיבים כי ניסיונותיהם המרובים להתקשר עם המערערים, ולתאם עמם את התיקונים וההחלפות הנדרשים נענו ביחס מזלזל ובטיפול גרוע, שהותירם ללא אמבט תקין. בתביעתם ביקשו המשיבים לחייב את המערערים בהחלפת האמבט בחדש, ולפצותם בסך 14,000₪ בגין ההוצאות שנגרמו להם (ללא פירוט הנזק) ועל עגמת נפש והוצאות משפט בסך 1,000₪. 3. התביעה וזימון לדיון שנקבע ליום 5.9.99 נשלחו למערערים לפי המען: מושב אחיסמך, משק 80. אישור המסירה חזר ביום 11.5.99 מסיבה "לא נדרש" (אישור ראשון). ביום 28.6.99 נרשם על גבי אישור המסירה כי המסמכים נמסרו לפקידה במען הנ"ל, אשר סירבה לחתום (אישור שני). טרם קבלת האישור השני התיר בית משפט קמא למשיבים לבצע מסירה אישית. על אישור המסירה נרשם, כי ביום 15.7.99 נמסר במען הנ"ל כתב התביעה לאדם שהציג עצמו בשם משה, ותואר כ"אדם דתי עם זקן", אשר סירב לחתום על אישור המסירה, וגירש את המשיבים מן המקום (אישור שלישי). 4. לבקשת המשיבים מיום 25.8.99, שלה צירפו תמונות המעידות, לכאורה, על הפגמים באמבט ובהתקנתו, וכן מסמכים בדבר נכותו של המשיב 1 והיזקקות רפואית לשימוש באמבט ג'קוזי שנמנע ממנו - ניתן ביום 26.8.99 פסק דין בהעדר הגנה. בפסק הדין חוייבו המערערים לשלם למשיבים סך 15,000₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. בנוסף נפסקו לזכותם הוצאות בסך 1,500₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד. 5. ביום 31.8.99 הגישו המערערים כתב הגנה, שבו העלו טענות מקדמיות בדבר סמכות עניינית, בטענה ששווי התביעה חרג מסמכות ביהמ"ש לתביעות קטנות, ובנוסף התבקש גם סעד של אכיפה. הפיצוי שנתבע מופרז לאור מחיר האמבט - 3,000₪ ועלות התקנתו - 500₪. כן נטען כי השירות שניתן למשיבים היה סביר והוגן. ראוי לציין כי מועד הדיון שנקבע ליום 5.9.99 נרשם על גבי כתב ההגנה. מכאן המסקנה שמועד הדיון היה ידוע למערערים. בתיק של בית משפט קמא אין זכר להופעת המערערים במועד האמור. לעומת זאת באותו מועד דחה בית משפט קמא את בקשת המשיבים להבהרת פסק הדין, וקבע כי המשיבים "אינם זכאים גם לג'קוזי חדש וגם לפיצוי מלא בעבור הג'קוזי נשוא התביעה". לבקשת המשיבים מיום 3.10.99 הבהיר בית משפט קמא בהחלטתו מיום 5.10.99 "למען הסר ספק פסק הדין ניתן נגד הנתבעים - כפי שמופיעים בכותרת בקשה זו", דהיינו - המערערים דכאן. ביום 27.9.99 הגישו המערערים בקשה לביטול פסק הדין בטענה שכתב התביעה הגיע לידיהם רק במהלך פגרת בתי-המשפט. כתב ההגנה הוגש, לטענתם, במועד, שכן ימי הפגרה אינם באים במניין. עוד נטען כי המערער 1 התייצב ביום הדיון אך נאמר לו כי ניתן פסק דין ולא יתקיים דיון. סיכויי המערערים, כנטען בכתב ההגנה שהגישו, טובים. לאחר קבלת תגובת המשיבים, קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 3.11.99 כי המסירה בוצעה כדין "עוד ביום 28.6.99 ולא במהלך הפגרה", וכי "סירובם לחתום על אישור המסירה אין בו כדי להושיעם", ודחה את הבקשה. מכאן הערעור. 6. המערערים חזרו על הטענות שהעלו בבקשה לביטול פסק הדין, הטעימו חוסר דיוק בשמותיהם, טענו לליקויים בביצוע המסירה, חזרו על הטענה כי כתב ההגנה הוגש במועד לאחר ש"לחלוטין במקרה" גילו את מסמכי התביעה ביום 17.8.99, וכי התיקון מיום 5.10.99, לאחר מתן פסק הדין - פסול. על כך הגיבו המשיבים, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות "אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר", וכי בכפוף לתקנות, עליו לפעול "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (§62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-, להלן - החוק). מלכתחילה מענם של המערערים היה מדוייק. הבקשה לתיקון טעות סופר בכתב התביעה הוגשה לאחר שנודע למשיבים שמם המדויק של המבקשים, מתוך כתב הגנתם, שבו לא הועלתה כל טענה לא ביחס לכשרות המסירה, ולא ביחס לדיוק בשמותיהם. את החסר בהוכחת הנזק - ביקשו המשיבים להשלים בתגובתם, כשם שעשו בתגובתם לבקשה לביטול פס"ד. 7. לגופו של עניין: א. טענת חוסר סמכות עניינית שהעלו המערערים נדחית, משפירש בית משפט קמא את הסעדים שביקשו המשיבים כסעדים מתחלפים, כעולה גם מהחלטתו מיום 5.9.99, וכאשר כל אחד מן הסעדים מצוי בגדר סמכות בימ"ש לתביעות קטנות. ב. בטענות המערערים בדבר ליקויים במסירה - אין ממש. השתלשלות הליך המסירה מצביעה על ניסיונות להתחמק מקבלת מסמכי בי-דין. ג. פגרת בתי המשפט אינה רלוונטית למניין הימים בבתי המשפט לתביעות קטנות, באשר אינה חלה בהם (תקנה 1 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג1983-, וראה לעניין זה בר"ע (י-ם) 3275/98 אי.וו.טי.אר (1981) בע"מ נ' אביב תקדין-מחוזי 98 (4) 587), ולכן הוגש כתב ההגנה במקרה הטוב באיחור של 30 יום לפחות. ד. על המבקש לבטל פסק דין ליתן הסבר לפשר האיחור בהגשת הבקשה. רק לאחר שעבר את המשוכה הראשונה יבדוק בית משפט סיכויים (ראה בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל פ"ד כו(1) 772, 773). במקרה דנן המערערים לא עמדו בחובת מתן הסבר נאות לאיחור בהגשת כתב ההגנה. גם הבקשה לביטול פסק הדין, הוגשה באיחור בשים לב לכך שמועד מתן פסק הדין היה ידוע למערערים עוד ביום 5.9.99. די היה בטעם זה לדחות את הערעור. אף על פי כן, בשים לב לטענות ההגנה בעיקר בשאלת היריבות עם המערער 1 וכן בשאלת גובה הנזק, נראה לי כנכון לקבל את הערעור באופן חלקי. 8. לפיכך אני מקבלת את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא לשמיעת ראיות בשאלת היריבות עם המערער 1 וכן בשאלת הנזק, אולם זאת בתנאי מפורש שהמערערים יפקידו בקופת ביהמ"ש קמא לא יאוחר מיום 1.5.00 שעה 12:00 סך 20,000₪ או ערבות בנקאית אוטונומית שתעמוד בתוקף עד לתום ההליכים. היה ולא תבוצע ההפקדה כאמור, יעמוד פסק הדין של בית משפט קמא בעינו, והערעור עליו יידחה. על הסכום שפסק בית משפט קמא יתווסף הסך של 750₪, בתוספת ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. רשות ערעור (בזכות או ברשות)תביעות קטנותערעור