החלטה 1. בקשה לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט לרפואת עיניים, פרופ' בנימין מילר, (להלן: פרופ' מילר), שהוגשה לתיק העיקרי ת.א 11180/97 מיום 31.08.00. בשעתו, מיניתי את המומחה פרופ' מילר מבית החולים רמב"ם כמומחה בתחום רפואת העיניים, באשר לתביעה נגד המשיבה בגין תאונה שארעה לתובע במסגרת עבודתו אצל הנתבעת. ביום 31.08.00, ערך פרופ' מילר את חוות דעתו לאחר שבדק את התובע, והסתמך על ממצאים רפואיים שונים. כעולה מחוות דעתו של פרופ' מילר, אכן סובל התובע מאיבוד חלק נכבד משדה הראיה שלו, אך לדעתו, של פרופ' מילר, לאור המסמכים ולאור הרישום במרפאתו, הפגיעה בראיה לא נובעת מתאונה, של התובע אצל הנתבעת, אלא מארוע מוחי שארע לתובע בינואר 94 שלדעתו של פרופ' מילר אינו קשור לתאונה. 2. בעקבות חוות הדעת של פרופ' מילר (להלן: חוות הדעת), פנה ב"כ התובע ביום 03.09.00 בשאלות הבהרה לפרופ' מילר ונתקבלה תשובתו של פרופ' מילר ממנה עולה כי אכן בפברואר 94 נבדק התובע על ידי פרופ' מילר (זאת לפני שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בעניינו של התובע). בהסתמך על תקנה 126 לסד"א, הקובעת כי מומחה שיעץ עיצה או חיווה דעתו לאדם בעניין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו עניין שאותו אדם צד בו, והואיל וכאמור היה התובע בבדיקה אצל פרופ' מילר. מכאן, לפי דעתו של התובע, אין מנוס מן המסקנה כי יש לפסול את חוות דעתו של פרופ' מילר. הנתבע/המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי לא היה פגם במינויו של פרופ' מילר. 3. בתצהירו של התובע אשר צורף לבקשה, מודה התובע כי הוא ידע שפרופ' מילר מכיר אותו מבדיקה שבעבר, אך הוא לטענתו לא ידע כי יש לכך השלכה משפטית, ולא דיווח על כך לאף אחד לאחר הבדיקה. מאידך, כך מצהיר התובע, הוא סיפר על הבדיקה שלו אצל פרופ' מילר לבא כוחו, עו"ד שמיר תוך שהוא מציין כלאחר יד שגם פרופ' מילר היה בין הרופאים אשר ראו את התובע בעבר. מתצהיר זה עולה חד משמעית שבטרם ניתנה חוות דעתו של פרופ' מילר, כבר ידע התובע, ואת ידיעתו יש לייחס, לאור האמור, גם לבא כוחו, שפרופ' מילר הכיר את עניינו של התובע, הרלוונטי לתביעה, עוד בטרם ניתן הצו למינויו, של פרופ' מילר, כמומחה מטעם בית המשפט. בכל זאת, לא דווח על כך לבית המשפט עד שניתנה חוות דעתו של פרופ' מילר, שתוצאותיה אינן "טובות" לתובע. הכלל הוא, שאין זה מן הראוי שמי שמכיר בפגמים חוקיים, שותק, עד אשר יראה את התוצאה המתקבלת, ואם היא אינה מתאימה לו, הוא ימחה על הפגמים, ואם התוצאה תתאים לו, הוא ישתוק. בנדוננו, אכן שתק התובע עד אשר ראה כי חוות דעתו של פרופ' מילר אינה לטובתו, ורק אז השמיע את מחאתו. עוד יצויין כי בשעתו פרופ' מילר לא חיווה את דעתו, בסוגיה שבנדוננו, אלא רק בדק את התובע. ולכן, תקנה 126 לא חלה עליו. עוד יודגש, כי פסילת המומחה (בנדוננו פרופ' מילר), מן הטעם שהוא כבר חיווה דעה באשר לעניינו של התובע בעבר, אפשרית רק בשלב של המינוי, ולא לאחריו. כך נובע מלשון תקנה 126. 4. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' בנימין מילר, והיא תהיה חלק מן הראיות אשר בפני בית המשפט. בשלב זה, כמובן שלא דנתי במשקלה של חוות דעת זו, אלא אך ורק באשר לעצם קבילותה כראיה. הוצאות הבקשה ידונו במסגרת מתן פסק הדין בתיק העיקרי. עינייםפסילת מומחהמומחה מטעם בית המשפטחוות דעת מומחהפסילת חוות דעתמומחהחוות דעת