החלטה 1. בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת נמרודי מתאריך 14/3/00 ליתן למשיבה רשות להתגונן בתביעה שהגישה המערערת נגדה. הערעור נדון על דרך של סיכומים בכתב. כללי 2. שיקול הדעת הרחב האם, ובאילו תנאים, תינתן רשות להתגונן מצוי בידיה של הערכאה הדנה באותו עניין. ככלל, בית המשפט שלערעור לא יתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, למעט במקרים יוצאי דופן (ראה: ע"א 169/82 (ר"ע 273/81) כץ נ' מלינה בע"מ (בפירוק) פ"ד לט(1) 511, 518). בית המשפט שלערעור ייטה להתערב פחות בשיקולי הערכאה הראשונה במקרים בהם ניתנה רשות להתגונן, כבענייננו, להבדיל ממקרים בהם לא ניתנה רשות להתגונן (ראה: ע"א 427/63 טריבלסקי נ' מטמור פ"ד יח (1) 80, 83; וכן: ד' בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (1996, מהדורה V) בעמ' 43). כיוון שכך, אם יימצא כי בהחלטתה של כב' הרשמת לא נפל פגם המצדיק התערבות ערכאת הערעור, הערעור יידחה והתובענה תתברר על-פי סדר הדברים הרגיל. 3. קבלת תובענה אשר הוגשה על דרך סדר דין מקוצר מוצדקת רק כאשר ברור למעלה מכל ספק, כי אין לנתבע הגנה או כי אין להגנתו כל סיכוי שתצלח. די לנתבע להראות כי ההגנה לה הוא טוען אפשרית, ולו בדוחק, כדי לחייב את בית המשפט ליתן לו רשות להתגונן. הדיון בבקשת הרשות להתגונן נועד לבחון האם חקירתו של המצהיר ותצהירו מגלים, לכאורה, כי לנתבע (המבקש) עומדת הגנה חוקית העשויה להגן עליו בפני התביעה (ראה: ע"א 478/75 אנגלנדר נ' אשכנזי פ"ד ל(3) 437, 443. וכן: ד' בר-אופיר, שם, בעמ' 95). במלים אחרות, אין דורשים כי השופט או הרשם ישתכנעו כי לנתבע, אשר ביקש רשות להתגונן, יש סיכוי טוב להצליח בהגנתו, אלא די שישתכנעו בכך שלמבקש יש סיכוי כלשהו להצליח בהגנתו, אם ראיותיו תתקבלנה כמהימנות. בית המשפט לא יעניק לנתבע - המבקש - רשות להתגונן כאשר הגנתו הלכאורית, כפי שעולה מתצהירו, הופרכה בחקירה הנגדית. עם זאת, אם הגנתו הנטענת של המבקש לא הופרכה בחקירה הנגדית אלא אך "נחלשה" מאוד כתוצאה ממנה, תינתן למבקש רשות להתגונן אם קיימת עדיין אפשרות, ולו קלושה, כי לאחר שיתקיים שלב ההוכחות במשפט יתברר כי יש יסוד לטענות ההגנה (ראה: ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת ואח' פ"ד כ(2) 141, 143). 4. סיכומה של נקודה זו. אם עולה מן התצהיר ומן החקירה הנגדית כי קיים בסיס לסתירת התביעה, אין בית המשפט רשאי לשקול את סיכויי הנתבע להוכיח עובדות אלה. עליו לתת לנתבע רשות להתגונן ולהותיר את ההכרעה לבית המשפט אשר ידון בתובענה בדרך הרגילה. רק אם השתכנע השופט או הרשם כי אין כל טענה הגיונית בפי הנתבע, הוא רשאי לסרב לבקשה למתן רשות להתגונן ולפסוק לטובת התובע (ראה: ד' בר-אופיר, שם, בעמ' 97-96; וכן: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (1999, מהדורה V) בעמ' 291). יתירה מזאת, גם אם הגנתו של המבקש נראית לבית המשפט מפוקפקת, ואף אם חלק מטענות ההגנה נתגלו ככוזבות במהלך החקירה הנגדית, אל לו לבית המשפט לסרב לבקשה ליתן רשות להתגונן, שכן משקל הראיות אינו נקבע בעת הדיון בבקשה. כל שעל השופט או הרשם לקבוע הוא, אם טענות ההגנה מתקבלות על הדעת, אם יש להן אחיזה בחומר שבפני בית המשפט ואם אינן "קלוטות מן האוויר" (ראה: ד' בר-אופיר, שם, בעמ' 100-99; וכן: ע"א 295/65 חברת חלקות 56, 57 בגוש 6912 בע"מ ואח' נ' פוגל ואח' פ"ד יט(4) 236, 238). רק אם נשמטה הקרקע מתחת לעובדות להן טוען המבקש בעת חקירתו הנגדית על התצהיר, רשאי בית המשפט להסיק כי המדובר ב"הגנת בדים" וכי אין כל יסוד למתן רשות להתגונן. אולם, כל עוד יש בטענות המבקש משום הגנה, ולו דחוקה, זכאי הוא לדיון מלא במשפט עצמו (ראה: ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ סניף כרמיאל פ"ד מא(1) 253, 257). מן הכלל אל הפרט 5. ישומם של הכללים שהובאו לעיל לעובדות ענייננו מוביל למסקנה, כי לא נפל כל פגם בהחלטת כב' הרשמת אשר מצדיק התערבות בהחלטה ליתן למשיבה רשות להגן. 6. המערערת חולקת על שני ה"ראשים" בגינם ניתנה הרשות להתגונן. לעניין טענות המערערת באשר למתן רשות להתגונן בגין היעדר אישור של המשיבה על ביצוע עבודות החפירה כקבוע בהסכם. הודאת המשיבה בעת החקירה הנגדית של המצהיר מטעמה כי נחפרו למעלה מ- 10,000 ממ"ק מעידה אמנם כי המערערת ביצעה חפירות נרחבות מאלה עליהן הוסכם בהסכם. עם זאת, אין בכך כדי להוות "אישור" כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים. ההסכם בין הצדדים קובע כי: "התשלום השני של יתרת הסכום על-פי חוזה זה ישולם לאחר גמר העבודה האמורה ע"י הקבלן ולאחר קביעת הכמות הסופית המחייבת את העמותה לתשלום ובכפוף לאישורם ע"י האדריכל "חיים שחר" ואישור נציג העמותה ולשביעות רצונה המוחלטת של העמותה בגין טיב ביצוע העבודה..." המערערת צרפה לכתב התביעה אישור של האדריכל שחר, לגביו טוענת המשיבה כי בוטל מחמת טעות. טענה זו לא נסתרה. אין מחלוקת כי לא צורף אישור נציג העמותה. נראה, לכאורה, כי פרוש נכון של אומד דעתם של הצדדים לחוזה הוא, כי יש לקרוא את התנאי בדבר אישור העבודה יחד עם הדרישה כי העבודה תבוצע לשביעות רצונה של המשיבה. מכך שבפועל ניאותה המערערת לבצע חפירות נרחבות מאשר סוכם, ומכך שהחוזה עצמו קובע כי התשלום השני יבוצע לאחר קביעת "הכמות הסופית" ניתן להסיק כי המערערת הסכימה, ולו הסכמה מכללא, לבצע את עבודות החפירה על-פי הנדרש על-ידי המשיבה ולשביעות רצונה. דא עקא, טענת המשיבה היא, כי העבודות באתר לא הגיעו אל סיומן ונותרו עדיין עבודות שלא בוצעו, כמפורט בסעיף 1ד. לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן. בנסיבות אלה, צדקה כב' הרשמת כאשר קבעה כי טענת המשיבה, כי לא מולאו התנאים המקימים למערערת זכות לקבלת תשלום, היא טענת הגנה אפשרית. 7. אשר לטענות המערערת בענין מתן הרשות להתגונן בנימוק, כי ייתכן שהמערערת לא עמדה במועד שנקבע לסיום העבודה ולכן אינה זכאית לתשלום - טוענת המערערת, כי טענה בדבר איחור בביצוע העבודה ונזק שנגרם למשיבה בעקבותיו מקומה הראוי להתברר הוא במסגרת תביעה שכנגד, וכי אין נותנים רשות להגן במטרה לאפשר לנתבע להגיש תביעה שכנגד. אני סבורה, כי טענה בדבר איחור בביצוע היא במובהק טענה המקימה לנתבע הגנה אפשרית. זוהי טענה בדבר הפרת הסכם אשר מקימה עילת הגנה אפשרית לנתבע, קל וחומר כאשר המדובר בעבודה שלא רק שבוצעה באיחור, אלא טרם הושלמה. אף הקביעה כי אין נותנים רשות להגן במטרה לאפשר לנתבע להגיש תביעה שכנגד אינה מדוייקת. אמנם, הכלל הוא כי אין מעניקים רשות להתגונן אך מן הטעם שהנתבע רוצה להגיש תביעה שכנגד. אולם, במקרים נדירים ובנסיבות מיוחדות, בית המשפט ייתן רשות להתגונן כדי לאפשר לנתבע להגיש תביעה שכנגד. על הנתבע להראות כי לא זו בלבד שיש לו תביעות נגדיות נגד התובע, אלא שיש לו גם הגנה מפני התביעה אשר הוגשה כנגדו (ד' בר-אופיר, שם, בעמ' 31-30; וכן: ר"ע 511/85 אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד לט(3) 728). במקרה שבפנינו נראה, לכאורה, כי לא רק שיש למשיבה טענות הגנה נגד התביעה, אלא כי התביעה שכנגד נובעת מן התביעה העיקרית ונסמכת על אותה מסכת עובדתית ומשפטית. אין המדובר בתביעה שעדיין לא התגבשה ולכן אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן לשם הגשתה על דרך של תביעה שכנגד, אלא בתביעה קיימת, אשר כבר הוגשה (ראה: ע"א 222/58 הלוואה וחיסכון נתניה בע"מ נ' אסוך ואח' פ"ד יב(2) 1416,1415; וכן: ע"א 288/63 מלון סמדר בע"מ נ' גזית רחובות חברה לבניין בע"מ פ"ד יז(4) 2885, 2889). על יסוד כל האמור לעיל אני מחליטה לדחות את הערעור. המערערת תשלם למשיבה שכר טרחה והוצאות בסכום כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בקשת רשות להתגונןערעור