החלטה בבקשתה שבפני, עותרת המבקשת למתן צו מניעה כנגד המשיבים, ולפיו ייאסר על המשיבים ועל כל הפועלים בשמם, להעתיק ולהדפיס לייצר למכור להפיץ ולשווק את יצירות האמנות נספחים א' ב' ג' לעתירת המבקשת. עוד עותרת היא למנוי כונס נכסים אשר יתפוס מחזקתם של המשיבים בכל מקום, כל הדפס, תמונות, פוסטרים, וכל מוצר אחר אשר הוכן לייצור ו/או יוצר תוך העתקת יצירות האמנות הנ"ל., המבקשת טוענת כי הנה בעלת זכויות היוצרים ביצירות האמנות הנ"ל, והיא סומכת טענתה על אישור הצייר שצייר את היצירות. לטענתה - הינה בעלת הרשאה לעשות שימוש מכל סוג שהוא בישראל היוצרים, בין היתר ביצירות האמנות א' (8-2) ו- ג' (4-1) כמפורט באישור בעלי זכויות היוצרים מארה"ב חברת פנקי אנטרפרייז מניו יורק ארה"ב, אשר לטענת המקשת זכויות היוצרים ביצירות א' (8-2) הומחו למבקשת. בין המבקשת למשיבה 1, התקיימו יחסי מסחר אשר במסגרתם גרמה המשיבה 1 להדפסת פוסטרים מבד בסין של יצירות האמנות שבבעלות המבקשת, לטענתה, כמו גם יצירות האומנות של בעל זכויות היוצרים מארה"ב עפ"י המחאת הזכויות וההרשאה שנתנה על ידו למבקשת לטענתה. הבקשה שבפני הוגשה לאחר שהמבקשת לטענתה קיבלה דיווחים מלקוחותיה שטענו כי הפוסטרים מבד, שעל גביהם הודפסו יצירות האמנות א' (8-1) משווקים ע"י צדדים שלישיים במחירים הנמוכים ממחירוני המבקשת והנמוכים מאלה עליהן התחיבה המשיבה כנטען. עוד התגלה למבקשת לטענתה כי לאחר שביקשה מהמשיבה 1 להדפיס פוסטרי ב ד בסין של 7 יצירות אמנות (נספחים ב') שזכויות היוצרים בהם הם של המבקשת לטענתה, התגלה לה כי יצירות אלה מועתקות ע"י המשיבה 1 ובנוסף כי היא מעתיקה על גבי פוסטר נייר זוהר 4 יצירות אמנות אחרות שהזכויות בהן כאמור הומחו למבקשת (נספח ג' 4-1), ומשווקת אותם ובמחירים מתחת למחירון המוסכם. אדון תחילה בשאלת סמכותו הענינית של בית משפט השלום לדון בבקשה. הכלל הוא כי לגבי בקשות למתן סעד ארעי - נאלצת הסמכות לדון בבקשה מן הסמכות לדון בתביעה גופה, והשאלה תהא איפוא רק, אם מוסמך בית המשפט לדון בתביעה. על כן - בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני יכול המשיב בבקשה להתנגד למתן צו המניעה הזמני בטענה, כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה, והיה ויתברר לבית המשפט כי אין לו סמכות לדון בתביעה - נבצר ממנו מליתן את סעד הביניים. וראה: י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, המהדורה השביעית בעמ' 84. סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984 קובע את סמכותו של בית משפט השלום, בין היתר, הדן בענין אזרחי - ליתן צו עשה או צו לא תעשה וכל סעד זמני אחר. הדברים אמורים כמובן בענין שבסמכותו של בית המשפט. על כן - אם שווי הענין אינו עולה על מליון ש"ח - והוא ניתן להערכה, מוסמך גם מוסמך בית משפט השלום לדון בו. על מנת לקבוע את סמכותו של בית משפט זה לדון בענין, יש לבחון איפוא את סמכות בית המשפט לדון בתביעה העקרית. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע עותר בו למספר סעדים חלופיים: א. למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להעתיק או להדפיס או למכור או להפיץ את יצירות האמנות נשוא התביעה, ולהורות להם על פי סעיף 3(3) לפקודת רשויות יוצרים למסור לתובעת את כל הדפסי הציורים שבידיהם, אוב בשליטתם, עוד עותרת היא לצו מתן חשבונות, ולפיצויים בסכום של 30,000 ש"ח. אין חולק כי התביעה לפיצויים בסכום של 300,000 ש"ח היא בתחום סמכותו הענינית של בית משפט השלום. כך גם אין חולק כי התביעה למתן חשבונות, שבצידה סעד כספי בסך של 300,000 ש"ח אף היא בתחום סמכותו של בית משפט השלום. נותר עוד לדון בשני הסעדים הנוספים המתבקשים: צו המניעה הקבוע האוסר על הנתבעים להעתיק למכור להפיץ ו/או לשווק את יצירות האמנות וכן צו עשה קבוע, שלפיו תבקש בית המשפט להורות על פי סעיף 3(3) לפקודת זכויות יוצרים למסור למבקשת התובעת את כל העתקי הדפסי הציורים שבידם או בשליטתם של הנתבעים או מי מהם. המבקשת/ התובעת הקפידה בעניננו לתחום את הסעד המבוקש לסעד בסך 300,000 ש"ח, כאמור בסעיף 35(1) לתביעה: "בשלב זה ובטרם התברר מלוא שעור הנזקים כמפורט לעיל, מעמידה התובעת את נזקיה באופן מצטבר או חלופי, לצרכי אגרה ע"ס 300,000 ש"ח." אלא שהסעדים להם עותרת המבקשת בסעיף 34 לכתב התביעה קרי: מתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים או מי מטעמם להעתיק ו/או להדפיס ו/או ליצור ו/או למכור ו/או להפיץ ו/או לשווק את יצירות האמנות נשוא תביעה זו, סעד של מסירת כל עותקי ו/או הדפסי הציורים שבידי הנתבעים, וסעד של מתן חשבונות - אלה הם סעדים שאינם נתונים לשומה ו/או להערכה, ואינם מצויים בסמכותו העניינית של בית המשפט השלום, כי אם בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין בענין רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נ' רחל שוורץ (פורסם דינים עליו כרך נה' 763) נקבע (מפי כב' השופט ת. אור) כי מקום שאחד הסעדים המבוקשים בתביעה הוא בסמכות בית המשפט המחוזי, ואילו האחר הינו בסמכות בית משפט השלום הסמכות לדון בצו המניעה היא לבית המשפט המחוזי, ואילו הסמכות לדון בסעד הכספי היא לבית משפט השלום, ולפיכך יש להפריד את הדיון בשני הסעדים. אכן, כטענת המשיבה - צו המניעה לו עתרה המבקשת אינו ניתן להערכה כספית ועל כן הסמכות לתתו מסורה לבית המשפט המחוזי מכח סמכותו השיורית, ואילו הסמכות לדון בתביעה לסעד הכספי בסך 300,000 ש"ח היא של בית משפט השלום. אי לכך אין לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בבקשה למתן צו מניעה זמני ועל כן היא נדחית. אני מחייבת את המבקשת לשאת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח, בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. צו מניעה זמנידיוןצוויםצו מניעה