החלטה המבקשים הגישו בקשה לפטור אותם מתשלום אגרה והפקדת ערבון. הבקשה נסמכת על תצהיר שניתן על ידי המבקש 2. לפי תצהיר זה, המבקשת 1 "הינה חברה בע"מ, היא אינה פעילה ואין לה הכנסה כלשהי". כן נאמר בתצהיר על המבקשים האחרים כי אלה הוכרזו כחייבים מוגבלים באמצעים, לאחר חקירת יכולת שעברו. המצהיר מוסיף ומסביר כי הוא אינו עובד, ואילו אשתו, המבקשת 3, עובדת כאחות, ושכרה משמש לפרנסת כל המשפחה. המשיב מתנגד לבקשת הפטור. המשיב טוען כי הבקשה אינה מפורטת דיה, ואין בה "תשתית ולו מינימלית, לבקשה לפטור מאגרה". כן אומר המשיב שהמבקשים לא הצביעו על סיכוי כי בקשתם תתקבל לגופה. בקשת המבקשים אינה עונה אחרי ההוראות האורתודוכסיות, בכל הנוגע לבקשה לפטור מאגרה ומערבון. אין בה פירוט ביחס לרכושם של המבקשים, מקורות הכנסתם בששת החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה, או פרטים על הכנסות בני ביתם. עם זאת, מצורפות לבקשה החלטות שיפוטיות בהן הוחלט, לאחר חקירה, כי המבקשים הם חייבים מוגבלים באמצעים. אמת, החלטות אלה אינן מחייבות. הן אינן בבחינת סוף פסוק, עם זאת, הנתונים המוצגים בהן, הנם בעלי תוקף משכנע לא פחות מטענות האווירה שהתשובה מטולאת בהן, כמו למשל: רמיסה ברגל גסה של החלטות בית המשפט, דרכים עקלקלות ועוד. עיון בחומר המונח בפני מלמד כי המבקשים הניחו יסוד מספיק למתן פטור מתשלום אגרה. היות המשיבים חייבים מוגבלי יכולת, כמתואר בבקשה, מהווה בנסיבות העניין עובדה מספקת, גם אם הבקשה חסרה יסודות מסוימים, וזאת בהתחשב בטעמים שניתנו באותן החלטות. לצורך זה, גם אין להתרשם יתר על המידה מן העובדה שהמבקשים לא טענו לעניין סיכויי הבקשה, שכן עיון בה מלמד שלא ניתן לומר עליה כי היא חסרת סיכוי מניה וביה. זאת, ועוד, כאשר מוגשת בקשת רשות ערעור המתייחסת להחלטה של בית משפט קמא שלא לפטור מאגרה, הרי הצבת מכשול על הבירור על ידי חיוב בתשלום אגרה בערכאת הערעור, עלול להתפרש כלעג לרש, בעיקר אם המבקשים הניחו תשתית מסוימת, אשר יש בה כדי להצביע על יסוד ממשי לטענתם בנוגע לפטור בערכאת הערעור. אם לא תאמר כן עלול המבקש למצוא עצמו כאותו שחקן מונופול, הנופל על משבצת הביש, וחוזר לנקודת הפתיחה. המבקש מנסה לתקוף החלטה של הערכאה הקודמת על אי מתן פטור מתשלום אגרה, מחויב באגרה בערכאת הערעור. אם יש בידו לשלם - יתכן היה לסבור כי החלטת הערכאה הקודמת מבוססת. אם אין בידו לשלם - הוא לא ישמע, חרף העובדה כי לטענתו החלטת הערכאה הקודמת אינה מבוססת. כך או כך, במקרה זה הונחה תשתית מספקת למתן פטור מתשלום אגרה. שונה המצב לעניין העירבון. הפטור מחובת העירבון עלול להעיק על בעל הדין האחר באותה מידה שהטלת העירבון מכבידה על המבקש. "הערבון נועד ... להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, לכשהערעור יידחה, וזאת על שום שהמערער הופטר מהפקדת ערבון. מטעם זה אין הרשם יכול לפטור את המערער מהפקדת ערבון כפועל יוצא מובן מאליו מהפטור שניתן מתשלום האגרה, ועליו לשקול שיקולים נוספים, לאחר שישמע את עמדת המשיבים" (בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר, פ"ד מד(2) 387). העמידה על משמר שיקולים אלה מחייבת כי המבקשים יפרטו פרט היטב את בקשתם. אמנם, דרישת הפירוט אינה פועל יוצא של התקנות עצמן, אך החובה להקפיד שהמשיבים לא יצאו ניזוקים מגבירה את הנטל המוטל על המבקשים, ומטילה עליהם חובות אלה מכללא. בעת עריכת האיזון בין האינטרסים השונים, יש לסקור את סוג ההליך, את גובה ההוצאות להן עלולים המשיבים להיחשף, וגם את מעמדם היחסי של בעלי הדין. בקשר לכך, נאמר בבש"א 9042/00 בנק הפועלים בע"מ נ' גרבי טל בע"מ: בידי הבנקים די אמצעים לוודא כי חובות שונים, לרבות אלה שמקורם בהוצאות משפט, יפרעו. הבנקים עוסקים, בדרך השגרה, בהפעלת כוח התביעה לשם מימוש זכותם. הם נהנים, אגב כך, ממערכת אכיפה משוכללת. על כן, שומה עליהם לנהוג במדיניות נאותה וביד רחבה, כלפי בעלי הדין האחרים, המצויים בעמדת נחיתות כלפיהם, על מנת שלא תחסם זכות הגישה של אותם בעלי דין לבית המשפט. אין ללמוד מדברים אלה כי הבנקים אינם זכאים להגנות הדיוניות הנתונות למערערים אחרים, לרבות בנושא הערבון. אין להצדיק מצב שבו הבנקים יאלצו ללכת אחר החייבים, ולהשקיע משאבים מיותרים בגביית חובות. עצם העובדה כי הבנקים טרודים ממילא בהליכים שונים, אינה יכולה לשמש הצדקה להכבדה נוספת שעניינה הליכי גביית הוצאות (ראו בש"א 7662/00 כנעאן מחמוד נ' הסנה חברה לביטוח). ברם יתרונם של הבנקים יכול לאפשר להם לנהוג במתינות ובאורך רוח כלפי המתדיינים הבאים עמם במגע. משהחליט בית המשפט קמא על תחלוף ערבון ועל מועדים להפקדתו אין מקום לדקדק בעניין כולי האי, ואם יש מקום לדקדק בכך, יש לעשות זאת במועד הראוי. זהו הדין גם במקרה זה. מדובר בהליך בו מתבקש בית המשפט לבחון את שאלת זכות המבקשים לפטור מאגרה. טענות הצדדים כבר הושמעו בערכאה הקודמת. המאמץ הנדרש מן המשיב אינו גדול. אין זה ראוי שסגירת שערי בית המשפט, תעשה בדרך של הכרעה בעניין האגרה, מבלי שניתנה הזדמנות מספקת לבחון את השאלה בבקשת רשות ערעור (אפילו סיכוייה דלים). בדרך זו נוהג בית המשפט זה, כאשר הוא ממתן את הדרישות המוצגות לבעלי דין המבקשים לערער על החלטות רשמיו שלו, בנוגע לתשלום אגרה. בדרך זו יש ללכת גם כאשר מועלות שאלות של אגרה, שמקורן בהחלטות בתי המשפט האחרים. זכות הגישה לבית המשפט אינה רק קישוט מאחזי עיניים או מיתוס מוזהב, אשר נוח להיתלות בו לצרכים אקדמאים. לזכות זו יש מחיר. הטענה כאילו מדיניות של אי הקפדה על מדיניות אגרות קשוחה או שיעור ערבונות גבוה תחולל קריסה מוסרית, על דרך העידוד של "האופנה הרווחת בקרב חייבים לנקוט בהליכים משפטיים נגד מוסדות בנקאיים" אינה מבוססת. גם הטענה שמדיניות מתונה ביחס לתביעות אלה עלולה להכחיד את סכרי ההתדיינות, ולהציף את ערכאות הערעור "בבקשות מכגון דא", אינה ממשית. אין בטענות אלה, כדי להכשיר שימוש בכלי העירבון שנועד לצנן על מנת להקפיא, והפעלת אמצעי שנועד למתן ולהגן על בעלי הדין על מנת לשתק בעלי דין אחרים. הפעלת מכלול שיקולים אלה, על רקע מדיניות בית המשפט בעניין ההוצאות, מובילה לחיוב המבקשים בהפקדת עירבון של 3,000 ש"ח. הסכום יופקד בתוך 30 יום. הבקשה לפטור מהפקדת אגרה התקבלה. פטור מאגרהאגרה