פסק דין א. בפניי בקשת התובעת גב' צביה כפרי, (להלן: "התובעת") באמצעות מר עודד כפרי (על פי יפוי כח נוטריוני), לאשר את פסק הבורר מר סולימאן פחמאוי מיום 3.1.99, ומנגד בקשתה של הנתבעת חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בבש"א 9021/99 לתיקונו של פסק הבורר , לחילופין ביטולו, ולחילופי חילופין, החזרתו של פסק הבורר על מנת שהבורר ידון בבקשה לתיקון פסק הבוררות לגופו של ענין. ב. בין התובעת מחד גיסא, לבין הנתבעת מאידך גיסא, באמצעות מנהלה, המצהיר מר שלום חג'ג', נעשה ביום 20.2.94 (לפי האמור בתצהיר מר חג'ג'), הסכם ובו עיסקת קומבינציה. ביום 17.6.98, בעקבות מחלוקת שנפלה בין הצדדים, נערך ביניהם הסכם בוררות (נספח א' של הבקשה לביטול פסק בורר). נאמר במבוא להסכם הבוררות כי נעשה בין הצדדים חוזה בקשר לחלוקת זכויות הבניה בבנין שבחדרה, טיב העבודה והשטחים של הבנין, וכי על פי הסכם שביניהם, מינו הצדדים את המתכנן מר סולימאן פחמאוי שיפסוק בכל המחלוקות ככל שתהיינה בין הצדדים להסכם. עד כאן המבוא. בגוף הסכם הבוררות צויין כי הצדדים ממנים את המתכנן מר פחמאוי כבורר ומסמיכים אותו לדון ולהחליט בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בקשר לבנין נשוא הדיון מבלי שהבורר יהא כפוף להוראות הדין המהותי, סדרי הדין והראיות, ויהא רשאי לפסוק ככל שייראה לו נכון וצודק בנסיבות הענין, וכמו כן לא יהא חייב לנמק לא את החלטות הביניים ולא את פסק דינו. ג. באותו תאריך, 17.6.98, התקיימה ישיבה ראשונה בין הצדדים ביחד עם הבורר , ופרוט' הישיבה צורף כנספח ב' של הבקשה לביטול פסק הבוררות. צויין באותו פרוטוקול כי הזכויות המגיעות לעודד כפרי בכל הקומות שבבנין הינן בשטח של 982.51 מ"ר, כולל קומה מפולשת וקומת משרדים, וכי הזכויות המגיעות לעודד כפרי באותו בנין באשר למרפסות, הינן בשטח של 41.79 מ"ר. בפיסקה 3 של אותו פרוט' ישיבה, מיום 17.6.98, נאמר כך: "לאחר מדידה בפועל לכל הקומות כולל מרפסות, מגיע למר עודד כפרי הפרש שטח של 89.56 מ"ר בהסכמת שני הצדדים". הפרוטוקול מאותה ישיבה ממשיך ומתייחס לנושאים שונים נוספים, כגון, אופן מסירת הדירות למר כפרי ואישור קבלתן כדירות גמורות, לרבות לענין טיב הדירות, חלוקת הדירות בין הצדדים וסכומי הכסף המגיעים. לא אפרט עניינים אלה הואיל ולענין דיון זה שבפניי, רלוונטי אך ורק הפרש השטח המגיע לתובעת. ד. ביום 10.12.98 נתן הבורר את פסק דינו (חתימת הבורר על פסק הדין היא מתאריך 3.1.99), ובו קבע שעל הנתבעת לתקן את הליקויים הנדרשים לפי חוות הדעת של חב' בם מיום 15.4.97, (סעיף 1 של פסק הבורר ), שכל צד ישלם את חלקו במסים (סעיף 2 של פסק הבורר ), וכן קבע בסעיף 3 של פסק דינו, שהגב' צביה כפרי תקבל 27% מן השטח הבנוי של הבנין. בהתאם לכך זכאית גב' צביה כפרי לשטח בנוי של 982.51 מ"ר, ומכיוון שקיבלה בפועל 903.94 מ"ר, הרי מגיעה לה יתרת שטח בנוי של 78.57 מ"ר, ובנוסף גם 10.99 מ"ר של מרפסות לא מקורות. עוד ציין הבורר , באותו סעיף 3 של פסק הדין, כי שני הצדדים הסכימו לסעיף ההפרש המגיע לגב' צביה כפרי בפרוט' הישיבה שהתקיימה בפני הבורר ביום 17.6.98, דבר שכבר הזכרתי קודם לכן. הבורר פסק שעל הנתבעת להעביר לגב' צביה כפרי יתרת שטח של 89.56 מ"ר בבנין עצמו, או שווה ערך בסך 117,000 דולר ארה"ב, לפי השער היציג ביום התשלום (בנוסף למע"מ). בהמשך פסק דינו התייחס הבורר לענין החובות המגיעים לנתבעת מגב' צביה כפרי, וכן לענין גמר ההתחשבנות, ולרבות תשלום שכר טרחת בורר. ה. התובעת הגישה ביום 8.9.99 בקשה לבית משפט זה לאישורו של פסק הבורר . הנתבעת לעומת זאת ממאנת להשלים עם פסק הבורר בכל הנוגע להפרש השטח המגיע לגב' צביה כפרי, על פי סעיף 3 של פסק הבורר . ביום 3.2.99 הגישה הנתבעת בקשה (נספח ו' של הבקשה לביטול פסק בורר) בפני הבורר לתיקון פסק דינו בציינה שבהתאם למדידה שבוצעה ע"י מודדי חדרה בע"מ, על הנתבעת להעביר לגב' צביה כפרי רק 50.38 מ"ר של מגורים (במקום 78.57 מ"ר מגורים כפי שקבע הבורר ), ועוד 5.09 מ"ר מרפסות לא מקורות (במקום 10.99 מ"ר כפי שקבע הבורר ), ולמכתב הפניה אל הבורר מצרפת הנתבעת חישוב שנעשה על ידי חב' מודדי חדרה בע"מ מיום 28.1.99 (שייך גם הוא לנספח ו'). עוד נאמר באותו מכתב מיום 3.2.99, שהמהנדס מטעם חב' בם שנתן את חוות הדעת הנזכרת בסעיף 1 של פסק הבורר , איננו מודד מוסמך, וכי גם הבורר עצמו איננו מודד מוסמך. נטען באותו מכתב כי מדובר בטעות חישוב של מדידת שטחים ולכן נתבקש הבורר לתקן את פסק הבוררות לפי המדידה של מודדי חדרה בע"מ. ביום 4.2.99 ציין הבורר בכתב ידו, בשולי מכתב הפניה של הנתבעת, כי יש לשלוח אליו תשריטים ומפות. אלה אכן הומצאו לבורר, ומודדי חדרה בע"מ אישרו בכתב שהשטחים הינם בהתאם לטבלת השטחים המצורפת לתשריטים (נספח ז' של הבקשה לביטול פסק בורר). בתאריך 21.9.99 החליט הבורר (נספח ח' של הבקשה לביטול פסק בורר) לדחות את הבקשה לתיקון פסק דינו, בכותבו: "המסמך עליו הנך מסתמך הוגש לאחר שניתן פסק דין בוררות שעותק ממנו נמסר לך בתאריך 3.1.99. אין במסמך הזה כדי לשנות את החלטתי. עם מתן פסק הדין הסתיימה הבוררות". ו. הבקשה שבפניי לביטול פסק בורר, או תיקונו, או החזרתו לבורר, מתבססת על תצהירו של מנהל הנתבעת מר שלום חג'ג', וכן על תצהיר מר דב קליפר מנהל חב' מודדי חדרה בע"מ. כזכור, צויין בישיבת הבוררות הראשונה מיום 17.6.98 בסעיף 3 (נספח ב' של הבקשה לביטול פסק בורר), שהפרש שטח של 89.56 מ"ר מגיע למר עודד כפרי בהסכמת שני הצדדים. נטען בתצהירו של מר שלום חג'ג' כי הבורר אמר לצדדים בישיבת הבוררות הראשונה כי הוא ערך מדידה של שטחי הבנין נשוא החוזה, וזהו הפרש השטח שמגיע למר כפרי. מר חג'ג' לא התנגד לכך באותה עת שכן זכר שכאשר בא הבורר למדוד את שטחי הבנין, כשנתיים לפני כן במסגרת חוות דעת שהכין למר כפרי, אמר הבורר למר חג'ג' כי הוא מודד מוסמך. חוות הדעת הנ"ל של מר פחמאוי בה מדובר ניתנה ביום 9.2.96, נספח ג' של הבקשה לביטול פסק בורר. חוות דעת זו של מר פחמאוי נעשתה עבור גב' צביה כפרי, ומתייחסת לעריכת חישוב שטחים לבניה קיימת כשבהתאם לאמור בחוות דעת זו, יתרת השטח המגיעה בתחום המגורים לגב' כפרי היא 78.57 מ"ר ולגבי מרפסות בלתי מקורות היתרה לטובת גב' כפרי היא 10.99 מ"ר. מוסיף המצהיר מר חג'ג' שבמהלך תקופת הבוררות, בין מועד החתימה על הסכם הבוררות ב 17.6.98-, לבין המועד שקיבל את פסק הבורר (3.1.99), הגיש מר חג'ג' לבורר חוות דעת מיום 16.2.98, שהוכנה לבקשת מר חג'ג' ע"י האדריכלית פנינה נוי (נספח ד' של הבקשה לביטול פסק בורר). מציין מר חג'ג' שבחוות דעת זו של גב' נוי מפורטים שטחי הדירות שבבנין, זאת בהתבסס על מדידה שנערכה ביום 3.2.98 ע"י מודדי חדרה בע"מ. חוות הדעת של גב' פנינה נוי נעשתה במסגרת סכסוך אחר שהיה למר חג'ג' עם כפרי בנוגע לשווי דירות שמסר מר חג'ג' לגב' כפרי בקשר עם מיקומן של הדירות בבנין. חוות דעת זו של גב' נוי התייחסה רק למדידה פנימית של הדירות, ולא כללה את קומת המשרדים וקומת העמודים. מציין מר חג'ג' בתצהירו שהואיל והמדידה הראשונה היתה פנימית וחלקית, ומכיוון שזכר שהבורר מר פחמאוי הציג עצמו כמודד מוסמך, הניח מר חג'ג' שהנתונים שהציג הבורר בישיבת הבוררות ושהיו אמורים להיות תוצאות מדידה חיצונית של הבנין - נכונים הם- ולכן לא התנגד מר חג'ג' לקבלת נתונים אלה, הגם שאלה לא היו זהים לתוצאות המדידה הראשונה של מודדי חדרה (הכוונה למדידה מיום 3.2.98). מר חג'ג' מספר עוד בתצהירו שלאחר שקיבל את פסק הבורר ועל פיו חוייבה הנתבעת להעביר לכפרי 89.56 מ"ר בבנין עצמו, או שווה ערך בסכום כספי של 117,000 דולר, העביר מר חג'ג' את פסק הבוררות לעיונו של בנו. הבן היפנה תשומת לב מר חג'ג' שהפרשי השטחים שקבע הבורר שעל הנתבעת להעביר לכפרי אינם תואמים את הנתונים אשר בבנין ואינם הגיוניים. לכן הזמין מר חג'ג' מדידה נוספת של מודדי חדרה בע"מ ומדידה זו (הכוונה היא למדידה מיום 28.1.99 שצורפה לבקשה לתיקון פסק בורר מיום 3.2.99 נספח ו' של בקשת הביטול), אימתה את חששותיו של הבן והצביעה על נתונים שונים מאלה שנמדדו על ידי הבורר ושעליהם הסתמך הבורר בחישוביו. המסקנה לפי מדידת מודדי חדרה היא שהשטח הנכון המגיע לכפרי הוא 55.47 מ"ר בלבד, ולא 89.56 מ"ר כפי שקבע הבורר . בהתאם לנספח ז' גם המציא מר חג'ג' לבורר את התשריטים שהבורר ביקש לאור בקשת התיקון. משפנה מר חג'ג' לבורר על מנת לדעת מה התקדם בנושא ציין הבורר שעליו להיפגש עם נציג מודדי חדרה בשטח הבנין כדי לבדוק במשותף את הנתונים, אך הבורר נמנע מכך עד למחצית שנת 1999. רק לאחר פניות חוזרות ונשנות נפגש הבורר עם נציג מודדי חדרה בשטח הבנין, ימים ספורים לפני מתן החלטתו ביחס לבקשה לתיקון פסק בורר, ולטענת מר חג'ג' שוכנע הבורר כי המידות הנכונות הינן אלה שנמדדו וחושבו על ידי מודדי חדרה במדידה השניה שלהם. עוד מציין מר חג'ג' שלאחר אותה פגישה ניסה הבורר לנהל מו"מ לקביעת הפרש שטח מוסכם או לקביעה לפיה אין עוד חובות כספיים בין חג'ג' לבין כפרי, ואולם מר חג'ג' לא הסכים להצעותיו של הבורר . לענין החלטת הבורר לדחות את הבקשה לתיקון פסק בורר מציין מר חג'ג' כי הבורר הישלה אותו להאמין כי הוא דן עניינית בבקשה לתיקון טעות וחששו של מר חג'ג' הינו שהבורר השתכנע שפסק הדין שלו מבוסס על נתונים שגויים, ומשום כך החליט למחוק את הבקשה לתיקון וזאת מתוך שיקולים זרים ואף בגין משוא פנים. בסעיף 18 של תצהירו טוען עוד מר חג'ג' שבמשך הבוררות, וגם לאחר מתן פסק הבורר , נפגש הבורר ביחידות עם מר חג'ג' וניהל עימו שיחות בנושא הבוררות שלא בנוכחות כפרי או בא כוחה, וידוע למר חג'ג' שמפגשים כאלה קיים הבורר גם עם כפרי. פגישות אלה, כך נטען, מעידות על קיום בלתי תקין של הליכי הבוררות. עד כאן הטענות בתצהירו של מנהל הנתבעת מר חג'ג'. ז. בתצהיר מנהל חב' מודדי חדרה בע"מ מר דב קליפר, צויין כי בפברואר 98 ביצעה החברה לפי בקשת מר חג'ג' מדידה פנימית של שטחים בבנין נשוא הדיון, כשהמדידה מתייחסת רק לשטחי הדירות, ללא קומת המשרדים וללא קומת העמודים בבנין, ובתחילת ינואר 99 בוצעה מדידה חיצונית של כל השטחים בבנין ותוצאות המדידה הועלו על המסמך מיום 28.1.99 . ("המדידה השניה"). התשריטים לפיהם סוכמו המדידות הועברו בתחילת פברואר 99. מציין מר קליפר בהמשך תצהירו שכחודש ויותר לפני תצהירו (שניתן ביום 4.10.99), יצא עובד של מודדי חדרה בשם שמעון פרוליכר לבקשת הבורר , למדידה מייצגת באותו בנין לבדיקת נכונות המדידה. זו נעשתה באחת מקומות הבנין וכללה את כל שטח הקומה. הוכח כי המדידה של מודדי חדרה היא הנכונה ולאחריה הודיע הבורר שעליו לבדוק שוב את חישוביו. בסעיף 9 של תצהירו מציין מר קליפר שבסמוך לראש השנה הגיע אליו הבורר בענין המדידות שבוצעו בבנין ולא העלה כל השגה או ערעור על המדידות של מודדי חדרה. ח. נטען בבקשה שבפניי כי בית המשפט רשאי לתקן טעות בחישוב וזאת במסגרת דיון בבקשה לאישור פסק בורר או ביטולו כאמור בסעיף 22 (ד) של חוק הבוררות, ובהתאם לסמכות המורחבת שקבע בית המשפט ב-ע.א. 388/81, תימורים נגד משתלות וייצמן , ל"ו (4) פד"י, עמ' 253. נטען בבקשה שהבורר התבסס על נתונים שגויים שמקורם בחוות הדעת שהוא ערך עוד טרם הבוררות, עבור כפרי, הבורר הציג עצמו כלפי הנתבעת כמודד מוסמך, למרות שאיננו כזה, ונתוני המדידה של הבורר אינם תואמים את אלה של מודדי חדרה. נתוני המדידה השניה של מודדי חדרה (מיום 28.1.99) נבדקו ע"י הבורר ונמצאו נכונים. נטען בבקשה שפסיקת הבורר לענין שיעור הפרשי השטח שגויה ואינה אלא טעות בחישוב. טעות כזו רשאי ומוסמך היה הבורר בעצמו לתקן לפי סעיף 22 (א') (1) של פסק הבוררות והפסיקה שבענין זה. נטען שאם מתוך פסק הבורר עצמו מתגלה שהתוצאה הסופית אליה הגיע הבורר אינה מתיישבת עם ההחלטות האחרות שלו, משום שלא ערך חישוב נכון, יש לראות במשגה כזה טעות בחישוב הניתנת לתיקון לפי סעיף 22 של חוק הבוררות, וכאמור המדידה הנכונה היא המדידה השניה של מודדי חדרה שגם הבורר עצמו שוכנע בנכונות נתוניה. עד כאן לגבי תיקון טעות בפסק הבוררות. ט. מעבר לכך נטען בבקשה שיש לבטל את פסק הבורר לפי עילת הביטול שבסעיף 24 (10) לחוק הבוררות, דהיינו, מקרה שבו בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד ולקיומה של עילה כזו דורשים שני תנאים מצטברים: האחד - עובדה חדשה שבעל דין לא ידע ולא חייב היה לדעת עליה בעת הדיון, השניה - עובדה חשובה במידה שעשויה לשנות את פסק הבורר מיסודו. נטען בבקשה שהעובדה שהבורר איננו מודד מוסמך נתגלתה לנתבעת לאחר המועד בו ניתן פסק הבוררות, ומכאן שהנתבעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת זאת בנסיבות הענין, ומדובר בעובדה מהותית ורלוונטית לענין שבמחלוקת. אלמלא סברה הנתבעת שהבורר מודד מוסמך, ובעל מיומנות לבצע מדידה נכונה, היא לא היתה מוסרת בידיו את ההכרעה בענין שבמחלוקת ולא היתה סומכת על תוצאות המדידה שלו ולא היתה נותנת הסכמתה לקבל תוצאות אלה כבסיס לחישוב הפרשי השטח לטובת גב' כפרי. נטען בבקשה שלאחר שהסתבר לבורר כי הוא טעה במדידה שלו, הוא לא פעל לתיקון המעוות ובחר במקום זאת לשמר את החלטתו המוטעית. בכך גם התעורר החשש לקיום משוא פנים. אילו ידעה הנתבעת בטרם הסכימה לזהות הבורר , ובטרם חתימה על הסכם הבוררות, על כך שהבורר (לטענתה) איננו אמין, היא לא היתה חותמת על הסכם הבוררות. עוד נטען שהבורר הכין עבור גב' כפרי חוות דעת מומחה שכללה, בין היתר, את שיעור הפרשי השטחים, ובדיעבד אכן נפסק על ידי הבורר שיעור זהה לטובת גב' כפרי. עובדה זו לא מנעה מן הבורר לקבל על עצמו להכריע במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, לרבות בנושא שיעור הפרשי השטחים שעליו חיווה דעתו עובר לבוררות. מתעורר החשש לפגם בהחלטת הבורר בגלל ניגוד האינטרסים וראוי היה שיימנע מלשבת כבורר במחלוקות שבין הצדדים. טוענת הנתבעת שפעמיים גרם לה הבורר להאמין במצגים שהוכחו כמצגי שווא. הפעם האחת כשהציג עצמו כמודד מוסמך למרות שאיננו כזה, הפעם השניה - כשביקש מסמכים נוספים, לאחר שהוגשה לו הבקשה לתיקון פסק בורר, וכעבור כמחצית השנה נתן החלטתו שבה דחה את הבקשה מנימוק טכני ולא ענייני. מכאן שפעמיים גרם הבורר לנתבעת להאמין במצגי שווא. נטען בבקשה שמתוך פסק הבוררות והתנהגותו של הבורר במהלך הבוררות ולאחריה, לרבות פגישותיו של הבורר עם כל אחד מן הצדדים בנפרד, עולה חשש למצג שווא, הטעיה והפרת כללי הצדק הטבעי, ולכן יש מקום לביטול פסק הבורר . י. בנוסף מתבססת הנתבעת על טענת טעות לפי סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, כשטענת הנתבעת היא שהיא הסכימה לקיום הבוררות ולמינוי הבורר על סמך הנחות שהנתונים עליהם יבסס הבורר את פסיקתו יהיו נכונים ותואמים את המציאות. לענין זה הסכימה הנתבעת לנתוני השטח שקבע הבורר בהנחה שהוא מודד מוסמך, כפי שהציג את עצמו, אך בדיעבד הסתבר שאין הבורר מודד מוסמך וכי הנתונים עליהם הוא מתבסס (ולהם הסכימה הנתבעת עקב מצגו של הבורר כי הינו מודד מוסמך) שגויים הם, וברור שלא כך היתה פועלת הנתבעת אילו ידעה מלכתחילה את מה שהתברר לה בדיעבד. טעות זו מאפשרת לנתבעת לבקש ביטול הסכם הבוררות. לחילופין, מבקשת הנתבעת להחזיר את פסק הבוררות לבורר כדי שידון לגוף הענין בבקשה לתיקון הטעות, דהיינו, שהשטח שעליה למסור לתובעת הוא 55.47 מ"ר בלבד ולא 89.56 מ"ר, כפי שקבע הבורר בטעות, וכפועל יוצא מכך, יש גם לתקן את האלטרנטיבה הכספית שהועמדה לרשות הנתבעת, דהיינו, שיהא עליה, לחילופין, לשלם לגב' כפרי 72,465 דולר בלבד, במקום 117,000 דולר כפי שקבע הבורר בטעות בפסק הבוררות. יא. התובעת (המשיבה בבקשה לביטול פסק בורר) מתנגדת לבקשה זו ומציינת כי בישיבה הראשונה של פסק הבוררות, ביום 17.6.98, חתמו הצדדים על פרוטוקול הישיבה ובפרוטוקול נקבע במפורש כי על דעת שני הצדדים מוסכם שלתובעת (גב' כפרי) מגיע הפרש שטח של 89.65 מ"ר. לטענת התובעת אין המדובר בטעות בחישוב הואיל והמדידה היתה מוסכמת, ומכל מקום אין המדובר בתיקון טעות סופר אלא בתיקון מהותי שבדין דחה אותו הבורר . אשר לטענות שהעלתה הנתבעת כנגד הבורר , מציינת התובעת כי הנתבעת הכירה את הבורר הכרות קודמת ונתנה בו את אמונה ולכן הסכימה הנתבעת שמר פחמאוי ישמש כבורר. בהסכם הבוררות צויין מפורשות שהבורר הוא מתכנן, ולא נאמר שהוא מודד מוסמך, ומינויו של הבורר לתפקידו לא נעשה מפאת היותו מודד מוסמך, כביכול, אלא בגלל האמון ששני הצדדים נתנו בו. לארועים שהיו בין הבורר למנהל הנתבעת לאחר מתן פסק הבוררות אין השלכה על פסק הבוררות עצמו, ונטען על ידי התובעת שמנהל הנתבעת ניסה בדרכים לא משפטיות לגרום לבורר לשנות את פסקו, ומשלא עלה הדבר בידו, מגיש הוא בקשה זו ומטיל דופי בהתנהגות הבורר . לגבי תצהיר מר קליפר ממודדי חדרה נטען על ידי הנתבעת שאין נפקות משפטית לתצהיר הואיל והבורר שוחרר מכפיפות לדין המהותי או לסדרי הדין ומכל מקום היה על הנתבעת להזמין את מר קליפר לעדות בפני הבורר אם חפצה בעדות כזו. יב. ביום 25.5.2000 שמעתי את טענותיהם של באי כח שני הצדדים, ועתה עליי ליתן החלטתי. סעיף 22 (א) (1) של חוק הבוררות מסמיך בורר לתקן או להשלים את פסק הבוררות אם היה לקוי באחד מאלה: "נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצ"ב". סעיף 22 (ד) של חוק הבוררות קובע כי ליקויים בהתאם לס"ק (א) (1) או (2) רשאי בית המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו גם אם לא היתה פניה לבורר, או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה. השאלה היא האם במקרה שבפנינו נפלה בפסק הבורר טעות שהבורר רשאי היה לתקנה לפי סעיף 22 (א) (1) לחוק הבוררות, או ליקוי שבית המשפט רשאי היה לתקנו לפי סעיף 22 (ד) לחוק הבוררות. יג. ערעור אזרחי 388/81, תימורים נגד משתלות וייצמן, ל"ו (4) פד"י, עמ' 253, הרחיב על פי דעת הרוב שבו את המושג טעות בחישוב שבסעיף 22 (א) (1) של חוק הבוררות, שבורר רשאי לתקנה בפסק דינו. באותו מקרה היתה טענה שלאור קביעותיו של הבורר בענין מחיר הציוד והמלאי של השותפות, היה עליו לתקן רישומים שונים במאזן השותפות. הבורר דחה טענה זו הואיל ולדעתו אין המדובר בטעות חישוב. דעת הרוב היתה שמדובר בטעות חישוב. הנשיא המנוח י. כהן ז"ל כתב, שם, בעמ' 259: "לי נראה, שבשים לב לתוכן פסק הבורר , כפי שיפורט להלן, ולנימוקים שהוא נתן בפסק הבוררות יש לראות באי התאמת סעיפי המאזן וחשבונות השותפות לתוצאות, שאליהן הגיע הבורר בקביעות השונות שבפסק, טעות בחישוב, אותה ניתן לתקן לפי סעיף 22 (א) (1) הנ"ל". משום כך הוחזר הענין לבית המשפט המחוזי כדי לברר את השאלה מהו החשבון של חובה וזכות ביחסים שבין השותפים, כתוצאה מן התיקונים בחשבונות השותפות שעליהם החליט הבורר בפסק שלו, וזה על פי כללי החישוב הרגילים והמקובלים. יד. כב' השופט א. שינבוים ז"ל הצטרף לדעתו של כב' הנשיא, י. כהן ז"ל, וציין שכידוע גם אם טועה בורר בדבר הלכה או בשיקול דעת אין בכך כדי לבטל את הכרעתו, מה שאין כן בטעות בחישוב, ואם רק טעות בחישוב היא, מוסמכים הבורר , וכן גם ביהמ"ש, לתקן את הטעות (שם, בעמ' 264). באותו ענין הגיע כב' השופט א. שינבוים ז"ל למסקנה כי רכוש השותפות צריך היה לכלול את המחיר המשתלם בגין פריטים שונים, ואם לא נכלל המחיר של אותם פריטים ברכוש השותפות, הרי זה כאילו קבע הבורר קביעות שונות בחלקים שונים של פסק דינו, והיה עליו לכלול מחירים אלה בחשבון, וטעות זו איננה טעות שבשיקול דעת אלא טעות שבחישוב, ומשום כך רשאי בית המשפט לתקן את הטעות. אוסיף כאן למעלה מן הדרוש, שנראה כי כב' השופט א. שינבוים ז"ל, צפה דברים פני עתיד, וכתב בסיומת של פסק דינו, שם, בעמ' 264: "ער אני לכך, שבפירוש זה פותחים אנו פתח לתקוף פסקי בוררים, כאשר המחוקק מתכוון, שהם יהוו סוף פסוק. וזאת משום שכל החולק על פסק הבורר יעטה את בקשתו בלבוש של טעות בחישוב. אך סומך אני על בתי המשפט, שלא יתנו להרחיב את הפתח כקופו של מחט אשר אנו פותחים, שלא ייהפך לרחב כפתחו של אולם". (ההדגשה שלי - י.ג.). טו. בבר"ע 135/73, איסקוב נגד ד"ר ויגרט, כ"ז (2) פד"י, עמ' 813, היה מקרה בו הוציא בורר תחת ידיו מסמך שבכותרתו נכתב "דין וחשבון" ומתחתיו "בוררות..... ". בסיום הדין וחשבון ציין הבורר את החוב שהמבקשים חבים למשיבה. לא צויין באותו מסמך שהבורר מחייב את המבקשים בתשלום החוב, ואף נאמר שם שהחוב אינו כולל עדיין שכר בורר וריבית. במסגרת פסק הדין הביע כב' השופט ד"ר י. זוסמן ז"ל את דעתו שיתכן וקביעת שיעור החוב בדין וחשבון של הבורר די היה בה כדי לשמש בסיס למתן אישור על ידי בית המשפט שיאכוף את החוב שנקבע על המבקשים, וכשם שאת החיוב בריבית והוצאות ניתן היה להשלים ע"י סעיף 22 (א) (3) + (4) של חוק הבוררות, כך ניתן היה לתקן את הדרוש לפי סעיף 22 (א) (1) לחוק הבוררות ולהוסיף במפורש את השמטת החיוב המפורש שאותו לא כלל הבורר במסמך שהוציא תחת ידיו. טז. גם ב-ע"א 5219/91, פורת נגד פורת, מ"ז (2) פד"י, עמ' 461, נזקק ביהמ"ש העליון לשאלה מהי טעות הניתנת לתיקון לפי סעיף 22 (א) (1) של חוק הבוררות. שם עמדה לדיון השאלה האם רשאי היה הבורר לתקן את הסכום שנקב בו בדבר קיזוז ערך הבתים שבין השותפים, כך שמקום סך של 84,000 דולר יופיע סך של 200,000 דולר. כב' השופט א. גולדברג קבע שלא ניתן לתקן את הסכום, וכי הסכום של 84,000 דולר בו נקב הבורר יישאר על כנו, והנימוק שציין כב' השופט א. גולדברג בעמ' 470 של פסק הדין, מול האות ה': "מאחר שלא ניתן לומר שבתיקון טעות מקרית על פי סעיף 22 (א) (1) לחוק מדובר, שהרי הטעות איננה גלויה על פניה, וכשתיקון לגוף הענין לא היה הבורר מוסמך לעשות, גם אם סבר שטעה בפסק הבוררות שנתן, כי אז יש לראות את תיקון הבורר כנעשה בחוסר סמכות". יז. אם ליישם את הדברים למקרה שבפנינו, אינני סבור שניתן לכלול את טענת הנתבעת בדבר טעות שנפלה אצל הבורר בקביעת הפרש השטח שעל הנתבעת להעביר לגב' כפרי (89.56 מ"ר, כפי שקבע הבורר , לעומת 55.47 מ"ר כטענת הנתבעת), בגדר טעות חישוב הניתנת לתיקון לפי סעיף 22 (א) (1) של חוק הבוררות. הפרש השטח בשיעור של 89.56 מ"ר נקבע על פי הסכמת שני הצדדים כפי שצויין מפורשות עוד בסעיף 3 של פרוט' הישיבה הראשונה בפני הבורר ביום 17.6.98. פשיטא, ששיעורו של הפרש השטח לא עמד עוד לדיון במהלך הבוררות, ולא היה עוד בגדר פלוגתא בין הצדדים, לאחר שכבר בישיבה הראשונה צויין כי הפרש שטח זה הינו מוסכם, וכפי שנאמר שם: "לאחר מדידה בפועל לכל הקומות כולל מרפסות, מגיע למר עודד כפרי הפרש שטח של 89.56 מ"ר בהסכמת שני הצדדים". יח. הפרש שטח זה צויין כבר בחוות הדעת המקצועית מיום 9.2.96 שהכין הבורר לפי בקשת גב' כפרי, כשנתבקש לערוך חוות דעת וחישוב שטחים לבניה הקיימת, וקבע אז שיתרת השטח המגיעה לגב' כפרי במגורים הוא 78.57 מ"ר, ועוד 10.99 מ"ר במרפסות לא מקורות. הצדדים מצאו לנכון לאמץ קביעה זו שהופיעה בחוות הדעת שהכין הבורר עבור גב' כפרי ביום 9.2.96, חוות דעת שנעשתה למעלה משנתיים לפני אותה ישיבת בוררות ראשונה שהיתה ביום 17.6.98. מר חג'ג' מציין בסעיף 6 של תצהירו כי הוא לא התנגד לקביעה לפיה הפרשי השטח המגיעים לכפרי הינם בשיעור של 89.56 מ"ר, לטענתו, הואיל וזכר שכאשר בא המודד למדוד כשנתיים קודם לכן את שטחי הבנין, במסגרת חוות דעת שהכין לגב' כפרי, אמר לו הבורר שהוא מודד מוסמך. לגבי טענה זו בדבר מודד מוסמך אתייחס עוד בהמשך, אך מכל מקום עולה שהצדדים אימצו בהסכמה את שיעור הפרש השטח של 89.56 מ"ר המגיע לגב' כפרי, כך שהענין לא נדון עוד לאחר אותה ישיבה מיום 17.6.98, הואיל וחדל מלהיות בגדר פלוגתא, לאחר ישיבת הבוררות הראשונה. יט. המצהיר מר חג'ג' מציין שבשלב כלשהו של הבוררות הוא שלח לבורר את חוות הדעת של גב' פנינה נוי שנעשתה ביום 16.2.98 (כלומר בערך 4 חודשים לפני ישיבת הבוררות הראשונה מיום 17.6.98 שבה הוסכם על שיעור הפרש השטח המגיע לגב' כפרי). חוות דעת זו של גב' פנינה נוי התייחסה למדידה פנימית של הדירות, ולא כללה את קומת המשרדים וקומת העמודים. מדידה זו התבצעה לפי בקשת מר חג'ג' ע"י חב' מודדי חדרה בתאריך 3.2.98, כאמור בסעיף 7 של תצהיר מר חג'ג'. רק לאחר שנתקבל פסק הבוררות, ולאחר שבנו של מר חג'ג' היפנה את תשומת לבו לכך, הזמין אז מר חג'ג' מדידה נוספת של חב' מודדי חדרה שאימתה לטענתו את חששות בנו, וזו המדידה מיום 28.1.99. בסעיף 9 לתצהירו כותב מר חג'ג' שהמדידה הראשונה של מודדי חדרה מיום 3.2.98 היתה פנימית וחלקית, ולכן לא התנגד לקבל את נתוני הבורר מר פחמאוי כפי שצויינו בישיבת הבוררות מיום 17.6.98. אעפ"כ יש להעיר כאן שמר חג'ג' עצמו כותב בסעיף 9 לתצהירו שהנתונים של הבורר , כפי שהועלו בישיבת הבוררות הראשונה מיום 17.6.98, לא היו זהים לתוצאות המדידה הראשונה של חב' מודדי חדרה מיום 3.2.98. בהסבר המופיע בתצהירו של מר חג'ג' (סעיף 9) אין כדי להניח את הדעת ביחס לשאלה: מדוע לא ביקש מר חג'ג' באותו שלב של תחילת הבוררות לחזור ולבדוק ולבחון מדוע אין התאמה בין תוצאות המדידה של הבורר לאלה של חב' מודדי חדרה מיום 3.2.98? כ. למעשה, בפנינו חישוב שטחים בבנין נשוא הדיון שנעשה על ידי הבורר מר פחמאוי ביום 9.2.96 (חוות דעתו נספח ג' של הבקשה), כשהיתרה המגיעה לפי חוות דעת זו לגב' כפרי אומצה בהסכמה על ידי שני הצדדים בישיבת הבוררות הראשונה מיום 17.6.98. בהמשך, קיימת מדידה אחרת שנעשתה על ידי מודדי חדרה ביום 28.1.99, שמגיעה לתוצאה שונה, ולפיה זכאית גב' כפרי רק ל55.47- מ"ר. [זאת בנוסף למדידה הראשונה של חב' מודדי חדרה מיום 3.2.98, כשפירוט השטחים שלהם מופיע בחוות דעתה של גב' נוי מיום 16.2.98 ]. עצם העובדה, שכנגד חישוב הפרש השטח אליו הגיע הבורר , בחוות הדעת מיום 9.2.96 נספח ג' לבקשה, מוצג חישוב הפרש שטח נגדי, שאליו הגיעו מודדי חדרה במסמך מיום 28.1.99, אין בה בשום פנים ואופן כדי להצביע על קיומה של טעות חישוב הניתנת לתיקון לפי סעיף 22 (א) (1) של חוק הבוררות. כא. העובדה שמומחה אחר הגיע למסקנה שונה מן הבורר , וזאת לפי חישובים שהמומחה האחר ערך, איננה מצביעה בהכרח שהבורר מר פחמאוי הוא זה שטעה בחישוב שעשה. בסעיף 16 של תצהירו טוען מנהל הנתבעת מר חג'ג' שבפגישה עם נציג מודדי חדרה בשטח הבנין שוכנע הבורר כי המידות הנכונות הן אלה שחושבו על ידי מודדי חדרה במדידה השניה שלהם, ולדברי מר חג'ג' עובדה זו ידועה לו הן ממודדי חדרה, והן מתוך כך שהבורר ניסה לנהל איתו משא ומתן. כאן עליי לציין שמנהל חב' מודדי חדרה, מר דב קליפר, איננו כותב בתצהירו כי הבורר שוכנע כי המידות של מודדי חדרה הן הנכונות, אלא מר קליפר כותב בסעיף 8 של תצהירו שבסיום המדידה בשטח הבנין אמר הבורר שעליו לבדוק שוב את חישוביו. בסעיף 9 מציין מר קליפר שלפני ראש השנה הגיע הבורר בענין המדידות שבוצעו בבנין "ולא העלה כל השגה או ערעור על המדידות שביצענו". לעניות דעתי לא ניתן ללמוד מכך שהבורר הודה בכך שהחישוב שהוא עשה בשנת 96 לענין יתרת השטח שזכאית הגב' כפרי לקבל, הוא חישוב שגוי. לדעתי, האמור בדברי מר קליפר מתיישב עם כך שהבורר גילה נכונות לבחון את המדידה ולכן יצא עם מר פרוליכר לבדיקת השטח בבנין, וגילה לאחר מכן נכונות, בסיום המדידה, לבדוק שוב את חישוביו הוא. העובדה שלאחר מכן, לפני ראש השנה, כשהגיע הבורר בענין המדידות שבוצעו בבנין, ולא העלה כל השגה או ערעור על המדידות של מודדי חדרה, אין בה כדי ללמד שהבורר היה מוכן לקבל את עמדת מודדי חדרה בדבר שיעור יתרת הפרש השטח שמגיעה לגב' כפרי, שהרי הבורר לא היה מחוייב ליתן דין וחשבון או הסברים לחברת מודדי חדרה ביחס למסקנה אליה הוא הגיע בענין אופן חישוב יתרת השטח, נושא שהיה במסגרת תפקידו כבורר. כב. האם איפוא מדובר בטעות חישוב שאליה מתייחס סעיף 22 (א)(1) של חוק הבוררות? לדעתי ולפי הפסיקה אליה הפניתי, התשובה היא שלילית. כפי שציינתי עולה ממהלך הדברים שבבוררות זו חישוב הפרש השטח המגיע לא היה בגדר פלוגתא וזאת החל מישיבת הבוררות הראשונה מיום 17.6.98 ואילך, הואיל ושני הצדדים הסכימו לתוצאה אליה הגיע הבורר בחוות דעת שהוא הכין למעלה משנתיים קודם לכן עבור גב' כפרי. אין המדובר בטעות חישוב שעשה הבורר , ומכל מקום, וכפי שציין כב' השופט א. גולדברג בע"א 5219/91, פורת נגד פורת, מ"ז (2), פד"י , עמ' 461, בעמ' 470, אין המדובר בתיקון טעות מקרית לפי סעיף 22 (א) (1) לחוק, שכן אין המדובר בטעות גלויה על פני הפסק, וכמו כן: "ושתיקון לגוף הענין לא היה הבורר מוסמך לעשות, גם אם סבר שטעה בפסק הבוררות שנתן, כי אז יש לראות את תיקון הבורר כנעשה בחוסר סמכות". מכאן שבדין דחה הבורר את בקשת הנתבעת לתיקון פסק הבורר , וגם אין מקום לביצועו של תיקון ע"י ביהמ"ש. כג. לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לביטולו של פסק הבורר . כפי שנקבע ב-ע"א 594/80, 658 אליאב נ. הסנה, ל"ו (3) פד"י, עמ' 543, בעמ' 547: "...... שלא כבית משפט לערעורים, המעביר שבט ביקורתו על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, מופעלות אמות מידה שונות על ידי בית משפט, הדן באישורו או ביטולו של פסק דין בוררות. במקרה האחרון מוגבל כוחו של בית המשפט לרשימת העילות המפורטות בסעיף 24 הנ"ל, שהיא רשימה סגורה. עיקרון זה כשלעצמו נכון הוא, ואין לתקוף פסק בוררים בטענות האופייניות לערעור, שכן בדונו בבקשת ביטול או אישור אין בית המשפט יושב כבית משפט לערעורים על פסקו של הבורר ...... ממילא אין ההליך מיועד "לפתוח לפני בעלי הדין פתח לרווחה לטעון טענותיהם, כאילו פסק הבורר נתון היה לערעור רגיל"..... ". כד. ב-בר"ע 276/81 נתיבי הנגב נ. דרורי, ל"ו (1) פד"י, עמ' 391, כתב הנשיא המנוח כב' השופט י. כהן ז"ל, בעמ' 392: "הטעמים לביטול פסק בורר פורטו בסעיף 24 של חוק הבוררות, והמבקשת לא הראתה שהטענות אותן היא מעלה, נמצאות בתחום אחד הטעמים שבאותו סעיף. על כן אין למבקשת סיכוי לזכות בערעור, אם רשות הערעור תינתן. אף אם היא צודקת בטענתה, שלגופו של ענין שגה הבורר בפסיקתו, אין בכך עילה לביטול הפסק על פי סעיף 24 של החוק". כה. אינני סבור שהנתבעת רשאית להתבסס על הוראת סעיף 24 (10) של חוק הבוררות ("קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד"). נטען ע"י הנתבעת כי העובדה שהבורר איננו מודד מוסמך (אף שכך הציג עצמו בפני הנתבעת, לפי תצהיר מר חג'ג') נתגלתה לראשונה לאחר מועד מתן פסק הבורר ולפיכך מדובר בעובדה חדשה שהנתבעת לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת, וכי מדובר בעובדה מהותית שיש בה כדי להסביר את הפער בין המדידות של מודדי חדרה לבין מדידת הבורר . אלמלא סברה הנתבעת כי הבורר הינו מודד מוסמך לא היתה מוסרת בידיו את סמכות ההכרעה במחלוקת בינה לבין התובעת, ולא היתה סומכת על תוצאות מדידתו ביחס להפרשי השטח המגיעים לזכות התובעת. אין בידי לקבל טענה זו. אילו באמת סברה הנתבעת שיש חשיבות לכך שהבורר יהא מודד מוסמך דווקא, היה הדבר אמור לבוא לידי ביטוי בהסכם הבוררות שבין הצדדים. מעיון בסעיף 2 של הסכם הבוררות עולה כי נאמר בו: "הצדדים ממנים בזאת את המתכנן - פחמאוי - כבורר ומסמיכים אותו לדון ולהחליט בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בקשר עם בית כפרי ברח' הנשיא חדרה". כאמור, הוגדר הבורר בהסכם הבוררות כ"מתכנן ", אין כאן כל מצג מוטעה, ואין כאן כל הסתמכות על היותו כביכול מודד. כו. לא זו אף זו: פרוטוקול ישיבת הבוררות הראשונה מיום 17.6.98 נכתב על נייר פירמה של מר סולימאן פחמאוי כשבכותרת מודפס: פחמאוי סולימאן - שירותי הנדסה 1973, ומתחת לזה " תכנון, פיקוח, ייעוץ, ניהול". לא נאמר במסמך של הבורר כאילו מקצועו של מר פחמאוי הוא מודד. אוסיף שגם בפירוט השכלתו ונסיונו של מר פחמאוי בחוות הדעת מיום 9.2.96 (נספח ג' של הבקשה), שהכין לענין חישוב השטחים עבור גב' כפרי, לא צויין כי מקצועו של הבורר הוא מודד. אין איפוא לקבל את הטענה כאילו הוטעתה הנתבעת, וכאמור, הנתבעת מצדה גם לא הציבה תנאי בהסכם הבוררות שהבורר יהיה מודד, ואין להיעתר לטענתה זו המועלית כיום בדיעבד, לאחר שאין הנתבעת מרוצה מתוצאותיו של פסק הבוררות. גם את טענתה החלופית של הנתבעת בענין זה בדבר "טעות" לפי סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973- יש לדחות מאותם טעמים. כז. את הטענה כאילו הסתבר לאחר מתן פסק הבורר מאופן התנהגותו של הבורר במסגרת הבקשה לתיקון טעות כאילו אין הבורר אמין - יש לדחות. מה שעלה מן התצהירים הוא שהבורר יצא עם מר פרוליכר מחב' מודדי חדרה לבנין נשוא הדיון לבדוק את נכונות המדידה. בסיום המדידה אמר הבורר שעליו לבדוק את חישוביו מחדש, ובהמשך, כשהגיע סמוך לראש השנה למר קליפר מנהל מודדי חדרה בענין המדידות שבוצעו בבנין לא העלה הבורר כל השגה (תצהיר מר קליפר). כבר התייחסתי לטענות אלה וציינתי שאין ללמוד מכך שהבורר הכיר או הודה בכך שטעה. עולה מן האמור שהבורר היה מוכן לבדוק מדידתו מחדש. העובדה שהבורר לא העלה בפני מר קליפר כל השגה או ערעור על המדידות שביצעה חברת מדידות חדרה, איננה מצביעה על דבר. וכי חייב היה הבורר לשתף את חברת מודדי חדרה בשיקוליו לענין נכונות המדידה?? והרי קביעת הפרש השטח, הנובע מן המדידה, הינו בגדר תפקידו כבורר. מכל מקום, וגם לכך כבר התייחסתי, אין המדובר ב"טעות חישוב" שרשאי היה הבורר לתקנה לפי סעיף 22 (א) (1) של חוק הבוררות, ובדין דחה הבורר את הבקשה לתיקון הטעות הנטענת. מדוע אם כן לייחס לבורר חוסר אמינות? כח. גם אין לקבל את הטענה בדבר ניגוד אינטרסים שעלול היה להיווצר בין מעמד הבורר כנותן חוות דעת מומחה לאחד הצדדים, עוד בטרם הבוררות, לבין תפקידו של הבורר כמכריע במחלוקות נשוא הבוררות, וההשפעה האפשרית שעשויה להיות לכך על תוצאות הבוררות. ראוי היה שלא להעלות טענה זו, ואבהיר את הדברים: מתצהיר מר חג'ג' מנהל הנתבעת עולה בבירור כי העובדה שהבורר מר פחמאוי הכין בעבר חוות דעת עבור התובעת גב' כפרי בקשר לחישוב שטחים בבנין היתה ידועה לנתבעת, והכוונה לחוות הדעת, נספח ג' לבקשה, מיום 9.2.96, לפיה נתבקש מר פחמאוי להכין עבור גב' כפרי חוות דעת בענין חישוב שטחי הבניה הקיימת, זו חווה"ד בה קבע מר פחמאי כי התובעת זכאית להפרש של 78.57 מ"ר שטח מגורים ועוד 10.99 מ"ר מרפסות לא מקורות. לפי סעיף 5 לתצהיר מנהל הנתבעת מר חג'ג' ציין בפניהם הבורר ביום בו נחתם הסכם הבוררות ונערכה ישיבת הבוררות הראשונה (17.6.98) כי הוא ערך מדידה של שטחי הבנין נשוא החוזה ולפי חישוביו מגיע לתובעת הפרש שטח של 89.56 מ"ר, ובסעיף 6 לתצהיר כותב מר חג'ג': "לא התנגדתי לקביעה הנ"ל של הבורר היות וזכרתי שכאשר הבורר בא למדוד את שטחי הבנין, כשנתיים לפני כן, במסגרת חוות דעת שהכין לכפרי, הוא אמר לי לשאלתי שהוא מודד מוסמך". לענין הטענה של "מודד מוסמך" כבר התייחסתי קודם לכן, וכאמור, כבר לעיל, אין לקבל, לדעתי, את הטענה כאילו עשה הבורר מצג שווא בפני הנתבעת, שכזכור אף לא הציבה כתנאי בהסכם הבוררות שהבורר יהא "מודד מוסמך", ובהסכם הבוררות נאמר מפורשות כי הבורר הוא "מתכנן ". מכל מקום: מסעיף 6 בתצהיר מר חג'ג' עולה שהנתבעת ידעה מפורשות שמר פחמאוי הכין חוות דעת בענין שטחי הבנין עבור התובעת. מידע זה היה בידיעת הנתבעת עוד טרם הבוררות, ולכן אין לקבל כיום את טענת הנתבעת ביחס לניגוד אינטרסים אצל הבורר . כל זאת במובחן ממקרה בו ניגוד האינטרסים הינו מוסתר מעיני בעל דין ומתגלה לו רק בעקיפין או בדיעבד, כמו, למשל, ב- ר"ע 21/82 כהן ציון נ. אריאל, ל"ו (4 ) פד"י , עמ' 70, שעובדותיו שונות לחלוטין מעובדות המקרה שבפנינו. כט. נטען מטעם הנתבעת שנפגעו כללי הצדק הטבעי ועולה חשש כבד להטעיה ומצג שווא מן הטעם שהבורר נפגש במהלך הבוררות, ולאחריה, עם כל אחד מן הצדדים בנפרד, וכן עקב התנהגות הוברר במהלך הבוררות ולאחריה (סעיף 18 בתצהיר מר חג'ג'). אין לקבל טענה זו. אם אמנם סברה הנתבעת במהלך הבוררות שהבורר נוהג, לפי גירסתה לפחות, שלא כשורה, היה עליה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, לפי סעיף 11 (1) לחוק הבוררות, להעברת הבורר מתפקידו עוד בזמן שהבוררות התנהלה, כאשר היא נתקלה באותה התנהגות בלתי נאותה, לפי טענתה, כגון, מפגש בין הבורר לבין אחד הצדדים בלבד. משנמנעה הנתבעת מלעתור להעברת הבורר מתפקידו, בזמן שהתנהלה הבוררות, והיא מעלה את טענותיה בענין זה רק כיום, בדיעבד, ולאחר שניתן פסק הבורר , אין מקום להיעתר לטענותיה אלה. על יסוד כל האמור לעיל אינני רואה הצדקה להורות על ביטול פסק הבורר , כשם שאינני רואה הצדקה להורות על החזרתו של פסק הבוררות לבורר עצמו. ל. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את הבקשה לתיקון פסק הבוררות ו/או לביטול פסק הבוררות ו/או את הבקשה להחזרת פסק הבוררות לבורר. ממילא, ובהתאם לסעיף 28 של חוק הבוררות תשכ"ח1968- אני מאשר את פסק הבוררות. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסכום של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק שישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף לכך תשלם הנתבעת לתובעת את אגרת המשפט שהתובעת נשאה בה בסכום של 852 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 8.9.99 ועד התשלום המלא בפועל. יישוב סכסוכיםבורר