בקשה לביטול פסק דין חלקי שניתן במעמד צד אחד

החלטה 1. בקשה לביטול פסק דין חלקי שניתן במעמד צד אחד ביום 9.11.99. על פי פסק הדין החלקי חוייבה המבקשת לשלם לעיריית ירושלים שכ"ט עו"ד בסך 300 ש"ח (בתוספת מע"מ), אגרת תביעה בסך 194 ש"ח והוצאות מסירה אישית בסך 84 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין. 2. כל כך למה? על פי האמור בבקשת ב"כ עיריית ירושלים למתן פסק הדין, ערכה המבקשת - לאחר הגשת התביעה - הסדר תשלומים לגבי חוב הארנונה, אך נמנעה מלשלם לעירייה את שכר הטירחה, את הוצאות המסירה, ואת אגרות המשפט. 3. בדונו בבקשה לביטול פסק הדין בהעדר הגנה - "בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה: ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט? שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?" [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית (תשנ"ה1995-), ש' לוין עורך, 738; ע"א 84/81 צבי גולדפרב נ' אילן גולדפרב, פ"ד לו(3) 253; ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז (3) 431]. יחד עם זאת - "השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית" [י' זוסמן שם]. 4. המבקשת טוענת כי במרוצת חודש אוגוסט 1999 קיבלה הודעת תשלום מאת עיריית ירושלים, ועל פיה נדרשה להסדיר תשלום החוב עד יום 16.9.99. היא שילמה את מלוא חובה ביום 17.9.99. בדיעבד הסתבר למבקשת (על פי בירור שקיים בא-כוחה) כי טענת העירייה היא שביום 30.9.99, כשבועיים-ימים לאחר ששילמה את חובה, הומצא כתב התביעה לידי אחותה "שהינה דוברת עברית בקושי". המבקשת עומדת על טענתה כי כתב התביעה לא הגיע לידה מעולם. 5. מבחינת פורמלית צודק ב"כ העירייה: ההמצאה נעשתה כדין; קשיי-שפה של אחות-המבקשת לא מצדיקים הימנעות המבקשת עצמה מהגשת בקשת רשות להתגונן במועד. אף-על-פי-כן, דומני, שיקולי צדק, שעיקרם בסיכויי הצלחת המבקשת בהגנתה לגוף העניין, מחייבים ביטול פסק הדין. 6. מספר אי-דיוקים נפלו לכאורה בבקשת העירייה שעל-סמכה ניתן פסק הדין החלקי. הבקשה גם חסרה פרטים חשובים: (א) העירייה מדברת על "הסדר תשלומים... אשר טרם הגיע לסיומו". לא היה כדבר הזה; לא הסדר ולא תשלומים. המבקשת שילמה את חובה בתשלום אחד על פי הודעת תשלום שקיבלה. (ב) עוד טענה העירייה בבקשתה כי "הנתבעת [המבקשת כאן - נ' ס'] נמנעת מלשלם לתובעת את שכר הטירחה, את הוצאות המסירה ואת אגרות המשפט בגין התביעה". וכי ביקש מאן דהוא מטעם העירייה מאת המבקשת לשלם תשלומים אלה, עד שטוענים כנגדה כי נמנעת מלשלמם? (ג) "הסדר התשלומים" הנזכר, נעשה, לפי הנטען, "לאחר הגשת התביעה". אלא שעולה לכאורה, שהמבקשת סילקה את מלוא חובה שבועיים-ימים לפני המצאת כתב התביעה לאחותה, וכחודשיים לפני הגשת הבקשה למתן פסק הדין החלקי. 7. אמת נכון הדבר, המבקשת שילמה את חובה יום לאחר המועד שהיה נקוב בהודעת התשלום שקיבלה. ואולם, תביעה שהוגשה, בסדר דין מקוצר, הוגשה עוד ביום 15.8.99. גם לוּ ידעה המבקשת על הגשת התביעה, הסימולטניות שבהליך המשפטי והמינהלי, עצם האפשרות שניתנה לה לשלם את חובה לעירייה מחוץ לכתלי בית המשפט, בהחלט יכולה לבסס מחשבה-כנה אצל המבקשת כי אינה חייבת בתשלום הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ואגרה. גם לא נטען כלל שתשומת ליבה של המבקשת הוסבה לעניין זה. אדרבא, המבקשת סברה, לכאורה, והיה יסוד לסברתה, כי בתשלום מלוא חובה על פי הודעת התשלום שקיבלה ["ניתן לשלם בכל הבנקים ובגזברות העירייה"], שוב אין לעירייה כל דרישה ממנה. עיינתי ב"חשבון תקופתי" (נספח ב' לבקשה) פנים-ואחור. אין בו רמז כלשהו לייתרת חובה בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד לאחר תשלום הסכום הנקוב בו. 8. יש טעם, איפוא, לכאורה, בתרעומתם של ב"כ המבקשת, עו"ד אריק נאור, ומתמחה ממשרדו, מר אריאל פוס, שטענו להסתמכות לגיטימית של אזרח על דרישת תשלום רשמית מטעם רשות שלטונית. בעניין זה אפנה להערת חברי, כבוד השופט ר' יעקבי [ת"א י-ם 3871/99 עיריית ירושלים נ' הרדי עדנה]: "מן הראוי שהתובעת [עיריית ירושלים - נ' ס'] תמצא הסדר ראוי, יותר מזה הקיים, למקרים שבהם לאחר הגשת תביעה מסדיר הנתבע את חובותיו. ההסדר הקיים, לפיו קיים פיצול (מלאכותי ומיותר) בין הסדרת החוב עצמו לבין הסדרת עניין שכה"ט והוצאות המשפט, יוצר חוסר בהירות אצל הנתבעים, וגורם לא אחת להליכים מיותרים, מסוג אלה דנן". 9. הנה כי כן, נמצאנו מקיימים התדיינות על סרח-עודף של עניין שעיקרו הסתיים בכי-טוב ובהסכמה, מחוץ לכתלי בית המשפט. עלות ההתדיינות לכל המעורבים עולה על פירותיו, ואין הצר שווה בנזק המלך. וכך, בעקבות פסק דין חלקי [על שכ"ט עו"ד בסך 300 ש"ח (בתוספת מע"מ), אגרת תביעה בסך 194 ש"ח, והוצאות מסירה אישית בסך 84 ש"ח] שניתן ביום 9.11.99, נפתח תיק הוצאה לפועל ביום 17.11.99, וחובה של המבקשת - המתגוררת עם שני ילדיה ביחד עם אחותה ושני ילדיה-שלה בדירת 3 חדרים בקטמונים, ומתפרנסת בדוחק - עולה וטופח (957 ש"ח בעת קבלה האזהרה מאת לשכת ההוצאה לפועל ביום 7.12.99). תוצאה זו - כמו גם מהלך הדברים שקדם לה - אינה סבירה. 10. כללו של דבר: סיכויי הגנתה של המבקשת אינם מבוטלים. אני מקבל, איפוא, את הבקשה, ומבטל את פסק הדין החלקי שניתן ביום 9.11.99. 11. בשולי הדברים: טענה מקדמית בפי ב"כ עיריית ירושלים על הגשת בקשה זו באיחור של יומיים, ובאין טעמים מיוחדים לכך. ב"כ המבקשת טוען לעניין זה כי ביקש מחברו אורכה וכי הלה השיב שאין צורך בכך כיון שהאזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה למבקשת רק ביום 7.12.99, וממילא נותר זמן מספיק להגשת הבקשה. ב"כ עיריית ירושלים טוען כי לבטח לא אמר באותה שיחת טלפון כי האזהרה נמסרה ביום 7.12.99, כיון שהמועד מופיע על צג המחשב, ואת אשר ראה - אמר. כך או כך, ובאין חולק על קיומה של שיחת טלפון בין ב"כ הצדדים שבמהלכה נתבקשה אורכה, ולא הייתה התנגדות עקרונית לכך, אלא שסברו השניים - או אחד מהם - כי כנראה אין צורך בה, אינני סבור כי דינה של הבקשה להידחות בשל האיחור בהגשתה. ובפרט כך, שמדובר לכל היותר באיחור של יום-יומיים וכשאופן התנהלותה של עיריית ירושלים, כמתואר, לכאורה, אינו כליל-השלמות. 12. המבקשת תוכל להגיש בקשת רשות להתגונן בתוך 20 יום. אם כי סבורני, בנסיבות העניין, גם בהתחשב בהערות הנ"ל, שהצדדים יוכלו להגיע להסכמה ביניהם לגוף העניין. במעמד צד אחדפסק דין חלקיביטול פסק דין