החלטה 1. המבקש, הוא התובע בתיק העיקרי, הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ובה הוא מבקש לתקן את תאריך התקיפה כך שבמקום התאריך 23.8.88 ירשם תאריך התקיפה: 23.3.88. המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי היענות לבקשה תגרום לכך שתביעה אשר התיישנה תבוא לידי בירור, מה גם שתיקון התביעה גורמת למשיבה לנזק ראייתי כבד וזאת לאחר שעברו כל כך הרבה שנים מאז הארוע הנטען. 2. לטענת המבקש, נפלה טעות בהדפסת כתב התביעה ע"י כתבנית המשרד של בא כוחו ונרשמה ספירת חודש 8 במקום חודש 3. לבקשה צורף תצהיר בא כוח המבקש אשר לא נחקר עליו. לטענת המבקש עסקינן בבקשה לתיקון בתם לב, ואין ספק כי תיקון מועד אירוע התקיפה יש בו משום תועלת. לטענת המבקש הכלל בסוגיה זו הינו שיש להתיר את תיקון כתב התביעה אם המבקש פועל בתם לב, אינו מבקש להשיג יתרון פסול, ואם לא ייגרם לצד השני נזק בלתי ניתן לפיצוי. ניסוח רשלני וחסר זהירות מצד התובע אינו שולל מתן רשות לתקן. 3. לדעת המבקש לא יגרם למשיבה כל עוול משפטי עקב תיקון פרשת התביעה וזאת מאחר ואין התיקון נושא עימו כל עילה חדשה אשר לא פורטה בתביעה. התאריך המקורי שנרשם לא היה נכון מלכתחילה, והמועד הנדרש קרי 23.3.88 טרם התישן. התביעה הוגשה עוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, עובדות תקיפת התובע היו ידועות למשיבה, ובעת הכנת כתב הגנתה חיפשה היא רישומים מספר חודשים לפני ואחרי האירוע הנטען. לטענת המבקש, מדובר בשינוי קטן שאינו מהותי, מה גם שמקור הטעות היא טעות משרדית טכנית בלבד. 4. המבקש מפנה לע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי (טרם פורסם). שם מפנה ביהמ"ש לעניין אחר שהובא בפני ביהמ"ש העליון בו נקבע כי אין זה ראוי שבעל דין אשר לא ישן על זכויותיו ושמע להוראות ביהמ"ש בדרכי תביעה, לא יורשה לתקן את תביעתו רק מן הטעם של התיישנות. לטענת המבקש כך גם במקרה שלפנינו. אין להאשימו כמי שישן על זכויותיו שכן מילא אחר הוראות ביהמ"ש, ואף יזם לסילוק תביעתו מחוץ לכותלי ביהמ"ש ברגע שידע שלא היה ביכולתו לממן חו"ד רפואית. אך כל פניותיו אלו נענו בשלילה ע"י הנתבעת. 5. לטענת המבקש כאשר באת כוחו של המשיבה הודיע לבא כוחו כי אינה מקבלת את הצעת הפשרה שהוצעה ע"י ביהמ"ש, נבדקו המסמכים לצורך הכנת התיק להוכחות, ואז התברר מהתעודה הרפואית הראשונה מבית החולים כי האירוע התרחש ביום 23.3.88 ולא כפי שנרשם. לטענת המבקש, על התצהיר לשקף את המטרה להביא לידי בירור הפלוגתאות האמיתיות תוך מתן הסבר נאות לטעות שנפלה ברישום מועד האירוע, וכך פעל בא כוחו. 6. המשיבה כאמור, מתנגדת לבקשה לתיקון התביעה. לטענתה הואיל ומועד קרות הנזק הוא חלק מעילת התביעה ומהווה חלק ממסכת העובדות שהעלה המבקש בכתב התביעה, עותר למעשה המבקש לתיקון כתב תביעתו ולהוספת עילה אחרת מאלו שנזכרו בכתב התביעה המקורי. המבקשת מציינת כי בקשת תיקון זו מוגשת כשש שנים לאחר הגשת התביעה המקורית היינו, שש שנים לאחר שמנוהלת התביעה בין כתלי ביהמ"ש. הלכה פסוקה היא שרואים את מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה כמועד הגשת התביעה המקורית. התיקון המבוקש מתייחס לאירוע שנטען כי התרחש למעלה מ- 11 שנים ממועד בקשת התיקון. לטענת המבקשת, מעבר לנזק הראייתי הכבד והבלתי הפיך שנגרם לה בשל חלוף השנים הרבות, הופכת בקשת תיקון התביעה לתביעה שהתיישנה. לטענת המשיבה, מתן רשות תיקון ישלול ממנה את טענת ההגנה העיקרית היא טענת ההתיישנות. התיקון המבוקש יפגע במשיבה בדרך שהוצאות אינן יכולות לתקן פגיעה זו, ועל כן אין להעתר לבקשה. 7. לטענת המשיבה, המבקש לא צירף כל תצהיר התומך בעובדות הנטענות בבקשה, דהיינו כי האירוע אכן התרחש בתאריך 23.3.88. לטענתה, אין להסתפק לעניין זה בתצהירו של ב"כ של התובע, שהרי מועד האירוע הוא עניין שבידיעת התובע. על כן תאריך האירוע החדש אינו מאומת ע"י המבקש בעצמו ומטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה. 8. בבקשה לא מפורטות הנסיבות שהשתלשלותן גרמה לטעות ודומה שנוסחה מעופל יותר משמבהיר את נסיבותיה. המצהיר טוען לטעות בהדפסה של הכתבנית שהדפיסה את כתב התביעה. אם זו הטענה, הרי שהיה צורך לגבות את הבקשה גם בתצהירה של אותה כתבנית. בהעדר תצהיר כאמור, ומטעם זה בלבד, יש לדחות את הבקשה. 9. לטענתה, בגוף הבקשה לא ניתן הסבר מספיק לשיהוי הרב, כשש שנים מאז הוגשה התביעה ועד הגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה. בתצהיר נטען כי רק משנבדקו המסמכים בתיק לצורך הכנת התיק להוכחות התברר, מהתעודה הרפואית הראשונה מבית חולים כי האירוע התרחש בתאריך אחר. אי בדיקת המסמכים הרלבנטים לצורך הגשת תביעה וניהול התביעה במשך 6 שנים ללא בדיקת המסמכים אינה מהווה הסבר מספיק לשיהוי הרב, שיש בו לגרום נזק כבד לנתבעת. לא למותר לציין כי בשאלון ששלחה הנתבעת אל התובע, בשאלה 23ב נתבקש התובע לנקוב בתאריך המדויק, ענה התובע באופן לאקוני: "לפני 4 שנים". יוצא איפוא כי כבר בעת קבלת השאלון (שנת 1994) ניתן, ואף חובה היתה, לבדוק את מועד האירוע לאשורו. 10. לטענת המבקשת משמעות קבלת הבקשה הינה למעשה ניהול תביעה חדשה עם אירוע חדש. לכך נדרש איתור מחודש של התיעוד הרלבנטי ואיסופו ע"י הנתבעת לגבי אירוע נטען שאירע לפני 11 שנים. הנזק הראייתי, לבד מטענת התיישנות, שנגרם לנתבעת, הינו כבד ביותר. לטענת המשיבה, במהלך כל שש שנות התנהלות התביעה בכותלי ביהמ"ש ניסתה הנתבעת, אך לשווא, לאתר חומר ותיעוד אודות האירוע הנטען אך העלתה חרס בידיה, ולא בכדי. לפיכך ולאור התנהלותה המיותרת של התביעה במשך כשש שנים מתבקש ביהמ"ש להטיל הוצאות מיוחדות לטובת הנתבעת ולו מפאת העלויות הכבדות שהיו כרוכות בטיפולה של הנתבעת עד כה בתובענה. דיון ומסקנות: 11. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים וסיכומיהם וסבורני כי ניתן במקרה זה עפ"י הסמכות הנתונה בידי ביהמ"ש לאפשר את התיקון המבוקש. להלן אנמק מסקנתי זו. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקסד"א") מסדירה את תיקון כתבי הטענות וזוהי לשונה: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות". על פי תקנה זו לביהמ"ש יש סמכות להורות על תיקון כתב טענות בכל עת. בקשות יכולות להיות מוגשות מטעמו של כל אחד מבעלי הדין במשפט, ובכל אחד משלבי הדיון כאשר על הבקשה להיות נתמכת בתצהיר המאמתת את העובדות. 12. עם זאת, לסמכות ביהמ"ש אשר הוענקה לו מכח תקנה 92 לתקסד"א נקבעו סייגים והגבלות. בבוא ביהמ"ש לשקול את הבקשה לתיקון כתבי טענות עליו לשקול את השיקולים הבאים: מהו המועד שהוגשה הבקשה, האם התיקון יאפשר לביהמ"ש להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת, האם ניתן לפצות את הצד שכנגד עקב התיקון בפיצוי כספי, האם התיקון יגרום עוול לצד האחר, מידת ההכרחיות התיקון, והאם הבקשה הוגשה בתום לב ובהעדר זלזול מצד המבקש. 13. בטרם אבחן את השיקולים יש להידרש לשאלה האם תיקון מועד התקיפה יקים עילה חדשה, כפי שטוענת המשיבה. לעניין המונח "עילה חדשה" ראה בספרו של ד"ר יואל זוסמן המנוח, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית עמ' 325: "..מקובלת עלינו ההגדרה, שמסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה, על פיהן מבקש הוא סעד, היא עילת התביעה. אלה הן העובדות שהתובע חייב לפרשן בכתב התביעה, כאמור בתקנה 9(5).. אם נבדוק עכשיו את השאלה, שמא שינוי עילה ימנע לחלוטין תיקון של כתב תביעה, יוצא שבית המשפט לעולם לא יוכל להתיר לתובע לתקן את כתב התביעה, שכן כל שינוי באחת העובדות המבואות בכתב התביעה יהפוך את העילה לעילה אחרת...מכאן עולה שלא יתכן כלל, האוסר תיקון של כתב תביעה על שום שיש עמו שינוי העילה. השאלה היא, מהו השינוי שנעשה בעילה המקורית, והענין הוא ענין שבדרגה. לענין מתן רשות לתקן נאמר: "עילת התובענה פירושה - העיסקה או המעשה המובא לדיון". תקנה 9(5) לתקסד"א קובעת כי כתב תביעה יכיל את ה"עובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה". אומנם ניתן להסכים כי מועד התקיפה הינו פרט מהותי המהווה חלק מעילת התובענה. כך פסקה כב' השופטת ב. בר זיו בבש"א 7754/00 (ת.א 446/98 מחוזי- חי') ג'לאל שיח אלעיד נ' מדינת ישראל(טרם פורסם) שאמרה לעניין זה: "איני מסכימה עם טענת המבקש כי תיקון מועד אירוע פגיעה/תאונה מהוה רישום סתמי, ואינו מהוה פרט מהותי או חלק מ"עילת התביעה"... בעניינינו- עסיקנן בתביעת נזיקין- כאשר מועד לידתה של עילתה תביעה הינו מועד ארוע הנזק- מועד הפגיעה- דהיינו המדובר בפרט מהותי בכתב התביעה, בלעדיו אין לתביעה קיום." (סעיף 10 לפס"ד). אולם שלא כמו חברתי השופטת בר זיו סבורני כי יהא משמעותו של המועד משמעותי או מהותי ככל שיהא, אין בו כשלעצמו כדי להוות את העילה בכללותה. המונח "עילה" לעניין תיקון כתבי טענות מקבל את משמעות רחבה: "מגדירים 'עילת התובענה' הגדרה רחבה, הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון" (גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שישית עמ' 122). במקרה שבפני המעשה שהובא לדיון בפני ביהמ"ש כפי שעולה מכתב התביעה המקורי הוא שהתובע הותקף ע"י חיילי צה"ל. לפיכך בכפוף לתנאים עליהם אעמוד בהמשך, תיקון מועד התקיפה אין בו כדי לחרוג מהעילה המקורית היסודית ועל כן אין לומר כי תיקון מועד התקיפה מקים עילה חדשה. שאלות שבאמת שנויות במחלוקת 14. ומהן השאלות השנויות במחלוקת? בספרו של מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה למעשה בהוצ' כרמל, (עמ' כג- 8) נאמר: "מכל מקום, השאלות הצריכות להיות שנויות במחלוקת קשורות לאו דווקא לאותן העובדות המולידות ומקימות את הסעד המשפטי אלא לזכות המהותית של נשוא התובענה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי הטענות שהוגשו. לפיכך בית המשפט ירשה הוספת יסודות נוספים כדי לבסס עליהם חבותו של אחד הנתבעים שכן אין הדבר חורג מגדר בירור אותן שאלות שהן באמת שנויות במחלוקת. ממילא לא יורשה תיקון אשר ישנה לחלוטין את בסיס התביעה". שאלות השנויות במחלוקת הם לעולם שאלות הקשורות והנובעות מעילת התובענה. אין ספק כי ציון המועד הנכון לאירוע התקיפה נשוא תיק זה יאפשר דיון בפולתגא האמתית שבין בעלי הדין, ובכך הופך התיקון אף להכרחי. מועד הגשת הבקשה 15. על פי לשון תקנה 92 לתקסד"א ביהמ"ש רשאי להעתר לבקשה בכל עת. הגשת בקשה לתיקון בהקדם האפשרי הוא עד לקיומו של קדם משפט ובטרם נסתיים קדם המשפט שכן נקבע במפורש בתקנה 143(1) לתקסד"א כי: "שופט בקדם משפט מוסמך- (1) לבדוק אם כתבי הטענות ערוכים כדין, להתיר את תיקונם או להורות על כך...". במקרה שלפני הוגשה הבקשה במהלך הליכי קדם משפט, ומאחר והשלב המתאים לדון בתיקון הוא בשלב קדם המשפט, הרי שלא מתעורר כל קושי בעניין זה. טענה נוספת של המשיבה היא כי הבקשה הוגשה בחלוף שש שנים מאז הוגשה התביעה, וכי בגוף הבקשה לא ניתן הסבר מספיק לשיהוי הרב. לטענתה אי בדיקת המסמכים הרלבנטים לצורך הגשת תביעה וניהול התביעה במשך שש שנים ללא בדיקת המסמכים אינה מהווה הסבר מספיק לשיהוי הרב, שיש בו לגרום נזק כבד לנתבעת. כידוע, בית המשפט רשאי להתיר תיקון כתבי-טענות בכל שלב משלבי הדיון, ואמנם יש לעתים "שיהוי יתר בהגשת הבקשה לתיקון היה סיבה לדחיתה של הבקשה בהתחשב גם בשלב המתקדם של הדיון." (ראה מ. קשת, עמ' כ"ג - 11). גרימת עוול לצד האחר 16. המשיבה טוענת כי התיקון המבוקש מתייחס לאירוע אשר התרחש למעלה מ11- שנים ממועד בקשת התיקון. לטענתה רואים את מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה כמועד הגשת תביעה מקורית, ומכיוון שכך התיישנה התביעה. מאידך גיסא טען המשיב כי לשיטתו לא יגרם כל נזק למשיבה היות ואין התיקון נושא עימו כל עילה חדשה אשר לא פורטה בתביעה. לשיטתו התביעה הוגשה עוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. כמו כן בהסתמך על ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי (טרם פורסם) טען המבקש כי אין להאשימו כמי שישן על זכויותיו, שכן הוא מילא אחר הוראות ביהמ"ש, וביקש לסלק תביעתו מחוץ לכותלי ביהמ"ש אך כל פניותיו נענו בשלילה ע"י המשיבה. בטרם אכריע בשאלה אם ייגרם נזק כלשהו לנתבעת מעצם התיקון, יש לבחון אם אכן יש ממש בטענת ההתיישנות המועלית ע"י הנתבעת. בספרו של מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה למעשה בהוצ' כרמל, (עמ' כג13- ) נאמר: "אם בעל דין מעלה על דרך של בקשה לתיקון כתב טענות עילה שנתיישנה, תידחה בקשתו, שכן יש בה כדי לגרום עוול לצד האחר. את תקופת ההתיישנות מונים עד ליום הגשת התביעה המקורית ולא עד ליום הגשת התביעה המתוקנת ולא יורשה תיקון השולל מהצד שכנגד הגנה הקנויה לו, כגון, התיישנות. הכלל הוא שבית המשפט לא ידחה בקשה לתיקון אלא אם כן, התיקון יביא לקלקול "כלומר שעל ידי היענות לבקשת התיקון, ייגרם לצד שכנגד נזק שאינו ניתן לתיקון, כגון שלילת זכות קנויה. מקום שהתיקון יגרום להעלאת טענה משפטית, אשר מעבירה את נטל ההוכחה לבעל הדין שכנגד והלה יאלץ, בעיצומו של המשפט, לתור אחר הוכחות חדשות - לא יותר התיקון. יחד עם זאת, בית המשפט לא יבדוק בשלב הבקשה לתיקון את נושא התיקון לגופו ומה מידת נפקותו.." סעיף 6 לחוק ההתיישנות התשי"ח1958- קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילה התביעה, ובעילת תביעה שאינה במקרקעין תקופת ההתיישנות היא 7 שנים. במידה ויותר התיקון הרי שמתאריך 23.3.88 קרי מועד אירוע התקיפה ועד ליום הגשת התביעה 12.12.93 לא חלפו שבע שנים, ועל כן התיקון לא יגרום לצד כנגד נזק שאינו ניתן תיקון. בע"א 203/63, עזבון ברנשטיין ואח' נ' "עורות" בע"צ, פ"ד יח(1) 306, 312, הותר תיקון כתב-תביעה ונאמר שם: "המערערים לא היו חסונים מפני תביעת הנזיקין, כאשר הוגשה התובענה לפני תום התיישנות, והתיקון אינו מעלה עילה חדשה שמפניה יכלו להתגונן בטענת ההתיישנות" האם הבקשה לתיקון הוגשה בתום לב ובהעדר זלזול מצד המבקש 17. הכלל הוא כי בית המשפט עשוי שלא להיענות לבקשות לתיקון כתבי טענות מקום בו נמצא בעל דין מזלזל בבית המשפט או כאשר נהג בחוסר תום לב. המשיבה טענה כאמור כי הבקשה הוגשה כשש שנים לאחר הגשת כתב התביעה, וכי הסברו של המבקש כי רק משעה משנבדקו המסמכים לצורך הכנת התיק להוכחות התברר כי האירוע התרחש בתאריך אחר, אינו הסבר מספק לשיהוי. עוד טענה המשיבה כי בשאלון ששלחה הנתבעת אל התובע, בשאלה 23ב נתבקש התובע לנקוב בתאריך המדויק, ענה התובע באופן לאקוני: "לפני 4 שנים". יוצא איפוא כי כבר בעת קבלת השאלון (שנת 1994) ניתן, ואף חובה היתה, לבדוק את מועד האירוע לאשורו. בפסיקה נקבע כי אפילו נבע אי הכללת העניין שתיקונו נדרש מתוך רשלנות חמורה, להבדיל מחוסר תם לב, אין בכך בלבד כדי להכשיל בקשה לתיקון. כך שגם אם צודקת המשיבה בטענה כי היה על המבקש לבדוק את מועד האירוע לאשורו עוד קודם לכן עדיין אין ברשלנות בלבד כדי להכשיל בקשה לתיקון. במקרה שבפניי התרשמתי כי הבקשה הוגשה עקב טעות משרדית ופליטת קולמוס, וזאת על יסוד תצהיר ב"כ התובע, שלא נסתר, ולכן אין לומר כי המבקש נהג בזלזול או בחוסר תום לב. אי צירוף תצהיר בתמיכה לבקשה 18. לטענת המשיבה המבקש לא צירף כל תצהיר התומך בבקשתו, ואין להסתפק בתצהיר בא כוחו משום שמועד התקיפה הוא בידיעתו האישית של המבקש. עוד טוענת המשיבה כי אם הטענה היא לטעות בהדפסה היה צורך לגבות את הבקשה גם בתצהירה של הכתבנית, ובהעדר תצהיר כאמור יש לדחות את הבקשה. בע"א 728/79, קירור נ' עבד אלחפיז זייד, פ"ד לד(4) 126 ,130: "כידוע, שומה על בעל דין העותר לתיקון כתב טענותיו לשכנע את בית-המשפט שהתיקון דרוש לבירור הפלוגתאות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, כאמור בתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג1963-. לענין זה אין חשיבות לשאלה אם מלכתחילה כבר גילה כתב הטענות עילת תביעה או הגנה אם לאו, שלפעמים דרוש התיקון דווקא כדי להקים עילה שלא נטענה כראוי; במקרה כזה אם לא יורשה התיקון, לא תעלה הפלוגתה שהיא באמת שנויה במחלוקת על שולחן הדיונים. אכן יש, ובנסיבות הענין, יכול שהתיקון המבוקש יהיה מן הסוג שלעניננו אין צורך בתצהיר לשם אימות הבקשה, כגון, כשהמדובר בשאלה טהורה שבדין, או כשהעובדות הוכחו בעדות שנשמעה בינתיים ויתכנו גם מקרים אחרים: ע"א 378/68 (רחל דנינו נגד מפעלי "סרן" מאוחדים בע"מ בפירוק, ו4- אח', פ"ד כג (2) 704. ברם במקרה הרגיל שומה על מבקש התיקון לצרף תצהיר שבו יפרט מה הסיבה שבעטיה מתבקש התיקון ויאמת בתצהיר את העובדות נשוא הבקשה; אם לא יעשה המבקש כן, כיצד יוכל בית-המשפט להשתכנע שהתיקון דרוש לבירור הפלוגתאות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין? השווה: ע"א 351/61 (משה זדרוייביץ נגד "חרות" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד טז בעמ' 481). "אולם העיקר הוא, שאין להרשות תיקון מהסוג הנדון בלי הוכחה, כי עמדתו הקודמת של מבקש התיקון נקבעה בשל טעות - אם טעות עובדתית ואם משפטית - שנעשתה על-ידיו בתום לב, וכי יש יסוד לכאורה לטענתו שאם לא יתיר לו בית-המשפט לתקן את טעותו, עלול להינתן פסק-דין שיעמוד בסתירה למציאות העובדתית או המשפטית" (ע"א 469/64 שיפפהרט אונד אסקורנץ גזלשפט, א' רוס אונד קו' נגד רשות הנמלים, פ"ד יט (2) 207, 218)". במקרה שבפניי צירף ב"כ המבקש תצהיר לאימות העובדות הנוגעות לעצם הטעות בהדפסה, ועל-כן, ומכח הכלל שאין צורך בשלב זה להוכיח את התביעה, יש לדחות טענה זו של המשיבה. נזק ראייתי 19. לטענת המבקשת משמעות קבלת הבקשה הינה למעשה ניהול תביעה חדשה עם אירוע חדש. לכך נדרש איתור מחודש של התיעוד הרלבנטי ואיסופו ע"י הנתבעת לגבי אירוע נטען שאירע לפני 11 שנים. הנזק הראייתי שיגרם לה הינו כבד ביותר ובלתי הפיך בשל חלוף השנים הרבות. בבש"א 7754/00 (ת.א 446/98 מחוזי-חי') ג'לאל שיח אלעיד נ' מדינת ישראל נאמר ע"י השופטת בר זיו לעניין זה: "ב"כ המבקש טען לענין חוסר תם ליבו של ב"כ המשיבה, שלא הפנה תשומת ליבו לטעות. סבורני כי ב"כ המשיבה עשה למעלה מן הנדרש על מנת להסב תשומת לבו של המבקש למועד האירוע, ואין זאת כי המבקש בעצמו בחר להתעלם מכך (דוגמא מובהקת לכך יש בתצהיר התשובות לשאלון- שם בחר המבקש שלא להשיב על השאלה בדבר תאריך אירוע הפגיעה). אני מסכימה גם עם טענת ב"כ משיבה כי הרשאת התיקון המבוקש תגרום למשיבה נזק ראייתי כבד. המשיבה ציינה שוב ושוב כי אינה מאתרת כל רישום על אירוע ו/או פגיעה במועד התאונה- כפי שנטען על ידי המבקש בכתב התביעה המקורי שהוגש על ידו, ובכתב התביעה שבפני אך המבקש נמנע מלאפשר לה לערוך בדיקותיה, וכאמור אפילו לא טרח להשיב על שאלות שנשאל. טענת ב"כ המבקש לפיה בידי המשיבה מסמכים רפואיים המעידים על מועד הפגיעה אין לה על מה שתסמוך (כאשר גם בחוות דעת המומחה הנספחת לכתב התביעה לא מציין המומחה את מועד הפגיעה, אלא רק מציין באופן סתמי כי בהיות המבקש בן 25 הוא נפגע, לדבריו, מכדור, והוא אף לא מאזכר שום מסמך רפואי שעמד בפניו בקשר לפגיעה זו. אין ספק כי היום- לאחר חלוף למעלה מ- 12 שנים מיום המקרה הנטען יקשה, אם לא יהיה בלתי אפשרי, למצוא מסמכים כלשהם הנוגעים למועד זה וגם קושי כזה מהוה טעם לאי מתן רשות לתיקון כתב התביעה. (סעיפים 13-14 לפס"ד). המקרה שבפניי שונה מהמקרה שנדון בפני חברתי, כב' השופטת בר זיו. במקרה שבפניי, מדובר במועד שננקב בטעות במשרדו של ב"כ התובע, כאשר התיק טרם נקבע לשמיעה ונטל הבאת הראיות והוכחת האירוע הוא על התובע. ובנסיבות אלה יהיה מקום לברר אם אמנם נגרם נזק ראייתי לנתבעת, כפי שנטען על-ידה באופן כללי. 20. לפני סיום מצאתי להביא מדבריו של כב' השופט ברנזון בע"א 430/74 - פרידה בסמן נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים פ"ד כט(1) 228 ,231 שאמר: "הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב,עוול' מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר-הדין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול." ולהלן : "בדרך כלל, יש לשבח את הרצון לנהל משפט בכל המהירות האפשרית וביעילות רבה ככל האפשר. אבל דחף היעילות אינו צריך ליהפך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר-הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה." 21. אשר על כן, ומכל המקובץ לעיל, נראה שיש מקום להתיר את התיקון המבוקש, שיכול להיעשות בכתב-יד במועד הדיון בקדם-משפט שנקבע בזאת ליום 10.5.01 בשעה 08:30. בנסיבות, אין צו להוצאות. כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים